דֶמַע־אֱנוֹשׁ, הַדְּמָעוֹת הַמָּרוֹת!

לַיְלָה וָבֹקֶר אַתֶּן נִגָּרוֹת!

לֹא תִּסָּפַרְנָה וְלֹא תִּוָּדַעְנָה,

לֹא תֵּרָאֵינָה – מֵאַיִן וְאָנָה…

חֶרֶשׁ תִּדְלֹפְנָה כִּדְלוֹף טִפּוֹתָיו

שֶׁל הַמָּטָר הַטּוֹרֵד בְּלֵיל־סְתָו.

הַחְרֵשׁ וּגְנוֹז בַּנֶּפֶשׁ דֹּם

סִתְרֵי כָּל רֶגֶשׁ וַחֲלוֹם!

יָאִירוּ נָא בַּחֲשֵׁכָה

עָמֹק־עָמֹק בְּנַפְשְׁךָ!

אוֹרָם – כְּאוֹר כּוֹכָב רָחוֹק:

הָזֵן עֵינְךָ בָּהֶם – וּשְׁתוֹק!

אֵיךְ תְּבַטֵּא אֶת נִשְׁמָתְךָ?

אֵיךְ הַזּוּלַת יָבִין אוֹתְךָ –

אֶת עוֹלָמְךָ וְאֶת רָזָיו?

רַעְיוֹן מֻבָּע – הוּא כְּבָר כָּזָב.

פְּרִיצָה תִּדְלַח מַעְיָן עָמֹק:

שְׁתֵה אֶת מֵימָיו, אֵפוֹא, וּשְׁתוֹק!

לְמַד לִחְיוֹת בְּתוֹכְךָ:

עוֹלָם מָלֵא בְּנַפְשְׁךָ –

פִּלְאֵי סוֹדוֹת מַחְשֶׁבֶת־אִישׁ.

כָּל רַעַשׁ־חוּץ אוֹתָם יַחְרִישׁ,

מֵאוֹר־הַיּוֹם דַּרְכָּם לַחְמוֹק:

הַקְשֵׁב לְהֵד־שִׁירָם – וּשְׁתוֹק!

בִּנְטוֹת יָמֵינוּ לַמִּדְרוֹן,

נֹאהַב בְּיֶתֶר רֹךְ וְרַעַד…

קְרוֹן, קְרוֹן, הָאוֹר הָאַחֲרוֹן

שֶׁל אַהֲבַת־פְּרִידָה שׁוֹקַעַת!

פָּשַׁט כְּבָר צֵל עַל שְׁמֵי־מָרוֹם;

רַק מַעֲרָב מוּאָר בְּנֹגַהּ.

הַמְתֵּן, הַמְתֵּן, עֲרֹב־הַיּוֹם!

עֲמוֹד, הַקֶּסֶם, אַל תִּמּוֹגָה!

בְּדַם־עוֹרְקַי אָחוּשׁ צִנָּה,

אַךְ בְּלִבִּי עֶדְנָה שׁוֹפַעַת…

הוֹ, אַהֲבָה אַחֲרוֹנָה,

יֵאוּשׁ וָאֹשֶׁר רְצוּפָה אַתְּ!

אַל תֹּאהֲבִי פַּיְטָן, בַּת־חֶמֶד!

בָּךְ אֱמוּנָה אַל יְעוֹרֵר!

קָשָׁה מִכֹּל שִׂנְאָה זוֹעֶמֶת

אַהֲבָתוֹ שֶׁל מְשׁוֹרֵר.

רָפָה נַפְשֵׁךְ הַמְאֹהֶבֶת

מִרְכוֹשׁ לִבּוֹ, יַלְדָּה תַּמָּה!

הֵן לֹא תּוּכְלִי לִגְנוֹז שַׁלְהֶבֶת

בְּסַלְסָלַת הַהִנּוּמָה.

פַיְטָן – אֵיתָן כְּרוּחַ־סַעַר,

אַךְ עַל עַצְמוֹ אֵינוֹ חוֹלֵשׁ:

הוּא עַל־כָּרְחוֹ יִגְרוֹם לָךְ צַעַר;

זֵרוֹ יִצְרוֹב רֹאשֵׁךְ כָּאֵשׁ.

עָלָיו שְׂפַת־שֶׁקֶר הֶעֱלִילָה:

הוּא אֶת הַלֵּב אֵינוֹ עוֹקֵץ

כְּמוֹ נָחָש אַרְסִי, חָלִילָה –

אַךְ כִּדְבוֹרָה אוֹתוֹ מוֹצֵץ.

הַמְּשׁוֹרֵר – נְקִי־כַּפַּיִם,

וְאֶת קָדְשֵׁךְ לֹא יִחַלֵּל;

אַךְ בַּמְרִיאוֹ אֶל הַשָּׁמַיִם,

בָּךְ לֹא־מִדַּעַת יְחַבֵּל.

אַתְּ מְמַלֵּאת לִבִּי עָדַיִן

גַּעֲגוּעִים וְעֶרְגוֹנוֹת –

וְזִיו דְּמוּתֵךְ זוֹהֵר לָעַיִן

בְּדִמְדּוּמֵי הַזִּכְרוֹנוֹת.

אוֹתָהּ הַדְּמוּת הַלֹּא־נִשְׁכַּחַת –

מוּלִי תָּמִיד וּבְכָל מָקוֹם,

בִּלְתִּי מֻשֶּׂגֶת וְנִצַּחַת

כְּמוֹ כּוֹכָב בִּשְׁמֵי מָרוֹם.

אֵין יוֹם, בּוֹ אֵין נַפְשִׁי סוֹבֶלֶת:

עָבָר לֹא מָש מִזִּכְרוֹנָהּ;

וּבְלִי לִמְצוֹא מִלָּה גּוֹאֶלֶת

הִיא נְמַקָּה בְּשִׁבְרוֹנָהּ, –

כְּאִישׁ שְׂרוּף כֹּסֶף לַמּוֹלֶדֶת,

אֲשֶׁר שָׁמַע פִּתְאֹם, נִדְהָם,

כִּי הִתְפָּרְצוּת גַּלִּים בּוֹגֶדֶת

קָבְרָה כְּפָרוֹ בִּתְהוֹם הַיָּם.

הִיא בְּשִׁבְתָּהּ עַל הָרִצְפָּה,

תִּלֵּי אִגְּרוֹת הָיְתָה בּוֹדֶקֶת;

דַּף־דַּף, כְּאֵפֶר שֶׁנִּקְפָּא,

הָיְתָה לוֹקַחַת וְזוֹרֶקֶת.

מַבָּט מֻפְלָא הֵעִיפָה דֹּם

עַל כָּל מִכְתָּב מִלְמַעְלָה מַטָּה –

כִּצְפוֹת נִשְׁמַת־אָדָם מֵרוֹם

אֶל הַגְּוִיָּה שֶׁעֲזָבַתָּה…

הוֹ, בָּאִגְּרוֹת הָהֵן כְּתוּבָה

לֹא פָּרָשָׁה אַחַת נִשְׁכַּחַת

שֶׁל יִסּוּרֵי הָאַהֲבָה

וְשֶׁל רִגְעֵי שִׂמְחָה נִרְצַחַת…

עָמַדְתִּי חֶרֶשׁ מִן הַצַּד,

נִרְגָּשׁ, מוּכָן לִכְרוֹעַ בֶּרֶךְ –

וּמָלֵא עֶצֶב, כְּנִרְעָד

מִצֵּל חָבִיב נִצָּב בַּדֶּרֶךְ.

א. פֶט שֶׁנְשִׁין (1820–1892)

• אילנה רונן
• עדנה הדר
• צחה וקנין-כרמל