אוּלַי בְּבֶטֶן הַר אֲנִי הוֹלֵךְ

כְּמוֹ עַפְרָה בְּתוֹךְ עוֹרֵק קָשֶׁה –

לְבַד, עָמֹק מְאֹד, אֵינִי רוֹאֶה

לֹא סוֹף וְלֹא מֶרְחָק, הַכֹּל הוֹפֵךְ

קִרְבָה, וּלְאֶבֶן כָּל קִרְבָה תִּהְיֶה.

עֲדַיִן בַּכְּאֵב אֵינִי בָּקִי

לָכֵן אֶקְטַן בָּאֹפֶל הַגָּדוֹל.

אַתָּה הוּא זֶה? הַכְבֵּד עַכְשָׁו וְנְפֹל,

שֶׁכָּל מְלוֹא יָדְךָ אוֹתִי תִּכְלֹל

וַאֲנִי אוֹתְךָ בִּמְלוֹא צַעֲקָתִּי.

בַּיוֹם אַתָּה שְׁמוּעָה בִּלְבַד

הַמְהַלֶּכֶת עֲמוּמָה,

דְּמָמָה בְּתֹם הַפְּעִימָה –

שָׁבָה, נִסְגֶּרֶת לָהּ לְאַט.

כְּכֹל אֲשֶׁר מִתְמַעֲטִים

תָּוֵי הַיּוֹם אֶל חֲשֵׁכָה

יוֹתֵר הִנְּךָ, וּמַלְכוּתְךָ

עָשָׁן מֵאֲרֻבּוֹת בָּתִּים.

אֲנִי מוֹצֵא אוֹתְךָ פֹּה בַּדְבָרִים

אֲשֶׁר עִמָּם אֲנִי הוֹלֵךְ כְּאָח:

אַתָּה נִשְׁזָף כְּזֶרַע בַּזְּעִירִים

וּבַגְּדוֹלִים אַתָּה גָּדוֹל כָּל־כָּךְ.

זֶהוּ מִשְׂחָק מֻפְלָא שֶׁל הַכֹּחוֹת

הָעוֹבְרִים כְּמוֹ מְשָׁרְתִים בַּכֹּל:

לִגְדֹּל בַּשֹּׁרֶשׁ, בַּגְּזָעִים לַחְדֹּל –

וְלִתְחִיָּה לָקוּם בַּצַּמָּרוֹת.