חנניה ריכמן
מִשִּׁירֵי ס. יֶסֶנִין (1895– 1925)
בתוך: תַּרְגוּמִים מֵרוּסִית

אַתְּ חַיָּה עוֹד, אִמָּא־יְשִׁישֹׁנֶת?

חַי גַּם בְּנֵךְ. שָׁלוֹם לָךְ, רָב־שָׁלוֹם!

לוּ יוֹסִיף לִזְרוֹחַ וְלִקְרוֹן עוֹד

עַל בֵּיתֵךְ זִיו־עֶרֶב מִמָּרוֹם!


לִי כּוֹתְבִים כִּי אַתְּ גּוֹעָה בְּבֶכִי,

כִּי נִמְלֵאת עָלַי גַּעְגּוּעִים –

וְיוֹם־יוֹם לַדֶּרֶךְ דֹּם תֵּלֵכִי

בְּבִגְדֵי־הַחֹרֶף הַבְּלוּיִים.


וְתָמִיד בִּכְחֵלֶת בֵּין־עַרְבַּיִם

לָךְ נִרְאָה אוֹתוֹ הַמַּחֲזֶה:

כִּי סַכִּין בִּשְׁעַת תִּגְרַת־יָדַיִם

יַד־שִׁכּוֹר תָּקְעָה לִי בֶּחָזֶה.


הֵרָגְעִי! לַשָּׁוְא אוֹתָךְ הִדְהִימָה

מַחְשְׁבָהּ שֶׁל הֶבֶל וְסִיּוּט.

לֹא כָּזֶה שִׁכּוֹר הִנֵּנִי, אִמָּא,

שֶׁמִבְּלִי רְאוֹת אוֹתָךְ אָמוּת.


בְּלִבִּי עוֹדֶנִּי רַךְ כְּנַעַר –

וְחוֹלֵם בְּכָל שְׁעַת־דִּכְדּוּךְ

כִּי אָשׁוּב מֵעֶצֶב וּמִסַּעַר

אֶל כָּתְלֵי בֵּיתֵנוּ הַנָּמוּךְ.


עוֹד אָשׁוּב, בִּשְׁטוֹף פִּרְחֵי־הַצַּחַר

אֶת עֲצֵי גַּנֵּנוּ בָּאָבִיב.

רַק אַל תְּעִירִינִי־נָא עִם־שַׁחַר

כְּבִזְמַן שֶׁאֵין עוֹד לְהָשִׁיב.


אַל תַּחְרִידִי שׁוּב תִּקְווֹת־הַחֶמֶד,

אֶל תַּחְיִי רִגְשַׁת־מַאֲוַיִּים!

עֲיֵפוֹת יוֹתֵר מִדַּי מֻקְדֶּמֶת

גּוֹרָלִי מִנָּה לִי בַּחַיִּים.


וּתְפִלּוֹת אַל תְּלַמְּדִינִי עוֹד! אֵין צֹרֶךְ!

לֶעָבָר אֵין דֶּרֶךְ־חֲזָרָה.

רַק מִמֵּךָ קוֹרֵן לִי, אִמָּא, אוֹר רַךְ,

רַק מִמֵּךָ לִי עֵזֶר בַּצָּרָה.


תִּשְׁכְּחִי, אֵפוֹא, תּוּגָה וָבֶכִי,

אַל תַּרְבִּי כָּל־כָּךְ גַּעֲגּוּעִים –

וְיוֹם־יוֹם לַדֶּרֶךְ אַל תֵּלְכִי

בְּבִגְדֵי־הַחֹרֶף הַבְּלוּיִים!




מִדֵּי יוֹם נִפְרוֹשׂ בְּאֹרַח פֶּלִי

עַל־פִּי־תּוֹר לִמְחוֹז שַׁלְוַת־אֵינְסוֹף.

וְאוּלַי תּוֹרִי כְּבָר מְצַפֶּה לִי –

חֲפָצַי לַדֶּרֶךְ לֶאֱסוֹף.


הוֹי, חֻרְשׁוֹת־לִבְנֶה, חֻרְשׁוֹת־הַחֶמֶד!

הוֹי, שָׂדוֹת, רֵעַי וַחֲבִיבִי!

הַפְּרִידָה הַזֹּאת הַמְיַתֶּמֶת

מְמַלֵּאת נַפְשִׁי תּוּגָה וּדְוַי.


כִּי אָהֹב אָהַבְתִּי פֹּה כָּל גֶּלֶם –

כֹּל אֲשֶׁר נוֹתֵן לָרוּחַ גּוּף.

אֲבָרֵךְ כָּל עֵץ מַטְבִּיעַ צֶלֶם

בְּמַרְאַת הַנַּחַל הַשָּׁקוּף.


מַחְשָׁבוֹת רַבּוֹת בִּדְמִי הָגִיתִי,

וְשִׁירִים חִבַּרְתִּי פֹּה לָרֹב,

וְאַשְׁרַי וְטוֹב לִי כִּי זָכִיתִי

פֹּה לִנְשׁוֹם, לִחְיוֹת וְלֶאֱהוֹב.


וְאַשְׁרַי כִּי נַחְתִּי פֹּה עַל דֶּשֶׁא

וְנָשִׁים נָשַׁקְתִּי לִרְוָיָה,

וְנִשְׁאַרְתִּי חַף מֵחֵטְא הָרֶשַׁע

לַחַיּוֹת – אַחַי לַהֲוָיָה.


שָׁם אֵינָם לוֹחְשִׁים, אֲנִי יוֹדֵעַ,

קְנֵי־דָּגָן – צַוְּארֵי־הַבַּרְבּוּרִים.

וְלָכֵן פְּרִישַׁת כָּל אָח וָרֵעַ

תַּשְׂבִּיעֵנִי עֶצֶב־תַּמְרוּרִים.


לֹא יִפְרַח בַּנּוֹף הַהוּא הַטֶּבַע,

לֹא תַּזְהִיב בָּאֹפֶל הַקָּמָה.

מִפְּנֵי זֶה יִיקְרוּ לִי פֹּה פִּי־שֶׁבַע

הַחַיִּים אִתִּי עַל אֲדָמָה.




שׁוּב בִּצְבֵּץ הֶעָבָר מִן הָעֶלֶט

וְלוֹחֵשׁ כִּשְׂדֵה־דֶשֶׁא בְּמַאי.

מִפִּנַּת־זִכָּרוֹן מְעֻרְפֶּלֶת

צָץ גַּם כֶּלֶב – יָדִיד עֲלוּמַי.


זֶה מִכְּבָר בְּנַפְשִׁי אַף קֻרְטוֹב אֵין

מִלִּבְלוּב־נְּעוּרַי הַוָּרֹד;

אַךְ אֶזְכֹּר עוֹד עַלְמָה בִּלְבוּשׁ־לֹבֶן

שֶׁכַּלְבִי הֶעֱבִיר לָהּ אִגְּרוֹת.


הִיא הָיְתָה לִי כְּזֶמֶר רַב־מֶתֶק,

שֶׁהִרְנִין מֵרָחוֹק אֶת לִבִּי.

מֵעוֹלָם לֹא הוֹצִיאָה אַף פֶּתֶק

מִקּוֹלָר צַוָּארוֹ שֶׁל כַּלְבִי.


לַחִנָּם לָהּ כָּתַבְתִּי בְּלִי־הֶרֶף –

גַּם כְּתָבִי לֹא יָדְעָה הַעָלְמָה:

הִיא יָשְׁבָה עַל אֲגַם לִפְנוֹת־עֶרֶב

וְחָלְמָה, מִי יוֹדֵעַ עַל מָה.


בְּלִּי תְּשׁוּבָה נִתְיַסַּרְתִּי בְּצַעַר,

וְנָסַעְתִּי, קוֹדֵר וְעָצוּב…

וְהִנֵּה – שׁוּב הִגַּעְתִּי לַשַּׁעַר

שֶׁל בֵּיתִי הַנּוֹשָׁן, הָאָהוּב.


מֵת מִכְּבָר אוֹתוֹ כֶּלֶב־הַחֶמֶד,

אַךְ, דּוֹמֶה לוֹ כִּתְאוֹם אֲמִתִּי,

בִּנְבִיחָה מַחְרִישָׁה וְצוֹרֶמֶת

בְּנוֹ־יוֹרְשׁוֹ בָּא כָּעֵת לִקְרָאתִי.


אֱלֹהִים! מָה דּוֹמֶה הוּא לְאַבָּא!

שׁוּב עָלְתָה בִּי תּוּגָה מְתוּקָה;

שׁוּב נַפְשִׁי – רוּחַ־שְׁטוּת נִכְנְסָה בָּהּ:

תְּנוּ לִי עֵט – וְאֶכְתּוֹב בּוֹ פִּתְקָה!


עַל הֵד־נֹעַר נַפְשִׁי מִתְעַלֶּסֶת.

אַל תִּנְבַּח, אַל תִּנְבַּח־נָא, כַּלְבִי!

אִם תִּרְצֶה, אֶשָּׁקְךָ עַל הַחֶסֶד

שֶׁהֶחְיֵיתָ אָבִיב בְּלִבִּי


בּוֹא לַבַּיִת, אֵלָיו עַתָּה שַׁבְתִּי!

יְדִידִי, הִזְכַּרְתַּנִי הַכֹּל…

כֵּן, עַלְמָה בַּלָּבָן אָז אָהַבְתִּי,

אַךְ כְּרֶגַע אֹהַב בְּתָכֹל.




תֵּן, לְמַזַּל כַּפְּךָ, לִי גִ’ים!

עוֹד לֹא רָאִיתִי כַּף כָּזֹאת שֶׁל כֶּלֶב.

נִנְבַּח־נָא קְצָת יַחְדָּו כַּחֲבֵרִים

מוּל הַלְּבָנָה הַזֹּאת, בִּשְׁמֵי־הַשֶּׁלֶו!

תֵּן, לְמַזָּל, כַּפְּךָ לִי, גִ’ים!


אַל תְּלַקֵּק נָא כָּכָה אֶת יָדַי –

וּקְצָת, בִּינָה לְמַד מִמֶּנִּי רֵעַ,

הֲרֵי אַתָּה עֲדַיִן בְּוַדַּאי,

עַל הַחַיִּים דָּבָר אֵינְךָ יוֹדֵעַ.


לַאֲדוֹנְךָ פִּרְסוּם גָּדוֹל וָשֵׁם,

וְהוּא מַסְבִּיר פָּנִים לְכָל, אוֹרֵחַ.

אוֹרְחָיו רַבִּים וְכֹל אֶחָד מֵהֶם.

לִנְגּוֹעַ, בִּקְטִיפַת־גַּבְּךָ, שָׂמֵחַ


חֻנַּנְתָּ גִ’ים בְּנוֹי כָּל־כָּךְ מַרְהִיב

וּבְחֵן כַּלְבִי כָּל־כָּךְ, נֶחְמָד לָעַיִן.

וְכָל אָדָם, מִבְּלִי לִשְׁאוֹל, אֶת פִּיו,

תִּקְפֹּץ לִנְשׁוֹק כִּידִיד שִׁכּוֹר. מִיַּיִן.




תָּר אֲנִי בְּעֵמֶק. לִי כְּסָיוֹת שֶׁל לַכָּה,

כּוֹבָעִי שָׁמוּט לִי עַד עָרְפִּי כִּמְעַט.

מֶרְחַבְיַת שְׂדוֹת־זֹהַר עַד־אֵין־קֵץ רִחָקָה;

מֵי נְהַר־הַכְּחֵלֶת נוֹהֲרִים לְאַט.

שַׁאֲנָן הִנְּנִי לֹא אֶרְצֶה – מֵאוּמָה.

רַק לִשְׁמֹעַ זֶמֶר – וּלְפְזוּם בַּלֵּב.

רַק תַּזְרִים־נָא רוּחַ גַּל־קְרִירוּת, הַיְקוּמָה,

רַק אָחוּשׁ אוֹן־נֹעַר כֹּחַ, מְלַבְלֵב.


אֵשְׂט־נָא מִן הַדֶּרֶךְ לַשָּׂדֶה אֶגַּשׁ־נָא…

מָה רַבִּים בְּנֵי־כְּפָר פֹּה, – הֲמוֹנִים מַמָּשׁ!

"חֶרְמֵשִׁים, יִשְׁרֹקוּ, מַגְרְפוֹת תִּלְחַשְׁנָה…

  • הֵי פַּיְטָן, הַקְשֶׁב־נָא: כְּלוּם אַתָּה חַלָּשׁ?

דַּי, לָעוּף שָׁמַיְמָה רֵד בָּחוּר, לַמַטָּה!

אִם שָׂדוֹת אָהַבְתָּ, תֶּאֱהַב עָמַל!

הֵן בַּכְּפָר נוֹלַדְתָּ – וְלַכְּפָר הִגַּעְתָּ.

בּוֹא, חֲשׂוֹף הַזְּרוֹעַ וְהָנֵף מַגָּל!


הוֹי, מַגָּל – לֹא עֵט הוּא, לֹא קֻלְמוֹס – מַגְרֶפֶת,

אַךְ שׁוּרוֹת־תִּפְאֶרֶת מְפִיקִים הֵם חִישׁ.

תַּחַת שֶׁמֶשׁ־קַיִץ, תַּחַת עָב רוֹחֶפֶת,

מִיָּמִים יָמִימָה יִקְרָאֵן כָּל אִישׁ".


־לַשֵּׁדִים – מִגְבַּעַת, לָרוּחוֹת – מִקְטֹרֶן!

כְּלוּם לֹא חַי עֲדַיִן כְּפָר בְּתוֹךְ־תּוֹכִי?

אִישׁ־שְׁלוֹמְכֶם הִנְּנִי, אִישׁ שָׂדֶה וָגֹרֶן.

הָבוּ־נָא מַגָּל לִי – וְאַרְאֶה כֹּחִי!


לֹא אִכְפַּת לִי שֶׁקַע, לֹא אִכְפַּת לִי פַּחַת.

בָּעֲרָפֶל־הַבֹּקֶר – אֵיזֶה סְפּוֹרְט מַקְסִים

לְמָלֵא דַף־עֵמֶק בְּשׁוּרוֹת שֶׁל שַׁחַת

לְמִקְרָא בְּנֵי־אַיִל, לְמִקְרָא סוּסִים!


בַּשׁוּרוֹת הַלָּלוּ יֵשׁ שִׁירָה נִשְׂגֶּבֶת –

וַאֲנִי רָגוּעַ, שָׂשׂ וּמְנֻחָם

כִּי תּוּכַל לִקְרוֹא זֹאת כָּל פָּרָה חוֹלֶבֶת

וְתִפְרַע שְׂכַר־פַּיִט בֶּחָלָב הֶחָם.





מִגְרָרָה דּוֹהֶרֶת – הַשָּׂדֶה אָחוֹר עָף.

טוֹב לִדְהֹר בַּשֶׁלֶג עִם בַּת־זוּג בַּחֹרֶף!


עַלִּיזָה הָרוּחַ, שׁוֹבֵבָה הָרוּחַ;

פַּעֲמוֹן עוֹנֶה לָהּ בְּשָּׂדֶה פָּתוּחַ.


הוֹי, עֶגְלַת־הַחֹרֶף! הוֹי, סוּסִי קַל־בֶּרֶךְ!

כְּשִׁכּוֹר שָׂמֵחַ, עֵץ רוֹקֵד בַּדֶּרֶךְ.


הָבָה נִשְׁאַלְנּוּ – מַהִי זוֹ הַנַּחַת?

וְנִרְקֹד בַּשֶׁלֶג כָּל־שְׁלָשְׁתֵּנוּ יַחַד.




הוֹי, נַגְּנִי, הַרְמוֹשְׁקָה, רַעֲשִׁי־נַגֵּנִי!

הַזְכִּירִינִי נֹעַר, שֶׁנָּגוֹז מִמֶּנִּי.

אַל תַּשְׂמִאלִי, דֶּרֶךְ, אַל תִּטִּי יָמִינָה,

עַד מִפְתַּן בַּת־חֶמֶד אֶת הַזֶּמֶר שְׂאִי־נָא!


לוּ תִּשְׁמַע – וְדֶמַע יְנַצְנֵץ בָּעַיִן.

עֲלוּמֵי זוּלַת לָהּ נֶחְשָׁבִים כְּאַיִן.

אַךְ, אִם גַּם תִּבְכֶּה הִיא, לֹא יִרְבֶּה הַנֶּהִי.

הוֹי, אָשְׁרִי אַיֵּה הוּא? חֶדְוָתִי אַיֵּה הִיא?


הִשְׁתַּפֶּךְ־נָא, זֶמֶר, בְּקוֹלוֹת וָרַעַם.

הַיְנוּ הַךְ, הַנֹּעַר לֹא יָשׁוּב עוֹד פַּעַם.

מִכָּל אוֹן וְכֹחַ, כָּל הָדָר וָתֹאַר

לִי נִשְׁאַר רַק זֶמֶר לְמַזְכֶּרֶת נֹעַר.





יֵשׁ עוֹד זֶמֶר־חֶמֶד לְזָמִיר בַּיַּעַר –

שִׁיר מִסְפֵּד וָאֵבֶל לְרֹאשִׁי טְרוּף־סַעַר.


הוּא צָמַח פָּרוּעַ וְלִבְלֵב גֵּא־כֹּחַ –

אַךְ צָנַח לְפֶתַע אֵין־אוֹנִים וּשְׁחוֹחַ.


אוֹי מֵהִרְהוּרַי לִי – מִמַּכְאוֹב וָזַעַם!

אֵיךְ בִּזְבַּזְתִּי נֹעַר לְלֹא עֵת וָטַעַם?


מַה קָרָה לַנֶּפֶשׁ, מָה עִוְּתוּ חַיַּי לָהּ?

אֶת כָּרִי לָחַצְתִּי אֶל לִבִּי בַּלַּיְלָה.


זְרוֹם נָא, זֶרֶם־זֶמֶר, שְׁפוֹךְ צְלִילֵי־עַגֶּמֶת!

לִי נִדְמֶה בַּחֹשֶׁךְ – אֲחַבֵּק בַּת־חֶמֶד.


בְּחַלּוֹן יָרֵחַ – אוֹר וְזִיו־מִשְׁנֶה צַח.

זוֹ אֲשֶׁר אַהֲבָתִּי – לֹא אֶפְגּוֹשׁ לָנֶצַח.


הוֹי, כְּאֹדֶם־שַׁחַר אַהֲבָה עָבָרָה,

כִּצְלִילֵי שִׁיר־נֹעַר עַל מֵיתְרֵי גִיטָרָה.


אַךְ נִשְׁמָע עֲדַיִן הֵד תּוּגָה וָאֹשֶׁר

מִשִּׁירוֹ שֶׁל סַבָּא, שֶׁכָּעֵת נֶכְדּוֹ שָׁר.


שְׁתוּ־נָא וְרַנֵּנוּ, אַל תַּצְנִיעוּ לֶכֶת!

הַיְנוּ־הַךְ, סוֹפֵנוּ – כֹּמֶשׁ וְשַׁלֶּכֶת.


אֵיךְ אֲנִי כָּמַשְׁתִּי? מִתְּהִלָּה? מִיַּיִן?

אוֹהֲבַי מִנֹּעַר נֶעֶלְמוּ מֵעַיִן.


וְעַל־כֵּן, שִׁיר־צַעַר לַזָּמִיר בַּיַּעַר,

שִׁיר מִסְפֵּד וָאֵבֶל לְרֹאשִׁי טְרוּף־סַעַר.


הוּא צָמַח פָּרוּעַ וְלִבְלֵב גֵּא־כֹּחַ,

אַךְ צָנַח לְפֶתַע אֵין־אוֹנִים וּשְׁחוֹחַ.





אֶת זִיו שְׂעָרֵךְ הַזּוֹרֵחַ

אֶזְכּוֹר עַד הַיּוֹם, יַקִּירָה:

עָזַבְתִּי אוֹתָךְ בְּהֶכְרֵחַ,

בְּנֶפֶשׁ כְּבֵדָה וּמָרָה.


זָכוּר לִי עֲדַיִן כְּאֶמֶשׁ

רִשְׁרוּשׁ הַלִּבְנִים בְּלֵיל־סְתָו.

כְּכָל שֶׁקָּצְרוּ שְׁעוֹת־שֶׁמֶשׁ –

אוֹר־סַהַר הָיָה לָנוּ רָב.


נַפְשִׁי אֶת דְּבָרַיִךְ זוֹכֶרֶת:

"יַחְלוֹף־לוֹ תּוֹר־תְּכֵלֶת נֶחְמָד –

וְאָז, יַקִּירִי, עִם אַחֶרֶת

אַתָּה תִּשְׁכָּחֵנִי לָעַד!"


הַיּוֹם הַתִּרְזָה הַפּוֹרַחַת

לְפֶתַע הַזְּכִּירָה לִי, אֵיךְ

הָיִיתִי זוֹרֶה אָז בְּנַחַת

פְּרָחִים עַל קְוֻצּוֹת־שְׂעָרֵךְ.


לִבִּי, שֶׁאִשׁוֹ עוֹד בּוֹעֶרֶת,

מָצָא אַהֲבָה עֲצוּבָה –

אַךְ הוּא, גַּם עַכְשָׁו עִם אַחֶרֶת,

זוֹכְרֵךְ כְּשִׁירָה אֲהוּבָה.




אַל תַּבִּיטִי עָלַי בְּתוֹכַחַת:

לֹא הִסְתַּרְתִּי מִמֵּךְ אֶת הַבּוּז –

אַךְ אֹהַב עֲנָוָה מִשְׁתּוֹחַחַת,

שֶׁתַּרְאִי לִי תּוֹךְ נֵכֶל גָּנוּז.


מַרְאִיתֵךְ הַנִּכְנַעַת הִיא שֶׁקֶר –

וַאֲנִי מִתְבּוֹנֵן בִּשְׂחוֹק־לֵב,

אֵיךְ שׁוּעָל, הַמֵּשִׂים עָצְמוֹ פֶּגֶר,

מִתְנַכֵּל לְצוֹדֵד בֶּן־עוֹרֵב.


טוֹב, אֵינֶנִּי פּוֹחֵד – צוֹדְדִי־נָא!

שֶׁמָּא סוֹף לַהֲטֵךְ הוּא לִדְעוֹךְ?

מִן הַקֹּר שֶׁל נַפְשִׁי שֶׁהִצְנִינָה

כְּבָר קָפְאָה לֹא אַחַת שֶׁכָּמוֹךְ!


לֹא אוֹתָךְ אוֹהֲבַנִי, יַקֶּרֶת:

אַתְּ רַק צֵל, אַתְּ רַק הֵד וּבַת־קוֹל;

בִּדְמוּתְךָ לִי נֶחְלֶמֶת אַחֶרֶת,

אֲשֶׁר צֶבַע־עֵינֶיהָ תָּכֹל.


בָּהּ אַף צֵל עֲנָוָה לֹא אַכִּירָה,

וְעֵינֶיהָ קָרוֹת עַד מְאֹד;

אַךְ הִיא־הִיא שֶׁתָּפְסָה וְהִסְעִירָה

אֶת נַפְשִׁי בְּהִלּוּךְ מָלֵא הוֹד.


זוֹ – תִּגְרוֹף אֶת הַגֶּבֶר כַּשֶּׁטֶף,

אִם יֵאוֹת לָהּ וְאִם יְסָרֵב –

וָשִׁקְרֵךְ הַמָּתוֹק וּרְווּי־לֶטֶף

לֹא יַשְׁאִיר אַף שָׂרֶטֶת בַּלֵּב.


אַךְ עַתָּה – חֶרֶף בּוּז וַחֲרֹפֶת –

אֶתְוַדֶּה לָךְ נָבוֹךְ וְנִכְלָם:

לוּ לֹא קָמוּ גַן־עֵדֶן וָתֹפֶת,

אָז הָיָה מַמְצִיאָם הָאָדָם.





סַעַר כְּנֵבֶל גּוֹנֵחַ בְּבֶכִי.

אַתְּ עַלְמַת־חֶמֶד, אַךְ רַע תְּחַיֵּכִי.

זִיו מַבָּטֵךְ מְמַלֵּא לִבִּי מֹרֶךְ.

רָב לִי חָסֵר – וּבִכְלוּם לִי אֵין צֹרֶךְ.


כֹּה רְחוֹקִים אָנוּ, כֹּה לֹא תִּדְמִי לִּי:

לִי כְּבַר הַקֵּץ בָּא – וְאַתְּ רַק תַּתְחִילִי.

אֹשֶׁר לַנֹּעַר – וְלִי לִפְתִיל־דֶּלֶק

רַק זִכְרוֹנוֹת נִשְׁאֲרוּ בְּלֵיל־שֶׁלֶג.


לֹא מְפֻנָּק אֲנִי – סַעַר לִי נֵבֶל;

אַךְ לְנַפְשִׁי – חִיּוּכֵךְ הוּא רַק סֵבֶל.





פַּעַם, בִּתְכֵלֶת לֵילוֹת הַיָּרֵחַ,

עֶלֶם הָיִיתִי, יָפֶה וְשָׂמֵחַ.


גָּזָה עֶת־נֹעַר, חָלְפָה לָהּ, פָּרְחָה לָהּ,

טָסָה וְנָסָה מִמֶּנִּי וָהָלְאָה…


פָּג מִן הָעַיִן הַזִּיו הַזּוֹרֵחַ…

אֹשֶׁר־הַתְּכֵלֶת! לֵילוֹת־הַיָּרֵחַ!




מתנדבים שנטלו חלק בהנגשת היצירות לעיל
  • נגה רובין
  • עדנה הדר
  • צחה וקנין-כרמל
תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!