אוּלַי בְּבֶטֶן הַר אֲנִי הוֹלֵךְ

כְּמוֹ עַפְרָה בְּתוֹךְ עוֹרֵק קָשֶׁה –

לְבַד, עָמֹק מְאֹד, אֵינִי רוֹאֶה

לֹא סוֹף וְלֹא מֶרְחָק, הַכֹּל הוֹפֵךְ

קִרְבָה, וּלְאֶבֶן כָּל קִרְבָה תִּהְיֶה.

עָדַיִן בַּכְּאֵב אֵינִי בָּקִי

לָכֵן אֶקְטַן בָּאֹפֶל הַגָּדוֹל.

אַתָּה הוּא זֶה? הַכְבֵּד עַכְשָׁו וְנְפֹל,

שֶׁכָּל מְלוֹא יָדְךָ אוֹתִי תִּכְלֹל

וַאֲנִי אוֹתְךָ בִּמְלוֹא צָעֲקָתִּי.

בַּיוֹם אַתָּה שְׁמוּעָה בִּלְבַד

הַמְּהַלֶּכֶת עֲמוּמָה,

דְּמָמָה בְּתֹם הַפְּעִימָה –

שָׁבָה, נִסְגֶּרֶת לָהּ לְאַט.

כְּכֹל אֲשֶׁר מִתְמַעֲטִים

תָּוֵי הַיּוֹם אֶל חֲשֵׁכָה

יוֹתֵר הִנְּךָ, וּמַלְכוּתְךָ

עָשָׁן מֵאַרֻבּוֹת בָּתִּים.

אֲנִי מוֹצֵא אוֹתְךָ פֹּה בַּדְבָרִים

אֲשֶׁר עִמָּם אֲנִי הוֹלֵךְ כְּאָח:

אַתָּה נִשְׁזָף כְּזֶרַע בַּזְעִירִים

וּבַגְּדוֹלִים אַתָּה גָּדוֹל כָּל־כָּךְ.

זֶהוּ מִשְׂחָק מֻפְלָא שֶׁל הַכֹּחוֹת

הָעוֹבְרִים כְּמוֹ מְשָׁרְתִים בַּכֹּל:

לִגְדֹּל בַּשֹׁרֶשׁ, בַּגְזָעִים לַחְדֹּל –

וְלִתְחִיָּה לָקוּם בַּצַּמָּרוֹת.