שומשומין על שום מה?

על שום שלא הספיק

בְצֵקָן של ישראל להחמיץ

בצאתם מאֶרֶץ מצרים בחיפָזון.

בצאתם? או בצֵקָן?

בצאתם של אנשים

ובצֵקָן של הנשים.

שומשומין על שום מה?

על שוּם השומשומין

שמשרין אותָן

וקולפין

וקולין

כדי להכינן לחרוסת

של אחינו בני תימן

שנקראת דוּכַּה על שם הדִיכּוי במצרים

ועל שם הכריות להסבה

שקורין אותן מַדְכֵּא.

ועל שום שמֵסֵבין בליל הסֵדֶר המדַכּאִין

על שולחן נכבד וגבוה יותר

משולחן הנדכאים.

שומשומין על שום מה?

אל תקרֵי שומשומין

אלא סומסום

או גִ’לג’לַאן

כְּמַה שנאמַר בהגדה של פסח

של אמותינו בנות תימן

לפני קריאת ה“מַא כַבַר”.

שוּם על שום מה?

על שום השוּם הירוק והטרי

ששוחקין אותו לזחוג (זחוק)

של החילבָּה

וחותכין עָלִין שלו

למרק הָעוף והבשר…

קליפות על שום מה?

על שום קליפות השום הטריות

שאין זורקין אותן

לאשפה אלא מנקין אותן

וחותכין למרק ולבשר.

דבר אחֵר –

שוּם על שום קליפות השום

שנתייבשו והלבינו

והפכו לבגדי כלוּלוֹת לכַּלוֹת

צחות השינַים מחָלָב.

אל תגידו בגַאת

ואל תספרו בחוצות אשקלון

פן ישמעוה לועסי הגאת (הקאת)

בקריית גת

וסביבות אשקלון.

בַּמֶה מדליקין

ובמֶה אין מדליקין

מדליקין בשֶמֶן שומשומין

ובשמן צנונות

ובשמן פַקוּעות

בעטרָן ובנֵפט.

מפני מה אין מדליקין

בקליפות השוּם?

משום מַראית העַיִן.

משום שחרש, שוטה וקטן

פגיעתן רעה

ואם ידליקו קליפות שוּם

חַישִינַן שמא יזיקו בערב שבת.

בת דוֹסָא אומרת

לכן תשאלו את הדוסִית

המַדליקה שום וחומץ

בתוך כוסית.

רִבִּית עקביא בת מהללאל אומרת־

האומר לשומשומין שיִדלַק

יאמר לשום שיִדלַק

מערב שבת עד ערב שבת.

20/09/05

עֹשֶׂה מלאָכָיו רוּחוֹת

משרתָיו אֵש לֹהט.

תהלים ק"ד

יין שלי, הבת

מנין הוא?

יחי אדוננו

מורנו ורבנו

המלך המשיח

לעולם וועד.

יין שלנו מנין בא?

ממים שלנו לילה אחד.

יין שלי לן בי

שנים ושמטים

כמו שהיתה אומרת אמא ז"ל

ואני אומרת שנים ויובלות.

יין – רזין

ושמן רזין דרזין.

אולי כך כתב הרבי.

בכל אופן בהתוועדויות

רק הגברים שותים “משקה חריף”

לחיים לחיים.

גם כשהם שותים

רק כוס מים.

יינותי באו לי מאבי

שהשרה צימוקים

וסחט יין לקידוש

שנקרא פשוט: קידוש.

יינותי מתחילים

בדריכות הקטנות

של ענבים בגת של צנעא,

בענבים מרוססים,

עם חלות־דבורים

בגננו בשכונת התימנים.

בבירור ענבים יפים

ועישׂורם עם אבא

ומִיוּנם לשימושיהם השונים.

נסעתי עם הדוד חיים

לשפרעם לחפש דוָודים

וכלים להפקת יינות וערק

ומי־וורדים.

ואבא היה מרכיב צינורות נחושת

ומַלחים מערכת רותחת

לאידוי ערק ביתי ומי וורדים.

עם פרימוס ענקי

הרתיח דוודים מלאים מן הפרי

ומעודפי רימונים

ופירות אחרים,

יד ימינו הייתי בעסק הזה

של מילוי בקבוקים

והשגחה על חומרים מסוכנים ודליקים.

עד שקפץ על פניו מכסהו

של הדוד הרותח

ודן את אבי ברותחין.

אבי לא היה שותה ערק

והיה רק מחלק

מתנות מעשי ידיו.

היום אני שותה ערק

לשכך כאבים.

ערק ושמן זית רקוח ומבורך

בפי דוד ברוך הבּרוך.

פצעי חניכיים

ודלקת גרון ואוזנַיים

הכל מרפא ערק מבורך

ומסאג' ומשקה שמן זית

מבורך ברָזֵי־דרָזין

של משיח.

מאז חדלתי לקנות

בבתי מרקחת

ולבקר רופאים נטושים.

ואני מעדיפה לקרוא תהילים

עם ערק ושמן זית.

אל נא רפא נא לה.

רפא נא לו ולכולם.

ואם זה טעים

כמו ה“מוחין” המרוקאי

וערב כשמן זית זך

כתית למאור

אשרינו, מה טוב חלקנו.

שתיתי קצה כוסית בדולח

עם מוחין

מהול במיץ ענבים

ומעט יין

כדי להתייחס אישית

לבת־יין.

אחרי מות אבי

הפך אני ל“מורי בֲרוֹכוֹ”

כלשון אחי הבזים לי –

“רבי ברכה”

וכיאה לי קידשתי על היין

ולא חיכיתי בתור

עד שישתו כל הגברים

מכוס הקידוש של אבי

ואחריהם כל הנשים לפי גילן

ומעמדן.

ו“ברוכו” הקטגה

לא מצאה עוד פינה נקייה

בדופן הכוס

ולא יותר מטיפת יין.

פר־עוש הרשע

אמר להביא לפניו

את אסתר היתומה

אמרו לו:

מה כל המהומה

קח את פועה הכבשה

או את שפרה הפרה

שיהיו כפרה

וצווה עליהן

כל הבן הילוד

היאורה תשליכוהו

וכל הבת הקטנה

תביאו אלי מתנה.

אז חרה אפו

של פר־עוש מלך החרטומים

וצעק: כולכם מטומטמים.

איפה כל הפרות

שראיתי בחלומי?

ואיפה אבי ואימי

הרועים באחו?

מה אמרו תמיד

מה הם סחו?

אמרתם שאני אל

אז מה איכפת לי

מבני ישראל?

תנו לי מהר

את המַטֶה

ואיספו למטבח את כל המכשפים

עם משקים ואופים

לבחור את אלוף השפים.

ואיפה שר הטבחים

הפרתמים והרמכים

תכינו מהר

חביתה של ביצים

אחרת כולכם סריסים.

לכו מהר השוקה

שלא אעשה מכם שקשוקה

ולא אניח לכם

להציץ במלכה.

אם אשכָחֵך ירושלים

תשכַח ימיני.

תדבַק לשוני לחִכִּי

אם לא אזכרכי

אם לא אעֲלֶה את ירושלים

על ראש שמחתי.

תהלים קל"ז

קם בלעם בן בעור

והדליק את האש

עוד לבעור.

והמן הרשע

נפל מן העץ

והתחיל מתרוצץ

איפה זרש הצדקת

ואסתר הירקרקת

נרדמתי עשיר

וקמתי דלפון.

כשחיברתי גבוה

עמוד טלפון..

בא דוד גם גולית

וזימרו לו לאט.

וניגנו בכינור

לסופרן וטנור.

באה רוח שאול

ושמואל עם המעיל.

גם שמשון הגיבור

כבר זחל מן הבור

בהתאסף אספסוף

מאילת עד ים סוף

והתחילו לצוף.

באה דלילה

במספריים

ופלשתים

בנחושתיים.

ומלכת שבא ממצרים.

ומשה התעצבן

וזרק הלוחות.

רק חסר פה המן

מתמוסס כמו מן

וטעים כה בחיך

כמו שלווים ללחך.

והמן במדבר להקפיא בצנצנת

בארון במקדש לתחיית המתים.

והנה פצתה אדמה

את פיה

עם אתון של בלעם

ומלאך וחרבו

ומשכו הם את קורח

ואת אשת לוט

גם המיסו מהמלח.

קפץ לו חמור בן שכם

ובדק את “בריתו”

ולמה זאת דינה אנוסתו

עוד איננה איתו?

התעורר הנחש

ויצא מן הקש

עם לשון תאווה

ללקק את חווה.

המסיבה גאתה

והשמחה פעתה.

שיכורים השיקו כוסות

והריעו

וחכמי התלמוד

אז הגיעו

עם תבלין ופלפל

הם גמרו להתפלפל

עד שהבחינו בין תכלת מורדכי

וכבשים של לבן.

ורבי טרפון

טרף הקלפים

ואמר להם מספיק חברים.

כי אם אין אני לי מי לי

ואם יש עני לי

אוי לי.

אם – אֵלֵך בקֶרֶב צָרָה

תחַיֵני

על אף אֹיבַי

תשלח יָדֶךָ

ותושיעֵנִי ימינֶךָ

תהלים קל"ח

תסתכלו במחשב

זהו בג האלפיים

ובן בג בג מהו אומר?

בתורה יש הכל

אם תקרא פעמיים.

בגלל זה שני הלוחות מחוררים

הפוך בה

והפוך בה

דכולה בה.

והלל הזקן מה אמר?

בלי שיניים

קשה ללעוס את הצלי

אז תטבול המצה

בחרוסת עם מים

ואל תברך

שלא יפלו השיניים.

הא לחמא עניא

באו תניא ותניא

ועקרו ההרים

עד שרקד גם סיני

ונסע לבקר את חרמון

ולצלול בחצבניא

ובתלמוד עם התניא.

אז הגיע גם תור הנשים

ללחוש לחשים

ולהרחיק נחשים.

מגילוי אריות

שבמכות מצרים

תיצילנו השם

ומשיח צדקנו.

ושזכות שבזי

רק תגן עלינו.

כי תחיית המתים

והעצמות היבשות

זה גרוע יותר מכל הבושות.

השכנים הקמים לתחייה

חשבונות נושנים

ופרעון החובות

וקירוב לבבות

ופירוק מצבות

ופרוש המצוות.

מי צריך את כל אלה פתאום?

מי מכיר? מי יודע?

מאיזה ג’יהנאם

הם הגיעו

כל מי שלעזאזל

כבר זרקנו

ורשימת חברים שמחקנו.

מה קרה לי השד

רק יודע

מכל חור זוחלים

נסיכים ומלכים

ומיד צוהלים

כי מצאו כאן את סבא

ואת האידרא רבא

וגם את סלי בבא.

אנָה אֵלֵך מרוחֶךָ

ואנה מפָנֶיךָ אֶברָח.

אם – אֶסַק שָמַיִם

שם אתָה.

ואציעה שאול הִנְךָ

תהלים קל"ט

זה הכל באשמת יחזקאל

והנביא ישעיהו

שבאו להפוך סדרי בראשית

ולתקן אחרית מראשית.

והנה תראו גם את נוח

אם אשתו ובניו

שם וחם וגם יפת.

וכנען הקטן

שחשף הטינופת.

אוי ואבוי מה יקרה לי עכשו

במפגש של יעקב ועשו.

יעקב החנוט התעורר

ורוצה את רחל לבקר.

והיא עדיין בקבר בוכה

מצפה לשמחת הבנים

ולנשק נכדים ונינים.

לאט לאט הם קמים

ועפר מנקים ומתרוממים

בהילוך לאחור

כל גלגול וגלגול

מלפני המבול.

מה רבה המהומה

מה כואב הבלבול.

כי שכבו הדורות זה על זה

ונדדו מקצה אל קצה.

ומי זה הזקן

אולי תרח?

ולידו נערה

ממש פרח?

מה פתאום זאת שרה?

צחקה את צחוקה

וכבשה לבבות

וחילקה ירושות

נשארה כגבירה ושלטת

עם אלפי השנים במכפלת.

בן בג בג אומר

הפוך בה

והפוך בה

דכולה בה.

מי יכיל את כל אלה?

כשנגעה בם יד קונם

ורוחו נפח באפם.

לא נגמר ולא תם

הסיפור גם על חם

וחוה ואדם

וכולם פה חיים

צוהלים ושמחים

ומוחים הדמעה

ומנערים האבק

מתחיית המתים

שכאן קמו

ועלילותיהם עוד לא תמו.

מוצ“ש פרשת כי תשא אדר תשס”ו