א

אֵל יָכוֹל. אֲבָל כֵּיצַד יוּכַל

אָדָם לִצְעֹד כָּךְ בְּמִשְׁעוֹל צְלִילָיו?

קְרוּעִים אֲנַחְנוּ, אֵין לָנוּ הֵיכָל

לְאַפּוֹלוֹ בְּצָמְתֵי לֵבָב.

הַשִּׁיר, הוֹרֵיתָ, הֵן אֵינֶנּוּ כְּלָל

תְּשׁוּקָה, תַּכְלִית שֶׁבְּהֶשֵּׂג הַיָּד –

לַשִּׁיר הוּא לִהְיוֹת. לָאֵל כֹּה קַל –

אַךְ אָנוּ, אֵימָתַי נִהְיֶה אֶחָד

עִם אֲדָמָה וְעִם הַכּוֹכָבִים?

הַשִּׁיר אֵינוֹ זִמְרַת הָאוֹהֲבִים

שֶׁמִּלִּבְּךָ, צָעִיר, עָלְתָה נִסְעֶרֶת –

לְמַד לִשְׁכֹּחַ אֶת אוֹתוֹ הַשִּׁיר.

לַשִּׁיר – הֵן זוֹהִי נְשִׁימָה אַחֶרֶת,

מַשָּׁב שֶׁל כְּלוּם, רֶטֶט בָּאֵל, אֲוִיר.

תרגום הסונטה מוקדש ליהודה עמיחי

ב

זוֹ הַחַיָּה אֲשֶׁר כְּלָל לֹא הָיְתָה.

אַךְ בְּכָל זֹאת הֵם אָהֲבוּ כָּל־כָּךְ

אֶת צְעָדֶיהָ, אֶת עֲמִידָתָהּ,

אֶת צַוָּארָהּ וּמַבָּטָהּ הָרַךְ.

הִיא לֹא הָיְתָה, אַךְ מִן הָאַהֲבָה

נוֹלַד יְצוּר טָהוֹר. הַרְבֵּה חָלָל

הוֹתִירוּ לוֹ, וּבוֹ רֹאשׁוֹ גָּבַהּ

בְּקַלִילוּת עַד לֹא הֻצְרַךְ בִּכְלָל

לִהְיוֹת. וְהֵם נָתְנוּ לוֹ לֶאֱכֹל

מְלוֹא הַשַּׂק אֶפְשָׁרֻיּוֹת לִגְדֹּל,

וְהֵן אֲשֶׁר יָצְקוּ בּוֹ כֹּחַ עַז –

עַד מִמִּצְחוֹ קֶרֶן אַחַת צָמְחָה.

אֶל בְּתוּלָה קָרֵב, לָבָן, וְאָז

הָיָה, בִּרְאִי הַכֶּסֶף וּבְתוֹכָהּ.

תרגום הסונטה מוקדש למרדכי גלדמן

ג

יְדִיד שָׁקֵט שֶׁל מֶרְחַקִּים, הַרְגֵּשׁ –

בִּנְשִׁימָתְךָ כָּל הַמֶּרְחָב גָּדֵל.

בְּתוֹךְ חֲלַל פַּעֲמוֹנִים אָפֵל

עֲבֹר וְהִצְטַלְצֵל. כּל שֶׁנּוֹגֵס

מִמְּךָ, יִמְלָא בְּכֹחַ וְיִגְבַּר.

הֱיֵה יוֹצֵא וּבָא בְּגִלְגּוּלֶיךָ.

מָה הַקָּשֶׁה מִכּל אֲשֶׁר עָלֶיךָ

עָבַר? הֲפֹךְ לְיַיִן אִם כֹּה מַר

לֵךְ לִשְׁתּוֹת. בַּלַּיְלָה הָאוֹפֵף

הֱיֵה אִתָּהּ הַכֹּחַ הָאוֹסֵף

אֶת כָּל חוּשֶׁיךָ לְמִפְגָּשׁ נִפְעָם.

וְעֵת שִׁמְךָ מֵאֶרֶץ יֵעָלֵם,

אֱמֹר לָאֲדָמָה – אֲנִי זוֹרֵם,

לַמַּיִם הַשּׁוֹטְפִים – אֲנִי קַיָּם.

• בתיה שוורץ
• עמינדב ברזילי