פִּי יָרֵא לְסַפֵּר, אֵיךְ לִבִּי אוֹהֲבֵךְ;

אִם תִּשְׁמַע הַסִּפּוּר, שֶׁמִּפִּי יִשְׁתַּפֵּךְ,

רוּחַ־בֹּקֶר קַלָּה, ־ הִיא תַּחְלוֹף, מִשְׁתּוֹלֶלֶת,

כְּסוּפָה שִׁכּוֹרָה עַל פְּנֵי חֶלֶד…

פִּי יָרֵא לְסַפֵּר, אֵיךְ לִבִּי אוֹהֲבֵךְ;

אִם יִשְׁמַע הַסִּפּוּר שֶׁמִּפִּי יִשְׁתַּפֵּךְ,

צְבָא כּוֹכְבֵי־הַמָּרוֹם, ־ יֵעָצֵר בָּרָקִיעַ,

וְהֵלֵּיל – אֶל קִצּוֹ לֹא יַגִּיעַ…

פִּי יָרֵא לְסַפֵּר, אֵיךְ לִבִּי אוֹהֲבֵךְ;

אִם לִבִּי בְּעַצְמוֹ שׁוּב יִשְׁמַע אוֹתוֹ “אֵיךְ”,

יִתְפַּלֵּץ מִטֵּרוּף־אַהֲבָה מְשַׁגֵּעַ

וּמֵאֹשֶׁר וּכְאֵב – יִתְפַּקֵּעַ…

הִיא מַזְהִירָה כַּצָּהֳרַיִם –

וְהִיא מְלֵאָה רָזִים כַּלֵּיל.

הִיא לֹא יָדְעָה דִּמְעוֹת־עֵינַיִם

וְיִסּוּרִים שֶׁל לֵב סוֹבֵל.

וְאָנֹכִי, שְׁבוּר קְרָב וָדֶחִי,

נוֹשֵׂא אֵלֶיהָ לֵב חוֹלֵם –

מָשׁוּל כְּיָם מַתְמִיד־בְּבֶכִי

הַמְּאֹהָב בְּחוֹף אִלֵּם…

• אילנה רונן
• עדנה הדר
• צחה וקנין-כרמל