אֵי־פַעַם בִּתְמוּנָה הִבִּיט סַנְדְּלָר.

הֵעִיר הוּא כִּי בְּנַעַל יֵשׁ מִגְרַעַת;

מִיָּד תִּקְּנָהּ אַפֶּלֶס הַצַּיָּר.

אַךְ הַסַּנְדְּלָר הוֹסִיף לַמֵּד לוֹ דַעַת:

"דּוֹמַנִי, קְצָת עָקֹם הוּא הַפַּרְצוּף,

וְהֶחָזֶה – חָשׂוּף מִדַּי מִמַּעַל…"

כָּאן הַצַּיָּר שִׁסַּע אֶת הֶחָצוּף:

“אַל נָא תָּדוּן לְמַעְלָה מִן הַנַּעַל!”

חֵרֵשׁ תָּבַע חֵרֵשׁ לְדִין דַּיָּן חֵרֵשׁ.

“יַחְזִיר אֶת פָּרָתִי!” – זוֹעֵק הוּא וְדוֹרֵשׁ.

מֵשִׁיב לוֹ הַנִּתְבָּע: "תְּבִיעָה זוֹ – שִׂיא־חֻצְפָּֽה בָּהּ:

אֶת שְׂדֵה־הַבּוּר הַזֶּה יָרַשׁ אָבִי מִסַּבָּא!"

וְהַדַּיָּן פָּסַק: "לְשֵׁם כִּפּוּר חַטָּאת,

חַתְּנוּ אֶת הַבָּחוּר, אַף כִּי אָשְׁמָה הַבַּת!"