זֶה שֶׁיָּצָא בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר

הָלַךְ וְאֵינֶנּוּ.

וְחֵרֶף כָּל הַבַּקָּשׁוֹת וּמַתַּן בַּסֵּתֶר

שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל בַּבִּירָה לְמַעֲנֵנוּ –

שָׁכַח עִנְיָנֵנוּ.

נִשְׁאַרְנוּ בְּלִי דוֹאֵג.

אָמְנָם שָׁלַחְנוּ כַּמָּה עֲנָנִים

לְהַזְכִּיר לוֹ –

וְרַק אֶחָד חָזַר – דְּלִי רֵיק.

וְעַכְשָׁו

אֵין מִי שֶׁיַּעֲבִיר לוֹ

תַּעֲצוּמוֹת שִׁקְטֵנוּ הַצּוֹעֵק.

כָּל בֹּקֶר אֲנִי צוֹפֶה בּוֹאֲךָ הַבִּירָה

אַךְ דָּבָר לֹא עוֹבֵר בִּי.

וְכָל צָהֳרָיִם אֶעֱלֶה בַּמִּגְדָּל

אוּלַי יִשָּׁבֵר בִּי –

וְהִנֵּה עֶרֶב. יְבשֶׁת קָלָל.

וַאֲנִי חוֹזֵר

בִּי.

כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ לִּי –

מְלֹא חָפְנַיִם רוּחַ,

שַׁי לְמַמְלֶכֶת צִפֳּרִים.

כָּל הַשְּׁתִיקוֹת –

מְלֹא הַגָּרוֹן מְעַט שְׁתִיקוֹת

מַתַּת

לָאֶבֶן וְלָאַיָּלָה.

כָּל הַמָּאוֹר –

צְלוֹחִית הַמָּאוֹר.

לְיַם הַשַּׁחַר הָעוֹלֶה

מַשְׂאֵת.

בְּלֵב שָׁלֵם

בְּכָל הַמְּאֹד

כְּזוֹכֶה וְחַיָּב.

וְעֵינַי לֹא תֶחֱזֶינָה

בַּעֲבֹר הַיָּם

עַל גְּדוֹתָיו…