אַבְרָהָם כּוֹלִי (1618־1667)

סֶר ג’וֹן סוֹקְלִינְג (1609־1642)

אֶנְדְרוּ מַרְוֶל (1621־1678)

אֲלֶכְּסַנְדֶּר פּוֹפּ (1688–1744)

רוֹבֶּרְט סוֹתִי (1774–1843)

וִילְיַם בְּלֵיק (1757–1827)

רוֹבֶּרְט בֶּרְנְס (1759–1796)

לוֹרְד בַּיְרוֹן (1788–1824)

פֶּרְסִי בִּישׁ שֶׁלִי(1792–1822)

תוֹמַס קַרְלַיל (1795–1881)

אֱלִיזַבֶּט בֶּרֶט־בְּרַאוּנִינְג (1806–1861)

אַנָּה ל. בַּרְבּוֹלְד (1743–1825)

הנרי וודסוורת' לוֹנְגְפֶלּוֹ (1807–1882)

אֶדְגַּר פּוֹא (1809–1849)

צַ’רְלְס קִינְגְסְלִי (1819–1875)

---

עֲלוּמִים וְזִקְנָה

מאת

צ'ארלס קינגסלי

עֵת כָּל הַיְּקוּם צָעִיר, בָּחוּר,

כָּל דֶּרֶךְ – מוֹרִיקָה,

וְכָל אַוָּז הִנּוֹ בַּרְבּוּר,

וְכָל עַלְמָה – מַלְכָּה, –

אָז קְפוֹץ, בָּחוּר, עַל סוּס אַבִּיר

וְסֹב אֶת הָעוֹלָם:

לְדָם צָעִיר – מַחְזוֹר מָהִיר,

וְעֵת לְכָל אָדָם.

עֵת כָּל הַיְּקוּם בָּלֶה, בָּחוּר,

וְכָל נָתִיב – מוֹרָד,

וְנוֹף כָּל גַּן – צָהֹב, עָכוּר,

וְכָל מִשְׂחָק – מִטְרָד, –

זְחַל הַבַּיְתָה אֶל זְקֵנִים

שְׁבוּרִים, נָכִים מִכְּבָר –

וּלְוַי שֶׁעוֹד תִּמְצָא פָּנִים

מֵאֲהוּבֵי־עָבָר.

תּוֹמַס הַרְדִי (1840–1928)

---

מִי־זֶה חוֹפֵר בְּתֵל־קִבְרִי?

מאת

תומאס הרדי

"מִי־זֶה חוֹפֵר בְּתֵל־קִבְרִי?

תִּשְׁתּוֹל פֹּה, אֲהוּבִי?"

– "לֹא! אֲהוּבֵךְ נָשָׂא אֶתְמוֹל

יְפֵיפִיָּה, בַּת שַׂר גָּדול.

אָמַר: "סוֹף־סוֹף, עָלַי לַחְדּוֹל

מֵאֵבֶל־לְבָבִי!"

"וּמִי חוֹפֵר בְּתֵל־קִבְרִי?

קְרוֹבַי הַיְּקָרִים?

– “לֹא”! הֵם אוֹמְרִים: "קִשּׁוּט תִּלָּהּ

הוּא רַק בְּרָכָה לְבַטָּלָה:

שׁוּם צֶמַח־נוֹי לֹא יִגְאָלָהּ

מֵאֹפֶל גֵּיא־קְבָרִים".

"אָךְ מִי חוֹפֵר בְּתֵל־קִבְרִי?

יְרִיבָתִי מֵאָז?"

– "לֹא! הִיא חוֹשֶׁבֶת כִּי מֵתָה –

לֹא רְאוּיָה לְאֵיבָתָהּ;

וְלֹא אִכְפַּת לָהּ כְּלָל עַתָּה,

הֵיכָן גּוּפֵךְ נִגְנַז".

"הוֹ, מִי חוֹפֵר בְּתֵל־קִבְרִי?

עֲנֵנִי, הַחוֹפֵר!"

– "אֲנִי, גְּבִרְתִּי הַחֲבִיבָה:

כַּלְבֵּך, הַגָּר עוֹד בַּסְּבִיבָה.

אִם הִפְרַעְתִּיךְ מִן הַשַּׁלְוָה,

הֲרֵינִי מִצְטַעֵר!"

– "אַתָּה חוֹפֵר בְּתֵל־קִבְרִי?

הוֹ, רֵעַ נֶאֱמָן!

אָכֵן, יֵבוֹשׁ וְיִכָּלֵם

אֱנוֹשׁ בּוֹגֵד וּמִתְעַלֵּם:

רַק לֵב הַכֶּלֶב הָאִלֵּם

עוֹמֵד בִּפְנֵי הַזְּמָן!"

– "גְּבִרְתִּי, אֶחְפּוֹר בְּתֵל־קִבְרֵךְ –

לִטְמוֹן בּוֹ אֲרוּחָה:

מִלְּבַד בָּשָׂר, שֶׁפִּי זָלַל,

נָפְלָה לִי עֶצֶם לְשָׁלָל.

צַר לִי מְאֹד: שָׁכַחְתִּי כְּלָל

כִּי פֹּה קִבְרֵךְ. סְלִיחָה!"

רודיארד קיפלינג (1865–1936)

---

אִם

מאת

רודיארד קיפלינג

אִם בְּיָדְךָ לִשְׁמוֹר עַל קֹר וְאֹמֶץ־רוּחַ

בִּקְהַל אוֹבְדֵי־עֵצוֹת מֻכֵּי־הַמְּבוּכָה,

אִם בְּלִבְּךָ הָעֹז לְהִשָּׁאֵר בָּטוּחַ

גַּם בְּהַטִּיל כָּל־אִישׁ סָפֵק בְּכֹחֲךָ;

אִם עֹז בְּךָ חַכּוֹת מִבְּלִי הֱיוֹת יָגֵעַ,

אוֹ לֹא לִגְמוֹל כָּזָב לְבַעֲלֵי־דִבָּה,

אוֹ בִּהְיוֹתְךָ שָׂנוּא – מִשְּׂנוֹא לְהִמָּנֵעַ,

אַךְ גַּם מֵהִתְחַסְּדוּת יוֹתֵר מִדַּי רַבָּה;

אִם בְּיָדְךָ לַחְלוֹם – וּלְהִתְפַּכַּח בִּן־רֶגַע,

לַחְשׁוֹב – וְלֹא לִהְיוֹת עַבְדָּהּ שֶׁל מַחְשָׁבָה;

אִם גַּם בְּנִצָּחוֹן וְגַם בְּאֵיד וָפֶגַע

יָכוֹל אַתָּה לִנְהוֹג מִדַּת־בִּטּוּל שָׁוָה;

אִם רַב עֻזְּךָ לָשֵׂאת אֱמֶת אֲשֶׁר הִבַּעְתָּ

עֵת יְסַלְּפָהּ נָבָל לִלְכּוֹד בָּהּ אֱוִילִים;

אִם, תַּש וּשְׂבַע־עָמָל, תִּרְאֶה בִּשְׁקוֹעַ מַטָּה

בִּנְיַן מִפְעַל־חַיִּים – וְשׁוּב אוֹתוֹ תָּקִים;

אִם כָּל הָאוֹצָרוֹת, אֲשֶׁר בָּהֶם זָכִיתָ,

תּוּכַל גַּם לְסַכֵּן בִּקְלָף סָתוּם אֶחָד,

אַף לְהַפְסִיד הַכֹּל – וְשׁוּב לַחְזוֹר רֵאשִׁיֽתָה

וְלֹא לִפְלוֹט מִלָּה עַל עשֶׁר שֶׁנִּפְסַד;

אִם בְּיָדְךָ לִמְשׁוֹל בַּלֵּב בִּקְדּוֹר הָאֹפֶק,

לִשְׁלוֹט בָּעֲצַבִּים שֶׁכָּל כֹּחָם נָמַק –

וְלַעֲמוֹד הָכֵן בְּמוֹת בְּךָ כָּל דֹּפֶק

חוּץ מִצִּוּוּי־רָצוֹן הַמְהַדְהֵד: “חֲזָק!”;

אִם בֵּין יִצְרֵי הָמוֹן תִּשְׁמוֹר עַל ישֶׁר־דֶּרֶךְ

אוֹ בְּחֶבְרַת מוֹשְׁלִים – עַל חֵן פַּשְׁטוּת בֶּן־עָם,

אִם לְכָל אִישׁ וָאִישׁ תִּתֵּן מִשְׁקָל וָעֵרֶךְ,

וְאַף לֹא לְאֶחָד – מִשְׁקָל שֶׁהוּא מֻגְזָם;

אִם בְּיָדְךָ לִתְפּוֹס, בִּמְרוּצָתְךָ קָדִימָה,

בִּמְלוֹא שִׁשִּׁים שְׁנִיּוֹת כָּל רֶגַע פַּחְזָנִי, –

שֶׁלְךָ הוּא הָעוֹלָם וְכָל אֲשֶׁר בּוֹ פְּנִימָה,

וּמַה שֶׁרַב יוֹתֵר – אָדָם הִנֶךָּ, בְּנִי!

---

תּוֹמִי אֶטְקִינְס

מאת

רודיארד קיפלינג

נִכְנַסְתִּי פַּעַם לְפֻנְדָּק, לִגְמוֹעַ כּוֹס שֵׁכָר,

אַךְ הַמּוֹזֵג רָאָה מַדַּי – אָמַר לִי “אִי־אֶפְשָׁר!”

הַבַּחוּרוֹת לְיַד הַבָּאר פָּרְצוּ בִּצְחוֹק טִפְּשִׁי.

יָצָאתִי חוּצָה בְּחֶרְפָּה – וְסַחְתִּי לְנַפְשִׁי:

הוֹי, תּוֹמִי – דָּא וְתוֹמִי – הָא, פּוֹחֵז הוּא וְרֵיקָא!

אַךְ “מִיסְטֶר אֶטְקִינְס, צֵא וּצְלַח!” – אוֹמְרִים עִם אַזְעָקָה;

עִם אַזְעָקָה, הַבַּחוּרִים, עִם קוֹל־הָאַזְעָקָה,

“הוֹ, מִיסְטֶר אֶטְקִינְס, צֵא וּצְלַח!” – אוֹמְרִים עִם אַזְעָקָה.

אֲנִי, פִּכֵּחַ כְּנָזִיר, נִכְנָס לְתֵּאַטְרוֹן.

אֶזְרָח שָׁתוּי קִבֵּל כֻּרְסָה, אַךְ לִי – מָקוֹם אַחְרוֹן.

אֶל הַיָּצִיעַ הָעֶלְיוֹן שְׁלָחוּנִי לַעֲמוֹד –

אוּלָם בִּקְרָב יִתְּנוּ לִי חִישׁ מָקוֹם קִדְמִי מְאֹד.

כִּי תּוֹמִי – דָּא וְתוֹמִי – הָא, כָּל חוּג אוֹתוֹ מוֹצִיא.

אוּלָם “לְאֶטְקִינְס קְרוֹן־אֶכְּסְפְּרֶס” – כְּשֶׁמַּפְלִיג הַצִּי;

מַפְלִיג הַצִּי, הַבַּחוּרִים, לִקְרָב מַפְלִיג הַצִּי;

“לְמִיסְטֶר אֶטְקִינְס קְרוֹן־אֶכְּסְפְּרֶס” כְּשֶׁמַּפְלִיג הַצִּי.

מְעוֹרְרִים בָּכֶם זִלְזוּל מַדֵּינוּ הַזּוֹלִים –

אַךְ אֶת שְׁלוֹמְכֶם יוֹמָם וָלֵיל שׁוֹמְרִים הַחַיָּלִים;

זוֹל לַעַג־זוֹל מִבֶּגֶד־זוֹל – וְקַל הוּא לְכַבֵּד

חַיָּל שָׁתוּי בְּמַדְחֵפוֹת מִצְּעוֹד בִּזְוָד כָּבֵד.

כִּי תּוֹמִי דָּא וְתוֹמִי הָא – בּוֹ מְהַתְּלִים בְּלִי סוֹף!

אַךְ הוּא “בֶּן־חַיִל וְגִבּוֹר” – כְּשֶׁרוֹעֵם הַתֹּף;

רוֹעֵם הַתֹּף, הַבַּחוּרִים, בַּקְּרָב רוֹעֵם הַתֹּף;

אַךְ הוּא בֶּן־חַיִל וְגִבּוֹר – כְּשֶׁרוֹעֵם הַתֹּף.

אֵינֶנּוּ חֶבֶר־גִּבּוֹרִים, אַךְ גַּם – לֹא אֲסַפְסוּף.

אֵין אָנוּ אֶלָּא רַוָּקִים בִּקְסַרְקְטִין צָפוּף.

וְאִם בְּמַשֶּׁהוּ חוֹטְאִים אֲנַחְנוּ, רַוָּקִים –

סִלְחוּ, אַךְ אֵין בַּקְסַרְקְטִין קְדוֹשִׁים וְצַדִּיקִים.

כִּי תּוֹמִי דָּא וְתוֹמִי הָא – מֵאָה פְּגָמִים בּוֹ יֵשׁ,

אַךְ “לֵךְ קָדִימָה!” – הוּא יִשְׁמַע, אִם תִּפָּתַח הָאֵשׁ;

אִם תִּפָּתַח, הַבַּחוּרִים, בִּשְׂדֵה־הַקְרָב הָאֵשׁ,

“צְעַד קָדִימָה!” – הוּא יִשְׁמַע, אִם תִּפָּתַח הָאֵשׁ.

הִבְטִיחוּ לָנוּ אֻלְפָּנִים, שִׁפּוּר־מָזוֹן וְעוֹד.

אַךְ הָבוּ לָנוּ קֹדֶם־כֹּל קְצָת יַחַס שֶׁל כָּבוֹד!

בִּמְקוֹם לִתְחוֹב אֶת חָטְמְכֶם בִּפְסֹלֶת בַּמִּטְבָּח,

הַרְאוּ כִּי אֵין מַדֵּי־חַיָּל חֶרְפָּה לְשׁוּם אֶזְרָח.

כִּי תּוֹמִי דָּא וְתוֹמִי הָא – “יֵלֵךְ לַעֲזָאזֵל!”

אַךְ הוּא “מַצִּיל־הַמְּדִינָה”, אִם דָּם מַתְחִיל נוֹזֵל.

כִּי תּוֹמִי דָּא וְתוֹמִי הָא – חַיָּיו בְּזִיל־הַזּוֹל,

אַךְ תּוֹמִי אֶטְקִינְס – לֹא טִפֵּשׁ, וְהוּא רוֹאֶה הַכֹּל!

---

כֹּפֶר דֶּֽנִי

מאת

רודיארד קיפלינג

(Dane-geld)

זֶהוּ תָּמִיד פִּתּוּי־שָׂטָן לְעַם קַל־רֶגֶל וּמְזֻיָּן

פִּתְאֹם לָבוֹא אֶל הַשָּׁכֵן הַמִּתְפַּנֵּק:

"אֲנִי פָּלַשְׁתִּי לִגְבוּלְכֶם – אֲנִי מוּכָן לְהִלָּחֵם,

אִם לֹא תּוֹאִילוּ לְשַלֵּם – שֶׁאֶסְתַּלֵּק".

זֶה נִקְרָא לְבַקֵּשׁ “כֹּפֶר דֶּֽנִי”

וְהַ“דֶּן” מְשַׁדֵּל וְטוֹעֵן:

"רַק שַׁלְּמוּ לִי פִּדְיוֹן גֶ’נְטֶלְמֶנִי –

וּמִיָּד תִּפָּטְרוּ מִן הַ“דֶּן”!

זֶהוּ תָּמִיד פִּתּוּי־שָׂטָן לְעַם עָשִׁיר וּקְצָת עַצְלָן

לְהִתְנַפַּח בַּחֲשִׁיבוּת וּלְהִצְטַחֵק:

"אֲנִי חָזָק, בָּרוּךְ הַשֵּׁם, אַךְ אֵין לִי פְּנַאי לְהִלָּחֵם,

עַל־כֵּן הַפַּעַם אֲשַׁלֵּם – וְהִסְתַּלֵּק!

אַךְ קַבְּלוּ־נָא תּוֹרָה זֹאת מִמֶּנִּי –

שׁוּם יוֹצֵא מִן הַכְּלָל בָּהּ עוֹד אֵין:

מִי שֶׁפַּעַם שִׁלֵּם “כֹּפֶר דֶּֽנִי”

שׁוּב אֵינֶנּוּ נִפְטָר מִן הַ“דֶּן”!

אַל יִפָּתֶה פִּתּוּי־שָׂטָן לֹא עַם אֵיתָן וְלֹא קָטָן –

לִקְנוֹת שָׁלוֹם לוֹ בִּמְזֻמָּן מִיַּד שׁוֹדֵד!

וְאִם יֹאמְרוּ לְךָ: “שַׁלֵּם – אוֹ לֹא תֵּצֵא מִפֹּה שָׁלֵם!”,

מִיָּד הִכּוֹן לְהִלָּחֵם – וְרַק הַגֵּד:

"לֹא אֶתֵּן “כֹּפֶר דֶּֽנִי” אַף “פֶּֽנִי”,

לֹא אַתְחִיל בְּמִשְׂחַק הָאִבּוּד;

כִּי הַעָם שֶׁנּוֹתֵן “כֹּפֶר דֶּֽנִי” –

אַחְרִיתוֹ רַק חֶרְפָּה וְשִׁעְבּוּד!"

י. ג. הוֹלַנְד (1819–1881)

---

הַב לָנוּ, אֵל, אִישִׁים!

מאת

ג'וסיה ג'ילברט הולנד

הַב לָנוּ, אֵל, אִישִׁים! הָעֵת הַזֹּאת תּוֹבַעַת

עֹז מֹחַ, אוֹר־חָזוֹן וּזְרוֹעַ מְבַצַּעַת;

אִישִׁים, שֶׁלֹּא יַכֵּם בְּסַנְוֵרִים שִׁלְטוֹן

וְלֹא יִשַׁחֲדֵם שְׁלָלוֹ עַתִּיר־הַשֹּׁמֶן;

אִישִׁים בְּרוּרֵי־דֵעוֹת וְתַקִּיפֵי־רָצוֹן;

אִישִׁים שׂוֹנְאֵי־כָּזָב, שׁוֹמְרֵי כָּבוֹד וָאֹמֶן;

אִישִׁים, שֶׁיַּעְמְדוּ בִּפְנֵי פִּטְפּוּט תָּפֵל

שֶׁל דֶּמַגּוֹג מַתְעֶה – אוֹ כַּת מְתַעְתַּעַת;

אִישִׁים, שֶׁקּוֹמָתָם – מֵעַל לַעֲרָפֶל,

וּמַחְשָׁבְתָּם צְלוּלָה, מוּאֶרֶת שֶׁמֶשׁ־דַּעַת.

בִּשְׁלוֹט יִצְרֵי הָמוֹן הַחַי לְאוֹר־פָּנָס,

בִּימֵי סִסְמוֹת־עֲנָק וּמַעֲשֵׂי־נַנָּס,

בִּלְחוֹם הַכֹּל בַּכֹּל – אֲבוֹי, בּוֹכֶה הַחֹפֶשׁ,

שׂוֹרֶרֶת הַשְׁחִיתוּת – וְצֶדֶק נָם בְּ“נֹפֶשׁ”.

(שִׁיר אַלְמוֹנִי)

תֵּן לְסָתוֹת בְּרִיאוֹת לִי, אֵל – וְתֵן גַּם מַשֶּׁהוּ לִטְחוֹן!

תֵּן גּוּף בָּרִיא – וְגַם בִּינָה, כֵּיצַד לִשְׁמוֹר אוֹתוֹ חָסֹן!

חָנֵּנִי נֶפֶשׁ טְהוֹרָה וְשֵׂכֶל טוֹב, אֲשֶׁר בְּלִי חָת –

בְּהִתָּקְלוֹ בְּחֵטְא וָרַע – יָחִישׁ תִּקּוּן לַמְעֻוָּת!

חָנֵּנִי רוּחַ בֶּן־חוֹרִין וְלֵב אַמִּיץ, לֹא בַּכְיָנִי, –

בַּל אֲפַנֵּק יוֹתֵר מִדַּי יְצוּר טַרְדָּן שֶׁשְּׁמוֹ “אֲנִי”!

תֵּן חוּשׁ־הוּמוֹר לִי, אֵל רַחוּם – לִרְאוֹת הָאוֹר שֶׁבַּדְּבָרִים,

לִמְצוֹא קְצָת אשֶׁר בְּחַיַּי – וּלְחַלְּקוֹ עִם אֲחֵרִים!

שָׂרָה טִיזְדֵל (1884–1933)

---

פְּיֶרוֹ

מאת

שרה טיזדייל

פְּיֶרוֹ עוֹמֵד בְּתוֹךְ הַגַּן

בְּזִיו הַלְּבָנָה;

מִצְּלִילֵי־כֶּסֶף שֶׁל נִבְלוֹ

רוֹקֵם הוּא מַנְגִּינָה.

פְּיֶרוֹ חוֹשֵׁב כִּי בִּשְׁבִילִי

הַזֶּמֶר יְנֻגַּן,

אוּלָם אֲנִי שְׁכוּחָה כָּלִיל

בְּצֵל הַדֻּבְדְּבָן.

וְרָדִים, שׁוֹמְעֵי פְּיֶרוֹ, יוֹדְעִים

הַסּוֹד לַאֲשׁוּרוֹ:

אֲהוּבָתוֹ הִיא נְגִינָה,

אַךְ אֲהוּבִי – פְּיֶרוֹ.

ה. בַּנֶר (1855–1896)

---

גִלּוּי־לֵב

מאת

חנניה ריכמן

הִיא אָמְרָה לִי: "אֵדַע, מַה תֹּאמַר לִי עַכְשָׁו:

רְצוֹנְךָ לְהַגִּיד כִּי חֲבָל שֶׁבָּא סְתָו

כִּי אַתָּה מִצְטַעֵר שֶׁהַקַּיִץ עָבַר,

כִּי הָיָה בּוֹ דְבַר־מָה… אֵין לוֹ שֵׁם לַדָּבָר…

וּרְצוֹנְךָ הוּא לִשְׁאוֹל, אִם הִבְחַנְתִּי אוֹ לָאו,

מַה יִחֵד וְהִבְדִּיל קַיִץ זֶה מִקּוֹדְמָיו?

תֵּן עַתָּה מַעַנְךָ הַגָּלוּי וְהַכֵּן:

זֹאת רָצִיתָ לוֹמַר?"

הֲשִׁיבוֹתִי לָהּ: “כֵּן!”

הִיא אָמְרָה לִי: "אֵדַע, מַה תֹּאמַר לִי עַכְשָׁו:

כִּי זָכוּר לְךָ יוֹם, בּוֹ טִיַּלְנוּ יַחְדָּו;

וּבִשְׁעַת הַטִּיּוּל בִּשְׁבִילֵי־יְעָרוֹת

נִשְׁתַּבְּשׁוּ הַשְּׁבִילִים בְּזִרְמֵי־מְטָרוֹת;

וְנָשָׂאתָ אוֹתִי מֵעַל פֶּלֶג עָכוּר –

וּרְצוֹנְךָ הוּא לִשְׁאוֹל, אִם גַּם לִי זֶה זָכוּר?

תֵּן עַתָּה מַעַנְךָ הַגָּלוּי וְהַכֵּן:

זֹאת רָצִיתָ לוֹמַר?"

הֲשִׁיבוֹתִי לָהּ: “כֵּן!”

הִיא אָמְרָה לִי: "אֵדַע, מַה תֹּאמַר לִי עַכְשָׁו:

כִּי מֵאָז – בְּשִׁירָה לְבָבְךָ מְכֻשָּׁף:

כִּי מֵאָז – חֶלְקְךָ עִם חוֹלְמִים וְהוֹזִים

וְהִתְחַלְתָּ פִּתְאֹם לַחֲרוֹז חֲרוּזִים…

וּרְצוֹנְךָ הוּא לִשְׁאוֹל, אִם הִבְחַנְתִּי אוֹ לֹא,

שֶׁאֲפִילוּ קוֹלְךָ – נִשְׁתַּנָּה צִלְצוּלוֹ?

תֵּן עַתָּה מַעַנְךָ הַגָּלוּי וְהַכֵּן:

זֹאת רָצִיתָ לוֹמַר?"

הֲשִׁיבוֹתִי לָהּ: “כֵּן!”

אָז אָמַרְתִּי: "אֵדַע, מָה תֹּאמְרִי לִי עַכְשָׁו:

שֶׁאֲנִי כְּטַרְדָּן בְּעֵינַיִךְ נֶחְשָׁב:

שֶׁסָּבַלְתְּ וְשָׁתַקְתְּ –

כִּי חָסֵר אֲנִי טַקְט;

שֶׁעִם־זֹאת אֲנִי תָּם כְּאַחַת הַכְּבָשׂוֹת;

שֶׁבְּגֹּלֶם כָּמוֹנִי מַצְחִיק לַחֲזוֹת –

וְשֶׁאַתְּ בְּכָל־זֹאת… וְשֶׁאַתְּ בְּכָל־זֹאת

מוּכָנָה לְקַבְּלֵנִי

כְּפִי שֶׁהִנֵּנִי.

תְּנִי עַתָּה מַעֲנֵךְ הַגָּלוּי וְהַכֵּן:

זֹאת רָצִית לִי לוֹמַר?"

הִיא הֵשִׁיבָה לִי: “כֵּ־ן…”

פ. ו. בּוּדִילוֹן (1852–1921)

---

לַלַּיְלָה – אֶלֶף עֵינַיִם

מאת

חנניה ריכמן

לַלַּיְלָה – אֶלֶף עֵינַיִם,

וְרַק עַיִן אַחַת – לַיּוֹם;

אַךְ כָּל אוֹר־הָעוֹלָם כְּאַיִן

עֵת תִּכְבֶּה הַחַמָּה בַּמָּרוֹם.

לַמֹּחַ – אֶלֶף עֵינַיִם,

וְרַק עַיִן אַחַת – לַלֵּב;

אַךְ כָּל אוֹר־הַחַיִּים כְּאַיִן

עֵת תִּכְבֶּה אַהֲבַת־הָאוֹהֵב.

אֶלָּה וִילֶר וִילְקוֹקְס (1850–1919)

---

רוּחוֹת הַגּוֹרָל

מאת

אלה וילר וילקוקס

שְׁתֵּי סְפִינוֹת בְּלֶב־יָם – זוֹ תַּדְרִים, זוֹ תַּצְפִּין

בְּסִיּוּעַ אוֹתָן הָרוּחוֹת:

מַעֲרַךְ־מִפְרָשִׂים,

וְלֹא רוּחַ, יָשִׂים

מְגַמָּה לִסְפִינוֹת מְהַלְּכוֹת.

כְּרוּחוֹת־הַיַּמִּים – הַשְׁפָּעוֹת־הַגּוֹרָל

בְּחַיָּיו שֶׁל כָּל בַּעַל־רָצוֹן:

מַעֲרַךְ־לְבָבוֹ

יְכַוֵּן נְתִיבוֹ –

וְלֹא שֶׁקֶט אוֹ סַעַר חִיצוֹן.

י. טֶגְנֵר (שְׁוֶדִּי, 1782–1846)

---

חֻקַּת אַבִּירֵי־יָם

מאת

אסאיאס טגנר

(מִתּוֹךְ “אַגָּדַת פְרִיטְיוֹף”)

כְּחוּג פֶּרֶס טוֹרֵף בִּמְעוּפוֹ הָאֵיתָן,

פְרִיֽטְיוֹף חָג עַל הַיָּם הָרָחָב;

וְחֻקַּת אַבִּירִים הוּא קָבַע וְנָתַן

לְאֶחָיו – חֲבוּרַת מַלָּחָיו:

"אַל תִּישַׁן בְּצֵל גַּג בֵּין כָּתְלֵי אֳנִיָּה,

כִּי אוֹיְבֶיךָ אוֹרְבִים מִכָּל צַד;

וִֽיְקִינְג נָם עַל מָגֵן תַּחַת גַּג מֶרְחַב־יָהּ,

וְחַרְבּוֹ, חֶרֶב־חַיִל, בַּיָּד.

לֹא אָרֹךְ בְּיַד טוֹר¹ פַּטִּישׁוֹ הָרוֹעֵם,

גַּם הַסַּיִף שֶׁל פְרֵי¹ הוּא קָצָר;

כֵּן יְהִי גַם דִּינְךָ: אִם אַמִּיץ הַלּוֹחֵם,

אָז כָּל חֶרֶב תַּגִּיעַ לַצָּר.

עִם סוּפָה – קוּם וּפְרוֹשׂ מִפְרָשִׂים עַד אֶחָד:

תַּעֲנוּג רַב מִזֶּה לֹא קַיָּם!

אִם תָּעֵז לְקַפְּלָם, כִּי מִסַּעַר תִּפְחַד,

אָז מוּטָב שֶׁתִּטְבַּע פֹּה בַּיָּם!

שְׁמוֹר בַּת־חֶמֶד בַּחוֹף – לֹא בְּחֵיק אֳנִיָּה,

פֶּן תָּצוּד אֶת כֻּלְּךָ בְּחֶרְמָהּ;

כִּי אֵין בּוֹר מְסֻכָּן מִגֻּמָּה בְּלֶחְיָהּ,

וּקְוֻצּוֹת שֶׁלָּהּ – רֶשֶׁת־מִרְמָה.

עֵת רֹאשְׁךָ עוֹד צָלוּל, שְׁתֵה כְּכָל שֶׁתִּתְאַו!

יַיִן – שַׁי הָאֵלִים. אַךְ תִּזְכּוֹר:

הַנּוֹפֵל עַל הָאָרֶץ יָקוּם עַל רַגְלָיו,

אַךְ בַּיָּם אֵין תְּקוּמָה לַשִּׁכּוֹר!

אֳנִיַּת־הַסּוֹחֵר שֶׁפָּגַשְׁתָּ – תָּחֹן,

אַךְ הַמַּס – יַעֲלֶה וְיָבוֹא!

אַתָּה – מֶלֶךְ הַיָּם, וְהוּא – עֶבֶד מָמוֹן;

וְעָדִיף בַּרְזִלְּךָ מִזְּהָבוֹ!

הַשָּׁלָל יְחֻלַּק לְפִי פּוּר וְגוֹרָל –

אִם תַּפְסִיד, אַל תּוֹצִיא אַף מִלָּה!

וְאוּלָם הַמַּנְהִיג לֹא שֻׁתָּף לְשָׁלָל;

כָּל חֶלְקוֹ – אַךְ כָּבוֹד וּתְהִלָּה.

מוּל סְפִינַת־אַבִּירִים קוּם וּלְחַם בִּגְבוּרָה

עַד יִתַּם כָּל הַקְּרָב וְיִשְׁלָם.

אִם תִּסּוֹג לְאָחוֹר אַף כְּחוּט־שַׂעֲרָה –

לֹא שֶׁלָּנוּ אַתָּה לְעוֹלָם!

אִם צָרְךָ, מְנֻצָּח, מְבַקֵּשׁ רַחֲמִים,

שׁוּב לֹא צַר הוּא – וְתֵן חֲנִינָה;

וּבְלִיַּעַל הוּא זֶה וְחֶרְפַּת לוֹחֲמִים,

שֶׁאָזְנָיו אֲטוּמוֹת לִתְחִנָּה.

זְכוֹר: אֵין אוֹת מְכֻבָּד מִפִּצְעֵי־מִלְחָמָה;

הִתְגָּאֵה בָּם וּזְקוֹף אֶת הָרֹאשׁ;

תֵּן לְדַם־פִּצְעֲךָ שֶׁיִּטּוֹף יְמָמָה –

וְרַק אָז אֶת הַפֶּצַע חֲבוֹשׁ!"