חנניה ריכמן
א. ק. טוֹלְסְטוֹי (1817–1875)
בתוך: תַּרְגוּמִים מֵרוּסִית

אַךְ לַשָׁוְא תְּדַמֶּה, הָאָמָּן, כִּי אַתָּה הוּא אֲבִי יְצִירֶיךָ!

הֲרֵי הֵם רִחֲפוּ בֶּחָלָל מִנִּי־אָז, נִסְתָּרִים מִן הָעַיִן.

לֹא! לֹא פִידִיאַס הוּא שֶׁיָּצַר אֶת פְּנֵי צֵאוּס אֲדוֹן־הָאוֹלִימְפּוּס.

כְּלוּם בָּדָה מִלִּבּוֹ הוֹד־פָּנָיו, רַעֲמַת־הָאֲרִי הַמְּפֹאֶרֶת,

וְאוֹר־חֶסֶד מַבָּט מַלְכוּתִי תַחַת אֹפֶל גַּבּוֹת יוֹרוֹת־רַעַם?

לֹא, לֹא גֶתֶה יָצַר מֵרוּחוֹ אֶת גְּדוֹלַת־הַדְּמֻיּוֹת שֶׁלוֹ – פָאוּסְט:

תִּלְבָּשְׁתּוֹ – גֶרְמַנִית־עַתִּיקָה, אַךְ דּוֹמֶה בְּכָל קַו מֵאָפְיוֹ הוּא,

בֶּאֱמֶת אֱנוֹשִׁית עֲמֻקָּה, לְאַבְצֶלֶם נִצְחִי מִנִּי־קֶדֶם.

אוֹ, עֵת בֶּטְהוֹבֶן בָּא לְחַבֵּר מַרְשׁ־הָאֵבֶל קוֹרֵעַ־הַנֶּפֶשׁ,

כְּלוּם דָּלָה מֵחַדְרֵי־לְבָבוֹ תַּצְלִילֵי־יְגוֹנִים שָׁכָּאֵלֶּה,

בְּכִיַּת נְשָׁמָה אֲבֵלָה עַל אָבְדַן מַחְשָׁבָה מְרוֹמֶמֶת,

עַל חֻרְבַּן עוֹלָמוֹת מְאִירִים, הַשּׁוֹקְעִים בִּתְהוֹם־תֹּהוּ־וָבֹהוּ?

לֹא, אוֹתָם הַצְּלִילִים מִבְּרֵאשִׁית בְּאֵינְסוֹף־הֶחָלָל הִתְיַפָּחוּ –

אֶלָּא הוּא, הַחֵרֵשׁ לִבְנֵי־מַטָּה, הֶאֱזִין וְקָלַט הֵדֵי־מַעְלָה.

הַמֶּרְחָב – גְּדוּשׁ צוּרוֹת וּצְלִילִים, הַטְּמִירִים מִכָּל עַיִן וָאֹזֶן,

בֹּו רַבִּים צֵרוּפֵי־הַפְּלָאִים שֶׁל מִלִּים וְאוֹרוֹת־שֶׁל־תִּפְאֶרֶת;

אַךְ בַּטֵּא יְבַטְּאֵם רַק אָדָם, הַיּוֹדֵעַ לִרְאוֹת וְלִשְׁמוֹעַ,

שֶּׁיָחוּשׁ נִסְתְּרוֹת־יְצִירָה עַל־פִּי קַו, עַל־פִּי הֵד, עַל־פִּי רֶמֶז

וְיַרְאֶנָה כְּלִילַת־הַשְּׁלֵמוּת לָעוֹלָם הַנִּדְהָם מִן הַפֶּלֶא.


הוֹ, הַקֵּף עַצְמְךָ, מְשוֹרֵר, קִיר אָטוּם שֶׁל דְּמָמָה וְשֶׁל חֹשֶךְ,

וְחֵרֵשׁ כְּמוֹ בֶּטְהוֹבֶן זֶה, וְעִוֵּר כְּהוֹמֶרוּס גַּם־יַחַד,

הַאְדֵּר נָא אָזְנֵי נְשָׁמָה וְחַזֵּק וְאַמֵּץ עֵינֵי־רוּחַ.

וּכְמוֹ כְּתָב בְּאִגֶּרֶת־סְתָרִים צָץ לְפֶתַע מֵעַל לַשַׁלְהֶבֶת,

כֵּן יָגִיחוּ מִתּוֹךְ אֲפֵלָה מַרְאוֹת־קֶסֶם לְנֶגֶד עֵינֶיךָ.

וְכָל צֶבַע יֵלֵךְ וְיַזְהִיר, כָּל צוּרָה תִּתְבַּלֵּט שִׁבְעָתַיִם

וּפִרְחֵי־הַמִּלִּים יִשְתַּזְּרוּ לְזֵרֵי מַחְשָׁבָה נֶאֱצֶלֶת.

אוֹתוֹ רֶגַע הַבֵּט וְהַקְשֵׁב וַעֲצוֹר נְשִׁימָה בְּקִרְבֶּךָ –

וּבְהַגִּיעַ שְׁעַת־יְצִירָה, זְכוֹר חֲזוֹן־הַפְּלָאִים שֶׁחָזִיתָ!





הוֹי, מָה רַב כֹּחֵךְ, הָאֱמֶת־הָאֵם!

מִי גָּדוֹל כָּמוֹךְ, מִי רָחָב כָּמוֹךְ?

אַתְּ שָׂגַבְתְּ, אֱמֶת, כְּהָרֵי־הָרִים,

הִשְׂתָּרַעַת־לָךְ כָּעֲרָבוֹת־אֵין־סוֹף,

הִשְתַּפַּכְתְּ, גְּבִירָה, בְּיַמִּים כְּחֻלִּים,

נִתְמַלֵּאת כֻּלֵּךְ בְּעָרִים הוֹמוֹת,

הִשְׂתַּגְשַׂגְתְּ בִּסְבָךְ יְעָרוֹת רָמִים.

לֹא יוּכַל אָדָם לְהַקִּיף אוֹתָךְ –

אַף מֵאָה שָׁנִים לֹא תַּסְפֵּקְנָה לוֹ.


וְהָיָה מַעֲשֶׂה בְּשִׁבְעָה אַחִים,

בְּשִׁבְעָה אַחִים, גִּבּוֹרִים כֻּלָּם,

שֶׁיָּצְאוּ לִרְאוֹת הָאֱמֶת־הָאֵם,

לַחֲזוֹת – מַה דְּמוּת וּמַה תֹּאַר לָהּ?


בָּהּ סֻפַּר הַרְבֵּה בָּעוֹלָם כֻּלּוֹ,

בָּהּ דֻּבַּר הַרְבֵּה וְנִכְתַּב הַרְבֵּה –

וְשֻׁקַּר הַרְבֵּה וְכֻזַּב הַרְבֵּה.


דָּהֲרוּ בְּנֵי־הַחַיִל לִרְאוֹת אוֹתָהּ,

כָּל שִׁבְעַת הָאַחִים אַמִּיצֵי־הַלֵּב –

וְנִגְּשׁוּ לָאֱמֶת מִשִּׁבְעָה קְצָווֹת,

וְחָזוּ בָּאֱמֶת מִשִּׁבְעָה צְדָדִים.


הִסְתַּכְּלוּ הָאַחִים בָּהּ יָפֶה־יָפֶה –

וְחָזְרוּ אַחַר־כָּךְ לְאַרְצָּם יַחְדָּו;

וְאִישׁ־אִישׁ תֵּאֵר הָאֱמֶת בְּפִיו,

וְאִישׁ־אִישׁ צִיְּרָהּ כְּדַרְכּוֹ־שֶׁלּוֹ:


זֶה סִפֵּר כִּי אֱמֶת – הִיא פִּסְגָּה רָמָה;

זֶה אָמַר: עִיר הוֹמָה וְסוֹאֶנֶת הִיא;

זֶה הֵעִיד כִּי אֵינָהּ אֶלָּא יַעַר־עַד,

זֶה אָמַר עֲרָבָה – וְזֶה: יָם אַדִּיר.


וּפָתְחוּ הָאַחִים בִּמְרִיבָה מָרָה,

וְשָׁלְפוּ אִישׁ חַרְבּוֹ בְּחֵמָה שְׁפוּכָה,

וּפָצְעוּ זֶה אֶת זֶה פִּצְעֵי־מָוֶת הֵם,

וְחֵרְפוּ אִישׁ אָחִיו בְּמִלִּים רָעוֹת

וְגִנּוּ זֶה אֶת זֶה כְּרַמַּאי בָּזוּי.


לְבָסוֹף נִפְגְּעוּ וְנִסְפּוּ כֻּלָּם,

כָּל שִׁבְעַת הָאַחִים אַמִּיצֵי־הַלֵּב.

אַךְ, לִפְנֵי מוֹתָם, אִישׁ לִבְנוֹ צִוָּה

שֶׁיּוֹסִיף לִלְחוֹם עַד הַסּוֹף הַמַּר

וְיִמְסוֹר נַפְשׁוֹ עַל קִדּוּשׁ אֱמֶת.


כָּךְ צִוּוּ גַּם בְּנֵיהֶם – אִישׁ לִבְנוֹ־שֶׁלּוֹ.

וְנָטוּשׁ הַקְּרָב עַד הַיּוֹם הַזֶּה,

קְרָב בֵּין בְּנֵי־בָּנִים וְנִינֵי־נִינִים:

לוֹחֲמִים כֻּלָּם עַל אֱמֶת קְדוֹשָׁה,

וּקְרַב־נֶצַח זֶה – אֲבַדּוֹן לָהֶם.


לֹא לִגְנַאי סֻפֵּר הַמָּשָׁל הַזֶּה;

הוּא סֻפֵּר לַכֹּל לְשֵׁם לֶקַח טוֹב –

לְלַמֵּד בִּינָה אֲנָשִׁים טוֹבִים.





בְּגַרְזֶן חַד־לַהַב עֵץ־לִבְנֶה פָּצוּעַ;

עַל קְלִפַּת־הַכֶּסֶף טַל־דְּמָעוֹת זָרוּעַ.


הוֹי לִבְנֶה, אַל תֵּבְךְ־נָא, אַל תִּקְבּוֹל, רְחִימָא!

לֹא אָנוּשׁ הַפֶּצַע, עַד אָבִיב תַּחְלִימָה.


שׁוּב תַּרְהִיב עֵינַיִם בְּהַדְרַת מַרְאֶה צַח…

רַק לְלֵב פָּצוּעַ אֵין תְּרוּפָה לָנֶצַח!




מתנדבים שנטלו חלק בהנגשת היצירות לעיל
  • אילנה רונן
  • עדנה הדר
  • צחה וקנין-כרמל
תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!