בְּלֵב הַיָּם אֳנִיָּה מְהַלֶּכֶת –

מַה תִּשָּׂא, הָאֳנִי? זְהַב שַׁלֶּכֶת.

יְהוּדֵי פָז: שַׁלֶּכֶת קַדְמוֹנִיָּה;

בִּבְשָׂרָם סְתָו, בִּפְנֵיהֶם אוֹר רְמִיָּה.

יְהוּדֵי פָז וּמְסוֹס: הַיָּד תִּקָּחֵם –

וּתְמוֹלְלֵם עַד תֹּם מִבְּלִי הִנָּחֵם.

וְעַיִן תִּרְאֶה אוֹתָם וְהֵבִינָה

מָה אוֹן מוֹרָשָׁה בָם וְיֶתֶר חִנָּהּ.

וְזָכְרָה שֶׁמֶשׁ קְדוּמִים אֲשֶׁר כָּבָה

וּצְבָעָיו עוֹד כִּיקוֹד בַּעֲלֵי רְבָבָה.

בְּלֵב הַיָּם אֳנִיָּה מְהַלֶּכֶת –

מַה תִּשָּׂא, הָאֳנִי? עַם שְׂרִיד שַׁלֶּכֶת.

אֶרְאֶלָּה בַּת-הַשְּׁכֵנָה זוֹכֶרֶת לִי בָרְחוֹב

אֲשֶׁר הָיִיתִי לָהּ כְּדוֹד בִּידִידוּת כֵּנָה:

וְגַם בִּגְאוֹת מִשְׂחָקָהּ עוֹד תִּמְצָא עֵת לָסֹב

וּפְנוֹת אֵלַי בְּחֵן וְסוּר בְּחִיּוּךְ טוֹב –

אֶרְאֶלָּה בַּת-הַשְּׁכֵנָה.

וּבְיוֹם לֹא-טוֹב מִיָּמִים, בִּתְקוּפַת-רֹגֶז זֹאת,

עָבַרְתִּי לִי בָּרְחוֹב לְמַעֲשַׂי הַנִּכְלָמִים;

וְהִנֵּה הִיא מִנֶּגֶד וְעִמָּהּ עוֹד מִבְּנוֹת

הַשֶּׁבַע וְהַשֵּׁשׁ, הַטַּף שֶׁטּוֹב לִרְאוֹת

בְּיוֹם לֹא-טוֹב מִיָּמִים.

וְהַטַּף מִתְגּוֹדֵד סְבִיבָהּ וּמַאֲזִין לְפִי-תֹם,

וְקוֹל אֶרְאֶלָּה הוֹלֵךְ בְּשַׁלְוָה מַעֲצִיבָה:

– הֵם הוֹרְגִים גַּם יְלָדִים. וּפָשׁוּט כָּךְ יוֹם-יוֹם!

הַיַּלְדָּה קָרְאָה כֵּן וַתּוֹסֵף כֵּן לִנְאֹם –

וְהַטַּף מִתְגּוֹדֵד סְבִיבָהּ.