עָיְפוּ רַגְלֵי־אָדָם מִטֹּרַח הָרִיצוֹת

עַל רְצִיפִים קָשִׁים, בַּחוֹל וּבַבִּצּוֹת;

סַבְלָנוּתָן פָּקְעָה אֵי־פַעַם

וְאֶל הָרֹאשׁ דִּבְּרוּ בְּזַעַם:

"מַדּוּעַ־זֶה תִּשְׁלוֹט עָלֵינוּ כְּרוֹדָן?

וְכִי הֶפְקֵר לֵךָ – רַגְלַיִם וּכְבוֹדָן?

בַּיּוֹם וְאַף בַּלֵּיל, בַּקַּיִץ וּבַחֹרֶף

תַּעֲבִידֵנוּ, רֹאשׁ קְשֵׁה־עֹרֶף!

בְּכָל שָׁעָה, בְּכָל מַצָּב,

נָרוּץ אֶל כָּל אֲשֶׁר תְּצַו –

בְּסַנְדָּלִים, בְּנַעֲלַיִם,

בְּמַגָּפַיִם, עַרְדָּלַיִם…

תִּכְפֶּה עָלֵינוּ לְמַכְבִּיר

עֲמַל־הַפֶּרֶךְ שֶׁל אָסִיר –

וּבְעַצְמְךָ תֵּשֵׁב לְמַעְלָה,

וְהַטִּרְחָה מִמְּךָ וָהָלְאָה.

תָּשִׂיחַ בְּאָפְנָה, בְּעִנְיְנֵי־חֶבְרָה,

בְּמֶזֶג־הָאֲוִיר הַנּוֹחַ אוֹ הָרָע.

אַף בָּנוּ, לִפְעָמִים, בְּלֵצָנוּת תָּשִׂיחָה,

וְלֹא אַחַת נִסְפּוֹג עֻקְצֵי־לִגְלוּג מִפִּיךָ.

הַכְּלָל, תִּרְאֵנוּ כְּהֶפְקֵר,

כִּכְלִי־מִשְׂחָק וְלֹא יוֹתֵר!"

– “שִׁתְקוּ־נָא, חֲצוּפוֹת!” – הָרֹאשׁ אוֹתָן הִפְסִיק –

"וָלֹא – עַל כָּרְחֲכֶן מִיָּד אֶתְכֶן אַשְׁתִּיק!

הַתְמַגְּרוּ שִׁלְטוֹן־הַקֶּבַע,

אֲשֶׁר נִתַּן לִי מִן הַטֶּבַע?"

– "אָכֵן, נוּכַל עוֹד לְהַשְׁלִים

עִם הֱיוֹתְךָ בֵּין הַמּוֹשְׁלִים.

אַךְ, לְפָחוֹת, אַל־נָא תַּפְרִיֽז עוֹד

בַּהֲבָלִים אוֹ בְּקַפְּרִיֽזוֹת!

אִם יֵשׁ לֵךָ, אָמְנָם, הַזְּכוֹת לִהְיוֹת מוֹשֵׁל,

הֲרֵי גַם לָנוּ יֵשׁ… הַזְּכוּת לְהִכָּשֵׁל.

וְאִם הָרֶגֶל – יִקָּרֶה לָהּ

בַּדֶּרֶךְ נֶגֶף: צוּר אוֹ סֶלַע –

אוּלַי, אַתָּה תִּהְיֶה זָב דָּם,

הוֹד מַלְכוּתְךָ, הָרֹאשׁ הָרָם!"

*

כָּל אִישׁ וָאִישׁ מֵבִין, מָה רֶמֶז הֶעֱלֵיתִי,

אַךְ – הַס מִלְּפָרֵשׁ! הַמְּפַטְפֵּט הוּא פֶּתִי.

עַל דְּבַר־אֱמֶת וּדְבַר־מוּסָר,

שֶׁהֵם אוֹיְבֵי מַלְכֵי־הָרֶשַׁע,

שַׁלִּיט עָרִיץ הִרְשִׁיעַ שַׂר:

גַּרְדּוֹם – עָנְשׁוֹ עַל זֶה הַפֶּשַׁע.

בִּקֵּשׁ הַשַּׂר־הַפִילוֹסוֹף

מֵאֵת מַלְכּוֹ, לִפְנֵי הַסּוֹף,

שֶׁיִּנָּתֵן לוֹ לְהוֹפִיעַ

וּלְהַשְׁמִיעַ

אֶת קוֹלוֹ:

לֹא לְבַקֵּשׁ חֶמְלָה – חָלִילָה, לֹא וָלֹא!

חֶפְצוֹ – רַק לְסַפֵּר לַמֶּלֶךְ מְשָׁלוֹ.

הַמֶּלֶךְ, שֶׁגָּזַר דִּינוֹ בִּמְלוֹא־הַחֹמֶר,

נֵאוֹת לַבַּקָּשָׁה. פָּתַח הַשַּׂר וַיֹּאמֶר:

הָיֹה הָיָה יַלְדּוֹן פָּרוּעַ וּפִרְאִי.

רָאָה הוּא יוֹם אֶחָד אֶת פַּרְצוּפוֹ בִּרְאִי –

וְנִתְמַלֵּא חֵמָה בּוֹעֶרֶת

עַל צוּרָתוֹ הַמְּכֹעֶרֶת.

מִיָּד תָּפַס פַּטִּישׁ. הַךְ! – וְהָרְאִי נִשְׁבָּר.

שָׂמֵחַ הַפִּרְחָח עַל נְקָמָה נִצַּחַת.

אַךְ – אוֹי! – לְמָחֳרָת מַרְאֶה לוֹ הַנָּהָר

אוֹתָהּ הַדְּמוּת הַנֶּאֱלַחַת.

שׁוּב אֵין מָנוֹס מִן הַכְּלִמָּה!

שׁוּב לֹא תּוֹעִיל לוֹ נְקָמָה:

אֶת הַנָּהָר, אֲשֶׁר יָצַֽר יָהּ,

אֵין לְהַשְׁמִיד כְּאַסְפַּקְלַרְיָה!

בּוֹשׁ, הַשַּׁלִּיט! אֲנִי – הָרְאִי:

תּוּכַל לִשְׁבּוֹר מַכְשִׁיר אַרְעִי;

אַךְ יֵשׁ נָהָר גָּדוֹל, הַמְכֻנֶּה הִיסְטוֹרְיָה –

וְהוּא שֶׁיְּלַמֵּד עָלֶיךָ קַטֵּגוֹרְיָה".

*

הַמֶּלֶךְ זֻעֲזַע; רָשְׁמוֹ הָיָה כַּבִּיר.

לַשַּׂר נָתַן הוּא דְרוֹר וְאשֶׁר תַּחַת־שֶׁמֶשׁ…

חַכּוּ מְעַט, סְלִיחָה! – חִיְּבוֹ גָּלוּת־סִיבִּיר:

וָלֹא – יַחְשׁוֹב כָּל אִישׁ: מָשָׁל הוּא וְלֹא מֶמֶשׁ!