אַבְרָהָם קוֹלִאי (1618־1667)

---

לְגִימָה

מאת

אברהם קאולי

שׁוֹתָה מֵי־גֶשֶׁם אֲדָמָה —

וְשׁוּב חוֹמֶדֶת לְגִימָה.

בְּתוֹךְ קַרְקַע שׁוֹתִים צְמָחִים —

וּבְכֹחַ־לֹגֶם הֵם פּוֹרְחִים.

וּמִי פִּלֵּל כִּי יָם עַצְמוֹ —

זָקוּק לִשְׁתִי, מַרְבֶּה לִצְמוֹא?

פְּלָגִים מַכְנִיס הוּא אֶל קִרְבּוֹ —

וּמִסְפָּרָם הוּא שְׁתֵּי רִבּוֹא.

וְהַחַמָּה (פַּרְצוּף שִׁכּוֹר)

שׁוֹתָה מֵי־יָם מִדּוֹר לְדוֹר;

אַךְ יֵין־זִיוָהּ נִבְלָע בַּלֵּיל

בְּפִי הַסַּהַר הַהוֹלֵל,

הַמְפַזֵּז עִם כּוֹכָבָיו

אַחַר מִשְׁתֶּה מַרְנִין־לֵבָב.

אֵין בָּעוֹלָם כִּי־אִם שְׁתוּיִים —

הַכֹּל שׁוֹתִים בּוֹ “לְחַיִּים”.

וּבְכֵן, אִם זֶהוּ דִין כְּלָלִי,

מַלְּאוּ כָּל כּוֹס — וְגַם שֶׁלִּי!

כְּלוּם רַק עָלַי לִסְבּוֹל צָמָא?

מַטִּיף־מוּסָר, הַסְבֵּר — עַל מָה?

סֶר ג’וֹן סוֹקְלִינְג (1609־1642)

---

מֶה חָוַרְתָּ?

מאת

ג'ון סקלינג

מֶה חָוַרְתָּ, תַּעֲנֶה־נָא,

מְאֹהָב מִסְכֵּן?

אִם בְּרִיאוּת לֹא תַּקְסִימֶנָּה,

חֹלִי — כָּל שֶׁכֵּן.

מַה תֶּחְוַר, אִם־כֵּן?

מַה נָדַמְתָּ, תַּעֲנֶה־נָא,

מְחַזֵּר מִסְכֵּן?

אִם דִּבּוּר לֹא יִכְבְּשֶׁנָּה,

אֵלֶּם — כָּל שֶׁכֵּן.

מַה תִּדֹּם, אִם־כֵּן?

בּוֹשׁ! עֲזוֹב אֶת הַשּׁוֹבֶבֶת,

אוּץ לְהִפָּרֵד!

אִם אוֹתְךָ אֵינָהּ אוֹהֶבֶת,

לֹא תִּמְצָא בָּהּ הֵד!

יִקָחֶנָּה שֵׁד!

אֶנְדְרוּ מַרְוֶל (1621־1678)

---

לַאֲהוּבָה בַּיְשָׁנִית

מאת

אנדרו מארוול

לוּ לֹא קָצְרָה, גְּבִרְתִּי, הָעֵת,

זוֹ צְנִיעוּתֵךְ הָיְתָה לֹא חֵטְא.

מַתְוִים הָיִינוּ בְּשַׁלְוָה

נְתִיב אֵין־קֵץ לָאַהֲבָה.

הָיִית מוֹצֵאת אַבְנֵי־כַּדְכֹּד

עַל גְּדוֹת הַגַּנְגֶס רַב־הַהוֹד,

בְּעוֹד אֲנִי בְּעִצְּבוֹנִי

יוֹשֵׁב עַל הַמְבֶּר הַצְּפוֹנִי.

אוֹהֵב הָיִיתִי לְלֹא־גְבוּל

אוֹתָךְ עוֹד קֹדֶם לַמַּבּוּל;

וְאַתְּ הָיִית דּוֹחָה דוֹדִים

עַד קֵץ כְּפִירַת הַיְּהוּדִים.

אַהֲבָתִי הַצִּמְחוֹנִית

הָיְתָה מֻבַּעַת כַּתָּכְנִית:

הָיִיתִי שָׁר מֵאָה שָׁנִים

שִׁבְחֵי פָּנַיִךְ הַקּוֹרְנִים;

וְאַחַר־כָּךְ הָיִיתִי שָׁר

יְפִי חָזֵךְ — וְכָל הַשְּׁאָר:

כָּל אֵבֶר־גּוּף — מֵאָה שָׁנִים

וְאֶת לִבֵּךְ — מֵאָה מוֹנִים.

זֶה לֹא מְחִיר מֻפְרָז לָךְ, לֹא!

חָלִילָה לִי מֵהוֹזִילוֹ!

אַךְ דָּא עָקָא: בְּלִי־הֶרֶף עָף

הַזְּמַן בְּרֶכֶב מְכֻנָּף —

וּמִדֵּי־יוֹם נִקְרַב לִתְחוּם

מִדְבַּר־הַנֵּצַח הֶעָצוּם.

אֲבוֹי, בַּקֶּבֶר הָאָפֵל

לֹא תִּשְׁמְעִי עוֹד שִׁיר־הַלֵּל.

יָפְיֵךְ יִהְיֶה כְּלֹא הָיָה —

רִמָּה תָּבִיא עָלָיו כְּלָיָה.

כְּבוֹד־בְּתוּלִים, שֶׁכֹּה תִּצְּרִי,

סוֹפוֹ עָפָר — כְּסוֹף יִצְרִי.

אַף כִּי הַקֶּבֶר — תְּחוּם פְּרָטִי,

אֵין מִתְחַבְּקִים בּוֹ, גְּבִירָתִי.

לָכֵן, כָּל זְמַן שֶׁבְּשׂוּמִים

פָּנַיִךְ בֹּשֶׂם־עֲלוּמִים,

וְלַהַט־לֵב שָׁקוּף שׁוֹפֵךְ

זִיווֹ מִבַּעַד לְגוּפֵךְ, —

נָחֹג הַחַג בְּטֶרֶם גָּז.

אֶל שְׁלַל־הַזְּמַן נָעוּט כְּבַז:

טוֹב שֶׁנִּטְרוֹף זְמַנֵּנוּ פֹּה —

מִשֶּׁנִהְיֶה יַחְדָּו טַרְפּוֹ.

נַחְשׂוֹף אוֹנֵנוּ הַנִּגְנָז

עַד שֶׁיֵּצֵא מָתוֹק מֵעַז,

נִפְרוֹץ בְּעֹז־מַאֲוַיִּים

בַּרְזֶל־הַשַּׁעַר שֶׁל חַיִּים!

אֵין לְצַוּוֹת לַשֶּׁמֶשׁ “דּוֹם” —

אוּלָם נִרְוֶה אוֹרָהּ עַד־תֹּם!

אֲלֶכְּסַנְדֶּר פּוֹפּ (1688–1744)

---

הַבְּדִידוּת

מאת

אלכסנדר פופ

אַשְׁרֵי הָאִישׁ שֶׁכָּל חֶפְצוֹ —

חֶלְקַת־אָבוֹת קְטַנָּה, נִדַּחַת,

וְהוּא נוֹשֵׁם אֲוִיר אַרְצוֹ

מִתּוֹךְ חֶדְוָה וָנַחַת.

לוֹ פָּרוֹתָיו יִתְּנוּ חָלָב,

צֹאנוֹ — לְבוּשׁ, שָׂדֵהוּ — לֶחֶם,

עֵצָיו — צִלָּה בִּימֵי־שָׁרָב,

בַּחֹרֶף — מַחֲסֶה חַם.

אַשְׁרֵי הָאִישׁ שֶׁכָּל שָׁעָה,

וְגַם יוֹם־יוֹם וְחֹדֶשׁ־חֹדֶשׁ,

מוֹצֵא, בְּרִיא־גוּף וּצְלוּל־דֵּעָה,

סִפּוּק נַפְשִׁי בְּגֹדֶשׁ:

שַׁלְוַת־שָׁלוֹם הוּא חָשׁ בַּיּוֹם,

שְׁנַת־יְשָׁרִים יָשֵׁן בַּלַּיְלָה,

לוֹמֵד מִתּוֹךְ בִּינָה וָתֹם,

וּמַחְשַׁבְתּוֹ — יֵשׁ פְּנַאי לָהּ.

כָּךְ, אַלְמוֹנִי, חֶפְצִי לִחְיוֹת;

לָמוּת — לְלֹא קִינָה וָנֶהִי;

וְאַל תָּעֵדְנָה אוֹתִיּוֹת

עַל קְבוּרָתִי — אַיֵּה הִיא.

רוֹבֶּרְט סוֹתִי (1774–1843)

---

חֲרוּזִים שֶׁנִּכְתְּבוּ בְּסִפְרִיָּתִי

מאת

רוברט סאות'י

(עדיין לא פומבי)

וִילְיַם בְּלֵיק (1757–1827)

---

הַנָּמֵר

מאת

ויליאם בלייק

הוֹי, נָמֵר, לַפִּיד־אֵימָה,

הַבּוֹעֵר בְּאֵשׁ־חֵמָה!

אֵיזוֹ עַיִן, אֵיזוֹ יָד

יְצָרוּךָ, פַּחַד־עַד?

אֵי יָקַד, בִּתְהוֹם אוֹ רוֹם,

בְּרַק־עֵינֶיךָ הָאָיֹם?

מִי הֵעֵז בְּיַד־כּוֹבֵשׁ

לֶאֱחוֹז בְּזוֹ הָאֵשׁ?

מִי צֵרֵף וּמִי שָׁזַר

שְׁרִירֵי לֵב כָּל־כָּךְ אַכְזָר?

אֵיךְ יוֹצְרוֹ לֹא זָע מֵחִיל

עֵת הַדֹּפֶק בּוֹ הִתְחִיל?

אֵי כִּבְשָׁן אֲשֶׁר הֻתְּכָה

בּוֹ מִפְלֶצֶת מֹחֲךָ?

אֵי פַּטִּישׁ וּסְדַן־הַשְּׁאוֹל

שֶׁיָכְלוּ אוֹתָהּ לַחְשׁוֹל?

צְבָא־מָרוֹם וַדַּאי בָּכָה…

הֲשָׂמַח בּוֹרַאֲךָ?

הַאֻמְנָם אוֹתְךָ עָשָׂה

זֶה אֲשֶׁר בָּרָא כִּבְשָׂה?

הוֹי, נָמֵר, לַפִּיד־אֵימָה,

הַבּוֹעֵר בְּאֵשׁ־חֵמָה!

אֵיזוֹ עַיִן, אֵיזוֹ יָד

חוֹלְלוּךָ, פַּחַד־עַד?

---

הַזְּבוּב

מאת

ויליאם בלייק

הוֹ, זְבוּב קָטָן!

יָדִי הָפְכָה

פִּתְאֹם לְאֵיד

מְעוּף־כְּנָפְךָ.

הַאֵין אֲנִי —

כִּזְבוּב גַּם־כֵּן?

הַאֵין אַתָּה —

כְּאִישׁ מִסְכֵּן?

אֲנִי רוֹקֵד

וְשָׁר וָחַי —

עַד שֶׁמִּקְרֶה

יִשְׁבּוֹר כְּנָפַי.

אִם מַחְשָׁבָה —

חַיֵּי־אֱמֶת,

וְלֹא־חוֹשֵׁב —

חָשׁוּב כַּמֵּת,

אֲזַי אֲנִי

זְבוּב בַּר־מַזָּל,

אִם עוֹד אֶחְיֶה

וְאִם אֶחְדָּל.

---

סוֹד אַהֲבָה

מאת

ויליאם בלייק

אַל נָא תָּשִׂיחַ אַהֲבָה —

כִּי אֵין הִיא בַּת־בִּטּוּי;

כְּמַשַּׁב־רוּחַ — מַשָּׁבָהּ:

דּוֹמֵם הוּא וְסָמוּי.

אֶת כָּל לִבִּי חָפְזוּ לִשְׁפּוֹךְ

שְׂפָתַי לַיַּקִּירָה;

אַךְ הִיא שָׁמְעָה בְּלֵב נָבוֹךְ —

וְנִשְׁאֲרָה קְרִירָה.

עָבַר זְמַן־מָה — וְאִישׁ חָדָשׁ

הִגִּיעַ לְפִתְחָהּ.

דּוּמָם, סְמוּיוֹת — אוֹתָהּ כָּבַשׁ

הָאִישׁ בַּאֲנָחָה.

רוֹבֶּרְט בֶּרְנְס (1759–1796)

---

חַקְלַאי פָּשׁוּט הָיָה אָבִי

מאת

רוברט ברנז

חַקְלַאי פָּשׁוּט הָיָה אָבִי;

רָחוֹק הָיָה מֵעשֶׁר,

אַךְ הוּא חִנֵּךְ אֶת לְבָבִי

לַסֵּדֶר וְלַיּשֶׁר.

אָבִי לִמְּדַנִי: "גַּם בָּרִישׁ

תִּשְׁמוֹר עַל אֹמֶץ גֶּבֶר,

כִּי בְּלִי כָּבוֹד גַּבְרִי הָאִישׁ —

לֹא כְּלִי הוּא אֶלָּא שֶׁבֶר!"

כְּשֶׁהִגַּעְתִּי לְבַגְרוּת,

יָצָאתִי הָעוֹלָמָה.

לִי לֹא קָסְמָה הָעֲשִׁירוּת,

אַךְ הַגְּדֻלָּה קָסָמָה.

הֵן לֹא הָיִיתִי פְּחוּת־כִּשְׁרוֹן,

גַּם לֹא נִבְעָר מִדַּעַת;

וְחֵשֶׁק עַז פָּעַם בִּי אָז —

לִכְבּוֹשׁ עֶמְדָּה נוֹדַעַת.

אוּלָם בִּכְדִי בִּקְּשָׁה יָדִי

מִיַּד פוֹרְטוּנָה חֶסֶד:

בְּכָל אָרְחִי, פְּרִי כָּל טָרְחִי

מַכַּת־גוֹרָל הוֹרֶסֶת;

כָּאן יְרִיבַי מִלְּאוּנִי דְוַי,

כָּאן בְּרֵעַי נִכְשַׁלְתִּי —

וּמִשִּׂיאֵי תִקְוָה רָמָה

לְבוֹר עָמֹק נָפַלְתִּי.

סוֹף־סוֹף כָּעֵת נִלְאֵיתִי שֵׂאת

הַלַּעַג שֶׁל פוֹרְטוּנָה.

לַהֲזָיוֹת וְאַשְׁלָיוֹת

אָמַרְתִּי: הִסְתַּלְּקוּ־נָא!

עָבָר — עָגוּם, עָתִיד — סָתוּם,

סְמוּיִים בּוֹ טוֹב וָרֹעַ.

נִתַּן לַיָּד הוֹוֶה בִּלְבָד —

אֵלָיו אוֹשִׁיט נָא זְרוֹעַ!

בִּי לֹא תָּמַךְ יְדִיד אוֹ אָח,

לִי לֹא נִתַּן שׁוּם סַעַד;

מִדֵּי־יוֹמִי אָבִיא לַחְמִי

בִּמְלֶאכֶת מְיַגַּעַת.

לִזְרוֹעַ נִיר, לִקְצוֹר קָצִיר —

כָּל זֹאת לִמְּדַנִי אַבָּא;

הָיָה לוֹ כְּלָל: "תּוֹרַת־עָמָל —

מֵיטַב הַיְרֻשָּׁה בָּהּ".

עַתָּה, עָנִי וְאַלְמוֹנִי,

אָנוּד, אֵפוֹא, בַּחֶלֶד —

עַד שֶׁהַנֹּפֶשׁ הַנִּצְחִי

יֻתַּן סוֹף־סוֹף לַשֶּׁלֶד.

אוֹסִיף לִלְחוֹם בַּדְּחָק יוֹם־יוֹם,

כְּכָל אֲשֶׁר אַצְלִיחַ,

וְדַאֲגַת הַמָּחֳרָת —

לְיוֹם־מָחָר אַנִּיחַ.

אַךְ בְּקִרְבִּי עַלִּיז לִבִּי

מִלֵּב כָּל בַּעַל־כֶּתֶר,

אַף כִּי גָזַר גּוֹרָל אַכְזָר

עָלַי קִפּוּחַ־יֶתֶר;

אָמְנָם, יָדַי, יְדֵי חַקְלַאי,

רַק לֶחֶם צַר תּוֹצֶאנָה,

אַךְ פַּת־חֻקִּי הִיא כָּל צָרְכִּי —

וְטוֹב לִי גַם בַּצֶּנַע.

כְּשֶׁאֶצְלִי מֵעֲמָלִי

נִשְׁאָר בַּכִּיס מַטְבֵּעַ,

בָּא, דֶּרֶךְ־כְּלָל, מִקְרֶה אֻמְלָל —

וְחִישׁ אוֹתוֹ בּוֹלֵעַ.

אִם זֶהוּ אֵיד אוֹ פֶּגַע־שֵׁד

אוֹ סְתָם מִשְׁגֶּה וָטֶפֶשׁ —

לִי הַיְנוּ־הַךְ: אִם כָּךְ אוֹ כָּךְ,

לֹא אֵבְךְ מֵעֹגֶם־נֶפֶשׁ.

הוֹ, צְמֵא שִׁלְטוֹן, חוֹמֵד מָמוֹן,

הַמְבַקְּשָׁם בְּלַהַט!

כְּכָל שֶׁרָם מִדְרַג־סֻלָּם,

עֵינְךָ יוֹתֵר מֻגְבַּהַת!

גַּם אִם הֻשְּׂגָה עֶמְדַּת־פִּסְגָּה

וּבְשִׂיא־פְאֵר אֶרְאֶךָּ,

כָּל לֵץ הָגוּן וּטְהוֹר־מַצְפּוּן —

טוֹב בְּעֵינַי מִמֶּךָּ!

---

עַל אַף הַכֹּל...

מאת

רוברט ברנז

הַבּוֹשׁ בָּעֹנִי הַיָשָׁר

הִנּוֹ פַּחְדָּן וָעֶבֶד;

אַךְ בְּעֵינֵי עָמֵל־וָשָׁר —

דַּלּוּת אֵינָהּ נִתְעֶבֶת.

עַל אַף הַכֹּל, בָּרוּר מְאֹד,

גַּם אִם דַּלּוֹנוּ, רֵעַ:

דַּרְגָּה — חוֹתָם עַל מַטְבְּעוֹת,

וְאִישׁ הוּא זְהַב־מַטְבֵּעַ.

לוֹבְשִׁים אֲנַחְנוּ צֶמֶר גַּס,

לַחְמֵנוּ — לַחְמָא עַנְיָא,

בְּעוֹד נוֹכְלִים לוֹבְשֵׁי־אַטְלַס

לוֹגְמִים יֵינוֹת־שַׁמְפַּנְיָה.

אַךְ מוּל נִצְנוּץ בְּרָקָם הַזּוֹל

בְּנֵי־עֹנִי אַל יֵבוֹשׁוּ:

עַל אַף הַכֹּל, עַל אַף הַכֹּל

יָשָׁר — בְּחִיר אֱנוֹשׁ הוּא!

אֶת מִי עֵינֵינוּ כָּאן חוֹזוֹת?

זֶה לוֹרְד נְפוּחַ־יֹהַר!

מֵאוֹת סוֹגְדִים לוֹ. אַךְ, עִם־זֹאת,

הוּא כְּסִיל, עַל אַף הַתֹּאַר.

כּוֹכָב וְסֶרֶט עַל חָזוֹ

וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלוּ,

אַךְ בְּאַפְסוּת קְשׁוּטָה כָּזוֹ

בְּנֵי־מֹחַ רַק יָתֵלּוּ.

בְּיַד שַׁלִּיט — מִנּוּי לְשַׂר,

לְשׁוֹעַ וְכֵן הָלְאָה;

אַךְ לְמַנּוֹת לְאִישׁ יָשָׁר —

לֹא יִתָּכֵן מִלְמָעְלָה!

עַל אַף הֲדַר כָּבוֹד רִשְׁמִי,

רוּם־תֹּאַר וְכֵן הָלְאָה,

בִּינָה וְחוּשׁ־כָּבוֹד פְּנִימִי

עוֹמְדִים מֵהֶם וָמָעְלָה.

נִשָּׂא תְּפִלָּה שֶׁגְּאֻלָּה

לֹא תִתְמַהְמַהּ בַּדֶּרֶךְ:

אָז הַיָּשָׁר וְהַמֻּכְשָׁר

יִזְכּוּ לִיקָר וָעֵרֶךְ.

עַל אַף הַכֹּל, יָבוֹא הַיּוֹם —

קָרוֹב הוּא וּבָטוּחַ;

וַאֲנָשִׁים בְּכָל מָקוֹם

יִהְיוּ אַחִים בָּרוּחַ.

---

לְנַפָּח [^1]

מאת

רוברט ברנז

¹

אֵל אַפּוֹלוֹן, עָיֵף מִטּוּס,

יָרַד עַל הַר כְּסוּי־קֶרַח —

וְעַל פֶּגַסוּס, כְּעַל סוּס,

נִסָּה לִרְכּוֹב בַּדֶּרֶךְ.

אַךְ סוּס־כָּנָף — לֹא דַהֲרָן.

סוֹף־סוֹף הֵבִיא אַפּוֹלוֹ

אוֹתוֹ, צוֹלֵעַ, אֶל ווּלְקָן —

שֶׁיְּפַרְזֵל סוּסוֹ לוֹ.

ווּלְקָן הַטּוֹב הָיָה מֵסִיר

חִישׁ־קַל כָּל פֶּגַע־פֶּתַע;

הִתְקִין פְּרָסוֹת — וְאֵל־הַשִּׁיר

שִׁלֵּם לוֹ בְּסוֹנֶטָה.

הוֹ, בֶּן־ווּלְקַן חָדָשׁ, רַחֵם:

פֶּגַס שֶׁלִּי צוֹלֵעַ.

כְּבֶן־אַפּוֹלוֹ — אֲשַׁלֵּם

שׁוּב בְּאוֹתוֹ מַטְבֵּעַ.

לוֹרְד בַּיְרוֹן (1788–1824)

---

שִׁירוֹ שֶׁל צַ'יְלְד־הַרוֹלְד (קֶטַע מִפּוֹאֶמַָה)

מאת

לורד ביירון

"שָׁלוֹם, שָׁלוֹם לָךְ, מְכוֹרָה!

הַחוֹף נָמוֹג בָּרַחַק;

גּוֹבֶרֶת רוּחַ־סְעָרָה,

שְׁחָפִים צוֹרְחִים בַּשַּׁחַק.

נוֹטָה הַשֶּׁמֶשׁ לַעֲרוֹב —

וּסְפִינָתִי נוֹדֶדֶת

בְּעִקְּבוֹתֶיהָ. לַיְלָה טוֹב!

שָׁלוֹם לָךְ, הַמּוֹלֶדֶת!

קַרְנֵי־חַמָּה — אוֹתָן יָשִׁיב

מָחָר לְקַדְמוּתָן יָהּ;

אֶרְאֶה שְׁחָקִים וְיָם סָבִיב —

אַךְ לֹא אַדְמַת בְּרִיטַנְיָה.

שָׁמֵם וָרֵיק בֵּיתִי הַטּוֹב,

כָּבְתָה בָּאָח שַׁלְהֶבֶת;

כַּלְבִּי, בַּשַּׁעַר אוֹ בָּרְחוֹב,

מַשְׁמִיעַ קוֹל־יַבֶּבֶת.

בּוֹא, קְרַב אֵלי, נוֹשֵׂא־כֵּלַי!

מַדּוּעַ תֵּבְךְּ, הַנַּעַר?

הַאִם הַיָּם זוֹעֵף מִדַּי

אוֹ תִּתְיָרֵא מִסַּעַר?

אֱמַץ! מִבְנֵה סְפִינָה זוֹ עַז.

עֵינֶיךָ תֶּחֱזֶינָה

כִּי לֹא יוּכַל אֲפִילוּ בַּז

לָעוּף מַהֵר מִמֶּנָּה!"

— יִזְעַף הַיָּם, יִסְעַר עַזּוֹת —

בִּי אֵין כָּל פַּחַד־טֶפֶשׁ;

אַךְ אַל תִּתְמַהּ, סֶר צַ’יְלְד, לָזֹאת

כִּי אָנֹכִי מַר־נֶפֶשׁ:

הֲרֵי עָזַבְתִּי בֵּית־הוֹרַי —

וְאֵין לִי עוֹד מוֹשִׁיעַ

אֶלָּא אַתָּה וְאֵל־שַׁדַּי —

אָבִינוּ בָּרָקִיעַ.

אָמְנָם, בֵּרַךְ אוֹתִי אָבִי

מִבְּלִי לְהֵאָנֵחַ;

אוּלָם אִמִּי — עַד יוֹם־שׁוּבִי

תִּדְאַג וְתִתְיַפֵּחַ".

— "דַּי, בַּחוּרִי, אַל תֶּעֱגַם,

אֱמַץ וְהִתְנַחֵמָה!

לוּ גַם לִבִּי הָיָה כֹּה תָּם,

מַזִּיל הָיִיתִי דֶמַע!

בּוֹא, אִישׁ מִשְׁמַר אֳנִיָּתִי!

פָּנֶיךָ כֹּה חָוָרוּ.

לִבְּךָ פּוֹחֵד מִצָּרְפָתִי?

חוֹשֵׁשׁ מִיָּם נִסְעָר הוּא?"

— "הֲתַחְשְׁבֵנִי לְמוּג־לֵב?

סֶר צַ’יְלְד, לִי זָר כָּל מֹרֶךְ;

אַךְ עַל אִשְׁתִּי לִבִּי דוֹאֵב

בִּנְתִיב מַסָּע רַב־אֹרֶךְ.

הִיא מַסְתִּירָה כָּמוֹנִי דְוַי

וּכְאֵב בַּנֶּפֶשׁ פְּנִימָה;

אִם יִשְׁאָלֶנָּה בְּנִי עָלַי,

מַה תַּעֲנֶה לוֹ אִמָּא?"

— "דַּי, חַיָּלִי! לְךָ תַּנְחוּם

בַּצַּעַר אֲאַחֵלָה;

אַךְ אֶתְוַדֶּה כִּי בִּי אֵין כְּלוּם

מֵהַרְגָּשׁוֹת כָּאֵלֶּה.

יְגוֹן אִשָּׁה — בּוֹ אֵין מַמָּשׁ:

הַיּוֹם תִּבְכֶּה, שׁוֹמֶמֶת;

מָחָר תִּמְצָא בֶּן־זוּג חָדָשׁ —

וּכְבָר הִיא מְנֻחֶמֶת.

לֹא צַר לִי כְּלָל עַל הֶעָבָר,

אַךְ צַר — כִּי אֵין בִּי כֶּמַהּ:

כִּי לֹא נָטַשְׁתִּי שׁוּם דָּבָר

אֲשֶׁר רָאוּי לְדֶמַע.

עַתָּה, בָּדָד בְּיָם זוֹעֵם

נְטוּל רֵעִים הִנֵּנִי.

אוּלָם מַדּוּעַ אֲבַכֵּם,

אִם אִישׁ לֹא יְבַכֵּנִי?

אוּלַי כַּלְבִּי אוֹתִי זוֹכֵר —

אוּלָם גַּם הוּא, בְּעֶצֶם,

יָלֹק מָחָר יַד אִישׁ אַחֵר,

אֲשֶׁר יִזְרוֹק לוֹ עֶצֶם.

וּבְכֵן, שָׂאִינִי מֵאַרְצִי,

סְפִינַת־מִפְרָשׂ נוֹדֶדֶת,

וּפְנִי אֶל כָּל אֲשֶׁר תִּרְצִי —

רַק לֹא אֶל הַמּוֹלֶדֶת!

בָּרוּךְ אַתָּה לִי, יָם נִסְעָר,

וְכָל אֲשֶׁר יְמַן יָהּ:

כָּל חוֹף נָכְרִי — וְאַף מִדְבָּר…

שָׁלוֹם, אַרְצִי בְּרִיטַנְיָה!

פֶּרְסִי בִּישׁ שֶׁלִי(1792–1822)

---

פִילוֹסוֹפְיָה שֶׁל אַהֲבָה

מאת

פרסי ביש שלי

מִתְמַזֵּג כָּל פֶּלֶג־מַיִם

עִם נָהָר, וְזֶה — עִם יָם;

גַּם זִרְמֵי רוּחוֹת־שָׁמַיִם —

חֹק מִזּוּג בָּהֶם קַיָּם.

אֵין שׁוֹכֵן־בָּדָד בַּחֶלֶד:

כָּל יְצוּר נִכְנָס כַּדָּת

בִּבְרִית־רוּחַ נֶאֱצֶלֶת.

לָמָּה לֹא אֲנִי וָאַתְּ?

שׁוּרִי: הַר נוֹשֵׁק שָׁמַיִם

וְכַל גַּל חוֹבֵק אָחִיו —

וּצְמוּדִים רָאשֵׁי פְּרָחַיִם

כְּאָחוֹת עִם אָח חָבִיב.

לַקַּרְקַע נוֹשֶׁקֶת שֶׁמֶשׁ,

וּלְבָנָה — לְיָם לֵילִי;

אַךְ מַה חֵפֶץ לִי בָּהֶם יֵשׁ,

אִם אֵינֵךְ נוֹשֶׁקֶת לִי?

תוֹמַס קַרְלַיל (1795–1881)

---

Cui bono?

מאת

תומאס קרלייל

מַה — תִּקְוָה? צִבְעֵי הַקֶּשֶׁת;

אַחֲרֶיהָ רָץ הַטַּף.

“הִיא לֹא כָּאן, הִיא הָלְאָה, הָלְאָה!”

אִישׁ אוֹתָהּ עוֹד לֹא חָטַף.

מַה — חַיִּים? זֶה יָם כְּסוּי קֶרַח,

הַנָּמֵס בְּבוֹא הַחֹם;

אָז נִשְׁבָּר קַרְחוֹ תַּחְתֵּינוּ —

וְסוֹפֵנוּ אַךְ לִתְהוֹם.

מָה — אָדָם? זֶה יֶלֶד פֶּתִי —

רָב, נִלְחָם עַל־לֹא־דָבָר;

צְמֵא הַכֹּל, ראוּי לְאֶפֶס, —

הוּא מַשִׂיג רַק קֶבֶר צַר.

אֱלִיזַבֶּט בֶּרֶט־בְּרַאוּנִינְג (1806–1861)

---

אֱהַב אוֹתִי...

מאת

אליזבת בארט בראונינג

(מִתּוֹךְ “סוֹנֶטוֹת מִפּוֹרְטוּגַלִית”, XIV)

אֱהַב אוֹתִי לְשֵׁם הָאַהֲבָה בִּלְבַד,

אֱהַב עַל לֹא־דָבָר — וְאַל תֹּאמַר, חָלִילָה:

"הִיא אֲהוּבָה עָלַי — כִּי חֵן כָּל־כָּךְ טִבְעִי לָהּ,

כִּי דִבּוּרָהּ עָדִין וְחִיּוּכָהּ נֶחְמָד;

כִּי לְאָפְיִי אָפְיָהּ אֵינֶנּוּ מְנֻגָּד".

אִם רַק בִּזְכוּת כָּל־זֹאת אַהֲבָתְךָ הִתְחִילָה,

הֲרֵי בְּהִשְׁתַּנּוֹת בִּי קַו אוֹ תָּו אֶחָד,

תּוּכַל אַהֲבָתְךָ לְהִגָּמֵר, חָלִילָה.

אַל נָא תֹּאהַב אוֹתִי בְּשֶׁל רַחְמָנוּתְךָ,

בְּשֶׁל סִפּוּק לִמְחוֹת מֵעַל לֶחְיִי כָּל דֶּמַע:

אוּלַי, מִנִּחוּמְךָ אֶרְגַּע וְאֶתְנַחֵמָה;

וְאִם אֶשְׁכַּח בִּכְיִי — יֹאבַד לִי לְבָבְךָ.

אֱהַב אוֹתִי, אָהוּב, לְשֵׁם אַהֲבָתְךָ —

לְשֵׁם קִשְׁרֵי־לֵבָב אֲשֶׁר לָנֶצַח הֵמָּה.

אַנָּה ל. בַּרְבּוֹלְד (1743–1825)

---

חַיִּים

מאת

אנה לטישה ברבולד

חַיִּים! אוֹדֶה כִּי לֹא אֵדַע,

כֵּיצַד נִפְגַּשְׁנוּ וּמַדּוּעַ —

וּמַה טִיבְכֶם. לִי רַק יָדוּעַ:

לָכֶם וְלִי צְפוּיָה פְּרֵדָה.

חַיִּים! זְמַן רָב הָיִינוּ יַחַד

בִּימֵי סַגְרִיר וּבְעֵת שֶׁל נַחַת.

פְּרֵדָה מִידִיד קָשָׁה קִמְעָה —

אוּלַי אֶגְנַח, אַזִּיל דִּמְעָה…

וּבְכֵן, חִמְקוּ נָא וְעִזְבוּנִי

בְּלִי אַזְהָרָה! אַל תְּבָרְכוּנִי

בְּ“לַיְלָה טוֹב” — אַךְ בְּקָרוֹב,

אֵי־שָׁם בְּנוֹף בְּרוּךְ אוֹר לָרֹב,

בָּרֵךְ בָּרְכוּנִי: “בֹּקֶר טוֹב!”

הנרי וודסוורת' לוֹנְגְפֶלּוֹ (1807–1882)

---

הַחֵץ וְהַשִּׁיר

מאת

הנרי וודסוורת' לונגפלו

יָרִיתִי חֵץ אֶל הֶחָלָל;

לִי לֹא נוֹדַע, הֵיכָן נָפַל;

כִּי לֹא תַּדְבִּיק עֵינוֹ שֶׁל אִישׁ

תְּנוּעָה שֶׁל גּוּף הָעָף כֹּה חִישׁ.

נָשַׁמְתִּי שִׁיר אֶל הֶחָלָל;

לִי לֹא נוֹדַע, הֵיכָן נָפַל.

מִי — מַבָּטוֹ כָּל־כָּךְ בָּהִיר

שֶׁיְּלַוֶּה מָעוֹף שֶׁל שִׁיר?

אַחַר זְמַן רַב, אֶת זֶה הַחֵץ

מָצָאתִי שׁוּב — נָעוּץ בְּעֵץ;

וְאֶת הַשִּׁיר, שֶׁפִּי הוֹלִיד,

מָצָאתִי שׁוּב — בְּלֵב יְדִיד.

---

מִזְמוֹר לַחַיִּים

מאת

הנרי וודסוורת' לונגפלו

אַל תַּגִּיד מָלֵא עַגֶּמֶת:

“הַחַיִּים — חֲלוֹם רֵיקָן!”

רֹדֶם־לֵב — מִיתָה מֻקְדֶּמֶת,

אַךְ לֹא צֵל — חַיֵּינוּ כָּאן.

הַחַיִּים אֵינָם רַק חֹמֶר,

וְלֹא קֶבֶר — תַּכְלִיתָם.

“אֶל עָפָר תָּשׁוּב” — הוּא אֹמֶר

לֹא בְּנֶפֶשׁ־הָאָדָם.

לֹא לָגִיל — יִעוּד חַיֵּינוּ,

לֹא לִבְכּוֹת כִּי־אִם לִפְעוֹל

וְלִצְעוֹד — שֶׁיִּמְצָאֵנוּ

כָּל מָחָר הַרְחֵק מִתְּמוֹל.

עָף הַזְּמַן — אַךְ רַב הַדֶּרֶךְ…

וְלִבֵּנוּ הֶהָמוּם

מְהַדְהֵד בִּנְתִיב־הַפֶּרֶךְ

מַרְשׁ־יָגוֹן כְּתֹף עָמוּם.

הַחַיִּים הִנָּם מִלְחֶמֶת,

הָעוֹלָם הוּא שְׂדֵה־הַקְּרָב;

בּוֹ הֱיֵה לֹא שֶׂה אִלֶּמֶת,

אַךְ אֶחָד מִגִּבּוֹרָיו!

בֶּעָתִיד אָסוּר לִבְטוֹחַ.

הֶעָבָר — רָחוֹק מִדַּי.

אֶת מֵתָיו צָרִיךְ לִשְׁכּוֹחַ.

רַק הוֹוֶה — שְׂדֵה פֹּעַל חַי.

אוֹת הֵם שְׁמוֹת אַנְשֵׁי־תִּפְאֶרֶת —

כִּי גַם לָנוּ עוֹד נִתַּן

לְהַשְׁאִיר עִקְּבוֹת־מַזְכֶּרֶת

עַל גַּבֵּי חוֹלוֹת־הַזְּמַן.

וְאוּלַי גַּם אָח אוֹ נֶכֶד

שֶׁיִּתְעֶה בִּנְתִיב־יָמָיו —

יִתְחַדֵּשׁ בּוֹ כֹּחַ־לֶכֶת

לְמַרְאֵה עִקְּבוֹת־קוֹדְמָיו.

לַמְּלָאכָה, אֵפוֹא! קָדִימָה —

מוּכָנִים לְכָל גּוֹרָל

וְנוֹשְׂאִים בַּנֶּפֶשׁ פְּנִימָה

סוֹד תּוֹחֶלֶת וְעָמָל!

אֶדְגַּר פּוֹא (1809–1849)

---

פַּעֲמוֹנִים

מאת

אדגר אלן פו

1

מִגְרָרָה עִם פַּעֲמוֹן

בְּרוּךְ־שָׂשׂוֹן!

אֵיזֶה גִיל בְּלֹעַ־כֶּסֶף הַמַּרְנִין שַׁלְגֵי צָפוֹן!

אֵיךְ כָּל הֵד שֶׁהוּא מַשְׁמִיעַ

מְצַלְצֵל בִּכְפוֹר־הַלֵּיל!

וְשׁוֹמְעִים כּוֹכְבֵי־רָקִיעַ,

וְקוֹרְצִים הֵם, לְהַבִּיעַ

חֶדְוָתָם בְּזִיו צוֹהֵל.

וְנִדְמֶה כִּי הֵם שׁוֹקְלִים,

בְּקַדַּחַת־הִלּוּלִים,

אֶת זְהָבָם לְקֶצֶב גֶּשֶׁם סִלְסוּלֵי הַצִּלְצוּלִים;

וְעוֹנִים עָנֹה וָרֹן

לְפִזְמוֹן

גְּדוּשׁ־שָׂשׂוֹן

הַבּוֹקֵעַ וְנוֹבֵעַ מֵחֲלַל הַפַּעֲמוֹן.

2

חַג חֶדְוָה רַעֲנָנָה:

חֲתֻנָּה!

אֵיזֶה גַּל בִּרְכוֹת־הָאשֶׁר בָּא מִזְּהַב פַּעֲמוֹנָהּ!

מַה יִּנְעַם הֵדוֹ הָרָם

בָּאֲוִיר הַמְבֻשָּׂם!

רֶשֶׁת־פֶּלֶא מִתְרַקֶּמֶת

מִחוּטֵי־נִימֵי רִנָּה

וְזוֹרֶמֶת

לַיּוֹנָה

הַחוֹלֶמֶת, הַמֻּקְסֶמֶת

בְּקִסְמֵי הַלְּבָנָה.

מַה נִּשְׂגָּב,

מַה נִּלְהָב

שִׁיר מִזְמוֹר פִּיּוֹת־זָהָב!

מַקְהֵלַת קוֹלוֹת גַּן־עֵדֶן מְמַלֵּאת אֶת הַמֶּרְחָב.

וּנְבוּאָה בְּכָל חָרוּז

עַל הָעֹנֶג הַגָּנוּז

בְּעָתִיד מַרְהִיב־דִּמְיוֹן

וְשָׂמֵחַ כַּהִמְנוֹן

הַפּוֹרֵחַ וְקוֹלֵחַ מִמַּעְיְנוֹת הַפַּעֲמוֹן.

3

פַּעֲמוֹן־הַמְּהוּמָה!

הֲתִשְׁמַע?

אֵיזֶה חִיל בְּפִי הַנְּחשֶׁת, אֵיזֶה פַּחַד וְאֵימָה!

מַה נּוֹרָא הוּא הַיְלֵל

הַמַּחְרִיד אֶת דְּמִי־הַלֵּיל!

קוֹל פָּרוּעַ וְאָיֹם

לֹא יָנּוחַ מִלִּנְהוֹם

תַּחְנוּנֵי חֶמְלָה וָיֶשַׁע בְּאָזְנָהּ הָאֲטוּמָה

שֶׁל חוֹלַת טֵרוּף וָרֶשַׁע, זוֹ הָאֵשׁ הָאֲדֻמָּה,

הַפּוֹרֶצֶת וְשׂוֹגֶבֶת

בְּלִי מַפְרִיעַ וְעוֹצֵר,

אֲכוּלַת חֶמְדָּה צוֹרֶבֶת

לְנַשֵּׁק בְּפִי־שַׁלְהֶבֶת

פְּנֵי הַסַּהַר הַחִוֵּר.

דִּין־דִּין־דּוֹן! דִּין־דִּין־דּוֹן!

מַה יִּשְׁאַג הַפַּעֲמוֹן,

מַה יִּזְעַק בִּמְלוֹא־גָרוֹן

מִיֵּאוּשׁ!

מַה מָּרָה וּמַה מַּפְלֶצֶת

זְעָקָה זוֹ הַפּוֹרֶצֶת

מִן הַלֹּעַ הַנָּחוּשׁ.

אַךְ הַקְשִׁיבָה־נָא לַהֵד

שֶׁל הָרַעַשׁ

וְהַגַּעַשׁ

הָעוֹלֶה וְהַיּוֹרֵד:

חֹזֶק־רַעַם

בָּא כָּל פַּעַם

לְהוֹדִיעַ גֹּדֶל־אֵיד.

וְנִגְלָה לָאֹזֶן כֵּפֶל אוֹ צִמְצוּם אוֹתוֹ אָסוֹן

בִּתְמוּרוֹת־גֵּאוּת־וָשֵׁפֶל בַּחֲמַת־הַפַּעֲמוֹן,

בַּשָּׁאוֹן,

בֶּהָמוֹן

שֶׁל חֲרוֹן־הַפַּעֲמוֹן.

4

פַּעֲמוֹן מַטִּיל־מוֹרָא —

שֶׁל קְבוּרָה!

אֵיזֶה אֵבֶל, אֵיזֶה צַעַר בְּנִגּוּן־מָרָה־שְׁחוֹרָה!

מַה יִּרְעַד בַּגּוּף כָּל אֵבֶר

בִּצְמַרְמֹרֶת לֵיל־הַשֶּׁבֶר

לְמִשְׁמַע אִיּוּם־הַקֶּבֶר בְּבַרְזֶל הַפַּעֲמוֹן!

בְּכָל צְלִיל הַבָּא מִלֹּעַ,

בְּכָל הֵד הַתַּם לִגְווֹעַ —

יָם־יָגוֹן.

וְהַצֵּל הַנָּע בְּזַעַם

בִּמְרוֹמֵי מִגְדַּל־הָרַעַם,

צֵל בּוֹדֵד,

הַמַּזְרִים בְּתַעֲרֹבֶת

לַעַג־מָוֵת וְהֶסְפֵּד —

מַה יִשְׂמַח לָגֹל אֶת כֹּבֶד

מוֹרָאָם עַל לֵב חָרֵד.

לֹא יְצוּר בָּשָׂר־וָדָם הוּא

לֹא חַיָּה וְלֹא אָדָם הוּא

הַמְצַלְצֵל,

אֶלָּא שַׂר שֵׁדֵי הַלֵּיל.

הוּא מוֹצִיא מִגְּרוֹן־מַתֶּכֶת

שִׁיר אַחְרִית וַאֲבַדּוֹן

וּבְחָזֵהוּ מִשְׁתַּכְשֶׁכֶת

הַשִּׂמְחָה, שִׂמְחַת־זָדוֹן,

הַהוֹלֶכֶת וְנִשְׁפֶּכֶת

בְּקַדַּחַת הַפִּזְמוֹן.

הוּא רוֹקֵד בְּשִׁגָּעוֹן,

וּמְיַלֵּל,

וּמְקַלֵּל

לִצְלִילֵי הַפַּעֲמוֹן.

בְּיָדוֹ כָּל הֵד־צִלְצוּל

נֶהֱפָךְ טִפַּת־מַבּוּל;

גַּל בְּלִי־הֶרֶף בָּא עַל גַּל

בִּסְחַרְחֹרֶת מְעַרְבָּל;

וְנִגְרָף בְּשֶׁצֶף־קֶצֶף הִתְפָּרְצוּת הַשִּׁטָּפוֹן

וְצוֹלֵל בְּיָם־הָעֶצֶב שֶׁל דִּמְעוֹת־הַפַּעֲמוֹן;

בְּיָגוֹן,

דִּכָּאוֹן

שֶׁל אֶנְקַת הַפַּעֲמוֹן.

צַ’רְלְס קִינְגְסְלִי (1819–1875)

---

עֲלוּמִים וְזִקְנָה

מאת

צ'ארלס קינגסלי

עֵת כָּל הַיְּקוּם צָעִיר, בָּחוּר,

כָּל דֶּרֶךְ – מוֹרִיקָה,

וְכָל אַוָּז הִנּוֹ בַּרְבּוּר,

וְכָל עַלְמָה – מַלְכָּה, –

אָז קְפוֹץ, בָּחוּר, עַל סוּס אַבִּיר

וְסֹב אֶת הָעוֹלָם:

לְדָם צָעִיר – מַחְזוֹר מָהִיר,

וְעֵת לְכָל אָדָם.

עֵת כָּל הַיְּקוּם בָּלֶה, בָּחוּר,

וְכָל נָתִיב – מוֹרָד,

וְנוֹף כָּל גַּן – צָהֹב, עָכוּר,

וְכָל מִשְׂחָק – מִטְרָד, –

זְחַל הַבַּיְתָה אֶל זְקֵנִים

שְׁבוּרִים, נָכִים מִכְּבָר –

וּלְוַי שֶׁעוֹד תִּמְצָא פָּנִים

מֵאֲהוּבֵי־עָבָר.

תּוֹמַס הַרְדִי (1840–1928)

---

מִי־זֶה חוֹפֵר בְּתֵל־קִבְרִי?

מאת

תומאס הרדי

"מִי־זֶה חוֹפֵר בְּתֵל־קִבְרִי?

תִּשְׁתּוֹל פֹּה, אֲהוּבִי?"

– "לֹא! אֲהוּבֵךְ נָשָׂא אֶתְמוֹל

יְפֵיפִיָּה, בַּת שַׂר גָּדול.

אָמַר: "סוֹף־סוֹף, עָלַי לַחְדּוֹל

מֵאֵבֶל־לְבָבִי!"

"וּמִי חוֹפֵר בְּתֵל־קִבְרִי?

קְרוֹבַי הַיְּקָרִים?

– “לֹא”! הֵם אוֹמְרִים: "קִשּׁוּט תִּלָּהּ

הוּא רַק בְּרָכָה לְבַטָּלָה:

שׁוּם צֶמַח־נוֹי לֹא יִגְאָלָהּ

מֵאֹפֶל גֵּיא־קְבָרִים".

"אָךְ מִי חוֹפֵר בְּתֵל־קִבְרִי?

יְרִיבָתִי מֵאָז?"

– "לֹא! הִיא חוֹשֶׁבֶת כִּי מֵתָה –

לֹא רְאוּיָה לְאֵיבָתָהּ;

וְלֹא אִכְפַּת לָהּ כְּלָל עַתָּה,

הֵיכָן גּוּפֵךְ נִגְנַז".

"הוֹ, מִי חוֹפֵר בְּתֵל־קִבְרִי?

עֲנֵנִי, הַחוֹפֵר!"

– "אֲנִי, גְּבִרְתִּי הַחֲבִיבָה:

כַּלְבֵּך, הַגָּר עוֹד בַּסְּבִיבָה.

אִם הִפְרַעְתִּיךְ מִן הַשַּׁלְוָה,

הֲרֵינִי מִצְטַעֵר!"

– "אַתָּה חוֹפֵר בְּתֵל־קִבְרִי?

הוֹ, רֵעַ נֶאֱמָן!

אָכֵן, יֵבוֹשׁ וְיִכָּלֵם

אֱנוֹשׁ בּוֹגֵד וּמִתְעַלֵּם:

רַק לֵב הַכֶּלֶב הָאִלֵּם

עוֹמֵד בִּפְנֵי הַזְּמָן!"

– "גְּבִרְתִּי, אֶחְפּוֹר בְּתֵל־קִבְרֵךְ –

לִטְמוֹן בּוֹ אֲרוּחָה:

מִלְּבַד בָּשָׂר, שֶׁפִּי זָלַל,

נָפְלָה לִי עֶצֶם לְשָׁלָל.

צַר לִי מְאֹד: שָׁכַחְתִּי כְּלָל

כִּי פֹּה קִבְרֵךְ. סְלִיחָה!"

רודיארד קיפלינג (1865–1936)

---

אִם

מאת

רודיארד קיפלינג

אִם בְּיָדְךָ לִשְׁמוֹר עַל קֹר וְאֹמֶץ־רוּחַ

בִּקְהַל אוֹבְדֵי־עֵצוֹת מֻכֵּי־הַמְּבוּכָה,

אִם בְּלִבְּךָ הָעֹז לְהִשָּׁאֵר בָּטוּחַ

גַּם בְּהַטִּיל כָּל־אִישׁ סָפֵק בְּכֹחֲךָ;

אִם עֹז בְּךָ חַכּוֹת מִבְּלִי הֱיוֹת יָגֵעַ,

אוֹ לֹא לִגְמוֹל כָּזָב לְבַעֲלֵי־דִבָּה,

אוֹ בִּהְיוֹתְךָ שָׂנוּא – מִשְּׂנוֹא לְהִמָּנֵעַ,

אַךְ גַּם מֵהִתְחַסְּדוּת יוֹתֵר מִדַּי רַבָּה;

אִם בְּיָדְךָ לַחְלוֹם – וּלְהִתְפַּכַּח בִּן־רֶגַע,

לַחְשׁוֹב – וְלֹא לִהְיוֹת עַבְדָּהּ שֶׁל מַחְשָׁבָה;

אִם גַּם בְּנִצָּחוֹן וְגַם בְּאֵיד וָפֶגַע

יָכוֹל אַתָּה לִנְהוֹג מִדַּת־בִּטּוּל שָׁוָה;

אִם רַב עֻזְּךָ לָשֵׂאת אֱמֶת אֲשֶׁר הִבַּעְתָּ

עֵת יְסַלְּפָהּ נָבָל לִלְכּוֹד בָּהּ אֱוִילִים;

אִם, תַּש וּשְׂבַע־עָמָל, תִּרְאֶה בִּשְׁקוֹעַ מַטָּה

בִּנְיַן מִפְעַל־חַיִּים – וְשׁוּב אוֹתוֹ תָּקִים;

אִם כָּל הָאוֹצָרוֹת, אֲשֶׁר בָּהֶם זָכִיתָ,

תּוּכַל גַּם לְסַכֵּן בִּקְלָף סָתוּם אֶחָד,

אַף לְהַפְסִיד הַכֹּל – וְשׁוּב לַחְזוֹר רֵאשִׁיֽתָה

וְלֹא לִפְלוֹט מִלָּה עַל עשֶׁר שֶׁנִּפְסַד;

אִם בְּיָדְךָ לִמְשׁוֹל בַּלֵּב בִּקְדּוֹר הָאֹפֶק,

לִשְׁלוֹט בָּעֲצַבִּים שֶׁכָּל כֹּחָם נָמַק –

וְלַעֲמוֹד הָכֵן בְּמוֹת בְּךָ כָּל דֹּפֶק

חוּץ מִצִּוּוּי־רָצוֹן הַמְהַדְהֵד: “חֲזָק!”;

אִם בֵּין יִצְרֵי הָמוֹן תִּשְׁמוֹר עַל ישֶׁר־דֶּרֶךְ

אוֹ בְּחֶבְרַת מוֹשְׁלִים – עַל חֵן פַּשְׁטוּת בֶּן־עָם,

אִם לְכָל אִישׁ וָאִישׁ תִּתֵּן מִשְׁקָל וָעֵרֶךְ,

וְאַף לֹא לְאֶחָד – מִשְׁקָל שֶׁהוּא מֻגְזָם;

אִם בְּיָדְךָ לִתְפּוֹס, בִּמְרוּצָתְךָ קָדִימָה,

בִּמְלוֹא שִׁשִּׁים שְׁנִיּוֹת כָּל רֶגַע פַּחְזָנִי, –

שֶׁלְךָ הוּא הָעוֹלָם וְכָל אֲשֶׁר בּוֹ פְּנִימָה,

וּמַה שֶׁרַב יוֹתֵר – אָדָם הִנֶךָּ, בְּנִי!

---

תּוֹמִי אֶטְקִינְס

מאת

רודיארד קיפלינג

נִכְנַסְתִּי פַּעַם לְפֻנְדָּק, לִגְמוֹעַ כּוֹס שֵׁכָר,

אַךְ הַמּוֹזֵג רָאָה מַדַּי – אָמַר לִי “אִי־אֶפְשָׁר!”

הַבַּחוּרוֹת לְיַד הַבָּאר פָּרְצוּ בִּצְחוֹק טִפְּשִׁי.

יָצָאתִי חוּצָה בְּחֶרְפָּה – וְסַחְתִּי לְנַפְשִׁי:

הוֹי, תּוֹמִי – דָּא וְתוֹמִי – הָא, פּוֹחֵז הוּא וְרֵיקָא!

אַךְ “מִיסְטֶר אֶטְקִינְס, צֵא וּצְלַח!” – אוֹמְרִים עִם אַזְעָקָה;

עִם אַזְעָקָה, הַבַּחוּרִים, עִם קוֹל־הָאַזְעָקָה,

“הוֹ, מִיסְטֶר אֶטְקִינְס, צֵא וּצְלַח!” – אוֹמְרִים עִם אַזְעָקָה.

אֲנִי, פִּכֵּחַ כְּנָזִיר, נִכְנָס לְתֵּאַטְרוֹן.

אֶזְרָח שָׁתוּי קִבֵּל כֻּרְסָה, אַךְ לִי – מָקוֹם אַחְרוֹן.

אֶל הַיָּצִיעַ הָעֶלְיוֹן שְׁלָחוּנִי לַעֲמוֹד –

אוּלָם בִּקְרָב יִתְּנוּ לִי חִישׁ מָקוֹם קִדְמִי מְאֹד.

כִּי תּוֹמִי – דָּא וְתוֹמִי – הָא, כָּל חוּג אוֹתוֹ מוֹצִיא.

אוּלָם “לְאֶטְקִינְס קְרוֹן־אֶכְּסְפְּרֶס” – כְּשֶׁמַּפְלִיג הַצִּי;

מַפְלִיג הַצִּי, הַבַּחוּרִים, לִקְרָב מַפְלִיג הַצִּי;

“לְמִיסְטֶר אֶטְקִינְס קְרוֹן־אֶכְּסְפְּרֶס” כְּשֶׁמַּפְלִיג הַצִּי.

מְעוֹרְרִים בָּכֶם זִלְזוּל מַדֵּינוּ הַזּוֹלִים –

אַךְ אֶת שְׁלוֹמְכֶם יוֹמָם וָלֵיל שׁוֹמְרִים הַחַיָּלִים;

זוֹל לַעַג־זוֹל מִבֶּגֶד־זוֹל – וְקַל הוּא לְכַבֵּד

חַיָּל שָׁתוּי בְּמַדְחֵפוֹת מִצְּעוֹד בִּזְוָד כָּבֵד.

כִּי תּוֹמִי דָּא וְתוֹמִי הָא – בּוֹ מְהַתְּלִים בְּלִי סוֹף!

אַךְ הוּא “בֶּן־חַיִל וְגִבּוֹר” – כְּשֶׁרוֹעֵם הַתֹּף;

רוֹעֵם הַתֹּף, הַבַּחוּרִים, בַּקְּרָב רוֹעֵם הַתֹּף;

אַךְ הוּא בֶּן־חַיִל וְגִבּוֹר – כְּשֶׁרוֹעֵם הַתֹּף.

אֵינֶנּוּ חֶבֶר־גִּבּוֹרִים, אַךְ גַּם – לֹא אֲסַפְסוּף.

אֵין אָנוּ אֶלָּא רַוָּקִים בִּקְסַרְקְטִין צָפוּף.

וְאִם בְּמַשֶּׁהוּ חוֹטְאִים אֲנַחְנוּ, רַוָּקִים –

סִלְחוּ, אַךְ אֵין בַּקְסַרְקְטִין קְדוֹשִׁים וְצַדִּיקִים.

כִּי תּוֹמִי דָּא וְתוֹמִי הָא – מֵאָה פְּגָמִים בּוֹ יֵשׁ,

אַךְ “לֵךְ קָדִימָה!” – הוּא יִשְׁמַע, אִם תִּפָּתַח הָאֵשׁ;

אִם תִּפָּתַח, הַבַּחוּרִים, בִּשְׂדֵה־הַקְרָב הָאֵשׁ,

“צְעַד קָדִימָה!” – הוּא יִשְׁמַע, אִם תִּפָּתַח הָאֵשׁ.

הִבְטִיחוּ לָנוּ אֻלְפָּנִים, שִׁפּוּר־מָזוֹן וְעוֹד.

אַךְ הָבוּ לָנוּ קֹדֶם־כֹּל קְצָת יַחַס שֶׁל כָּבוֹד!

בִּמְקוֹם לִתְחוֹב אֶת חָטְמְכֶם בִּפְסֹלֶת בַּמִּטְבָּח,

הַרְאוּ כִּי אֵין מַדֵּי־חַיָּל חֶרְפָּה לְשׁוּם אֶזְרָח.

כִּי תּוֹמִי דָּא וְתוֹמִי הָא – “יֵלֵךְ לַעֲזָאזֵל!”

אַךְ הוּא “מַצִּיל־הַמְּדִינָה”, אִם דָּם מַתְחִיל נוֹזֵל.

כִּי תּוֹמִי דָּא וְתוֹמִי הָא – חַיָּיו בְּזִיל־הַזּוֹל,

אַךְ תּוֹמִי אֶטְקִינְס – לֹא טִפֵּשׁ, וְהוּא רוֹאֶה הַכֹּל!

---

כֹּפֶר דֶּֽנִי

מאת

רודיארד קיפלינג

(Dane-geld)

זֶהוּ תָּמִיד פִּתּוּי־שָׂטָן לְעַם קַל־רֶגֶל וּמְזֻיָּן

פִּתְאֹם לָבוֹא אֶל הַשָּׁכֵן הַמִּתְפַּנֵּק:

"אֲנִי פָּלַשְׁתִּי לִגְבוּלְכֶם – אֲנִי מוּכָן לְהִלָּחֵם,

אִם לֹא תּוֹאִילוּ לְשַלֵּם – שֶׁאֶסְתַּלֵּק".

זֶה נִקְרָא לְבַקֵּשׁ “כֹּפֶר דֶּֽנִי”

וְהַ“דֶּן” מְשַׁדֵּל וְטוֹעֵן:

"רַק שַׁלְּמוּ לִי פִּדְיוֹן גֶ’נְטֶלְמֶנִי –

וּמִיָּד תִּפָּטְרוּ מִן הַ“דֶּן”!

זֶהוּ תָּמִיד פִּתּוּי־שָׂטָן לְעַם עָשִׁיר וּקְצָת עַצְלָן

לְהִתְנַפַּח בַּחֲשִׁיבוּת וּלְהִצְטַחֵק:

"אֲנִי חָזָק, בָּרוּךְ הַשֵּׁם, אַךְ אֵין לִי פְּנַאי לְהִלָּחֵם,

עַל־כֵּן הַפַּעַם אֲשַׁלֵּם – וְהִסְתַּלֵּק!

אַךְ קַבְּלוּ־נָא תּוֹרָה זֹאת מִמֶּנִּי –

שׁוּם יוֹצֵא מִן הַכְּלָל בָּהּ עוֹד אֵין:

מִי שֶׁפַּעַם שִׁלֵּם “כֹּפֶר דֶּֽנִי”

שׁוּב אֵינֶנּוּ נִפְטָר מִן הַ“דֶּן”!

אַל יִפָּתֶה פִּתּוּי־שָׂטָן לֹא עַם אֵיתָן וְלֹא קָטָן –

לִקְנוֹת שָׁלוֹם לוֹ בִּמְזֻמָּן מִיַּד שׁוֹדֵד!

וְאִם יֹאמְרוּ לְךָ: “שַׁלֵּם – אוֹ לֹא תֵּצֵא מִפֹּה שָׁלֵם!”,

מִיָּד הִכּוֹן לְהִלָּחֵם – וְרַק הַגֵּד:

"לֹא אֶתֵּן “כֹּפֶר דֶּֽנִי” אַף “פֶּֽנִי”,

לֹא אַתְחִיל בְּמִשְׂחַק הָאִבּוּד;

כִּי הַעָם שֶׁנּוֹתֵן “כֹּפֶר דֶּֽנִי” –

אַחְרִיתוֹ רַק חֶרְפָּה וְשִׁעְבּוּד!"

י. ג. הוֹלַנְד (1819–1881)

---

הַב לָנוּ, אֵל, אִישִׁים!

מאת

ג'וסיה ג'ילברט הולנד

הַב לָנוּ, אֵל, אִישִׁים! הָעֵת הַזֹּאת תּוֹבַעַת

עֹז מֹחַ, אוֹר־חָזוֹן וּזְרוֹעַ מְבַצַּעַת;

אִישִׁים, שֶׁלֹּא יַכֵּם בְּסַנְוֵרִים שִׁלְטוֹן

וְלֹא יִשַׁחֲדֵם שְׁלָלוֹ עַתִּיר־הַשֹּׁמֶן;

אִישִׁים בְּרוּרֵי־דֵעוֹת וְתַקִּיפֵי־רָצוֹן;

אִישִׁים שׂוֹנְאֵי־כָּזָב, שׁוֹמְרֵי כָּבוֹד וָאֹמֶן;

אִישִׁים, שֶׁיַּעְמְדוּ בִּפְנֵי פִּטְפּוּט תָּפֵל

שֶׁל דֶּמַגּוֹג מַתְעֶה – אוֹ כַּת מְתַעְתַּעַת;

אִישִׁים, שֶׁקּוֹמָתָם – מֵעַל לַעֲרָפֶל,

וּמַחְשָׁבְתָּם צְלוּלָה, מוּאֶרֶת שֶׁמֶשׁ־דַּעַת.

בִּשְׁלוֹט יִצְרֵי הָמוֹן הַחַי לְאוֹר־פָּנָס,

בִּימֵי סִסְמוֹת־עֲנָק וּמַעֲשֵׂי־נַנָּס,

בִּלְחוֹם הַכֹּל בַּכֹּל – אֲבוֹי, בּוֹכֶה הַחֹפֶשׁ,

שׂוֹרֶרֶת הַשְׁחִיתוּת – וְצֶדֶק נָם בְּ“נֹפֶשׁ”.

(שִׁיר אַלְמוֹנִי)

תֵּן לְסָתוֹת בְּרִיאוֹת לִי, אֵל – וְתֵן גַּם מַשֶּׁהוּ לִטְחוֹן!

תֵּן גּוּף בָּרִיא – וְגַם בִּינָה, כֵּיצַד לִשְׁמוֹר אוֹתוֹ חָסֹן!

חָנֵּנִי נֶפֶשׁ טְהוֹרָה וְשֵׂכֶל טוֹב, אֲשֶׁר בְּלִי חָת –

בְּהִתָּקְלוֹ בְּחֵטְא וָרַע – יָחִישׁ תִּקּוּן לַמְעֻוָּת!

חָנֵּנִי רוּחַ בֶּן־חוֹרִין וְלֵב אַמִּיץ, לֹא בַּכְיָנִי, –

בַּל אֲפַנֵּק יוֹתֵר מִדַּי יְצוּר טַרְדָּן שֶׁשְּׁמוֹ “אֲנִי”!

תֵּן חוּשׁ־הוּמוֹר לִי, אֵל רַחוּם – לִרְאוֹת הָאוֹר שֶׁבַּדְּבָרִים,

לִמְצוֹא קְצָת אשֶׁר בְּחַיַּי – וּלְחַלְּקוֹ עִם אֲחֵרִים!

שָׂרָה טִיזְדֵל (1884–1933)

---

פְּיֶרוֹ

מאת

שרה טיזדייל

פְּיֶרוֹ עוֹמֵד בְּתוֹךְ הַגַּן

בְּזִיו הַלְּבָנָה;

מִצְּלִילֵי־כֶּסֶף שֶׁל נִבְלוֹ

רוֹקֵם הוּא מַנְגִּינָה.

פְּיֶרוֹ חוֹשֵׁב כִּי בִּשְׁבִילִי

הַזֶּמֶר יְנֻגַּן,

אוּלָם אֲנִי שְׁכוּחָה כָּלִיל

בְּצֵל הַדֻּבְדְּבָן.

וְרָדִים, שׁוֹמְעֵי פְּיֶרוֹ, יוֹדְעִים

הַסּוֹד לַאֲשׁוּרוֹ:

אֲהוּבָתוֹ הִיא נְגִינָה,

אַךְ אֲהוּבִי – פְּיֶרוֹ.

ה. בַּנֶר (1855–1896)

---

גִלּוּי־לֵב

מאת

הנרי קיילר באנר

הִיא אָמְרָה לִי: "אֵדַע, מַה תֹּאמַר לִי עַכְשָׁו:

רְצוֹנְךָ לְהַגִּיד כִּי חֲבָל שֶׁבָּא סְתָו

כִּי אַתָּה מִצְטַעֵר שֶׁהַקַּיִץ עָבַר,

כִּי הָיָה בּוֹ דְבַר־מָה… אֵין לוֹ שֵׁם לַדָּבָר…

וּרְצוֹנְךָ הוּא לִשְׁאוֹל, אִם הִבְחַנְתִּי אוֹ לָאו,

מַה יִחֵד וְהִבְדִּיל קַיִץ זֶה מִקּוֹדְמָיו?

תֵּן עַתָּה מַעַנְךָ הַגָּלוּי וְהַכֵּן:

זֹאת רָצִיתָ לוֹמַר?"

הֲשִׁיבוֹתִי לָהּ: “כֵּן!”

הִיא אָמְרָה לִי: "אֵדַע, מַה תֹּאמַר לִי עַכְשָׁו:

כִּי זָכוּר לְךָ יוֹם, בּוֹ טִיַּלְנוּ יַחְדָּו;

וּבִשְׁעַת הַטִּיּוּל בִּשְׁבִילֵי־יְעָרוֹת

נִשְׁתַּבְּשׁוּ הַשְּׁבִילִים בְּזִרְמֵי־מְטָרוֹת;

וְנָשָׂאתָ אוֹתִי מֵעַל פֶּלֶג עָכוּר –

וּרְצוֹנְךָ הוּא לִשְׁאוֹל, אִם גַּם לִי זֶה זָכוּר?

תֵּן עַתָּה מַעַנְךָ הַגָּלוּי וְהַכֵּן:

זֹאת רָצִיתָ לוֹמַר?"

הֲשִׁיבוֹתִי לָהּ: “כֵּן!”

הִיא אָמְרָה לִי: "אֵדַע, מַה תֹּאמַר לִי עַכְשָׁו:

כִּי מֵאָז – בְּשִׁירָה לְבָבְךָ מְכֻשָּׁף:

כִּי מֵאָז – חֶלְקְךָ עִם חוֹלְמִים וְהוֹזִים

וְהִתְחַלְתָּ פִּתְאֹם לַחֲרוֹז חֲרוּזִים…

וּרְצוֹנְךָ הוּא לִשְׁאוֹל, אִם הִבְחַנְתִּי אוֹ לֹא,

שֶׁאֲפִילוּ קוֹלְךָ – נִשְׁתַּנָּה צִלְצוּלוֹ?

תֵּן עַתָּה מַעַנְךָ הַגָּלוּי וְהַכֵּן:

זֹאת רָצִיתָ לוֹמַר?"

הֲשִׁיבוֹתִי לָהּ: “כֵּן!”

אָז אָמַרְתִּי: "אֵדַע, מָה תֹּאמְרִי לִי עַכְשָׁו:

שֶׁאֲנִי כְּטַרְדָּן בְּעֵינַיִךְ נֶחְשָׁב:

שֶׁסָּבַלְתְּ וְשָׁתַקְתְּ –

כִּי חָסֵר אֲנִי טַקְט;

שֶׁעִם־זֹאת אֲנִי תָּם כְּאַחַת הַכְּבָשׂוֹת;

שֶׁבְּגֹּלֶם כָּמוֹנִי מַצְחִיק לַחֲזוֹת –

וְשֶׁאַתְּ בְּכָל־זֹאת… וְשֶׁאַתְּ בְּכָל־זֹאת

מוּכָנָה לְקַבְּלֵנִי

כְּפִי שֶׁהִנֵּנִי.

תְּנִי עַתָּה מַעֲנֵךְ הַגָּלוּי וְהַכֵּן:

זֹאת רָצִית לִי לוֹמַר?"

הִיא הֵשִׁיבָה לִי: “כֵּ־ן…”

פ. ו. בּוּדִילוֹן (1852–1921)

---

לַלַּיְלָה – אֶלֶף עֵינַיִם

מאת

פרנסיס וויליאם בורדיון

לַלַּיְלָה – אֶלֶף עֵינַיִם,

וְרַק עַיִן אַחַת – לַיּוֹם;

אַךְ כָּל אוֹר־הָעוֹלָם כְּאַיִן

עֵת תִּכְבֶּה הַחַמָּה בַּמָּרוֹם.

לַמֹּחַ – אֶלֶף עֵינַיִם,

וְרַק עַיִן אַחַת – לַלֵּב;

אַךְ כָּל אוֹר־הַחַיִּים כְּאַיִן

עֵת תִּכְבֶּה אַהֲבַת־הָאוֹהֵב.

אֶלָּה וִילֶר וִילְקוֹקְס (1850–1919)

---

רוּחוֹת הַגּוֹרָל

מאת

אלה וילר וילקוקס

שְׁתֵּי סְפִינוֹת בְּלֶב־יָם – זוֹ תַּדְרִים, זוֹ תַּצְפִּין

בְּסִיּוּעַ אוֹתָן הָרוּחוֹת:

מַעֲרַךְ־מִפְרָשִׂים,

וְלֹא רוּחַ, יָשִׂים

מְגַמָּה לִסְפִינוֹת מְהַלְּכוֹת.

כְּרוּחוֹת־הַיַּמִּים – הַשְׁפָּעוֹת־הַגּוֹרָל

בְּחַיָּיו שֶׁל כָּל בַּעַל־רָצוֹן:

מַעֲרַךְ־לְבָבוֹ

יְכַוֵּן נְתִיבוֹ –

וְלֹא שֶׁקֶט אוֹ סַעַר חִיצוֹן.

י. טֶגְנֵר (שְׁוֶדִּי, 1782–1846)

---

חֻקַּת אַבִּירֵי־יָם

מאת

אסאיאס טגנר

(מִתּוֹךְ “אַגָּדַת פְרִיטְיוֹף”)

כְּחוּג פֶּרֶס טוֹרֵף בִּמְעוּפוֹ הָאֵיתָן,

פְרִיֽטְיוֹף חָג עַל הַיָּם הָרָחָב;

וְחֻקַּת אַבִּירִים הוּא קָבַע וְנָתַן

לְאֶחָיו – חֲבוּרַת מַלָּחָיו:

"אַל תִּישַׁן בְּצֵל גַּג בֵּין כָּתְלֵי אֳנִיָּה,

כִּי אוֹיְבֶיךָ אוֹרְבִים מִכָּל צַד;

וִֽיְקִינְג נָם עַל מָגֵן תַּחַת גַּג מֶרְחַב־יָהּ,

וְחַרְבּוֹ, חֶרֶב־חַיִל, בַּיָּד.

לֹא אָרֹךְ בְּיַד טוֹר¹ פַּטִּישׁוֹ הָרוֹעֵם,

גַּם הַסַּיִף שֶׁל פְרֵי¹ הוּא קָצָר;

כֵּן יְהִי גַם דִּינְךָ: אִם אַמִּיץ הַלּוֹחֵם,

אָז כָּל חֶרֶב תַּגִּיעַ לַצָּר.

עִם סוּפָה – קוּם וּפְרוֹשׂ מִפְרָשִׂים עַד אֶחָד:

תַּעֲנוּג רַב מִזֶּה לֹא קַיָּם!

אִם תָּעֵז לְקַפְּלָם, כִּי מִסַּעַר תִּפְחַד,

אָז מוּטָב שֶׁתִּטְבַּע פֹּה בַּיָּם!

שְׁמוֹר בַּת־חֶמֶד בַּחוֹף – לֹא בְּחֵיק אֳנִיָּה,

פֶּן תָּצוּד אֶת כֻּלְּךָ בְּחֶרְמָהּ;

כִּי אֵין בּוֹר מְסֻכָּן מִגֻּמָּה בְּלֶחְיָהּ,

וּקְוֻצּוֹת שֶׁלָּהּ – רֶשֶׁת־מִרְמָה.

עֵת רֹאשְׁךָ עוֹד צָלוּל, שְׁתֵה כְּכָל שֶׁתִּתְאַו!

יַיִן – שַׁי הָאֵלִים. אַךְ תִּזְכּוֹר:

הַנּוֹפֵל עַל הָאָרֶץ יָקוּם עַל רַגְלָיו,

אַךְ בַּיָּם אֵין תְּקוּמָה לַשִּׁכּוֹר!

אֳנִיַּת־הַסּוֹחֵר שֶׁפָּגַשְׁתָּ – תָּחֹן,

אַךְ הַמַּס – יַעֲלֶה וְיָבוֹא!

אַתָּה – מֶלֶךְ הַיָּם, וְהוּא – עֶבֶד מָמוֹן;

וְעָדִיף בַּרְזִלְּךָ מִזְּהָבוֹ!

הַשָּׁלָל יְחֻלַּק לְפִי פּוּר וְגוֹרָל –

אִם תַּפְסִיד, אַל תּוֹצִיא אַף מִלָּה!

וְאוּלָם הַמַּנְהִיג לֹא שֻׁתָּף לְשָׁלָל;

כָּל חֶלְקוֹ – אַךְ כָּבוֹד וּתְהִלָּה.

מוּל סְפִינַת־אַבִּירִים קוּם וּלְחַם בִּגְבוּרָה

עַד יִתַּם כָּל הַקְּרָב וְיִשְׁלָם.

אִם תִּסּוֹג לְאָחוֹר אַף כְּחוּט־שַׂעֲרָה –

לֹא שֶׁלָּנוּ אַתָּה לְעוֹלָם!

אִם צָרְךָ, מְנֻצָּח, מְבַקֵּשׁ רַחֲמִים,

שׁוּב לֹא צַר הוּא – וְתֵן חֲנִינָה;

וּבְלִיַּעַל הוּא זֶה וְחֶרְפַּת לוֹחֲמִים,

שֶׁאָזְנָיו אֲטוּמוֹת לִתְחִנָּה.

זְכוֹר: אֵין אוֹת מְכֻבָּד מִפִּצְעֵי־מִלְחָמָה;

הִתְגָּאֵה בָּם וּזְקוֹף אֶת הָרֹאשׁ;

תֵּן לְדַם־פִּצְעֲךָ שֶׁיִּטּוֹף יְמָמָה –

וְרַק אָז אֶת הַפֶּצַע חֲבוֹשׁ!"