יָרִיתִי חֵץ אֶל הֶחָלָל;

לִי לֹא נוֹדַע, הֵיכָן נָפַל;

כִּי לֹא תַּדְבִּיק עֵינוֹ שֶׁל אִישׁ

תְּנוּעָה שֶׁל גּוּף הָעָף כֹּה חִישׁ.

נָשַׁמְתִּי שִׁיר אֶל הֶחָלָל;

לִי לֹא נוֹדַע, הֵיכָן נָפַל.

מִי — מַבָּטוֹ כָּל־כָּךְ בָּהִיר

שֶׁיְּלַוֶּה מָעוֹף שֶׁל שִׁיר?

אַחַר זְמַן רַב, אֶת זֶה הַחֵץ

מָצָאתִי שׁוּב — נָעוּץ בְּעֵץ;

וְאֶת הַשִּׁיר, שֶׁפִּי הוֹלִיד,

מָצָאתִי שׁוּב — בְּלֵב יְדִיד.

אַל תַּגִּיד מָלֵא עַגֶּמֶת:

“הַחַיִּים — חֲלוֹם רֵיקָן!”

רֹדֶם־לֵב — מִיתָה מֻקְדֶּמֶת,

אַךְ לֹא צֵל — חַיֵּינוּ כָּאן.

הַחַיִּים אֵינָם רַק חֹמֶר,

וְלֹא קֶבֶר — תַּכְלִיתָם.

“אֶל עָפָר תָּשׁוּב” — הוּא אֹמֶר

לֹא בְּנֶפֶשׁ־הָאָדָם.

לֹא לָגִיל — יִעוּד חַיֵּינוּ,

לֹא לִבְכּוֹת כִּי־אִם לִפְעוֹל

וְלִצְעוֹד — שֶׁיִּמְצָאֵנוּ

כָּל מָחָר הַרְחֵק מִתְּמוֹל.

עָף הַזְּמַן — אַךְ רַב הַדֶּרֶךְ…

וְלִבֵּנוּ הֶהָמוּם

מְהַדְהֵד בִּנְתִיב־הַפֶּרֶךְ

מַרְשׁ־יָגוֹן כְּתֹף עָמוּם.

הַחַיִּים הִנָּם מִלְחֶמֶת,

הָעוֹלָם הוּא שְׂדֵה־הַקְּרָב;

בּוֹ הֱיֵה לֹא שֶׂה אִלֶּמֶת,

אַךְ אֶחָד מִגִּבּוֹרָיו!

בֶּעָתִיד אָסוּר לִבְטוֹחַ.

הֶעָבָר — רָחוֹק מִדַּי.

אֶת מֵתָיו צָרִיךְ לִשְׁכּוֹחַ.

רַק הוֹוֶה — שְׂדֵה פֹּעַל חַי.

אוֹת הֵם שְׁמוֹת אַנְשֵׁי־תִּפְאֶרֶת —

כִּי גַם לָנוּ עוֹד נִתַּן

לְהַשְׁאִיר עִקְּבוֹת־מַזְכֶּרֶת

עַל גַּבֵּי חוֹלוֹת־הַזְּמַן.

וְאוּלַי גַּם אָח אוֹ נֶכֶד

שֶׁיִּתְעֶה בִּנְתִיב־יָמָיו —

יִתְחַדֵּשׁ בּוֹ כֹּחַ־לֶכֶת

לְמַרְאֵה עִקְּבוֹת־קוֹדְמָיו.

לַמְּלָאכָה, אֵפוֹא! קָדִימָה —

מוּכָנִים לְכָל גּוֹרָל

וְנוֹשְׂאִים בַּנֶּפֶשׁ פְּנִימָה

סוֹד תּוֹחֶלֶת וְעָמָל!

• גלי סנדיק
• צחה וקנין-כרמל