מִשִּׁירֵי א. פּוּשְׁקִין (1799–1837)
שֵׁדִים
מאתאלכסנדר סרגיביץ' פושקין
עֲנָנִים חוֹלְפִים בְּדַהַר.
עֲכוּרִים הֵם שְׁמֵי־הַלֵּיל.
בְּצִנְעָה מֵאִיר הַסַּהַר
אֶת הַשֶׁלֶג הַנּוֹפֵל.
בַּשָּׂדֶה אֲנִי נוֹסֵעַ;
מְצַלְצֵל הַזּוֹג דִּין־דִּין…
בַּמֶּרְחָב הַמִּשְׂתָּרֵעַ
חָשְׁנִי פַּחַד־מִסְתּוֹרִין.
–“אוּץ, רַכָּב!” – "לִי כֹּחַ אַיִן:
הַסּוּסִים עָיְפוּ מְאֹד.
שֶׁלֶג־עָף חוֹדֵר לָעַיִן,
הַדְּרָכִים כֻּסּוּ גְּבָעוֹת.
בְּוַדַּאי, אָדוֹן, נִתְעֵינוּ
מִן הַדֶּרֶךְ. וְאוּלַי
הַשָּׂטָן מְסוֹבְבֵנוּ
וּמַתְעֵנוּ, אַלְלַי!
הִסְתַּכֶּל־נָא: שֵׁד מִשַּׁחַת
בִּי יוֹרֵק וּמִתְעַלֵּל
וְעַכְשָׁו – דּוֹחֵף לְפַחַת
אֶת הַסּוּס הַמִּשְׁתּוֹלֵל.
שָׁם – בִּדְמוּת עַמּוּד־שֶׁל־דֶּרֶךְ
נִזְדַּקֵּר וְנִסְתַּלֵּק;
שָׁם – כִּשְׁבִיב חָלַף בְּזֶרַח
וְאָבַד בְּחֹשֶׁךְ רֵיק.
עֲנָנִים חוֹלְפִים בְּדַהַר.
עֲכוּרִים הֵם שְׁמֵי־הַלֵּיל.
בְּצִנְעָה מֵאִיר הַסַּהַר
אֶת הַשֶׁלֶג הַנּוֹפֵל.
מַר מִנְּשֹׂוא טִלְטוּל פָּרוּעַ…
וּפִתְאֹם הַזּוֹג נָדַם;
הַסּוּסִים עָמְדוּ… “מַדּוּעַ?”
– “עֵץ אוֹ זְאֵב שָׁם הִפְחִידָם”
הַסּוּסִים נוֹחְרִים מִפַּחַד;
קוֹל־סוּפָה מוֹסִיף לִזְעוֹק.
נָס הַיְצוּר, אוּלָם יִזְרַח עוֹד
בְּרַק עֵינָיו לְמֵרָחוֹק.
הַסּוּסִים פָּסְקוּ מִנַּחַר.
שׁוּב רָצִים הֵם – דִּין־דִּין־דִּין!
מַה־זֶּה? צָץ בִּשְׂדֵה־הַצַּחַר
אֵיזֶה כֶּנֶס־מִסְתּוֹרִין.
בְּאוֹר־סַהַר, אוֹר דָּלוּחַ,
סוֹבְבוֹת־מִתְרוֹצְצוֹת,
כַּעֲלֵי־הַסְּתָו בָּרוּחַ,
לְהָקוֹת שֶׁל מִפְלָצוֹת.
מַה עוֹשׂוֹת כָּל אֵלֶּה יַחַד?
מַה פֵּרוּשׁ יִלְלָתָן?
הֲקוֹבְרִים פֹּה שֵׁד־מִשַּׁחַת –
אוֹ יַשִּׂיאוּ בַּת־שָׂטָן?
עֲנָנִים חוֹלְפִים בְּדַהַר.
עֲכוּרִים הֵם שְׁמֵי־הַלֵּיל.
בְּצִנְעָה מֵאִיר הַסַּהַר
אֶת הַשֶׁלֶג הַנּוֹפֵל.
בְּעוּפָם בִּמְרוֹם־רָקִיעַ,
הַשֵּׁדִים חָגִים סְבִיבִי;
וְהַיֶּלֶל הַמַּזְוִיעַ
מְקָרֵעַ לְבָבִי.
[עתה בקרתי שוב]
מאתאלכסנדר סרגיביץ' פושקין
… עַתָּה בִּקַּרְתִּי שׁוּב
אוֹתָה פִּנָּה נִדַּחַת, בָּהּ יָשַׁבְתִּי
שְׁנָתַיִם בְּהֵצְנַע כְּגוֹלֶה.
עֲשׂוֹר־שָׁנִים חָלַף מֵאָז – וּבָאוּ
תְּמוּרוֹת רַבּוֹת בֵּינְתַיִם בְּחַיַּי.
אֲנִי עַצְמִי, נִכְנָע לְחֹק הַטֶּבַע,
גַּם־כֵּן שֻׁנֵּיתִי; אַךְ בַּנּוֹף הַזֶּה
שׁוּב הֶעָבָר מַקִּיף אוֹתִי כְּחַי –
וְאַךְ אֶתְמוֹל, דּוֹמַנִי, פֹּה שׁוֹטַטְתִּי,
בְּחֹרֶשׁ זֶה.
כָּאן – בַּיִת, בּוֹ שָׁכַנְתִּי
יַחְדָּו עִם אוֹמַנְתִּי הַמִּסְכֵּנָה.
כְּבָר הַזְּקֵנָה אֵינֶנָּה, לֹא אֶשְׁמַע עוֹד
מִבְּעַד־לַקִּיר אֶת רַחַשׁ צְעָדֶיהָ –
צֵאתָהּ לְמִשְׁמַרְתָּהּ הַשַׁקְדָנִית…
בָּעֶרֶב לֹא אֶשְׁמַע, עִם נַהַם־סַעַר
אֶת סִפּוּרֶיהָ אֵלֶּה, שֶׁזָּכַרְתִּי
מִיַּלְדּוּתִי, אַךְ לֹא נִלְאֵיתִי שְׁמֹעַ…
שָׁם – גֶּבַע מְיֻעָר, עָלָיו הִרְבֵּיתִי
לָשֶׁבֶת כְּרָתוּק וּלְהַשְׁקִיף
עַל הָאֲגָם, בְּהִזָּכְרִי בְּעֶצֶב
בְּחוֹף אַחֵר וּמַיִם אֲחֵרִים…
בֵּין זְהַב־קָמָה לְיֶרֶק שְׂדוֹת־מִרְעֶה
מַכְחִיל אוֹתוֹ אֲגָם רְחַב־יָדַיִם;
עַל פְּנֵי מֵימָיו מַפְלִיג בְּסִירָתוֹ
דַיָּג בּוֹדֵד; גּוֹרֵר הוּא אַחֲרָיו
מִכְמֹרֶת עֲלוּבָה. עַל הַחוֹפִים
פְּזוּרִים כְּפָרִים; אַחֲרֵיהֶם נִשְׁקֶפֶת
הַטַּחֲנָה־שֶׁל־רוּחַ, שֶׁכְּנָפֶיהָ
מִסְתּוֹבְבוֹת בְּקֹשִׁי…
עַל הַגְּבוּל
שֶׁל נַחֲלַת־סָבִי, שֶׁבּוֹ הַדֶּרֶךְ,
הָאֲכוּלָה גְשָׁמִים עוֹלָה לְמַעְלָה,
נִרְאִים לָעַיִן שְׁלֹשֶׁת אֳרָנִים:
אֶחָד נִצָּב בָּדָד, וְאִלּוּ שְׁנַיִם
עוֹמְדִים יַחְדָּו. אָז, בְּעָבְרִי רָכוּב
עַל פְּנֵי אוֹתָם עֵצִים לְאוֹר־יָרֵחַ,
צַמְּרוֹתֵיהֶם קִדְּמוּנִי בִּבְרָכָה
בְּקוֹל רִשְׁרוּשׁ מֻכָּר. עַתָּה עָבַרְתִּי
בְּדֶרֶךְ זוֹ – וְשׁוּב הֵם לְפָנַי.
הִנָּם כְּשֶׁהָיוּ, לְלֹא שִׁנּוּי;
אוֹתוֹ רִשְׁרוּשׁ מֻכָּר נִשְׁמָע לָאֹזֶן;
אַךְ סְבִיב הַשָּׁרָשִׁים בְּלוּיֵי־הַזֹּקֶן,
בְּשֶׁטַח שֶׁהָיָה שׁוֹמֵם וָרֵיק,
צָמַח־עָלָה הַחֹרֶשׁ הַצָּעִיר.
עַתָּה מִשְׁפַּחַת־יֶרֶק מִסְתוֹפֶפֶת
בְּצֵל הַזּוּג כְּטַּף. וּמֵרָחוֹק
עוֹמֵד בָּדָד רֵעָם מְלֵא־הָעֹגֶם
כְּמוֹ רַוָּק זָקֵן – וּסְבִיבָתוֹ
רֵיקָה כְּאָז.
שָׁלוֹם עָלֶיךָ, שֵׁבֶט
צָעִיר וְלֹא־מֻכָּר! לֹא אָנֹכִי
אֶרְאֶה אֶת בַּגְרוּתְךָ הַנֶּאְדֶּרֶת,
כְּשֶׁתִּגְבַּהּ מִשִּׁכְמְךָ וָמַעְלָה
מִמְּיֻדָּעַי הָהֵם וְתַסְתִּירֵם
מֵעֵין עוֹבֵר. אַךְ לוּ יִשְׁמַע נֶכְדִּי
אֶת בִּרְכַתְכֶם הַזֹּאת הַמְרַשְׁרֶשֶׁת
עֵת – בְּשׁוּבוֹ מִמְּסִבַּת־רֵעִים
שׁוֹפֵעַ מַחְשְׁבוֹת שִׂמְחָה וָנֹעַם –
יַחְלוֹף פֹּה עַל פְּנֵיכֶם בְּאֹפֶל־לַיְלָה
וְיַעַל אֶת זִכְרִי עַל לְבָבוֹ…
הַמְּשִׂימָה
מאתאלכסנדר סרגיביץ' פושקין
בָּא אוֹתוֹ רֶגַע נִכְסָף: מִפְעָל רַב־שָׁנִים – סִיַּמְתִּיהוּ.
לָמָּה, אֵפוֹא, בַּחֲשַׁאי, יַעַל בִּי עֶצֶב מוּזָר?
כְּלוּם, עִם סִיּוּם מִבְצָעִי, אֶעֱמוֹד כִּשְׁכִיר־יוֹם לֹא־דָּרוּשׁ־עוֹד –
אִישׁ אֲשֶׁר בָּא עַל שְׂכָרוֹ, זָר לְכָל פֹּעַל אַחֵר?
אוֹ – אֶתְגַּעְגְּע עַל עָמָל, חֲבֵרִי הָאִלֵּם בִּשְׁעוֹת־לַיְלָה,
רֵעַ לְשַׁחַר־הַפָּז, יְדִיד בֵּית־אָבוֹת מְקֻדָּש?
ו. ז’וּקוֹבְסְקִי (1783–1852)
י. בָּרַטִינְסְּקִי (1800–1844)
אַכְזָבָה
מאתיבגני ברטינסקי
אַל תְּפַתִּינִי לְלֹא־צֹרֶךְ
בְּהַחְיָאַת רִגְשֵׁךְ מִכְּבָר.
לַמְאֻכְזָב הִנָּן לְטֹרַח
כָּל אַשְלָיוֹת יְמֵי־עָבָר!
שׁוּב בִּשְבוּעוֹת אֵינִי בּוֹטֵחַ,
לִי אֵין אֵמוּן בְּאַהֲבָה.
שׁוּב לֹא אֶרְדּוֹף חֲלוֹם פּוֹרֵחַ
שֶׁהִנְחִילָנוּ אַכְזָבָה.
נִשְׁכְּחוֹתֵינוּ אַל תַּזְכִּירִי,
בִּי אַל תַּרְבִּי תּוּגַת־חִנָּם.
בְּרַחֲמַיִךְ – אַל תָּעִירִי
אֶת הַחוֹלֶה אֲשֶׁר נִרְדַּם.
אֶת מַכְאוֹבִי שְׁנָתִי מַמְתֶּקֶת.
זִנְחִי חֲלוֹם שֶׁכְּבָר כָּבָה:
אַתְּ רַק תַּעִירִי בִּי אִי־שֶׁקֶט,
אַךְ לֹא תַּחְיִי בִּי אַהֲבָה!
לְחַקְיָנִים
מאתיבגני ברטינסקי
בִּשְׁפוֹךְ פַּיְטָן נִדְכֵּה־הָרוּחַ
תּוּגַת־אֱמֶת בִּצְלִיל רוֹעֵד,
אִמְרוּ: בְּאֵיזֶה לֵב קָשׁוּחַ
הוּא לֹא יִמְצָא לוֹ הֵד אוֹהֵד?
מִי יְבַיֵּשׁ עַצְמוֹ בְּלַעַג
לִכְאֵב־אֱמֶת פּוֹרֵץ־בְּזַעַק –
וּמִי יָעֵז לִצְחוֹק לַדָּךְ?
אַךְ אִם בִּכְיָה־שֶׁל מְחַקֶּה זֹאת,
הַהִתְחַפְּשׂוּת שֶׁלּוֹ מַרְגֶּזֶת;
בִּמּוּי הַעֶצֶב – מְגֻחָךְ.
לַמְשׁוֹרֵר מַסְעִיר־הַנֶּפֶשׁ
גִּלּוּ אֶת סוֹד־הַיִּסּוּרִים
לֹא זִקּוּקִין־דִי־נוּר שֶל טֶפֶשׁ,
שֶׁמַּפְרִיחִים בּוֹדֵי־שִׁירִים.
לֹא, הוּא הִכִּיר כֹּחוֹת־שֶל־מַעְלָה
בַּמַּאֲבָק עִם הַגּוֹרָל;
בְּסֵבֶל רַב נַפְשׁוֹ קָנְתָה לָהּ
אֶת בִּטּוּיָם הַנֶּאֱצָל.
עַל־כֵּן בְּזֵכֶר־עַם עוֹטֶרֶת
הִלַּת־אַלְמָוֶת אֶת דְּמוּתוֹ;
הוּא נַעֲרָץ כְּבַעַל־מֶרֶד,
כִּמְעֻנֶּה עַל אֲמִתּוֹ.
אַךְ מוּזַתְכֶם הַמִּתְחַפֶּשֶׂת,
כְּדֵי לִסְחוֹט חֶמְלָה וָחֶסֶד
בְּתוּגַתָהּ הַשְּׁאוּלָה, –
הִיא קַבְּצָנִית־רְחוֹב נוֹכֶלֶת,
שֶׁבְּחֵיקָהּ נוֹשֵׂאת הִיא יֶלֶד –
אַךְ יֶלֶד זָר וְלֹא שֶׁלָּהּ.
הַמָּוֶת
מאתיבגני ברטינסקי
לֹא חֲשֵׁכָה לִי מְסַמֶּלֶת
אוֹתְךָ, הַמָּוֶת! וּבְחֶרְמֵשׁ,
לְפִי שִׁגְרַת דִּמְיוֹן־הַיֶּלֶד
אֶת שִׁלְדְּךָ לא אֲחַמֵּשׁ.
אַתָּה רָאוּי בִּלְשׁוֹן־הַפַּיִט
לְתֹאַר רָם: בֶּן הוֹד עֶלְיוֹן.
אַתָּה מַחְזִיק עָנָף־שֶׁל־זַיִת
וְלֹא חֶרְמֵשׁ־הַכִּלָּיוֹן.
מִשֶׁנִּבְרָא עוֹלָם פּוֹרֵחַ
מִתּוֹךְ אִזּוּן כֹּחוֹת־בְרֵאשִׁית,
שַׁרְבִיט־שׁוֹמֵר־וּמְפַקֵּחַ
רִבּוֹן־עוֹלָם לְךָ הוֹשִׁיט.
עָף סְבִיב הַחֶלֶד בְּמַפְתִּיעַ,
בֵּין נִגּוּדָיו אַתָּה מַשְׁלִים –
וּמַשָּׁבְךָ הַקַּר מַרְתִּיעַ
פְּרִיצַת כֹּחוֹת מִשְׁתּוֹלְלִים.
אַתָּה בּוֹלֵם סוּפָה שֶׁקָּמָה,
פֶּן תַּעֲשֶׂה שַׁמּוֹת־אֵין־סוֹף;
אַתָּה מַחְזִיר גַּלִּים הַיָמָּה
בִּזְנוֹק גֵּאוּת לִכְבּוֹשׁ הַחוֹף.
אַתָּה שָׂם גְּבוּל לְאוֹן־תִּצְמַחַת,
פֶּן יְכֻסּוּ בְּיַעַר רַב
כָּל מֶרְחֲבֵי־עוֹלָם גַּם־יַחַד –
אוֹ פֶּן יִגְבַּהּ דָגָן עַד עָב.
וְהָאָדָם! כְּהֶלֶם־רַעַם
מַכֶּה צִלְּךָ אֶת אֲבָרָיו;
מוּלְךָ – זוֹעֵם שׁוֹכֵחַ זַעַם,
חוֹמֵד שׁוֹכֵחַ יְצָרָיו.
גּוֹרָל שָׁוֶה יָדְךָ מַכְתֶּבֶת
לִבְנֵי עוֹלָם נְטוּל־שִׁוְיוֹן:
אַתָּה מַשְׁוֶה שַׁלִּיט וָעֶבֶד
בְּדִין־הַצֶּדֶק הַעֶלְיוֹן.
אַתָּה – הַסּוֹף לְעִנּוּיֵינוּ,
לְנַפְתּוּלֵי־קִיּוּם כֻּלָּם,
פִּתְרוֹן לְכָל חִידוֹת־חַיֵּינוּ,
שִׁחְרוּר מִכָּל כַּבְלֵי־עוֹלָם.
פ. וְיַזֶמְסְקִי (1792–1878)
הַדּוֹר הַיָּשָן / פ. וְיַזֶמְסְקִי
מאתפיוטר ויאזמסקי
(עדיין לא פומבי)[חיינו בזקנה]
מאתפיוטר ויאזמסקי
חַיֵּינוּ בְּזִקְנָה – חֲלוּק בָּלֶה־מֻזְנָח:
גַּם לְלָבְשׁוֹ – בּוּשָׁה, גַּם לְזָרְקוֹ – אֵין נַחַת:
הֻרְגַּלְנוּ זֶה בָּזֶה, קְשׁוּרִים כְּאָח אֶל אָח;
חִדּוּשׁ וְאַף תִּקּוּן – נִבְצַר מִשְּׁנֵינוּ יַחַד.
חַיֵּינוּ וְחַיָּיו – בְּלוּיִים מִזֹּקֶן רַע;
פִּגְעֵי הַהִזְדַּקְּנוּת – זֶה־כְּבָר בִּשְׁנֵינוּ חָלוּ;
הוּא מְכֻסֶּה כֻּלּוֹ כְּתָמִים שֶׁל דְּיוֹ שְׁחוֹרָה,
אוּלָם מִכָּל רִקְמָה יָקְרוּ כְּתָמָיו הַלָּלוּ.
הֵן אֵלֶּה הֵן פְּלִיטוֹת רֵעֵנוּ הַקֻּלְמוּס,
אֲשֶׁר הַלֵּב שִׁתְּפוֹ בַּגִּיל וּבָעַצֶּבֶת.
הֵשַׂחְנוּ לוֹ הַכֹּל: כָּל רָז וְסוֹד כָּמוּס,
גִּלִּינוּ בְּוִדּוּי כָּל רֶגֶשׁ וּמַחְשֶׁבֶת…
גַּם בַּחַיִּים עַצְמָם נֶחְרַת כָּל פַּעַם אוֹת:
תְּלוּנוֹת וַחֲרָטוֹת, עִקְּבוֹת מִשְׁגִּים וָטֶפֶשׁ.
רוֹבֵץ עַל הַחַיִּים צֵל צַעַר וּתְלָאוֹת,
אַךְ יֵשׁ גַּם חֵן עָצוּב בַּצֵּל הַזֶּה לַנֶּפֶשׁ.
מוֹרֶשֶׁת הֶעָבָר, עַל כָּל הֵדָיו, טְבוּעָה
בְּזֵכֶר אֲבֵדוֹת, שֶׁבָּאוּ בֵּינָתַיִם;
וְאָנוּ עוֹד זוֹכְרִים בְּדִמְדּוּמֵי־שְׁקִיעָה
גַּם בֹּקֶר רַעֲנָן, גַּם זֹהַר־צָהֳרַיִם.
עוֹד אֲחַבֵּב חַיַּי, חַיֵּי זָקֵן וָשָׂב,
עַל כָּל פְּגִימוֹתֵיהֶם, עַל אַף כָּל רֶגֶשׁ־עֶגֶם;
וְכֵן, כִּשְׁמוֹר לוֹחֵם – מְעִיל נָקוּב בִּקְרָב,
אוֹקִיר אֶת חֲלוּקִי, עַל אַף כָּל טְלַאי וּפֶגֶם.
פ. טְיוּטְצֶ’ב (1803–1873)
דְמָעוֹת
מאתפיודור טיוטצ'ב
דֶמַע־אֱנוֹשׁ, הַדְּמָעוֹת הַמָּרוֹת!
לַיְלָה וָבֹקֶר אַתֶּן נִגָּרוֹת!
לֹא תִּסָּפַרְנָה וְלֹא תִּוָּדַעְנָה,
לֹא תֵּרָאֵינָה – מֵאַיִן וְאָנָה…
חֶרֶשׁ תִּדְלֹפְנָה כִּדְלוֹף טִפּוֹתָיו
שֶׁל הַמָּטָר הַטּוֹרֵד בְּלֵיל־סְתָו.
Silentium
מאתפיודור טיוטצ'ב
הַחְרֵשׁ וּגְנוֹז בַּנֶּפֶשׁ דֹּם
סִתְרֵי כָּל רֶגֶשׁ וַחֲלוֹם!
יָאִירוּ נָא בַּחֲשֵׁכָה
עָמֹק־עָמֹק בְּנַפְשְׁךָ!
אוֹרָם – כְּאוֹר כּוֹכָב רָחוֹק:
הָזֵן עֵינְךָ בָּהֶם – וּשְׁתוֹק!
אֵיךְ תְּבַטֵּא אֶת נִשְׁמָתְךָ?
אֵיךְ הַזּוּלַת יָבִין אוֹתְךָ –
אֶת עוֹלָמְךָ וְאֶת רָזָיו?
רַעְיוֹן מֻבָּע – הוּא כְּבָר כָּזָב.
פְּרִיצָה תִּדְלַח מַעְיָן עָמֹק:
שְׁתֵה אֶת מֵימָיו, אֵפוֹא, וּשְׁתוֹק!
לְמַד לִחְיוֹת בְּתוֹכְךָ:
עוֹלָם מָלֵא בְּנַפְשְׁךָ –
פִּלְאֵי סוֹדוֹת מַחְשֶׁבֶת־אִישׁ.
כָּל רַעַשׁ־חוּץ אוֹתָם יַחְרִישׁ,
מֵאוֹר־הַיּוֹם דַּרְכָּם לַחְמוֹק:
הַקְשֵׁב לְהֵד־שִׁירָם – וּשְׁתוֹק!
אַהֲבָה אַחֲרוֹנָה
מאתפיודור טיוטצ'ב
בִּנְטוֹת יָמֵינוּ לַמִּדְרוֹן,
נֹאהַב בְּיֶתֶר רֹךְ וְרַעַד…
קְרוֹן, קְרוֹן, הָאוֹר הָאַחֲרוֹן
שֶׁל אַהֲבַת־פְּרִידָה שׁוֹקַעַת!
פָּשַׁט כְּבָר צֵל עַל שְׁמֵי־מָרוֹם;
רַק מַעֲרָב מוּאָר בְּנֹגַהּ.
הַמְתֵּן, הַמְתֵּן, עֲרֹב־הַיּוֹם!
עֲמוֹד, הַקֶּסֶם, אַל תִּמּוֹגָה!
בְּדַם־עוֹרְקַי אָחוּשׁ צִנָּה,
אַךְ בְּלִבִּי עֶדְנָה שׁוֹפַעַת…
הוֹ, אַהֲבָה אַחֲרוֹנָה,
יֵאוּשׁ וָאֹשֶׁר רְצוּפָה אַתְּ!
אַל תֹּאהֲבִי
מאתפיודור טיוטצ'ב
אַל תֹּאהֲבִי פַּיְטָן, בַּת־חֶמֶד!
בָּךְ אֱמוּנָה אַל יְעוֹרֵר!
קָשָׁה מִכֹּל שִׂנְאָה זוֹעֶמֶת
אַהֲבָתוֹ שֶׁל מְשׁוֹרֵר.
רָפָה נַפְשֵׁךְ הַמְאֹהֶבֶת
מִרְכוֹשׁ לִבּוֹ, יַלְדָּה תַּמָּה!
הֵן לֹא תּוּכְלִי לִגְנוֹז שַׁלְהֶבֶת
בְּסַלְסָלַת הַהִנּוּמָה.
פַיְטָן – אֵיתָן כְּרוּחַ־סַעַר,
אַךְ עַל עַצְמוֹ אֵינוֹ חוֹלֵשׁ:
הוּא עַל־כָּרְחוֹ יִגְרוֹם לָךְ צַעַר;
זֵרוֹ יִצְרוֹב רֹאשֵׁךְ כָּאֵשׁ.
עָלָיו שְׂפַת־שֶׁקֶר הֶעֱלִילָה:
הוּא אֶת הַלֵּב אֵינוֹ עוֹקֵץ
כְּמוֹ נָחָש אַרְסִי, חָלִילָה –
אַךְ כִּדְבוֹרָה אוֹתוֹ מוֹצֵץ.
הַמְּשׁוֹרֵר – נְקִי־כַּפַּיִם,
וְאֶת קָדְשֵׁךְ לֹא יִחַלֵּל;
אַךְ בַּמְרִיאוֹ אֶל הַשָּׁמַיִם,
בָּךְ לֹא־מִדַּעַת יְחַבֵּל.
אַתְּ מְמַלֵּאת
מאתפיודור טיוטצ'ב
אַתְּ מְמַלֵּאת לִבִּי עָדַיִן
גַּעֲגוּעִים וְעֶרְגוֹנוֹת –
וְזִיו דְּמוּתֵךְ זוֹהֵר לָעַיִן
בְּדִמְדּוּמֵי הַזִּכְרוֹנוֹת.
אוֹתָהּ הַדְּמוּת הַלֹּא־נִשְׁכַּחַת –
מוּלִי תָּמִיד וּבְכָל מָקוֹם,
בִּלְתִּי מֻשֶּׂגֶת וְנִצַּחַת
כְּמוֹ כּוֹכָב בִּשְׁמֵי מָרוֹם.
אֵין יוֹם, בּוֹ אֵין נַפְשִׁי סוֹבֶלֶת
מאתפיודור טיוטצ'ב
אֵין יוֹם, בּוֹ אֵין נַפְשִׁי סוֹבֶלֶת:
עָבָר לֹא מָש מִזִּכְרוֹנָהּ;
וּבְלִי לִמְצוֹא מִלָּה גּוֹאֶלֶת
הִיא נְמַקָּה בְּשִׁבְרוֹנָהּ, –
כְּאִישׁ שְׂרוּף כֹּסֶף לַמּוֹלֶדֶת,
אֲשֶׁר שָׁמַע פִּתְאֹם, נִדְהָם,
כִּי הִתְפָּרְצוּת גַּלִּים בּוֹגֶדֶת
קָבְרָה כְּפָרוֹ בִּתְהוֹם הַיָּם.
הִיא בְּשִׁבְתָּהּ עַל הָרִצְפָּה
מאתפיודור טיוטצ'ב
הִיא בְּשִׁבְתָּהּ עַל הָרִצְפָּה,
תִּלֵּי אִגְּרוֹת הָיְתָה בּוֹדֶקֶת;
דַּף־דַּף, כְּאֵפֶר שֶׁנִּקְפָּא,
הָיְתָה לוֹקַחַת וְזוֹרֶקֶת.
מַבָּט מֻפְלָא הֵעִיפָה דֹּם
עַל כָּל מִכְתָּב מִלְמַעְלָה מַטָּה –
כִּצְפוֹת נִשְׁמַת־אָדָם מֵרוֹם
אֶל הַגְּוִיָּה שֶׁעֲזָבַתָּה…
הוֹ, בָּאִגְּרוֹת הָהֵן כְּתוּבָה
לֹא פָּרָשָׁה אַחַת נִשְׁכַּחַת
שֶׁל יִסּוּרֵי הָאַהֲבָה
וְשֶׁל רִגְעֵי שִׂמְחָה נִרְצַחַת…
עָמַדְתִּי חֶרֶשׁ מִן הַצַּד,
נִרְגָּשׁ, מוּכָן לִכְרוֹעַ בֶּרֶךְ –
וּמָלֵא עֶצֶב, כְּנִרְעָד
מִצֵּל חָבִיב נִצָּב בַּדֶּרֶךְ.
א. פֶט שֶׁנְשִׁין (1820–1892)
א. פֶט־שֶׁנְשִׁין (1820–1892)
סְנוּנִיוֹת
מאתאפנאסי פט
בִּבְלוֹשׁ עֵינַי הַנּוֹף בְּנַחַת,
אֶשְׁכַּח הַכֹּל בְּעֲקִיבָה
אַחַר מְעוֹף סְנוּנִית צוֹנַחַת
עַל פְּנֵי בְּרֵכָה מַעֲרִיבָה.
הִנֵּה חָלְפָה פְּרוּשַׂת־כְּנָפַיִם –
וּבִלְבָבִי חֲשָׁשׁ חָזָק:
אוּלַי, פִּתְאֹם זְגוּגִית־הַמַּיִם
תִּלְכּוֹד אוֹתָן כַּנְפֵי־בָּזָק?
וְשׁוּב אוֹתָהּ צְלִילָה נוֹעֶזֶת –
עַד גְּבוּל הַזֶּרֶם הָעוֹצֵר…
הַאִם אֶטְעֶה אִם אֲדַמֶּה זֹאת
לְהַשְׁרָאַת הַמְשׁוֹרֵר?
כְּלוּם לֹא לְפִי אוֹתָהּ מַתְכֹּנֶת
מֵעֵז אֲנִי לִבְחוֹר מַסְלוּל
אָסוּר וָזָר – לִשְׁאוֹב טִפֹּנֶת
מִיָּם מֻפְלָא, מִחוּץ לַגְּבוּל?
בִּבְרָכָה אֵלַיִךְ בָּאתִי
מאתאפנאסי פט
בִּבְרָכָה אֵלַיִךְ בָּאתִי –
לְסַפֵּר כִּי שֶׁמֶשׁ קָמָה,
כִּי עַל כָּל עָלֶה בַּלָּאט הִיא
רֶשֶׁת אוֹר חַמָּה רָקָמָה;
לְסַפֵּר כִּי עֵר הַחֹרֶשׁ,
וְהוּא חָשׁ אָבִיב – אוֹרֵחַ
בְּכָל עֵץ, עָנָף וָשֹׁרֶשׁ,
בְּכַנְפֵי כָּל עוֹף פּוֹרֵחַ;
לְסַפֵּר כִּי שׁוּב כְּאֶמֶשׁ
לְבָבִי כֻּלּוֹ הוֹמֶה לָךְ –
וּמוּכָן לְעֵין הַשֶּמֶשׁ
לְשָׁרְתֵךְ כְּמוֹ בַּת־מֶלֶךְ;
לְסַפֵּר כִּי עִם כָּל צַעַד
רוּח־עֶלֶז בִּי נִכְנֶסֶת…
מָה אָשִׁירָה – לֹא אֵדַע עוֹד,
אַךְ שִׁירָה בִּי כְּבָר תּוֹסֶסֶת.
נם כל איש
מאתאפנאסי פט
נָם כָּל אִישׁ – נֵרֵד נָא אֶל הַגַּן, לַצֵּל.
נָם כָּל אִישׁ – עֵרִים עוֹד רַק כּוֹכְבֵי הַלֵּיל.
אֵלֶּה לֹא יִרְאוּנוּ תַּחַת עֵץ תָּמִיר;
לֹא יִשְׁמַע דְּבָרֵינוּ אֶלָא הַזָּמִיר.
אַךְ הַלָּז – אֵין פְּנַאי לוֹ: שָׁר הוּא שִׁיר עָרֵב;
אֵין שׁוֹמְעִים אֶת פִּינוּ אֶלָּא יָד וָלֵב.
מַאֲזִין לִבֵּנוּ לְחֶדְוַת הַגָּן –
לְהֵדֵי הָאֹשֶׁר, שֶׁאָצַלְנוּ כָּאן;
וְלַלֵּב אוֹמֶרֶת בִּלְחִישָׁה הַיָּד
כִּי כַּף יָד אַחֶרֶת בָּהּ תִּלְהַט־תִּרְעַד;
כִּי אוֹתוֹ חֹם רַעַד גַּם אוֹתָהּ עוֹטֵף –
כִּי כָּתֵף נִצְמֶדֶת חֶרֶשׁ אֶל כָּתֵף…
א. ק. טוֹלְסְטוֹי (1817–1875)
אך לשוא תדמה
מאתאלכסיי קונסטנטינוביץ' טולסטוי
אַךְ לַשָׁוְא תְּדַמֶּה, הָאָמָּן, כִּי אַתָּה הוּא אֲבִי יְצִירֶיךָ!
הֲרֵי הֵם רִחֲפוּ בֶּחָלָל מִנִּי־אָז, נִסְתָּרִים מִן הָעַיִן.
לֹא! לֹא פִידִיאַס הוּא שֶׁיָּצַר אֶת פְּנֵי צֵאוּס אֲדוֹן־הָאוֹלִימְפּוּס.
כְּלוּם בָּדָה מִלִּבּוֹ הוֹד־פָּנָיו, רַעֲמַת־הָאֲרִי הַמְּפֹאֶרֶת,
וְאוֹר־חֶסֶד מַבָּט מַלְכוּתִי תַחַת אֹפֶל גַּבּוֹת יוֹרוֹת־רַעַם?
לֹא, לֹא גֶתֶה יָצַר מֵרוּחוֹ אֶת גְּדוֹלַת־הַדְּמֻיּוֹת שֶׁלוֹ – פָאוּסְט:
תִּלְבָּשְׁתּוֹ – גֶרְמַנִית־עַתִּיקָה, אַךְ דּוֹמֶה בְּכָל קַו מֵאָפְיוֹ הוּא,
בֶּאֱמֶת אֱנוֹשִׁית עֲמֻקָּה, לְאַבְצֶלֶם נִצְחִי מִנִּי־קֶדֶם.
אוֹ, עֵת בֶּטְהוֹבֶן בָּא לְחַבֵּר מַרְשׁ־הָאֵבֶל קוֹרֵעַ־הַנֶּפֶשׁ,
כְּלוּם דָּלָה מֵחַדְרֵי־לְבָבוֹ תַּצְלִילֵי־יְגוֹנִים שָׁכָּאֵלֶּה,
בְּכִיַּת נְשָׁמָה אֲבֵלָה עַל אָבְדַן מַחְשָׁבָה מְרוֹמֶמֶת,
עַל חֻרְבַּן עוֹלָמוֹת מְאִירִים, הַשּׁוֹקְעִים בִּתְהוֹם־תֹּהוּ־וָבֹהוּ?
לֹא, אוֹתָם הַצְּלִילִים מִבְּרֵאשִׁית בְּאֵינְסוֹף־הֶחָלָל הִתְיַפָּחוּ –
אֶלָּא הוּא, הַחֵרֵשׁ לִבְנֵי־מַטָּה, הֶאֱזִין וְקָלַט הֵדֵי־מַעְלָה.
הַמֶּרְחָב – גְּדוּשׁ צוּרוֹת וּצְלִילִים, הַטְּמִירִים מִכָּל עַיִן וָאֹזֶן,
בֹּו רַבִּים צֵרוּפֵי־הַפְּלָאִים שֶׁל מִלִּים וְאוֹרוֹת־שֶׁל־תִּפְאֶרֶת;
אַךְ בַּטֵּא יְבַטְּאֵם רַק אָדָם, הַיּוֹדֵעַ לִרְאוֹת וְלִשְׁמוֹעַ,
שֶּׁיָחוּשׁ נִסְתְּרוֹת־יְצִירָה עַל־פִּי קַו, עַל־פִּי הֵד, עַל־פִּי רֶמֶז
וְיַרְאֶנָה כְּלִילַת־הַשְּׁלֵמוּת לָעוֹלָם הַנִּדְהָם מִן הַפֶּלֶא.
הוֹ, הַקֵּף עַצְמְךָ, מְשוֹרֵר, קִיר אָטוּם שֶׁל דְּמָמָה וְשֶׁל חֹשֶךְ,
וְחֵרֵשׁ כְּמוֹ בֶּטְהוֹבֶן זֶה, וְעִוֵּר כְּהוֹמֶרוּס גַּם־יַחַד,
הַאְדֵּר נָא אָזְנֵי נְשָׁמָה וְחַזֵּק וְאַמֵּץ עֵינֵי־רוּחַ.
וּכְמוֹ כְּתָב בְּאִגֶּרֶת־סְתָרִים צָץ לְפֶתַע מֵעַל לַשַׁלְהֶבֶת,
כֵּן יָגִיחוּ מִתּוֹךְ אֲפֵלָה מַרְאוֹת־קֶסֶם לְנֶגֶד עֵינֶיךָ.
וְכָל צֶבַע יֵלֵךְ וְיַזְהִיר, כָּל צוּרָה תִּתְבַּלֵּט שִׁבְעָתַיִם
וּפִרְחֵי־הַמִּלִּים יִשְתַּזְּרוּ לְזֵרֵי מַחְשָׁבָה נֶאֱצֶלֶת.
אוֹתוֹ רֶגַע הַבֵּט וְהַקְשֵׁב וַעֲצוֹר נְשִׁימָה בְּקִרְבֶּךָ –
וּבְהַגִּיעַ שְׁעַת־יְצִירָה, זְכוֹר חֲזוֹן־הַפְּלָאִים שֶׁחָזִיתָ!
האמת
מאתאלכסיי קונסטנטינוביץ' טולסטוי
הוֹי, מָה רַב כֹּחֵךְ, הָאֱמֶת־הָאֵם!
מִי גָּדוֹל כָּמוֹךְ, מִי רָחָב כָּמוֹךְ?
אַתְּ שָׂגַבְתְּ, אֱמֶת, כְּהָרֵי־הָרִים,
הִשְׂתָּרַעַת־לָךְ כָּעֲרָבוֹת־אֵין־סוֹף,
הִשְתַּפַּכְתְּ, גְּבִירָה, בְּיַמִּים כְּחֻלִּים,
נִתְמַלֵּאת כֻּלֵּךְ בְּעָרִים הוֹמוֹת,
הִשְׂתַּגְשַׂגְתְּ בִּסְבָךְ יְעָרוֹת רָמִים.
לֹא יוּכַל אָדָם לְהַקִּיף אוֹתָךְ –
אַף מֵאָה שָׁנִים לֹא תַּסְפֵּקְנָה לוֹ.
וְהָיָה מַעֲשֶׂה בְּשִׁבְעָה אַחִים,
בְּשִׁבְעָה אַחִים, גִּבּוֹרִים כֻּלָּם,
שֶׁיָּצְאוּ לִרְאוֹת הָאֱמֶת־הָאֵם,
לַחֲזוֹת – מַה דְּמוּת וּמַה תֹּאַר לָהּ?
בָּהּ סֻפַּר הַרְבֵּה בָּעוֹלָם כֻּלּוֹ,
בָּהּ דֻּבַּר הַרְבֵּה וְנִכְתַּב הַרְבֵּה –
וְשֻׁקַּר הַרְבֵּה וְכֻזַּב הַרְבֵּה.
דָּהֲרוּ בְּנֵי־הַחַיִל לִרְאוֹת אוֹתָהּ,
כָּל שִׁבְעַת הָאַחִים אַמִּיצֵי־הַלֵּב –
וְנִגְּשׁוּ לָאֱמֶת מִשִּׁבְעָה קְצָווֹת,
וְחָזוּ בָּאֱמֶת מִשִּׁבְעָה צְדָדִים.
הִסְתַּכְּלוּ הָאַחִים בָּהּ יָפֶה־יָפֶה –
וְחָזְרוּ אַחַר־כָּךְ לְאַרְצָּם יַחְדָּו;
וְאִישׁ־אִישׁ תֵּאֵר הָאֱמֶת בְּפִיו,
וְאִישׁ־אִישׁ צִיְּרָהּ כְּדַרְכּוֹ־שֶׁלּוֹ:
זֶה סִפֵּר כִּי אֱמֶת – הִיא פִּסְגָּה רָמָה;
זֶה אָמַר: עִיר הוֹמָה וְסוֹאֶנֶת הִיא;
זֶה הֵעִיד כִּי אֵינָהּ אֶלָּא יַעַר־עַד,
זֶה אָמַר עֲרָבָה – וְזֶה: יָם אַדִּיר.
וּפָתְחוּ הָאַחִים בִּמְרִיבָה מָרָה,
וְשָׁלְפוּ אִישׁ חַרְבּוֹ בְּחֵמָה שְׁפוּכָה,
וּפָצְעוּ זֶה אֶת זֶה פִּצְעֵי־מָוֶת הֵם,
וְחֵרְפוּ אִישׁ אָחִיו בְּמִלִּים רָעוֹת
וְגִנּוּ זֶה אֶת זֶה כְּרַמַּאי בָּזוּי.
לְבָסוֹף נִפְגְּעוּ וְנִסְפּוּ כֻּלָּם,
כָּל שִׁבְעַת הָאַחִים אַמִּיצֵי־הַלֵּב.
אַךְ, לִפְנֵי מוֹתָם, אִישׁ לִבְנוֹ צִוָּה
שֶׁיּוֹסִיף לִלְחוֹם עַד הַסּוֹף הַמַּר
וְיִמְסוֹר נַפְשׁוֹ עַל קִדּוּשׁ אֱמֶת.
כָּךְ צִוּוּ גַּם בְּנֵיהֶם – אִישׁ לִבְנוֹ־שֶׁלּוֹ.
וְנָטוּשׁ הַקְּרָב עַד הַיּוֹם הַזֶּה,
קְרָב בֵּין בְּנֵי־בָּנִים וְנִינֵי־נִינִים:
לוֹחֲמִים כֻּלָּם עַל אֱמֶת קְדוֹשָׁה,
וּקְרַב־נֶצַח זֶה – אֲבַדּוֹן לָהֶם.
לֹא לִגְנַאי סֻפֵּר הַמָּשָׁל הַזֶּה;
הוּא סֻפֵּר לַכֹּל לְשֵׁם לֶקַח טוֹב –
לְלַמֵּד בִּינָה אֲנָשִׁים טוֹבִים.
בגרזן חד־להב
מאתאלכסיי קונסטנטינוביץ' טולסטוי
בְּגַרְזֶן חַד־לַהַב עֵץ־לִבְנֶה פָּצוּעַ;
עַל קְלִפַּת־הַכֶּסֶף טַל־דְּמָעוֹת זָרוּעַ.
הוֹי לִבְנֶה, אַל תֵּבְךְ־נָא, אַל תִּקְבּוֹל, רְחִימָא!
לֹא אָנוּשׁ הַפֶּצַע, עַד אָבִיב תַּחְלִימָה.
שׁוּב תַּרְהִיב עֵינַיִם בְּהַדְרַת מַרְאֶה צַח…
רַק לְלֵב פָּצוּעַ אֵין תְּרוּפָה לָנֶצַח!
נ. נֶקְרַסוֹב (1821–1877)
אנו שנינו
מאתניקולאי נקראסוב
אָנוּ שְׁנֵינוּ – בְּרִיּוֹת לְלֹא־טַעַם:
כִּי כָּמוֹנִי נוֹטָה לְרִתְחָה אַתְּ!
לֵב נִסְעָר מְבַקֵּשׁ פֻּרְקַן־זַעַם
בְּמִלָּה חֲרִיפָה וּפוֹגַעַת.
אַךְ, אִם אַתְּ כְּבָר רוֹגֶזֶת, שִׁפְכִי־נָא
בְּגָלוּי כָּל מִטְעַן אוֹתוֹ רֹגֶז!
חִישׁ אֶת הֶבֶל רִיבֵנוּ נָבִינָה –
וְהַכַּעַס יַחְלוֹף וְיִמּוֹג אָז.
וְאִם אֵין אַהֲבָה לֹלא פְּרוֹזָה,
נְקַבֵּל גַּם מִמֶּנָּה קְצַת נַחַת:
אַחֲרֵי מְרִיבָה שֶׁנָּגוֹזָה,
כֹּה יָפָה תְּחִיַּת־רֶגֶשׁ זוֹרַחַת!
בימי קרבות
מאתניקולאי נקראסוב
בִּימֵי קְרָבוֹת לִבִּי יִדְאָב,
עִם כָּל קָרְבָּן אֲשֶׁר יַפִּילוּ,
לֹא עַל אִשְׁתּוֹ, לֹא עַל רֵעָיו,
לֹא עַל הָאִישׁ עַצְמוֹ אֲפִילוּ.
אִשְׁתּוֹ תִּמְצָא לָהּ נֶחָמָה
וְיִשְׁכְּחוּהוּ בְּנֵי־הַחֶבֶר,
אַךְ יֵשׁ בַּחֶלֶד נְשָׁמָה
שֶׁתִּזְכְּרֵנוּ עַד הַקֶּבֶר.
בֵּין מַעֲשֵׂינוּ הַשְּׁגוּרִים,
בְּתוֹךְ תִפְלוּת, צְבִיעוּת וְאֹדֶשׁ,
רָאוּ עֵינַי בַּמִּסְתָּרִים
דִּמְעוֹת־אֱמֶת, דְּמָעוֹת שֶׁל קֹדֶשׁ:
דִּמְעוֹת הָאֵם הַשַּׁכּוּלָה!
הִיא לֹא תִּשְׁכַּח אֶת מַחְמָלָהּ,
אֲשֶׁר נִסְפָּה בִּשְׂדֵה־הָרֶצַח:
כָּךְ לֹא תָּרִים רֹאשָׁהּ לָנֶצַח
עֲרְבַת־בָּכוּת הָאֲבֵלָה.
א. גוֹלֶנִישְׁצֶ’ב־קוּטוּזוֹב (1848–1912)
מְדוּרָה
מאתארסני גולנישצ'ב־קוטוזוב
אֲפֵל, קֹר… שֵׁנָה חוֹבֶקֶת
רַחֲבֵי מִדְבַּר־אִלְּמוּת;
אַךְ אֵי־שָׁם הַרְחֵק דוֹלֶקֶת
מְדוּרָה – מוֹקֵד גַּלְמוּד.
מִדֵּי־פַּעַם צֵל אוֹ צֶלֶם
מִתְגַּלֶּה לְאוֹר הָאֵשׁ:
וְסָבִיב – כְּגוּש בֵּית־כֶּלֶא –
שְׁחוֹר־הַלֵּיל הַמְיָאֵשׁ.
קֶרֶן־אוֹר, עֶמְדַּת־מִשְׁמֶרֶת
בִּישִׁימוֹן בְּלֵיל־הַדְּמִי –
כְּלוּם לֹא דְּמוּת הַמְשׁוֹרֵר אַתְּ
בַּמַּחְשָׁךְ הָעוֹלָמִי?
נ. דוֹבְּרוֹלְיוּבּוֹב (1836–1861)
כֹּחוֹ שֶׁל דִּבּוּר
מאתניקולאי דוברוליובוב
אִישׁ־מוּסָר הִטִּיף בְּלַהַט
לַעֲזוֹר לְכָל דַּכָּא –
וּבְדִבְרֵי חָכְמָה קוֹלַעַת
עוֹרֵרָנוּ לִצְדָקָה.
הוּא שִׁבַּח חַיֵּי־הַיֹּשֶׁר
אֲצִילֵי־הַמַּטָּרוֹת;
הוּא גִּנָּה בִּזְבּוּז הַעֹשֶׁר
עַל הֶבְלֵי הַמּוֹתָרוֹת.
דְּרָשָׁתוֹ הָיְתָה מֻשְׁלֶמֶת,
וְשָׁתוּהָ בְּצָמָא
כָּל שׁוֹמְעָיו – עֵדָה מֻקְסֶמֶת,
עֲצוּרַת־הַנְּשִׁימָה.
אַךְ כְּדֵי שֶׁעֹז הַמֶּתַח
לֹא יוּפַג בְּהַפְרָעוֹת –
הֵם גֵּרְשׁוּ עָנִי בַּפֶּתַח,
שֶׁבִּקֵּש נִדְבַת־מָעוֹת.
ו. סוֹלוֹבְיוֹב (1853–1900)
פְּקַח יְדִיד יָקָר
מאתולדימיר סולוביוב
פְּקַח, יְדִיד יָקָר, עֵינֶיךָ:
כְּלוּם אֵינְךָ רוֹאֶה עֲדַיִן
כִּי מַרְאוֹת־עוֹלָם – רַק צֵל הֵם
שֶׁל חָזוֹן סָמוּי מֵעַיִן?
הַאֻמְנָם אֵינְךָ שׁוֹמֵעַ
כִּי שְׁאוֹן חַיֵּי־הַחֶלֶד –
הוּא רַק הֵד לָקוּי־בְּסֶלֶף
שֶׁל הַרְמוֹנְיָה נֶאֱצֶלֶת?
כְּלוּם לֹא חָש אַתָּה כִּי לָנוּ
רַק יֵשׁוּת אַחַת קַיֶּמֶת –
זוֹ שֶׁלֵּב אֶל לֵב מַשִּׂיחַ
בְּרַחְשֵׁי בְּרָכָה אִלֶּמֶת?
ס. נַדְסוֹן (1862–1887)
רַק הַשַּׁחַר יָפֶה
מאתסמיון נדסון
רַק הַשַּׁחַר יָפֶה בְּתוֹלְדוֹת אַהֲבָה:
מֶלֶל־רֶגֶשׁ רִאשׁוֹן מָלֵא מֹרֶךְ,
רֶטֶט נֶפֶשׁ תַּמָּה, בַּיְשָׁנִית־נִלְהָבָה –
וּפְגִישׁוֹת חֲטוּפוֹת, אַגַּב־אֹרַח.
מִשְׁחֲקֵי־מַבָּטִים, חִלוּפֵי־רְמָזִים,
מַאֲבָק בֵּין קִנְאָה לְתוֹחֶלֶת;
לֵב מָלֵא עַל גְּדוֹתָיו רִגְשֵׁי־אֹשֶׁר גְּנוּזִים;
זֶה גַן־עֵדֶן תַּחְתוֹן שֶׁבַּחֶלֶד…
נְשִׁיקָה – זֶהוּ צַעַד רִאשׁוֹן לִגְלִישָׁה:
הַחֲלוֹם נַעֲשֶׂה לְבֶן־מֶמֶשׁ;
וּמוּרָד מִכַּנּוֹ, בְּלִי עֲטֶרֶת־קְדֻשָּׁה,
הָאֱלִיל שֶׁסֻּגַּד לוֹ עוֹד אֶמֶשׁ.
קוֹל הַלֵּב מִתְרוֹפֵף – אַךְ בְּלַהַט וִיקוֹד
קוֹל הַדָּם הַשִּׁכּוֹר מִשְתַּמֵעַ.
הָאוֹהֵב – הוּא עַתָּה הַמַּרְבֵּה נְשִׁיקוֹת
בְּבֻלְמוֹס־חֲשִׁיקָה מְשַׁגֵּעַ.
הַמִּקְדָּש הַזּוֹהֵר נֶהֱפַךְ לְהַרְמוֹן –
וּתְפִלַת הַכֹּהֵן מְשֻׁתֶּקֶת;
אֵשׁ זָרָה בְּנַפְשׁוֹ – וְכֻלָּהּ צִמָּאוֹן:
עִנּוּגֵי־בְּשָׂרִים הִיא חוֹשֶׁקֶת.
הָאוֹהֵב, שֶׁבִּקֵּש רַק עֵינֵי־אֲהוּבָה,
אֶת יִצְרוֹ הַלּוֹהֵט לֹא יִכְבּוֹש עוֹד:
הוּא שׁוֹלֵחַ עַתָה מְבָּטֵי־תַּאֲוָה
אֶל מַחְשׁוֹף־הַכְּתֵפַיִם בְּלִי בֹּשֶׁת…
לְבַסּוֹף – רֶגַע־עֹנֶג, וּפֶרַח־הַהוֹד
כְּבָר נִמְעַך וְנִקְטַף בְּיַד־חֶצֶף;
הוּא אָבַד לִבְלִי־שׁוּב – לֹא יַחְזִיר אוֹתוֹ עוֹד
גַּל־חַיִּים מָלֵא גַּעַשׁ וָשֶׁצֶף.
חַג־הָרֶגֶשׁ נִגְמַר… הָאוֹרוֹת מְכֻבִּים,
תַּפְאוּרַת־הַתַּחְפֹּשֶׂת נָגוֹזָה…
בָּאָה עֵת שִׁמָּמוֹן, הַיָּמִים הָרַבִּים
שֶׁל עָגְמָה, שֶׁל מִרְמָה וְשֶׁל פְּרוֹזָה!…
אִם זֶה אֹשֶׁר־אֱמֶת
מאתסמיון נדסון
אִם זֶה אֹשֶׁר־אֱמֶת אוֹ צִלּוֹ – מָה אִכְפַּת?
נֵדֶר־אֹמֶן אֵינֶנִּי תּוֹבֵעַ…
וּבִלְבַד שֶׁתּוֹסִיפִי לִהְיוֹת לִי מִקְלָט,
וְיִרְוַח לְלִבִּי, וַאָנוּחַ מְעַט,
כְּמוֹ יֶלֶד חוֹלֶה וְיָגֵעַ.
לֹא אֶצְפֶּה לֶעָתִיד – וְכָל עוֹד כֹּה חָמִים
מַגָּעָהּ שֶׁל יָדֵךְ הַלּוֹטֶפֶת,
לֹא אֶשְׁאַל אִם חַסְדֵּךְ הוּא לְאֹרֶךְ־יָמִים,
וְהַאִם לֹא הֵתֵּל בְּלִבִּי הַתָּמִים
לֵב אִשָּׁה בְּקַפְּרִיזָה חוֹלֶפֶת?
וְלָכֵן גַם אֲנִי אֶת לִבִּי לֹא אֶחְקוֹר,
פֶּן אָעִיר בּוֹ סָפֵק לֹא־מִדַּעַת;
אַךְ נָעִים לִי קוֹלֵך בְּדִבּוּר וּמִזְמוֹר,
וְנוֹשֵׁם אָנֹכִי עַל־יָדֵךְ כְּבֶן דְּרוֹר –
וְדַיִי שֶׁעָלַי חֲבִיבָה אַתְּ!
אִם יָקוּץ בִּי לִבֵּךְ – אַל תָּחוּסִי, רַעְיָה,
לְהַרְעִיל אֶת נַפְשִׁי בְּעַצֶּבֶת!
לֹא אֶרְצֶה קָרְבָּנֵךְ ־ שִׁעְבּוּדֵךְ כִּשְבוּיָה.
כֹּה רַבִּים הַכְּבָלִים בְּתֵבֵל הַדְּווּיָה
הֲיֵשׁ טַעַם לִחְיוֹת חַיֵּי־עֶבֶד?
אָז אֶלְחַץ לִפְרֵדָה אֶת יָדֵךְ כְּיָדָהּ
שֶׁל אָחוֹת לַתְּלָאוֹת וְלַפֶּרֶךְ –
וְאֵדַע לְקַבֵּל אֶת מַכְאוֹב הַפְּרֵדָה
בְּלִי תְּלוּנָה עַל גְּזֵרַת־הַגּוֹרָל הַכְּבֵדָה –
וְאַמְשִׁיךְ לְבַדִּי אֶת הַדֶּרֶךְ…
נ. מִינְסְקִי (1855–1937)
פִּי יָרֵא לְסַפֵּר
מאתניקולאי מינסקי
פִּי יָרֵא לְסַפֵּר, אֵיךְ לִבִּי אוֹהֲבֵךְ;
אִם תִּשְׁמַע הַסִּפּוּר, שֶׁמִּפִּי יִשְׁתַּפֵּךְ,
רוּחַ־בֹּקֶר קַלָּה, ־ הִיא תַּחְלוֹף, מִשְׁתּוֹלֶלֶת,
כְּסוּפָה שִׁכּוֹרָה עַל פְּנֵי חֶלֶד…
פִּי יָרֵא לְסַפֵּר, אֵיךְ לִבִּי אוֹהֲבֵךְ;
אִם יִשְׁמַע הַסִּפּוּר שֶׁמִּפִּי יִשְׁתַּפֵּךְ,
צְבָא כּוֹכְבֵי־הַמָּרוֹם, ־ יֵעָצֵר בָּרָקִיעַ,
וְהֵלֵּיל – אֶל קִצּוֹ לֹא יַגִּיעַ…
פִּי יָרֵא לְסַפֵּר, אֵיךְ לִבִּי אוֹהֲבֵךְ;
אִם לִבִּי בְּעַצְמוֹ שׁוּב יִשְׁמַע אוֹתוֹ “אֵיךְ”,
יִתְפַּלֵּץ מִטֵּרוּף־אַהֲבָה מְשַׁגֵּעַ
וּמֵאֹשֶׁר וּכְאֵב – יִתְפַּקֵּעַ…
הִיא מַזְהִירָה כַּצָּהֳרַיִם
מאתניקולאי מינסקי
הִיא מַזְהִירָה כַּצָּהֳרַיִם –
וְהִיא מְלֵאָה רָזִים כַּלֵּיל.
הִיא לֹא יָדְעָה דִּמְעוֹת־עֵינַיִם
וְיִסּוּרִים שֶׁל לֵב סוֹבֵל.
וְאָנֹכִי, שְׁבוּר קְרָב וָדֶחִי,
נוֹשֵׂא אֵלֶיהָ לֵב חוֹלֵם –
מָשׁוּל כְּיָם מַתְמִיד־בְּבֶכִי
הַמְּאֹהָב בְּחוֹף אִלֵּם…
מ. לוֹכְוִיצְקַאיָה (1869–1905)
אָנֹכִי אוֹתְךָ אוֹהֶבֶת / מ. לוֹכְוִיצְקַאיָה
מאתמירה לוכוויצקאיה
(עדיין לא פומבי)משירי אלכסנדר מיטרופנוביץ פדורוב (1868 - 1949)
אֲהַבְתִּיךְ – כִּי אַתְּ כָּמוֹנִי / א. פְיוֹדוֹרוֹב
(עדיין לא פומבי)ז. זַ’בּוֹטִינְסְקִי (1880–1940)
שַׁפְלוֹךְ
מאתזאב ז'בוטינסקי
אַךְ פָּתַחֲתִּי סֵפֶר הַיְנֶה –
בְּלִבִּי פִּתְאֹם עָלָה
זֵכֶר זִינָה. “Berg־Idylle”…
זֶה הָיָה גַּם לִי וְלָהּ.
גַּם־כֵּן לַיְלָה, לֵיל־יָרֵחַ
וְרִשְׁרוּשׁ־אַשּׁוּחַ דַּק;
אַךְ עִם זִינָה לֹא יָשַׁבְנוּ
תַּחַת צֵל קוֹרָה וָגַג.
הִיא רָצְתָה לִרְאוֹת אֶת שַׁפְלוֹךְ
(“גֹּב־כִּבְשָׂה”, מָקוֹם נֶחְמָד:
סְטַלַקְטִיְטִים, סְטַלַגְמִיְטִים –
וְהַכֹּל בִּפְרַנְק אֶחָד).
נִתְחַלְּפָה אַשְׁמֹרֶת־לַיְלָה,
אוֹר־שׁוֹמֵר חָמַק־עָבַר;
רַק אֲנִי עִם פְרוֹיְלַיְן זִינָה
יְחִידִים עַל שִׂיא־הָהָר.
הוֹי, מַה טּוֹב! סָבִיב, מִתַּחַת,
הִתְנוֹעֵעַ וְנִשְׁפַּךְ
עַל צַמְּרוֹת עֲצֵי־הַמַּחַט
כֶּסֶף־סַהַר הֲפַכְפַּךְ;
מִמְּרוֹמִים גָּלְשׁוּ לָעֵמֶק
וּפָשְׁטוּ עַל מֶרְחָבָיו
עַרְפִילִים – עֶדְרֵי צֹאן־שֶׁלֶג
וְעָבִים – חַשְׁרוֹת חָלָב;
וְקָרְנוּ אֵי־שָׁם, לְמַעְלָה,
בְּאֵינְסוֹף כָּחֹל וָרָם
“בְּתוּלָה”, “נָזִיר” וְ“אֵיגֶר” –
בְּכֹל לֹבֶן־זָהֳרָם;
כָּךְ קָרְנוּ עַנְקֵי־הַשֶּׁלֶג,
עַד אֲשֶׁר נִדְמָה כִּי אֵל
הִפְקִידָם עַל חֶבֶל בֶּרְן
לְקַיֵּם מִשְׁמֶרֶת־לֵיל.
* * *
וְאָמְרָה בְּלַחַשׁ זִינָה,
עֲטוּפָה בְּסוּדָרָהּ:
– לוּ נוֹדַע בְּמִשְׁפַּחְתֵּנוּ
tête־à־ tête כָּל־כָּךְ נוֹרָא!
זִינָה? עוֹד מְעַט הִיא דוֹקְטוֹר,
וּסְטוּדֶנְטִית זֶה מִכְּבָר, –
וְהִנָּהּ בְּלֵב־הָאַלְפִּים,
בַּחֲצוֹת עִם גֶּבֶר זָר!
לִי אֵם־חֶמֶד; אַךְ לְאִמָּא
אֵין קָשֶׁה מִלְּהָבִין
יְדִידוּת לְלֹא כָּל נֹפֶךְ
וְרֵעוּת בֵּין מִין לְמִין. –
הִתְבּוֹנַנְתִּי בְּפָנֶיהָ
וְשָׁתַקְתִּי כְּאִלֵּם,
בְּלִבִּי מוּכָן הַפַּעַם
לְהַסְכִּים לְדַעַת אֵם.
וְשָׁרַקְתִּי וְהִרְהַרְתִּי:
– הוֹי, כְּדַאי כַּדִּין וָדָת
לְחַבֵּק אוֹתָהּ, אֶת אִמָּא –
אוֹ, נֹאמַר, אֶת זוֹ הַבַּת!
* * *
הַשָּׁמַיִם – יָם שֶׁל זֶפֶת,
הַיָּרֵחַ – אִי לָבָן…
(אַף כִּי אֵין כָּזֹאת בַּטֶּבַע,
הַנִּגוּד הוּא מְצֻיָּן).
– אִישׁ מוּזָר, – אָמְרָה לִי זִינָה, –
דַּי לִשְׁרוֹק, הַעוֹד לֹא רַב?
מַה, הַגֶּד־נָא דֵּעוֹתֶיךָ:
הֲ… מַרְכְּסִיסְט אַתָּה אוֹ לָאו? –
רֶגַע קַל עִקַּמְתִּי חֹטֶם,
אַךְ עָנִיתִי: – מָרָתִי,
אִם חֶפְצֵךְ הוּא, טוֹב, אוֹדֶה־נָא
עַל אָפְיִי הָאֲמִתִּי.
בַּיַּלְדוּת תָּמִיד נָהַגְתִּי
בִּגְדוֹלִים לְהִתְגָּרוֹת,
בִּהְיוֹתִי מַרְדָּן מִטֶּבַע
נֶגֶד רֶסֶן וּגְדֵרוֹת.
אָז בְּרֶטֶט הִתְפַּלַּלְתִּי
לָאֵלָה בְּשֵׁם חֵרוּת:
נָא, הַרְאִינִי לוּחַ־קֹדֶשׁ,
שֶׁחֻקֵּךְ עָלָיו חָרוּת!
וְהֶרְאַתְנִי בַּת־שָׁמַיִם
חֹק קָצָר וּכְלָל גָּדוֹל:
"כָּל אָדָם – חָפְשִׁי בַּכֹּל הוּא:
אַף לִרְעוֹב מֵחֹסֶר־כֹּל".
אָז פָּנָה לִבִּי מִמֶּנָּה
(אַף כִּי צַר הָיָה לוֹ, צָר)
וּמָצָא מַלְכָּה אַחֶרֶת,
הַנִּקְרֵאת בְּשֵׁם מוּסָר.
לֹא אוֹתוֹ מוּסָר שֶׁאִמָּא
שִׁנְּנָה בְּחֹמֶר־דִּין…
(וְאָמְנָם אִמֵּךְ נֶחְמֶדֶת,
וְלִבָּהּ הוּא לֵב מֵבִין).
אֵצֶל זוֹ הָיְתָה כִּפְלַיִם
מְסֻבֶּכֶת הַתּוֹרָה:
כְּחָמֵשׁ שָׁנִים יָגַעְתִּי
עַד שֶּבַּנְתִּי אֶת פִשְׁרָהּ.
הִיא צִוְּתָה: "תִּשְׁמֹר מִכֶּתֶם
נַפְשְׁךָ וּמַצְפּוּנְךָ,
וַאֲשֶׁר לְכָל הַיֶּתֶר –
אֵין זֶה כְּלָל מֵעִנְיָנְךָ".
אָז רָצִיתִי, פְרוֹיְלַיְן זִינָה,
גַּם לִבְכּוֹת וְגַם לִצְחוֹק;
וְהֵבַנְתִּי מַה שֶּׁקֹּדֶם
אַךְ נִצְנֵץ לִי מֵרָחוֹק:
רַק מוּג־לֵב וְדַל בָּרוּחַ
לָאֱלִיל נוֹשְׂאִים נַפְשָׁם.
אִישׁ עֶלְיוֹן הוּא זֶה שֶׁאֵין לוֹ
עַל הַמֶּצַח שׁוּם חוֹתָם.
רַק לִפְנֵי חָפְשִׁים כָּאֵלֶּה
מִשְׂתָּרַעַת מֶרְחַבְיָה;
וְעֵינָם כְּעֵין הַנֶּשֶׁר
עַד לָאֹפֶק צוֹפִיָה.
הוֹ, אִמְרִי־נָא, פְרוֹיְלַיְן זִינָה,
הֲרוֹצָה אַתְּ לִרְאוֹתָם?
טוֹב, הֵא יָד לָךְ: לְפָנַיִךְ
בֶּן־חוֹרִין לְלֹא חוֹתָם. –
* * *
קֹר גָּבַר מְעַט. וַתַּהַר
מַחְשַׁבְתִּי נִיצוֹץ חָכְמָה:
שֶמָּא בָּא הַקֹּר מִסַּהַר,
אִם הַחֹם הוּא מֵחַמָּה?
וִּפִתְאֹם עֵינִי הִבְחִינָה:
נֶעֶצְבָה הַבַּחוּרָה.
מַה קָּרָה? הֲקַר לְזִינָה
בִּמְעִילָהּ וְסוּדָרָהּ?
הִיא הִבִּיטָה, מְהַסֶּסֶת,
בְּעֵינֶיהָ הַטּוֹבוֹת
וְאָמְרָה בְּרֹךְ שֶׁל חֶסֶד:
– הֲרֵי קַר לְךָ מְאֹד?
נַחֲלוֹק סוּדָר זֶה יַחַד! –
– אֵיךְ? וְ…אִמָּא מַה תַחְשׁוֹב?
– אֵין דָּבַר! לִי אֵין כָּל פַּחַד
שֶׁתִּהְיֶה שָׁכֵן לֹא טוֹב! –
חֶרֶשׁ זָז גּוּפִי יָמִינָה,
זָז כְּטֶפַח – וְנִצְמַד.
פִּי שָּאַל: – מֻתָּר לִי, זִינָה? –
וְחָבַקְתִּי לָהּ בַּיָּד.
וְהִיא סָחָה לִי בְּלַחַשׁ:
– בְּשַׁלְשֶׁלֶת מֻשָּׂגַי
מִתְּחִלָּה נִדְמָה כָּל רַחַשׁ
מְחֻוָּר לִי וּוַדַּי.
אַךְ סָפֵק גּוֹבֵר כָּל פַּעַם,
וּבִפְרָט בְּפַעַם זֹאת.
יֵשׁ אָמְנָם לִכּוּד וָטַעַם
בַּחֻלְיוֹת הַמִּתְחָרְזוֹת.
אַךְ נַעֵר אוֹתָהּ שַׁרְשֶׁרֶת –
וְתָחוּשׁ בְּאֵיזֶה מוּם:
אֵין צִלְצוּל בָּהּ! הִיא עֲקֶרֶת;
לֹא תּוֹלִיד אַף הֵד עָמוּם. –
אָז אָמַרְתִּי לָהּ: נָבִינָה
כִּי כָּזֶה הוּא חָק־עוֹלָם,
שֶׁסִבַּת חַיֵּינוּ, זִינָה,
הִיא גַּם עֶצֶם תַּכְלִיתָם.
מָה הַצִּיץ יַרְבֶּה נִיחוֹחַ,
אִם יִשְׁתֶּה אַךְ נֵטֶף־טַל,
כֵּן אַף הִיא נוֹתֶנֶת כֹּחַ
וְהָדָר לָאִידֵיאַל.
יֶרֶב אוֹן פּוֹעֵל בֶּן־חַיל
עַז כִּפְלַיִם אִישׁ־צָבָא,
אִם מֻבְטָח לוֹ כִּי בַּלַיִל
תְּחַכֶּה לוֹ אֲהוּבָה.
זֶה פִּתְרוֹן וּמַעֲנֶה לָךְ.
מַה תֵּבֵל לְלֹא חַמָּה?
אַתְּ – טִירָה רֵיקָה מִמֶּלֶךְ,
הַשְּׁקוּעָה בְּתַרְדֵּמָה.
כֵּן… וְדַי לִמְצוֹא רַק אֹמֶר,
סוֹד שָׁעָה וְסוֹד מָקוֹם, –
וּבַלֵּב, דּוֹמֵם כַּחֹמֶר,
גַּל חַיִּים יָשׁוּב לִזְרוֹם.
וְעַכְשָׁו הֵן נֶשֶׁף־פֶּלֶא;
אוֹבֶּרְלַנְדְּ סָבִיב יָשֵׁן.
הִסְתַּכְּלִי: כָּל כֵּף וָסֶלַע
מִתְנוֹצֵץ כְּאֶבֶן־חֵן!
הַשָּׁעָה – כַּפְתּוֹר וָפֶרַח.
הַמָּקוֹם – לוֹ אֵין שֵׁנִי.
רַק מִלָּה? אִם יֵשׁ לָהּ עֵרֶךְ,
אֶמְצָאֶנָּה גַּם אֲנִי.
מֶלֶךְ יֵשׁ לָךְ. רַק הַרְשִׁי־נָא
לְהַחְיוֹת עוֹלָם יָשֵׁן.
תַּעֲנִי־נָא, פְרוֹיְלַיְן זִינָה,
תַּעֲנִי־נָא, זִינָה – כֵּן?
* * *
זֶה נָכוֹן כִּי אֵין אַף קֶרֶן
זִיו־תַּכְלִית בְּשׁוּק־חַיִּים;
אַךְ יָפִים הָרִים שֶׁל בֶּרְן
תַּחַת אוֹר הַכּוֹכָבִים, –
וּבְנַשְׁקֵנוּ פִּי בַּת־חֶמֶד
תַּחַת אוֹר הַכּוֹכָבִים,
תִּמָּצֵא אוּלַי, קַיֶּמֶת
גַּם תַּכְלִית בְּשׁוּק־חַיִּים.
ד. מֶרֶזְ’קוֹבְסְקִי (1865–1941)
שִׁיר הַלֵּצָן
מאתדמיטרי מרז'קובסקי
זֶה לֹא צֶמֶר־פְּרָחִים מִ“שִּׁנֵּי־הָאֲרִי”
מַפְרִיחוֹת בַּשָּׂדֶה יְדֵי־יֶלֶד –
זֶה כִּתְרֵי־שַׁלִּיטִים בְּמִשְׂחָק אַכְזָרִי
מְטַאטֵאת כְּנַף הַמָּוֶת בַּחֶלֶד.
בָּא הַמָּוֶת אֶל לֵץ: "כְּסִיל הִכּוֹן־נָא כַּחֹק!
בָּא תּוֹרְךָ – עוֹד מְעַט וְתָמוּתָה!
עִם כִּתְרֵי־מְלָכִים זֹאת הַפַּעַם אֶזְרוֹק
גַּם מִצְנֶפֶת־לֵצָן הַיַּלְקוּטָה!"
אַךְ קָפַץ הַלֵּצָן עַל כִּתְפֵי הָרָשָׁע –
וּמַנְחִית הוּא כִּמְלוֹא־הַיְכֹלֶת
כְּלֵי־זֵינוֹ – רַעֲשָׁן – בְּיָדוֹ הַקָּשָׁה
וְדוֹפֵק עַל עַצְמוֹת הַגֻּלְגֹּלֶת.
מִתְאַנֵּחַ הַמָּוֶת: הַרְפֵּה, רְחִימַאי!
אַךְ הַלֵּץ לֹא מַרְפֶּה מִן הַטֶּרֶף;
הוּא מַכֶּה כִּמְתוֹפֵף בַּזָּקֵן הָאַשְׁמַאי –
וְצוֹחֵק לוֹ וְשָׁר לְלֹא־הֶרֶף:
"אֵין לִי חֶשֶׁק לָמוּת, אֵין לִי פַּחַד מִמְּךָ!
מַעֲרִיץ אָנֹכִי אוֹר־חַיִּים וְשִׂמְחָה –
וְחַיַי לֹא יִתַּמּוּ בַּחֶלֶד.
חִישׁ נִשְׁכָּח כָּל גִּבּוֹר, וְכָל יֹפִי כּוֹמֵשׁ –
וְאוּלָם לְעוֹלָם לֹא יָמוּת הַטִּפֵּשׁ:
בַּת־אַלְמָוֶת הִנָּה הָאִוֶּלֶת!"
דוֹן קִישׁוֹט
מאתדמיטרי מרז'קובסקי
שִׁרְיוֹנוֹ חָלוּד מִיּשֶׁן,
קוֹבָעוֹ – אַגַּן־נְחשֶׁת,
וְרַגְלָיו בָּאַרְכּוֹפַיִם –
כְּמוֹטוֹת מֵרֹב כְּחשֶׁת.
סוּס צוֹלֵעַ – רוֹסִינַנְט הוּא
לְעֵינוֹ הַמִּתְנוֹצֶצֶת;
וְכַנְפֵי טַחְנַת־הָרוּחַ –
הֵן יְדֵי עֲנָק־מִפְלֶצֶת.
בְּפֻנְדָּק נִרְפָּשׁ בַּדֶּרֶךְ
הוּא רוֹאֶה אַרְמוֹן רַב־הֶדֶר;
בְּאָזְנָיו – צְלִיל קֶרֶן־כֶּסֶף
לַחֲלִיל רוֹעֵה־הָעֵדֶר.
שָׁם, כְּפוּפָה עַל גַּל שֶׁל זֶבֶל,
אֵשֶׁת־כְּפָר – אַךְ לְלִבּוֹ זוֹ
נַעֲלַת גְּבִירוֹת הָחֶלֶד,
דוּלְצִינֵאָה דֶה־טוֹבּוֹזוֹ.
אַחֲרָיו בָּא סַנְשׁוֹ־פַּנְסָה.
גֵּא רוֹכֵב עַל חֲמוֹרוֹ הוּא;
כָּךְ נָאֶה וְכָךְ יָאֶה לוֹ –
לְנוֹשֵׂא־כֵּלִים כָּמוֹהוּ.
וּמַטִּיף בְּלַהַט־עֶלֶם
הָאַבִּיר בְּקוֹל בָּטוּחַ;
לְדַלִּים הוּא, תַּחַת לֶחֶם,
מְפַזֵּר פְּנִינֵי־הָרוּחַ:
"יְדִידַי, שִׂמְחוּ וְשִׂישוּ:
כָּל הָרַע נָדוֹן לְכֶמֶשׁ;
אַהֲבַת־אַחִים נִצַּחַת
בָּעוֹלָם תִּזְרַח כַּשֶּׁמֶשׁ…
יִשְׂרְרוּ שִׁוְיוֹן וָישֶׁר,
יֵעָלְמוּ אַנְשֵׁי־הַזְּרֹעַ;
שׁוּם בָּרוֹן, שׁוּם זֵד רָם־תֹּאַר
לֹא יָעֵז בָּכֶם לִפְגּוֹעַ.
שִׁירוּ שִׁיר לַמְנַצֵחַ!
הִסְתַּכְּלוּ בְּזוֹ הַחֶרֶב:
הִיא תַּשְׁלִיט חֵרוּת וָצֶדֶק,
תַּעֲנִישׁ טוֹרְפֵי־הַטֶּרֶף!"
טַף עַלִּיז מִבֵּית־הַסֵּפֶר
רָץ אֵלָיו בְּצֹהַל־נֶפֶשׁ.
לוֹעֲגִים הַפִּרְחָחִים לוֹ
וְזוֹרְקִים בּוֹ בֹּץ וָרֶפֶשׁ.
חֶנְוָנִי שָׁמֵן בַּפֶּתַח
כַּף אֶל כַּף מוֹחֵא, שָׂמֵחַ;
וְצוֹחֵק עַד רַעַד־בֶּטֶן
הַמּוֹזֵג מִבֵּית־מַרְזֵח.
בִּתְמִיהָה מַבִּיט הַכֹּמֶר;
בְּאִמְרַת־חָכְמָה קוֹלַעַת
הוּא מוֹקִיעַ בְּלַטִינִית
דּוֹר טֵרוּף וְקֹצֶר־דַּעַת.
הַגַּלָּב הִפְסִיק גִּלּוּחַ
וּמִהֵר לָצֵאת לַשַּׁעַר;
וְקוֹרֵא אֶל דוֹן קִישׁוֹט הוּא
תּוֹךְ נִפְנוּף־בְּרָכָה בַּתַּעַר:
"הוֹ, אֲצִיל אַנְשֵׁי דוֹרֵנוּ,
הוֹד־עֻזְּךָ גּוֹרֵם לִי עֹנֶג…"
וּפִתְאֹם עוֹצֵר דְּבָרָיו הוּא
וְצוֹחֵק, צוֹחֵק עַד חֹנֶק.
אַךְ לֹא חָשׁ אַבִּיר־הַצֶּדֶק
בַּלִגְלוּג, בַּבּוּז, בָּאֹדֶשׁ:
עַל פָּנָיו – חוֹתָם שֶׁל טֹהַר,
בְּעֵינָיו – זִיו רוּחַ־קֹדֶשׁ.
מְגֻחָךְ הוּא. אַךְ מִמֶּנּוּ
אַהֲבָה תַּמָּה קוֹרֶנֶת;
גּוּף חָלוּשׁ לוֹ – אַךְ בַּנֶּפֶשׁ
אֱמוּנָה עַזָּה שׁוֹכֶנֶת.
אַהֲבָה זוֹ אֱמוּנָה זוֹ
תְּחַמֵּם בְּאוֹר זָרוּחַ
כָּל נָבִיא וְכָל אִישׁ־פַּיִט,
מְשֻׁגָּע וְאִישׁ־הָרוּחַ.
נ. גוִּמילְיוֹב (1886–1921)
הַחוּשׁ הַשִּׁשִּׁי
מאתניקולאי גומיליוב
מַה נִּפְלָאִים יֵינֵנוּ, יֵין־הַחַג,
וְלֶחֶם טוֹב, אָפוּי בַּעֲבוּרֵנוּ,
וְאֵשֶׁת־חֵן, עָלֵיהָ נִתְעַנַּג
אַחַר הַיִּסוּרִים שֶׁתְּיַסְּרֵנוּ!
אַךְ מַה יֵעָשׂ בַּשַּׁחַר הַוָּרֹד
בִּשְׁמֵי־צִנָּה שַׁלְוָה בָּהֶם נִצָּבֶת?
מַה נַעֲשֶׂה בְּזֹהַר־מְאוֹרוֹת,
מַה נַעֲשֶׂה בְּהוֹד שִׁירֵי־אַלְמָוֶת?
לֹא שְׁתוֹת וְלֹא אֱכוֹל וְלֹא נְשֹׁק!
מְחוֹג־שָׁעוֹן בְּלִי־הֶרֶף נָע קָדִימָה –
וְנוֹאָשִׁים נֵלֶךְ, כְּנוּעִים לַחֹק,
סְחוֹר־סְחוֹר לַסּוֹד, מִבְּלִי חֲדֹר בּוֹ פְּנִימָה.
כְּיֶלֶד שֶׁנִּמְשָׁךְ לַעֲקִיבָה
אַחַר בָּנוֹת הָרוֹחֲצוֹת בְּחֹשֶׂף,
וּבְלִי לָדעַת כְּלוּם עַל אַהֲבָה
הֲרֵיהוּ חָשׁ בַּסֵּתֶר אֵיזֶה כֹּסֶף;
כִּיצוּר־בְּרֵאשִׁית בִּסְבַךְ עֵצִים וָסוּף,
אֲשֶׁר נָהַם מֵאֵין־אוֹנִים בְּרַעַד
עֵת, בְּעוֹדוֹ זוֹחֵל, כְּבָר חָשׁ בַּגּוּף
אֶת שֹׁרֶשׁ הַכָּנָף, שֶׁלֹּא צָמְחָה עוֹד, –
כָּךְ מִדּוֹר־דּוֹר, מִתַּחַת לְאִזְמֵל
בְּרִיאָה וְאָמָּנוּת, בֵּין דְּוַי לְסֵבֶר,
נִזְעַק מָרָה בְּהוֹלִידֵנוֹ אֵבֶר
לְחוּשׁ חָדָשׁ – לְחוּשׁ שִׁשִּׁי גוֹאֵל.
ו. בְּרְיוּסוֹב (1873–1924)
בַּנַּאי
מאתולרי בריוסוב
– הוֹי, הַבַּנַּאי, מַה תִּבְנֶה פֹּה, הַגִּידָה?
מָה אוֹתוֹ קִיר־אֲבָנִים?
– הֵי, אַל תַּפְרִיעַ לִי, סוּרָה הַצִּדָּה!
כֶּלֶא אֲנַחְנוּ בּוֹנִים.
– הוֹי, הַבַּנַּאי, מִי דְמָעוֹת בּוֹ יִשְׁפּוֹכָה
שְׂבַע יִסּוּרִים וּמַכְאוֹב?
– מִי? לֹא אַתָּה אוֹ עָשִׁיר שֶׁכָּמוֹךָ, –
אֵין לָכֶם צֹרֶךְ לִגְנוֹב.
– הוֹי, הַבַּנַּאי, מִי יָטַח, אֲסִיר־עֹנִי,
רֹאשׁ בְּאַבְנֵי־הַכְּתָלִים?
– מִי? אוּלַי בְּנִי, פּוֹעֵל־פֶּרֶךְ כָּמוֹנִי…
זֶהוּ גוֹרַל אֻמְלָלִים.
– הוֹי, הַבַּנַּאי, הַאֻמְנָם הוּא יִשְׁכַּח אָז,
מִי פֹּה בָּנָה לוֹ צִינוֹק?
– הֵי, לַפִּגּוּם אַל תִּקְרַב־נָא, בֶּן־פַּחַז!..
אָנוּ יוֹדְעִים כָּל־זֹאת – שְׁתוֹק!
ס. צ’וֹרְנִי (1880–1932)
הַנִּינִים
מאתסאשה צ'ורני
אֲבוֹתָם שֶׁל אֲבוֹתֵינוּ
לָחֲשׁוּ בְּשְׁעוֹת־אֵימָה:
"הַבָּנִים אַחַר מוֹתֵנוּ,
יֶחֱזוּ בְּנֶחָמָה!"
וְגָדְלוּ בְּנֵיהֶם הַלָּלוּ,
וְאַף הֵם שָׂבְעוּ מָרוֹר,
אַךְ קִוּוּ: "בָּנִים יִגְדָּלוּ –
וְיִזְכּוּ לְאוֹר וּדְרוֹר!"
וְכָעֵת חוֹזֵר גַּם פִּינוּ
עַל אוֹתוֹ פָּסוּק מַרְנִין:
"אִם אֲנַחְנוּ לֹא זָכִינוּ,
עוֹד זָכֹה יִזְכֶּה הַנִּין!"
מְחַשְּׁבֵי־קִצִּים בַּדֶּרֶךְ
אַף חִשְּׁבוּ אֶת הַמֶּרְחָק:
שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, בְּעֵרֶךְ –
וְעַד אָז יַלֵּל וּזְעָק!
אָז יִחְיוּ כְּיַד־הַמֶּלֶךְ!..
בְּעוֹד שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה?
מִי אָנֹכִי? מְתוּשֶׁלַח?
הוֹ אִוֶּלֶת מְשֻׁנָּה!
כְּיַנְשׁוּף יוֹשֵׁב הִנֵּנִי
עַל שִׁבְרֵי אֵלֵי־עָבָר…
בֵּין בְּנֵי דוֹר שֶׁלֹא יִרְאֵנִי
אֵין לִי אָח וְאֵין לִי צָר.
אֲבַקֵּשׁ, כָּל עוֹד לֹא מַתִּי,
לְעַצְמִי שְׁבִיב־אשֶׁר קָט…
מִשְׁאָלָה זוֹ שֶׁהִשְׁמַעְתִּי
בָּן פַּיְטָן וְגַם חַיָּט.
וְנִינֵינוּ… יִמְחֲלוּ־נָא
בְּנֵי הַדּוֹר שֶׁטֶּרֶם קָם –
וְראֹשָׁם בַּקִּיר יַכּוּ־נָא
וְיֵילִילוּ עַל חָשְׁכָּם!
מִשִּׁירֵי ס. יֶסֶנִין (1895– 1925)
מִכְתָּב לָאֵם
מאתסרגי יסנין
אַתְּ חַיָּה עוֹד, אִמָּא־יְשִׁישֹׁנֶת?
חַי גַּם בְּנֵךְ. שָׁלוֹם לָךְ, רָב־שָׁלוֹם!
לוּ יוֹסִיף לִזְרוֹחַ וְלִקְרוֹן עוֹד
עַל בֵּיתֵךְ זִיו־עֶרֶב מִמָּרוֹם!
לִי כּוֹתְבִים כִּי אַתְּ גּוֹעָה בְּבֶכִי,
כִּי נִמְלֵאת עָלַי גַּעְגּוּעִים –
וְיוֹם־יוֹם לַדֶּרֶךְ דֹּם תֵּלֵכִי
בְּבִגְדֵי־הַחֹרֶף הַבְּלוּיִים.
וְתָמִיד בִּכְחֵלֶת בֵּין־עַרְבַּיִם
לָךְ נִרְאָה אוֹתוֹ הַמַּחֲזֶה:
כִּי סַכִּין בִּשְׁעַת תִּגְרַת־יָדַיִם
יַד־שִׁכּוֹר תָּקְעָה לִי בֶּחָזֶה.
הֵרָגְעִי! לַשָּׁוְא אוֹתָךְ הִדְהִימָה
מַחְשְׁבָהּ שֶׁל הֶבֶל וְסִיּוּט.
לֹא כָּזֶה שִׁכּוֹר הִנֵּנִי, אִמָּא,
שֶׁמִבְּלִי רְאוֹת אוֹתָךְ אָמוּת.
בְּלִבִּי עוֹדֶנִּי רַךְ כְּנַעַר –
וְחוֹלֵם בְּכָל שְׁעַת־דִּכְדּוּךְ
כִּי אָשׁוּב מֵעֶצֶב וּמִסַּעַר
אֶל כָּתְלֵי בֵּיתֵנוּ הַנָּמוּךְ.
עוֹד אָשׁוּב, בִּשְׁטוֹף פִּרְחֵי־הַצַּחַר
אֶת עֲצֵי גַּנֵּנוּ בָּאָבִיב.
רַק אַל תְּעִירִינִי־נָא עִם־שַׁחַר
כְּבִזְמַן שֶׁאֵין עוֹד לְהָשִׁיב.
אַל תַּחְרִידִי שׁוּב תִּקְווֹת־הַחֶמֶד,
אֶל תַּחְיִי רִגְשַׁת־מַאֲוַיִּים!
עֲיֵפוֹת יוֹתֵר מִדַּי מֻקְדֶּמֶת
גּוֹרָלִי מִנָּה לִי בַּחַיִּים.
וּתְפִלּוֹת אַל תְּלַמְּדִינִי עוֹד! אֵין צֹרֶךְ!
לֶעָבָר אֵין דֶּרֶךְ־חֲזָרָה.
רַק מִמֵּךָ קוֹרֵן לִי, אִמָּא, אוֹר רַךְ,
רַק מִמֵּךָ לִי עֵזֶר בַּצָּרָה.
תִּשְׁכְּחִי, אֵפוֹא, תּוּגָה וָבֶכִי,
אַל תַּרְבִּי כָּל־כָּךְ גַּעֲגּוּעִים –
וְיוֹם־יוֹם לַדֶּרֶךְ אַל תֵּלְכִי
בְּבִגְדֵי־הַחֹרֶף הַבְּלוּיִים!
[מִדֵּי יוֹם נִפְרוֹשׂ בְּאֹרַח פֶּלִי]
מאתסרגי יסנין
מִדֵּי יוֹם נִפְרוֹשׂ בְּאֹרַח פֶּלִי
עַל־פִּי־תּוֹר לִמְחוֹז שַׁלְוַת־אֵינְסוֹף.
וְאוּלַי תּוֹרִי כְּבָר מְצַפֶּה לִי –
חֲפָצַי לַדֶּרֶךְ לֶאֱסוֹף.
הוֹי, חֻרְשׁוֹת־לִבְנֶה, חֻרְשׁוֹת־הַחֶמֶד!
הוֹי, שָׂדוֹת, רֵעַי וַחֲבִיבִי!
הַפְּרִידָה הַזֹּאת הַמְיַתֶּמֶת
מְמַלֵּאת נַפְשִׁי תּוּגָה וּדְוַי.
כִּי אָהֹב אָהַבְתִּי פֹּה כָּל גֶּלֶם –
כֹּל אֲשֶׁר נוֹתֵן לָרוּחַ גּוּף.
אֲבָרֵךְ כָּל עֵץ מַטְבִּיעַ צֶלֶם
בְּמַרְאַת הַנַּחַל הַשָּׁקוּף.
מַחְשָׁבוֹת רַבּוֹת בִּדְמִי הָגִיתִי,
וְשִׁירִים חִבַּרְתִּי פֹּה לָרֹב,
וְאַשְׁרַי וְטוֹב לִי כִּי זָכִיתִי
פֹּה לִנְשׁוֹם, לִחְיוֹת וְלֶאֱהוֹב.
וְאַשְׁרַי כִּי נַחְתִּי פֹּה עַל דֶּשֶׁא
וְנָשִׁים נָשַׁקְתִּי לִרְוָיָה,
וְנִשְׁאַרְתִּי חַף מֵחֵטְא הָרֶשַׁע
לַחַיּוֹת – אַחַי לַהֲוָיָה.
שָׁם אֵינָם לוֹחְשִׁים, אֲנִי יוֹדֵעַ,
קְנֵי־דָּגָן – צַוְּארֵי־הַבַּרְבּוּרִים.
וְלָכֵן פְּרִישַׁת כָּל אָח וָרֵעַ
תַּשְׂבִּיעֵנִי עֶצֶב־תַּמְרוּרִים.
לֹא יִפְרַח בַּנּוֹף הַהוּא הַטֶּבַע,
לֹא תַּזְהִיב בָּאֹפֶל הַקָּמָה.
מִפְּנֵי זֶה יִיקְרוּ לִי פֹּה פִּי־שֶׁבַע
הַחַיִּים אִתִּי עַל אֲדָמָה.
בֶּן־כֶּלֶב
מאתסרגי יסנין
שׁוּב בִּצְבֵּץ הֶעָבָר מִן הָעֶלֶט
וְלוֹחֵשׁ כִּשְׂדֵה־דֶשֶׁא בְּמַאי.
מִפִּנַּת־זִכָּרוֹן מְעֻרְפֶּלֶת
צָץ גַּם כֶּלֶב – יָדִיד עֲלוּמַי.
זֶה מִכְּבָר בְּנַפְשִׁי אַף קֻרְטוֹב אֵין
מִלִּבְלוּב־נְּעוּרַי הַוָּרֹד;
אַךְ אֶזְכֹּר עוֹד עַלְמָה בִּלְבוּשׁ־לֹבֶן
שֶׁכַּלְבִי הֶעֱבִיר לָהּ אִגְּרוֹת.
הִיא הָיְתָה לִי כְּזֶמֶר רַב־מֶתֶק,
שֶׁהִרְנִין מֵרָחוֹק אֶת לִבִּי.
מֵעוֹלָם לֹא הוֹצִיאָה אַף פֶּתֶק
מִקּוֹלָר צַוָּארוֹ שֶׁל כַּלְבִי.
לַחִנָּם לָהּ כָּתַבְתִּי בְּלִי־הֶרֶף –
גַּם כְּתָבִי לֹא יָדְעָה הַעָלְמָה:
הִיא יָשְׁבָה עַל אֲגַם לִפְנוֹת־עֶרֶב
וְחָלְמָה, מִי יוֹדֵעַ עַל מָה.
בְּלִּי תְּשׁוּבָה נִתְיַסַּרְתִּי בְּצַעַר,
וְנָסַעְתִּי, קוֹדֵר וְעָצוּב…
וְהִנֵּה – שׁוּב הִגַּעְתִּי לַשַּׁעַר
שֶׁל בֵּיתִי הַנּוֹשָׁן, הָאָהוּב.
מֵת מִכְּבָר אוֹתוֹ כֶּלֶב־הַחֶמֶד,
אַךְ, דּוֹמֶה לוֹ כִּתְאוֹם אֲמִתִּי,
בִּנְבִיחָה מַחְרִישָׁה וְצוֹרֶמֶת
בְּנוֹ־יוֹרְשׁוֹ בָּא כָּעֵת לִקְרָאתִי.
אֱלֹהִים! מָה דּוֹמֶה הוּא לְאַבָּא!
שׁוּב עָלְתָה בִּי תּוּגָה מְתוּקָה;
שׁוּב נַפְשִׁי – רוּחַ־שְׁטוּת נִכְנְסָה בָּהּ:
תְּנוּ לִי עֵט – וְאֶכְתּוֹב בּוֹ פִּתְקָה!
עַל הֵד־נֹעַר נַפְשִׁי מִתְעַלֶּסֶת.
אַל תִּנְבַּח, אַל תִּנְבַּח־נָא, כַּלְבִי!
אִם תִּרְצֶה, אֶשָּׁקְךָ עַל הַחֶסֶד
שֶׁהֶחְיֵיתָ אָבִיב בְּלִבִּי
בּוֹא לַבַּיִת, אֵלָיו עַתָּה שַׁבְתִּי!
יְדִידִי, הִזְכַּרְתַּנִי הַכֹּל…
כֵּן, עַלְמָה בַּלָּבָן אָז אָהַבְתִּי,
אַךְ כְּרֶגַע אֹהַב בְּתָכֹל.
אֶל כַּלְבוֹ שֶׁל קַצַ'לוֹב
מאתסרגי יסנין
תֵּן, לְמַזַּל כַּפְּךָ, לִי גִ’ים!
עוֹד לֹא רָאִיתִי כַּף כָּזֹאת שֶׁל כֶּלֶב.
נִנְבַּח־נָא קְצָת יַחְדָּו כַּחֲבֵרִים
מוּל הַלְּבָנָה הַזֹּאת, בִּשְׁמֵי־הַשֶּׁלֶו!
תֵּן, לְמַזָּל, כַּפְּךָ לִי, גִ’ים!
אַל תְּלַקֵּק נָא כָּכָה אֶת יָדַי –
וּקְצָת, בִּינָה לְמַד מִמֶּנִּי רֵעַ,
הֲרֵי אַתָּה עֲדַיִן בְּוַדַּאי,
עַל הַחַיִּים דָּבָר אֵינְךָ יוֹדֵעַ.
לַאֲדוֹנְךָ פִּרְסוּם גָּדוֹל וָשֵׁם,
וְהוּא מַסְבִּיר פָּנִים לְכָל, אוֹרֵחַ.
אוֹרְחָיו רַבִּים וְכֹל אֶחָד מֵהֶם.
לִנְגּוֹעַ, בִּקְטִיפַת־גַּבְּךָ, שָׂמֵחַ
חֻנַּנְתָּ גִ’ים בְּנוֹי כָּל־כָּךְ מַרְהִיב
וּבְחֵן כַּלְבִי כָּל־כָּךְ, נֶחְמָד לָעַיִן.
וְכָל אָדָם, מִבְּלִי לִשְׁאוֹל, אֶת פִּיו,
תִּקְפֹּץ לִנְשׁוֹק כִּידִיד שִׁכּוֹר. מִיַּיִן.
[תָּר אֲנִי בְּעֵמֶק]
מאתסרגי יסנין
תָּר אֲנִי בְּעֵמֶק. לִי כְּסָיוֹת שֶׁל לַכָּה,
כּוֹבָעִי שָׁמוּט לִי עַד עָרְפִּי כִּמְעַט.
מֶרְחַבְיַת שְׂדוֹת־זֹהַר עַד־אֵין־קֵץ רִחָקָה;
מֵי נְהַר־הַכְּחֵלֶת נוֹהֲרִים לְאַט.
שַׁאֲנָן הִנְּנִי לֹא אֶרְצֶה – מֵאוּמָה.
רַק לִשְׁמֹעַ זֶמֶר – וּלְפְזוּם בַּלֵּב.
רַק תַּזְרִים־נָא רוּחַ גַּל־קְרִירוּת, הַיְקוּמָה,
רַק אָחוּשׁ אוֹן־נֹעַר כֹּחַ, מְלַבְלֵב.
אֵשְׂט־נָא מִן הַדֶּרֶךְ לַשָּׂדֶה אֶגַּשׁ־נָא…
מָה רַבִּים בְּנֵי־כְּפָר פֹּה, – הֲמוֹנִים מַמָּשׁ!
"חֶרְמֵשִׁים, יִשְׁרֹקוּ, מַגְרְפוֹת תִּלְחַשְׁנָה…
- הֵי פַּיְטָן, הַקְשֶׁב־נָא: כְּלוּם אַתָּה חַלָּשׁ?
דַּי, לָעוּף שָׁמַיְמָה רֵד בָּחוּר, לַמַטָּה!
אִם שָׂדוֹת אָהַבְתָּ, תֶּאֱהַב עָמַל!
הֵן בַּכְּפָר נוֹלַדְתָּ – וְלַכְּפָר הִגַּעְתָּ.
בּוֹא, חֲשׂוֹף הַזְּרוֹעַ וְהָנֵף מַגָּל!
הוֹי, מַגָּל – לֹא עֵט הוּא, לֹא קֻלְמוֹס – מַגְרֶפֶת,
אַךְ שׁוּרוֹת־תִּפְאֶרֶת מְפִיקִים הֵם חִישׁ.
תַּחַת שֶׁמֶשׁ־קַיִץ, תַּחַת עָב רוֹחֶפֶת,
מִיָּמִים יָמִימָה יִקְרָאֵן כָּל אִישׁ".
־לַשֵּׁדִים – מִגְבַּעַת, לָרוּחוֹת – מִקְטֹרֶן!
כְּלוּם לֹא חַי עֲדַיִן כְּפָר בְּתוֹךְ־תּוֹכִי?
אִישׁ־שְׁלוֹמְכֶם הִנְּנִי, אִישׁ שָׂדֶה וָגֹרֶן.
הָבוּ־נָא מַגָּל לִי – וְאַרְאֶה כֹּחִי!
לֹא אִכְפַּת לִי שֶׁקַע, לֹא אִכְפַּת לִי פַּחַת.
בָּעֲרָפֶל־הַבֹּקֶר – אֵיזֶה סְפּוֹרְט מַקְסִים
לְמָלֵא דַף־עֵמֶק בְּשׁוּרוֹת שֶׁל שַׁחַת
לְמִקְרָא בְּנֵי־אַיִל, לְמִקְרָא סוּסִים!
בַּשׁוּרוֹת הַלָּלוּ יֵשׁ שִׁירָה נִשְׂגֶּבֶת –
וַאֲנִי רָגוּעַ, שָׂשׂ וּמְנֻחָם
כִּי תּוּכַל לִקְרוֹא זֹאת כָּל פָּרָה חוֹלֶבֶת
וְתִפְרַע שְׂכַר־פַּיִט בֶּחָלָב הֶחָם.
[מִגְרָרָה דּוֹהֶרֶת]
מאתסרגי יסנין
מִגְרָרָה דּוֹהֶרֶת – הַשָּׂדֶה אָחוֹר עָף.
טוֹב לִדְהֹר בַּשֶׁלֶג עִם בַּת־זוּג בַּחֹרֶף!
עַלִּיזָה הָרוּחַ, שׁוֹבֵבָה הָרוּחַ;
פַּעֲמוֹן עוֹנֶה לָהּ בְּשָּׂדֶה פָּתוּחַ.
הוֹי, עֶגְלַת־הַחֹרֶף! הוֹי, סוּסִי קַל־בֶּרֶךְ!
כְּשִׁכּוֹר שָׂמֵחַ, עֵץ רוֹקֵד בַּדֶּרֶךְ.
הָבָה נִשְׁאַלְנּוּ – מַהִי זוֹ הַנַּחַת?
וְנִרְקֹד בַּשֶׁלֶג כָּל־שְׁלָשְׁתֵּנוּ יַחַד.
[הוֹי, נַגְּנִי, הַרְמוֹשְׁקָה]
מאתסרגי יסנין
הוֹי, נַגְּנִי, הַרְמוֹשְׁקָה, רַעֲשִׁי־נַגֵּנִי!
הַזְכִּירִינִי נֹעַר, שֶׁנָּגוֹז מִמֶּנִּי.
אַל תַּשְׂמִאלִי, דֶּרֶךְ, אַל תִּטִּי יָמִינָה,
עַד מִפְתַּן בַּת־חֶמֶד אֶת הַזֶּמֶר שְׂאִי־נָא!
לוּ תִּשְׁמַע – וְדֶמַע יְנַצְנֵץ בָּעַיִן.
עֲלוּמֵי זוּלַת לָהּ נֶחְשָׁבִים כְּאַיִן.
אַךְ, אִם גַּם תִּבְכֶּה הִיא, לֹא יִרְבֶּה הַנֶּהִי.
הוֹי, אָשְׁרִי אַיֵּה הוּא? חֶדְוָתִי אַיֵּה הִיא?
הִשְׁתַּפֶּךְ־נָא, זֶמֶר, בְּקוֹלוֹת וָרַעַם.
הַיְנוּ הַךְ, הַנֹּעַר לֹא יָשׁוּב עוֹד פַּעַם.
מִכָּל אוֹן וְכֹחַ, כָּל הָדָר וָתֹאַר
לִי נִשְׁאַר רַק זֶמֶר לְמַזְכֶּרֶת נֹעַר.
זֶמֶר
מאתסרגי יסנין
יֵשׁ עוֹד זֶמֶר־חֶמֶד לְזָמִיר בַּיַּעַר –
שִׁיר מִסְפֵּד וָאֵבֶל לְרֹאשִׁי טְרוּף־סַעַר.
הוּא צָמַח פָּרוּעַ וְלִבְלֵב גֵּא־כֹּחַ –
אַךְ צָנַח לְפֶתַע אֵין־אוֹנִים וּשְׁחוֹחַ.
אוֹי מֵהִרְהוּרַי לִי – מִמַּכְאוֹב וָזַעַם!
אֵיךְ בִּזְבַּזְתִּי נֹעַר לְלֹא עֵת וָטַעַם?
מַה קָרָה לַנֶּפֶשׁ, מָה עִוְּתוּ חַיַּי לָהּ?
אֶת כָּרִי לָחַצְתִּי אֶל לִבִּי בַּלַּיְלָה.
זְרוֹם נָא, זֶרֶם־זֶמֶר, שְׁפוֹךְ צְלִילֵי־עַגֶּמֶת!
לִי נִדְמֶה בַּחֹשֶׁךְ – אֲחַבֵּק בַּת־חֶמֶד.
בְּחַלּוֹן יָרֵחַ – אוֹר וְזִיו־מִשְׁנֶה צַח.
זוֹ אֲשֶׁר אַהֲבָתִּי – לֹא אֶפְגּוֹשׁ לָנֶצַח.
הוֹי, כְּאֹדֶם־שַׁחַר אַהֲבָה עָבָרָה,
כִּצְלִילֵי שִׁיר־נֹעַר עַל מֵיתְרֵי גִיטָרָה.
אַךְ נִשְׁמָע עֲדַיִן הֵד תּוּגָה וָאֹשֶׁר
מִשִּׁירוֹ שֶׁל סַבָּא, שֶׁכָּעֵת נֶכְדּוֹ שָׁר.
שְׁתוּ־נָא וְרַנֵּנוּ, אַל תַּצְנִיעוּ לֶכֶת!
הַיְנוּ־הַךְ, סוֹפֵנוּ – כֹּמֶשׁ וְשַׁלֶּכֶת.
אֵיךְ אֲנִי כָּמַשְׁתִּי? מִתְּהִלָּה? מִיַּיִן?
אוֹהֲבַי מִנֹּעַר נֶעֶלְמוּ מֵעַיִן.
וְעַל־כֵּן, שִׁיר־צַעַר לַזָּמִיר בַּיַּעַר,
שִׁיר מִסְפֵּד וָאֵבֶל לְרֹאשִׁי טְרוּף־סַעַר.
הוּא צָמַח פָּרוּעַ וְלִבְלֵב גֵּא־כֹּחַ,
אַךְ צָנַח לְפֶתַע אֵין־אוֹנִים וּשְׁחוֹחַ.
[אֶת זִיו שְׂעָרֵךְ הַזּוֹרֵחַ]
מאתסרגי יסנין
אֶת זִיו שְׂעָרֵךְ הַזּוֹרֵחַ
אֶזְכּוֹר עַד הַיּוֹם, יַקִּירָה:
עָזַבְתִּי אוֹתָךְ בְּהֶכְרֵחַ,
בְּנֶפֶשׁ כְּבֵדָה וּמָרָה.
זָכוּר לִי עֲדַיִן כְּאֶמֶשׁ
רִשְׁרוּשׁ הַלִּבְנִים בְּלֵיל־סְתָו.
כְּכָל שֶׁקָּצְרוּ שְׁעוֹת־שֶׁמֶשׁ –
אוֹר־סַהַר הָיָה לָנוּ רָב.
נַפְשִׁי אֶת דְּבָרַיִךְ זוֹכֶרֶת:
"יַחְלוֹף־לוֹ תּוֹר־תְּכֵלֶת נֶחְמָד –
וְאָז, יַקִּירִי, עִם אַחֶרֶת
אַתָּה תִּשְׁכָּחֵנִי לָעַד!"
הַיּוֹם הַתִּרְזָה הַפּוֹרַחַת
לְפֶתַע הַזְּכִּירָה לִי, אֵיךְ
הָיִיתִי זוֹרֶה אָז בְּנַחַת
פְּרָחִים עַל קְוֻצּוֹת־שְׂעָרֵךְ.
לִבִּי, שֶׁאִשׁוֹ עוֹד בּוֹעֶרֶת,
מָצָא אַהֲבָה עֲצוּבָה –
אַךְ הוּא, גַּם עַכְשָׁו עִם אַחֶרֶת,
זוֹכְרֵךְ כְּשִׁירָה אֲהוּבָה.
[אַל תַּבִּיטִי עָלַי בְּתוֹכַחַת]
מאתסרגי יסנין
אַל תַּבִּיטִי עָלַי בְּתוֹכַחַת:
לֹא הִסְתַּרְתִּי מִמֵּךְ אֶת הַבּוּז –
אַךְ אֹהַב עֲנָוָה מִשְׁתּוֹחַחַת,
שֶׁתַּרְאִי לִי תּוֹךְ נֵכֶל גָּנוּז.
מַרְאִיתֵךְ הַנִּכְנַעַת הִיא שֶׁקֶר –
וַאֲנִי מִתְבּוֹנֵן בִּשְׂחוֹק־לֵב,
אֵיךְ שׁוּעָל, הַמֵּשִׂים עָצְמוֹ פֶּגֶר,
מִתְנַכֵּל לְצוֹדֵד בֶּן־עוֹרֵב.
טוֹב, אֵינֶנִּי פּוֹחֵד – צוֹדְדִי־נָא!
שֶׁמָּא סוֹף לַהֲטֵךְ הוּא לִדְעוֹךְ?
מִן הַקֹּר שֶׁל נַפְשִׁי שֶׁהִצְנִינָה
כְּבָר קָפְאָה לֹא אַחַת שֶׁכָּמוֹךְ!
לֹא אוֹתָךְ אוֹהֲבַנִי, יַקֶּרֶת:
אַתְּ רַק צֵל, אַתְּ רַק הֵד וּבַת־קוֹל;
בִּדְמוּתְךָ לִי נֶחְלֶמֶת אַחֶרֶת,
אֲשֶׁר צֶבַע־עֵינֶיהָ תָּכֹל.
בָּהּ אַף צֵל עֲנָוָה לֹא אַכִּירָה,
וְעֵינֶיהָ קָרוֹת עַד מְאֹד;
אַךְ הִיא־הִיא שֶׁתָּפְסָה וְהִסְעִירָה
אֶת נַפְשִׁי בְּהִלּוּךְ מָלֵא הוֹד.
זוֹ – תִּגְרוֹף אֶת הַגֶּבֶר כַּשֶּׁטֶף,
אִם יֵאוֹת לָהּ וְאִם יְסָרֵב –
וָשִׁקְרֵךְ הַמָּתוֹק וּרְווּי־לֶטֶף
לֹא יַשְׁאִיר אַף שָׂרֶטֶת בַּלֵּב.
אַךְ עַתָּה – חֶרֶף בּוּז וַחֲרֹפֶת –
אֶתְוַדֶּה לָךְ נָבוֹךְ וְנִכְלָם:
לוּ לֹא קָמוּ גַן־עֵדֶן וָתֹפֶת,
אָז הָיָה מַמְצִיאָם הָאָדָם.
[סַעַר כְּנֵבֶל גּוֹנֵחַ בְּבֶכִי]
מאתסרגי יסנין
סַעַר כְּנֵבֶל גּוֹנֵחַ בְּבֶכִי.
אַתְּ עַלְמַת־חֶמֶד, אַךְ רַע תְּחַיֵּכִי.
זִיו מַבָּטֵךְ מְמַלֵּא לִבִּי מֹרֶךְ.
רָב לִי חָסֵר – וּבִכְלוּם לִי אֵין צֹרֶךְ.
כֹּה רְחוֹקִים אָנוּ, כֹּה לֹא תִּדְמִי לִּי:
לִי כְּבַר הַקֵּץ בָּא – וְאַתְּ רַק תַּתְחִילִי.
אֹשֶׁר לַנֹּעַר – וְלִי לִפְתִיל־דֶּלֶק
רַק זִכְרוֹנוֹת נִשְׁאֲרוּ בְּלֵיל־שֶׁלֶג.
לֹא מְפֻנָּק אֲנִי – סַעַר לִי נֵבֶל;
אַךְ לְנַפְשִׁי – חִיּוּכֵךְ הוּא רַק סֵבֶל.
[פַּעַם, בִּתְכֵלֶת לֵילוֹת הַיָּרֵחַ]
מאתסרגי יסנין
פַּעַם, בִּתְכֵלֶת לֵילוֹת הַיָּרֵחַ,
עֶלֶם הָיִיתִי, יָפֶה וְשָׂמֵחַ.
גָּזָה עֶת־נֹעַר, חָלְפָה לָהּ, פָּרְחָה לָהּ,
טָסָה וְנָסָה מִמֶּנִּי וָהָלְאָה…
פָּג מִן הָעַיִן הַזִּיו הַזּוֹרֵחַ…
אֹשֶׁר־הַתְּכֵלֶת! לֵילוֹת־הַיָּרֵחַ!
נ. זַבֹּולוֹצְקִי (1903–1958)
הָרַעְיָה
מאתניקולאי זבולוצקי [2029]
(עדיין לא פומבי)א. טְבַרְדוֹבְסְקִי (נ. 1910)
[הוֹ, מָוֶת כְּסִיל! ]
מאתאלכסנדר טברדובסקי [2042]
הוֹ, מָוֶת כְּסִיל! בְּעוֹד שֶׁפִּיךָ
מַפְחִיד אוֹתָנוּ בִּתְהוֹמְךָ,
קָשַׁרְנוּ קֶשֶׁר כִּי נַמְשִׁיכָה
לִחְיוֹת אֲפִילוּ בִּתְחוּמְךָ.
גַּם שְׁבִיל־מַחְשָׁךְ מוֹלִיךְ־הַמָּוְתָה
לֹא יְנַתֵּק הוֹלְכָיו מִכָּאן.
לְךָ כָּפוּף רַק פְּרָט – לֹא צַוְתָּא;
קֵץ־כֹּל לַמָּוֶת לֹא נִתַּן.
אוֹתָם קִשְׁרֵי־גוֹמְלִין הֵבִיאוּ
אֶת זֶה הַפֶּלֶא הַגָּדוֹל:
נִשְׁמַע בַּנֶּצַח אִישׁ אָחִיהוּ –
וּבִבְהִירוֹת נַבְחִין כָּל קוֹל.
עַל אַף הַמָּוֶת שֶׁיִּתְּמָנוּ,
בְּרִית־הַקְּרוֹבִים לֹא תֵּעָלֵם:
כָּל יַקִּירֵנוּ – הֵם עִמָּנוּ;
כֹּל עוֹד נִחְיֶה – חַיִּים גַּם הֵם.
חוּט זֶה לָעַד לֹא יִקָּרֵעַ.
אַף אִם הוּא דַק, הַקֶּשֶׁר חַי.
אַתָּה שׁוֹמֵעַ, נֶכֶד – רֵעַ?
הֵן תְּאַשֵּׁר צִדְקַת דְּבָרַי?…
ש. מַרְשַׁק (נ. 1887)
[תְּכוּפוֹת מַשְׁלֶה אוֹתָנוּ אוֹרְלוֹגִין]
מאתסמואיל מרשק
תְּכוּפוֹת מַשְׁלֶה אוֹתָנוּ אוֹרְלוֹגִין,
בְּהַשְׁכִּיחוֹ תְּנוּעַת־חַיִּים סוֹעֶרֶת:
אוֹתָן סְפָרוֹת מַרְאִים הַמְּחוֹגִים –
וְנַאֲמִין כִּי כָּל שָׁעָה חוֹזֶרֶת.
וְכֵן מַשְׁלֶה מַחְזוֹר הַזְּמַן הַנָּע:
אוֹתוֹ שֵׁם־יוֹם מוֹפִיעַ כָּל שָׁבוּעַ,
אוֹתוֹ שֵׁם־יֶרַח בָּא שָׁנָה־שָׁנָה –
כְּאִלּוּ הֵם חוֹזְרִים בִּזְמַן קָבוּעַ.
נֵדַע כִּי הַדָּבָר אֵינוֹ נִתָּן –
כִּי לֹא יַחְזוֹר לָעַד לֹא יוֹם, לֹא יֶרַח;
אַךְ כַּדּוּרִית־שָׁעוֹן וְלוּחַ־זְמַן
מְטַשְׁטְשִׁים אֶת הַרְגָּשַׁת הַדֶּרֶךְ.
[לנצח אין בנים]
מאתסמואיל מרשק
לְנֶצַח אֵין בָּנִים – גַּלְמוּד וַעֲרִירִי הוּא.
זָרָה לוֹ חֲוָיַת לֵדוֹת וְחִדְלוֹנוֹת.
אַךְ יֵשׁ לוֹ אָח צָעִיר – הוּא זְמַן – וּלְאָחִיהוּ
הֲמוֹן־צֶאֱצָאִים הָרַב מֵהִמָּנוֹת.
תְּקוּפוֹת, מֵאוֹת־שָׁנִים תִּפְרֶינָה – תַּהֲרֶינָה,
כָּל יוֹם וְכָל שָׁעָה יָנִיבוּ תְּנוּבָתָם.
כָּל עוֹד קִצְבָה־שֶׁל־זְמַן גַּם לָנוּ – נְנַצְּלֶנָּה:
יִפְעַל נָא כָּל זְמַנָּהּ לְמַעַן הָאָדָם!
יִשְׁקוֹל נָא חֲרוּזִים בַּקֶּצֶב הַקָּבוּעַ,
יָמֹד בִּמְרוּצָתוֹ עָמָל, רִקּוּד, מָעוֹף –
וְאַף אִם שִׁעוּרוֹ קָצָר הוּא וְצָנוּעַ,
יוֹסִיף וְלוּ קֻרְטוֹב עַל יְצִירַת־אֵין־סוֹף!
דַּקָּה, יְצוּר־בָּזָק, הַרֵיהִי מְסֻגֶּלֶת
לָלֶדֶת לְעוֹלָם מִבְצָע אוֹ שִׁיר מַרְהִיב;
וְנֶצַח הַזָּקֵן, הָעֲרִירִי בַּחֶלֶד –
סוֹפוֹ שֶׁיְּאַמֵּץ בָּנִים מִבְּנֵי־אָחִיו.
אַנָּה אַחְמַטוֹבָה (נ. 1888)
אֵשֶׁת לוֹט
מאתאנה אחמטובה
אָץ לוֹט אַחֲרֵי מַלְאָכוֹ שֶׁל אֱלוֹהַּ
בָּהָר הַשָּׁחוֹר. אַךְ הִרְהוּר־חֲרָדָה
לָחַשׁ לְאִשְׁתּוֹ: "מִן הָהָר הַגָּבוֹהַּ
תּוּכְלִי עוֹד לִשְׁלוֹחַ מַבָּט שֶׁל פְּרִידָה:
הַבִּיטִי אֶל סְדוֹם מוֹלַדְתֵּךָ – וְתִהְיֶה לָךְ
מַזְכֶּרֶת לַבַּיִת, רָאִית בּוֹ כָּל טוּב.
זִמַּרְתְּ בּוֹ שִׁירַיִךְ, טָוִית בּוֹ בְּפֶלֶךְ,
יָלַדְתְּ בּוֹ בָּנִים לְאִישֵׁךְ הָאָהוּב".
הֵצִיצָה – וּפֶתַע חַשְׁכוּת עֲמָמַתָּה;
מֻכַּת חֶבְלֵי־מָוֶת קָפְאָה בְּדַרְכָּהּ;
וַתְּהִי נְצִיב־מֶלַח מִלְמַעְלָה עַד מַטָּה;
רַגְלֶיהָ שֻׁתְקוּ וְרֻתְּקוּ לַקַּרְקַע.
מִי יֵבְךְ לָהּ וּמִי יְתַנֶּה עִנּוּיֶיהָ?
אוּלָם לְבָבִי יִזְכְּרֶנָּה תָּמִיד –
אֶת דְּמוּת הָאִשָּׁה שֶׁהִקְרִיבָה חַיֶּיהָ
בְּעַד מַבַּט־עַיִן אֶחָד וְיָחִיד.