א. שירים ראשונים

מאת

יעקב שטיינברג

---

עַל הַגֶּשֶׁר

מאת

יעקב שטיינברג

אוֹר הַיָּרֵחַ מִתְבּוֹלֵל בְּזֹהַר הַקְּרָחִים,

עוֹלֶה בָאֲוִיר קוֹל נֶפֶץ שֶׁל קֶרַח מִתְבַּקָּע,

הָלְאָה בַמֶּרְחָק שְׂדוֹת קֶרַח חֲלָקִים נִמְשָׁכִים,

בָּאָה מֵאַיִן-זֶה הֶמְיַת הַמַּיִם הַדַּקָּה.

עוֹמֵד אֲנִי עַל הַגֶּשֶׁר וְעֵד רוֹאֶה הִנֵּנִי:

בַּמָּקוֹם הַהוּא גִּלְדֵי קֶרַח נֶעֶרְמוּ לַעֲרֵמָה;

רוֹחֲשִׁים הַקְּרָחִים וּמֵעִיק הָאֶחָד עַל שֵׁנִי,

וְרוֹחֲשִׁים הַמַּיִם הַמְכֻסִּים מִתַּחַת לָהֵמָּה.

עוֹמֵד אֲנִי עַל הַגֶּשֶׁר וְעֵד לַמְּתחוֹלֵל:

גְּלָדִים עַל לִבִּי מְעִיקִים וְתַחַת הַגְּלָדִים

זִרְמֵי רְגָשׁוֹת חֲדָשִׁים וּצְעִירִים נוֹלָדִים, –

וְשֶׁטֶף הַנֹּעַר בַּקֶּרַח הַנּוֹשָׁן מִתְבּוֹלֵל.

1905

---

[יבואו הימים הטובים]

מאת

יעקב שטיינברג

יָבוֹאוּ הַיָּמִים הַטּוֹבִים,

וּבָא תוֹר הָאָבִיב הַבָּהִיר,

וְיָקוּם דּוֹר חָדָשׁ וְצָעִיר, –

אַךְ אַנוּ לֹא נֵהָנֶה מִדְּרוֹרוֹ.

וַחֲלוֹם הָעֲתִידוֹת הָרְחוֹקִים,

בִּימֵי עֲלוּמֵינוּ רָקַמְנוּ

וּבְעִתּוֹת הַמְּצוּקָה חָלַמְנוּ, –

אֲנַחְנוּ לֹא נֵדַע פִּתְרוֹנוֹ.

לְבִנְיַן הֶעָתִיד הַגָּדוֹל

אֶת אַבְנֵי הַיְסוֹדוֹת הִנַּחְנוּ,

תַּחַת עֹל כָּבֵד כִּי שַׁחְנוּ, -

אַךְ אָנוּ לֹא נִרְאֶה בִגְאוֹנוֹ.

1903

---

[בערב, בשקוע השמש הימה]

מאת

יעקב שטיינברג

בָּעֶרֶב, בִּשְׁקֹעַ הַשֶּׁמֶשׁ הַיָּמָּה,

אַף עָנָן קַל אֶחָד לֹא נִרְאָה בָּרָמָה;

וְאוּלָם בַּיַּעַר אָז הָיְתָה חֲרָדָה,

עֲדַת כָּל הָעֵצִים נִרְעֲשָׁה, רָעָדָה;

וַיִּסְאַן הַיַּעַר בְּחִיל וּבְבֶהָלָה,

כְּחָשׁ אָסוֹן קָרוֹב וּמְבַקֵּשׁ הַצָּלָה.

כְּדַרְכָּם הִזְהִירוּ בַשְּׁחָקִים הָרָמִים

כּוֹכָבִים מַזְהִירִים וּשְׁלֵוֵי-עוֹלָמִים;

וְאוּלָם בַּיַּעַר הַשָּׁאוֹן אָז גָּדַל,

וְעַד אוֹר הַבֹּקֶר לֹא שָׁקַט, לֹא חָדַל;

וּכְאֶנְקַת הַנֶּפֶשׁ שֶׁטֶּרֶם נִכְנְעָה

בַּהֲמֻלַּת הָעֵצִים הַנּוּגָה נִשְׁמְעָה.

וְלַבֹּקֶר עָב כֵּהֶה הַשַּׁחַק כְּבָר עָטַף,

מְטַר-סַגְרִיר מִלְמַעְלָה בְּעַצְלוּת כְּבָר נָטַף;

וְחֶרֶשׁ רַק נָעוּ הָעֵצִים עֲגוּמִים,

וְרוּחַ-סְתָו קָרַע עֲלֵיהֶם הַכְּתֻמִּים;

וּכְאִלּוּ כְּבָר נִכְנַע הַיַּעַר וַיְקַבֵּל

כְּבָר עָלָיו גְּזַר דִּינוֹ – בִּדְמָמָה הִתְאַבֵּל.

1903

---

מֵאַחֲרֵי הַחוֹמָה

מאת

יעקב שטיינברג

בְּגָלוּי וְּבֵסֶתר נֹאבֵדָה

בְּתֹפֶת הַחַיִּים הַהוֹמָה;

שַׁעֲרֵי הַחַיִּים נִנְעָלִים

וְאָנוּ מֵאַחֲרֵי הַחוֹמָה.

אִם רָפִים וְחַלָּשִׁים נִוָּלֵד,

כַּצֹּאן הַטָּבוּחַ נֹאבֵדָה;

בַּאֲנָחָה כְבוּשָׁה נַשְׁלִימָה

אֶת דֶּרֶךְ הַחַיִּים הַכְּבֵדָה.

וְהָיָה אִם יֶחְזַק רוּחֵנוּ

וְלֹא נָכֹף רֹאשֵׁנוּ בִּמְהֵרָה, –

וְחָזְקוּ הַחַיִּים עָלֵינוּ,

וַאֲנַחְנוּ נִכָּנַע בִּמְאֵרָה.

וּבְקִלְלַת עוֹלָם לַגּוֹרָל,

בְּצִמָּאוֹן לֹא נִשְׁקָט וּבְתַאֲוָה

לא מָלְאָה לַחַיִּים הַגְּדוֹלִים –

לְחִנָּם נִתְחַנֵּן וּנְשַׁוָּע.

וּשְׂנוּאֵי-הַחַיִּים וְחוֹמְדֵי

הַחַיִּים הַיָּפִים וְהַמָּרִים, –

עַל חוֹמָתָם נִשְׂתָּעֵר,

וְנִדְפֹּק עַל פִּתְחֵי הַשְּׁעָרִים.

אַךְ אִישׁ לְקוֹלֵנוּ לֹא יַאֲזִין

בֶּהָמוֹן הַחַי וּמִתְהוֹלֵל,

רַק דֶּרֶךְ הַחֲרַכִּים נִתְבּוֹנֵן

לַחַיִּים וּשְׁאוֹנָם הַהוֹלֵל.

וּבְלַהַט צִמָּאוֹן לֹא נִשְׁקָט

וּבְאֵשׁ תַּאֲוָתֵנוּ לֹא מָלְאָה,

לְחוֹמַת הָאֶבֶן הַבְּצוּרָה

רֹאשֵׁנוּ נְנַפֵּץ בִּקְלָלָה.

1904

---

[בשעה זו, בימי הסתו הכהים]

מאת

יעקב שטיינברג

בְּשָׁעָה זוֹ, בִּימֵי הַסְּתָו הַכֵּהִים,

בַּהֲלֹךְ וְהִתְכַּוֵּץ מֶרְחַב הָעֲרָבָה;

בַּחֲלַל הָעוֹלָם יִתְעוּ רוּחוֹת-עֶרֶב נְכֵאִים

כְּלַחַשׁ נֶפֶשׁ נֶעֱצָבָה;

וּכְאִלּוּ אֵיזוֹ יָד נַעֲלָמָה

בַּלָּט עַל תֵּבֵל מִכְסֵה לֵיל פּוֹרָשֶׂת;

וּכְיֶלֶד עָיֵף בַּאֲפֵל הַלֵּיל וּדְמָמָה

פָּנֶיהָ תֵּבֵל-יָהּ כּוֹבָשֶׁת; –

אָז יֵשׁ שֶׁנִּדְמֶה: נִבְלֵי יָהּ נִסְתָּרִים

בַּלָּט לְתֵבֵל שִׁירַת עֶרֶב שָׁרִים.

כֵּן תָּשִׁיר אֵם לְיַלְדָּהּ הַיָּגֵעַ

בַּחֲצִי קוֹל שִׁירַת עֶרֶשׂ נְכֵאָה.

1904

---

[כשחק החיוור בערב]

מאת

יעקב שטיינברג

כַּשַּׁחַק הַחִוֵּר בָּעֶרֶב,

עֵת יִכְבּשׁ הַיְקוּם אֶת הַצַּעַר

הַבָּא עִם הַצְּלָלִים הָאִלְּמִים,

עִם אוֹרוֹ הַמֵּת שֶׁל הַסַּהַר, –

עֵינֶיהָ אוֹר חִוֵּר כֹּה מָלְאוּ,

מַבָּטָן לִי מוּבָן וְלֹא מוּבָן;

כְּמוֹ עַל שְׁעוֹת אשֶׁר שֶׁהָיוּ

תִּתְגַּעְגַּע וּתְחַכֶּה לְשׁוּבָן.

1904

---

שִׁיר-הַמָּוֶת

מאת

יעקב שטיינברג

בִּפְאַת מִזְרָח הַשֶּׁמֶשׁ בַּבֹּקֶר מְקִיצָה,

בִּפְאַת מַעֲרָב בָּעֶרֶב הִיא בָאָה;

אוֹר וָחֹם בְּיוֹם אֶתְמוֹל הַשֶּׁמֶשׁ הֵפִיצָה,

הַיּוֹם בָּאָה בָעָב וְנֶחְבָּאָה.

אַךְ לֹא יָשׁוּב יוֹם עָבַר, אִם עָכוּר אוֹ בָהִיר,

וּכְבָר שִׁמְשׁוֹ לָנוּ לֹא יָאִיר.

אִם טוֹבִים וְאִם דַּלִּים חַיֵּי אָדָם הָיוּ –

כְּבָר לָעַד בְּחֵיק הַנֵּצַח יִשְׁלָיוּ.

מִנִּי נִימֵי הַכִּנּוֹר יִנָּתֵק קוֹל נְגִינָה,

הֲקוֹל חֶדְוָה זֶה הָיָה, אִם קִינָה?

אַךְ אִם כֹּה וְאִם כֹּה – וְהַשִּׁירָה כְּבָר תַּמָּה,

רָעוֹד רָעֲדָה וּלְעוֹלָם נָדַמָּה.

כִּנּוֹר פְּלָאִים תֵּבֵל, נְעִים צְלִילָיו הַנְּשָׁמוֹת,

כָּל הַחַיִּים שִׁיר יָהּ עַל אֲדָמוֹת;

וּבְהִנָּתֵק קוֹל צִלְצוּל מִשִּׁיר הַהַרְמוֹנִיָּה,

לָעַד יִישַׁן בְּחֵיק הַדּוּמִיָּה.

יֵשׁ שַׁאֲנַנִּים הַגַּלִּים עַל פְּנֵי הָאוֹקְיָנוֹס,

שְׁטוּפֵי אוֹר, שְׁלֵוֵי עוֹלָם הֵם נָעִים;

יֵשׁ בִּסְעָרָה הַגַּלִּים הַקּוֹדְרִים נִשָּׂאִים,

עוֹטֵי הוֹד רַעֲמוֹתָם הַלְּבָנוֹת.

גַלִּים הֵמָּה הַנְּשָׁמוֹת בְּאוֹקְיָנוֹס הַנְּצָחִים,

עַד לְאֵין סוֹף, עַד לְאֵין גְּבוּל הֵם נִמְשָׁכִים.

אַךְ אִם סַעַר יְחַיֵּם וְאִם שַׁלְוַת עוֹלָמִים –

הֵמָּה עוֹבְרִים וְכָלִים לְעוֹלָמִים.

1904

---

[יש ארצות רחוקות על גבול ציר הצפון]

מאת

יעקב שטיינברג

יֵשׁ אֲרָצוֹת רְחוֹקוֹת עַל גְּבוּל צִיר הַצָּפוֹן

אֲשֶׁר קֶרַח עוֹלָמִים יִתְעַלֵּם עָלֵימוֹ,

וּמְעַט הוּא הָאוֹר וְהוּא דַל וְהוּא חִוֵּר,

עֵת הַשֶּׁמֶשׁ לְיָמִים מְעַט תִּפְקְדֵמוֹ.

הַשֶּׁמֶשׁ לֹא תוֹצִיא צְבָא צְמָחִים מֵחֵיקָן,

עֵת מֵרָחוֹק וּכְזָרָה לָהֶן תִּשְׁלַח אוֹרָהּ;

וְעוֹד טֶרֶם מֵאוֹר הֵן לֵהָנוֹת יַשְׂפִּיקוּ,

כְּבָר תָּשׁוּב וּתְכַסֵּן כְּסוּת חָרְפָּן הַשְּׁחֹרָה.

אַךְ רֹךְ לֹא יְתֹאָר בִּימֵי אֲבִיב אוֹרָן

עַל פְּנֵי קַרְחָן הַנּוֹצֵץ יִשְׁתַּפֵּךְ, וְנִרְאֶה;

הֵן מְקַבְּלוֹת הַטּוֹבָה בְּבוּשָׁה וַעֲנָוָה,

הֵן נֶהֱנוֹת מֵאוֹר מִתּוֹךְ צַעַר וְיִרְאָה.

וְנִדְמֶה: בְּעֶצֶם אֲבִיבָן הַקָּצָר

הֵן נְכוֹנוֹת וּמְחַכּוֹת לְרֶגַע הַפְּרֵדָה.

וּבְבוֹא שְׁעַת הַפְּרֵדָה, עֵת מַתְּנַת הָאוֹרָה

אַחֲרוֹנָה עַל פְּנֵי שְׂדוֹת הַקֶּרַח רוֹעֵדָה.

וְהִשְׁתַּפְּכָה חַכְלִילוּת עַל פְּנֵי כָּל הַמֶּרְחָב,

וְהִתְאַדְּמוּ גַּבְנֻנֵּי הַשְּׁלָגִים הַקְּרָחִים,

וּנְשָׁקָתַם הַשֶּׁמֶשׁ נְשִׁיקָתָהּ אַחֲרוֹנָה,

לְעֵת תֵּלֵךְ מֵהֵמָּה לְיָמִים, לִירָחִים, –

אָז כְּמוֹ מְצוּקָה מִתְאַפְּקָה מְרַחֶפֶת עֲלֵיהֶן; –

כָּכָה תֶאְדַּם לְחִי יַלְדָּה לָאֵם לֹא-אֲהוּבָה,

עֵת גַּם לָהּ אִמָּהּ תַּאֲצִיל נְשִׁיקָה לֹא רְגִילָה;

אָז מִבּוּשָׁה יַאְדִּימוּ כָל פְּנֵי הָעֲלוּבָה.

1903

---

[אין זאת, כי ניתק איזה מיתר רך בבריאה]

מאת

יעקב שטיינברג

אֵין זֹאת, כִּי נִתַּק אֵיזֶה מֵיתָר רַךְ בַּבְּרִיאָה;

בָּאֲוִיר רָעַד, רִפְרֵף קוֹל – וָגָז;

וּכְמוֹ לְבָב הָעוֹלָם לָחַץ פֶּתַע מַכְאוֹב עָז –

אֲנָחָה חִדְלַת-קוֹל לְאָזְנִי אַט הִגִּיעָה.

וּבְיָם הַחֲשֵׁכָה טָבְעה חֶרֶשׁ הָאֲנָחָה,

וַיְחַנֵּק שְׁחוֹר הָאֹפֶל אֶת הַקּוֹל הַמָּר;

וּכְמוֹ מִקֶּדֶם נָם הַשַּׁחַק קוֹדֵר, סָר,

וּכְמוֹ מִקֶּדֶם תִּישַׁן גַּם הָאָרֶץ הַנִּדְלָחָה.

וְצַר לִי עַל תֵּבֵל הָאֻמְלָלָה:

כִּי מִי זֶה שָׁמַע אֶת אַנְחָתָהּ וְיִדְלֶנָּה

מִתְּהוֹם הַחֲשֵׁכָה, אֲשֶׁר בּוֹ צָלָלָה,

וּבְאָזְנֵי בְנֵי-הָאָדָם יַשְׁמִיעֶנָּה?

1903

---

[אנוכי זוכר בוקר אחד, בוקר אביב]

מאת

יעקב שטיינברג

אָנֹכִי זוֹכֵר בֹּקֶר אֶחָד, בֹּקֶר אָבִיב,

מִסָּבִיב כָּל הַחַיִּים אֶת פְּנֵיהֶם לִי הִצְהִילוּ

הָעוֹלָם הָיָה רַעֲנָן וְרַעֲנָן הָיָה לִבִּי,

וַיִּיפוּ אָז הַחַיִּים כְּאִלּוּ רַק הִתְחִילוּ.

וַיֵּלֶךְ שְׁבִי לְבָבִי אָז אַחֲרֵי אוֹר הַבֹּקֶר.

וַיְהִי בִּשְׁטֹף לְבָבִי הָאוֹר הֶחָם וָאֶתְאַו

לָצֵאת לְדֶרֶךְ גְּדוֹלָה, לְדֶרֶךְ רְחוֹקָה רְחוֹקָה,

עַד אִם הַבֹּקֶר חַי וְאוֹרוֹ טֶרֶם נֶאֱסַף.

אַךְ לָקַח שְׁבִי לְבָבִי אוֹר בֹּקֶר זֶה הַמָּתוֹק,

וּכְמוֹ נְשִׁיקוֹת רַבּוֹת הוּא נָשַׁק אֶת נִשְׁמָתִי,

וּכְיֵין גַּן-עֵדֶן מִלֵּא שִׁכָּרוֹן קַל אֶת נַפְשִׁי –

וָאֶשְׁכַּר כָּל הַבֹּקֶר וְלַדֶּרֶךְ לֹא יָצָאתִי.

1904

---

עִם הַשַּׁחַר

מאת

יעקב שטיינברג

כִּי אֲקַדֵּם שַׁחַר, וִיחִידִי עִם הָעוֹלָם

אֶתְיַחֵד שָׁעָה שְׁלֵוָה לְקַדֵּם אוֹר הַיּוֹם;

וָאֱהִי נִצָּב מַחֲרִישׁ בַּחַלּוֹן שָׁלֵו, חוֹלֵם,

וּבְקֶרֶב נַפְשִׁי טֶרֶם תִּנָּעֵל עֵין הַתֹּם.

וּכְעוֹלָם זֶה הַמְחַכֶּה בְּשַׁלְוָה וּבְטָהֳרָה

לִקְרַאת הַיּוֹם הַקָּרֵב, כְּאֶל יוֹם רִאשׁוֹן לוֹ,

כֵּן רָחוֹק מְאֹד מִנַּפְשִׁי אָז זִכְרוֹן כָּל עֲבָרָהּ,

וּקְדֻשַּׁת תֹּם בִּלְבָבִי וְטֹהַר יַלְדוּת בּוֹ.

וְאָז חֲלוֹמוֹת בֹּקֶר, כַּכְּרוּבִים הַנִּבְרָאִים

בְּשַׁחַק בִּשְׁעַת שַׁחֲרִית לְהַגִּיד שִׁיר לָאֵל,

יַעֲרוּ תֻמַּת נַפְשִׁי עִם רַעַד הָעֳפָאִים,

וְנָסוּ עִם הָרוּחַ וְגָזוּ עִם הַצֵּל.

1904

---

בַּמַּנְגִּינָה

מאת

יעקב שטיינברג

כִּמְטַר אוֹרֵי אָבִיב נִתָּךְ עַל הָאָרֶץ,

יָרְדוּ עַל לְבָבִי צְלִילֵי הַמַּנְגִּינָה.

לַהֲקוֹת פַּרְפָּרִים נִבְרְאוּ בָאוֹרָה,

חֶרֶשׁ הֵמָּה עוֹלִים מִכָּל סְדָק וּפִנָּה.

רוֹחֲפִים הֵם בָּאֲוִיר, רַךְ שְׁאוֹן כַּנְפֵיהֶם

כְּרַחַשׁ הַחֲלוֹמוֹת לִבִּי מֵהֶם מָלֵא;

שָׁלֵו סוֹד חַיֵּיהֶם, קָצָר חַג חַיֵּיהֶם,

רוֹחֲשִׁים הֵם בִּדְמָמָה עַד הָאוֹר יִכָּלֵא.

גַּם סוֹד מוֹתָם שָׁלֵו: שְׁלֵוִים הֵמָּה נָמִים

עֵת כִּי יִכְבֶּה זְהַב הַשֶּׁמֶשׁ בִּפְאַת יָמָּה.

הַמַּנְגִּינָה כָלְתָה. גַּם כָּל חֲלוֹמוֹתַי

חָדַל רַחֲשָׁם בִּי וַיִּגְוְעוּ בִּדְמָמָה.

1904

---

גַּעְגּוּעַי

מאת

יעקב שטיינברג

אֲנִי נוֹשֵׂא בִּלְבָבִי גַּעְגּוּעַי הַגְּדוֹלִים.

בֵּין הֲמוֹנִים נֶחְפָּזִים בִּרְחוֹבוֹת הַקִּרְיָה,

מְקוֹם חוֹטֶפֶת אֶת חֶלְקָהּ וְנֶאֱבֶקֶת כָּל בִּרְיָה,

וּבְדִמְמַת חַדְרִי בְּלֵילוֹת אִי-שֵׁנָה,

עֵת תְּלַטְּפֵנִי הַדְּמָמָה וּתְהִי לִי כְּאִמִּי –

גַּעְגּוּעַי הַגְּדוֹלִים הֵם עִמִּי.

וְאֶת הַחַיִּים הַיָּפִים מְבַקֵּשׁ אָנֹכִי,

וְאֶל כָּל הַדְּרָכים וְהַשְּׁבִילִים הָאוֹבְדִים בָּעֲרָפֶל

אֲנִי מַבִּיט וְשׁוֹאֵל: אֵי נוֹף מַאֲוַיָּי,

הַלְעוֹלָם מִסָּבִיב עָלַי סָגְרוּ חַיַּי? –

אַכֵן חַיֵּי הַחֲלוֹמוֹת הֵם יֶשְׁנָם, הֵם יֶשְׁנָם!

אִם לֹא עַתָּה – עוֹד יִהְיוּ הֵם בְּעֵת אַחֶרֶת! –

וְאִם אֵינָם וְלֹא יִהְיוּ – מֵאַיִן חֲלוֹמִי?

מִי זֶה הִבְעִיר בְּלִבִּי אֶת אֵשׁ הַגַּעְגוּעִים,

וְלָמָּה סְבִיבִי הַחַיִּים לִי כָּכָה הֵם שְׂנוּאִים?

וְלָמָּה אֶשְנָא וְאֹהַב הָאָדָם כְּאֶחָד,

מִי לִי הֶרְאָה אֶת דְּמוּתוֹ כֹּה יָפָה, מַזְהִירָה,

וּכְמוֹ מַלְאַךְ הָאָרֶץ לִי נִרְאָה? –

אֵלֵךְ אֶתְעֶה בְּכָל שְׁבִיל וּבְכָל דֶּרֶךְ וַאֲבַקֵּשׁ.

וֶאֱמוּנָתִי בַחַיִּים הִיא תְהִי לִי כּוֹכָבִי –

עִם גַּעְגּוּעַי הַגְּדוֹלִים בִּלְבָבִי.

1904

---

[לי בא הלילה עם עצבוני]

מאת

יעקב שטיינברג

לִי בָא הַלַּיְלָה עִם עִצְּבוֹנִי,

עֵת חִבְּקָה יָדִי אֶת הַנַּעֲרָה;

וַיְהִי בְלִבִּי דְּבַר הַלַיְלָה:

שְׁקָה עוֹד לַיָּפָה, מַהֲרָה, מַהֲרָה.

וַיִּהְיוּ שְׂפָתַי אֶל שְׂפָתֶיהָ,

וְיָדִי סְבִיב גִּזְרָתָהּ נָחָה;

וְנִדְמֶה לִי: כְּמוֹ כָנָף שְׁחֹרָה

מֵעַל לְרֹאשִׁי אָז נִמְתָּחָה.

וּבְעוֹד עַל שְׂפָתַי צְלִיל נְשִׁיקָתִי,

עַל אָזְנִי רִפְרֵף קוֹל וָרָעַד:

"לִי אַתָּה תְהִי וְהָיָה צְלִילְךָ,

וְאֶקַּח גַּם אֶת שְׁנֵיכֶם לָעַד".

וַיְהִי עַל שְׂפַת שִׁיר אַהֲבָה,

וְלִבִּי יָדַע אָז עַצָּבֶת;

וַיְהִי בְיָדִי כּוֹס הַחַיִּים,

וְנָגְעָה בִי אָז כְּנַף הַמָּוֶת.

1904

---

[אבוי לי! אנוכי יראתי]

מאת

יעקב שטיינברג

אֲבוֹי לִי! אָנֹכִי יָרֵאתִי

מִשְּׁחוֹר מַחְשְׁבוֹתַי – עֲנָנִי,

וְעֵת הֵן בְּמֹחִי סָעָרוּ

בַּכָּר אָז כָּבַשְׁתִּי אֶת פָּנָי.

אֲבוֹי לִי! אָנֹכִי אֶת עֵינַי

עָצַמְתִּי לְאוֹר בְּרַק מַחֲשָׁבָה,

וּרְאוֹת לֹא רָאִיתִי תְּהוֹם נַפְשִׁי

כִּי בָעֲרָה קִרְבָּהּ לֶהָבָה.

אֲבוֹי לִי אֶת אָזְנַי אָטַמְתִּי

לְקוֹל תִּתָּהּ רַעַם מַחֲשַׁבְתִּי;

לִהְיוֹת פָּנִים אֶל פָּנִים עִם סַעֲרִי

אֶת לִבִּי אֲנִי לֹא עָרַבְתִּי.

וְלָכֵן לֹא תוֹפֵף מְטַר נְדָבוֹת

עַל חֶלְקַת נִשְׁמָתִי הַיְבֵשָׁה,

וְלָכֵן גַּם רֹאשׁ לֹא הֵרִימוּ

כָּל צִיצֵי תִקְוָתִי הָעֲבֵשָׁה.

וְאַחֲרֵי הַסַּעַר לֹא נִדְּפוּ

עוֹד כָּלָה מִמֹּחִי הָאֵדִים,

וּבְקִרְבּוֹ עוֹד תָּעֹה יִתָּעוּן

שְׂרִידֵי הֶעָבִים הַכְּבֵדִים.

1903

---

מִן הֶעָבָר

מאת

יעקב שטיינברג

א

בָּאָבִיב חָלַמְתִּי חֲלוֹם הָאַהֲבָה.

בַּקַּיִץ, בִּהְיוֹת כָּל הָעוֹלָם שָׂבֵעַ,

לַשָּׁוְא הָיָה לִבִּי אֶת לִבֵּךְ תּוֹבֵעַ

בְּעַרְבֵי תַעֲלוּמָה וּבְלֵילוֹת הַתַּאֲוָה.

הַכֹּל גָּדַל, פָּרַח בָּעוֹלָם וּפָרָה,

אַךְ מְאוּמָה לֹא גָדַל בִּלְבָבֵךְ לְמַעֲנִי.

וַיָּבֹא הַסְּתָו – וְהַחֲלוֹם עֲזָבַנִי,

רַק חוּטָיו הַצְּחֹרִים עוֹד צָפִים בִּנְהָרָה.

ב

לֹא, לֹא צַר לִי עַל מַתְּנַת לְבָבִי הַגְּדוֹלָה,

אַהֲבַת נְעוּרַי, שֶׁכֹּה בְעֵינַיִךְ נְקַלָּה,

שֶׁבִּשְׂחוֹק עַל שְׂפָתַיִךְ דָּחִית וּבָזִית לָהּ,

לְמַתְּנַת לְבָבִי הַנַּעֲלֶה, –

לִי רַק צַר עַל הַחֲלוֹם, אֲשֶׁר חָלַם לְבָבִי:

אוֹתוֹ יַחֲלֹם הָאָדָם רַק פַּעַם בְּחַיָּיו,

בְּעוֹדוֹ תָמִים עִם נַפְשׁוֹ, וּמַזְהִיר וְשׂוֹחֵק

עוֹד טַל בֹּקֶר עַל כָּל מַאֲוַיָּיו.

1904

---

[ברגעים של דממה ובדידות]

מאת

יעקב שטיינברג

בִּרְגָעִים שֶׁל דְּמָמָה וּבְדִידוּת,

עֵת נִשְׁכָּח מִלִבִּי הָעוֹלָם,

וְעוֹמֵד עַל שְׂפַת יָם הַחַיִּים

רַק יִמּוֹג בְּאָזְנַי הֵד קוֹלָם –

אָז אוֹתָךְ, הָאִשָּׁה, אֲבַקֵּשׁ,

לְמַלֵּא אֶת רֵיקוּת לְבָבִי,

חֵלֶף הָעוֹלָם וּמְלֹאוֹ

אֶת דְּמוּתֵךְ אֶל לִבִּי אָז אָבִיא.

וּפוֹרֵשׁ מֵהֶמְיַת הָעוֹלָם,

וְרָחוֹק וְנִשְׁכָּח מִמֶּנּוּ,

אָז תִּהְיִי לִי אַתְּ עוֹלָם מָלֵא

שֶׁאִתִּי בַלֵּב אֶשָּׂאֶנּוּ.

1904

---

[יש יוולד איש בארץ]

מאת

יעקב שטיינברג

יֵשׁ יִוָּלֵד אִישׁ בָּאָרֶץ,

אֲשֶׁר מְקוֹר חֲלוֹמוֹת לְבָבוֹ,

עַל שֶׁעָבַר כְּבָר וְאֵינוֹ,

וְעַל זֶה, אֲשֶׁר לֹא יָבוֹא.

וְהַחֲלוֹמוֹת טְהוֹרִים, זַכִּים,

דּוֹמִים הֵם לְמַעְיְנוֹת-סְתִָרים,

מְפַכִּים, זוֹחֲלִים בָּאֲדָמָה

עָמֹק עָמֹק, זַכִּים, קָרִים.

נַעֲלָמִים הֵם מְפַכִּים,

עַד אֲשֶׁר בְּחֵיק הָאָרֶץ

רַעַשׁ עַז יַעֲבֹר פֶּתַע;

צְבָא מַעְיָנוֹת אָז מִתְפָּרֵץ

מִמַּחֲבוֹאוֹ, כָּאֲסִירִים

לִרְאוֹת חֹפֶשׁ בְּאוֹר חֶרֶס –

כֵּן הַחֲלוֹמוֹת: יָמִים, שָׁנִים

בְּחֵיק הַלֵּב הֵם רוֹחֲשִׁים חֶרֶשׁ;

עַד אֲשֶׁר הַלֵּב יִתְפַּלֵּץ,

וַעֲבָרָהוּ גַּל עִנּוּיִים,

אָז, רַק אָז הַלֵּב יָשִׂיחַ

אֶת הַחֲלוֹמוֹת, הַגַּעְגּוּעִים.

1903

---

[אצווה את החלום והעלה לי את דמותך]

מאת

יעקב שטיינברג

אֲצַוֶּה אֶת הַחֲלוֹם וְהֶעֱלָה לִי אֶת דְּמוּתֵךְ

מִן הָעֲרָפֶל.

כִּי נִרְדַּם יוֹמָם בִּי חֲלוֹמִי שְׁנַת חֲרָדָה,

הוּא נֵעוֹר בְּלֵיל סְתָו אָפֵל.

וְאֶרְאֵךְ יוֹשְׁבָה אֶל הַחַלּוֹן עִם הָעֶרֶב,

עֲצוּבָה וּמַחֲרִישָׁה.

הַשֶּׁמֶשׁ שָׁקָעָה. רַק בַּמַּעֲרָב

עוֹד תִּלְחַשׁ אִשָּׁהּ,

וַאֲנִי עַל יָדֵךְ לוֹחֵשׁ לָךְ בַּחֲשַׁאי:

“הַשֶּמֶשׁ יָרָד”.

וּמְלֵא דְאָגָה סְתוּמָה חָוַר כָּל הָעוֹלָם,

וּכְבָר הַלֵּיל מֵרִבְצוֹ חָרָד,

וּכְיָתוֹם אֶחָד גָּדוֹל כָּל הָעוֹלָם,

גַּם בְּנֵי-הָאָדָם יְתוֹמִים;

וְתוֹעִים הֵם וּמְבַקְשִׁים דֶּרֶךְ אַחַת גְּדוֹלָה,

וְלָאֶל הַלְּבָבוֹת הוֹמִים.

וְאוּלָם לִבֵּךְ הוֹמֶה אֶל חֲלוֹמוֹת,

וְנַפְשֵׁךְ אֶל מְקוֹרָם

וְחֲפֵצָה אַתְּ בְּשֶׁבַע שְׁמָשׁוֹת בְּבַת אֶחָת,

וְתוֹעָה אַתְּ לְבַקֵּשׁ אוֹרָם.

הֲיִי עִמָּדִי – לִבִּי מְקוֹר חֲלוֹמוֹת,

חֲלוֹמוֹת חַיִּים;

וּבְנַפְשִׁי עוֹלוֹת שְׁמָשׁוֹת וְדוֹעֲכוֹת,

וְנַפְשִׁי עָמְקָה כַּשָּׁמַיִם.

וְיוֹשְׁבָה אַתְּ עֲצוּבָה וּמַחֲרִישָׁה,

וְעֵינַיִךְ דֹּם אֵלַי תִּשָּׂאִי.

וְאָנֹכִי רוֹקֵם רֶשֶׁת שֶׁל חֲלוֹמוֹת,

וּמְצוֹדֵד לִבֵּךְ בַּחֲשָׁאִי.

1904

---

[קודרים ישאו השחקים את מחשבותיהם - העבים]

מאת

יעקב שטיינברג

קוֹדְרִים יִשְּׂאוּ הַשְּׁחָקִים אֶת מַחְשְׁבוֹתֵיהֶם – הֶעָבִים,

עוֹמְדִים דּוֹאֲגִים כָּתְלֵי הַחֶדֶר הַחֲרִישִׁים.

כָּל הָרְחוֹבוֹת מִתְעַגְּמִים בְּרִפְשָׁם,

כָּל הַלְּבָבוֹת בְּעֶצְבָּם מַרְגִּישִׁים.

עוֹד מְעַט וְיִפָּתְחוּ גַם לִי חֶרֶשׁ שַׁעֲרֵי הָעֶצֶב,

עַל הַשַּׁעַר בַּלָּט מַלְכַּת עָצְבִּי לִי תְּחַכֶּה.

חֶרֶשׁ אֶשַּׁק שְׂפָתֶיהָ הַחִוְרוֹת

וַאֲחַבֵּק גִּזְרָתָהּ הַדַּקָּה.

דוּמָם תָּשִׂים בִּי הִיא אֶת עֵינֶיהָ הַשְּׁחֹרוֹת כַּלָּיְלָה,

וְהִגִּידוּ עֵינֶיהָ לִי סוֹדָן בִּדְמָמָה.

כָל הַלֵּיל יִקְרַב צַעֲרִי אֶל צַעֲרָהּ,

כָּל הַלֵּיל תֶּהֱמֶה נְשָׁמָה לִנְשָׁמָה.

1905

---

[נדלקים כוכבים במרום. ובאים הרוחות]

מאת

יעקב שטיינברג

נִדְלָקִים כּוֹכָבִים בַּמָרוֹם. וּבָאִים הָרוּחוֹת

וְלוֹאֲטִים עֶצֶב וּמְשַׁכְּרִים כַּחֲלוֹמוֹת.

כַּחֲלוֹם יָרַד אַט עֶרֶב נִיסָן

לְעִיר לְבֵין הַחוֹמוֹת.

מִתְרַקְּמִים וְהוֹלְכִים בָּאֲוִיר הַצְּלָלִים הַכְּחֻלִּים,

וְאָנֹכִי אֶת תְּמוּנַת הַנַּעֲרָה אֶרְקֹמָה.

וְאָנֹכִי בְּשֶׁטֶף הֶהָמוֹן

בִּרְחוֹב חַי וְהוֹמֶה.

וְהִנֵּה הַתְּמוּנָה, וְהִנֵּה לְנֶגְדִּי עֵינֶיהָ

כְּמַרְאֵה הַסַּמֵּט אֲשֶׁר לָרָקִיעַ,

אוֹר רַךְ וּמִתְאַפֵּק כְּאוֹר כּוֹכָב

מִקִּרְבָּן יַגִּיהַּ.

עוֹדֶנִּי בַחֲלוֹמִי וּשְׁתֵּי עֵינַי סַמֵּט לִי רוֹמְזוֹת,

וּתְמוּנַת הַנַּעֲרָה נִצֶּבֶת עַל יָדִי;

וְקוֹל רַךְ עַל אָזְנִי: "הָעֶלֶם

לֵךְ בּוֹא נָא עִמָּדִי"…

1905

---

[ביום אשר תהיי לי את]

מאת

יעקב שטיינברג

בַּיּוֹם אֲשֶׁר תִּהְיִי לִי אַתְּ

אֲבַקֶּשׁ לִי שָׁעָה רַק אַחַת,

עֵת יִיף וְיִתְעַדֵּן הַיּוֹם,

וְאַתְּ עִם הַיּוֹם אָז שׂוֹמַחַת, –

בַּשָׁעָה הַזֹּאת אֶמְסָר לָךְ,

בִּשְׂחוֹק וּבִמְשׁוּבַת עֲלוּמִים,

סוֹד לִבִּי הַנּוֹשָׁן וְהָרַע,

הִרְהוּרִים וַחֲלוֹמוֹת עֲגוּמִים;

וְנִדָּף כָּל זֶה אָז בָּאוֹר,

וּצְחוֹקֵךְ הָעַלִּיז לִי יַעֲנֶה.

וְאַחַר לָךְ אֶשַּׁק בְּגִיל,

וְנַפְשִׁי כְּבָר אָז שַׁאֲנַנָּה.

1905

---

[ימים שלושה מאז לא כתבת לי מאומה]

מאת

יעקב שטיינברג

יָמִים שְׁלֹשָׁה מֵאָז לֹא כָתַבְתְּ לִי מְאוּמָה,

מֵאָז לֹא יָדַעְתִּי מְנוּחָתִי וְאֶת יוֹמִי;

וְעָבְרוּ הַלֵּילוֹת עָלַי בְּלִי תְנוּמָה,

וְרִחַף עָלַי חוֹלֶה עָגוּם חֲלוֹמִי.

שְׁלֹשָׁה יָמִים מַזְהִירִים וְּׁשחוֹר שְׁלֹשָׁה לֵילוֹת

יַפְרִידוּ בֵּינִי וּבֵינֵךְ.

נָכְרִיָּה לַיָּמִים הָאֵל אַתְּ, מַלְאָכִי:

מְאוּמָה הֵם לִי לֹא הֵבִיאוּ מִמֵּךְ.

וְכָל לֵיל מִן הַלֵּילוֹת הַשְּׁחֹרִים הָאֵלֶּה

בְּקֶרֶב הַדְּמִי אָרַג סוֹדוֹת חֲדָשִׁים,

וְרַבּוּ צֶאֱצָאֵי הַלַּיְלָה – הַלְּחִישׁוֹת,

וְנוֹלְדוּ וּמֵתוּ בְכָל לֵיל אַלְפֵי רְחָשִׁים, –

אַךְ אֶת סוֹדִי בֵּין סוֹדוֹת הַלֵּיל לֹא מָצָאתִי

וַיְדַבֵּר אֶל נַפְשִׁי הַלֵּיל, וְלֹא הֵבִינָה,

וְאָזְנִי אֶת רַחֲשֵׁי לְבָבֵךְ הַקַּלִּים

בֵּין רַחֲשֵׁי הַלֵּיל לֹא הִבְחִינָה.

1905

---

[באתי אלייך בשעת בין השמשות]

מאת

יעקב שטיינברג

בָּאתִי אֶלַיִךְ בִּשְׁעַת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת.

רוּחַ הָעֶרֶב בַּחוּץ עִדֵּן אוֹתִי,

לָאַט עַל אָזְנִי דִּמְיוֹנוֹת חֲלוֹמוֹת;

אִתִּי הֲבֵאתִים, חֲלוֹמוֹת הָאשֶׁר

יַחְדָּו נַחֲלֹקָה.

לָהַט הַמַּעֲרָב עַל דַּרְכִּי, וַיֵּלֶךְ

הָלוֹךְ וְהַזְהֵר עַד הָיָה לוֹ מַרְאֵה

שׁוֹשַׁן הָאָבִיב בְּבֹקֶר רַעֲנָן.

מְנִשַׁךְ אָז לִבִּי לַמַּעֲרָב, לַזֹּהַר,

קָם קוֹל בִּלְבָבִי וַיֹּאמֶר לִי: "אָדָם!

יָפִים הַחַיִּים לַחוֹלֵם בַּמַּחֲבוֹא,

יָפִים הֵם עוֹד שִׁבְעָתַיִם לַלּוֹחֵם;

מַזְהִיר הַשֶּׁמֶשׁ בִּמְלֹא כָל הָאָרֶץ,

צָפוּן הָאשֶׁר בְּמֶרְחָק לֹא נוֹדָע;

קוּם וְהָלָכְתָּ בָּאָרֶץ הַגְּדוֹלָה,

בַּקֵּשׁ שָׁם אשֶׁר וּפִתְרוֹן לַחֲלוֹמוֹת".

עָנָה לְבָבִי לְקּוֹל זֶה הַקּוֹרֵא:

"יֵשׁ נַעֲרָה חִוְרָה עֵנַיִם לָהּ שְׁחֹרוֹת,

תּוֹעוֹת וּמְבַקְשׁוֹת הֵן אָשְׁרָן בָּאָרֶץ:

תֵּדַע הַנַּעֲרָה חֲלוֹמִי וְהָלְכָה

אַחֲרַי בָּאָרֶץ".

בָּאתִי אֵלַיִךְ בִּשְׁעַת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת,

אֵצֶל הַחַלּוֹן יָשַׁבְנוּ וַנַּחֲרֵשׁ,

רוּחַ רַךְ בָּא בְּעַד הַחַלּוֹן וַיִּשֹּׁב…

הֵבִיא לִי עֶצֶב בִּכְנָפָיו הָרוּחַ,

רוּחַ הָעָרֶב. –

אַיֵּה הִיא אֶרֶץ הַזֹּהַר חָלַמְתִּי?

הִנֵּה הַשַּׁחַק כֹּה חִוֵּר, כֹּה אִלֵּם,

נִרְדְּמוּ כַנְפֵי חֲלוֹמִי כְּכַנְפֵי

צִפּוֹר הַגָּן עַל הֶעָנָף בָּעָרֶב.

אוּלָם נָא שְׁמָעִי: עוֹד יֵשׁ שִׁיר לִלְבָבִי,

עָצֵב הַשִּׁיר, אַךְ כֹּה עָרֵב, כֹּה עָרֵב!

שְׁקִי לִי וְאָשִׁיר לָךְ חֶרֶשׁ הַשִּׁירָה

בְּשָׁעָה זוֹ, שְׁעַת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת.

1904

---

רַק אָח לִי הַלָּיְלָה

מאת

יעקב שטיינברג

יוֹמָם בָּאֲנָשִׁים בִּקַּשְׁתִּי מְרַחֵם,

אַךְ בּוֹדְדִים הָאֲנָשִׁים בְּעוֹלָמָם וּסְגוּרִים,

וְאִלֶּמֶת הִיא שְׂפַת הַיִּסּוּרִים –

וְלא אָבָה אִישׁ לְנַחֵם וְלֹא יָדַע לְנַחֵם.

וַיָבֹא הַלַּיְלָה, הַלַּיְלָה הַדּוֹמֵם,

וַיִסֹּךְ דִּמְמָתוֹ,

וַיִּסֹּךְ שַׁלְוָתוֹ

עַל לִבִּי הַשּׁוֹמֵם.

רַק אָח לִי הַלָּיְלָה.

מֶמְשַׁלְתּוֹ כְּאַחַת גַּם צָרָה, גַּם גְּדוֹלָה,

אִם רָחַב וְגָדַל – לָעַיִן לֹא נִרְאָה,

וְאִם בְּחֵיקוֹ אֵין מִסְפָּר עוֹלָמוֹת –

הוּא כָבַשׁ אֶת עַצְמוֹ בַּעֲנָוָה וְיִרְאָה,

כָּמוֹנִי אֲנִי עַל אֲדָמוֹת.

רַק אָח לִי הַלָּיְלָה. הוּא אָח לִי לַתּוּגָה.

בִּבְרֹא אֱלֹהִים אוֹתוֹ לְפָנִים,

נָתַן בּוֹ תּוּגַת כָּל הָעִדָּנִים,

תּוּגָה גּדוֹלָה וּסְתוּמָה וַעֲנֻגָּה,

כָּל תּוּגַת הַנֶּצַח וִיגוֹן כָּל הַנְּשָׁמוֹת, –

כָּמוֹנִי אֲנִי עַל אֲדָמוֹת.

אָבִינָה לְךָ, לָיְלָה, אֶת תּוּגַת לְבָבִי,

הַסּוֹכְכָה עַל חַיַּי וּנְעוּרַי מְלַוָּה,

לְעֵין הָאֲנָשִׁים לֹא אֶתֵּן לְרַאֲוָה,

וְעִם תּוּגַת כֻּלָּם תּוּגָתִי לֹא אָבִיא.

אֶתְכַּנֵּס בְּתוֹךְ עַצְמִי וְאֶשְׁלֶה בְעִצְבוֹנִי,

רַק אָחִי הַלַּיְלָה, זָר, בּוֹדֵד כָּמוֹנִי.

1904

---

[אתם שתו כוס הגיל עד לשוכרה]

מאת

יעקב שטיינברג

אַתֶּם שְׁתוּ כוֹס הַגִּיל עַד לְשָׁכְרָה,

אַתֶּם צְאוּ בְרִקּוּדִים הוֹלְלִים, –

וְאֶת דַּלְתְּכֶם סִגְרוּ עַל מַסְגֵּר

בְּעַד הָרְעֵבִים וּבְעַד הָעֲמֵלִים.

וַאֲנִי עַל הַמִּפְתָּן אֶתְיַצֵּב

וְאָשִׁיר לָכֶם שִׁיר הַחַיִּים;

וְשִׁכֶּרְכֶם הַשִּׁיר וְהַיָּיִן,

וּשְׁכַרְתֶּם וְּשְׂמַחְתֶּם כִּפְלָיִם.

וְהָיָה כִי יֵצֶר לִי לִרְאוֹת

בְּיֶדְכֶם אֶת כּוֹס הַתַּעֲנוּגִים,

וְנַעֲשׂוּ צְלִילֵי שִׁירָתִי

חֲרִישִׁים וְרָפִים וְנוּגִים.

אָז תִּדְחֲפוּ אוֹתִי הַחוּצָה

וּסְקַלְתּוּנִי בַּכּוֹסוֹת הָרֵיקוֹת;

וְנִשְׁאַרְתֶּם הוֹלְלִים לְבַדְּכֶם,

וּשְׁכַרְתֶּם וּשְׁמַחְתֶּם בְּלִי סְפֵקוֹת.

1905

---

[ויש שבליל אפלה, בחצות לילה]

מאת

יעקב שטיינברג

וְיֵשׁ שֶׁבְּלֵיל אֲפֵלָה, בַּחֲצוֹת לָיְלָה,

עָלַי יָשִׁיתוּ צְבָא מַחֲשָׁבוֹת שְׁחֹרוֹת,

וּלְבָבִי תִּלְחַץ תּוּגָה אַחַת גְּדוֹלָה:

זוּ תוּגַת עַד, יְרֻשַּׁת דּוֹרֵי דוֹרוֹת.

אָז בָּא אֶל לִבִּי רֶגֶשׁ בְּדִידוּת נוֹרָא,

כִּבְדִידוּת עָנָן קוֹדֵר בָּרָקִיעַ,

בְּחֵיק הַלַּיְלָה כִּי תַרְגִּיעַ אֶרֶץ שְׁחֹרָה,

וְאוֹתוֹ, אֶת הַקּוֹדֵר, רוּחַ-סְתָו יַסִּיעַ.

אָז נִדְמֶה לִי: לֹא אֶחְיֶה גַם בִּיצִירָה,

לַהֶבֶל רַק פִּזַּרְתִּי אֶת כָּל כֹּחִי:

הַכֹּל בָּא גָז כַּחֲלוֹם וּכְצִלְצוּל שִׁירָה,

וּכְצֵל עִם צְלָלִים אֶמּוֹג גַּם אָנֹכִי.

1903

---

[דומם ירבצו העבים]

מאת

יעקב שטיינברג

דּוּמָם יִרְבְּצוּ הֶעָבִים,

בֶּטַח יִרְבְּצוּ כֻלָּמוֹ.

לוּ הִתְעוֹרֵר רוּחַ סוֹעֵר

וְנָשָׂא אֶל קְצוֹת יָם אוֹתָמוֹ!

אוֹ לוּ תָקַף אוֹתָם חֵפֶץ

לְחוֹלֵל עַל רָאשֵׁינוּ סְעָרָה, –

אָז מָצִינוּ – וְעַלִּיזִים –

כּוֹס חֲמָתָם הַנֶּאְדָּרָה.

אַךְ הֶעָבִים רַק מַחֲרִישִׁים,

כְּאִלּוּ קָפְאוּ עַל רָאשֵׁינוּ;

וּבְאֵין-רוּחַ – קָפְאוּ דוּמָם

מִפְרְשֵּׂי אֳנִיָּתֵנוּ.

1903

---

[והיה אם יבוא הרגע האיום]

מאת

יעקב שטיינברג

וְהָיָה אִם יָבוֹא הָרֶגַע הָאָיֹם,

וְנִתַּק הַמֵּיתָר הָאַחֲרוֹן בַּלֵּב,

שֶׁקָּשַּׁר עוֹד אוֹתִי אֶל קְהַל הָעֲבָדִים,

וְאַשְׁלִיךְ אֶת נִסִּי הַבָּלָה בִּכְאֵב.

וְהָיָה אִם יָבוֹא הָרֶגַע הָאָיֹם,

וְאַכִּיר שִׁגְיוֹנִי הַגָּדוֹל, הַמָּר,

וְאֵדַע שֶׁכֹּחִי לָרוּחַ פִּזַּרְתִּי:

הָעָם הָעֲנָק נָח בְּקִבְרוֹ זֶה כְּבָר.

וְהָיָה אִם יָבוֹא הָרֶגַע הָאָיֹם,

וְאֵדַע: חָטָאתִי לֵאלֹהֵי הָאוֹר,

בְּחַנְּקִי אֶת נַפְשִׁי בַּמַּחְשָׁךְ, בַּסֹּהַר,

בְּשׁוֹרְרִי שִׁירַת הַחֵרוּת בַּבּוֹר.

אֲזַי לֹא אִמָּלֵט אֲלֵיהֶם, הַזָּרִים,

לְהָחֵם אֶת לִבִּי בְּבֵיתָם הֶחָם,

רַק פֹּה עַל קִבְרוֹתַי הַחֲבִיבִים אֵשֵׁבָה,

וַאֲבַכֶּה אֶת קֶבֶר הֶחָלָל – הָעָם.

1903

---

[לא בדמעות תדיחו את חלודת עבדותכם]

מאת

יעקב שטיינברג

לֹא בִדְמָעוֹת תָּדִיחוּ אֶת חֲלֻדַּת עַבְדוּתְכֶם,

לֹא בְהִמְנוֹן וָשִׁיר לָכֶם תִּקְנוּ אֶת פְּדוּתְכֶם;

וְעַל מִזְבַּח הַתְּחִיָּה אִם לִבְּכֶם קָרְבַּנְכֶם –

לֹא יִרְצֶנּוּ אֱלֹהֵי הַדְּרוֹר, לֹא יַעַנְכֶם.

חֵטְא לַחַיִּים חֲטָאתֶם, אַתֶּם וַאֲבוֹתֵיכֶם,

וְלֹא שַׂמְתֶּם אֶת לִבְּכֶם לְקוֹל אֲדֹנַי,

בְּהַשְׁלִיחוֹ בָכֶם כָּל הָעוֹלָם הֶחָי.

וּבְבוֹא יוֹם הַגְּמוּל לַעֲוֹן בְּנֵי הָעָם

לֹא יְכֻפַּר הֶעָוֹן הַזֶּה רַק בַּדָּם,

אָז דְּרוֹר לָכֶם תִּקְנוּ בַּעֲרֵמוֹת פִּגְרֵיכֶם.

1903

---

בְּלֵּיל קַיִץ

מאת

יעקב שטיינברג

רַךְ מְאֹד רוּחַ הַלַּיְלָה. לֵיל קַיִץ לֵיל אָפֵל

הַשַּׁחַק כְּאִילּוּ הִתְכַּוֵּץ וְלָאָרֶץ הוּא שָׁפֵל.

וְהוּא שָׁחֹר-כָּחֹל, מְעַטִּים בָּרוֹם הַכּוֹכָבִים,

שׁוֹלְחִים חֲצָאֵי רְמָזִים, מֶבָּטִים עֲנָוִים,

מוּבָנִים וְאֵינָם מוּבָנִים, כְּזִמְרַת מֶרְחַקִּים,

כְּמַבַּט הַחַי וּכְמוֹ מַשַּׁק מַעְיָנוֹת מְפַכִּים.

דְּמָמָה. נָדַמּוּ הַחַיִּים בַּבָּתִּים הַקָּרִים,

אַךְ עוֹד הֲמוֹן הֵדֵי קוֹלוֹת בָּאֲוִיר נֶאֱצָרִים,

וּכְמוֹ שְׁאוֹן מֶרְחַקִּים חֲרִישִׁי לֹא נִפְסָק יִשָּׁמַע –

זוֹ נִשְׁמַת יוֹם עָבַר עַל פְּנֵי הָעִיר תְּרַחֵף בַּדְּמָמָה.

לַיְלָה. וּכְנָפָיו מָה רַכּוֹת וְקַלּוֹת, וּנְגִיעָה,

לֹא תַבְחִין הָאֹזֶן, הֵן נוֹגְעוֹת בְּיָם הַדּוּמִיָּה;

וּבְכָל אֲשֶׁר יִגְּעוּ – הַכֹּל בָּא בְּאֶרֶג חֲלוֹמוֹת:

הָעֵצִים הַקְּפוּאִים, זְכוּכִית הַחַלּוֹן, הַחוֹמוֹת.

וְעֵינֵי הָאִישׁ אָז תַּבֵּטְנָה לַמֶּרְחָק הַסָּתוּם,

וְאִם יֵשׁ עוֹד בְּעִמְקֵי נִשְׁמָתוֹ חֲלוֹם אֶחָד יָתוֹם,

אָז יֵרוֹם וְיִרְחַב וְיִפְרֹשׂ אֶת כְּנָפָיו בַּנְּשָׁמָה –

וְלֹא יֵדַע הָאִישׁ אָז עַל מָה לִבּוֹ קִרְבּוֹ כֹּה הָמָה…

וּנְשָׁמוֹת הַתּוֹעוֹת בַּיּוֹם בֵּין הֶהָמוֹן הַסּוֹאֵן

וְאוֹבְדוֹת בָּאוֹרָה וְאֵין אוֹתָן יוֹדֵעַ וְאֵין רוֹאֵן, –

בַּלַּיְלָה הָרַךְ הֵן נְעוֹרוֹת וְרַכּוֹת כָּמוֹהוּ,

וְעִם כָּל לַחַשׁ רוּחַ הַחֲלוֹמוֹת אֲלֵיהֶן יָבוֹאוּ…

מֵאַיִן הֵם בָּאִים, מִי יוֹלִיד הַחֲלוֹמוֹת הָאֵלֶּה?

צַעַר הָעוֹלָם בַּחֲלוֹמוֹת בְּלֵילוֹת אֲפֵלָה,

בְּלֵילוֹת הַסְּתָו וְהַחֹרֶף, הֵם מְטַפְּסִים וְעוֹלִים

מֵעוֹלָם אֶל עוֹלָם בְּעוֹלְמוֹת אֲדֹנָי הַגְּדוֹלִים.

וְאוּלָם בְּלֵיל זֶה רַכִּים הֵמָּה כַּלַּיְלָה וְלֹא בְרוּרִים.

וּכְאֶחָד הֵם מְתוּקִים וַעֲצוּבִים, כְּזִכְרוֹן יִסּוּרִים

שֶׁעָבְרוּ וּבָטְלוּ. –

וּבְעוֹד הַחֲלוֹמוֹת מְמַלְאִים

הַנְּשָׁמָה כְּרֵיחוֹת שֶׁל דְּשָׁאִים נְעִימִים וְקַלִּים,

נִקְרַע כְּבָר מָסַךְ הַלַּיְלָה וּמִבַּעַד הַחֲרַכִּים

נְגֹהוֹת הַיּוֹם הַבָּא נִרְאוּ כְּשׁוֹמְרִים וּמְחַכִּים.

וְאוֹסֵף הַלַּיְלָה אֶת כְּנָפָיו, וְאַחֲרָיו יִסָּעוּ

חֶרֶשׁ גַּם כָּל הַחֲלוֹמוֹת, אֲשֶׁר אִתּוֹ בָּאוּ.

1904

---

[וכשיצאה הנערה מחדרי לאיטה]

מאת

יעקב שטיינברג

… וּכְשֶׁיָּצְאָה הַנַּעֲרָה מֵחַדְרִי לְאִטָּהּ

שׁוּב אֵלַי רֹאשָׁהּ הֵסַבָּה,

וְשׁוּב מִתּוֹךְ צַעֲרָהּ בִּי חֶרֶשׁ הִבִּיטָה,

וְנָשְׁקָה לִי אָז מִתּוֹךְ חִשְׁקָהּ וְצַעֲרָהּ,

נָשְׁקָה חֶרֶשׁ עֵת רַבָּה.

דָּבוֹק דָּבְקוּ אֶל שְׂפָתַי אָז שִׂפְתֵי הַנַּעֲרָה,

קָרַב חָזָהּ אֶל חָזִי, וְלָהַט

כָּל גֵּוָהּ עַל גֵּוִי וְרָעַד,

כְּמוֹ נִשְׁמַת נְעוּרֶיהָ יְצָאַתָּהּ,

וּבְפִרְפּוּרֵי הַגְּסִיסָה חֲלוֹמָהּ עֲזָבָהּ.

וְהִיא רָעֲדָה רְעִידָה אַחֲרוֹנָה וְקַלָּה,

וּנְשִׁיקָתָהּ אַחֲרוֹנָה אֶת שְׂפָתַי צָרָבָה,

וְהִיא קָמָה,

וְשָׁלְחָה אֵלַי מֶבָּט אַחֲרוֹן בִּדְמָמָה,

וּבַמֶּבָּט הַזֶּה מִשְׁנֶה צַעַר הִתְגַּלָּה, –

אַךְ לֹא דָרַשׁ מְאוּם וְלֹא תָבָע.

וּכְשֶׁיָּצְאָה הַנַּעֲרָה מֵחַדְרִי נִשְׁאַרְתִּי

עִם גַּעְגּוּעִים מִּיָּמַי לֹא יְדַעְתִּים,

עִם עִצָּבוֹן לא יְדַעְתִּיו עֲדַיִן.

שָׁלַט אוֹתוֹ הָעֶצֶב עָלַי וּמָסַרְתִּי

אֶת עַצְמִי בְּיָדוֹ הָרַכָּה.

הָמָה לִבִּי: חֲלוֹמִי כְּבָר אַיִן,

כָּל מַאֲוַיֵּי אַהֲבָתִי לָהּ נְתַתִּים,

אֶת כָּל שְׂפוּנֵי גַעְגּוּעַי שָׁפַכְתִּי בְחֵיקָהּ,

וְנִשְׁאֲרָה עַתָּה בַּלֵּב פִּנָּה רֵיקָה.

וְעוֹד הָמָה לְבָבִי: כּוֹס אשֶׁר שָׁתִיתִי,

וּבָא לִי הַכֹּל, אֲשֶׁר נַפְשִׁי שָׁאָלָה,

וַעֲבָרַנִי הָאשֶׁר הָרַב וְרָוִיתִי.

עַתָּה נַפְשִׁי לְאֹשֶׁר עוֹד כָּלָה, כֹּה כָלָה,

חֲלוֹם אָשְׁרִי הֶחָדָשׁ כְּבָר לִבִּי יֶאֶרְגֶנּוּ,

אַךְ אֵי אָשְׁרִי אֲבַקֵּשׁ וְאֵי אֶמְצָאֵנוּ?

וְהָיָה לִי צַר אָז כָּל כָּךְ עַל שֶׁעָבָר,

וְצַר עַל לֹא דָבָר.

1905

---

[ויש אשר יהיה עם לבי ללכת]

מאת

יעקב שטיינברג

וְיֵשׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה עִם לִבִּי לָלֶכֶת

וּלְבַקֶּשׁ לִי אֵל בֵּין הָאֵלִים,

לְהַסְתִּיר בְּכַנְפֵי שְׁכִינָתוֹ נִשְׁמָתִי,

אֲשֶׁר אֵין לָהּ קֵן וְאֵין מְנוּחָה.

וְהָיָה לִי בֵּית מִקְדָּשׁ אֵלִי לְמִשְׁכָּן,

וְקִירוֹתָיו לְמַחְסֶה לִי יִהְיוּ,

אֲשֶׁר רוּחוֹת הַסַּעַר הַהוֹמוֹת בַּמֶּרְחָב

לֹא יְזַעְזְעוּ אוֹתָם.

וּבְלֵילוֹת אֲפֵלָה, כִּי יִשְׁרֹק וְיִנְהֹם

הָרוּחַ בַּחוּץ, וְהִתְהוֹלֵל

בְּתַאֲוָה קָרָה וְעַזָּה, וְצָחַק

כַּדֵּימוֹן שֶׁחָרַג מִסְּגוֹרוֹ,

וְנָסַךְ בִּצְחוֹק זֶה אֶת מִרְיוֹ וּגְאוֹנוֹ,

שֶׁכְּבָר אוֹתָם תִּעֵב וָקָץ בָּם,

וְנָשָׂא בִּכְנָפָיו הַדָּבָר הַנּוֹרָא,

אֲשֶׁר יָדַע לְבָבִי מִנְעוּרָיו, –

לֹא יִתַּר בִּי לִבִּי, לֹא יֵבְךְּ וְלֹא יִסְעַר;

רַק אֶכְרַע עַל בִּרְכַּי בַּמִּקְדָּשׁ,

וְרָחֲשׁוּ שְׂפָתַי בַּלָּט תְּפִלַּת אֵמוּן

לָאֵל בּוֹ בָחָרְתִּי.

וּבַשָּׁעוֹת הָאִלְּמוֹת בִּכְהוֹת אוֹר הַיּוֹם,

וְאִלֵּם אָז צַעַר מַבָּטוֹ,

וְלֹא יְגוֹן הַחַיִּים וְלֹא יְגוֹן הַמָּוֶת –

יְגוֹן סְתָו בָּעוֹלָם.

וּכְתִלִּים עֲרִירִים בַּלֵּיל עַל פְּנֵי שָׂדֶה,

לְלֹא אָח וּלְלֹא חֹם אָז הַנְּשָׁמוֹת,

אֲשֶׁר אֵל לֹא יָדְעוּ וּמַחְסֶה לֹא מָצְאוּ

בָּעוֹלָם לָהֶם רֵיק וְשׁוֹמֵם.

וְאֶהְיֶה אֲנִי אָז לְיַד מִזְבַּח אֵלִי,

אֲשֶׁר תִּיקַד אֵשׁ תָּמִיד עָלָיו.

וְהָיְתָה הָאֵשׁ לִי לְהָחֵם אֶת לִבִּי

וְשָׁלֵו בַּחֹם וּבַקְּדֻשָּׁה;

וְכִי תַעֲלֶה שַׁלְהֶבֶת הָאֵשׁ – אֲנִי אֶרְאֶה

בָאֵשׁ עוֹלוֹת תְּמוּנוֹת הֶעָתִיד,

וְיַד אֲדֹנָי עָלַי תֶּהִי – וְחָלַמְתִּי

חֲלוֹמוֹת אֱלֹהִים.

וּבְרֶדֶת לָאָרֶץ עֲנַן בֵּין עַרְבַּיִם,

וְהַמֶּרְחָב אָז מוֹשֵׁךְ וְסָתוּם,

וְאוֹבְדִים בָּאֵד כָּל הַדְּרָכִים וְהַשְּׁבִילִים

וּשְׁרוּיָה כָּל פִּנָּה בְּסוֹדָהּ,

כְּמוֹ יֶאֱרֹב אשֶׁר עוֹלָמִים מִכָּל קֶרֶן,

אוֹ דְמִי הַמָּוֶת שָׁם יִרְחַשׁ,

וְרָעַד הָעֵץ אָז וְתִרְעַד כָּל נְשָׁמָה,

כְּמוֹ אָבְדָה לָהּ דַּרְכָּהּ לְפֶתַע, –

אָז תִּמְצַא לָהּ נַפְשִׁי מְנוּחָה וְשַׁלְוָה

מֵאַחֲרֵי אֲרוֹן קָדְשֵׁי אֵלִי,

וּשְׁרוּיָה בְטָהֳרָהּ תִּתְחַטֵּא כַיֶּלֶד

לִפְנֵי אֵל עוֹלָמָהּ הַגָּדוֹל,

וְזָכְרָה אֶת חַטֹּאת נְעוּרֶיהָ הַגְּדוֹלִים,

בְּעוֹד הָיְתָה תוֹעָה וַעֲרִירָה,

וְאָז בְּעַד נִשְׁמוֹת הַחוֹטְאִים הָאוֹבְדוֹת

תִּשְׁפֹּךְ אֶת שִׂיחָהּ…

---

סָטִירוֹת

מאת

יעקב שטיינברג

בִּשְׁנַת 1907

א

הַכֹּל אָהֲבוּ. מַגֵּפָה

שֶׁל הִתְאַהֲבוּת, שֶׁל נְשִׁיקוֹת;

אַךְ הַצִּבּוּר כְּבָר נִשְׁתַּתֵּק,

הָאִמָּהוֹת כְּבָר מֵינִיקוֹת.

מֻנָּח כְּבָר בְּקֶרֶן זָוִית

תֹּף הַנֹּעַר, גַּם הַחֲצוֹצְרָה

שֶׁל הָאַהֲבָה כְּבָר נָדַמָּה –

לֹא לְכָךְ הָעֵדָה נוֹצְרָה.

אִישׁ וְאִישׁ לַהֲנָאתוֹ

מַכְנִיס יָד לַעֲרֵמַת זֶבֶל;

יָצָא כְרוּז בְּכָל הָאָרֶץ:

הַכֹּל הֶבֶל, הַכֹּל הֶבֶל.

אַךְ בֵּין כָּךְ וְכָךְ – שִׁמָּמוֹן,

פָּסְקָה רִנָּה מִן הַלְּבָבוֹת;

קֹר וּדְמָמָה. שְׁנָת מְתוּקָה,

הַנֶּאֱהָבִים, הַנֶּאֱהָבוֹת!

ב

שְׂדֵה הַקְּרָב מְכֻסֶּה פְגָּרִים,

עַד לְמַחֲנָק רֵיחַ צַחֲנָה;

רָץ וְנִמְלָט מִי שֶׁנָּשָׂא

אֶת הַתֹּף לִפְנֵי הַמַּחֲנֶה.

אַךְ הַמַּחֲצִיר שָׂם בְּכִיסוֹ

אֶת הַחֲצוֹצְרָה שֶׁל הַזָּהָב:

בֵּית הַמַּלְוֶה נוֹתֵן כֶּסֶף,

וְלַקֵּבָה קָשֶׁה רָעָב.

קוּם אֱכֹל וֶאֱמֹר: אָהַבְתִּי

אֶת הַשּׁוֹט וְאֶת אֲדוֹנִי.

דְּמָמָה גְּדוֹלָה. בָּא וְהוֹלֵךְ

לֵיל שֶׁל קֹר, הַלֵּיל הַצְּפוֹנִי.

בָּאֲפֵלָה עוֹד לַגַּרְדּוֹם

עוֹלִים שְׂרִידִים מִן הַצָּבָא;

לִבְּךָ יוֹעֵץ לְהִתְאַהֵב,

גַּם לְהָקִים זֶרַע. הָבָה.

ג

מִן הַשֶּׁמֶשׁ נִבְרָא מֶלֶךְ,

מִן הַלְּבָנָה – בְּנֵי הַשָּׂרִים;

הָאֲסַפְסוּף – מִן הֶעָפָר,

אַךְ הַיְּהוּדִים הֵם נוֹצָרִים

מֵהִרְהוּרָיו שֶׁל הַבּוֹרֵא…

עֵת הַיְצִירָה כְּבָר כָּלָתָה,

יָשַׁב אֱלֹהִים לָנוּחַ

מִן הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר עָשָׂה.

אַךְ מַחֲשָׁבָה אַחַת יָסְפָה

וְהִטְרִידָה, כִּבְיָכוֹל,

אֶת הַבּוֹרֵא; רוֹצֶה הָיָה

לְגָרְשֶׁנָּה וְלֹא יָכֹל.

רָצָה אֱלֹהִים לָנוּחַ –

קָם וַיִּיצֶר בְּרִיָּה מְשֻׁנָּה

מִמַּחֲשַׁבְתּוֹ: הוּא הַיְּהוּדִי

הַמִּשְׂתָּרֵר וְהַמְעֻנֶּה.

ד

לֵךְ אֱהַב אֶת בְּנוֹת הַגּוֹיִם

עַל מְנָת לְקַבֵּל נְשִׁיקוֹת;

בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל הָעֲנֻגּוֹת

כְּשֵׁם שֶׁאוֹהֲבוֹת – מְצִיקוֹת.

נוֹתְנוֹת מְעַט וְתוֹבְעוֹת הַרְבֵּה

בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל הַיְפֵה-פִיּוֹת,

אַךְ הָשַׁתָּא פָּסְקָה גְבוּרָה

וְהִתְלַהֲבוּת מִן הַבְּרִיּוֹת.

בְּדוֹר יָתוֹם זֶה הִתְרַחֵק

מִן הָאַהֲבָה הַמְשֻׁבַּחַת;

נִתְעַיַּפְתָּ. בְּנוֹת הַגּוֹיִם

נוֹתְנוֹת הַכֹּל בְּבַת אַחַת.

אֶת פֵּרוּרֵי הָאַהֲבָה

אַל תְּלַקֵּט קִמְעָא קִמְעָא:

מַרְבֶּה אַהֲבָה – מַרְבֶּה זֵעָה,

מַרְבֶּה זֵעָה – מַרְבֶּה רִמָּה.

ה

נֵרוֹת כֶּסֶף בַּשָּׁמַיִם,

רוּחַ עֶרֶב קַל מְנַשֵּׁב;

גַּם הַחַיִּים גַּם הַמָּוֶת –

הַכֹּל, הַכֹּל יֵשׁ לְיַשֵּׁב.

כְּלָבִים נוֹבְחִים. גַּם לַכְּלָבִים

יֵשׁ בַּלֵּילוֹת שְׂפַת גַּעְגּוּעִים:

שְׁתֹק, לְבָבִי! כָּל הַסְּפֵקוֹת,

כָּל הַסּוֹדוֹת כְּבָר יְדוּעִים.

סוֹד רַק אֶחָד נִשְׁאַר כָּמוּס –

סוֹד הָאשֶׁר. הָאֲדָמָה

“לֹא יְדַעְתִּיו” לִי מַגִּידָה,

בַּשָּׁמַיִם – דְּמָמָה, דְּמָמָה.

בַּשָּׁמַיִם רַק כּוֹכָבִים,

הַכּוֹכָבִים הֵם עוֹלָמוֹת

בִּפְנֵי עַצְמָם. כֻּלָם בָּרָא

לְשַׁעֲשוּעִים אֵל נְקָמוֹת.

ו

טוֹבָה שִׂמְחָה מִן הַחָכְמָה,

וּמִשְּׁתֵיהֶן טוֹבָה מְנוּחָה;

אַךְ הָאשֶׁר אִם יְאַחֵר,

אֵינוֹ שֹׁוֶה דִמְעָה דְלוּחָה.

מִי זֶה דוֹבֵב בָּרִאשׁוֹנָה

אֶת הַמִּלָּה הַמְקָרֶבֶת

לֵב לְלֵּב, וּמִי זֶה חִבֵּר

בָּהּ גַּם גִּיל וְגַם עַצֶּבֶת?

מִּלָּה קְצָּרָה זוֹ שְׁמָהּ – אשֶׁר,

אִישׁ לֹא יֵדַע אֶת מוֹצָאָהּ;

בַּשָּׁמַיִם הִיא חֲרוּתָה

וּבְמֶבָּטֵי אִשָּׁה נָאָה.

אָנוּ חוֹקְרִים כָּל יָמֵינוּ

אֶת פֵּרוּשָׁהּ. הִתְחִיל נוֹשֵׁר

שְׂעַר רֹאשֶׁךָ; הוֹלֵךְ פּוֹחֵת

אוֹר עֵינֶיךָ. מָה הָאשֶׁר?

ז

אֶחָד אוֹהֵב אֶת הַזָּהָב,

אֶת הַנָּשִׁים אַחֵר חוֹמֵד;

אֶת הַהֶבֶל שֶׁבַּחַיִּים

גַּם מִשְּׁנֵיהֶם אַתָּה לוֹמֵד.

מָרָה שְׁחֹרָה יֵשׁ בַּחַיִּים:

גַּם לָעֶבֶד הִיא מְצִיקָה,

גַּם לָאָדוֹן; מַשֶּׁהוּ אֶחָד

יֵשׁ מִטַּעְמָהּ גַּם בִּנְשִׁיקָה.

גַּם בַּסְּתָו וְגַם בַּקַּיִץ

לִבְּךָ נָתוּן בְּסַכָּנָה:

נִתְעַצָּבְתָּ. רוּחַ יָגוֹן

בָּא וָנָס. מֵאָן וָאָנָה?

שֶׁבַע שְׁמָשׁוֹת שֶׁל עִצָּבוֹן

יֵשׁ בְּאֵין-סוֹף שֶׁל הַיְצִירָה,

אוּלָם שֶׁמֶשׁ אַחַת קְטַנָּה

בַּשָּׁמַיִם לָנוּ מְאִירָה.

ח

גַּם לְצִבְאוֹת הַשָּׁמַיִם

כְּבָר הָרְגַּלְנוּ; כָּךְ בִּמְהֵרָה

מוֹאֵס אָדָם בְּאַהֲבָה,

קָץ בִּנְשִׁיקוֹת אִשָּׁה כְשֵׁרָה.

עַל הַדֶּשֶׁא לִפְנֵי בֵיתִי

אֲנִי שׁוֹכֵב. הַכּוֹכָבִים

זוֹרְחִים כֻּלָּם כְּמִנְהָגָם;

אֶל הַכְּפָר קַיָּצִים שָׁבִים.

צְחוֹק וּדְבָרִים. הַבַּחוּרוֹת

פּוֹרְשׂוֹת רֶשֶׁת צְחוֹר מִסְּבִיבָן;

אֵינִי רוֹאָן בָּאֲפֵלָה

וַאֲנִי נֶהֱנֶה מִזִּיוָן.

פִּתְאֹם נִשְׁמַע קוֹל. בַּפֶּתַח

עוֹמְדָה אִשָּׁה וּמוֹכִיחָה:

לָמָּה תִּשְׁכָּב? בּוֹא הַבַּיְתָה,

הוֹצֵא הֶגֶה קַל מִפִּיךָ.

ט

רוּחַ עֶרֶב חַם מְנַשֵׁב

וְהַלְּבָנָה בְּמִלּוּאָהּ:

אֲנִי הוֹזֶה עַל הָאַהֲבָה

וְעַל נַעֲרָה אַחַת צְנוּעָה.

זֶה כִשְׁלֹשִׁים יְמֵי קַיִץ

אֲנִי דָר בִּמְלוּנַת רוֹעִים;

בֹּקֶר קָם אֲנִי וְתוֹעֶה,

לַיְלָה מְזַמְּרוֹת בְּנוֹת הַגּוֹיִם.

בְּנוֹת הַגּוֹיִם יוֹדְעוֹת זֶמֶר,

יוֹדְעוֹת הֵן הַשְּׁבִיל לַמְּלוּנָה;

צוֹחֲקוֹת שׁוֹקְעוֹת הֵן בֶּחָצִיר,

חֶרֶשׁ פּוֹרְשׁוֹת הֵן בְּלִי תְּלוּנָה.

הִנֵּה נֶעְלַם צֵל בַּחוּרָה,

וַאֲנִי הוֹזֶה עַל הַגִּבְעָה

לִפְנֵי בֵיתִי: מָה הָאַהֲבָה

הַמְשֻׁבַּחַת וּמַה טִּיבָהּ?

י

בְּדוּמִּיַּת לֵיל הַקַּיִץ

אָנוּ נוֹסְעִים. הָאוֹפַנִּים

דּוֹפְקִים חֶרֶשׁ; בַּשָּׁמַיִם

דּוֹלְקִים נֵרוֹת כֶּסֶף קְטַנִּים,

שָׂדוֹת חֲרוּשִׁים, מְלוּנוֹת תֶּבֶן –

אֶת אוּקְרַיְנָה אֲנִי עוֹזֵב;

רַעְיָה הָיְתָה לִי. נִשְׁבַּעְתִּי:

כָּל הָאָדָם דַּל וְכוֹזֵב.

אָנָה תוֹלִיךְ אוֹתִי, רַכָּב?

הוֹי, עֲמֹד! פֹּה מְלוּנָה רֵיקָה,

פֹּה בַת כְּפָר שַׁתְקָנִית אֶמְצָא,

מְנוּחָה אֶמְצָא פֹה בְּחֵיקָהּ.

אַךְ הַמְּלוּנָה נֶעֱלֶמֶת;

דְּמָמָה גְדוֹלָה. הָאוֹפַנִּים

דּוֹפְקִים חֶרֶשׁ; בַּשָּמַיִם

דּוֹלְקִים נֵרוֹת כֶּסֶף קְטַנִּים.

יא

הַרְבֵּה חִידוֹת יֵשׁ בַּחַיִּים,

יֵשׁ גַּם תְּשׁוּבוֹת תִּלֵּי-תִלִּים;

לַחֲכָמִים יֵשׁ פִּתְרוֹנִים,

חֵפֶץ חַיִּים יֵשׁ לַכְּסִילִים.

פַּעַם אַחַת שָׂח לִי חָכָם:

תֹּכֶן אֶחָד לַהֲוָיָה,

רַק הַצּוּרוֹת – – וְלֹא גָמָר:

לְפָנֵינוּ עָבְרָה לְוָיָה.

הָעֲגָלָה אַט הִתְנַהֲלָה

וַתֵּעָלֵם. אוֹרְחִי אָמָר:

תֹּכֶן אֶחָד גַּם לַחַיִּים,

גַּם לַמָּוֶת – – וְלֹא גָמָר.

לְפָנֵינוּ עָבְרָה נַעֲרָה

כְּלִילַת-חֵן, וַנָּקָם לִרְאוֹת;

אַךְ הַנַּעֲרָה בֵּרְכָה אוֹתִי

בְּעֵינֶיהָ הַמַּזְהִירוֹת.

---

מִן הַקִּרְיָה

מאת

יעקב שטיינברג

א

אָבִיב בָּא וּבְנֵי הַכְּרַכִּים

דָּרִים קוֹמָה עַל גַּב קוֹמָה.

אֲפָפוּנִי חֶבְלֵי אָבִיב,

לִבִּי רַךְ וְנַפְשִׁי הוֹמָה.

אֲנִי נִצָּב אֶל חַלּוֹנִי,

וּמֶבָּטִי תָּר מִסָּבִיב;

אוּלַי אֶרְאֶה אַדְמַת יֶרֶק,

דְּמוּת שֶׁל עֵץ כְּאוֹת שֶׁל אָבִיב.

אֵין מְאוּמָה, אֵין מְאוּמָה –

כְּלוּבֵי אֶבֶן רַק נִצָּבִים;

טָבַע אָבִיב אֶת חוֹתָמוֹ

רַק בְּלִבָּן שֶׁל הֶעָבִים.

עָבִים צְחֹרִים לַעֲדָרִים

עוֹבְרִים דּוּמָם לַמֶּרְחַקִּים.

הוֹי, שָׂאוּנִי, עָבִים קַלִּים,

מִתּוֹךְ שִׁעֲמוּם הַכְּרַכִּים!

ב

אָנָה אוֹלִיךְ אֶת יְגוֹנִי?

נַפְשִׁי נָקְעָה מִן הֶעָרִים,

מִן הַוִּיסְלָה בָּעֲרָבָה

עַד הַדְּנֶפֶּר עַז הַנְּהָרִים.

וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי אוֹמְרִים

עַל דַּיָּרֵי פַּלֶּשְׂתִּינָה:

עַל הַיַּרְדֵּן אוֹ בַגָּלִיל

רָאָה חוֹרֵשׁ זִיו הַשְּׁכִינָה.

וְעוֹד זֹאת שָּׁמַעְתִּי מַקְשִׁין

אַחֲרֵי סִפּוּר הָאַגָּדָה:

אֶפְשָׁר הִבְרִיק חוֹל הַמִּדְבָּר

וְהוּא נִתְעָה וְלֹא יָדָע.

וְהַנַּעֲרָה שֶׁאָהַבְתִּי

תַּכְעִיסֵנִי בִמְרִי לַעֲגָהּ:

לֵךְ וֶאֱגָר-לִי טוּב הַמְּדִינָה,

וּלְמֶרְחַקִּים אַל תִּתְגַּעְגָּע.

אָמְנָם יֵשׁ לְנַעֲרָה תְּרוּפָה,

שׁוֹט שֶׁל אַהֲבָה – הַנְּשִׁיקָה;

אַךְ אֶת לִבִּי אֲנִי שׁוֹאֵל

וְאַף הוּא עוֹנֶה לִי בִּשְׁתִיקָה.

אָנָה אוֹלִיךְ אֶת יְגוֹנִי?

אֵין לִי נָבִיא, אֵין לִי חָבֵר;

רַק מִקִּיר לִי אֶבֶן תִּזְעָק:

פֹּה תִקָּבֵר, פֹּה תִקָּבֵר!

ג

אֱלֹהִים! עַל פְּנֵי אַדְמָתְךָ הִתְהַלַּכְתִּי,

וָאֵשְׁתְּ אֶת כּוֹס הַשִּׁעֲמוּם וָאֶרְאֶה;

וְהִנֵּה אָפְסוּ נְשָׁמוֹת גְּדוֹלוֹת מִן הָאָרֶץ.

כִּי הִנֵּה כַעֲסִיס עֲנָבִים נוֹטֵף מִן הַיֶּקֶב –

לְדוֹר הַקְּדוּמִים מָתְקָה כּוֹס הַחַיִּים,

וְאָנוּ מֻכִּים בְּשִׁמָּמוֹן וּבַהֲזָיָה –

כְּשׁוֹתֶה יַיִן עַז מִיּשֶׁן.

אֱלֹהִים! עַל פְּנֵי אַדְמָתְךָ הִתְהַלַּכְתִּי,

וַיְהִי בְאַפִּי רֵיחַ זִקְנָה עַד לְמַחֲנָק,

וָאֶרְאֶה אֶת הָעּוֹלָם פּוֹלֵט רִיר שֶׁל זִקְנָה.

וַיְּהִי בְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ וָאִשָּׁעֵן אֶל הַשִּׁטָּה,

וַתְּהִי הַשִּׁטָּה לִבְנַת צִיצִים וּמְלַבְלֶבֶת

בְּתוֹךְ הַדְּמָּמָה, לְמוּל עַנְנֵי הַזָּהָּב;

וַיָּסַר רוּחַ רַךְ וַיִּפַּח בִּי גַעְגּוּעִים,

וַיִּחַר לִי בְּעֶרֶב אָבִיב זֶה עַד מָוֶת;

וָאֹמַר לִבְכּוֹת, וָאֶתְאַפֵּק עִם הַשְּׁקִיעָה.

אֱלֹהִים: בִּנְשָׁמוֹת גְּדוֹלוֹת אַתָּה צוֹחֵק –

לָאָרֶץ צַר לְךָ לְשָׁלְחָן, וּבַשַּׁחַק

מוֹחוֹת הֵן אֶת צֵל הַשִּׁעְמוּם, כִּבְיָכוֹל…

אֱלֹהִים, אֲנִי מִתְפַּלֵּל: זְכֹר הָאָדָם!

רְאֵה, בְּקִיאוֹ הוּא מִתְפַּלֵּשׁ לְעֵת זִקְנָה,

מִפְלֶצֶת הוּא לְחַיַּת יַעַר וְהַצִּפּוֹר,

אֲשֶׁר לֹא תְקַנֵּן עַל גַּג כְּלוּב-אֲבָנָיו –

מִפְלֶצֶת הוּא הָאָדָם.

ד

תִּיק-תַּק, תִּיק-תַּק… הָעֵת עוֹבֶרֶת,

הִיא מוֹלִידָה, הִיא מְקַבֶּרֶת;

תִּיק-תַּק, תִּיק-תַּק – דְּמָמָה גְּדוֹלָה,

אֵימַת מָוֶת אֵלַי עוֹלָה:

אִתִּי תִּשְׁכַּב הַיְפֵהפִיָּה,

חַם וּמְשַׁכֵּר הֶבֶל פִּיהָ,

אַךְ הַרִמָּה תֹאכַל בְּשָׂרָהּ –

הַכֹּל שָׁב לִדְמָמָה קָרָה.

תִּיק-תַּק, תִּיק-תַּק… סוֹד זֶה תֵדַע:

אָבוֹד אָבְדָה לְךָ אֲבֵדָה,

וְאֵינָהּ חוֹזְרָה, אֵין תְּמוּרָתָהּ,

אִם לִידֵי הִרְהוּרִים בָּאתָ.

תִּיק-תַּק, תִּיק-תַּק – טוֹב לַגֶּבֶר

לִהְיוֹת בּוֹדֵד עַד הַקֶּבֶר;

מִן הַבַּחֲרוּת עַד הַשֵּׂיבָה

תִּהְיֶה חַי בְּרוּחַ שְׁלֵוָה.

תִּיק-תַּק, תִּיק-תַּק… בַּאֲפֵלָה

אֲנִי פּוֹתֵר אֶת הַשְּׁאֵלָה

הָעַתִּיקָה: מַה שֶּׁהָיָה,

מַה שֶּׁיִּהְיֶה – רַק הֲזָיָה;

גַּם הָרָעִים גַּם הַטּוֹבִים

הֵם מִמַּעְיָן אֶחָד שׁוֹאֲבִים,

הַכֹּל שָׁב לְמָקוֹר רִאשׁוֹן –

תִּיק-תַּק, תִּיק-תַּק… עֵת כְּבָר לִישֹׁן.

ה

בַּיָּמִים הַקּוֹדְרִים, בַּיָּמִים הַקְּצָרִים

בְּחִתּוּלֵי עֲרָפֶל הַמַּעֲשִׂים נִגְרָרִים.

מִתְעַסְּקִים אֲנָשִׁים בַּחֲרֹשֶׁת וּבְמָמוֹן,

כְּאִלּוּ כְּפָאָם הַשֵּׁד שֶל שִׁמָּמוֹן.

כִּכְלוּב מָלֵא זָהֳמָה מַרְאֵה הַכְּרַכִּים

בִּימֵי הָעֲרָפֶל וּבְלֵילוֹת מַחֲשַׁכִּים.

כְּאִלּוּ לֹא נָשָׂא הַבּוֹרֵא, כִּבְיָכוֹל,

הָרֶפֶשׁ הַנּוֹרָא וּלְהַבִּיט לֹא יָכֹל.

וַיַּבְדֵּל כִּטְמֵאִים דַּיָּרֵי הַקֶּרֶת,

וַיְרַּקַּע עֲלֵיהֶם אֶת שְׁמֵי הָעוֹפֶרֶת.

וַאֲנַחְנוּ, נִרְפָּשִׁים וּטְמֵאֵי-עוֹלָמִים.

כַּחַיּוֹת בִּכְלוּבָן נִתְיַּגַּע יוֹם תָּמִים.

וְלָעֶרֶב בְּפִנָּה נִתְכַּוֵּץ בִּדְמָמָה

רְצוּצֵי-הַגּוּף וַעֲיֵפֵי הַנְּשָׁמָה.

וְלַבֹּקֶר כִּי נָקוּם בְּשִׂנְאָה עֲצוּרָה –

יוֹם תָּמִים בְּרֶפֶשׁ נִתְיַגַּע כְּשׁוּרָה.

ו

גֶּשֶׁם דּוֹפֵק עַל הַשְּׁׁׁמָשׁוֹת,

נַפְשִׁי – עִרְבּוּב צֵל וָאוֹר…

אַתְּ אוֹמֶרֶת: יֵשׁ לִי חִידָה,

אִם יָכֹלְתָּ, אָחִי, פְּתֹר.

אִם רַק תָּבִין אֶת פִּטְפּוּטִי –

חֶצְיוֹ צְחוֹק וְחֶצְיוֹ סוֹד;

כִּי עוֹדֶנִּי יַלְדָּה רַכָּה,

לֹא נִתְבַּגֵּר לִבִּי עוֹד.

תְּמוֹל יָשַׁבְתִּי וָאֶתְעַצֵּב,

וּבִלְבָבִי הִרְהוּר קָל:

כָּל הָעוֹלָם – אוּלָם מְרֻוָּח,

וַאֲדוֹנָיו רֵיק וָדָל.

עַז וְיָהִיר הוּא הָאָדָם,

וְהָאוּלָם רֵיק וָרָם;

אֵין לוֹ רָהִיטִים לְקַשְּׁטֶנּוּ,

שִׁבְרֵי כֵלִים פֹּה וָשָׁם.

אֵין לוֹ מְנוֹרָה אַחַת גְּדוֹלָה,

אָח מְבֹעֶרֶת אֵין לְחֹם;

וּבָאוּלָם לַיְלָה אֵימָה,

קֹר וְשִׁעֲמוּם בַּיּוֹם. –

שָׁקוֹט שָׁקְטַה כְּבָר רַעְיָתִי,

לִנְשִׁיקֹותַי אֲנִי שָׁב;

גֶּשֶׁם דּוֹפֵק עַל הַשְּׁמָשוֹׁת,

וּבַחֶדֶר עֶצֶב סְתָו.

ז

חָס אֲנִי עַל כְּבוֹד הָעוֹלָם,

לוּלֵי זֹאת הָיִיתִי אוֹמֵר:

הִתְחִיל אָדָם “הַלְלוּיָה” –

“הַכֹּל הֶבֶל” הִנּוֹ גוֹמֵר.

צְחַק בַּקַּיִץ וְלַבָּצִיר

חֶדֶר צַר לְךָ הָכִינָה,

וּבַחֹרֶף פְּרֹשׂ בִּשְׁלוֹמָהּ

שֶׁל הָאָרֶץ הַמַּלְבִּינָה.

וּבְיוֹם חָרְפְּךָ, הָאָדָם,

כֹּף אֶת רֹאשְׁךָ וְהִצְטַחֵק:

יֵשׁ חֲלוֹם הַנִּקְרָא חַיִּים –

יוֹם מְנוּחָתִי לֹא יְרַחֵק.

קַב שִׁמָּמוֹן לָעֲלוּמִים,

וְלַזִּקְנָה תִּשְׁעָה קַבִּים;

זְכֹר, הַזָּקֵן, מַה שֶּׁהָיָה

לִפְנֵי יָמִים רַבִּים, רַבִּים.

זִמְזוּם מֵחַם אוֹמֵר שָׁלוֹם

וּפִתּוּחִים עַל הַשְּׁמָשׁוֹת;

מֵעַרְפִלֵּי עָבָר רָחוֹק

תְּמוּנוֹת קָמוֹת וְנִגָּשׁוֹת.

סָבָא, סָבָא! מַה-זָּכַרְתָּ,

כִּי נֶאֱנַחְתָּ בַעֲצַלְתַּיִם?

לֵךְ וִישַׁן! וְלָמָּה תִבְכֶּה?

יֵשׁ חֲלוֹם הַנִּקְרָא חַיִּים.

ח

“חֲבֵרִים”? – קִיר זְכוּכִית בֵּין אָדָם לְאָדָם,

מַבִּיטִים הֵם אִישׁ בִּפְנֵי אָחִיו, וְאוּלָם

גֶּשֶׁת לֹא יִגְּשׁוּ. עֲרִירִים עַד מוֹתָם

הֵם מוֹשְׁכִים בְּעֻלָּם.

“הָאַהֲבָה”? – רַק שְׁלִיחַ הַמָּוֶת הַנְּשִׁיקָה,

בְּאֵשׁ הָעֲגָבִים יְרֻדַּד הַסַּיִף;

מוֹזְגִים לָאָדָם אֶת אֶרֶס הַזִּקְנָה

בְּכוֹס מַאֲוַיָּיו.

“הָאשֶׁר”? – זִוּוּגִים וּמַחֲנוֹת וַעֲרִירִים

מִתְיַגְּעִים בִּישִׁימוֹן הַחַיִּים וּמְבַקְשִׁים.

אַיֶּכָּה, הָאשֶׁר? – וְחֶבְלֵי הַזִּקְנָה

בֵּין כֹּה מִתְרַגְּשִׁים.

ט

טִיַּלְנוּ שְׁנֵינוּ וַנִּתְקוֹטֵט,

וּבְלֵב כָּל אֶחָד שִׂנְאָה קָרָה.

אָמַרְתִּי לָה: רְאִי בֶעָבִים –

מְמַשְׁמְשָׁה וּבָאָה סְעָרָה.

וַנְּמַהֵר לָשׁוּב וְנִּתְקוֹטֵט.

הִיא שָׂטְמָה אוֹתִי עַל לֹא-דָבָר,

וְלִי עַד מָוֶת חָרָה. פִּתְאֹם

כִּשְׁלִיחַ אֵשׁ בַּיַּעַר עָבָר.

וְאַחַר יָצָא רַעַם עָמוּם

וַיְשׁוֹטֵט רֶגַע וַיֵּאָלֵם.

אָמַרְתִּי לּה: חִיַּבְתְּ לִי אַהֲבָה;

וַתַּעַן לִי: הָהּ, שְׁתֹק, הִכָּלֵם!

וַנָּשָׁב זוֹעֲפִים הַבָּיְתָה,

וַנְּחַדֵּשׁ שְׁנֵינוּ אֶת הַמְּרִיבָה;

לִי דַי – אָמַרְתִּי – כְּבָר יָדַעְתִּי

מַה-זֹּאת הָאַהֲבָה וּמַה טִּיבָהּ.

וְהִיא לֹא עָנְתָה כְלוּם. נִגַּשְׁתִּי

לַחַלּוֹן לִרְאוֹת מַה בַּיַּעַר;

הָעֵצִים רָעֲשׁוּ. מִנַּפְשִׁי

הִתְנַדֵּף דּוּמָם כָּל הַצַּעַר.

וָאַרְגִּישׁ פִּתְאֹם כִּי הִתְיַצְּבָה

גַם הִיא עַל יָדִי. מִן הֶעָבִים

הִתְמַלְּטוּ רְעָמִים אַחֲרֵי רְעָמִים,

וַאֲנַחְנוּ מַחֲשִׁים וְנִצָּבִים.

י

מִשְׁתַּגְּעִים אֲנָשִׁים מֵרֵיחַ הַזָּהָב,

מִתְיַגְּעִים אֲנָשִׁים בְּמַחְסוֹר וּבְרָעָב –

גַּם אֵלּוּ וְאֵלּוּ אֻמְלָלִים.

מְאַבְּנִים הַנְּסִיכִים אֶת זִכְרָם בְּחוֹמוֹת,

מַנְחִילִים אֳמָנִים לְדּוֹרוֹת חֲלוֹמוֹת –

הֲבָלִים גַּם אֵלֶּה, הֲבָלִים.

מִזְדַּוְּגִים אֲנָשִׁים עַל שְׂדֵה הַמִּלְחָמָה,

מִתְנַגְּחִים בִּתְשׁוּאוֹת וּמֵתִים בִּדְמָמָה –

גַּם זֶה וְגַם זֶה מַעֲשֵׂה שָׂטָן.

כִּי מָה הָאֲדָמָה אִם לֹא פַרְדֵּס רָמוּס?

וְסוֹפוֹ שֶׁל אָדָם רַק לָמוּת –

כְּבָר נִשְׁלַם הַפִּזְמוֹן הַקָּטָן.

יא

כָּל הָעוֹלָם כְּבָר נִתְפַּיֵּס,

מִן הַצִּיץ עַד עָב בָּרוֹם:

הַצִּפֹּרֶת הָרִאשׁוֹנָה

נִבְרְאָה מֵאוֹר הַיּוֹם.

כָּל הָעוֹלָם בָּהּ מִתְקַנֵּא,

עָבִים רוֹאִים נַעֲשִׂים זַכִּים;

גַּם הַצִּיצִים בָּהּ מִסְתַּכְּלִים

וּמִקִּנְאָה הֵם מִתְפַּקְּעִים.

מִי שֶׁלִּבּו לֹא נִתְפַּיֵּס

יָסוּר, יָסוּר נָא הֲלֹם:

הַצִּפֹּרֶת הָרִאשׁוֹנָה

נִבְרְאָה מֵאוֹר הַיּוֹם.

---

עִתִּים

מאת

יעקב שטיינברג

א

גַּמָּדִים יָרֹנּוּ בַחוּצוֹת

וְגֵאִים בַּסֵּתֶר מִתְעַנִּים;

הַלְּבָבוֹת הַגְּדוֹלִים נִתְרוֹקְנוּ,

נִתְמַלְאוּ הַלְּבָבוֹת הַקְּטַנִּים.

וְרֵיחַ שֶׁל קְדֵשִׁים בַּחוּצוֹת,

וְרֵיחַ שֶׁל עָרְמָה בַּלְּבָבוֹת;

הַשְּׁבִילִים הַצָּרִים נָשַׁמּוּ

וְהוֹמוֹת הַדְּרָכִים הָרְחָבוֹת.

גַּם אֵימַת הַמָּוֶת הִתְנַדְּפָה

מִלֵּב הַחֶנְוָנִים הַיְגֵעִים: –

פָּנִים אֶל פָּנִים יְדַבֵּר

הַמָּוֶת עִם בּוֹדְדִים גֵּאִים.

ב

אַדֶּרֶת נַפְשָׁם הַנֶּהְדָּרָה

מִשְּׁנִי הַחֲנֻפָּה הִיא רְקוּמָה,

וַחֲצַץ לְבָבָם אֲשֶׁר יִלְהַט –

הָעָרְמָה שִׁקְּעָה בוֹ אֶת חֻמָּהּ.

מַה-יִּתֵּן לִבָּם קוֹל אֲבָנִים?

הַזְהַב כָּל תְּבוּנוֹת וְכָל צְדָקוֹת

לַאֲבַק רְמִיָּה דַק יִטָּחֵן

בֵּין אַבְנֵי לִבָּם הַחֲלָקוֹת?

הָהּ, שׁוּר! בֵּין מִשְׁפְּחוֹת הָאָדָם,

בֵּין כָּל הַגּוֹיִם הָעֲיֵפִים,

רַק הֵם בְּזַנְבוֹת קְלוֹנָם חֻבְּרוּ

לְגוּשׁ בֶּן-רִבְבוֹת חֲנֵפִים!

ג

אֵין דָּבָר! יַדּוּ אַתֶּם בִּי אֲבָנִים,

וַאֲנִי אֶת שְׁמִי הַטּוֹב אֲצַו לַבָּנִים;

כִּכְלִי אֵין חֵפֶץ בּוֹ הַשְׁלִיכוּ אֶת זְהָבִי,

הַבָּא אַחֲרֵיכֶם יִמְשָׁחֵנִי לוֹ לְנָבִיא.

מַה יִשְׁאַן קוֹל הַכְּסִיל: "צֵא, טָמֵא, צֵא! " –

וַאֲנִי אִישׁ בּוֹדֵד דַּל וָגֵא,

וְחַיִּים טְמִירִים גְּנוּזִים לִי בַגְּוִילִים –

מַה שְּׁאוֹן הַכְּסִילִים, צְחוֹק הַכְּסִילִים!

אֵין דָּבָר: צַחֲקוּ, צַחֲקוּ, הַגַּמָּדִים!

כֵּן, עַתָּה אַתֶּם הַנִּכְבָּדִים,

אַךְ בָּשְׁתְּכֶם אֲצַו לַדּוֹר הַבָּא –

לְעֻמָּתִי עַפְּרוּ-נָא, אֵין רָע!

ד

לֹא, לֹא אַנְשֵׁי תַהְפּוּכוֹת,

רַק יְלָדִים הֵם, הַמְּשַׂחֲקִים!

גַּם בְּעָפָר, גַּם בְּחָצָץ

יִשְׂמַח יֶלֶד – עַד כִּי יַחְכִּים.

כִּי יַרְאוּךָ זְדוֹן אֱוִילִים,

זְדוֹן יְלָדִים בְּעֵת מִשְׂחָקָם,

שְׂטֵה וַעֲבֹר בְּצַעֲדֵי חֶרֶשׁ

וְאַל תִּנָּבֵא לְיוֹם נָקָם.

גַּם בִּגְדוֹלוֹת כִּי יַהְבִּילוּ,

אַל תִּתְעַבֵּר בְּצַעֲצוּעִים:

רַק הַנַּח לָהֶם יוֹם אֶחָד

וְיֵהָפְכוּ כֻלָּם צְנוּעִים.

וּבְהַגִּיעַ תּוֹר אֵין-חֵפֶץ

לַמִּשְׁתּוֹבְבִים הַלָּלוּ –

אוֹ עוֹד אָז בְּחֶסֶד תִּפְקֹד

יְמֵי מְשׁוּבָתָם אֲשֶׁר כָּלוּ.

ה

לְכוּ לַאֲשֶׁר תִּנְהֶה עֵינְכֶם

וְלֹא יַעֲצָרְכֶם קֹר אוֹ שָׁרָב;

גַּם הַיָּם יְגַל מַצְפּוּנָיו,

גַּם הַיְשִׁימּוֹן יִפְתַּח שְׁעָרָיו.

גַּם בִּמְגִלַּת הַשָּׁמַיִם

פִּתְרוּ אוֹתוֹת-רָז חֲדָשִׁים –

רַק עַל מִפְתַּן לֵב הָאָדָם

תֵּשְׁבוּ נִקְלִים וְחַלָּשִׁים.

הָהּ, עַל-מָה לַשָּׁוְא תִּתְדַּפְּקוּ?

שְׂטוּ לִיגוֹנְכֶם וְלִגְבוּרַתְכֶם.

מַה וּמִי לָכֶם? רֹאשׁ פְּתָנִים

מֵצִיץ מִכָּל לֵב לִקְרַאתְכֶם.

ו

לֹא בִי, לֹא בְעָשְׁרִי הֵם תּוֹלִים

עֵינַיִם חֲצוּפוּת וּמְקַנְאוֹת:

בְּיָדִי רַק נַרְתִּיק שֶׁל קְטַנּוֹת,

עֲמוּמוֹת בְּיָפְיָן וּבְזָהֳרָן.

הֵם יוֹנְקִים מִתּוֹךְ כָּל הַתְּחוּמִים,

הֵם רוֹקְמִים מִשִּׁבְעַת הַמִּינִים;

כְּמוֹנֶה מַחֲרֹזֶת שֶׁל פְּנִינִים,

כָּךְ כָּפוּת אָנֹכִי לִרְכוּשִׁי.

עֲמוּסִים בְּגָלְמֵי רְמִיָּה

הֵם עוֹלִים עַל דּוּכַן הַתְּהִלָּה;

עַל מַה גַּם אֲנִי אַעְפִּילָה,

וּבְיָדִי רַק נַרְתִּיק שֶׁל קְטַנּוֹת.

ז

כְּאֵשׁ לְבָנָה רְאִיתֶם בְּרָקַי,

וַתִּבְזוּ רְעָמַי אֶת הָעֲמוּמִים: –

יֵשׁ עָב הַנִּמְתָּח בִּקְצֵה הַשַּׁחַק.

וְהֵאִיץ בְּרָקָיו מִחוּץ לַתְּחוּמִים.

ח

אֶת אַחֲרוֹנֵי גַעְגּוּעֶיךָ

הַפְקֵר, בְּנִי, וּכְתֹב וּכְתֹב;

כְּתֹב וּכְתֹב כִּי מָחָר תָּמוּת,

וְהַמָּוֶת רַךְ וָטוֹב.

שְׁתוּם עֵינַיִם שַׂר-הַחַיִּים:

רַק בְּמִקְרֶה הוּא מְזַכֶּה,

רַק בִּשְׁגָגָה הוּא מַרְשִׁיעַ –

מַה תִּזָּכֵר, מַה תְּחַכֶּה?

כַּבֵּה מְאוֹרוֹת עֲלוּמֶיךָ,

צַו לִלְבָבְךָ אֶת הַמְּנוּחָה:

בְּהִיר עֵינַיִם הוּא הַמָּוֶת

וּמַאֲכֶלֶת יָדוֹ בְּרוּכָה…

---

מְחוֹלוֹת

מאת

יעקב שטיינברג

א

קַר בַּחוּץ וְחַם בַּחֲדָרִים,

וּבָאוּלָם עִרְבּוּב קוֹלוֹת:

יוֹצְאִים, טוֹפְפִים בִּמְחוֹלוֹת

הַזִּוּוּגִים הַנֶּהְדָּרִים.

אוֹר וָחֹם, הִלּוּלֵי מָחוֹל,

גַּם אֲנִי בַמָּחוֹל יוֹצֵא:

בֵּין עַלִּיזִים אֲנִי רוֹצֶה

לִהְיוֹת עַלִּיז – וְאֵינִי יָכוֹל.

בֵּין עַלִּיזִים אֲנִי אָבֵל,

וּלְמַנְגִּינַת הַמַּקְהֵלָה

אֲנִי פּוֹתֵר אֶת הַשְּׁאֵלָה

הָעַתִּיקָה: הַכֹּל הָבֶל.

כָּךְ בַּפִּנָּה אֲנִי עוֹמֵד

וַאֲצַחֵק צְחוֹק סַפְקָנִי…

שֶׁקֶר, שֶׁקֶר! מִסְכֵּן אָנִי

אֶת הַנְּעָרוֹת אֲנִי חוֹמֵד.

גַּם לַמְּחוֹלוֹת אֲנִי מָהִיר,

וּלְמַנְגִּינַת כִּנּוֹר רַכָּה

קֶרַח לִבִּי בִּי מִתְבַּקָּע, –

אוּלָם דַּל אֲנִי וְיָהִיר.

אֲנִי רוֹצֶה סְעֻדָּה שְׁלֵמָה,

אֲנִי מוֹאֵס בַּפֵּרוּרִים;

לֹא לִי נִדְלְקוּ הָאוֹרִים

הַהִלּוּלִים לֹא לִי הֵמָּה.

כָּךְ אִנָּזֵק עַד בּוֹא שַׁעְתִּי

וְשָׂבַעְתִּי שִׁבְעָתַיִם;

אַךְ אֶת טַעְמָם שֶׁל הַחַיִּים

כְּבָר טָעַמְתִּי, כְּבָר יָדַעְתִּי.

ב

סַמְּכוּנִי בִּמְחוֹלוֹת, סַמְּכוּנִי בִּמְחוֹלוֹת,

כִּי עָיֵף אָנֹכִי מַחֲלוֹמוֹת הַשָּׁקֶר;

רָאִיתִי אֶת נְעוּרַי וְהִנֵּה הֵם כָּלִים,

וָאֹמַר: אֶתְהוֹלֵל וְאַל נָא יֵחָקֶר.

הַנְּשָׁמָה לִגְנִיזָה, הַלֵּב לְהִלּוּלִים,

מַה חֵפֶץ בַּנְּשָׁמָה בִּשְׁעַת הָרְעָבוֹן?

הוֹי, טוֹב לַמִּשְּׁתַּכְּרִים עַל חֶשְׁבּוֹן הַבּוֹרֵא,

וְאוֹי לוֹ, לַנָּזִיר, לַנָּזִיר הַנָּבוֹן.

הוֹי נָזִיר, הוֹי נָזִיר, הַחֲלוֹמוֹת רַמָּאִים:

כְּבָרְאוֹ כָּךְ בָּרָא הַבּוֹרֵא אֶת צְבָאָיו;

וְאַתָּה לֹא תַרְגִּיז אֶת מְנוּחַת נְצָחָיו,

וְאַתָּה רַק תִּנְהֹם מֵרֹגֶז וְרָעָב.

הוֹי נָזִיר, מַה-תֹּאמַר: עוֹד תַּסְפִּיק הַשָּׁעָה,

וְכַנְפֵי הַמָּוֶת עַל גַּבְּךָ מַשִּׁיקוֹת?

אֲחֵרִים מִתְנַחֲלִים בְּאֶרֶץ הַחַיִּים,

אֲחֵרִים מִזְדַּוְּגִים וּפוֹרְשִים לִנְשִׁיקוֹת.

ג

מִי שֶׁחַי וְעוֹד לֹא נֶהֱנָה,

מִי שֶׁהִזְקִין בְּרַעֲבוֹנוֹ,

יָטִיל עַצְמוֹ אֶל הַגַּלִּים,

אוּלַי יַרְעִים קְצָת אֶת קוֹנוֹ.

הוֹי הַיּוֹצֵר, רַב הַשְּגָגוֹת!

מִי בַנִּקְלִים, מִי בַקְּצִינִים?

בְּחִירֵי עוֹלָם רוֹדְפִים הֶבֶל

וּבְשִׁגְעוֹנוֹת הֵם מַזְקִינִים.

גַּם בְּלִבִּי אֵשּׁ הִצַּתָּ,

וַאֲנִי עוֹד רַךְ וָנָעַר;

הוֹי קִנֵּאתִי גַם בַּצִּפּוֹר,

גַּם בַּחַיָּה בַּת הַיָּעַר.

גִּיל הַנֹּעַר הוֹלֵךְ פּוֹחֵת,

הוֹלֵךְ כָּבֵד עֹל הַחֲלוֹמוֹת;

לָמָּה חוֹלֵם יְצַרְתַּנִי

וּסְגַרְתַּנִי בֵּין הַחוֹמוֹת?

ד

טוֹב לַגִּבּוֹרִים הַחוֹתְכִים בְּחֹד הָאִזְמֵל

מִנַּפְשָׁם כָּל פֶּצַע, מִקִּירוֹת הַלֵּב כָּל חַבּוּרָה;

וְאוּלָם יָדַעְתִּי אֲבֵלִים, הַמְלַקְקִים פִּצְעָם

וְנִבְלַת רִקְבוֹנָם לֹא יִתְּנוּ לִקְבוּרָה.

בִּנְעוּרַי נִגַּשְׁתִּי אֶל קֹדֶשׁ וְכַנְפֵי הַיְצִירָה

לְנֶגְדִּי לֹא רַעֲדוּ רַעַד שֶׁל בְּרָכָה;

וְלֹא אֵדַע: אִם נִרְאֲתָה לִי שְׁכִינָה מֵתָה,

אוֹ כֹּהֵן לָהּ אַחֵר מָשָׁחָה.

וְעַתָּה לוּ אֶקַּח מְלֹא חָפְנִי אֲבַק-הַקֳּדָשִׁים

וּזְרַקְתִּיו שָׁמַיְמָה, כְּאוֹמֵר: שֶׁלְּךָ הֵא וְקַבֵּל! –

וְרָוַח לִי. אוּלָם עַל גַּרְגְּרֵי קדֶׁשׁ

עוֹד יוֹשֵׁב אֲנִי וּמִתְאַבֵּל.

ה

טוּב הַחַיִּים בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת,

אַךְ לֹא יָהִין אִישׁ לְקַחְתּוֹ;

נַדְבָן-פַּזְרָן שַׂר הַחַיִּים,

אַךְ מִתְגַּנְּבִים אֶל אַמְתַּחְתּוֹ

גַּם נִכְנָעִים, גַּם גִּבּוֹרִים.

מִי שֶׁגָּנַב פֵּרוּר אשֶׁר,

מִי שֶׁנִּדְחַק לָאַמְתַּחַת –

פּוֹרֵשׁ לוֹ מִיָּד לְזָוִית

וּמִתְעַנֵּג שָׁעָה אַחַת,

וּמְלַקֵּק הַפֵּרוּרִים.

גִּבּוֹר, גִּבּוֹר! קֻרְנָס יֵשׁ לָךְ –

קוּם וְהַךְ עַל דֶּלֶת סְגוּרָה;

אוֹצָר נָעוּל מִימֵי בְרֵאשִׁית

פְּתַח וּזְכֵה בוֹ זְכִיָּה גְמוּרָה.

תְּשׁוּרָה, תְּשׁוּרָה לְכָל גִּבּוֹר,

וּבָאוֹצָר הִיא נִכְלָאָה;

הַךְ בַּקֻּרְנָס, וּלְקוֹל רַעֲמוֹ

תָּקִיץ מַלְכָּה אַחַת נָאָה.

אַךְ אִם קָשֶׁה מְרִי הַבַּרְזֶל

וְהָאוֹצָר לֹא יִפָּתַח –

טוֹב שֶׁבֵּין כָּךְ לִבְּךָ הָלַם,

טוֹב שֶׁדָּמְךָ בֵּין כָּךְ רָתַח.

ו

לַיְלָה בּוֹא אֵלַי, הַשָּׂטָן.

לָמָה אַתָּה רָץ וּבָהוּל

אַחֲרֵי פְסָלְתָּן שֶׁל הַנְּשָׁמוֹת?

קַח בְּנַפְשִׁי אוֹצָר נָעוּל.

אוֹמְרִים: עָרְמָה הִיא כְּלִי-זֵינְךָ,

וּבַשֶּׁקֶר אַתָּה קָרֵב

אֶל כָּל לֵב בִּשְׁעַת רַעֲבוֹנוֹ

וּמַבְטִיחַ תַּעֲנוּג עָרֵב.

בּוֹא אֵלַי וּקְנֵה אֶת נַפְשִׁי.

אַתָּה תִּתֵּן לִי בִּמְחִירָהּ –

הֲיָדַעְתָּ מַה שֶּׁתִּתֵּן?

תֵּן לִי תַאֲוָה אַחַת טְמִירָה.

יֵשׁ כּוֹס חַיִּים אֶחָד גָּדוֹל –

שִׂפְתֵי מִי לֹא דָבְקוּ אֵלָיו?

מִי לֹא הִכְנִיס רִיר לְתוֹכוֹ,

מִי לֹא טָבַל בּוֹ אֶת כֵּלָיו?

בְּנוֹת הַשּׁוּק כִּבְנוֹת הַמְּלָכִים:

כֻּלָּן יֵשׁ לָהֵן בִּירֻשָׁה

סְגֻלּוֹת נָשִׁים – חֻקֵּי אַהֲבָה:

תֹּם הַצְּנִיעוּת, צְחוֹק הַבּוּשָׁה.

בָּא הַיְקוּם בְּתוֹךְ עֲרָפֶל,

הַכֹּל חַי וּמֵת בַּטְּמִיעָה;

וַאֲנִי חָפַצְתִּי נַעֲרָה,

אֲשֶׁר יִטְהַר הֶבֶל פִּיהָ.

אוּלָם הַכֹּל, הַכֹּל נִטְמַע –

בַּת הַטֻּמְאָה עִם הַנְּזִירָה.

הָהּ, הַשָּׂטָן! קַח אֶת נַפְשִׁי,

תֵּן-לִי תַּאֲוָה אַחַת טְמִירָה.

ז

דּוּמָם כָּלְּתָה שְׁעַת הַשְּׁקִיעָה,

פְּנֵי הַשַּׁחַק מַאֲפִילִים;

רַק בַּמַּעֲרָב לוֹחֲשִׁים קְצָתָם

תִּלֵּי עָבִים עַל גַּב תִּלִּים.

פָּסְקוּ נוּעַ הָאִילָנוֹת,

כּוֹכָב צָץ וְנִמְלַךְ לָשׁוּב.

הָס! סְגַלְגַּלִּים וְאַדְמוֹנִים

נִרְאוּ פְנֵי יָרֵחַ חָשׁוּב.

הָס! לְאוֹר הַלְּבָנָה עֵינִי,

לִבִּי נָתוּן לְגַעְגּוּעִים.

מִי זֶה הֵעִיר בִּי חֲלוֹמוֹת

וּמַאֲוַיִּים לֹא יְדוּעִים?

לֵב הָאָדָם טָעוּן שְׁמִירָה

בִּשְׁעַת זָהֳרָהּ שֶׁל הַלְּבָנָה;

הוּא מְחַדֵּשׁ אָז בְּלִי דַעַת

אֶת תּוּגָתוֹ הַנּוֹשָׁנָה.

יֵשׁ בְּאוֹר הַלְּבָנָה קֶסֶם,

הַמְּזַעְזֵעַ אֶת הַלְּבָבוֹת:

פָּלִיט אַחֲרוֹן הַיָּרֵחַ

לְמִשְפַּחַת שְׁמָשׁוֹת כָּבוֹת.

כֻּלָּן נָפְחוּ כְבָר אֶת אִשָּׁן,

רַק הַלְּבָנָה הַחִוֶּרֶת

אָחֲזָה כְנָפוֹ שֶׁל הַנֵּצַח –

הַכֹּל תַּם וְהִיא נִשְׁאֶרֶת.

ח

אָמְנָם קַצְתִּי כְבָר בַּחֲלוֹמוֹת,

אַךְ הַלַּיְלָה אֲנִי חוֹלֶה!

מֵאֲפֵלַת תְּהוֹם הַנֶּצַח

פַּחַד מָוֶת אֵלַי עוֹלֶה.

אֲנִי יָרֵא אֶת הַמָּוֶת,

אַף כִּי רַךְ אֲנִי וְצָעִיר;

יוֹם הַמָּוֶת קַר וְאָרֹךְ,

יוֹם הַחַיִּים קַר וּמָהִיר.

רְאֵה: בַּחוּץ עִרְבּוּבְיָה לְבָנָה –

פִּתֵּי שֶׁלֶג לַהֲמוֹנִים

נוֹפְלוֹת חֶרֶשׁ; כָּךְ בְּנֵי-אָדָם –

כָּעֲבָדִים, כָּאֲדוֹנִים.

הַכֹּל נוֹפֵל; רַק הָאֶחָד

סוֹבֵב יוֹתֵר מֵהַשֵּׁנִי.

כָּל הַלַּיְלָה, כָּל הַלַּיְלָה

פַּחַד מָוֶת יְלַוֵּנִי.

ט

צֵא וּרְאֵה עֲלִילוֹת אָדָם,

פְּתֹר אִם תּוּכַל אֶת הַחִידָה:

הַכֹּל קוֹצֵר שַׂר-הַמָּוֶת

וְהָאָרֶץ רַק מוֹלִידָה.

דּוֹר וְדוֹר אֶת דַּרְכּוֹ יַעֲשֶׂה,

זֶה בִתְשׁוּאוֹת, זֶה בִשְׁתִיקָה

תַּם הַדֶּרֶךְ. רַק מִתְפּוֹצֵץ

קוֹל הַחֲצוֹצְרָה הָעַתִּיקָה:

פַּנֵּה דֶרֶךְ! – תַּחַת שֶׁמֶשׁ

דּוֹר הַתְּמוּתָה מַה יִּתְגָּאֶה?

דּוֹר לְדוֹר יְצַו אֶת פְּסוּקוֹ:

הַכֹּל נָאֶה, הַכֹּל נָאֶה.

אָמְנָם גְּדוֹלוֹת יִפְעַל אָדָם,

אוּלָם קְצָרָה, קְצָרָה עִתּוֹ;

דַּע, בְּיָדוֹ שֶׁל הַשָּׂטָן

מָסַר אֱלֹהִים שַׁרְבִיטוֹ.

שָׁגָה אֱלֹהִים וַיִּתֵּן

אֶת הַיְקוּם בְּיַד הַמְּחַבֵּל;

עַכְשָׁו יִתְהֶה עַל הֶעָבָר,

עַכְשָׁיו יֵשֵׁב וְיִתְאַבֵּל.

י

צוֹעֲדִים דּוֹרוֹת עַל דּוֹרוֹת,

וְקֵץ אֵין לִנְתִיב הַיִּסּוּרִים;

גְּנוּזָה תִפְאֶרֶת הֶעָתִיד

בְּאוֹצְרוֹת הַנֵּצַח הַסְּגוּרִים.

פְּתַח לִי, הֶעָתִיד, אוֹצָרְךָ!

מְיַבֵּב הָאָדָם עַל שַׁעֲרָם –

בְּטֶרֶם יַשְׁלִימוּ אֶת דַּרְכָּם

הַשְׁלִימוּ הַדּוֹרוֹת אֶת צַעֲרָם!

אֵין מֲעֶנה. וְדוֹרוֹת עַל דּוֹרוֹת

בִּנְתִיב הַיִסּוּרִים נִגְּרָרִים;

מִתְפָּאֲרִים נַעֲרֵי הַנְּבִיאִים

לְפַתּוֹת הַנֵּצַח בִּדְבָרִים.

וּבְנֵי הָאָמָּנִים הָעוֹשִׂים

בַּזָּהָב הַטּוֹב שֶׁל חֲלוֹמוֹת

מַפְתֵּחַ שֶׁל קֶסֶם מְכִינִים

לִפְתֹּחַ אֶת שַׁעֲרֵי הַחוֹמוֹת.

אַךְ רוֹבְצִים עַרְפִלֵּי הֶעָתִיד

כְּעָנָן בְּמוֹקְדֵי עַרְבַּיִם;

לְבָבָם כָּאֵפֶר הֶעָמוּם

וְזֹהַר שֶׁל רָז בַּשּׁוּלַיִם.

יא

אָדָם רוֹאֶה רַע וְשׁוֹתֵק,

נוֹטֵל הַכֹּל בְּהַכְנָעָה;

אַךְ בְּבוֹא הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן

תִּשְׁרֶה עָלָיו רוּחַ רָעָה.

חֵפֶץ חַיִּים עִוֵּר תּוֹקֵף

אֶת הָאָדָם לִפְנֵי מוֹתוֹ, –

כָּךְ לֹא יָשִׁיב לְךָ הַיֶּלֶד

אֶת הַכּוֹס גַּם אַחֲרֵי שְׁתוֹתוֹ.

הָבָה חַיִּים! יוֹם הַחַיִּים

כָּכָה קָצַר, כָּכָה שָׁפָר!

לוּ גַם אֶחְיֶה כְתוֹלֵעָה,

לוּ כָמוֹהָ אֶזְחַל עָפָר! –

כָּךְ יִתְחַנֵּן אֱנוֹשׁ רִמָּה.

אַךְ אֲנִי בִמְנוּחָה אָתוּר

אֶת הַגְּבוּל בֵּין כָּאן לְהָתָם –

הַכֹּל מוּבָן לִי וּפָתוּר.

כֹּחַ טָמִיר אוֹתִי בָּרָא,

כֹּחַ טָמִיר אוֹתִי יָמִית;

מִי יְשַׁדֵּד בִּשְׁבִיל חַיַּי

הַמַּעֲרָכָה הָעוֹלָמִית?

יב

הַרְאִיתֶם כַּפֶּלֶא הַזֶּה: גַּם הַצְּלָלִים

הִשְתַּעְבְּדוּ לַשֶּׁמֶשׁ וַיְקַבְּלוּ אֶת חֻמּוֹ;

וּרְאוּ: מֻכֵּה חֹם תּוֹעֶה אָדָם בַּיַּעַר

וַרע לוֹ בְשִׁכְבוֹ וּבְקוּמוֹ.

הוּא שׁוֹכֵב. וְרַעְיוֹן יְחִידִי כְּבַד-כָּנָף

מִתְלַבֵּט בְּמֹחַ הָאִישׁ הַיָּגֵעַ,

וּכְבַת-קוֹל שֶׁל רֶגֶשׁ תּוֹבַעַת בִּלְבָבוֹ,

תּוֹבַעַת וְאֵין לָהּ שׁוֹמֵעַ.

כִּי עָיֵף הָאִישׁ וּמְתְאַפֵּק לַמַּרְאֶה:

מִקְצֵה הַשָּׁמַיִם מִתְרוֹמְמָה חֲסִידָה,

מַיְשִׁירָה לְחֶפְצָהּ וְטָסָה עִגּוּלִים

וּמְגַמְּאָה הַתְּכֵלֶת יְחִידָה.

וְרוֹאֶה הָאִישׁ אֶת הַמַּרְאֶה וּמְהַרְהֵר:

הַרְאִיתֶם כַּפֶּלֶא הַזֶּה: תִּשְׁעָה קַבִּים

שֶׁל חֵרוּת לָהּ חָלַק הַיּוֹצֵר לַצִּפּוֹר –

וְלָנוּ מַאֲוַיִּים רַק רַבִּים.

יג

עָיַפְתִּי מִמַּרְאֶה הַשֶּׁלֶג הַלָּבָן,

שֶׁאִבֵּד כָּל צֶבַע וְטִשְׁטֵשׁ כָּל צוּרָה;

סַכָּנָה, סַכָּנָה! עוֹד יוֹם אוֹ יוֹמַיִם

וְכָל הָעִיר תָּבוֹא לִקְבוּרָה.

אֲנִי מִדַּיָּרֵי הַכְּרַכִּים אָנֹכִי –

כַּשֶּׁלֶג הַזֶּה לֹא רָאִיתִי בַכְּרַכִּים;

סַכָּנָה הוֹלֶכֶת וְיוֹשְׁבֵי הַמָּקוֹם

מִסְתַּתְּרִים בַּבָּתִּים וּמְפַהֲקִים.

בַּשֶּׁלֶג הָרַךְ הָעֲיָרָה תִקָּבֵר

וְהִקְשָׁה הַקֹּר אֶת הַקֶּבֶר מִלְמַעְלָה;

וּפָסַק הַסַּעַר וְהָלַךְ הַהוֹלֵךְ –

וְסִימָן שֶׁל עִיר לֹא יְגַלֶּה.

יד

סוֹבֵב סוֹבֵב גַּלְגַּל עוֹלָם,

אִישִׁים מֵתִים וְנוֹלָדִים;

אַתָּה רוֹאֶה רַע וְשוֹׁתֵק

עִם הַצִּבּוּר שֶׁל גַּמָּדִים.

יֵשׁ לְךָ אָב וְאֵם מַזְקִינִים,

מַה שֶּׁסָּבְלוּ – סָבְלוּ דוּמָם;

אַתָּה, בְּנָם, יָדַעְתָּ קַלֵּל,

וַתִּתְמַרְמֵר: אָרוּר תֻּמָּם;

אַךְ גַּם לְךָ לֹא נִתַּן לִפְתֹּר

חִידַת חַיִּים אַחַת קְטַנָּה;

מַה שֶּׁאַיִן לֹא יִתְרַחֵשׁ,

מַה שֶּׁנִּבְרָא לֹא הִשְׁתַּנָּה.

אָמְנָם נִתַּן לָאֳמָנִים

זִיק יְצִירָה – אַךְ לְמָה הוּא?

פֹּה, בִּמְדוֹר הַתַּחְתּוֹנִים

רַק חֲלוֹמוֹת שָׁוְא נִבְרָאוּ.

רַק חֲלוֹמוֹת. לָכֵן יִדֹּם

מִי שֶׁטּוֹב לוֹ, מִי שֶׁרַע לוֹ;

רָץ וּמְנַסֵּר עוֹלָם עַתִּיק –

וּמִי יָסֵב אֶת גַּלְגַּלּוֹ?

טו

אֲנִי מִמִּשְׁפַּחַת הַנְּזִירִים,

וְנֵזֶר שֶׁל מַלְכוּת עַל מִצְחִי,

זְהַב חֲלוֹמוֹתַי לוֹ יוּעַם,

לֹא יָמוּת מְרִי רוּחִי הַנִּצְחִי.

לְחִשְׁקִי אֵין מַעְצוֹר וּלְעָצְבִּי,

לִי סְגֻלּוֹת עֲבָדִים וּמְלָכִים;

לִי נִפְתְּחוּ שַׁעֲרֵי הַיְצִירָה,

לִי אוֹצְרוֹת הַיָּגוֹן נִפְתָּחִים.

מַמְלֶכֶת הַחֲלוֹמוֹת בִּרְשׁוּתִי,

לְעֶבֶד לִי שַׂר-הַהֲזָיָה;

הוּא לַחַשׁ נִכְנָעִים לִמְּדַנִי,

הוּא מָסַר לִי סוֹד הַהֲוָיָה.

לִי מְנוּחַת גִּבּוֹרִים נִתָּנָה,

גַּם מַחְסוֹר וְרָעָב לֹא אִירָא:

בַּחֲלוֹת בִּי לְבָבִי, בַּסֵּתֶר

אֲצַחֵק בַּחֲרוּזִים שֶׁל שִׁירָה.

בְּטַלִּית שֶׁכֻּלָּהּ מְנוּחָה

אֶתְעַטֵּף בַּחֲלוֹת לֵב גַמָּדִים;

הַיָּגוֹן הַגָּדוֹל עִם שִׂמְחָה

לְאֶחָד בִּלְבָבִי נִצְמָדִים.

וְחֻצְפַּת דּוֹר עָתִיד בִּלְבָבִי,

וּשְׁיָרִים שֶׁל קְדֻשָּׁה עַתִּיקָה;

גַּם אֹהַב גַּם אֶתְעַב הַמְּנוּחָה,

הַבְּדִידוּת לִי טוֹבָה וּמְצִיקָה.

וְאוּלָם בְּכָל אוֹצְרוֹת נַפְשִׁי

רַק אֶבְיוֹן אֲנִי בֵּין אֶבְיוֹנִים:

הָעֹנֶג אֵין נִתָּן בִּיצִירָה,

וְאֹשֶׁר בְּדִמְיוֹן אֵין קוֹנִים.

בְּישֶׁר וּבְאַהֲבַת חַיִּים

קָטֹנְתִּי מִקְּטֹן הָעֲבָדִים:

הַחֵשֶׁק עִם אֵימַת הַמָּוֶת

לְאֶחָד בִּלְבָבִי נִצְמָדִים.

טז

נִסְגְּרוּ שַׁעֲרֵי הַדִּמְיוֹן,

שַׁעֲרֵי הֶעָמָל נִפְתָּחִים;

מָכַר הַגֶּבֶר אֶת נַפְשׁוֹ

לַקְּדֵשׁוֹת הָאוֹרְבוֹת בַּדְּרָכִים.

הַיֵּצֶר רַק מַפְרֶה בַּשְּׁוָקִים,

הַחֵשֶׁק רַק נִמְכָּר נַרְתִּיקִים;

מִדּוֹר אֲבוֹתֵינוּ שֶׁחָטְאוּ

נָחַלְנוּ רַק שֵׁמוֹת עַתִּיקִים.

הָבָה וְאֶרְשֹׁם בַּסֵּפֶר

כִּלְיוֹן הָאָדָם בֶּן-דּוֹרִי;

גַּם לִבִּי מִתְחַלֵּל וּמַזְקִין,

הוֹלֵךְ וּפוֹחֵת גַּם אוֹרִי.

יז

הַחַיִּים רַק חֲלוֹם. הַחַיִּים רַק חֲלוֹם,

וְטוֹבָה הִיא הַבְּדִידוּת עִם הַמְּנוּחָה;

חֲדַל גַּעְגּוּעֵי-שָׁוְא וַחֲסַר מְבוּכָה

אֲנִי מְצַחֵק עִם הַדְּמָמָה בְּפִנָּתִי.

אֲנִי בְּלֵב זָב דָּם לַמְּנוּחָה בָאתִי,

אַךְ טוֹב לִי, טוֹב לִי כִּי בָאתִי עַד הֲלֹם –

הַחַיִּים רַק חֲלוֹם.

מַה גִּבּוֹר כִּי יִתְהַלֵּל בַּנִּצָּחוֹן,

מַה גֻּבֶר כִּי יִתְהוֹלֵל עִם הַנָּשִׁים?

יֵשׁ נִימָה רַכָּה גַם בִּלְבָבוֹת קָשִׁים,

וְרָעֲדָה לְזִכְרוֹן יוֹם הַמִּיתָה.

אִם לֹא כְאֵימַת מָוֶת נַפְשְׁךָ הִבְעִיתָה

בְּאָרְבְךָ לַקְּדֵשָׁה בָּאֲפֵלָה,

וְדָמְךָ קַר וְנַפְשְׁךָ אֲבֵלָה?

וּמָה הַחֲלוֹמוֹת, הָעֲלִילוֹת הַנִּשְׂגָּבוֹת,

וּמָרָה שְׁחוֹרָה נִקְבְּעָה בַלְּבָבוֹת;

בְּלֶכְתְּךָ לְבָתֵּי צְחוֹק וְגִילָה

יְלַוֶּה אוֹתְךָ צִלָּהּ,

גַּם אשֶׁר זָר, גַּם שִׁירַת עֶצֶב רַכָּה,

גַּם בְּכִי שֶׁל תִּינוֹק לַיְלָה, דְמוּת מְצֹרָע –

הַכֹּל עָלֶיךָ יַשְׁרֶה מָרָה שְׁחֹרָה.

וַאֲנִי רָאִיתִי אֶת הַחַיִּים הַמִּשְׁתַּנִּים

מִדּוֹר לְדוֹר וְעוֹמְדִים בְּעִצְּבוֹנָם, –

וָאֹמַר: טוֹב, רַק טוֹב לִלְבָבוֹת קְטַנִּים,

מִשְׁתַּכְּרִים הֵם מִנֵּטֶף שְׂשׂוֹנָם.

אַךְ אוֹי לָהֶם לַבּוֹדְדִים, לַגֵּאִים –

מַה יֵּשׁ לָהֶם בָּאָרֶץ וּבָרוֹם?

הַחַיִּים רַק חֲלוֹם.

יח

אָנֹכִי מֵת – וּרְכוּשִׁי עוֹד יִשְׁתַּמָּר,

וְדוֹר וָדוֹר בִּשְׁמִי הַטּוֹב יִתְיַמָּר;

וְיָבוֹא יוֹם – וְנִשְׁכְּחָה הַשָּׂפָה,

שְׂפַת שִׁירִי הָעַתִּיקָה וְהַיָּפָה,

אַךְ זְהַב חֲלוֹמִי יַעֲמֹד לְמִשְׁמֶרֶת –

כָּךְ קַיָּם בְּרַק הַסַּפִּיר בְּלִי מִסְגֶּרֶת.

וְאַחַי הַמְפֻזָּרִים וְהַתּוֹעִים

יָבִיאוּ אֶת הָרְכוּשׁ לְבֵין הַגּוֹיִים.

וְנוֹסְפָה סְגֻלַּת לִבִּי עַל סְגֻלּוֹתָם;

וְנָחֲלוּ אוֹתָהּ בְּנֵיהֶם אַחֲרֵי מוֹתָם,

וְהָלַךְ עִמָּם שְׁמִי בְּקֶרֶב עַמִּים

מֵעֵבֶר לְמִדְבָּרוֹת וּלְיַמִּים.

וְלֹא לָעַד מַזְכֶּרֶת לִי הִצַּבְתִּי,

כִּי יָבוֹא יוֹם וְנִשְׁכְּחָה מַחְשַׁבְתִּי

וְנִקְבַּר שְׁמִי בְּקִבְרוֹת בְּנֵי-הַמְּלָכִים, –

מִשְׂתָּרְרִים גַּם אֵלִים וְנִשְׁכָּחִים;

אַךְ יְהִי שֵׁם עַמִּי אָז כְּבָר זִכְרוֹן קְדוּמִים,

כְּזִכְרוֹן כָּל הַגּוֹיִים הָעֲצוּמִים.

יט

הַכֹּל, הַכֹּל יִשָּׂא רוּחַ,

גַּם הָאֵבֶל, גַּם הַשִּׂמְחָה;

אוּלָם טֶרֶם תִּקְפֹּץ זִקְנָה,

אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת עִמְּךָ.

אוֹמְרִים: כִּתְרָם שֶׁל הַחַיִּים

הֵן אַחְיוֹתַי הַבַּחוּרוֹת,

אַךְ הַפְּנִינִים שֶׁבְּכִתְרִי

בְּנִשְׁמָתְךָ כֻּלָּן צְרוּרוֹת.

שָׁוֶה גִיל מֵאוֹצַר לִבְּךָ –

כְּלוּם נָתַתָּ לִי בַּחֲלִיפָה?

נִתְקְלָה בִי כְּנַף נִשְׁמָתְךָ,

נָגְעָה בִּי וְלֹא הוֹסִיפָה.

שִבְעָה יֵשׁ לְךָ רְקִיעִים,

וַאֲנִי רַק כְּרוּב מִתְעוֹפֵף

מֵרָקִיעַ לָרָקִיעַ –

וּבְצֵל כִּסְאֲךָ אֶסְתּוֹפֵף.

אַךְ לְחָבֵר לִי וּלְעֶבֶד

בְּיוֹם צָרְבְּךָ אֶת שְׂפָתַי

הָיֹה תִהְיֶה לְעוֹלָמִים. –

מָתַי יִהְיֶה יוֹם זֶה, מָתַי?

אוֹמְרִים: הַכֹּל יִשָּׂא רוּחַ,

גַּם הָאֵבֶל, גַּם הַשִּׂמְחָה;

אוּלָם טֶרֶם תִּקְפֹּץ זִקְנָה,

אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת עִמְךָ.

כ

טוֹב וְנָאֶה מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית

אַךְ הָאָדָם בְּחִיר-הַיְצִירָה;

בַּנִּצָּחוֹן, בַּכִּשָּׁלוֹן

לִבּוֹ אוֹמֵר שִׁירָה.

אַךְ אֶת מַעֲשֵׂה בֶּן-הַתְּמוּתָה

שַׂר-הַמָּוֶת דָּן לְהֶרֶס;

מִי שֶׁמֵּרִים כּוֹס שֶׁל חַיִּים,

טוֹעֵם טִפַּת אֶרֶס.

אַךְ לָאוֹהֵב בִּימֵי בַחֲרוּת

גַּם הַמָּוֶת יַסְבִּיר פָּנָיו;

פּוֹגֵשׁ הוּא זִוּוּגֵי-אַהֲבָה

בִּדְמוּת זָקֵן עָנָו:

– שָׁלוֹם, בָּנַי! – וְהַזִּוּוּג

שָׂח וּמְסַיֵּם אֶת הַנְּשִׁיקָה;

שַׂר-הַמָּוֶת עוֹמֵד, סוֹקֵר,

נִפְטָר לוֹ בִּשְׁתִיקָה.

לָכֵן צֳרִי לַמָּוֶת נֵדָע,

לָכֵן יֶאֱהַב מִי שֶׁלֶּב-לוֹ

מִי שֶׁיָּרִים כּוֹס שֶׁל אַהֲבָה,

יִשְׁכַּח חִישׁ אֶת אֶבְלוֹ.

כא

בָּחוּר אוֹמֵר לְבַחוּרָה:

שְׁעַת תַּעֲנוּגִים לָךְ מְחַכָּה;

אֲנִי יוֹשֵׁב עִם הַזְּקֵנָה –

מִתְנַמְנֶמֶת הִיא וּמְפַהֲקָה.

בָּחוּר אוֹמֵר לְבַחוּרָה:

יְהִי לָעַד קִשְׁרֵנוּ קַיָּם;

הוֹי, זוּגָתִי, הֲתִזְכֹּרִי –

יָמִים טוֹבִים הָיוּ – אַיָּם?

יוֹצְאִים בָּחוּר עִם בַּחוּרָה

אֶל הַשָּׂדֶה וְנֶהֱנִים;

עַל אִצְטַבָּא בְּאוֹר חַמָּה

אָנוּ יוֹשְׁבִים וְנִרְגָּנִים:

– הוֹי, זוּגָתִי, מֵאַחֲרֵינוּ

שַּׂר-הַמָּוֶת עוֹמֵד, לוֹעֵג. –

"סָבָא, סָבָא, תֶּן-לִי לֶאֱרֹג,

לַהֲבָלִים אַתָּה דוֹאֵג".

– הוֹי, זוּגָתִי, תַּחַת שֶׁמֶשׁ

כָּל הַמַּעֲשֶׂה – מַעֲשֵׂה שָׂטָן –

"הֶרֶף, הֶרֶף: לִי רַק נִשְׁאַר

עַד לְסִיּוּם עִגּוּל קָטָן".

אֲנִי יוֹשֵׁב עִם הַזְּקֵנָה.

מִתְנַמְנֶמֶת הִיא וּמְפַהֲקָה;

בָּחוּר עוֹבֵר עִם בַּחוּרָה –

שְׁעַת תַּעֲנוּגִים לוֹ מְחַכָּה.

כב

הָאֹסֶם נִתְמַלֵּא בְּגַרְגְּרֵי חִטָּה,

בַּעֲרֵמַת הַזָּהָב תְּפַשְׂתִּיהָ;

וַנִּטְבַּע גַּם שְׁנֵינוּ בַּזָּהָב הַנִּתָּךְ,

וָאֶשַּׁק אֶת פִּיהָ.

מִגִּבְעָה שֶׁל זָהָב לִתְפִיסָה שֶׁל זָהָב

הָשִׁלַכְנוּ בְּאֶמְצַע הַנְּשִׁיקָה;

שָׁם הָיְתָה חֲשֵׁכָה; אַךְ בְּשָׂרָהּ לִי הִלְבִּין,

הַחִטָּה הִבְהִיקָה.

בַּזָּהָב הִיא פִרְכְּסָה אַחַת וּשְׁתַּיִם,

נִתְאַדְּמוּ פָנֶיהָ כַּזָּהָב;

שְׁעַת זָהָב אָז הָיְתָה וּלְבָבָהּ כֹּה פִרְכֵּס

וּלְבָבָהּ כֹּה אָהָב.

הָאֹסֶם נִתְמַלֵּא בְּגַרְגְּרֵי חִטָּה.

בַּעֲרֵמַת הַזָּהָב תְּפַשְׂתִּיהָ;

וַנִּטְבַּע גַּם שְׁנֵינוּ בַּזָּהָב הַנִּתָּךְ,

וָאֶשַּׁק אֶת פִּיהָ.

כג

עוֹשֶׂה נִסִּים שַׂר-הָרוּחוֹת:

אֵי הַסַּגְרִיר, עָבִים אַיָּם?

אֲנִי מַאֲמִין וּבָטוּחַ –

זִיו זֶה עָתִיד לִהְיוֹת קַיָּם!

אוֹת הַצְּחוֹק עַל פְּנֵי הַמְטַיְּלִים,

אוֹת הַנַּחַת בָּעֵינָיִם;

וַאֲנִי חוֹגֵג עִם הַצִּבּוּר:

יוֹם זֶה מְכֻבָּד מִיּוֹמָיִם!

אֲנִי מַאֲמִין. כִּי בִן-לַיְלָה

מִקְלָט אֶחָד גָּדוֹל נִבְרָא:

כָּל הַנְּשָׁמָה הָאֲבֵלָה

מָצְאָה בוֹ בִּן-לַיְלָה קִבְרָהּ.

אוֹ בַלַּיְלָה עָבַר שָׂרָף

לִפְקֹד לִבּוֹת כָּל הַיְצוּרִים;

דָּן לִגְנִיזָה לֵב הָאָבֵל,

לֵב שֶׁנָּמַק מִיִּסּוּרִים.

רַק עַל מֵצַח הַעַלִּיזִים

הִתְוָה לַיְלָה תָּו שֶׁל חַיִּים: –

אוֹת הַצְּחוֹק עַל פְּנֵי הַמְטַיְּלִים,

אוֹת הַנַּחַת בָּעֵינַיִם!

כד

סוּפַת שֶׁלֶג. אֲנִי צוֹעֵד

תַּחַת חֻפַּת-שֶׁלֶג דַּקָּה,

וּבִמְעוֹנִי בְדִידוּת קָרָה

בָּאֲפֵלָה לִי מְחַכָּה.

נוֹפְלוֹת פִּתֵּי שֶׁלֶג קָרוֹת:

לָאֲדָמָה שְׁלִיחִים לְבָנִים

מִן הַשַּׁחַק הַמִּתְגַּעְגָּע

תַּחַת מָסָךְ שֶׁל עֲנָנִים.

שִׂיחַת שֶׁלֶג, שִׂיחָה קַלָּה,

שִׂיחַת אַהֲבָה הָרִאשׁוֹנָה

בֵּין הָאָרֶץ וְהַשְּׁחָקִים –

אַךְ הָאָרֶץ אֵינָהּ עוֹנָה.

וּפִי-שִׁבְעָה יִתְכַּס שַׁחַק

בָּעֲנָנִים-הַגַּעְגּוּעִים,

אַךְ הָאָרֶץ לֹא תִּתְרַצֶּה

וּפָנֶיהָ לְבָנִים-צְנוּעִים.

אָז הַשַּׁחַק כֻּלּוֹ נֶאֱנָח

וְהַצְּנִיעוּת כְּלֹא הָיְתָה…

גַּם אֲנִי מְקַבֵּל נְזִיפָה:

מַה לַּזָּר פֹּה? סוּר הַבָּיְתָה!

וַאֲנִי נֶחְפָּז לִי בְעַל-כָּרְחִי

תַּחַת חֻפַּת-שֶׁלֶג דַּקָּה,

וּבִמְעוֹנִי בְדִידוּת קָרָה

בָּאֲפֵלָה לִי מְחַכָּה.

כה

אֲנִי מַפְסִיק אֶת חֲלוֹמִי

בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת בָּאֲפֵלָה;

חֶרֶשׁ רוֹעֵד קוֹל הַנַּעֲרָה

בְּתַחֲנוּנִים וּבִשְׁאֵלָה:

חֻפַּת אַהֲבָה עַל רֹאשֵׁנוּ,

חוּט שֶׁל גִּיל אוֹתָנוּ קוֹשֵׁר.

אוּלָם, הַגֵּד, שַׂר לְבָבִי,

אַתָּה מִי וּמָה הָאשֶׁר?

יוֹם וְיוֹם לְךָ עָרַגְתִּי,

לֵיל עַל לֵיל שָׁאַפְתִּי צִלְּךָ –

אוּלָם, הַגֵּד, מָתַי אֶמְזֹג

כּוֹס שֶׁל אַהֲבָה בִּשְׁבִילְךָ?

אוֹת לִי יֵשׁ: עַל גַּב מִטָּתִי

לַיְלָה זֶה נִשְׁמָתְךָ עָפָה –

אוּלָם הַגֶּד-לִי: שַׁלָּמָה

קֹר הַקְּרָחִים תַּחַת כְּנָפָהּ?

רֶגַע אֹמַר: אַתָּה מֶלֶךְ,

צַעַר מְלָכִים חַי בִּלְבָבְךָ, –

אוּלָם הַגֵּד הֵיכָן גְּנוּזִים

אוֹצְרוֹת כַּסְפְּךָ וּזְהָבְךָ?

אוֹ בֵין אַלְפֵי אוֹבְדֵי דֶרֶךְ

אַתָּה יְחִיד הַהֲזָיָה,

גַּם צַעַרְךָ – צַעַר אוֹבֵד,

גַּם כּוֹכָבְךָ לְךָ לֹא הָיָה? –

חֶרֶשׁ רוֹעֵד קוֹל הַנַּעֲרָה

בְּתַחֲנוּנִים וּבִשְׁאֵלָה;

אֲנִי מַפְסִיק אֶת חֲלוֹמִי

בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת בָּאֲפֵלָה.

כו

אַב הָרַחֲמִים, אַב הָרַחֲמִים,

רְאֵה, מֶה הָיָה לִי, מֶה הָיָה!

יוֹמָם בָּטֵל אָנִי. לַיְלָה

אֲנִי שׁוֹתֶה כּוֹס הֲזָיָה.

רְאֵה לָרִיק תַּאֲוָתִי הָיְתָה

וַאֲנִי נִדַּח בֵּין נִדָּחִים;

לִי מָנַעְתָּ רוּחַ מוֹשֵׁל

וְנָתַתָּ לִי לֵב מְלָכִים.

אֲנִי מֶלֶךְ, מֶלֶךְ אֶבְיוֹן,

יֵשׁ בִּגְנָזַי כֶּתֶר זָהָב;

יוֹם וָיוֹם מַרְגָּלִית טוֹבָה

אֲנִי עוֹבֵט בְּיַד הָרָעָב.

כְּבָר בַּשּׁוּק הִכְרַזְתִּי כְּרוּזִי,

כְּבָר גַּם נַפְשִׁי שָׁם נִשְׁתַּקְּעָה;

וּבַת-מַלְכָּה אַחַת נָאָה

בַּעֲלִיָּתִי לִי מְחַכָּה.

דַּל אֲנִי וְהִיא לֹא תֵדַע,

מַשָּׂא שָׁוְא לָהּ אֲנִי נִבָּא;

אַךְ בַּהֲלֹךְ הַחֲלוֹם הָאַחֲרוֹן

אֵיךְ אֲפַיֵּס אָז אֶת לִבָּהּ?

שְׁנֵינוּ נֵשֵׁב אָז וְנִשְׁתֶּה

לְשִׁכָּרוֹן כּוֹס הֲזָיָה. –

אַב הָרַחֲמִים, אַב הָרַחֲמִים,

רְאֵה, מֶה הָיָה לִי, מֶה הָיָה.

כז

נִסְתַּלְּקָה שְׁכִינָתִי עִם כְּנִיסַת הַגְּשָׁמִים,

בְּהִרְהוּר יְצִירָה אֶתְיַגַּע יוֹם תָּמִים,

וְנִלְאֶה אָנֹכִי בִשְׁעַת הַדִּמְדּוּמִים

מִלְּבַקֵּשׁ חֲרוּזִים רְצוּצִים וּפְגוּמִים,

מִלְּזָרוֹת, מִלְּהַקְדִים, מִלְּהַשְׁפִּיל הַמִּלִּים –

וְלָעֶרֶב אֲסַיֵּם בִּקְרִיעַת הַגְּוִילִים.

לֹא זֹאת הַמַּחְשָׁבָה, הַצּוּרָה לֹא כֹה-הִיא!

הוֹי, בּוֹאִי-נָא, רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, נָא בוֹאִי,

וּמַה שֶּׁנִּשְׁתַּיֵּר בִּלְבָבִי מֵאִשִּׁי

הַלַּיְלָה הַזֶּה לִי בַּחֲרוּזִים הַגִּישִׁי.

פֶּן יִתַּם כָּל כֹּחִי לְרִיק וּלְעַצָּבֶת,

פֶּן תִּכְבַּד עָלַי הַבַּטָּלָּה עַד מָוֶת.

כח

אַתְּ אוֹמֶרֶת לְנַחֲמֵנִי –

אֵין לִי צֹרֶךְ בְּתַנְחוּמִים;

קַר וְאָפֵל הָיָה יוֹמִי,

מַה לִי יִתְּנוּ הַדִּמְדוּמִים?

אָח אָמַרְתִּי לַשִּׁמָּמוֹן,

לַבַּטָּלָה – אַתְּ אֲחוֹתִי,

זָר וְצַר לִי נְתִיב הַחַיִּים,

אֵין תַּקָּנָה לִי עַד מוֹתִי.

יוֹם וָיוֹם נוֹסָפִים שִׁירַי,

גַּם נְיָרוֹת תִּלֵּי-תִלִּים;

צְחוֹק וְחֵמָה לִי עֲלֵיכֶם,

בְּנֵי הַיּוֹצְרִים הָאֱוִילִים!

מַלְאָךְ רַע, שֶׁשְּׁמוֹ יְצִירָה,

בְּעַצְמוֹתַי בָּא כְּאֶרֶס –

לוּ יָכֹלְתְּ, אֲחוֹתִי, כַּבּוֹת

לַהֲבוֹת אִשּׁוֹ הַבּוֹעֶרֶת!

אַךְ אַל תְּנַחֲמִי, אַל תְּנַחֲמִינִי,

אֵין לִי צֹרֶךְ בְּתַנְחוּמִים,

קַר וְאָפֵל הָיָה יוֹמִי –

מַה לִּי יִתְּנוּ הַדִּמְדּוּמִים!

כט

גַּעְגּוּעִים בַּלֵּב,

אִגְּרוֹתַיִךְ בַּכִּיס; –

לוּ יָדַעַתְּ עַד-מָה אֲהַבְתִּיךְ –

וּבָכִית.

מֵעַל שְׂפַת יָם-הַתְּכֵלֶת, עַל נְיָרוֹת שֶׁל תְּכֵלֶת

יוֹם וָיוֹם כּוֹתְבָה אַתְּ;

תְּרַחֲמִינִי רַק רַחֵם; וַאֲנִי אֲהַבְתִּיךְ –

לוּ יָדַעַתְּ!

מֵת הַקַּיִץ לְאַט,

רֹךְ הָאֱלוּל כְּבָר גָּז;

מְלֹא הָעוֹלָם לִכְבוֹד שַׂר-הַסְּתָו

יֻצַּע פָּז.

עוֹד מְעַט, עוֹד מְעַט

וְתָשׁוּבִי מִיָּם;

לַהַט דָּרוֹם בַּלֵּב, שְׁיָר חֲלוֹמוֹת בָּעַיִן,

יֵין הַקַּיִץ בַּדָּם.

שׁוֹב תָּשׁוּבִי אֵלַי

וְנָשַׁקְתְּ לִי לְאַט,

וְעָרִית לֹא עָלַי שְׁיָר הַחֲלוֹמוֹת הָרְחוֹקִים.

וִידַעְתִּיךְ וְלֹא אַתְּ.

מָה הַצְּחוֹק אוֹמֵר רָז

וּמֶבָּטֵךְ כֹּה רַךְ?

אֲהַבְתִּינִי לְפָנִים – וְלֹא מָתְקוּ עֵינַיִךְ

כָּל כָּךְ.

וּבְלֵיל חֹרֶף וּשְׁחוֹר

נֵשֵׁב יַחְדָּו וִיזַמְזֵם הַמֵּיחַם בַּלָּט,

מַלְאַךְ שָׁלוֹם וָתֹם

מִלֵּב לְלֵב שָׁט.

וּמֶבָּטִּי מְלֵא-רֹךְ

דֹּם יִתְחַנֵּן: תְּנִי אָשְׁרִי לִי, תְּנִי,

כַּחוֹלֶמֶת גַּם אַתְּ; אַךְ יָדַעְתִּי: בַּחֲלוֹמֵךְ

לֹא אֲנִי.

ל

כְּשֶׁהָיְתָה הַלְּבָנָה הַפְּגוּמָה

בִּקְצֵה הַשָּׁמַיִם מַזְהִירָה,

נִכְנַסְתִּי לְהֵיכַל הַדִּמְיוֹן

וְהָיָה לִי גִלּוּי יְצִירָה.

רַעְיָתִי אָז יָשְׁנָה לְבַדָּהּ

וְשָׁפַע כָּאוֹר לֹבֶן בְּשָׂרָהּ;

כְּשֶׁנִּכְשְׁלוּ עֵינַי – נֶעֶלְבָה

רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְסָרָה.

נִזְדַּעְזְעוּ רִיסֵי רַעְיָתִי

וּלְקוֹל נְשִׁיקָתִי הֵקִיצָה;

לְבָנָה חִוֶּרֶת וּפְגוּמָה

בְּעַד וִילוֹן הַחַלּוֹן הֵצִיצָה.

בָּאַשְׁמוּרָה הַשְּׁנִיָּה פִּי-שִׁבְעָה

יִמְתְּקוּ חֲמוּדוֹת הָאִשָּׁה;

אָז טְבוּלָה בְאֵשׁ כָּל נְשִׁיקָה,

צוֹרֶבֶת כָּל לְחִישָׁה וּלְחִישָׁה.

אַךְ בֵּין נְשִׁיקָה לִנְשִׁיקָה שָׁמַעְתִּי

כְּעֵין מַשַּׁק-כְּנָפַיִם חֲרִישִׁי: –

זֹאת קוֹנְנָה רוּחַ-הַקֹּדֶשׁ

עַל חִלּוּל הַקֹּדֶשׁ שֶׁל אִשִּׁי.

לא

מְטַפְטְפִים גְּשָׁמִים כִּילָדִים

הַשּׁוֹנִים מִשְׁנָתָם עֲצֵלִים…

חֲסַל מַעֲשֵׂה-חֹרֶף וְתָקְפּוֹ,

וּצְמָחִים מוֹרִיקִים וּגְדֵלִים.

רַק צְחוֹק הָאוֹר חָסֵר לָעוֹלָם –

הַשֶּׁמֶשׁ אֵינֶנָּה מַזְהִירָה,

וּמְמַלֵּא הָאָבִיב תַּפְקִידוֹ

כְּמוֹ כְפָאוֹ הַשֵּׁד שֶׁל יְצִירָה.

וּכְכַלָּה הַנְּמוֹגָה בִּדְמָעוֹת

לִבְחִירָהּ הַטּוֹב שֶׁיִתְמַהְמָהּ –

כֵּן מַרְאֵה הָאָרֶץ הָרְטֻבָּה,

הַמְפַלְלָה דוּמָם לַחַמָּה.

הַיָּמִים נִגְמָרִים בְּלִי צְבָעִים

וּמְשַׁעַמְמִים הַלֵּילוֹת הַקָּרִים;

מִתְנַדְּפִים גַּעְגּוּעֵי הָאַהֲבָה,

בְּלִי פִּתְרוֹן הַחֲלוֹמוֹת נִשְׁאָרִים.

כָּךְ מוֹצִיא הָאָבִיב תְּקוּפָתוֹ

בְּלִי כְחָל, בְּלִי צְבָעִים, בְּלִי זֹהַר,

אַךְ נִפְרָד מִמֶּנּוּ הָעוֹלָם

בְּגַעְגּוּעִים וּבְרֹךְ לֹא - יְתֹאַר.

לב

אַתְּ חַיִּי וּצְאִי בִמְחוֹלוֹת,

כִּי לְכָךְ נוֹצַרְתְּ, אֲחוֹתִי

לְגַּעְגּוּעִים וְלִנְיָרוֹת

עִזְבִי אוֹתִי.

וַאֲנִי, דְּעִי, לֹא אוֹרִיד

לְזִכְרוֹנֵךְ דִּמְעָה דְלוּחָה:

יַחְבִּיאֵנִי בְסֵתֶר כְּנָפָיו

שַׂר-הַמְּנוּחָה.

מָה הַתְּלָאָה אוֹתִי מָצְאָה,

מַה לִּי יֶתֶר הַנִּדָּחִים?

יַשְׁמִיעֵנִי שַׂר הַיְצִירָה

שִׁיר-הַנְּצָחִים.

לג

לֵב הָאָדָם קַל לִשְׁלִיטָה –

אוּלָם יֵשׁ לְבָבוֹת סְגוּרִים;

בֵּית-נַפָּחִים הֵם הַחַיִּים

וּפַטִּישָׁם – הַיִּסּוּרִים.

וּמֵרִבְבוֹת לְבָבוֹת

קְצָתָם זוֹכִים – נַעֲשִׂים קָשִׁים:

קַר בִּשְׁבִילָם אוֹר הָעוֹלָם,

דַּל בִּשְׁבִילָם חֵן הַנָּשִׁים;

גַּם בְּרַק זָהָב לֹא יַכְנִיעֵם,

גַּם הַתַּאֲוָה בְלַהֲטָהּ;

אֵי הָאֵשׁ שֶׁתְּחַמֵּם סֶלַע,

הַחַלָּמִישׁ מִי יְפַתֶּה?

גַּם אֲנִי בֵין בְּנֵי הַבַּרְזֶל:

לִבִּי נִצְרַף כְּבָר וְיָצָא

קַר כַּבַּרְזֶל, קַר כַּזִּקְנָה,

שֶׁבְּלִי עֵת עָלַי קָפָצָה.

כָּאֲרִי בְּתוֹךְ הַסּוּגַר,

עֵת הֶהָמוֹן הַמִּסְתַּכֵּל

יַרְהִיב לַחֲרִיד גְּאוֹן שַׁלְוָתוֹ –

מִי בְאֶבֶן, מִי בְמַקֵּל.

אַךְ הוּא מַחֲרִישׁ: הוּא שְׁתַּעְבֵּד

רַק לַכְּלוּב וְלֹא לֶהָמוֹן;

יָהִיר שׁוֹכֵב הוּא, כְּבַד-רַעְמָה

וּבְמַבָּטוֹ רַק שִׁמָּמוֹן!

גַּם בְּצֵאת מִגְּרוֹנוֹ רַעַם,

לֹא לַבְּרִיּוֹת הוּא מְכֻוָּן:

נִבְרָא הוּא לְסִימַן חֵרוּת

וּמִתְנַדֵּף בִּלְתִּי מוּבָן.

כָּךְ אֲנִי, אֲסִיר הַכְּרַכִּים:

שְׁאַל לִשְׁמִי – מַה טִּיבוֹ, מִי הוּא?

אֵין יוֹדֵעַ. פִּנָּה צָרָה

בָּעֲלִיָּה לִי הִקְצִיעוּ.

מִטַּת בַּרְזֶל, חַלּוֹן אָטוּם,

לֶחֶם צַר הַבָּא בְּנִסִּים;

גַּם בְּצֵאתִי אֶל הָרְחוֹבוֹת

מְבַזִּים אוֹתִי וּמַכְעִיסִים:

מִי שֶׁיֵּשׁ-לוֹ פֵּרוּר אשֶׁר,

מִי שֶׁיֵּשׁ-לוֹ אִשָּׁה נָאָה,

נִדְחָק מַרְאֶה לִי בְּאֶצְבַּע:

"רְאֵה, מַה שִּׂחֲקָה לִי הַשָּׁעָה,

אוּלָם אַתָּה מִסְכֵּן, מִסְכֵּן".

אַךְ אֲנִי לֹא אֵדַע קִנְאָה:

בֵּין גַמָּדִים אֲנִי שָׁבוּי,

אֵלֵךְ אֶשְׁכַּב לִי בַּפִּנָּה.

אוּלָם יֵשׁ שֶׁנֵּטֶל נְעוּרַי

מֵעִיק לִי כְאוֹמֵר: דַּע-נָא –

מְתוּקִים, מְתוּקִים חַיֵּי-אֱנוֹשׁ

וּמִדָּתָם קְטַנָּה, קְטַנָּה.

גַּם הַגֶּבֶר אֲשֶׁר נָטַל

לָשֵׂאת עָלָיו עׂל שָׁמַיִם,

לָשֵׂאת עׂל נְשָׁמָה גְדוֹלָה –

הֲכִי יִחְיֶה פַעֲמַיִם?

שִׁיר חֲרוּזִים אָז יִוָּלֵד,

נִבְרָא הוּא לְסִימַן גְּבוּרָה;

חֲרוּזַי צוֹחֲקִים צְחוֹק שֶׁל חֵרוּת,

וַאֲנִי עָלֵז עַל הַתְּמוּרָה.

לד

כּוֹתֵב הַשֶּׁמֶשׁ בְּאוֹתִיּוֹת זָהָב,

רוֹמְזִים כּוֹכָבִים בַּלֵּילוֹת, בַּלֵּילוֹת,

חוֹלְמוֹת עֵינֵיהֶן שֶׁל נָשִׁים אֲהוּבוֹת:

יָפִים הַחַיִּים.

נוֹהֲרִים עָבִים עֲדָרִים עֲדָרִים,

לִבָּם גַּל אֵפֶר וּמְאִירִים שׁוּלֵיהֶם,

רָקוּם בִּזְהָבָם חֲלוֹם הַתַּעְתּוּעִים:

יָפִים הַחַיִּים.

קָשֶׁה לַגֶּבֶר נְתִיב הַנִּצָּחוֹן,

שֶׁבַע יְקַלֵּל וְשֶׁבַע יִתְאַזֵּר,

נִרְמָס בְּרַגְלֵי גוֹרָלוֹ – יְסַיֵּם:

יָפִים הַחַיִּים.

לה

דִּבְרֵי שִׁיר – רִקְמַת עָמָל וַחֲלוֹמוֹת,

סְפוּגֵי דְיוֹ – וְאוֹר נַפְשִׁי הֵם סְפוּגִים;

וּבְכָל גְּוִיל תְּלוּיוֹת עֵינַי וּבוֹחֲנוֹת

בִּשְׁאָט נֶפֶשׁ וּבְרֶטֶט תַּעֲנוּגִים.

לַהַט עוֹמֵד בְּנֵס בֵּין הַשִּׁטִּין,

אֵפֶר קַר בְּמִשְׁבֶּצֶת שֶׁל מִלִּים;

עוֹלָם קַיָּם מִתְעַלֵּם בַּמְּגִלָּה –

וְהַדְּבָרִים מְרֻבִּים וּרְגִילִים.

---

בִּדְלֹק הַמְּנוֹרָה

מאת

יעקב שטיינברג

א

אֲבַק-זָהָב בָּעֲרָבָה –

גַּם הַחֲלוֹם וְגַם הַיְצִירָה,

וּכְתִפְאֶרֶת כּוֹכָב נוֹפֵל

בִּנְתִיבָתוֹ הַמַּזְהִירָה.

לָמָּה תֶהְגֶּה רִיק הַיּוֹצֵר,

וְלַחֲלוֹמוֹת אֵין פִּתְרוֹנִים?

עַשׁ הַזְּמַן כְּבָר מִלֵּא כְרֵסוֹ

מִגְּוִילֵיהֶם שֶׁל קַדְמוֹנִים.

ב

קַר בַּבַּיִת וּבָרְחוֹבוֹת

עִרְבּוּב גֶּשֶׁם וַעֲרָפֶל;

הַחַלּוֹנוֹת נוֹזְלִים טַחַב

וְלַחַיִּים טַעַם תָּפֵל.

אַךְ בַּלֵּיל, בִּדְלֹק הַמְּנוֹרָה,

גַּם יִסּוּרִים נַעֲשִׂים צְנוּעִים:

הַשִּׁמָּמוֹן הוֹפֵךְ יָגוֹן,

וְהַיָּגוֹן – גַּעֲגוּעִים.

גַּם הַיֵּאוּשׁ כְּבַד-הַכָּנָף

נִטְרָף אָז בְּיָם הַדְּמָמָה,

גַּם מִסִּפְרֵי-הֶבֶל אִלְּמִים

רוֹמְזָה לָךְ כַּחֲצִי נֶחָמָה.

דֹּם וַחֲקֹר בִּגְוִילֵי קֶדֶם,

אַף דִּמְעָתְךָ מְחֵה בַּחֲשָׁאִי:

כְּבָר כִּשְׁלוֹנְךָ לֹא כִשָּׁלוֹן,

הָעַצֶּבֶת לֹא שֶׁלְּךָ הִיא.

אֶחָד הוּא יְגוֹן הַמָּוֶת

וּלְשַׁרְשַׁרְתּוֹ אָנוּ קְשׁוּרִים,

וּבִשְׁרִיקוֹת שְׁאוֹל הוּא מַצְלִיף

עַל בְּשָׂרֵנוּ שׁוֹט יִסּוּרִים.

ג

דְּמִי הַלֵּיל לַעֲיֵפֵי חֵשֶׁק

כְּיוֹם חֹם לִיגֵעֵי צָמָא,

וּשְׂפָתַיִם צְמֵאוֹת אַהֲבָה

יֵשׁ שֶׁיִּלְחֲשׁוּ לַדְּמָמָה –

אֲהַבְתִּיךְ.

וּבוֹחֶלֶת שָׁוְא לַנְּשִׁיקָה

שְׂפַת הַלּוֹאֵט עוֹד רוֹעֶדֶת,

אַךְ הַהֵד הַלּוֹעֵג חוֹזֵר

וְהַדְּמָמָה רַק מַגֶּדֶת –

אֲהַבְתִּיךְ.

וּבְהֵאָלֵם שְׂפַת הַלּוֹאֵט –

תְּחִנַּת לִבּוֹ עוֹד תִּתְהַלֵּךְ;

אַתְּ, הַדְּמָמָה, תַּעֲבִירֶנָּה,

אַתְּ, הַחֲשֵׁכָה, עַל רֹךְ גַּלֵּךְ –

אַהֲבְתִּיךְ.

וּבִנְשָׁפִים כִּבְדֵי צְלָלִים

בָּאֲפֵלָה דְבַר-מָה נִהְיָה,

תַּעֲלוּמָה רַחֲבַת-כָּנָף

תְּבַדֵּר שׁוּלֵי הַדּוּמִיָּה –

אֲהַבְתִּיךְ.

ד

בְּלִיל בָּרָד חָזָק וְשֶׁלֶג רוֹפֵף

בִּנְתִיב עֲרָפֶל לָאָרֶץ יָרָד;

בְּתוֹךְ אֲסַפְסוּף בְּנֵי-שֶׁלֶג רַכִּים

בְּשָׁאוֹן רָקְדוּ עַדְשֵׁי¹ בָרָד.

הַלָּלוּ נוֹלְדוּ הוּלֶדֶת אַחִים,

הֵם פּוֹרְחִים זוּגוֹת וּנְמִסִּים תְּאוֹמִים;

רַק בֶּן-הַבָּרָד הוּא עַז וְקָשֶׁה,

לְעַצְמוֹ כָבֵד הוּא עָף מִמְּרוֹמִים.

סוֹד אָטוּם אֶחָד לָהֶם בַּמָּרוֹם,

וּפִתְרוֹן הֶבֶל לָהֶם מִתַּחַת;

בִּנְתִיב עֲרָפֶל הֵם כֻּלָּם בָּאוּ,

אֶת כֻּלָּם תִּבְלַע מַדְמֵנָה אַחַת.

ה

צָרְפֵנִי, אֱלֹהִים, הַשְׁקֵנִי כוֹס-הַמְּרוֹרִים,

וְאַל נָא יֶעְשַׁן נֵר עֲלוּמַי טֶרֶם יִדְעָךְ;

וּתְנֵנִי נָא כְנֶשֶׁר טָס מוּל עָבִים שְׁחֹרִים,

וְאַל נָא אָאִיר נִשְׁפֵי-חוֹל כְּרֶשֶׁף נִדָּח.

כִּי אִם מָנַעְתָּ, אֵל, מִמֶּנִּי תֹּם הַמְּנוּחָה –

חָנֵּנִי נָא בִזְדוֹן הַיְצִירָה לְשִׁלּוּמִים;

וּמַה-לִּי אשֶׁר, מַה-לִּי כּוֹס-יְשׁוּעוֹת דְּלוּחָה,

וְעוֹד רַק שָׁעָה אַחַת לִי, שְׁעַת גְּמַר-עֲלוּמִים.

וַאֲנִי כְבָר שְׂאֵת נִלְאֵיתִי שְׁלוֹם יְמֵי-מַרְגּוֹעַ,

וּקְלוֹנִי עָנָה בִי כָּל הַלְמוּת-לֵב שׁוֹקֵטָה:

גַּם פִּטְפּוּט פֶּלֶג-חַיַּי קַצְתִּי כְבָר מִשְּׁמֹעַ,

וְשִׁעְמוּם יְכַרְסֵם בְּאוֹצַר-נְעוּרַי שְׁאָר הַפְּלֵיטָה.

ו

גַּעְגּוּעִים חֲלוּדִים וַחֲלוֹמוֹת עַתִּיקִים,

וּלְכָל אֶחָד וְאֶחָד פִּתְרוֹנוֹ מְזֻמָּן;

אִלְמָלֵא שְׁעוֹת-אַהֲבָה הַבָּאוֹת כְּתֻמָּן –

גַּם לְפַיֵּס הַלֵּב לֹא הָיִינוּ מַסְפִּיקִים.

כִּי בָאת אֵלַי פִּתְאֹם חִוֶּרֶת וַחֲרֵדָה

וַתִּלְחֲשִׁי: בְּחִירִי – וּבְפִיךְ אֵין עוֹד דָּבָר, –

וָאֵדַע: לֵיל-חֵשֶׁק עָלֵינוּ אִם עָבַר,

וְנִחֲתָה בָךְ יַד-הַנֹּחַם הַכְּבֵדָה.

כִּכְהוֹת הָאַרְגָּמָן בְּנִזְרֵי הֶהָרִים

בְּעֶרֶב, כִּי יִפְנֶה הַשֶּׁמֶשׁ הַיָּמָּה

וַעֲרָפֶל יְכַס עֵין הַשְּׁלָגִים הַקָּרִים:

כָּךְ יוּעַם מַבָּטֵךְ כִּכְלוֹת לֵיל-הַסְּעָרָה;

וְצָבַרְתְּ לְמִשְׁמֶרֶת כְּזִכְרוֹן נֶחָמָה

אֶת אֵפֶר מַאֲוַיַּיִךְ בְּנַפְשֵׁךְ הַקָּרָה.

ז

לֹא אֵדַע מַדּוּעַ הַלַּיְלָה

כֹּה נַפְשִׁי תַנְחוּמִים שָׁאָלָה;

שֶׁן-עַכְבָּר חוֹרֶקֶת בַּפִּנָּה

וּמְנַסֵּר בַּדְּמָמָה מְשָׁלָהּ:

אִם טֶרֶם, בֶּן-אָדָם, עָיַפְתָּ,

הִסְתּוֹבֵב בִּמְחוֹל הָעֲלוּמִים;

וְהָיָה כִּי יִפְנֶה אֲבִיבְךָ,

וִיהִי לְךָ חוֹר לְתַנְחוּמִים.

יֵשׁ צִנּוֹר לָאוֹן וְלַחֵשֶׁק,

וּלְכִלְיוֹן הַלֵּב אֵין שִׁלּוּמִים;

הִתְהוֹלֵל וּבִין לְאַחֲרִיתְךָ,

כִּי יְהִי לְךָ חוֹר לְתַנְחוּמִים.

מֶה עָגוּם כָּל מִשְׁתֵּה הַחַיִּים,

הַמְסִבִּים רְעֵבִים וּזְעוּמִים;

וְאַשְׁרֵי הַחַי שֶׁיִּבָּדֵל,

וִיהִי לוֹ הַחוֹר לְתַנְחוּמִים.

מִתּוֹךְ עִרְבּוּב יָגוֹן וּתְלוּנָה

מִסְתַּלְּקִים הַנְּעוּרִים הַמְרֻמִּים;

וְנִשְׁאָר אֲבַק הַזִּכְרוֹנוֹת,

נִשְׁאָר רַק חוֹר לְתַנְחוּמִים.

כִּי קָרָה הִיא אֵשׁ הָאַרְגָּמָן

בַּשַּׁחַר כְּבִשְׁעַת הַדִּמְדּוּמִים;

רַק לוֹהֲטָה חֶרֶב הַמָּוֶת –

וִיהִי לְךָ חוֹר לְתַנְחוּמִים.

לֹא אֵדַע מַדּוּעַ הַלַּיְלָה

כֹּה נַפְשִׁי תַנְחוּמִים שָׁאָלָה;

שֶׁן-עַכְבָּר בַּפִּנָּה חָרָקָה,

וַיְנַסֵּר בַּדְּמָמָה מְשָׁלָהּ.

ח

אֲנִי נוֹלַדְתִּי לְעָם אֲשֶׁר לוֹ חֻקֵּי-אֵל,

וְאֶחָד הוּא הָאֵל לְכָל הָעֵדָה:

וּבְדִמְמַת מִקְדָּשׁוֹ, בְּפִנַּת רָז וָצֵל,

כִּי תִשַׁח נַפְשִׁי סוֹעֲרָה וַחֲרֵדָה –

לַשָּׁוְא אָז הֶמְיַת-לִבִּי, לָרִיק שִׂפְתוֹתַי נָעוֹת!

כִּי כְבוֹד אֵל-עוֹלָם רָם וְנִשָּׂא אֵל-הַצְּבָאוֹת.

וְלָמָּה יַעֲרֹג לֵב וְכִלְיוֹן נֶפֶשׁ לָמָּה,

אִם יֵרֵד רַק כְּבוֹד-אֵל וְרַחֲמָיו אֵין בַּדְּמָמָה?

וְיֵשׁ אֲשֶׁר לְמִקְדְּשֵׁי אֵל זָר

בְּעֶצֶם יוֹם לְתֻמִּי אֲנִי סָר,

וְאֵרֶא שָׁם לֹא אַחַת בַּדּוּמִיָּה

דְּמוּת אִישׁ מִתְיַחֵד וְכוֹרֵעַ,

וּכְרוֹאֶה תַעְתּוּעֵי-צֵל בַּצִּיָּה

כְּפוּף רֹאשׁ שָׁם אֶעֱמֹד וּבְלֵב יָגֵעַ.

וְאֵדַע נֶאֱמָנָה: מַה לּוֹ פֹה לָאִישׁ וּמִי לוֹ –

כִּי יָצַר לוֹ אֵל חַי לְבַדּוֹ וּבִשְׁבִילוֹ.

וַאֲנִי מַה-תִּתֵּן לִי, אֵל עַמִּי, אֵל הָרַבִּים,

בַּעֲטֹף לְבָבִי בִּי וּבִרְכַּי דֹּם תִּכְרַעְנָה

בְּקֹר מִקְדָּשְׁךָ לְלֹא רַחֲמִים וּלְלֹא-מַעֲנֶה?

וּמַה לִּי דִבְרֵי קָדְשְׁךָ הַמְנַבְּאִים

אֶת קֵץ הָרַחֲמִים וְהַטּוֹב לְקֵץ הָעִתִּים –

וּמִקְלָט אַיִן לְכִלְיוֹן נֶפֶשׁ וְלַחֲלוֹם?

וּמַה לִּי יוֹם הַגְּמוּל – מֵאַחֲרַי רַק הַתְּהוֹם,

וּבְנֵי הַנֵּצַח, הַכּוֹכָבִים, אִלְּמִים בִּי מַבִּיטִים.

ט

דּוֹמֶה הַדָּבָר כְּאִלּוּ עֲדַיִן

עוֹד מְלֵאָה הַכּוֹס וְעוֹד מָתוֹק הַיַּיִן,

עוֹד צוֹהֵל הַמִּשְׁתֶּה בִּצְחוֹק וּבְמַנְגִּינָה, –

וְצֵל קַר וְאִלֵּם כְּבָר רָבַץ בַּפִּנָּה.

אֵין רוֹאֶה הַצֵּל – וְהַגִּיל עוֹד בָּאוּלָם,

אַךְ צָנְחָה חֲרָדָה לֹא-בְרוּרָה עַל כֻּלָּם,

וַיְהִי כְבָר כָּל קוֹל וְכָל פָּנִים עֲמוּמִים,

כִּהְיוֹת לִפְנֵי סַעַר פְּנֵי שֶׁמֶשׁ אֲדֻמִּים.

הַצְּחוֹק לֹא נִשְׁתַּתֵּק, הַמָּחוֹל לֹא חָדַל,

אַךְ נֶחְפַּז כַּגוֹרָל הַצֵּל אַף הוּא גָדַל,

וַיִּזְחַל וַיִּגַּע בִּכְנַף כָּל אַדֶּרֶת,

כִּזְחֹל אֵד בַּגַּיְא לִפְנֵי רוּחַ סוֹעֶרֶת.

עוֹד רֶגַע וַתֵּכַהּ כָּל עַיִן לוֹהֶטֶת,

וַתִּדְבַּק לָעוּגָב הַיָּד הַפּוֹרֶטֶת,

וַיֶּחְדַּל כָּל קוֹל – אַךְ הַמָּחוֹל לֹא תַם עוֹד,

וַיִּמּוֹג כְּאִוְשַׁת מֶרְחַקִּים וַיַּעֲמֹד.

וּפִתְאֹם וַתִּפְרֹץ בָּאוּלָם הַחֲרָדָה,

וְאִשָּׁה מִדּוֹדָהּ בִּמְצוּקָה נִפְרָדָה,

וְעַיִן לְעַיִן חֲרֵדָה וְתוֹהָה,

כְּצַמְּרוֹת הָעֵצִים הַנָּעוֹת בַּסֹּעָה.

נֶאֶלְמוּ הַקְּרוּאִים וְכוֹסָם בְּיָדָם,

רַק קוֹל הָאוֹרְלוֹגִין בָּאוּלָם לֹא נָדָם,

וַיְהִי כְקוֹל קוּקוּ הַקּוֹרֵא בַיַּעַר,

הַשּׁוֹתֵק וְזוֹעֵם לִפְנֵי הֱיוֹת סַעַר.

וּפִתְאֹם יַד מִי אֶת הָעוּגָב הִרְעִידָה,

וַיֵּט שׁוּב הַמָּחוֹל וַיִּנְהַר בְּמִדָּה;

וַיָּרֶק אִישׁ צְחוֹקוֹ, וַיֵּשְׁתְּ אִישׁ אֶת כּוֹסוֹ –

וַיִּישַׁן הַצֵּל וְאֵין עַיִן לִרְאוֹתוֹ.

י

כָּל הַהֶבֶל שֶׁבַּחַיִּים

אָמְנָם לִבִּי זֶה כְבָר גִּלָּה,

אוּלָם יֵשׁ שֶׁאֶתְאַו לִשְׁתּוֹת

גַּם אֲנִי מִיֵּין הַתְּהִלָּה.

כָּךְ בַּחוּרָה רָמַת-עַיִן

תַּכְזִיב תִּקְוַת עוֹגְבֵי לִבָּהּ,

וּבִצְחוֹקָהּ מְרִי גַעְגּוּעִים,

וּבְמֶבָּטָהּ רֶשֶׁף חִבָּה.

יא

אֲנִי – עַל צוּר לִבִּי הַקָּשֶׁה

כָּל תַּאֲוָה חוֹרֶטֶת אֶת כְּתָבָהּ,

כַּחֲרֹט יַד הַנַּפָּח עַל בַּרְזֶל,

הַנִּתָּן בְּתוֹךְ הַלֶּהָבָה.

וְאוּלָם מִקִּירוֹת לְבָבֵךְ

דִּבְרֵי הָאַהֲבָה נִמְחָקִים, –

כָּךְ דֶּרֶךְ הַכּוֹכָב הַנּוֹפֵל,

חִישׁ יֹאבַד בְּעַרְבַת הַשְּׁחָקִים.

וְכָךְ כַּעֲבֹר רוּחַ סוֹעָה,

הַנַּחַל כְּבָר זוֹרֵם בְּנַחַת,

וּפְלֵיטַת הַסַּעַר, שְׂרִיד-קֶצֶף,

מִגַּלָּיו הַשּׁוֹקְטִים נִמַּחַת

אַךְ הוֹמֶה הַיָּם בְּלִי הֲפוּגוֹת,

וְקִצְפּוֹ מִתְנַפֵּץ אֶל סְלָעִים;

כְּזִכְרוֹן הַסְּעָרוֹת שֶׁחָלְפוּ

כְּאוֹת לַמִּשְׁבָּרִים הַבָּאִים.

יב

בְּדוֹר שֶׁל יָדַיִם חָרוּצוֹת

וּלְבָבוֹת זְעוּמִים וַעֲצֵבִים –

גַּם לֵילוֹת הָעֹנֶג הֵם קָרִים,

גַּם יְמֵי הָאַהֲבָה הֵם תְּפֵלִים.

לְכָל רוּחַ שִׁעֲמוּם מְצוּיָה

צִיצֵי הַחֵשֶׁק כְּבָר נוֹשְׁרִים,

גֶשֶׁר לַגִּיל וְלַיָּגוֹן

מִלֵּב לְלֵב עַכְשָׁו אֵין גּוֹשְׁרִים.

רַק פּוֹרְשִׂים אֶת מַטְלִית הַחִבָּה

עַל חֶבְלֵי הַלֵּב הַנּוֹשָׁנִים,

וְיוֹשְׁבִים לְמִשְׁתֵּה הָאַהֲבָה

בַּאֲבַק גַּעְגּוּעִים יְשָׁנִים.

יג

מִתְגַנֵּב הָאָסוֹן בִּשְׁבִילוֹ,

וְדַרְכֵי הַטּוֹב עֲקַלְקַלִּים;

עֲיֵפִים וּזְעוּמִים נְקַבֵּל

אֶת רִגְעֵי הָאשֶׁר הַדַּלִּים.

וַאֲנִי יֵשׁ שֶׁאֶבְחַל בָּעֹנֶג

וּבְכָל מַתְּנַת-חַיִּים חֲדָשָׁה;

כָּךְ יֵמַר לַיֶּלֶד לְהַשְׁלִיךְ

הַפְּרִי עִם הַקְּלִפָּה הַקָּשָׁה.

מְרַמֶּה הָאשֶׁר אֶת בְּחִירוֹ

וּמְיַגַּע כִּנְשִׁיקַת הַקְּדֵשָׁה,

וּבְלֶכְתּוֹ מִשְׁתַּמֵּר זִכְרוֹנוֹ

כִּפְלֵיטַת שׁוֹשַׁנָּה יְבֵשָׁה.

יֵשׁ מְרִי גַם בְּגִיל מְאֻשָּׁרִים

וּתְלוּנָה בִּצְחוֹקָם תִּסְתַּתֵּר,

כִּי תְאוֹמִים הַגִּיל וְהַיָּגוֹן –

וְצַר גַּם עַל שְׁנֵיהֶם לְוַתֵּר.

יד

בְּעַד הַחַלּוֹן הַפָּתוּחַ

אֶל הָרְחוֹב הָרֵיק אַבִּיטָה;

נַעֲרָה תְמִימָה וְאוֹהֶבֶת

צָנְחָה דֹּם בִּקְצֵה הַמִּטָּה.

צָנְחָה דֹם בִּקְצֵה הַמִּטָּה

נַעֲרָה תְמִימָה וְאוֹהָבֶת

מַה לִּי אַהֲבָה, וְגוֹרָלִי

עִרְבּוּב גָּאוֹן וְעַצָּבֶת?

דְּמָמָה. עָלֶה נִדָּף רִשְׁרֵשׁ

עַל פְּנֵי אַבְנֵי הַמַּרְצֶפֶת.

אֵלִי, אֵלִי, אָנָה אֶבְרַח

מִפְּנֵי רוּחִי הַזּוֹעֶפֶת?

טו

כְּצִיץ יְקַר-טְרָפִים, שֶׁגָּדַל

וְרָוָה בַבִּצָּה רִקָּבוֹן,

כָּךְ גָּדְלָה אַהֲבָתִי בִלְבָבִי –

רַב-מְרִי וּכְבַד-עָווֹן.

כְּאֵד רַעַל מִתְאַבֵּךְ מִבִּצָה

בָּעֶרֶב לְאוֹר חֶרְמֵשׁ-הַלְּבָנָה –

כָּך תִּשְׁתִּי אֶת כּוֹס הַיִּסּוּרִים

מִיָּד נֶאֱמָנָה.

אוֹצָרוֹת שֶׁל רֹךְ וְתַנְחוּמִים

מָרְעָלִים בְּנַפְשִׁי מֻנָּחִים –

כְּעֶרֶשׂ הַחֶרְפָּה לְאִשָּׁה

בְּהֵיכַל מְלָכִים.

וְאַתְּ, כְּאוֹר שֶׁמֶשׁ הַסּוֹפֵג

כָּל אֵדֵי הָאָרֶץ בִּמְנוּחָה –

אַתְּ תִּמְלְכִי בְאֹהֶל-יְגוֹנִי

טְהוֹרָה וּבְרוּכָה.

טז

שִׁירֵיהֶם כְּקוֹל תֵּבַת-זִמְרָה

הַמַּקְהִיל קְהִלּוֹת בַּחוּצוֹת –

יְלָדִים יְרַקְּדוּ מֵחֶדְוָה

וְשׁוֹמְעוֹת הַשְׁפָחוֹת וּמְרֻצּוֹת.

וַאֲנִי שִׁירִי בָא מִגָּבוֹהַּ,

כְּצִלְצוּל הַפַּעֲמוֹן הָרָם;

הוּא הוֹלֵם לְחַג וְלִתְפִלָּה,

וּלְקוֹלוֹ יִתְקַדֵּשׁ הָעָם.

יז

חֲסַל! כְּבָר גָּז הַלֵּיל הָאַחֲרוֹן,

וּכְבָר הַשַּׁחַק כְּמִשְׁטַח עֶשֶׁת

מְהַבְהֵב לְעֵינַי הָעֲיֵפוֹת.

מַחֲרִישָׁה אַתְּ וּמִתְלַבֶּשֶׁת.

עוֹד יָדִי נִמְשְׁכָה לִכְתֵפֵךְ,

וַיָּבוֹא מַעֲנֵךְ קַר: “הַנִּיחָה!” –

חֲסַל. הֲיֵאָמֵן כִּי אֶבְכֶּה

לִצְלִיל הַמִּלָּה: אֲהַבְתִּיךָ?

יח

מִלַּפִּיד הַנְּעוּרִים הֶעָשֵׁן

הִתְמַלֵּט שׁוּב נִיצוֹץ יְחִידִי;

עוֹד פַּעַם אָהַבְתִּי וָאֶחְדַּל

וְנִפְחַת עוֹד שְׁבִיב מִלַּפִּידִי.

לְתֻמִּי אֲנִי אֲהַבְתִּיהָ,

גַּם הִיא אֲהֵבַתְנִי לְתֻמָּהּ,

וּבְלֶכְתָּהּ לֹא הֵמַר לְבָבָהּ,

כְּלֵב אִשָּׁה מְצֵרָה וּמְרֻמָּה.

לְחִיצַת הַיָּד הַנּוֹאֶשֶׁת

לֹא אָרְכָה בְרֶגַע הַפְּרֵדָה;

לְרֶטֶט שְׂפָתֶיהָ הָאַחֲרוֹן

לֹא נִלְוְתָה דִמְעָה חֲרֵדָה.

וּכְצִפּוֹר כִּי תַךְ בִּכְנָפֶיהָ

בְּעוּפָהּ לַחָפְשִׁי מֵרֶשֶׁת,

כָּךְ פָּנְתָה לִי עֹרֶף וַתֵּצֵא,

וְשִׂמְלַת הַחֵן מְרַשְׁרֶשֶׁת.

וּבְעָבְרָהּ לִפְנֵי חַלּוֹן חֶדְרִי,

כֹּה קַלָּה וּבְטוּחָה צָעָדָה;

דָּבַקְתִּי לַזְּגוּגִית וָאֶלְחַשׁ:

“הִיא אָבְדָה לְךָ, הִיא אָבָדָה”.

וָאֶסְפֹּר עַד כְּלוֹת צְעָדֶיהָ

עוֹד אַחַת, עוֹד אַחַת – וּדְמָמָה.

וּבְלֶכְתָּהּ אֶת אֶרֶג הַיְצִירָה

כְּבָר יָדִי בִמְנוּחָה רָקָמָה.

יט

בּשְׁתִּי, אֵל חֶסֶד, מִשְּׁבִיל הַתַּעְתּוּעִים

שֶׁרֹאשׁוֹ אוֹן-מִרְמָה וְסוֹפוֹ צְחוֹק תְּלוּנָה,

וּכְעָב יְכַסֶּנּוּ אֲבַק גַּעְגּוּעִים.

בּשְׁתִּי, אֵל חֶסֶד, מִנַּפְשִׁי הַחֲרֵדָה

הַזּוֹנָה אֶל גִּיל וְאֵינָהּ מוֹצֵאת תִּקּוּנָהּ,

הַמְצַפָּה לִגְבוּרָה וּבוֹרְחָה מֵהֵדָהּ.

בּשְׁתִּי, אֵל חֶסֶד, מֵחֲלוֹם הַהֲזָיָה

שֶׁהִפְלִיג לְכָל קְצוֹת מַמְלֶכֶת הָאַהֲבָה,

וּבְשׁוּבוֹ אֵלַי בְּפִיו דָּבָר לֹא הָיָה.

בּשְׁתִּי, אֵל חֶסֶד, מִצֵּל הָעִצָבוֹן

הַסּוֹכֵךְ עַל אַחֲרִית נְעוּרַי וּמְלַוֶּה

אֶת פִּרְחֵי תַעֲנוּגַי כְּעַשׁ הָרִקָּבוֹן.

כ

וַיְהִי אֲנִי הוֹזֶה עַל פְּלֵיטַת גְּוִיל-קְדוּמִים

וָאֶדְלֶה מִשָּם אִמְרַת-חֵן לְשִׁלּוּמִים.

וָאֶמְצָא שָׁם רָשׁוּם: לָדַעַת אִם תֹּאבֶה

בַּחֲלוֹמוֹת וּבְעָמָל הָאשֶׁר אִם שׁוֹוֶה –

כְּרֵה אֹזֶן לִמְשָׁלִי: בְּיוֹם קֹר וְעַרְפַלִּים

הִתְנַהֲלָה קְדוֹרַנִּית עֲדַת עִוְרִים דַּלִּים;

הֵם הָלְכוּ אֶת דַּרְכָּם בִּיגוֹן עֲצַלְתַּיִם;

וְהִנֵּה לְנֶגְדָּם אִישׁ זָר גְּלוּי עֵינַיִם;

בְּיָדוֹ אֵין מְאוּמָה וּבְפִיו דְּבַר רְמִיָּה:

הֵא דִינָר שֶׁל זָהָב, כַּת עִוְרִים עֲנִיָּה!

מְצָאוּהוּ, תִּפְשׂוּהוּ וּתְנוּ לַזָּר בְּרָכָה! –

וַעֲדַת הָעֲנִיִּים לָאָרֶץ צָנָחָה,

כָּל אֶחָד בְּרֶפֶשׁ הִתְפַּלֵּשׁ וְחָפָר,

וַיָּרֶב אֶת רִיבוֹ עַל חָצָץ וְעָפָר;

וְהַרְחֵק בְּחֶבְיוֹן עַרְפַלִּים אֲטוּמִים,

שָׁם לָעַג הַזָּר לַמִּסְכֵּנִים הַמְרֻמִּים.

---

מַסַּע אֲבִישָׁלוֹם

מאת

יעקב שטיינברג

פְּתִיחָה

יְפִי הָאַלְמָוֶת בַּחֲלוֹמִי

וּלְבָבִי גַחֶלֶת עֲמוּמָה;

צַו נֵצַח עַל שְׂפָתַי הַקּוֹדְחוֹת

וּבְיָדִי הַקָּרָה אֵין מְאוּמָה.

עַפְעַפַּי יַיְשִׁירוּ לַתְּהִלָּה

וּדְבַר-מָה לַתְּהוֹם יַדְרִיכֵנִי;

מְחוּקָה עַל חוֹתַם נְעוּרַי

מִלַּת הַקֶּסֶם: הִנֵּנִי.

וַעֲשֵׁן-לֵב בֵּין אוּדֵי יְצִירָה

מֵחֲלוֹם הַתַּעְתּוּעִים לֹא אֶרֶף: –

כְּגִבּוֹר הַנּוֹפֵל עַל חַרְבּוֹ

וְעֵינָיו הַגּוֹוְעוֹת – לַחֶרֶב.

פְּרוֹלוֹג: יְגוֹן הַמּוֹלֶדֶת

לֹא מִגֶּזַע בֵּית רִקָּבוֹן

יָנַק לְשַׁדּוֹ אֲבִישָׁלוֹם,

וּבַעֲווֹן יְרֵשַׁת קָלוֹן

לֹא הִתְגָּאֲלָה בוֹ נַפְשׁוֹ;

לֹא בְמִשְׁכְּנוֹת הָעֹנִי

כָּבְדָה רוּחוֹ וַתֵּעָגֵן

לִשְׁבִיל יֶשַׁע בַּמֶּרְחַקִּים;

לֹא שִׁגְיוֹנוֹת אשֶׁר-נֹעַר,

אַף לֹא סֵבֶל חַיֵּי-לַחַץ

מִמּוֹלַדְתּוֹ הִתְעוּהוּ;

לֹא כִנְמַקֵּי לֵב וּבָשָׂר,

אֲשֶׁר יַרְווּ צִמְאוֹן נַפְשָׁם

בַּעֲסִיס חֲלוֹמוֹת הֶבֶל

וּבְמַמְרוֹרֵי קִנְאַת סְתָרִים –

הָלַךְ קוֹדֵר אֲבִישָׁלוֹם;

לֹא כְקוֹבְבֵי-יוֹם הַצְּפוּיִים

לַהֲבֵל יְגוֹן אֵין-אוֹנִים

וּלְתַעֲלוּלֵי זְדוֹן-הַמִּקְרֶה –

נָשָׁה טוֹב גַּם אֲבִישָׁלוֹם.

הָדוּר, דָּגוּל, גְּבַהּ-עֵינַיִם –

כָּכָה עָמַד אֲבִישָׁלוֹם

קוֹמְמִיּוּת בַּעֲלוּמָיו

וּכְשֹׁךְ סַעֲרַת הָאֵלִים

בְּמוֹלַדְתּוֹ וּבְנַפְשׁוֹ;

רַק בִּרְתוּקוֹת יָגוֹן פֶּלִאי

רִתְּקָה אוֹתוֹ יַד גּוֹרָלוֹ

בְּתוֹךְ מַעְגַּל בַּטָּלָה,

לִבְלִי נְטוֹת לִשְׁבִיל הֶעָמָל,

לִבְלִי סוּר לִנְתִיב הָעֹנֶג,

לִבְלִי הֵימִין אֶל עַלִּיזִים,

לִבְלִי הַשְׂמְאִיל גַּם לַמְעֻנִּים,

לִבְלִי נְפֹל גַּם מְלֹא קוֹמָתוֹ

לַאֲבַק הָאֵל הַשָּׂרוּף,

וּלְהָרִיעַ תְּרוּעַת אֵבֶל

לִקְלוֹן עַד וּלְיֵאוּשׁ נֵצַח.

וּבָעֵת הַהִיא וַיֵּלֶךְ

בִּימֵי קַיִץ אֲבִישָׁלוֹם

לִשְׁאֹף צֵל בִּשְׂדֵה אוּקְרַיְנָא;

וּבִנְעֹם לוֹ שְׁלוֹם הַקַּיִץ,

וּמְלֹא נַפְשׁוֹ דְמִי וָזֹהַר,

כִּמְלֹא מִשְׁטַח יְאוֹר רוֹגֵעַ

בַּצָּהֳרַיִם מוּל הַשֶּׁמֶשׁ, –

וַיִּסָּעֵר פִּתְאֹם לִבּוֹ

לִדְמוּת נַעֲרָה מִן הַנְּעָרוֹת

אֲשֶׁר יָצַק אֵל הַיֹּפִי

מוֹר הָאַהֲבָה עַל רֹאשָׁן,

וּמִסְּבַךְ קְוֻצּוֹתָן כּוֹנֵן

רֶשֶׁת חַיָּה וְרוֹעֶדֶת,

וּבֵין קִמְטֵי שִׂמְלַת גֵּוָן

טָמַן רִשְׁרוּשׁ כְּנַף הָאשֶׁר,

וּבִתְהוֹם אִישׁוֹנָן צָרַר

תַּעְתּוּעֵי גִיל וְיָגוֹן,

אַף חֲרוֹז שִׂפְתוֹתָן צֵרֵף

לְמַנְגִּינַת אֵשׁ וְחִידָה.

דִּבְרֵי חֵן בְּפִי הָעֶלֶם,

לַהַג-תֹּם עַל שְׂפַת הַנַּעֲרָה;

עוֹד הָעֶלֶם גְבַהּ עֵינַיִם,

גַּם הַנַּעֲרָה מִתְנַכֶּרֶת;

טֶרֶם יָחוּשׁ עוֹד הָעֶלֶם¹

נֵטֶל יָגוֹן קַל עַל לִבּוֹ

כְּעַצֶּבֶת אֲשֶׁר תֵּרֵד

עַל הָאָרֶץ לִפְנֵי סַעַר, –

וּכְבָר נֶאֱחַז קְצֵה לִבּוֹ

בְּמַלְכֹּדֶת זְהַב הַקְּוֻצּוֹת,

וּבְעוֹדֶנּוּ זָע וּמְפַרְפֵּר –

וַיִּנָּתְזוּ מִצּוּר לִבּוֹ

גִּצֵּי רֶגֶשׁ וַחֲלוֹמוֹת,

וַיִּמּוֹגוּ בַמַּחֲבוֹאִים

בַּעֲלָטַת לֵילוֹת יִחוּד.

עַל מַרְבַדֵּי שְׂדוֹת הַקַּיִץ,

בְּתוֹךְ מַעְגַּל עֲלוּמִים,

אָז גַּם יַתְחִיל גַּם יֵאָסֵף

מִשְׂחָק חַי שֶׁל שְׁנֵי לְבָבוֹת.

כָּכָה אַהֲבַת הָאִשָּׁה

לִלְבַב גֶּבֶר חוֹמֵד אשֶׁר:

כְּאַגָּדַת-פְּלָאִים סְתוּמָה,

אֲשֶׁר תִּבְלַע עֵין מִתְבּוֹדֵד

מֵעַל פְּלֵיטַת גְּוִיל קַדְמוֹנִים –

רֶגַע גָּז וְתַם הֶחָזוֹן,

וּמִתּוֹךְ הַיָּד יִשָּׁמֵט

זָר וְאִלֵּם גְּוִיל הָרָזִים,

רַק הָאִישׁ עוֹד יוֹסִיף יִשְׁהֶה

וּלְמִשְׁעֶנֶת כִּסְאוֹ יִדֹּם,

וּבְעֵינַיִם כָּלוֹת יָתוּר

בַּדּוּמִיָּה הַלּוֹחֶשֶׁת. –

כָּכָה אָהַב אֲבִישָׁלוֹם:

לְלֹא רֶטֶט הַמַּאֲוַיִּים

אֲשֶׁר יִצְנְפוּ לֵב-אוֹהֵב

אֱלֵי רוֹם דִּמְיוֹנוֹת נֹעַר,

לְלֹא מַדְוֵה הַהֲזָיָה,

אֲשֶׁר יִתֵּן עֹז רְמִיָּה.

גַּם לַחַלָּשׁ עֵת כִּי יֹאהַב,

גַּם לַנִּקְלֶה הַמִּשְׁתּוֹלֵל

לִסְגֹּר שַׁעֲרֵי הַיָּגוֹן,

וּבִרְשׁוּתוֹ אֵין מְאוּמָה –

רַק מַפְתֵּחַ זָהָב קָטָן

לִלְבַב אִשָּׁה צַר וְנֶאֱמָן;

לֹא בִנְתִיבוֹת גִּיל וְיָגוֹן

יָצָא לִתְעוֹת אֲבִישָׁלוֹם,

אַף לֹא שָׁאַף מְלֹא חָזֵהוּ

חֹם הַתַּאֲוָה הַלּוֹהֵט,

אֲשֶׁר יְהִי לְאַבְקַת זָהָב

מוּל הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁל הָאַהֲבָה, –

רַק לְרוֹמְמוּת לְבָבוֹ

רָץ וַיַּעֲבֹר אֲבִישָׁלוֹם

אֶת מְסִלַּת הַנִּצָּחוֹן, –

הֲלֹא הוּא הַשְּׁבִיל הַקָּצָר

הַמִּתְפַּתֵּל – צַר וְנִבְדָּל

בֵּין רְשֻׁיּוֹת שְׁנֵי עוֹלָמוֹת –

מִלֶּב גֶּבֶר לִלְבַב אִשָּׁה.

כָּךְ בְּצָהֳרֵי יוֹם-קַיִץ –

יֵשׁ שֶׁיֵּרוֹם גַּל עַל נָהָר,

וְהִתְגַּלְגֵּל רֶגַע אֶחָד

שְׁטוּף נְגֹהוֹת – וּבְאֵין רוּחַ

יִמּוֹג חִישׁ וְיִשְׁקַע חֶרֶשׁ

בֵּין בְּנֵי-גַלִּים שַׁאֲנַנִּים. –

הָיָה עֶרֶב חַם בַּשָּׂדֶה.

לִפְנֵי פֶתַח בֵּית-הַקַּיִץ

הֵיטִיב לִבּוֹ אֲבִישָׁלוֹם,

וַיִּשְׁתַּעְשַׁע עִם הַנַּעֲרָה

הַנִּשְׁעֶנֶת דֹּם אֶל כְּתֵפוֹ;

הַשָּׁמַיִם כְּבָר הֶאֱפִילוּ,

כּוֹכָב צָץ וְנִמְלַךְ לָשׁוּב,

וּבַמִּזְרָח טֶרֶם יִכְבּוּ

הַדִּמְדוּמִים הָעֲמוּמִים:

עָבַר רוּחַ חַם בַּקָּמָה

הַמְעֻלֶּפֶת בַּהֲרוֹת כֶּסֶף,

וַיִּזְדַּעְזַע אֲבַק זָהָב,

וַיַּגִּיעוּ רֵיחוֹת קָצִיר

וּמִגַּן נִיחוֹחַ אֵלָה

לִבְנַת צִיץ בְּעֶצֶם קַיִץ –

וַיִּתְנַעֵר אֲבִישָׁלוֹם

לִשְׁאָף-רוּחַ מְלֹא חָזֵהוּ,

וַיִּתְאַפֵּק מוּל הָעָרֶב.

רֶגַע שָׁקַט בּוֹ לְבָבוֹ

לְלֹא זִיעַ גִּיל וָרֶגֶשׁ,

וּמִשְׁנֵהוּ – עָצַר פִּתְאֹם

הַלְמוּת לִבּוֹ אֲבִישָׁלוֹם,

וּכְעֵין רֶגֶשׁ דַּק וְסָתוּם

קָם בְּרוּחוֹ דִּמְיוֹן פְּלָאִים

לָחוּשׁ רַק כִּמְעוּף הָעַיִן

קִרְבַת דְּבָרִים אֲשֶׁר רָחֲקוּ

וְלֹא יִקְרְבוּ עַד עוֹלָם,

לִשְׁמֹר רֶגַע גִּיל רְמִיָּה

וּלְהִתְאַפֵּק כַּבּוֹטֵחַ

כִּי עוֹד מְעַט מִזְעָר – וְנִגְלוּ

נִסְתְּרוֹת תַּעְתּוּעֵי אֱנוֹשׁ,

אַף גַּם יִפֹּל קִיר הַגָּבִישׁ,

אֲשֶׁר יַעֲמֹד לְמַעְצוֹר

עֵת כִּי נוֹשִׁיט יָד עוֹרֶגֶת

מִמַּחֲבוֹאֵי בְדִידוּתֵנוּ,

וּלְכָל רָז וּלְכָל שִׁגָּיוֹן

יִתְגַּל פִּתְרוֹן-עַד מֵאֵלָיו,

וּמִנִּבְכֵי תְהוֹם-הַנֶּפֶשׁ

שִׂפְתֵי רָזִים תְּשִׂיחֶינָה

אַחֲרִית גֶּבֶר אֲשֶׁר נָטַל

לָשֵׂאת עֹל גַּעְגּוּעֵי אשֶׁר. –

כַּאֲבֹד כָּל שְׁבִיל בָּאָרֶץ

אַחֲרֵי סוּפַת-חֹרֶף עַזָּה,

וְלַשֶּׁלֶג בְּרַק עִצָּבוֹן

כִּבְרַק עֵין-עֲנָק חִוֶּרֶת, –

כָּךְ הִשְׁתָּאָה אֲבִישָׁלוֹם

לְכָל יַרְכְּתֵי לְבָבוֹ,

וְלֹא מָצָא שְׁבִיל וָדֶרֶךְ

עֵת כִּי נֵעוֹר מֵחֲלוֹמוֹ,

וּלְתוֹךְ מֶרְחֲבֵי הַשָּׂדוֹת

דּוּמָם צָפָה אֲבִישָׁלוֹם,

וְהִנֵּה נִשְׁקְפָה לְמוּלוֹ

מִתּוֹךְ אֵד-הַלֵּיל הַחִוֵּר

עַיִן גְּדוֹלָה וְעִוֶּרֶת,

וּבְמֶבָּטָהּ תּוּגָה סְתוּמָה,

אֲשֶׁר אֶחָד יְשִׂיחֶנָּה –

צְלִיל הַמִּלָּה: הַמּוֹלֶדֶת.

הַשִּׁיר הָרִאשׁוֹן

א : מוֹת-אֵלִים

אֵלֶּה קוֹרוֹת אֲבִישָׁלוֹם,

הוּא הָעֶלֶם כְּבַד-הַחֲלוֹמוֹת,

אֲשֶׁר הִצִּיל בְּיוֹם זָדוֹן,

בְּהִתְגּוֹשֵׁשׁ אֵל בְּאֵלִים,

פְּלֵיטַת אֵשׁ וּשְׁיָר נִשְׁמָתוֹ.

עוֹדוֹ נַעַר וַיִּבָּדֵל

מִבְּנֵי גִילוֹ הוֹגֵי-תוֹרָה

בְּבֵית רַבָּם וּבַחֲבוּרָה:

הוּא לְבַדּוֹ, רַךְ וִיחִידִי,

נָטַר דִּמְמַת בֵּית-מִדְרָשׁ

בַּאֲפֵלַת לֵילֵי חֹרֶף,

עֵת גַּם לַהַב נֵר-הַתָּמִיד

נִזְקַף תּוֹהֶה עַל הָעַמּוּד

כְּמִשְׁתָּאֶה לָעַצֶּבֶת,

וְהַחֲשֵׁכָה סְפוּגַת יָגוֹן

דֹּם נִתְקַפְּלָה בַזָּוִיּוֹת,

וַאֲפֵל הַלַּיְלָה קָרַב

אֶל כָּל חַלּוֹן, וַיִּצָּמֶד

כְּבִנְשִׁיקַת-שְׁחוֹר חֲשָׁאִית

אֶל כָּל שִׁמְשָׁה מְהַבְהֶבֶת,

וּבַבַּיִת תָּסַס דּוּמָם

רֵיחַ דַּק שֶׁל קְדֻשָּׁה מֵתָה;

אֶחָה הָיָה אָז הַנַּעַר

עִם הַשְּׁתִיקָה אִלְּמַת-שָׂפָה,

עִם הַיָּגוֹן כְּבַד-הַכָּנָף,

אֲשֶׁר רָבַץ וַיִּצָּמֶד

אֶל הַסְּפָרִים וַיִּשָּׁקֵם

נְשִׁיקַת רֵעִים בִּשְׁעַת גְּסִיסָה,

וְאֵין לְהַבְחִין בַּדּוּמִיָּה

אִם עוֹד יִרְעַד רַחַשׁ אַחֲרוֹן

עַל שִׂפְתֵיהֶם, אוֹ לָנֶצַח

כְּבָר כִּסָּתַם שְׁתִיקַת מָוֶת.

הָס! בַּאֲבַק אֲרוֹן הַסְּפָרִים

נֶאֱנָק דֹּם אֵל עַתִּיק יוֹמִין

וּבַת-עֵינוֹ, כְּבַיָּכוֹל,

תַּשְׁקִיף עוֹד עַל פְּנֵי הַבַּיִת

וְתוֹבַעַת לָהּ תַּנְחוּמִים.

אַחֲרוֹן הָיָה אָז הַנַּעַר

אֲשֶׁר נִשְׁקַע בְּתוֹךְ עֵינָיו

מַבַּט אֱלֹהִים הָאַחֲרוֹן

בְּגַעֲגוּעִים וּבְתוֹכָחָה.

אַחֲרוֹן הָיָה אָז הַנַּעַר –

וּבִמְלֹא חֲלַל הַבַּיִת

שְׁתִיקַת-עַד שֶׁלְּאַחַר מָוֶת,

וּבֵין קִמְטֵי הַפָּרֹכֶת

רָעַד כָּל הַלֵּיל בַּחֲשָׁאי

רֶטֶט אֱלֹהִים הָאַחֲרוֹן

וַיֵּאָלֵם עִם הַבֹּקֶר, –

אָז הִתְנַעֵר גַּם הָעֶלֶם

וַיִּצָּמֶד לִבְנֵי גִילוֹ,

אַךְ בְּצֵאתוֹ מִן הַבַּיִת

דָּבַק אֵלָיו לְעוֹלָמִים

רֵיחַ דַּק שֶׁל קְדֻשָּׁה מֵתָה.

יוֹם לְיוֹם וּלְשָׁנָה שָׁנָה –

וּבִגְדֹל הַנַּעַר יָצָא

לִקְרַאת אֱלֹהִים חֲדָשִׁים

אֲשֶׁר נוֹלְדוּ אָז בַּחֲבָלִים;

רִאשׁוֹן הָיָה אָז הָעֶלֶם

אֲשֶׁר נִתְקְלָה בִלְבָבוֹ

כְּנַף-הָאֵל בְּעֶצֶם זָהֳרָהּ,

וּבִגְדֹל הָאֵל וַיִּפְרֹשׂ

מֻטּוֹת כְּנָפָיו עַל הָאָרֶץ

וּבִהְיוֹת מְהוּמַת סַעַר,

הוּא הַסַּעַר אֲשֶׁר יִפְרֹץ

בְּהִתְגּוֹשֵׁש אֵל בְּאֵלִים,

אָז הִתְלַקַּח לֵב הָעֶלֶם

מִן הַקְּדֻשָּׁה אֲשֶׁר יָקְדָה

בַּאֲבַק הֲרִיסוֹת עוֹלָם,

אַךְ מֵעֵינָיו טֶרֶם יִנְדֹּף

רֵיחַ דַּק שֶׁל קְדֻשָּׁה מֵתָה.

יָמִים בָּאִים, יָמִים חוֹלְפִים

כַּעֲרוּגוֹת מֵי אוֹקְיָנוֹס, –

וּבִזְקֹן הָאֵל הֶחָדָשׁ

שְׁדוּד אוֹן-אֵל וַעֲיֵף-כְּנָפַיִם,–

אָז הִתְנַעֵר גַּם הָעֶלֶם,

וְהִנֵּה נַפְשׁוֹ חֶצְיָהּ שְׂרוּפָה

וּמַחֲצִיתָהּ עוֹד עֲשֵׁנָה;

קָם וַיָּנָס, אַף גַּם הִצִּיל

פְּלֵיטַת-אֵשׁ וּשְׁיָר נִשְׁמָתוֹ,

וּבְתוֹךְ עֵינָיו שְׁאָר הַפְּלֵיטָה –

זֹהַר דַּק שֶׁל קְדֻשָּׁה מֵתָה.

יוֹם לְיוֹם וּלְשָׁנָה שָׁנָה –

אֵלִים גּוֹוְעִים וּמִתְחַדְּשִׁים;

כַּאֲרֶשֶׁת בְּשׂוֹרַת פְּלָאִים

בָּא הַחֲלוֹם בְּתוֹךְ הַגּוֹלָה:

עַל הַיַּרְדֵּן אוֹ בַשָּׁרוֹן

רָאַה חוֹרֵשׁ זִיו הַשְּׁכִינָה.

אָז הִתְנַעֵר גַּם הָעֶלֶם

וַיִּתְחַדֵּשׁ עִם הַבְּשׂוֹרָה,

וּבְגַעְגּוּעֵי-אֵל חֲדָשִׁים

טָס לִקְרַאת הָאֵל הֶחָדָשׁ

אֲשֶׁר קֹרָא לוֹ: הַגְּאֻלָּה.

אָז יִפָּרֵד אֲבִישָׁלוֹם

פְּרֵדַת-עוֹלָם מֵאוּקְרַיְנָא,

בָּאֳנִיָּה יָשִׂים דַּרְכּוֹ,

אֱלֵי נוֹף-הַתְּכֵלֶת יַחְתֹּר,

וְכִקְסוּם תִּפְאֶרֶת יִשְׁעֶה

לְשַׁעֲשׁוּעֵי יָם-הַתְּכֵלֶת.

ב: בִּרְכַּת הַמּוֹלֶדֶת

לֵיל יָרֵחַ עַל הַגַּלִּים,

וּבִנְתִיב הַכֶּסֶף תָּנוּד

הָאֳנִיָה כַחוֹלֶמֶת.

בָּמֳתֵי-יָם מְנֻמְּרוֹת-זֹהַר

צוֹלְלוֹת בְּאֶמְצַע שְׁבִילָן,

וּמִסְתַּלְסֵל כְּמִשְׁתַּעֲשֵׁעַ

קֶצֶף לָבָן עַל פִּי קִבְרָן,

וּבַחֲלִיפוֹת אוֹר וָעֶשֶׁת

נָעִים גַּלִּים וְנִבְלָעִים,

וְכִיצוּרֵי תְּכֵלֶת חַיִּים

פּוֹלְטָה אוֹתָם שׁוּב הַמְּצוּלָה,

גּוֹרְפִים אוֹתָם שׁוּלֵי-נַחְשׁוֹל.

מִשְׂחָק חַי עַל פְּנֵי הַמַּיִם,

וּלְתִפְאֶרֶת – אוֹר וּדְמָמָה,

וְכוֹכָבִים – דָּרֵי-מַעְלָה –

הַמִּתְבּוֹנְנִים לַמִּשְׂחָק;

וִיצוּר זָר מֵעוֹלָם אַחֵר –

עָב כְּכַף אִישׁ – אַף הִיא הִתְחַמְּקָה

לִרְאוֹת רֶגַע וּלְהִסְתַּכֵּל,

אַךְ הִיא שְׁקוּפָה כֹה וְצֶחָה,

וּכְנָפֶיהָ כְבָר מִסְתַּלְּקוֹת.

דּוּמָם צָפָה אָז הָעֶלֶם

וְלִיגוֹן יְפִי הַלַּיְלָה

אֲפָפוּהוּ חֶבְלֵי-דְמָעוֹת

עַד לְשִׁיר וּלְגַעֲגוּעִים.

אֵלֶּה דִבְרֵי אֲבִישָׁלוֹם,

זֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ

אֶת מוֹלַדְתּוֹ אוּקְרַיְנָא

בְּיוֹם גַּעְגּוּעִים וְזִכָּרוֹן:

מִן הַדְּנֵיפֶּר עַז-הַנְּהָרִים

עַד לְיַעֲרוֹת נוֹף-הַבִּצּוֹת,

רָחֲבָה שָׁקְטָה אֶרֶץ-גַּנִּים

בְּרוּכַת שֶׁמֶשׁ וַעֲרָבוֹת.

וְהַשֶּׁמֶשׁ שֶׁמֶשׁ גְּבוּרָה:

אוֹרָהּ בָּא בִזְהַב הַחִטָּה

וּבִלְחִי תַפּוּחַ יֶאְדַּם,

וּשְׁיָר זָהֳרָהּ לָעֵנָב

הַמַּצְנִיעַ בַּמִּסְתָּרִים;

וְלָעֲרָבוֹת הוֹד הַמֶּרְחָב

סְפוּג חֲלוֹמוֹת וְגַעְגּוּעִים, –

הֲלֹא הֵם צֶאֱצָאֵי חוֹרִין,

פְּלֵיטַת-אוֹן וּשְׁיָר קוֹזַקִּים,

אֲשֶׁר רִוּוּ הָעֲרָבָה

בְּשִׁירוֹתָם צָדוֹת נָפֶשׁ.

אַשְׁרֵי חוֹמֵד אֶת אַדְמָתֵךְ,

לְעָרוֹת נַפְשׁוֹ אֶל מֶרְחָבֵךְ

וּלְקַדְּמֶנָּה – בְּיוֹם שׁוּבָהּ

טְבוּלַת-טַל וּסְפוּגַת זֹהַר –

עֲלֵי מִפְתַּן הָעֲרָבָה.

מִפּוֹלֶסְיָה רַבַּת יַעַר

עַד הַדֶּסְנָה רָמַת-חוֹפִים,

נָתְנוּ רֵיחַ דֻּבְדְּבָנִים

וּלְבֶן-צִיץ בְּתוֹר הָאָבִיב.

הַטָּפּוֹלִיָּה הֵנֵצָּה,

לִבְנֵי-כֶסֶף נֶחְפּוּ זֹהַר,

וּמִשְּׂדֵרַת עֲצֵי-בְכָאִים

עוֹלוֹת עֶרֶב תְּרוּעוֹת זָמִיר;

וּבָאָרֶץ, – מִן הַכְּפָרִים

הַמַּלְבִּינִים בָּעֲרָבוֹת,

עַד הֶעָרִים אֲשֶׁר חָלַק

לֵב יוֹשְׁבֵיהֶן בֶּאֱמוּנָה

וּבְגִיל וּבְהוֹד הַחַיִּים, –

כִּכְלוֹת עָמָל בָּעֲרָבִים

תִּיקַץ שִׁירַת בְּנוֹת הָאָרֶץ,

זִמְרַת נָשִׁים חִדְלַת-יָגוֹן,

שִׁירַת מְנוּחָה, אֲשֶׁר מָלְאָה

רִמְזֵי אשֶׁר כְּבָר לֹא רָחוֹק;

וּלְעֻמָּתָהּ מִמֶּרְחַקִּים

רִנַּת גְּבָרִים תַּעַן אֹמֶן,

בְּמַנְגִּינָה רַבַּת-עֶצֶב,

בַּהֲמוֹן גַּעְגּוּעִים עַזִּים

וּבִיקַר חֲלוֹמוֹת-גְּבוּרָה: –

כָּכָה יוּשַׁר בְּאוּקְרַיְנָא,

מִן הָאָבִיב לְבֶן-הַנִּצָּה

עַד הַסְּתָו בְּתֹם הַקָּיִץ.

מִן הַסֵּים עַד גְּדוֹת הַדְּנֵיסְטֶר

בָּעֲרָבוֹת יִנְוֶה עֶצֶב,

כִּלְיוֹן נֶפֶשׁ אֵין לוֹ שַׁחַר;

הֲלֹא הוּא יְגוֹן הַיֹּפִי

אֲשֶׁר חֻבַּר לְכָל הָדָר

וַיִּצָּמֵד לְכָל גְּבוּרָה.

אֲשֶׁר יֶהְגֶּה דֹם אֵלֵינוּ

מִתּוֹךְ שְׁאוֹן יְעָרוֹת שָׂחִים

וּמִדִּמְמַת הַמֶּרְחָב,

אֲשֶׁר יִרְמֹז מֵעֵין גֶּבֶר,

שׁוֹמְרָה אֹמֶן וּבִטָּחוֹן,

וּמִשְׁתַּקֵּף עִם חֲלוֹמוֹת

מִלֵּב נַעֲרָה חוֹמֵד אשֶׁר.

יָמִים בָּאִים, יָמִים חוֹלְפִים

כַּעֲרוּגוֹת מֵי אוֹקְיָנוֹס;

יַרְחֵי אָבִיב יֵאָסֵפוּן,

גַּם הַקַּיִץ מֵת בִּזְהָבוֹ

גַּם גַּעְגּוּעֵי הַשַּׁלֶּכֶת

נוֹבְלִים דֹּם לְרוּחוֹת צָפוֹן,

וּכְמוֹ שִׁלְהֵי-חַג נִשְׁכָּחִים

רוֹעֲדִים בְּצִדֵּי דְרָכִים

פִּרְחֵי-תִשְׁרֵי הָאַחֲרוֹנִים,

וּשְׁיָר עֲלֵי הָאַרְגָּמָן

גּוֹסֵס דֹּם בְּעִמְקֵי יָעַר,

וּבְעוֹד צִיץ הַפְּרָג הָאַחֲרוֹן

נִזְקָף תּוֹהֶה בָעֲרָבָה, –

וּכְבָר תַּם הַחַג וְנִשְׁלָם:

מֶלֶךְ חָדָשׁ בָּא לָעוֹלָם,

וּמֵדִיחַ בְּמֵי גְשָׁמָיו

עִקְּבוֹת אוֹיְבוֹ אֲשֶׁר נֻצַּח.

אָז יָבוֹאוּ הָעַרְפִלִּים

לָעֲרָבוֹת הַשּׁוֹמֵמוֹת,

וְהִרְעִיפוּ – דֶּרֶךְ רֶשֶׁת

גְּשָׁמִים יוֹרְדִים לְשִׁמָּמוֹן –

נִטְפֵי יָגוֹן קַר וְאִלֵּם.

יָמִים בָּאִים, יָמִים חוֹלְפִים

כַּעֲרוּגוֹת מֵי אוֹקְיָנוֹס.

נֵר הַחַיִּים הוּא הַשֶּׁמֶשׁ

וְלַמָּוֶת אוֹר הַשָּׁלֶג;

וּבִהְיוֹת בְּלֵיל הַשְּׁלָגִים

קֹר וּתְכֵלֶת בָּעֲרָבוֹת,

וּבִרְעֹד כּוֹכָבִים רְחוֹקִים

בַּשָּׁמַיִם הַנִּשָּׂאִים

וּלְעֻמָּתָם – כּוֹכְבֵי-מַטָּה –

יִרְעֲדוּ רְסִיסֵי זֹהַר

עַל הַשֶּׁלֶג בָּעֲרָבָה,

וּבָעוֹלָם עִרְבּוּב אוֹרוֹת:

אוֹר לֵיל חַי וְזִיו כִּלָּיוֹן,

אַךְ לִשְׁנֵיהֶם תְּכֵלֶת רַכָּה,

אַךְ גַּם שְׁנֵיהֶם יָפִים יָפִים, –

אָז חֲתָר-לְךָ, בֶּן-חוֹרִין,

בִּמְעוּף סוּסְךָ לָעֲרָבָה,

טוּס וּגְמֹא מֶרְחַקִּים לְבָנִים,

עַד יִתְבּוֹלֵל גַּם בִּלְבָבְךָ

גַּל אוֹר חַי בְּזִיו כִּלָּיוֹן,

וְרָאִיתָ בָעֲרָבוֹת

אֶת הַמָּוֶת גְּלוּי-עֵינָיִם.

כָּכָה דִבְרֵי אֲבִישָׁלוֹם,

זֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ

אֶת מוֹלַדְתּוֹ אוּקְרַיְנָא

בְּיוֹם גַּעְגּוּעִים וְזִכָּרוֹן.

ג: כִּלְיוֹן-נֶפֶשׁ

נֵד עֲרָפֶל עַל הַמַּיִם,

וַעֲכוּר מִשְׁבָּרִים כְּבֵדִים

רָם הַיָּם וְאֵינוֹ זוֹעֵף,

וּמְנוּחָתוֹ לֹא-מְנוּחָה.

נוֹשֵׁב רוּחַ עַז וּפוֹסֵק,

מִשְׁבָּר קָם וּמִשְׁבָּר נִשְׁקָע,

וּבְגַעְגּוּעֵי-זַעַף רוֹדֵף

גַּל אֶת גַּל, וְקֶצֶף לָבָן

נִצְמָד חַי לְכִתְפֵי נַחְשׁוֹל,

נִבְלָע חַי בְּפִי הַמְּצוּלָה.

אוּלָם זְעֵיר שָׁם עַל הַמַּיִם

בַּהֲרוֹת שֶׁמֶשׁ – פְּלֵיטַת-בֹּקֶר –

בֵּין עֲרוּגוֹת עֶשֶׁת קָרָה

כְּנִכְלָמוֹת עוֹד תִּתְעֶינָה;

וּמִלְמַעְלָה, כְּאוֹת-שָׁמַיִם,

מַבְהִיק עוֹד אִי-תְכֵלֶת קָטָן,

רוֹמֵז אֶל הַיָּם לְמַטָּה,

צוֹחֵק לוֹ וּמֵת בִּצְחוֹקוֹ.

וְהַיָּם, כַּאֲחוּז שִׁמָּמוֹן,

פּוֹלֵט קֶצֶף וּמִתְנוֹדֵד,

וּבַמֶּרְחָק לִמְרַאֲשׁוֹתָיו

תִּלֵּי-תִלִּים שֶׁל עֲרָפֶל

נֶעֱרָמִים לוֹ לִמְנוּחָה;

וּכְמוֹ נָס הַיָּם וַיִּרְבַּץ

מִתּוֹךְ הִרְהוּר יָגוֹן נִפְסָק,

וּבְתוֹךְ לֹעוֹ עוֹד לְמֶחֱצָה

שַׁאֲגַת שִׁעֲמוּם רוֹתַחַת, –

נִהְיָה פִּתְאֹם עַל הַמֶּרְחָב

דְּבַר-מָה כָבֵד וּמִתְאַפֵּק,

הֲלֹא הוּא יְגוֹן הַחַיִּים

אֲשֶׁר קֹרָא לוֹ: שִׁמָּמוֹן.

אָז יָבוֹאוּ הָעַרְפִלִּים

עַד לְחַדְרֵי לֵב הָעֶלֶם,

וַיָּנוּעוּ מֵיתְרֵי נַפְשׁוֹ

לְתַמְרוּרִים וְלִתְלוּנָה.

אֵלֶּה דִבְרֵי אֲבִישָׁלוֹם

כִּלְיוֹן לִבּוֹ אֲשֶׁר שָׁפַךְ,

וּמְצוּקוֹתָיו עֵת כִּי גָבְרוּ

וַתִּתְעַטֵּף עָלָיו נַפְשׁוֹ:

עַז אֲנִי וְלֹא לִגְבוּרָה.

אֵי בִטְחוֹנִי בְּיוֹם הוֹלֵךְ,

הֶמְיַת נַפְשִׁי לְיוֹם מָחָר

וְלַעֲתִידוֹת כִּי תִקְרֶינָה?

רַךְ אֲנִי וְלֹא לְחֶדְוָה,

רַק לְאוֹיְבַי וְלִמְנַדַּי

אָרוּץ לִדְרשׁ וְאֶשְׁאֲלָה

רִנַּת חַיִּים וְחֶדְוָתָם;

וּבְעוֹד אֶצְחַק צְחוֹק שִׂבְעוֹנִי

תַּחֲרִידֵנִי כְנַף-הַבְּדִידוּת,

יַכְלִימֵנִי פִּזְמוֹן כְּבָלִים.

דָּמִי – אֵשׁ וְקַר הַלַּהַב.

כָּל הַיְקָר לִי – רַק לְחֶמְדָּה,

וַאֲנִי צוֹחֵק לַחֲמוּדוֹתַי,

לָאֱלִילִים וּלְמַדּוּחִים

וּלְחֶזְיוֹנוֹת אֲשֶׁר הָגוּ

נַעֲוֵי-עוֹלָם לְתַנְחוּמִים.

דַּרְכִּי – דֶרֶךְ סוּס בַּמַּעְגָּל

וְעֵינַי צוֹפוֹת אֶל הַנֵּצַח,

וַאֲנִי רַךְ לֵבָב כְּזָקֵן,

וַאֲנִי כְּיֶלֶד נִמְהָר,

וַאֲפַזֵּר גַּם לָרוּחַ

גַּם לַמְנַדִּים עִצְּבוֹן נַפְשִׁי

מַפְרֶה עַמִּים וְתִקְווֹתָם.

זָר אֲנִי, וְאִם עַל שְׂפָתַי

בִּרְכַּת אַחִים לְכָל רָחוֹק

וּלְכָל נוֹף וּלְעֵבֶר יַמִּים.

וְנָשָׂא שְׁמִי כָּל עַם עַל שְׂפָתוֹ

לִגְאוֹן-עַד לִי וְלִקְלָלָה,

וַאֲנִי כְיָתוֹם נֶעֱזָב,

אֲשֶׁר דּוּמָם יַעֲמֹד יִשְׁהֶה

לִצְחוֹק אֵם וּלְאוֹר עֵינֶיהָ, –

אַרְעִיד עַפְעַף וְאֶשְׁתָּאֶה

לָאֲדָמָה, אֵם כָּל גּוֹיִים

וּלְרַחֲמֶיהָ אֲשֶׁר גָּדְלוּ

מִנִּי רַחֲמֵי הַשָּׁמַיִם,

וּלְבִרְכָתָהּ אֲשֶׁר תִּנְעַם

מִנִּי בִרְכַּת הַשָּׁמָיִם.

מָה הַצְּחוֹק וְלַעַג שְׂפָתַי,

וּבְכָל קְרָבַי קֹר וְאֵימָה,

אֵימַת חַיִּים וְחֶרְפָּתָם?

מָה הָרוּחַ, וְאִם גַּם שְׁפַכְתִּיו

עַל לְאֻמִּים וְעַד קְצֵה-אָרֶץ –

וּבַחֲלִיפוֹת רַע וָאשֶׁר

לִבִּי קוֹלֵט לְתוֹךְ קְמָטָיו

טוֹב וְאָסוֹן בְּעִרְבּוּבְיָה? –

רַק הַדָּם הַקַּר רוֹתֵחַ,

וּרְתִיחָתוֹ כְעֵין בַּת-קוֹל

שֶׁל יְצוּר קַדְמוֹנִי פֶרֶא,

שֶׁרֹב גּוּפוֹ וַחֲצִי לִבּוֹ

כְּבָר נִתְיַבְּשׁוּ מִן הַזִּקְנָה,

וְרַק אַרְסוֹ מְפַעְפֵּעַ

עוֹד עַל שְׂפָתָיו וְרוֹתֵחַ.

לֹא רָאִיתִי יֶלֶד נֶעֱזָב

לְלֹא רַחֲמֵי אֵם וְחַסְדָּהּ,

וּבְמֶבָּטוֹ אוֹר יְלָדִים;

אוּלָם מַר עוֹד שִׁבְעָתַיִם,

אִם לַלֵּב הַפּוֹלֵט אֶרֶס

נֵטֶף אֶחָד אַף לֹא יָבוֹא

מִתַּנְחוּמֵי-אֵל הַשּׁוֹטְפִים

מֵחֲזֵה כָּל יוֹנֵק אֶרֶץ

וּמִכִּלְיוֹת הָאֲדָמָה.

אֲשֶׁר כִּחֵשׁ לָאֲדָמָה

לֹא תַעַבְרֶנּוּ רוּחַ מְנוּחָה,

וְהָאֲדָמָה אוֹתוֹ תִפְקֹד

בְּנִקְמָתָהּ – כִּי יִשְׁתּוֹלֵל

וְלֹא יָחוּשׁ מְרִי וּמְצוּקוֹת,

וּקְשִׁי לִבּוֹ לֹא יְרֻחַם

גַּם בַּחֲלִיפוֹת רַע וָאשֶׁר,

וּפָקְדוּ אוֹתוֹ הַשָּׁמַיִם

בְּכִלְיוֹן-נֶפֶשׁ אֵין לוֹ שַׁחַר

וּבַחֲלוֹמוֹת מַרְבֵּי-הֶבֶל,

וּבְגַעְגּוּעִים יוֹצְקֵי-רַעַל

וּבְמַאֲוַיִּים לֹא-מִתְקַיְּמִים.

כָּכָה דִבְרֵי אֲבִישָׁלוֹם,

כִּלְיוֹן לִבּוֹ אֲשֶׁר שָׁפַךְ

וּמְצוּקוֹתָיו עֵת כִּי גָבְרוּ

וַתִּתְעַטֵּף עָלָיו נַפְשׁוֹ.

ד: עֲתִידוֹת

רָם הַיָּם וַיִּיף בַּסַּעַר.

עַל הַגַּלִּים הַנִּשָּׂאִים

דּוֹרֵךְ שַׂר-הַיָּם בְּגָאוֹן,

אַף תַּלְתַּלֵי קִצְפּוֹ נָעִים.

בָּבוֹת עֵינָיו נוֹזְלוֹת מַיִם,

זְקָנוֹ רוֹטֵט עַל הַגַּלִּים;

קְצוֹת סוּדָרוֹ בָּעֲרָפֶל

אוֹבְדִים רֶגַע וּמִתְגַלִּים.

צוֹעֵד, דּוֹהֵר שַׂר הַמְּצוּלָה,

קֶצֶף חַי וְטָהוֹר נְתִיבוֹ;

חֵיל מִשְׁבָּרָיו לְצִבְאוֹתָם

טָסִים אַחֲרָיו, טָסִים סְבִיבוֹ.

גְּדוֹלָה גְדוֹלָה הָעִרְבּוּבְיָה,

גְּדוּדִים קוֹפְצִים וְנִתְקָלִים;

מַחֲנֶה רָץ וּמַחֲנֶה נִטְרָף

וְהַצְּבָאוֹת אֵינָם כָּלִים.

אַך בָּרֹאשׁ, כַּחֲלוּץ הַמַּחֲנֶה,

פִּסְגַּת עֶשֶׁת אַחַת שְׁלוּחָה,

הַצּוֹלֶלֶת וְנִזְקֶפֶת

לְתִפְאֶרֶת הַתַּהֲלוּכָה.

וּמִלֹּעַ שְׁחוֹר הַתְּהוֹמוֹת

צוֹפִים רוּחוֹת-יָם נִבְהָלִים:

הֲיוֹם-חַג אוֹ שְׁאוֹן-חֲרָדָה

בֵּין הַגַּלִּים הַנִּקְהָלִים?

רַב הַצְּחוֹק וְרַב הַשָּׁאוֹן

נִפְצֵי קֶצֶף צַח נִתָּזִים;

וְדוֹהֶרֶת הַתַּהֲלוּכָה

טוּס וְחָתוֹר בִּנְתִיב הָרָזִים.

שַׂר-הַתְּהוֹם, אֵי נוֹף חֲלוֹמְךָ?

אָנָה דוֹאִים הֵם הַגַּלִּים?

לִבְלִי קֵץ נְתִיב הַקֶּצֶף

וּבַמֶּרְחָק נֵד עַרְפַלִּים!

אַךְ הוּא צוֹעֵד, שַׂר הַמְּצוּלָה,

קֶצֶף חַי וְטָהוֹר נְתִיבוֹ;

אַף מִשְׁבָּרָיו לְצִבְאוֹתָם

טָסִים אַחֲרָיו, טָסִים² סְבִיבוֹ. –

אָז יִתְעוֹדֵד גַּם הָעֶלֶם,

לִבּוֹ רָם וַיְחִי בַסַּעַר;

וַיָּנוּעוּ מֵיתְרֵי נַפְשׁוֹ

לְתַעֲלוּמוֹת רִיב-הַנְּצָחִים.

אֵלֶּה דִבְרֵי אֲבִישָׁלוֹם,

מִשְׁלֵי שְׂפָתָיו וּפִתְרוֹנָם,

חֶזְיוֹן לִבּוֹ וְתַנְחוּמָיו

לַעֲתִידוֹת כִּי תִקְרֶינָה:

כַּאֲרֶשֶׁת שִׂפְתֵי רַעְיָה

וְכִבְשׂוֹרַת דְּרוֹר לָאַסִּיר,

כְּמַאֲוַיֵּי נִצְחוֹן גֶּבֶר

וּכְגַעְגּוּעֵי תַאֲוַת אִשָּׁה;

כְּיוֹם אוֹר בְּרֵאשִׁית אָבִיב

וּכְמוֹ קֶסֶם נִיב הָעוֹלָל,

כְּזִכְרוֹן אַהֲבָה לַבּוֹדֵד

וּכְמוֹ מֶתֶק גִּיל הַנְּקָמָה;

כַּעֲווֹנוֹת אֹשֶר נֹעַר

וּכְמוֹ לַחַשׁ תְּפִלָּה תַמָּה –

כָּכָה יִמְתְּקוּ הַחֲלוֹמוֹת.

כְּאַגָּדַת אֹשֶר רָחוֹק,

כְּלִבְנַת שְׁלָגִים מוּל יָרֵחַ

וּכְשִׁיר נַעֲרָה לַנָּזִיר;

כִּדְמִי לֵיל עַל רָאשֵׁי הָרִים,

כְּתִפְאֶרֶת יָם בַּסַּעַר

וְכַחֲלִיפוֹת טוֹב וְאָסוֹן;

כְּעִרְבּוּבְיַת צִבְעֵי שְׁקִיעָה,

כַּהֲמֻלַּת יַעַר טְמִירָה

וּכְמוֹ חִין יְגוֹן הַכַּלָּה;

כְּעַצֶּבֶת שִׁיר גִּבּוֹרִים,

כְּהוֹד גַּן בִּזְהַב שַׁלֶּכֶת

וּכְמַאֲוַיִּים לֹא-מִתְקַיְּמִים –

כָּכָה נָאֲווּ הַחֲלוֹמוֹת.

כָּכָה יִנְהֲרוּ הַחֲלוֹמוֹת:

הָלְאָה-מָעְלָה בָּעֲרָפֶל

וּלְכָל רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם.

וּבְיוֹם תִּדְרְשֵׁם מִמֶּרְחָק –

שָׁבִים הֵם כְּיוֹנִים שְׁלוּחוֹת,

וּבְכַנְפֵיהֶם רֵיחַ טָמִיר

מֵעוֹלָמוֹת לֹא נִבְרָאוּ.

סַפֵּר סִפְּרוּ לִי הַחֲלוֹמוֹת,

וְכַנְפֵיהֶם נֶחְפּוֹת-זֹהַר

נִתְקְלוּ בְנִימֵי לִבִּי,

וַיִּזְדַּעְזְעוּ נִימֵי לִבִּי

עַד לְשִׁיר וּלְגַעֲגוּעִים.

כָּכָה סִפְּרוּ לִי הַחֲלוֹמוֹת:

רַב וְעַז עֲמַל הָאָדָם

וְהַחַיִּים כָּכָה דַלִּים;

נִלְחָם הוּא עַד תֹּם וְאוֹבֵד

כָּאֳנִי נִטְרָף בֵּין הַגַּלִּים.

רִיב לָאָדָם עִם הַחַיִים,

אִישׁ-אִישׁ רָב לְבַדּוֹ רִיבוֹ;

בַּנִּצָּחוֹן בַּכִּשָּׁלוֹן –

אִישׁ לְנַפְשׁוֹ וְלִנְתִיבוֹ.

רַבּוֹת הֵן נְתִיבוֹת עוֹלָם

אֲשֶׁר סָלְלוּ גִבּוֹרִים,

אַךְ כָּל גִּבּוֹר מָצָא קִבְרוֹ

בַּחֲצִי דַרְכּוֹ בֵּין מַעְצוֹרִים.

רַבּוֹת רַבּוֹת הֵן הַנְּתִיבוֹת;

אֶת תְּחִלָּתָן אָנוּ רוֹאִים,

אַךְ אֶת קִצָּן אָנוֹ צוֹפִים

מֵרֹאשׁ הַרְרֵי-אֵל הַגְּבוֹהִים.

וְאִם יְחָרֵף אִישׁ אֶת נַפְשׁוֹ

עַד לְשִׂיא מְרוֹמֵי נְשָׁרִים –

סָפוֹר יִסְפֹּר כָּל הַשְּׁבִילִים

הַמִּתְפַּתְּלִים בֵּין הֶהָרִים.

וּבִהְיוֹת לוֹ עֵין הַנֶּשֶׁר

לוֹ יִתְגַלֶּה מַחֲזֵה פְלָאִים:

כָּל הַדְּרָכִים, כָּל הַנְּתִיבוֹת

בִּשְׁבִיל אֶחָד הֵם נִבְלָעִים.

וְהַשְּׁבִיל הוּא שְׁבִיל הֶעָתִיד,

אַךְ הוּא אוֹבֵד בֵּין עַרְפַלִּים,

כְּהִמָּחוֹת דֶּרֶךְ סְפִינָה

בְּעִרְבּוּבְיַת מְחוֹל הַגַּלִּים.

מִי עַד קְצֵה הַגְּבוּל יַגִּיעַ,

מִי שָׁם יָחֹג חַג-נִצָּחוֹן?

גַּם אֲנִי בִשְׁבִיל הֶעָתִיד

לִבִּי רָם וְצַעֲדִי נָכוֹן.

גְּדוֹלָה גְדוֹלָה הִיא הַדֶּרֶךְ.

אֵי תְחִלָּתָהּ, הֵיכָן סוֹפָהּ?

יֹפִי נֶעְלָם אוֹתִי מוֹשֵׁךְ,

תַּאֲוַת-סְתָרִים אוֹתִי כוֹפָה.

אֶחָד הוּא עֲתִיד הַפְּלָאִים,

וְאֵין מִסְפָּר לַמִּתְנַבְּאִים;

וְכָל אֶחָד בָּא לָקַחַת

מִתִּפְאַרְתּוֹ תִּשְׁעָה קַבִּים.

וַאֲנִי – אֶת הוֹד הֶעָתִיד

רַק אֶרְאֶנּוּ בָעֲרָפֶל;

מִכָּל זָהֳרוֹ – לְחַיַּי

אַף קַו אֶחָד עוֹד לֹא נָפָל

אָכֵן יֵשׁ לִי סְגֻלָּה קְטַנָּה:

תּוּגָה גְדוֹלָה וּמְצֹרָפָה;

עוֹד לִי יֵשׁ גַּעְגּוּעֵי-סֵתֶר,

גַּעֲגוּעִים לְלֹא שָׂפָה.

וּבִסְגֻלָּה זוֹ אֶתְהַלֵּךְ,

אוֹצִיא נַפְשִׁי וְאֶשְׁתָּאֶה:

אֵי הַגְּבוּל לִיגוֹנֵי-עוֹלָם,

אֵי הַשְּׁבִיל לְעָתִיד נָאֶה?

רַבִּים צוֹעֲדִים לֶעָתִיד,

מִי בַשְּׁבִיל וּמִי בַמְּסִלָּה;

אַךְ אָנֹכִי, כְּבַד-הַחֲלוֹמוֹת,

אֶזְכֶּה לִרְאוֹת אוֹתוֹ תְחִלָּה.

אֵלֶּה דִבְרֵי אֲבִישָׁלוֹם,

מִשְׁלֵי שְׂפָתָיו וּפִתְרוֹנָם,

חֶזְיוֹן לִבּוֹ וְתַנְחוּמָיו

לָעֲתִידוֹת כִּי תִקְרֶינָה.

הַשִּׁיר הַשֵּׁנִי

א: בַּמִּזְרָח

הָבָה אֶרְשֹׁם לְדוֹר אַחֲרוֹן,

אֲשֶׁר יָבוֹא אֶל הַמְּנוּחָה,

גַּם חֶזְיוֹנוֹת אֲבִישָׁלוֹם,

גַּם נְדוּדָיו אֲשֶׁר תָּעָה

וַיִּתְבּוֹדֵד, כְּבַד-חֲלוֹמוֹת,

בְּמוֹלַדְתּוֹ בַנֵּכָר.

כָּכָה חָזָה אֲבִישָׁלוֹם

אֶת הָאָרֶץ בְּיוֹם בּוֹאוֹ,

בְּיוֹם דְּרֹךְ רִאשׁוֹנָה רַגְלוֹ

עַל הַחוֹף בּוֹאֲכָה יָפוֹ:

צְהֻבַּת-חוֹל וּכְלִילַת-שַׁחַק,

שְׁטוּפַת-זֹהַר וַעֲרֻמָּה, –

לְלֹא דֶשֶׁא יוֹנֵק עָפָר,

לְלֹא צִיץ זוֹרֵעַ חִנּוֹ,

לְלֹא שִׂיחַ שׁוֹמֵר צִלּוֹ

בַּאֲבַק עֲרָבוֹת נְשַׁמּוֹת

וּבִדְמִי מִשְׁעוֹלֵי-אָבֶן.

כִּצְלִיל-שִׁיר חֲדַל-גַּעְגּוּעִים,

כַּהֲבֵל עֲלִילוֹת עֶבֶד;

כְּזֵר פְּרָחִים אַחֲרֵי מִשְׁתֶּה

וְכַעֲטֶרֶת מֶלֶךְ נִשְׁכָּח;

כִּפְנֵי חֶרֶב חֲלוּדַת-לַהַב

וּכְעִצָּבוֹן לֹא תְשִׂיחֶנּוּ;

כִּשְׂרִיד-אוֹר בְּאֶשְׁנַב כֶּלֶא

וְכִיגוֹן זִכְרוֹנוֹת שֵׂיבָה;

כִּפְנֵי זְקֵנָה יְפַת-עַיִן,

כְּהוֹד הֵיכָל רֵיק וְנֶהְדָּר,

וּכְמוֹ רֵיחַ טַרְפֵי פֶרַח

שׁוֹמֵר סוֹד בֵּין עֲלֵי-סֵפֶר –

כָּכָה נִגְלְתָה הָאָרֶץ

לַאֲבִישָׁלוֹם בָּרִאשׁוֹנָה,

עֵת בְּנֵי-קֶדֶם אֲפָפוּהוּ

וּבְמוֹשְׁבוֹתָם עָבְרָה רַגְלוֹ.

הָלוֹךְ הָלַךְ אֲבִישָׁלוֹם

לִרְאוֹת אֶחָיו, אֲשֶׁר בָּאוּ

לָסֹל דֶּרֶךְ אֶל הַמְּנוּחָה

בְּתוֹךְ מַעְגַּל הַקְּסָמִים

אֲשֶׁר קֹרָא לוֹ: הַמִּזְרָח.

עֵינוֹ יָשִׂים אָז הָעֶלֶם

לַעֲמַל אֱנוֹשׁ אֲשֶׁר יִנְדֹּף

לְלֹא פְרִי וּלְלֹא כִשָּׁלוֹן,

וּלְבַטָּלָה אֲשֶׁר תִּנְעַם

לְלֹא חַג וּלְלֹא עִצָּבוֹן,

וּלְתַעְתּוּעֵי חַיֵּי לַחַץ,

אֲשֶׁר דָּבְקוּ בָם גַּם יַחַד

מְצוּקוֹת פְּרָאִים וְסִבְלוֹתָם,

אַף גַּם מַדְוֵה הַשִּׁמָּמוֹן –

נַחֲלַת גּוֹיִים כּוֹבְשֵׁי-אָרֶץ.

אָז יִסְתּוֹבֵב אֲבִישָׁלוֹם,

וּבַשְּׁוָקִים יַעֲמֹד יִשְׁהֶה

לְהָמוֹן סוֹאֵן וְלֹא יַעֲמֹל,

וְלִתְשׁוּאוֹת חִדְלֵי-עִנְיָן,

וּלְמַעֲרֻמֵּי גֵאֵי-אִישִׁים

אֲשֶׁר הַדְרַת-עֹז עַל פְּנֵיהֶם

וּבְמֶבָּטָם עָרְמַת כּוֹשְׁלִים.

וּבְהִתְהַלְּכוֹ וּבִפְנוֹתוֹ

כֹּה וָכֹה וַיַּרְא הָעֶלֶם

בְּנוֹת הָאָרֶץ וְהִנֵּה כֻלָּן

שְׁזוּפוֹת-עוֹר וַחֲטוּבוֹת-תֹּאַר,

צַעֲדָן קַל וּכְאַיְלוֹת שָׂדֶה

שָׁטוֹת הֵן יְחֵפוֹת-רֶגֶל

לִצְלִיל נִזְמֵי אַף וָאֹזֶן;

חִידַת קַעֲקַע בִּבְשָׂרָן,

אַךְ נְטוּיוֹת-גָּרוֹן כֻּלָּן

וּלְכָל אַחַת מִשְׁנֵה הָדָר.

וּבֵינֵיהֶן – לוּטוֹת-צָעִיף,

כְּלִילוֹת-רֹךְ וְרָמוֹת-עַיִן

וַעֲטוּפוֹת אַדְּרוֹת-רִקְמָה –

נְשֵׁי הַהַרְמוֹן תִּתְנַהֵלְנָה;

וּמִקִּמְטֵי כָּל אַדֶּרֶת

יִרְמֹז עִרְבּוּב תַּעֲלוּמָה,

אֲשֶׁר נִצְמְדוּ בוֹ יַחַד

שַׁלְוַת-רֹךְ שֶׁל גְּבִירוֹת-כָּבוֹד,

אַף גַּם עֶדְנַת בְּשַׂר אֲמָהוֹת.

כָּלִיל נִשְׁקָף סוֹד הָאֹשֶר

מִתּוֹךְ נִבְכֵי שְׁחוֹר-עֵינֵיהֶן,

וּמִתַּחַת מַסְוֵה צְעִיפָן

זוֹלְפָה חִידַת עֹנֶג טָמִיר,

וּמִשְׁתַּקֵּף חֲלוֹם-הַחֲלוֹמוֹת, –

הֲלֹא הוּא חֲלוֹם הַפְּלָאִים,

מְלֵא כָל גִּיל וּפְאֵר וַחֲמוּדוֹת,

אֲשֶׁר קֹרָא לוֹ: הַמִּזְרָח.

אָז יִשְׁתָּאֶה אֲבִישָׁלוֹם

לַאֲשֶׁר נָגְעָה כְּנַף הַחִידָה

גַּם בִּלְבָבוֹ וַתְּלַהֲטֶנּוּ.

רֶגַע לָהַט בּוֹ לְבָבוֹ

לַעֲרֹג לְאשֶׁר זָר וּקְסָמָיו,

לַחְמֹד מִקְסַם-שָׁוְא וּלְנַחֵשׁ: –

אִם לֹא צָפוּן סוֹד הַמְּנוּחָה,

אֲשֶׁר נֵלֶא דְרֹש פִּתְרוֹנוֹ

בַּהֲבֵל תַּנְחוּמוֹת-חוֹזִים

וּבְתַעֲלוּמוֹת גְּאוֹן נַפְשֵׁנוּ, –

אִם לֹא צָפוּן כָּל הַפִּתְרוֹן

תּוֹךְ אוּלַמֵּי הַרְמוֹן נָשִׁים,

לוּט-דְּמִי וַאֲטוּם חַלּוֹנוֹת?

אִם לֹא נֶחֱזֶה דְמוּת הָעוֹלָם

מֵעַל מִפְתַּן סֻכַּת-רוֹעִים

כִּנְוֵה-שֶׁקֶט וּמֵישָׁרִים,

לְלֹא סֵבֶל טוֹב וְאָסוֹן

וּלְלֹא שִׁגְיוֹן גִּיל וְיָגוֹן?

אִם לֹא יִנְוֶה שְׁלוֹם-הָאשֶׁר

בֵּין יְרִיעוֹת אָהֳלֵי-קֵדָר

וּבְמַקְהֲלוֹת זִקְנֵי-כָבוֹד,

אִם לֹא יַעַל גִּיל הַפִּתְרוֹן

לְתַעְתּוּעֵי יֵצֶר אֱנוֹשׁ –

בַּעֲתַר עֲשַׁן נַרְגִּילָה,

אִם לֹא צְרוּרָה פְּדוּת נַפְשֵׁנוּ

בְּמַדּוּחֵי מִשְׁלֵי-קֶדֶם,

אִם לֹא יִדֹּם רִיב-הַנְּצָחִים

לְמַנְגִּינַת חֲלִיל הָרוֹעֶה,

וּגְבִיר-אֶחָיו, יוֹשֵׁב-אֹהֶל,

כִּי יְרַשְׁרֵשׁ בְּטַלִּיתוֹ

בַּעֲצֶרֶת נְשִׂיאֵי שִׁבְטוֹ –

יִנְדֹּף כִּלְיוֹן לֵב וָנֶפֶשׁ?

רֶגַע לָהַט לֵב הָעֶלֶם,

וּמִשְׁנֵהוּ – שָׁקַט לִבּוֹ,

וּבִצְחוֹק עַל שְׂפָתָיו הָגָה,

כָּכָה הָגָה אֲבִישָׁלוֹם:

מִקְסַם-שָׁוְא גְּאוֹן הַמִּזְרָח,

תַּרְמִית-עַיִן הוֹד-הַקֶּדֶם;

אָבַד זֵכֶר לַגִּבּוֹרִים

אֲשֶׁר נָתְנוּ יְקַר-הֹדּוּ

שַׁעֲשׁוּעִים לִיפוֹת-עָיִן.

כַּעֲשַׁן נַרְגִּילָה נָדַף

זְדוֹן הַיֵּצֶר, אֲשֶׁר חָמַד

מְחוֹל פִּילַגְשִׁים וּמִשְׁמַעַת,

סְגֻלּוֹת חֶמְדָּה וַהֲזָיָה;

נָפַל סֻלַּם הָאַדִּירִים,

אֲשֶׁר עָלוּ בוֹ עָרִיצִים

מִבֵּין שְׁדֵי פִילַגְשֵׁי-חֶמֶד

לְמַאֲוַיֵּי שִׁלְטוֹן-עוֹלָם

וְלַחֲלִיפוֹת דָּם וּקְדֻשָּׁה;

בַּאֲבַק הֲרִיסוֹת בַּגְדַּד

נִתְקַע גְּבִיעַ הָאַשָּׁפִים,

אֲשֶׁר שָׁתוּ בוֹ בְּנֵי עוֹמַר

וַיִּשְׁתַּכְּרוּ וַיָּהִינוּ

לִמְחוֹת עִקְּבוֹת גּוֹי וְאָדָם,

אַף לְהָמִיר אֵל בְּאֵלִים;

כְּמוֹ מִזְרְקוֹת גַּן נִשְׁכָּח

דָּלַל מַעְיַן הַתִּפְאֶרֶת,

אֲשֶׁר זָרַק זִרְמֵי-חַיִּים,

תְּשׁוּאוֹת קְרָב וַהֲדַר חֲלוֹמוֹת –

מִנִּי שַׁעֲרֵי קִרְיַת פָּרַס

עַד לְנִבְכֵי עַרְבוֹת תֵּימָן,

וּלְמִשְׁעוֹלֵי גְבוּל סַהֲרָה.

אָכֵן נִמְחָה כָּל הֶהָדָר

מִכָּל אַרְצוֹת בְּרִית-הַנָּבִיא,

כְּהִמָּחוֹת נִפְצֵי קֶצֶף

מִמַּעֲרֻמֵּי קָדְקֹד-סְלָעִים,

וְלֹא נִשְׁאַר לְזִכָּרוֹן

מֵחֲמוּדוֹת כָּל הַדּוֹרוֹת,

אֲשֶׁר גָּבְרוּ לֶאֱמוּנָה

וְלַעֲתֶרֶת עֹז וָחֵשֶׁק –

רַק מִקְטֶרֶת הַנַּרְגִּילָה,

אֲשֶׁר יִמּוֹג בַּעֲשָׁנָהּ

שְׂרִיד הַגְּבוּרָה שֶׁנִּשְׁתַּמֵּר

תּוֹךְ חֲרִיצֵי פְנֵי בֶדוּאִים,

גַּם עוֹד נוֹתַר צְעִיף-הַכָּבוֹד

עַל פְּנֵי נָשִׁים סְגֻלּוֹת הַרְמוֹן, –

הֲלֹא הוּא צְעִיף הַחִידָה,

אֲשֶׁר הֵלִיט בּוֹ אֶת פָּנָיו

וַיֵּרָדֵם שְׁנַת-חֲרָדָה

לְבִעוּתֵי שִׁלְטוֹן זָרִים

וּלְהֵד הֶמְיַת חַיִּים רְחוֹקִים –

כָּל הַמִּזְרָח, מִן הַלְּבָנוֹן

עַד לִגְדוֹת אַלְגִ’יר הַחוֹלְמָה,

וּמִגְּבוּל אִירַן בַּמִּדְבָּר

עַד לִנְאוֹת עֲרָב הַבְּרוּכִים.

כָּכָה הָגָה אֲבִישָׁלוֹם,

וַיִּתְנַעֵר מֵחֶזְיוֹנוֹ

וַיִּתְהַלֵּךְ בְּתוֹךְ עַמּוֹ

וַיְהִי מַשְׁמִים יָמִים רַבִּים.

ב: קִינַת הַמּוֹלֶדֶת

כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא אִישׁ גַּעְגּוּעָיו

לְאֵשֶׁת-בְּרִיתוֹ מִמֶּרְחַקִּים,

וְשׁוֹמֵמָה יִמְצָאֶנָּה,

לְלֹא רֶטֶט-חֹם עַל לֶחְיָהּ

וּלְלֹא זֹהַר-גִּיל בָּעַיִן;

כַּאֲשֶׁר יִכְרַע אִישׁ בְּמִקְדָּשׁ

תַּחַת סֵבֶל הֶמְיַת לִבּוֹ,

וּבְעוֹד דְּמִי הַקֹּדֶשׁ קִרְבּוֹ –

תַּעַכְרֶנּוּ רוּחַ שֶׂפֶק

לֵאמֹר: רֵיקִים הַשָּׁמַיִם;

כַּאֲשֶׁר יִתֵּן אִישׁ אֶל לִבּוֹ, –

בְּעוֹד אֹדֶם-גִּיל בִּלְחָיָיו

וּבְכָל קְרָבָיו הֶמְיַת נֹעַר –

לָקוּץ פִּתְאֹם בְּכָל עִנְיָן

וּבְנַפְתּוּלֵי הַמַּאֲוַיִּים;

כַּאֲשֶׁר יַכְבִּיד צֵל הַיָּגוֹן

עַל פְּנֵי יָתוֹם, אֲשֶׁר נִלְקַח

מִמַּשְׂטֵמַת אֵם חוֹרֶגֶת,

וְיַד-חֶסֶד אֲסָפַתּוּ

לְלֹא רַחֲמֵי אֵם וּצְחוֹקָהּ;

כַּאֲשֶׁר יָמֵר לֵב הַגֶּבֶר

לְזִכְרוֹנוֹת מְרִי וָנֹעַם,

כִּכְלוֹת אַהֲבָה וּכְזָבֶיהָ,

וּבַלֵּב הַקַּר רַק נִשְׁאַר

מִיץ-הַתַּאֲוָה הַתָּפֵל, –

כָּכָה הֵעִיק הָעִצָּבוֹן

עַל הָעֶלֶם, אֲשֶׁר נִמְלַט

מִבֵּין זְרוֹעוֹת עוֹלַם-נֵכָר

וּבַחֲלוֹם-מוֹלֶדֶת קָרַב

לִבְנֵי עַמּוֹ עוֹלֵי-גוֹלָה.

אָכֵן תּוֹעֵי-לֵב הֵם הָיוּ,

צְבָא הַתּוֹעִים אֲשֶׁר בָּאוּ

וַיָּנִיפוּ יַד עֲמֵלָה

בְּתוֹךְ מַעְגַּל הַקְּסָמִים

אֲשֶׁר קֹרָא לוֹ: הַמִּזְרָח;

אָכֵן עַם רַק נוֹאָשׁ הָיוּ,

שְׂרִידֵי רִבְבוֹת הַגּוֹלִים,

אֲשֶׁר עָלוּ וַיָּחֵלּוּ

לָסֹל דֶּרֶךְ אֶל הַמְּנוּחָה

אֲשֶׁר קֹרָא לָהּ: מוֹלֶדֶת.

אָז יִתְבּוֹדֵד אֲבִישָׁלוֹם

וּלְמַחֲבוֹאֵי חוֹל-הַגְּבָעוֹת

יָתוּר דַּרְכּוֹ בָּעֲרָבִים

לְהֶמְיַת יָם וּלְאוֹר יָרֵחַ.

עַל פְּנֵי מֶרְחֲבֵי הַחוֹלוֹת,

אֲשֶׁר דְּמוּת לָהֶם כְּגַלִּים,

הֶמְיַת יָם וְאוֹר יָרֵחַ.

רוֹעֵד כְּנַף הַלֵּיל בִּדְמָמָה,

וּבַדְּמָמָה עִרְבּוּב אוֹרוֹת:

מִן הַשְּׁחָקִים זוֹלֵף חֶרֶשׁ

אוֹר הַתְּכֵלֶת, וּמִסְתַּלְסֵל

עַל פְּנֵי מֶרְחֲבֵי הַמַּיִם

לְגַבְנֻנֵּי עֶשֶׁת חַיָּה,

וְלִנְתִיבוֹת-זִיו נַעֲלָמוֹת;

וּמִיָּם הַחוֹל מִסְתַּלֵּק

נֹגַהּ כֶּסֶף, וּמִתְבּוֹלֵל

עִם הַזֹּהַר שֶׁמִּלְמַעְלָה

לְתַעֲרֹבֶת שְׁנֵי חֲלוֹמוֹת.

עַל פְּנֵי דִמְמַת הַחוֹלוֹת

צָף וְעוֹלֶה שְׁאוֹן הַגַּלִּים,

וּבַדְּמָמָה לֹא יִתְעָרֵב,

וּבַדְּמָמָה עִרְבּוּב-קוֹלוֹת:

כְּגַעְגּוּעִים לְאֵין-חֵקֶר,

וּכְמוֹ זַעַף תְּלוּנַת-עוֹלָם,

שְׁאוֹן הַיָּם הָעַז מִתְגַּלְגֵּל;

וּלְעֻמָּתוֹ מִמֶּרְחַקִּים

צָפָה יִלְלַת שׁוּעָלִים,

הֲלֹא הוּא יְלֵל הַיְשִׁימוֹן

אֲשֶׁר יֵעוֹר לַיְלָה לַיְלָה

לְתַמְרוּרֵי תַעֲלוּמָה,

לַיְלָה לַיְלָה גַּם יִתְבּוֹלֵל

בַּהֲמִי הַיָּם הָרוֹעֵשׁ

לְתַעֲרֹבֶת שְׁנֵי חֲלוֹמוֹת.

דּוּמָם צָפָה אָז הָעֶלֶם,

אַף לִילֵל הַיְשִׁימוֹן הֶאֱזִין,

וַיִּתְאַבֵּל בַּמִּסְתָּרִים

בֵּין גַּבְנֻנֵּי-חוֹל שׁוֹמֵמִים.

אֵלֶּה דִבְרֵי אֲבִישָׁלוֹם,

זֹאת הַקִּינָה אֲשֶׁר קוֹנֵן

לְתַמְרוּרֵי הַדּוּמִיָּה

עַל הַחוֹף בְּלֵיל הַתְּכֵלֶת.

דְּמִי הַמִּדְבָּר אֲפָפַנִי,

כְּנַף-הַלַּיְלָה רַק רוֹעֶדֶת;

מִן הַדְּמָמָה הֶאֱזַנְתִּי

צְלִיל הַמִּלָּה: הַמּוֹלֶדֶת.

רוֹעֲדִים סִלְסוּלֵי קֶצֶף

עַל הַגַּלִּים הַשַּׁאֲנַנִּים,

וּבְקוֹל רָז לְחֵיק הַלַּיְלָה

גַּעֲגוּעִים הֵם מְתַנִּים.

רוּחַ-יָם עוֹבֶרֶת שֶׁפִי,

רִשְׁרוּשׁ קַל בַּחוֹל יִשָּׁמַע –

אִם לֹא הֶמְיַת עֶצֶב טָמִיר

חָלְפָה, שׁוֹקְקָה בַדְּמָמָה?

קוֹל שׁוּעָלִים יֵבְךְּ בַּמֶרְחָק,

וּבַגְּבָעוֹת הֵד תַּמְרוּרִים;

הִנֵּה הוּא נְהִי הַתְּלוּנָה

לְמוֹרָאֵי כָּל הַיְצוּרִים.

אֶחָד הוּא יְגוֹן הַחַיִּים,

רַק הַלְּשׁוֹנוֹת הֵם נִפְרָדִים;

אַחֲרֵי צִלְלֵי הַמְּנוּחָה

כָּל יְצוּרֵי עוֹלָם נָדִים.

צְמֵא-מוֹלֶדֶת גַּם אָנֹכִי,

תַּאֲוַת-נֶפֶשׁ לִי זִכְרוֹנָהּ;

וּלְגַעְגּוּעֵי זִכְרָהּ אוֹרִיד

דִּמְעַת אֶבְלִי הָאַחֲרוֹנָה.

כִּי מִיּוֹם בְּעֹל הוּבֵאתִי,

וּמִיּוֹם אֶת נַפְשִׁי אֵדַע,

מִלַּת-קֶסֶם לִי רוֹמֶזֶת

וּבַכֹּל אַאֲזִינָה הֵדָהּ:

מִתּוֹךְ שְׁאוֹן יְעָרוֹת שָׂחִים

וּמִלַּחַשׁ קְנֵי-הַקָּמָה;

רֵיחָהּ נוֹדֵף לִי בַשָּׂדֶה

מִמַּעֲרֻמֵּי הָאֲדָמָה.

רִנַּת פְּלָגִים מִמַּחֲבוֹאִים

תְּבַשְּׂרֵנִי בְשׂוֹרַת גִּילָהּ,

הֶמְיַת נַפְשִׁי יַשְׁמִיעֵנִי

נִיב כָּל אַהֲבָה וְכָל תְּפִלָּה.

בְּמַעֲמַקֵּי שְׁמֵי-הַתְּכֵלֶת,

וּבְמַבָּטֵי אִשָּׁה נָאָה,

חָרוֹת חָרְתָה יַד גּוֹרָלִי

אֶת הַמִּלָּה הַנִּפְלָאָה.

אַף יְתַנּוּ תַאֲוַת נַפְשִׁי

מִטְרוֹת-עֹז וְרוּחוֹת סוֹעָה,

וַאֲשֶׁר יִתֵּן קוֹל תַּעֲלוּמָה

עַל פְּנֵי תֵבֵל יָהּ וּמְלֹאָהּ.

וּבְעוֹד טֶרֶם יִמַּק לִבִּי

בִּיגוֹן זֶרַע עַם הַיְּהוּדִים,

וּכְבָר לִהֲטוּ כָל קְרָבַי

תַּאֲוַת-דְּרוֹר וַחֲלוֹם-נְדוּדִים.

וּבִמְלֹאת יְמֵי עֲלוּמַי –

נִתְּקוּ רַגְלַי לְעוֹלָמִים

מִן הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֹהַב

וְאֵין לְבָבָהּ אִתִּי תָמִים.

כָּךְ יִנָּתֵק אִישׁ מִזְּרוֹעוֹת

אֵשֶׁת-חֵן אֲשֶׁר אֲהֵבָהּ,

כִּי יִשְׁתַּקֵּף מִמֶּבָּטָהּ

עִרְבּוּב אַהֲבָה וְאֵיבָה.

עִרְבּוּב אַהֲבָה וְאֵיבָה

הִדִּיחַנִי לַמֶּרְחַקִּים,

אוּלָם אָחוּשׁ: גַּעֲגוּעִים

יוֹצְקֵי רַעַל לִי מְחַכִּים.

לְלֹא עֶדְנַת פְּנֵי מוֹלֶדֶת

קְצֵה הָאָרֶץ לִי נִתְגַּלָּה:

גַּם הַזֹּהַר – זֹהַר עֶלְיוֹן,

גַּם הַיֹּפִי בָא מִלְמַעְלָה.

אֶכֹּף רֹאשִׁי לָאֲדָמָה,

אַטֶּה אָזְנִי וְאַאֲזִינָה:

אִם לֹא תִנְשֹׁם לִי נִחוּמִים

הָעֲרָבָה הַמַּלְבִּינָה?

אוּלָם סְבִיבִי דְמִי הַמִּדְבָּר,

כְּנַף-הַלַּיְלָה רַק רוֹעֶדֶת;

מִן הַדְּמָמָה עוֹד אַאֲזִינָה

צְלִיל הַמִּלָּה: הַמּוֹלֶדֶת. –

כָּכָה דִּבְרֵי אֲבִישָׁלוֹם,

זֹאת הַקִּינָה אֲשֶׁר קוֹנֵן,

לְתַמְרוּרֵי הַדּוּמִיָּה,

עַל הַחוֹף בְּלֵיל-הַתְּכֵלֶת.

1914–15

---

עֲרָבִים

מאת

יעקב שטיינברג

כֶּתֶר מַלְכוּת

דִּמְיוֹן לְדִמְיוֹן מִצְטָרֵף, הִרְהוּר לְהִרְהוּר מִתְלַכֵּד, –

פּוֹרֵשׁ אֲנִי לַעֲלִיָּתִי בְּלֵילוֹת הַבְּדִידוּת וְיוֹצֵר;

אוֹרֵג אֲנִי אֶת חֲלוֹמִי – וְצִלִּי מֵאַחֲרַי מְרַקֵּד,

לוֹעֵג לִי: נָזִיר, יוֹם בָּא וְגָוַעְתָּ עַל מַעֲלוֹת הָאוֹצָר.

יָמִים עַל יָמִים צָבַרְתָּ עֲרֵמוֹת הַזָּהָב הַנּוֹצֵץ,

נֶעֱרַם הַזָּהָב לְהַר – בֵּין הָעוֹלָם וּבֵינְךָ הוּא חוֹצֵץ;

לֵילוֹת עַל לֵילוֹת יָשַׁבְתָּ וַתֶּאֱרֹג לִמְחִיצָה וִילוֹנִים –

וְאֶרֶג הַשָּׁנִי בוֹלֵעַ אֶת קוֹלְךָ הַקּוֹרֵא לַחַיִּים;

לוֹעֵג לְךָ בְרַק אוֹצָרְךָ, צִלְצוּלֵי הַפָּז לְךָ עוֹנִים

עֵת מֵאֵלֶיהָ תִּתְפַּזֵּר בָּאוֹצָר עֲרֵמָה שֶׁל זָהָב,

לַמְטִיר עָלֶיךָ דַרְכְּמוֹנִים – וּבְקִרְבְּךָ תַאֲוָה וְרָעָב.

דְּמָמָה וְנַפְשְׁךָ רֵיקָה, כִּי פָלְטָה אֶת כָּל הַמַּאֲוַיִּים,

תְּשׁוּקָה בְסַפִּיר נִתְגַּלְגְּלָה, הִרְהוּר בְּתַרְשִׁישׁ נִתְאַבֵּן:

---

בְּרַח מֵאוֹצָרְךָ, הַנָּזִיר בְּטֶרֶם שְׂעָרְךָ יִתְלַבֵּן,

בְּטֶרֶם לְלַעַג זְהָבְךָ וּלְרַחַשׁ וִילוֹנֵי אַרְגָּמָן

תָּמוּת מוֹת נָזִיר וְאָמָּן.

דְּבַר-מָה מִתְנוֹסֵס¹ בַּזָּהָב: עֲטֶרֶת הַיּוֹצֵר מַבְלִיטָה –

חֲלוֹם חֲלוֹמוֹתֶךָ, גַּם עָלָיו לֹא חַסְתָּ וְדַנְתּוֹ לַחֲנִיטָה.

בְּחַר בַּעֲרֵמָה שֶׁל זָהָב וּפַזֵּר עָלֶיהָ סַפִּירִים,

לִמְרַאשׁוֹתֶיךָ הַצִּיגָה עֲטֶרֶת הַפָּז הַמְלֻטָּשָׁה,

שְׁכַב וְהֵאָסֵף אֶל זְהָבְךָ עַל מִטַּת הַזָּהָב הַקָּשָׁה.

לָמָּה יָצַרְתָּ, הַנָּזִיר, לַהֶבֶל אֶת כֶּתֶר-הַנְּזִירִים?

אָכֵן גַּם סוֹדְךָ לִי נִגְלָה – עֵד רוֹאֶה הָיִיתִי וְלֹא נִרְאֶה:

מַלְכַּת הַנְּזִירִים, הַבְּדִידוּת, נַחֲלָתָהּ לְךָ הֶעֱבִירָה,

נַחֲלַת כָּל בּוֹדֵד מֵעוֹלָם – סַפִּירֵי חֲלוֹם וּמַחֲשָׁבָה;

יָצְקָה הַבְּדִידוּת עַל רֹאשְׁךָ עַד תֻּמּוֹ אֶת כַּד הַהֲזָיָה,

יָצוֹק וּלְמֶלֶךְ מָשׁוֹחַ, – וְאוּלָם הַמְעַט לְךָ הָיָה

אוֹצַר כָּל סְגֻלּוֹת הַנְּזִירִים, וַתִּתְאַו: זֵר זָהָב לִי הָבָה!

אָכֵן יְחִידִי נִשְׁאַרְתָּ – הַבְּדִידוּת אַף הִיא הָלוֹךְ הָלְכָה,

אוּלַי בַּעֲלִיַּת הַשָּׁכֵן, הַנָּזִיר כָּמוֹךָ, אָז מָלְכָה.

גַּלְמוּד יָשַׁבְתָּ וְרֹאשְׁךָ עוֹד רָטֹב מִשֶּׁמֶן הַמִּשְׁחָה,

נָתוּן בֵּין שִׁעֲמוּם וַחֲלוֹמוֹת, בֵּין הַרְרֵי זְהָבְךָ וְרִישְׁךָ.

כָּךְ עָבְרוּ נְעוּרִים עָלֶיךָ וּמִתְקָם עָדֶיךָ לֹא קָרֵב,

מִסְכֵּן וּבָטֵל לַבְּקָרִים וְיָהִיר בָּעֶרֶב, בָּעָרֶב –

אָז אֶת הַכֶּתֶר יָצַרְתָּ בֵּין חַיֵּי הֲזָיָה וּגְסִיסָה,

לְמַעַן דּוֹר אַחֲרוֹן לֹא יִשְׁכַּח כִּי מֶלֶךְ, הַנָּזִיר, הָיִיתָ.

אָכֵן בְּלֵילוֹת הַיְצִירָה עָמְדוּ עָלֶיךָ אַשָּׁפִים,

לַעַג עַל שְׂפָתָם אַכְזָרִי וְיָדָם בַּמַּעְגָּל כִּשֵּׁפָה,

יָדָם בְּעָרְמָה עָלֶיךָ חֲלוֹמוֹת וּבְשָׂמִים נִפְנֵפָה,

לְמַעַן לֹא תִיעַף בַּמְּלָאכָה.

סַפִּירִים בַּכֶּתֶר נוֹסָפִים,

קָרוֹב לְיָפְיוֹ הַכֶּתֶר וַחֲלוֹמְךָ לְסוֹפוֹ עוֹד רָחוֹק;

יִתְמַהּ לַכֶּתֶר דּוֹר אַחֲרוֹן, יִתְבָּרֵךְ בּוֹ אַחֲרוֹן אָמָּנִים,

אֶבֶן וְאֶבֶן בּוֹ תִּהְיֶה אַגָּדָה נִמְסֶרֶת לְבָנִים –

הִרְבָּה אָז קְהַל הָאַשָּׁפִים לָעוֹג עָלֶיךָ וְשָׂחוֹק,

כִּשְּׁפוּ יְדֵיהֶם בַּמַּעְגָּל וְנַעֲשָׂה הַכֶּתֶר אִי-נִרְאֶה,

עָלְתָה בְתֹהוּ הַיְצִירָה.

נַפֵּץ אֶת כֶּתֶר הַמַּלְכוּת, נַפְּצֶנּוּ לִרְסִיסִים-נְגֹהוֹת,

עַד מְלֹא עֲלִיָּתְךָ בְנוֹת-שְׁמָשׁוֹת, וּבְעוֹד הֵנָּה חַיּוֹת וְתוֹעוֹת

מַלֵּא קְרָבֶיךָ בְּזֹהַר וּבְמַבּוּל הַשְּׁמָשׁוֹת הִטָּבֵל,

הַפְקֵר אֶת זְהָבְךָ לַנְּזִירִים הָאוֹמְרִים לְהוֹלְלוּת – הֶבֶל,

צֵא בְעוֹד יוֹמְךָ לַשָּׂדֶה וְשֵׁב בְּצֵל אִילָן בַּחַמָּה,

שֵׁב בְּתוֹךְ הָאוֹר וֶאֱמֹר: לֹא הָיִיתִי זֶה כַמָּה, זֶה כַמָּה,

וּבָרֵךְ אֶת בִּרְכַּת הַחַיִּים.

וְאוּלָם אִם חָנוּט לְבָבְךָ: –

בְּחַר בַּעֲרֵמָה שֶׁל זָהָב וּשְׁכַב עַל הַזָּהָב הַקָּשֶׁה,

לִמְרַאשׁוֹתֶיךָ הַצִּיגָה עֲטֶרֶת הַפָּז הַמְלֻטָּשָׁה–

שְׁכַב וְהֵאָסֵף אֶל זְהָבְךָ.

1909

---

עֲלוּמֵי הָאָרֶץ

מאת

יעקב שטיינברג

תּוֹר הָעֲלוּמִים לָאָרֶץ הָעוֹף וְהָרֶמֶשׂ בִּשֵּׂרוּ:

נָשְׂאוּ כְנַף זָהָב הַזְּבוּבִים וְעָטַף הַשֶּׁרֶץ יְרַקְרַק,

דּוֹר הַצִּפֳּרִים הַמְזַמְּרוֹת, שֶׁגְּאוֹנוֹ בְּפִיו וּבִכְנָפָיו,

שָׂם אֶת מִשְׁכָּנוֹ בַיְּעָרוֹת וַיִּשָּׂא מוּל תְּכֵלֶת הַשַּׁחַק

רַחֲשֵׁי נֶפֶשׁ הָאָרֶץ וַיְסַפֵּר לַאדֹנָי אֶת כְּבוֹדָהּ. –

לָחֲשׁוּ עֲשָׂבִים וְעֵצִים אֶת לַחַשׁ הַיַּלְדוּת כִּלְפָנִים,

אוּלָם הָאָרֶץ כְּבָר גָּדְלָה וְנַפְשָׁהּ אַחֶרֶת הִגִּידָה:

נִשְׁמְעוּ יוֹמָם וָלַיְלָה בַּדֶּשֶׁא וּבְסוּף הָאֲגַמִּים

זִמְזוּם וְצִרְצוּר וְקִרְקוּר, וַיִּהְיוּ לְקוֹל לֹא-יִפָּסֵק,

קוֹרֵא לְחַיִּים, תּוֹבֵעַ אֶת צָרְכֵי הַחַיִּים הָרַבִּים;

אָכֵן עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ עֲדִינוֹת הַיְצִירָה נָפוֹצוּ,

עָפוּ וְתָעוּ וְעָמְדוּ בִתְכֵלֶת הָאֲוִיר הַמַּזְהִיר,

גַּוַּן הָאָרֶץ גַּוָּנָן וְנֶחְפּוֹת בִּנְשִׁיקוֹת הַשֶּׁמֶשׁ,

שְׁחוֹר וְלַבְנוּנִית וְזָהָב, אַדְמוּמִית וּכְחוֹל וְאַרְגָּמָן:

נִדְמוּ לַחֲלוֹמוֹת הָאָרֶץ, חֲלוֹמוֹת הַזָּהָב שֶׁל נֹעַר,

שְׁלָחָם לְרַחֲבֵי הָרוֹם לֵב הָאָרֶץ הַמָּלֵא גַעְגּוּעִים;

רִנְּנוּ גִיל לֵב הָאָרֶץ וְשָׁפְכוּ בְשִׁיר אֶת עִצְּבוֹנוֹ,

נִשְּׂאוּ בַשִּׁיר לַשָּׁמַיִם וְשָׁבוּ לָאָרֶץ דּוֹמֵמִים…

יָמִים עַל יָמִים יִנְקֹפוּ וְשָׁנִים עַל שָׁנִים וְיוֹבְלוֹת –

הָיְתָה הָאָרֶץ פּוֹרַחַת וּתְמִימָה בְאָשְׁרָהּ כִּלְפָנִים,

אוּלָם כְּבָר אִשָּׁהּ הִתְכַּנְּסָה וַתָּנָם בְּעִמְקֵי מַעֲמַקִּים:

רַבּוּ צֶאֱצָאֵי הָאָרֶץ, הַקְּטַנִּים וְהַגְּדוֹלִים לְאֵין מִסְפָּר,

תָּבְעוּ יוֹם יוֹם אֶת צָרְכֵיהֶם וַתְּפַרְנֵס הָאָרֶץ אֶת כֻּלָּם.

אַחַר בָּאָרֶץ נָפוֹצוּ הַיְצוּרִים הַהוֹלְכִים הַחֲזָקִים,

הֵמָּה יְלִידֵי הָאָרֶץ לְקֵץ עֲלוּמֶיהָ הַפּוֹרְחִים:

כֹּחַ וְעָרְמָה לָהֵמָּה וּמְשׁוּבַת הַתֹּם לָהֶם אֵינָהּ,

כָּבְשָׁה מִשְׁפַּחְתָּם הַיְּעָרוֹת וַתִּמְשֹׁל בְּמֶרְחַב הָעֲרָבָה,

הָיְתָה בִּמְרוּצַת הַיָּמִים לִמְחִתַּת הָעוֹף וְהָרָמֶשׂ: –

כָּך עַל דִּמְיוֹנוֹת הַיַּלְדוּת וַחֲלוֹמוֹת הַנֹּעַר הַקַּלִּים

תָּמִיד הֵטִילוּ מוֹרָאָם אֵיתָנֵי הָאָרֶץ הַפָּרִיצִים.

עֶרֶב, וַתִּתְכַּס הָאָרֶץ בְּסָדִין שֶׁל סַמֶּט מְנַצְנֵץ,

מְשֻׁבָּץ פְּנִינִים בְּאֶמְצַע וּמַאֲפִיל לְאַרְבַּע רוּחוֹתָיו;

נִפְנְפוּ כַנְפֵי הָעֶרֶב זֶפִיר קַל עַל פְּנֵי הַיְפֵה-פִיָּה,

שָׁכְבָה הָאָרֶץ עֲיֵפָה וּשְׁכוּרַת הַיּוֹם הִתְעַלָּפָה,

לָהֲטָה נְשִׁימַת אַפֶּיהָ וַתַּרְעֵד הַדְּשָׁאִים הַנָּמִים,

חָזָהּ לְאִטּוֹ הִתְרוֹמֵם וּכְעֵין אַנְחַת תַּאֲוָה חֲשָׁאִית

עַל פְּנֵי הָאָרֶץ הִתְאַפְּקָה וַתְּשַׁכֵּר אֶת אֲוִיר הָעָרֶב.

נִדְמֶה: בְּהִשָּׁפֵךְ לָאָרֶץ מַאֲוַיִּים וְתַאֲווֹת לֹא בְרוּרִים,

עֵת חָשָׁה נַפְשָׁהּ עֲתִידוֹת וּלְלִבָּהּ עוֹד צַר עַל הֶעָבָר –

בִּקְשָׁה רַק שְׁנָת וּמַרְגּוֹעַ. וַתִּמְשֹׁךְ הַסָּדִין אֵלֶיהָ,

עָצְרָה נְשִׁימָתָהּ וְהִתְכַּוְּצָה. –

וְאָז בַּאֲפֵלַת הַלַּיְלָה

תָּעוּ הַחַיּוֹת הַגְּדוֹלוֹת וַיִרְתַּח הַדָּם בְּעוֹרְקֵיהֶן:

שָׁאֲפוּ הָאֲוִיר הַמְשַׁכֵּר וַיִּמְסֹךְ בְּקִרְבָּן תַּעְתּוּעִים,

שָׁטַף אֶל לִבָּן גַּל תַּאֲוָה וַיַּרְעֵד אֶת גֵּוָן הָאַמִּיץ,

פָּרְצוּ עֲנָקִים בִּשְׁאָגָה מִיִּרְאַת הַנֶּעְלָם הַמְרַגְּזָם,

הִכּוּ בְכַף בַּרְזֶל בָּאָרֶץ, כִּמְבַקְשִׁים מֵאִמָּם יוֹלַדְתָּם

פֵּשֶׁר הַנֶּעְלָם שֶׁבְּקִרְבָּם וְסוֹבְבָם מִכָּל עֶבְרֵיהֶם…

אַךְ הִיא הֶחֱרִישָׁה לָהֵמָּה. וַיִּפְנוּ הָעֲנָקִים בְּרָגְזָה,

הָלְכוּ לְבַקֵּשׁ אֶת אוֹיְבָם וּנְהִימָה שֶׁל פְּחָדִים בִּגְרוֹנָם;

פָּגַשׁ עֲנָק בְּאָחִיהוּ וַיַּעַמְדוּ לְרֶגַע דּוֹמֵמִים,

לָהֲטָה נְשִׁימַת אַפֵּיהֶם וְלָהֲטוּ פִּי-שִׁבְעָה עֵינֵיהֶם,

צָפוּ אִישׁ אָחִיו בְּפַחַד וְשָׁאֲפוּ הָאֲוִיר הַמְשַׁכֵּר. –

פִּתְאֹם – שְׁאָגָה וּקְפִיצָה: עֲנָק עַל רֵעֵהוּ הִתְנַפֵּל,

הִכִּיר הָאוֹיֵב הַמַּרְגִּיז בְּאָחִיו הַצּוֹפֶה לְמוּלוֹ;

רֶגַע – וּטְרָפוֹ וְשָׁכַב לְיַד חֲלַל אָחִיו בִּמְנוּחָה,

רָחֲצוּ רַגְלָיו בַּדָּם וְהוּקַל לְלִבּוֹ וְנִרְדַּם

שֵׁנָה עֲמֻקָּה וּשְׁלֵוָה.

וַתֵּשְׁתְּ אֶת הַדָּם אָז הָאָרֶץ,

הִרְטִיב פָּנֶיהָ הַצְּרוּבִים כִּנְשִׁיקָה אֶת שִׂפְתֵי הַנַּעֲרָה,

כִּנְשִׁיקָה רִאשׁוֹנָה לַנַּעֲרָה לָהּ מָתַק הַדָּם זֶה הָרִאשׁוֹן,

אִבְּדָה אֶת תֹּם נְעוּרֶיהָ וְטֹהַר יַלְדוּתָהּ לְעוֹלָם.

---

[בימי אביב, תור הפלגים]

מאת

יעקב שטיינברג

בִּימֵי אָבִיב, תּוֹר הַפְּלָגִים,

גָּאֹה יִגְאוּ מֵי הַנָּהָר,

שָׁטוֹף יִשְׁטְפוּ אֶת גְּדוֹתָם,

אַף גַּם קִצְפָּם, חַי וְרוֹעֵד,

הוֹלֵךְ נָמוֹג בַּהֲמֻלָּה

אֶל הַחוֹף, אֶל בֵּין הַפְּרָחִים, –

אֵלֶּה פִרְחֵי מֵי הָאָבִיב,

גִּדְלֵי-חוֹף וְקִצְרֵי-יָמִים.

אַךְ כִּמְסֻגָּר יֵט הַנָּהָר

בִּימֵי קַיִץ תּוֹר-הַשֶּׁמֶשׁ:

כְּמוֹ בִתְלוּנַת-רָז עֲצוּרָה

תֵּהוֹם חֶרֶשׁ שְׂפַת הַמַּיִם

אֶל הַחוֹפִים אֲשֶׁר גָּבְהוּ;

רַק מִסָּבִיב בָּעֲרָבָה

יִגְאוּ דֹם בְּחֵיק הַקַּיִץ

נִטְעֵי-שָׂדֶה רַבֵּי-יָמִים. –

בִּימֵי נֹעַר, תּוֹר-הַחֲלוֹמוֹת,

גָּאֹה יִגְאֶה לֵב הָאָדָם;

שָׁטוֹף יִשְׁטְפוּ מַאֲוַיָּיו,

שָׁטוֹף וְעָבוֹר גְּדוֹת גּוֹרָלוֹ,

אַף גַּעְגּוּעָיו הוֹלְכִים כָּלִים

אֶל מוּל פִּרְחֵי חוֹף הָאשֶׁר, –

אֵלֶּה פִּרְחֵי גִיל הַנֹּעַר,

גִּדְלֵי-עֹנֶג, קִצְרֵי-יָמִים.

אַךְ כִּמְסֻגָּר בִּימֵי חֶלְדּוֹ

יֵט הַגֶּבֶר עֲקַלְקַלּוֹת;

כְּמוֹ בִתְלוּנַת-רָז עֲצוּרָה

תַּךְ בַּלָּט אֶל גְּדוֹת הָעֹנֶג

עֶרְגַּת נַפְשׁוֹ אֲשֶׁר כָּבְדָה;

רַק עַל פְּנֵי מֶרְחַקֵּי חַיָּיו

רוֹגְשִׁים דֹּם כָּל מַעֲשֵׂי-גֶבֶר,

גִּדְלֵי-אוֹן וְרַבֵּי-יָמִים.

---

בַּלַּיְלָה

מאת

יעקב שטיינברג

לֹא הֵד חֲלוֹם בִּי נָגַע, לֹא פְלֵיטַת-אוֹר חִוֶּרֶת

בְּמַאֲפֵל גַבּוֹת עֵינַי נִתְקְלָה לְתֻמָּהּ –

גַּל-סְתָרִים סָחַף מֵעָלַי אֶת צְעִיף הַתְּנוּמָה

בְּעוֹד לַיְלָה, בַּאֲפֵלָה סְגוּרָה וּמְסֻגֶּרֶת.

כְּמוֹ לִפְנֵי גִלּוּי רָז – כָּךְ הַלְמוּת לִבִּי כְּבֵדָה,

כְּמוֹ אַחֲרֵי פִתְרוֹן גִּיל – כָּךְ נַפְשִׁי צוֹפָה שְׁקֵטָה;

וּפִתְאֹם אֲחָזַתְנִי אֵשׁ תַּאֲוָה לוֹהֵטָה,

כָּמוֹהָ לֹא יָדַעְתִּי, כָּמוֹהָ עוֹד לֹא אֵדָע.

וּבְחֵשֶׁק לֹא יִשָּׁבֵר וּכְמוֹ בְאֵלֶם דַּעַת

כָּל חוּשַׁי בָּךְ, חֲמוּדָה, לְרֶגַע נֶאֱחָזִים,

וּבְלַהֲבוֹת דִּמְיוֹנִי אַתְּ כְּאֵשׁ בְּאֵשׁ נִבְלַעַת.

אַךְ עוֹד אֲנִי מְצַפֶּה וַעֲדַיִן נַפְשִׁי כָלָה,

כְּאִלּוּ חִידָה יֵשׁ וְאֵין לָהּ פִּתְרוֹן רָזִים,

כְּמוֹ הָיָה רַב הַסּוֹד וְנִפְתַּר לְבַטָּלָה.

---

[להטה ערש האהבה תחתינו]

מאת

יעקב שטיינברג

לָהֲטָה עֶרֶשׂ הָאַהֲבָה תַּחְתֵּינוּ,

וַעֲדָיֵי נַפְשֵׁנוּ מֻתָּכִים בְּאִשָּׁהּ;

פִּתְאֹם כַּעֲקֵב רֶגֶל זָר עֲבָרָנוּ,

פִּתְאֹם צָנַחַתְּ הַצִּדָּה מַחֲרִישָׁה.

– הָהּ, דּוֹדִי, אֶת אִשִּׁי מִי דָרַךְ לְאֵפֶר?

“אֶת פְּתִיל פְּנִינֵי אָשְׁרִי יַד-סְתָרִים נִתֵּקָה.”

– הָהּ, דּוֹדִי, בֵּין שָׁדַי לְשׁוֹן-אֵשׁ גּוֹוַעַת.

“מִיָּדִי תִשָּׁמֵט מַחֲרֹזֶת כְּבָר רֵיקָה.”

– הָהּ, דּוֹדִי, מִי יִפְרֹק אֶת נִזְמֵי הַנֹּעַר

וּזְרָקָם מְלֹא-חָפְנוֹ לְתוֹךְ אֵשׁ הַמַּאֲוַיִּים?

"מִי חֶרֶשׁ יְבַדֵּר אַפִּרְיוֹן נֶאֱהָבִים

וְסָגַר בַּסֵּתֶר אֶת לִבּוֹת הַשְּׁנַיִם?"

– מִי אִמֵּן בַּלָּט יַד הַגֶּבֶר הַכְּבֵדָה

לַחֲרׂז פְּנִינֵי-אשֶׁר בְּלֵיל תַּעֲנוּגִים?

"מִי צוֹחֵק וְקוֹצֵץ אֶת פְּתִיל הַהֲזָיָה

וְהִשְׁאִיר חוּט כֵּהֶה הָרֵיק מֵאַלְמֻגִּים?"

– גֹּל יָדְךָ הַכְּבֵדָה עַל לִבִּי, הַגֶּבֶר.

“כַּסִּינִי בִּצְעִיף עֲדָנַיִךְ הָאִשָּׁה”.

שׁוּב לוֹהֲטָה עֶרֶשֹ הָאַהֲבָה תַּחְתֵּינוּ

וְאוּדֵי נַפְשֵׁנוּ מִתְלַקְּחִים בְּאִשָּׁהּ.

---

[מגבול העבר רק קורות אדם]

מאת

יעקב שטיינברג

מִגְּבוּל הֶעָבָר רַק קוֹרוֹת אָדָם

בִּנְתִיב זִכָּרוֹן לִנְדֹּד מַרְחִיקִים:

גְּוִיל חַיִּים נִשְׂרַף וַיְהִי לְאֵפֶר,

אַךְ יֵשׁ גַּם אֵפֶר עוֹד יַמְלִיט זִיקִים.

שְׁעַת-גִּיל רְחוֹקָה עוֹד שְׁמוּרָה אִתִּי,

כְּבָר אֶבֶן קָרָה מִסְגֶּרֶת זְמַנָּהּ,

אַךְ עוֹד בִּי נַפְשִׁי לִשְׁאֵרִית זִכְרָהּ

בְּתִמְהוֹן אֹשֶׁר כְּמוֹ אָז מִתְעַנָּה.

עַל צוּר לְבָבִי, חֲרוּת נִשְׁכָּחוֹת,

גַּם לַהֲטֵי כְזָבָהּ לָעַד חֲסֵרִים;

אַךְ שְׁעַת הַחֶסֶד הַזּׂאת כִּי אֶפְקֹד –

כָּל קְרָבַי הוֹמִים מֵרֹךְ סַנְוֵרִים.

---

[הנך נמה]

מאת

יעקב שטיינברג

הִנָּךְ נָמָה.

רוֹעֲדִים עַל וַרְדֵי פִיךְ

צִלְלֵי חֲלוֹמוֹת טוֹבִים;

חִקְרֵי לִבִּי חֶרֶש נוֹבְעִים

עִם הַדְּמָמָה: –

אֲהַבְתִיךְ.

גְּלוּי תַּרְדֵּמָה

גֵּוֵךְ יִיף בִּצְעִיף הַשְּׂמִיכָה;

אַךְ כְּמוֹ עֵר מִתְרוֹמֵם חָזֵךְ,

שְׁנֵי שָׁדַיִךְ עֶרְגַּת רָזֵךְ

עוֹרְגִּים הֵמָּה: –

אֲהַבְתִּיךָ.

---

[עוד לי משמרות אושר בתחום אהבה ראשונה]

מאת

יעקב שטיינברג

עוֹד לִי מִשְמְרוֹת אשֶׁר בִּתְחוּם אַהֲבָה רִאשׁוֹנָה –

וּכְבָר רִנּוּן בַּקֶּרֶת,

וּכְבָר הָכְרַז הַכְּרוּז בְּכָל שִׁבְעַת רְקִיעַי

כִּי אָהַבְתִּי אֲחֶרֶת.

עוֹד אַדֶּרֶת הָרַחֲמִים, עֵת כִּי צָנְחָה מִכְּתֵפַי,

מֵעָלַי לֹא הֵסַרְתִּי,

וְעוֹד מַלְאֲכֵי רֹךְ יִישְׁנוּ בֶטַח וְשָׁלוֹם

בְּתוֹךְ קִפְלֵי אַדַּרְתִּי,–

וּכְבָר שִׁבְעַת הַחֲלוֹמוֹת, רוֹאֵי הוֹד פְּנֵי אֲחֶרֶת,

רָצִים שְׂמֵחִים לִקְרָאתִי,

וּמַטְבִּילִים שַׁ"י טְבִילוֹת בְּאֵש וּבְאַרְגָּמָן

אֶת גְּלִימַת תַּאֲוָתִי.

---

תְּפִלּוֹת

מאת

יעקב שטיינברג

א

נַהֲלֵנִי עוֹד מְעַט, הָהּ אָבִי בַּשָׁמָיִם!

כְּבָר כָּלָה רוּחַ נְעוּרַי וְחָדָשׁ בִּי לֹא קָם;

בְּעֶצֶם יְמֵי חַיַּי אֲנִי כְיוֹרֵד יָם

אֲשֶׁר מִפְרָשׂוֹ נִרְדַּם בְּעֶצֶם שְׁרַב צָהֳרָיִם.

נַהֲלֵנִי עוֹד מְעַט, הָהּ אָבִי בַּשָׁמָיִם!

מִסְּבִיבִי רוּחוֹת אֱנוֹשׁ גַּם צֵאת גַּם בּוֹא תֵדַעְנָה,

וַאֲנִי כְדַיָּג שׁוֹמֵם בְּסִירַת-חַיִּים קְטַנָּה

הַמְּלֵאָה לְאֵין הָכִיל חֲלוֹמוֹת וּמַאֲוַיִּים.

נַהֲלֵנִי עוֹד מְעַט, הָהּ אָבִי בַּשָׁמָיִם!

לָדוּג בְּמֵי הַיְּצִירָה בְּעוֹדֶנִּי רַךְ נָדַרְתִּי, -

וְהִנֵּה יָמִים חוֹלְפִים וְרֵיקָה עוֹד מִכְמַרְתִּי,

כִּי רִיק אֲנֹכִי דוֹלֶה מִנִּבְכֵי תְהוֹם הַחַיִּים.

ב

קָרָאתִי אֶת מַעֲשַׂי וְאֵין בָּהֶם עוֹנֶה,

רָאִיתִי אֶת יָמַי וְהִנֵּה הֵם כָּלִים.

הָהּ, יָמַי הַנְּטוּשִׁים עַל גִּבְעוֹת הַנֹּעַר

חֲלָלִים, חֲלָלִים!

כְּבָר דַּשְׁתִּי קְצִיר חַיַּי בַּאֲבַק מַאֲוַיִּים,

וְכָל תְּנוּבַת רוּחִי הַזְּמַן כְּבָר אָכָלָהּ;

וְהִנְנִי עוֹמֵד עַל מוֹץ אֲשֶׁר שָׂרַד

וְנַפְשִׁי עוֹד כָּלָה.

הָהּ, אֵלִי! לוּ נַפְשִׁי כָרֶשֶׁף הַנִּדָּח

בַּמּׂץ אֲשֶׁר שָׂרַד עוֹד תַּצִית אֶת אִשָּׁהּ:

לוּ יִבְעַר עַד-תֹּם כָּל הַמּוֹץ זֶה הַקְּלוֹקֵל,

כֹּל הַשְּׁאֵרִית הַמְּבִישָׁה!

ג

כִּכְלוֹת כָּל רִיק עֲלוּמַי עֲמַדְתִּי וָאֵרֶא:

וְהִנֵּה בְגַן חַיַּי אָרִיתִי עִשְׂבֵי פֶרֶא;

נוֹעַדְתִּי לֶאֱהֹב בְּחֵשֶׁק אֶחָד תָּמִים,

וַאֲנִי בַחֲלִיפוֹת הֶבֶל שָׁגִיתִי כָּל הַיָּמִים.

יוֹם יוֹם עָגַבְתִּי חִנָּם, וְנַפְשִׁי הַנִּמְהָרָה

בְּאֶפֶס רֹךְ הִתְמַכְּרָה לְחֵן כָּל אִשָּה זָרָה;

פָּעַלְתִּי אַהֲבַת אָוֶן וְצִדְקִי – לַחַש כְּזָבִים,

וָאֹמַר לִקְנוֹת אשֶׁר בִּרְגָשׁוֹת לֹא-נֶחְשָׁבִים.

וְהִנֵּה עוׂד מְעַט וְנַעֲלָה כְבוֹד הַנֹּעַר,

וּמוֹץ הַלֵּב הָאַחֲרוֹן בְּלִי הֶמְיַת גִּיל יְסֹעַר;

וְנוֹתְרוּ רַק זִכְרוֹנוֹת הַשְּׁמוּרִים לְלֹא נַחַת,

בְּלִי צְרֹף מֵהֶם לְפִתְרוֹן גַּם חִבַּת גֶּבֶר אַחַת.

ד

יֵשׁ כְּאֵב אֲשֶׁר קִרְבִּי יִתְאַפֵּק, –

כְּסוׂד אֲשֶׁר בּשְׁתִּי מִגַּלּוֹת,

כִּתְשׁוּקָה אֲשֶׁר מֵהַבִּיעָהּ

שְׂפָתָי כֹּה דַלּוֹת.

גַּם בְּגֵיא בְדִידוּת כִּי אֵלֵךְ –

כְּאֵב זֶה כְּחִידָה אַסְתִּירָה;

לְעִתּוֹת בַּחֲלוֹם אֲשַׁלְּחֶנּוּ

מִכָּל מַעְיַן שִׁירָה.

כִּי תְהִי מְלוּנַת אשֶׁר עַל דַּרְכִּי –

וּמָנְעָה מִמֶּנּוּ אֶת צִלָּהּ;

גַּם כִּי אֶתְפַּלֵּל הוּא יִדֹּם

מִבְּעַד אֵד הַתְּפִלָּה.

1918

---

אַחֲרֵי כְלוֹת

מאת

יעקב שטיינברג

יֵשׁ אֲשֶׁר עֶלֶם עַז בְּאַחֲרוֹ לַיְלָה שֶׁבֶת,

בִּדְמִי חֲדַר-מְנוּחוֹת וּלְאוֹר-מַחֲבוֹאִים דַּל

לְבַדּוֹ יִשְׁהֶה עֵר וּדְמוּת חֲלוֹם יְכַל,

וּבְקֶרֶב אִלְּמֵי-שְׁנָת רַק נַפְשׁוֹ עוֹד דּוֹבֶבֶת.

כָּל בֵּית אֲבוֹתָיו נָם – וְלֹא יִיקַץ עַד-מְהֵרָה,

פֹּה עֻלְּפוּ אָב וְאֵם וּסְרוּחִים אָח אֶל אָח;

גַּם אָחוֹת שָׁמְרָה חֹק, וּלְבָבָהּ אֲשֶׁר נָח

בָּאֹפֶל עוֹד יְהַלֵּךְ אַהֲבָתוֹ כְּמוֹ עֵרָה.

רַק הוּא לְבַדּוֹ עֵר. כְּבָר רֹאשׁוֹ שַׂח לִתְנוּמָה,

הֲבֵל הַחֲלוֹם הָאַחֲרוֹן הַלֵּב יְמָאֵן פְּתֹר,

וְלֹא-עֵת חֲפֹץ וַעֲשׂוֹת זוֹ אַחֲרִית-לֵיל עַד תֻּמָּהּ.

וְהוּא עוֹדֶנּוּ עֵר אַחֲרֵי יוֹם-אוֹן וּפְלָאָיו,

כְּאִלּוּ אֲחֲרֵי כְלוֹת עוֹד פַּעַם בָּא הַתּוֹר

לְכַפֵּר פְּנֵי מְשַׂנְּאָיו וּזְכֹר אֵת אֲשֶר אָהָב.

---

[הנה בא היום הנמהר]

מאת

יעקב שטיינברג

הִנֵּה בָא הַיּוֹם הַנִּמְהָר

עֵת הַזְּמַן בַּחוּצוֹת יָרֹן;

וּלְעֻמָּתוֹ גַּם יָשׁׂקּוּ

כָּל הַלְּבָבוֹת בְּשִׁכָּרוֹן.

אוּלָם – רָזִי: גַּם הֶעָתִיד,

גַּם הֶעָבָר כְּבַַד-כְּנָפַיִם,

שְׁנֵיהֶם יִרְבְּצוּ כִתְאוֹמִים

אֶל מוּל שַׁעֲרֵי הַחַיִּים.

וּבְעוֹד צְחוֹק הַזְּמַן מִתְגַּלְגֵּל,

וּבְעוֹד חוֹגְגָה הָעֵדָה, –

יֵט הֶעָבָר עַפְעַף שֵׂיבָה,

יִפְקַח עַיִן אַחַת כְּבֵדָה.

דּוּמָם יַבִּיט אֶל הֶעָתִיד

בְּתוֹכֵחָה אוֹ בַחֲנִינָה, –

אַךְ הַלָּז, אֲחוּז חֲלוֹמוֹת,

יִנְשֹׁם אַט לְקוֹל הָרִנָּה.

---

בֹּקֶר

מאת

יעקב שטיינברג

מְנַשֵּׁב רוּח מִן הַיְשִימוֹן

בִּפְנֵי הַבֹּקֶר הַנִּלְהָבִים;

כְּמֻכֵּי זֹהַר עַז וְצוֹרֵף

עַד תֻּמָּם יִכְלוּ שְׂרִידֵי עָבִים.

הָעוֹלָם נִרְאֶה רָם וְרָחוֹק

מִבְּעַד לִצְעִיפֵי אֲוִיר שְׁקוּפִים,

אַךְ הוֹלֵךְ כּוֹבֵשׁ אֶת הַחוֹלֹות

יְגוֹן הַנְּגֹהוֹת הַחֲשוּפִים.

וּכְאִלּוּ לַהַט עוֹלָם אַחֵר

עוֹד בָּא וְצָף עַל הַמֶּרְחָקִים…

רְפֵה-לֵבָב בְּצֵל קוֹרָתוֹ

הָאָדָם יָצִיץ מִן הַחֲרַכִּים:

הֲגִלּוּי-עַד בָּאוֹר יִנָּתֵן

וְאשֶׁר בָּא כְצַו מַרְגּוֹעַ,

אוֹ שֶׁבַע תִּכְבַּד כָּל הַחִידָה

עֵת מָסַךְ-אוֹר עַל כֹּל יִנוֹעַ?

---

[באבק ימי אין-חפץ]

מאת

יעקב שטיינברג

בַּאֲבַק יְמֵי אֵין-חֵפֶץ

אַחֲרִית נְעוּרַי מִתְפַּלֶּשֶת;

הַבַּטָּלָה אוֹרְגָה קוּרִים

וַאֲנִי בְתוֹךְ הָרֶשֶת.

לִבִּי שִׁכֵּל גַּעֲגוּעָיו

וַחֲלִיפוֹתָיו אֲשֶׁר אָהָב,

כְּאִלּוּ קָפָא כָל הָעוֹלָם

עַל רְמָזָיו וְעַל פְּלָאָיו.

כְּאִלּוּ מַעְיְנוֹת כָּל הַחַיִּים

עָצְרוּ זִרְמָם בְּבַת אַחַת,

וְרַק בְּצִנּוֹר-דָּם פָּתוּחַ

הַהֲוָיָה עוֹד קוֹלָחַת.

1916

---

סוֹנֶטָּה

מאת

יעקב שטיינברג

בְּהָמֵר דַּרְכֵי אִיש וְדֶרֶךְ אָשְׁרוֹ סְגוּרָה,

ושַׁח לְבָבוֹ בּוֹ, מִמְּרִי וּבוּז נָגוּעַ, –

אָז יֵשׁ אֲשֶׁר, כִּקְרוּם עַל נֶפֶשׁ בְּכִעוּרָהּ,

לְמִסְכֵּן זֶה יִלָּוֶה כְעֵין טוּב-לֵב צָנוּעַ.

אֵד רָקָב שׁוֹפְעִים כְּבָר מַאֲוַיָּיו הַנּוֹאָשִׁים,

וּשְׁכוֹל לְלֹא צִדּוּק-דִּין מֵאַחֲרָיו וּמִלְּפָנָיו, –

אַך בְּעֵינָיו יֻצַּת חֹם בְּשַחֲרוֹ פְּנֵי אֲנָשִים,

וּכְיֶלֶד רַךְ לַגּוֹרָל הוּא צוֹחֵק תָּם וְעָנָו.

הָהּ, אֵלִי! אִם נִשְאַרְתִּי בִּבְלוֹיֵי גְאוֹן-רְמִיָּה,

וּכְזִיק יְלַחֵךְ עָפָר דִּמְיוֹנִי אִם כִּבִּיתָ –

לוּ נַפְשִׁי עוֹד תִּתְוַדַּע בְּזַעַף עַד אַחֲרִיתָהּ!

אַל תְּהִי לְשׁוֹן עֲנָוִים לְשָלוֹם אֵלַי דְּרוּכָה,

כִּבְגֵר רַק בִּי יִתְעַמֵּר כָּל אִישׁ אֱוִיל-הַמְּנוּחָה,

וַאֲנִי בִנְקָמָה אֶהְגֶּה בְּרוּחַ עוֹד הוֹמִיָּה.

1917

---

הִמְנוֹן אֶל נַפְשִׁי

מאת

יעקב שטיינברג

כִּצְלִיל גַּעְגּוּעִים לְשִׁיר גּוֹוֵעַ,

כְּכִלְיוֹן נֶפֶש עַל אשֶׁר זָר;

כִּפְאֵר שַׁלֶּכֶת בִּסְתָו דּוֹמֵעַ,

כְּסוֹד עִצָּבוֹן עַל אֹזֶן זָר –

כֵּן תַּעֲרֹג נַפְשִׁי רֹן בִּכְלוֹתָהּ חִדְלַת-אוֹן.

כַּיָּם כִּי יִנְהֶה אֶל נֵד עַרְפַלִּים,

כַּהֲבֵל וִדּוּיִים לֹא אֵמוּן בָּם;

כִּגְאוֹן הַבְּדִידוּת עַל מֵצַח דַּלִּים,

כִּכְאֵב חֲלוֹמוֹת לֹא יִתְרוֹן בָּם –

כֵּן תַּמְתִּיק נַפְשִׁי שְׁכֹל בְּעוֹד גָּבְרָה לְעֵין-כֹּל.

כְּחִידַת חֵשֶק בְּרֶגַע פְּרֵדָה,

כִּשְׁלַל דִּמְיוֹנוֹת בְּאֶפֶס יָד;

כְּצֵל רְמִיָּה מֵעָב בּוֹדֵדָה,

כְּמַסְוֶה תְבוּנָה בְּאֶפֶס-יָד –

לְבָבִי כֵן עוֹד שָׁר עַל סַף-אָבְנַיִם קָר.

כְּמֶרֶד אוֹבֵד מוּל פְּנֵי גוֹרָלוֹ

כְּמִזְרַע גּוֹלִים עַל אַדְמַת נוֹד;

כְּזֶרֶם רוּחַ אַף צִיץ לֹא נָע לוֹ,

כְּאַהֲבַת סֵתֶר בְּאֶרֶץ-נוֹד –

כֵּן בֵּין אֲסַפְסוּף בָּז שִׁיר אַחֲרוֹן לִי עוֹד עָז.

הָהּ, נַפְשִׁי! סַעֲרֵךְ זֶה כְבָר עֲבָרֵךְ,

חֲצַץ דְּרָכַיִךְ רַק יִתֵּן הֵד;

עַל מָה תַּרְגִּיזִי בִּפְנוֹת הֲדָרֵךְ

אֶת שֶׁלֶד נִבְלֵךְ כִּי יִתֵּן הֵד?

עַל מָה תַּכְבִּירִי עוֹד לַשָׁוְא חֲלוֹמוֹת-הוֹד?

אִם תְּהוֹמוֹת עוֹלָם חָקַרְתְּ וַתִּרְאִי –

מַה תֵּדְעִי פַחַד מֵעָמְקֵךְ אַתְּ?

עַל מָה תִּתְנַחֲמִי, עֹל מָה תַּאֲבִירִי

בְּטֶרֶם תֵּרְדִי אֶל עָמְקֵךְ אַתְּ?

הָהּ, נַפְשִי! שְׁבִי לָךְ דֹּם עַל עֶבְרֵי פִי-תְּהוֹם!

---

טָפּוֹלִיָּה וּבְרוֹשׁ

מאת

יעקב שטיינברג

עַל יַד חַלּוֹנִי גְדֵלִים עֵצִים שְׁנַיִם,

כִּתְאוֹמִים הֵם – טָפּוֹלִיָּה וּבְרוֹשׁ;

בְּסוּת הֶעָלִים הִיא כְאָחוֹת הַחֲרֵדָה,

וְהוּא לוֹ דְמוּת כְּעֶלֶם גֵּא זְקוּף-רֹאשׁ.

בְּגִזְעָם שׁוֹנִים הֵם, אַךְ שִׂיא צַמְּרוֹתָם

מְסֻגָּר הוּא אֶל עַל לִבְלִי הִפָּרֵד;

לַבְּרוֹש דְּמוּת נָזִיר קוֹפֵא עַל חֲלוֹמוֹתָיו,

וּלְבָבָהּ הִיא, לֵב עָלִים, תָּמִיד חָרֵד.

וּבְגַעַת בָּם הַשֶּמֶש מִדֵּי עֶרֶב –

הַבְּרוֹש סְגוּר-לֵב גַּם אָז מִקַּחַת אוֹר;

וְהִיא לְעֵין-כֹּל – טָפּוֹלִיָּה מַזְהִירָה,

וְזָהֳרָהּ עוֹבֵר בָּהּ, תְּעוֹת וַעֲבוֹר…

1919

---

שִׁיר-עֲרָבִי

מאת

יעקב שטיינברג

בִּדְמִי הַלַּיְלָה שָׁמַעְתִּי שִׁיר עֲרִירִי,

עַל אֵם-הַדֶּרֶךְ בָּדָד שָׁר עֲרָבִי;

לֹא צְלִילֵי-חֵן, לֹא שְׁלוּבֵי-רֹךְ הַצְּלִילִים –

וַיִִּשְׁבּוּ בְלִי מֵשִׂים אֶת לְבָבִי.

וַיְהִי הַשִּׁיר רַק חוֹזֵר וְנוֹבֵעַ,

כִּכְאֵב בְּלִי שֵׁם, כְּיָגוֹן בְּלִי תַמְרוּרִים;

כְּאִלּוּ אֶחָד פֶּלִאי שָׁט לְשַׁחֵר

אֶת פְּנֵי הַלֵּיל בִּנְכָאָיו הָעֲצוּרִים.

וַיִּרְחַק קוֹל הַשָּׁר בְּאֶפֶס חִידָה,

וּמְבוּכַת גִּיל אוֹ עֶצֶב בִּי לֹא קָמָה;

בַּעֲקֵב הַשִּיר רַק נָהַר גַּם הַלַּיְלָה,

וַיְהִי הַקּוֹל פֶּה אֶחָד עִם הַדְּמָמָה.

וּכְאִלּוּ פִתְאֹם נִשְׁבַּת חֶזְיוֹן לַיְלָה

עִם שִׁירַת הָעַרְבִי אֲשֶר גָּוְעָה: –

נוֹף-אֶרֶץ רַב עַל מַסְגֵּר-דְּמָמָה נִסְגַּר,

וַתֵּכַהּ עֵין-הַלַּיְלָה הַנֶעֱצָבָה…

1919

---

בְּלֵיל סַעַר

מאת

יעקב שטיינברג

מַה עַז יְלֵיל רוּחַ הַסַּעַר!

כָּל מוֹסְדֵי הָאָרֶץ כְּמוֹ זָעִים,

וּמְחִתַּת הַחַיִּים הַגְּדוֹלָה

נִרְתַּעַת מֵאַחֲרֵי הַקְּלָעִים.

מַחֲשַׁכֵּי הַלַּיְלָה מַה כְּבֵדִים!

כְּמוֹ תֵבֵל אֶת חֶטְאָהּ הִכִּירָה,

וְיָצְאָה לִתְעוֹת בָּאֲפֵלָה

מִפְלֶצֶת הַגּוֹרָל הַטְּמִירָה.

וּבְתוֹךְ הַמַּחֲשַׁכִּים הַכְּבֵדִים

גַּם זֶרֶם הַגֶּשֶם מָה רַב-הוּא!

כְּמוֹ פְנֵי הָאֲדָמָה מְכֻסִּים

בִּסְחִי כָל הַדּוֹרוֹת שֶׁגָּוְעוּ.

1918

---

שַׁלֶּכֶת

מאת

יעקב שטיינברג

א

שִׁלְהֵי-קַיִץ עוֹד בָּאָרֶץ,

אַךְ בְּפָקְחִי עֵינַי בֹּקֶר

לִבִּי חוֹשֵׁשׁ לַעֲנָנִים,

מָה הָאֲוִיר? אֲנִי חוֹקֵר.

אוֹר וָחֹם. אִם גַּם בָּעוֹלָם

אֵין אוֹת סְתָו עוֹד, אֵין מְאוּמָה,

אַךְ כְּבָר נָחָה עַל הַנַּחַל

כְּמַחֲשֶבֶת-עֶצֶב קְדוּמָה.

אוֹר וָחֹם. אַךְ עָלִים נוֹשְׁרִים,

וְנֶעֱרָמִים חֳמָרִים, חֳמָרִים;

וּבָאָרֶץ כְּבָר מְרַחֵף

שַׂר-הַסְּתָו בְּלֵילוֹת קָרִים.

ב

כָּל הָעֶרֶב נְשָׁקְתִּנִי.

אַךְ בַּלַּילָה לֹא יָשַׁנְתִּי

וְהִרְהַרְתִּי בַּוִכּוּחִים,

עַל כָּל קוֹץ וְדִבּוּר דַּנְתִּי.

יוֹם עַל יוֹם רַק דְּבָרִים יָפִים,

לְבָבוֹת סְגוּרִים, פִּיוֹת פְּתוּחִים;

אֶת פְּרָחֵינוּ הָאַחֲרוֹנִים

יַךְ הַדֶּבֶר שֶׁל וִכּוּחִים.

עוֹד שְׂפָתַיִךְ נוֹטְפוֹת אשֶׁר,

אַךְ הַנְּשִיקוֹת כְּבָר לַשָּוְא: –

שִׁלְהֵי אַהֲבָה עוֹד בִּלְבָבֵךְ

וּבְמֶבָּטֵךְ קֹר הַסְּתָו.

ג

הַנַּעֲרָה אוֹמֶרֶת: לַכֹּל עֵת וּזְּמָן;

מִתְהַלְּכִים אֲנַחְנוּ בִשְׂדֵרַת הַגָּן.

אָנֹכִי מִתְחַנֵּן: אֲנִי אָנָה בָּא?

כֹּה רַךְ הוּא הָעֶרֶב, רַק עָלֶה יֵשׁ זָע,

וְנוֹשֵׁר וְנוֹפֵל כִּי בָא לוֹ כְבָר עֵת…

– הֲתֹאמַר לְהַחֲיוֹת מַה שֶּׁכְּבָר מֵת?

“הֲכָבְתָה בִלְבָבֵךְ הָאֵשׁ כְּבָר עַד-תֹּם?”

מַה נָּעִים בַּשְׂדֵרָה בְּרֶדֶת הַיּוֹם;

מִתַּחַת רַגְלֵינוּ מַרְבַדִּים שֶׁל פָּז…

“רַעְיָתִי, הֲנָבוֹא לַמַּחֲבוֹא הַלָּז?”

– לֹא עִמְּךָ לֹא אֵלֵךְ: לַכֹּל עֵת וּזְמָן. –

מִתְהַלְּכִים אֲנַחְנוּ בִשְׂדֵרַת הַגָּן.

ד

בַּאֲשֶׁר תַּבִּיט שָׁם אַרְגָּמָן,

בַּאֲשֶׁר תִּצְעַד – זְהַב שַׁלֶּכֶת;

בַּת-המַּלְכַָּה שֶׁל הַבָּצִיר

עַל מַרְבַדֵּי-פָז דּוֹרֶכֶת.

עַל שְׂפָתֶיהָ צְחוֹק שֶׁל מְנוּחָה

וּמֶבָּטָהּ אוֹמֵר שֹבַע;

עָלִים נוֹפְלִים לְרַגְלֶיהָ:

שָׁלוֹם, מַטְרוֹנִיתָא טוֹבָה!

גַּם בַּגָּן וְגַּם בַּשָּׂדֶה

הַכֹּל יַזִּיל פָּז לִכְבוֹדָהּ;

מִצְטַחֶקֶת בַּת-הַמַּלְכָּה

וּמְשַׁלֶּמֶת שְֹכַר-עֲבוֹדָה:

הָאֲגָסִים נוֹפְלִים אַרְצָה,

הִבְשִׁיל פִּרְיוֹ הַתַּפּוּחַ,

גַּם אִילָנֵי סְרָק וּפְרָחִים

עָבַר זְמַנָּם: עֵת לָנוּחַ.

רַק הַשְּׁחָקִים, שָׂרֵי-מַעְלָה,

שַׂר-הַסְּתָו מֵרָחוֹק רוֹאִים;

רַכִּים, טְהוֹרִים וַעֲצוּבִים

שׁוֹמְרִים סוֹדָם הֵם, הַגְּבוֹהִים.

ה

לֵיל הַבָּצִיר טוֹב וָרַךְ,

טוֹב בַּחֲשֵׁכָה לִי לְבַדִּי.

לָמָּה תִבְכִּי, מַה תִּתְוַדִּי?

יוֹם מְנוּחָתִי לֹא יְאַחֵר: –

לְכִי וּבַקְּשִׁי אשֶׁר אַחֵר;

לָמָּה נֵשֵב וְנִתְוַכַּחַ?

מַה שֶׁהָיָה כְּבָר נִשְׁתַּכַּח –

כְּבָר הִגִּיעַ לִידֵי כָךְ.

הִנָּךְ קָמָה וְהוֹלֶכֶת –

אֲחָזָתֶךְ פִּתְאֹם תְּנוּמָה…

לְכִי לְשָׁלוֹם! אֵין מְאוּמָה,

אֵין מְאוּמָה. אֵין כָּמוֹנִי

דּוֹבֵר שָׁלוֹם רַב בִּיגוֹנִי.

לְכִי לְשָׁלוֹם. הַכֹּל נָם,

עָלִים נוֹשְׁרִים פֹּה וָשָם,

אַךְ הַלַּיְלָה חָם. שַׁלֶּכֶת.

ו

עַל שְׂפַת הַנַּחַל יָשְׁבָה נַעֲרָה,

וַתֵּבְךְּ וַתְּקַלֵּל אֶת גּוֹרָלָהּ.

וָאֶשְׁאַל אוֹתָה: לָמָּה תִבְכִּי?

מַה יִּיף הַיּוֹם, הַשֶּׁמֶשׁ עָלָה

וַיִּצֶק אוֹר בִּזְהַב הַבָּצִיר.

וַתַּעַן אָז: אֲנִי עֲזוּבָה. –

וָאֵרֶא עֶלֶם יוֹשֵׁב קוֹדֵר

וּמְנַגֵּן שִׁירָה מְאֹד עֲצוּבָה.

מַה תֵּבְךְּ שִׁירָתְךָ, עֶלֶם קוֹדֵר,

מַה נָּאָה שֶׁמֶש-יוֹם בְּצֵאתָהּ!

וַיַעַן אָז: הַנַּעֲרָה הָלְכָה,

יוֹם חַגִּי תַם, הָאַהֲבָה מֵתָה.

עַל אֵם-הַדֶּרֶךְ צוֹעֵד גֶּבֶר,

וּלְבָבוֹ עֵר וּבְנַפְשׁוֹ מְנוּחָה;

וְלוֹחֵשׁ הוּא: שְׂאִי שָׁלוֹם, נַעֲרָה,

וּתְהִי לִי הַמֶּרְחַבְיָה בְּרוּכָה.

ז

מְסַנֵּן אוֹר הַיּוֹם הַמְעֻנָּן

אֶת חוֹבָתוֹ רַק לָצֵאת:

בֹּקֶר רִאשׁוֹן לָאֲבֵלוּת

עַל הַשֶּׁמֶש אֲשֶׁר מֵת.

מֵה יְּצַפְצְפוּ צִפֳּרִים

עַל הָעֵצִים, עַל החוֹמוֹת?

מֵת הַשֶּמֶש: אֵבֶל אֶחָד

קִבֵּץ יַחַד כָּל הַיְתוֹמוֹת.

שׁוּר: הֵן נָשְׂאוּ אֶת כַּנְפֵיהֶן

וַיָּעוּפוּ לַמֶּרְחַקִּים;

אָדָם יָתוֹם פֹּה יִשָּׁאֵר

לִימֵי סַגְרִיר וּלְמַחֲשַכִּים.

ח

אַתְּ הָלַכְתְּ וַאֲנִי נִרְדַמְתִּי.

וְחָלַמְתִּי: אַתְּ יוֹשֶׁבֶת

פֹּה עִמָּדִי; וּבַחֶדֶר

דְּמָמָה גְדוֹלָה וְעֲצֶבֶת.

הַכֹּל פִּתְאֹם כֹּה נִשְׁתַּנָּה:

כֹּה נוֹשָׁנִים הֵם הָרְהִיטִים;

גַּם בַּחוּץ, כְּזָקֵן עָצֵל,

נוֹפֵל שֶׁלֶג פִּתִּים פִּתִּים.

פִּתְאֹם נִכְנָס עֶלֶם הָדוּר,

צְחוֹק בְּפִיו וְשִׁירָה חֲטוּפָה;

אַתְּ אוֹמֶרֶת: "בְּנִי, אַל תֵּצֵא,

רְאֵה, בַּחוּץ גַּם קֹר גַּם סוּפָה."

ט

מְעֻנָּנִים כְּבָר הַיָּמִים

וַאֲרֻכִּים כְּבָר הַנְּשָׁפִים;

יוֹמָם יוֹשְׁבִים פֹּה בַּחֲנֻיּוֹת,

לַיְלָה מְשַׂחֲקִים פֹּה בִּקְלָפִים.

רְאֵה: בַּחוּץ, בַּבֹּץ טָבוּעַ,

מְשָׂרֵךְ דַּרְכּוֹ הַשִּׁמָּמוֹן;

וּמַלְאֲכֵי אָוֶן קְטַנִּים

אַחֲרָיו צוֹעֲדִים בֶּהָמוֹן.

כָּל הַקָּהָל פּוֹגֵש אוֹתָם

בְּסֵבֶר פָּנִים וּבִתְרוּעָה;

שַׂר הַשִּעֲמוּם מְגַחֵךְ

בְּבַת-צְחוֹק שֶׁל אִשָׁה צְנוּעָה.

י

הַבָּצִיר תַּם, הִתְחִילוּ גְשָׁמִים,

הַנַּעֲרָה נָסְעָה לָהּ לְבֵיתָהּ;

הֱיֵה לִי בָרוּך, סְתָו מְעֻנָּן,

רַק אַתָּה מְנוּחָה לִי הֵבֵאתָ.

טִיף-טַף טִיף-טַף… נְאוּם הַגֶּשֶׁם

הַגֶּשֶׁם מְדַבֵּר דְּבָרִים כְּבוּשִים.

גַּעֲגוּעֶיךָ לֹא גַּעֲגוּעִים

וּמַכְאוֹבֶיךָ לֹא אֲנוּשִׁים.

אֶפִּילוֹג

הוּא בְאֵפֶר לְבָבוֹ טָמָן

הַגַּחֶלֶת הָאַחֲרוֹנָה;

קַם וַיַּעֲבֹר עִם תַּרְמִילוֹ

אֶל הָעִיר וְאֶל הֲמוֹנָהּ.

עָבַר מְדִינוֹת וַאֲרָצוֹת –

נַפְשׁוֹ לִרְאוֹת עוֹד שׁוֹאֶלֶת;

בְאֵפֶר לִבּוֹ בַּמִּסְתָּרִים

דּוּמָם לָחֲשָׁה הַגַּחֶלֶת.

מִשְׁנֵה אוֹן לְעוֹבְרֵי דְרָכִים;

אַךְ הַבְּדִידוּת הִיא מַתֶּשֶׁת

כֹּחַ אָדָם. עוֹד בִּלְבָבוֹ

הַגַּחֵֶלֶת הַלּוֹחֶשֶת.

פַּעַם רָאָה אִשָּׁה נָאָה,

זוֹ שֶׁבָּגְדָה בּוֹ לְפָנִים;

זָכוֹר זָכְרָה לוֹ מֵחָדָשׁ

חֲסָדֶיהָ הַנּוֹשָׁנִים.

הוּא הִצְטַחֵק וַיַּשְׁמִיעָהּ

כִּי הִתְחָרֵט עַל אִוַּלְתּוֹ,

וַיֵּעָלֵם. אַךְ בִּלְבָבוֹ

דּוּמָם לָחֲשָׁה עוֹד גַּחַלְתּוֹ.

1909

---

עַל הַיָּם

מאת

יעקב שטיינברג

א

בִּתְעוֹת בַּהֲרוֹת אוֹר עַל פְּנֵי בָמֳתֵי הַיָּם,

אָבַלְתִּי לְאוֹר הַכּוֹכָבִים.

לַלֵּב יֵשׁ גַּעְגוּעִים עֲנָוִים

עַל אַהֲבַת אַחִים וּשְׁלוֹמָם –

וַאֲנִי זָר וּבוֹדֵד לְעוֹלָם

כְּבַהֲרוֹת אוֹר עַל פְּנֵי בָמֳתֵי הַיָּם.

בְּנוּד הָאֳנִיָּה בֵּין גַּלִּים וּשְׁחָקִים,

הִשְׁלַמְתִּי עִם כּוֹכַב עֲתִידִי.

לוּ אֶשָּׂא אֶת עֻלִּי יְחִידִי,

עֹל בְּדִידוּת נוֹשָׁנָה וַחֲלוּדָה,

הִיא בְדִידוּת הַנֶּפֶש בְּנוּדָהּ

כְּנוּד הָאֳנִיָּה בֵּין גַּלִּים וּשְׁחָקִים.

ב

עֲרוּגוֹת עֶשֶׁת – גַּלֵּי יָם

בִּלְבֶן הַקֶּצֶף חַי וָתָם,

יְתַמְּרוּ סָבִיב לָאֳנִיָּה,

וְנִפְּצוּ אַחַת אֶת הַשְּנִיָּה.

וְנַחְשׁוֹל רָם וְאֵינוֹ שָׁב,

כְּמוֹ תּוֹהֶה הוּא וּמְחַכֶּה צָו,

וּכְחוֹשֵׁב לִסְעֹר אוֹ לָנוּחַ –

חֲלִיפוֹת נִפְסָק שְׁאוֹן הָרוּחַ.

לֹא סַעַר עוֹד וְלֹא מְנוּחָה.

הַנּוֹסְעִים שָׁבִים אִישׁ לַתָּא;

וְנֵד עֲרָפֶל קָם וּבָא

וְסוֹפֵג עַרְבַת-יָם הַשְּׁטוּחָה.

עוֹד עֵין הַיָּם מְנֻמֶּרֶת אוֹר,

וּשְׁרוּיַת אֹפֶל כְּבָר מַחֲצִיתָהּ;

וְאֵימַת סַעַר כְּבָר מַבְעִיתָה

בְּלֹעֵי תְהוֹם וּבְגַלֵּי שְׁחוֹר.

ג

מִבֹּקֶר עֲרָפֶל וָגֶשֶׁם,

מִתְלַבְּנִים הַגַּלִּים וְגָאִים;

זְעוּמִים פְּנֵי הַמַּלָּחִים,

מְפַהֲקִים הַנּוֹסְעִים בַּתָּאִים.

לְבַדִּי בְּפִנַּת הַמִּכְסֶה

עַל שִׂבְכַת הַבַּרְזֶל אִשָּׁעֵן:

חָפַצְתִּי בִמְנוּחָה גַם אָנִי,

וּלְבָבִי בַמְּנוּחָה יְמָאֵן.

נְתִיב כֶּסֶף חַי לָאֳנִיָּה,

וְרוֹקְדוֹת בְּנוֹת-גַּלִּים מַכְסִיפוֹת;

מִתְגַּלְגֵּל הַקֶּצֶף הַלָּבָן,

וְנֶאֱסָף וְנוֹלָד חֲלִיפוֹת.

וּבְסוּר צְעִיף הַקֶּצֶף לְרֶגַע –

תִּגָּלֶה תְהוֹם רַבָּה וּשְׁחֹרָה;

אָז נִדְמֶה: זֶה הֵחֵל הַסַּעַר,

זֶה קָם נַחְשׁוֹל גָּדוֹל וְנוֹרָא;

וּרְכוּב נַחְשׁוֹל זֶה שַׂר אוֹקְיָנוֹס

מִתְּהוֹם הַתְּהוֹם יִקְפֹּץ עִם צְבָאָיו,

וּבְעֵרֶב נַחְשׁוֹלָיו-עֲנָקָיו

יִתְהוֹלֵל כְּכֹל אֲשֶׁר אָהָב.

אַךְ רֶגַע – וְסָר נֵד הַמַּיִם,

וְנִסְגַּר הַתְּהוֹם הַפָּתוּחַ,

מִסְתַּלְסֵל הַקֶּצֶף כִּמְצַחֵק,

וּכְקֹדֶם רַק גֶּשֶׁם וָרוּחַ.

וַעֲרָפֶל מִתְעַבֶּה וְסוֹפֵג

אֶת עַרְבַת הַמַּיִם הַשְּׁטוּחָה. –

בִּמְנוּחָה חָפַצְתִּי גַם אָנִי,

אַךְ לִבִּי יְמָאֵן בַּמְּנוּחָה.

ב. חרוזים מבית הצורף

מאת

יעקב שטיינברג

---

פַּרְפַּר אָדָם

מאת

יעקב שטיינברג

ב

עֵת כִּלְיוֹן-נֶפֶשׁ חַי יְמוֹגֵג כָּל תַּעֲלוּמָה

וְחַיִּים עִוְרֵי-חֹק יַעַטְפוּ דְמוּת תִּפְאֶרֶת, —

כֹּה מַהֵר מִבְּלִי רְאוֹת מַה תִּיעַף יָד יוֹצֶרֶת,

מַה יִּכְבַּד שְׁבִיל הַדִּמְיוֹן כִּבְעַרְבַת-חוֹל עֲרֻמָּה?

הָהּ, לַפִּיד דִּמְיוֹן גֵּא הַכָּבֶה בְאֵין רוּחַ

כְּאִלּוּ נָשְׁבָה בּוֹ מַחֲשֶׁבֶת מָוֶת קָרָה,

כְּאִלּוּ מָעֲדָה הַיָּד אֲשֶׁר יָצָרָה

בְּגַשְּׁשָׁהּ בַּלָּט עַל עֶבְרֵי תְהוֹם פָּתוּחַ.

מִי יָנוּד לְךָ, יוֹצֵר — וּבְחֶבְיוֹן כָּל יְצִירָה

מְזֹרָה תוּגַת עוֹלָם כְּרֶשֶׁת בִּלְתִּי נִרְאָה,

וְאַתָּה פַרְפַּר-אָדָם בֵּין קוּרֵי הַחֲלוֹמוֹת;

וּכְפַרְפַּר לְיַד שְׂמָמִית אֲשֶׁר אֶל קִיר הָרֶשֶׁת

יְנַסֶּה תֵּת לַשָּׁוְא הֶמְיָתוֹ הַנּוֹאֶשֶׁת —

לְנֹכַח דְּמוּת הַמָּוֶת כֵּן גַּם כְּנָפֶיךָ הוֹמוֹת.

---

סונטות/ מחזור ראשון (א-ו)

מאת

יעקב שטיינברג

סונטות/ מחזור ראשון (א-ו)

מאת

יעקב שטיינברג

---

[בקרוב חצות ליל קור ומעט שאון העיר]

מאת

יעקב שטיינברג

א

בִּקְרֹב חֲצוֹת לֵיל קֹר וּמָעַט שְׁאוֹן הָעִיר,

וְנִקֵּשׁ רוּחַ סְתָו בֵּין שִׁלְדֵי שְׁלָטִים טְחוּבִים;

וְאֶשְׁנַב בֵּית-הַיַּיִן עוֹד יַרְעִיף אוֹר וָשִׁיר

בַּעֲבֹר מְאַחֲרֵי-לֵיל יְגֵעִים וַעֲצוּבִים, —

אָז יֵשׁ שֶׁיֵּלֵךְ אִישׁ וְסָר אֶל המַּרְזֵחַ

וְשָׁהָה עַל כּוֹס יַיִן בְּפִנָּה סְפוּגַת חֹם,

וּרְצוּץ נְדוּדֵי-לֵיל וַעֲיֵף תַּעְתּוּעֵי-יוֹם

אֶת שְׁמוּרוֹת עֵינָיו רֶגַע יִסְגֹּר הָאוֹרֵחַ.

כָּךְ גַּם אֲנִי, עֵת נַפְשֵׁךְ לָהֲטָה לְמַעֲנִי,

רַק שִׁמְמוֹן לֵיל קַר לְחֵיקֵךְ הִדִּיחַנִי,

וָאֵשְׁתְּ מִכּוֹס הַגִּיל בִּנְפֹל עַל לִבִּי תְּנוּמָה:

אַךְ דּוֹעֲכִים הַמְּאוֹרוֹת וְקָרֵב קֵץ הַמְּנוּחָה.

כְּבָר תִּנְשֹׁם עָלַי קֹר מַרְצֶפֶת-טַחַב שְׁטוּחָה,

וּשְׁאֵרִית חֹם דּוֹדַיִךְ תִּתְנַדֵּף חִישׁ עַד תֻּמָּהּ;

---

[כדרכן נשנות הן לחיצות יד-רמיה]

מאת

יעקב שטיינברג

ב

כְּדַרְכָּן נִשְׁנוֹת הֵן לְחִיצוֹת יַד-רְמִיָּה,

מְסָעֵר רוּחַ-לֵיל עֲתֶרֶת לַהַג-תֻּמָּה;

נֶגְדֵּנוּ שׁוֹקְקָה נַהֲמַת-יָם עֲמוּמָה,

וְצוֹעֲדִים אֲנַחְנוּ נִקְלִים בַּדּוּמִיָּה.

וּפִתְאֹם נִשְׁמַט כּוֹכָב מִמִּשְׁבֶּצֶת זְהָבוֹ,

שְׁבִיל-זֹהַר נֶחֱרַת בָּרָקִיעַ וַיֵּעָלֵם;

וָאֹמַר לִי: כְּכוֹכָב נוֹפֵל אשֶׁר שָׁלֵם —

נְתִיבוֹ רָם וְצַר וַעֲלָטָה אַחֲרָיו תָּבוֹא.

כֹּה חִישׁ תְּפַזֵּר כָּל גִּצֶּיהָ אֵשׁ-הָאַהֲבָה,

וּבְתֻמָּהּ — נִשְׁאָר מַצַּע אֵפֶר קַר מִלַּהֲבָהּ.

וַאֲנַחְנוּ בוֹ נִתְפַּלֵּשׁ אִלְּמֵי-לֵב וְדַלִּים.

כָּךְ תְּהִי הַמְּנוּחָה עַל הַיָּם כְּשֹׁךְ הַסְּעָרָה:

עַד לְלֹא נִיעַ מְרוּצַת שִׁטְפּוֹ נֶעֱצָרָה,

וְעַל הַחוֹף מִתְפַּלֵּשׁ קֶצֶף — פְּלֵיטַת גַּלִּים.

---

[כזוג טורפים תועי-ליל ומוכי-צמא]

מאת

יעקב שטיינברג

ג

כְּזוּג טוֹרְפִים תּוֹעֵי-לֵיל וּמֻכֵּי-צָמָא, —

מֵרוּץ וַעֲרֹג לְאֵד יְאוֹרִים מְתוּקִים

כִּי יִפְּלוּ עַל שְׂפַת בְּרֵכָה נֶאֱלָמָה;

כִּי יִשְׁעוּ לִדְבַר-מָה מִן הָאֲפֵלָה

וּכְאֶחָד הֵם נוֹאָשִׁים וְזוֹמֵמִים,

רַק שֶׁפִי קְצֵה הַגַּלִּים הַדּוֹמֵמִים

לְשׁוֹנָם תָּלֹק רֶגַע וְחָדֵלָה: —

בְּלַהַט מַעֲרֻמֵּינוּ הַנִּחָרִים

כֵּן נַחְנוּ אָז, נוֹאָשִׁים וַחֲבוּקִים,

עַל שְׂפַת יְאוֹר עֹנֶג נָם וְגַל לֹא יָרִים.

---

[המון גילויי אהבה חדשים]

מאת

יעקב שטיינברג

ד

הֲמוֹן גִּלּוּיֵי אַהֲבָה חֲדָשִׁים

הֵבֵאת לִי אַתְּ בִּמְחִיר צְחוֹק קַל שׁל סְלִיחָה;

בְּרֶטֶט פִּיךְ הַלּוֹחֵשׁ: אֲהַבְתִּיךָ, —

כָּל יַרְכְּתֵי לְבָבֵךְ שׁוּב נִקְדָּשִׁים.

כָּל נִיב עַל שְׂפָתֵךְ — הֶמְיַת לֵב מִתְמַכֵּר,

אֲרָשֶׁת אשֶׁר רַב — כָּל מַגַּע יָדֵךְ;

אַךְ גֵּו אֶל גֵּו כִּי אָגִיל שׁוּב עִמָּדֵךְ —

רַק חִשְׁקִי עֵר וּלְבָבִי לֹא יִשְׁתַּכֵּר.

כִּי אֶהְגֶּה-לִּי: לְאוֹר חֲלוֹם לֹא אֵדַע,

וְלֹא בִנְתִיב אַהֲבָתֵךְ הָרִאשׁוֹנָה,

אַתְּ שַׁבְתְּ אֵלַי, מִתְגַּעְגְּעָה וַחֲרֵדָה.

לֹא יָשׁוּב לֵב הָאִשָּׁה הַזּוֹנֵחַ, —

גַּם אַתְּ רַק אַחֲרֵי זָר כְּבָר נַפְשֵׁךְ זוֹנָה,

וְלוּ גַם שׁוּב אָנֹכִי הַמְנַצֵּחַ.

---

[בדלול פתע מעין הלהטים המתוקים]

מאת

יעקב שטיינברג

ה

בִּדְלֹל פֶּתַע מַעְיַן הַלְּהָטִים הַמְּתוּקִים —

הוּעַמּוּ כְתֵפֶיהָ נָכְרִיּוֹת-עֲרֻמּוֹת

רַק דֹּק זֹהַר הֵלִיט עֵינֶיהָ הַחוּמוֹת,

כַּזֹּהַר הַנִּמְתָּח בַּחֲלוֹמוֹת עֲמֻקִּים.

עַל מְרוֹם הַכָּר עֻלְפָּה כְבָר זְרוֹעָהּ הַחֲשׂוּפָה,

אַךְ כְּאִלּוּ בְאֶגְרוֹף כַּף-יָדָהּ הָרָפָה

עוֹד שְׁאֵרִית הָאשֶׁר הִתְלַבְּטָה בִכְנָפָהּ;

וּבְהָקִיא כְבָר יָם-הַתַּעֲנוּגִים אֶת גּוּפָה,

עוֹד שֶׁפִי נִזְדַּעְזְעָה רַגְלָהּ הַחֲטוּבָה,

כְּדַג-פָּז גּוֹוֵעַ בְּרֶשֶׁת עֲזוּבָה.

---

[התאוה - מכת שבט החרטה]

מאת

יעקב שטיינברג

ו

הַתַּאֲוָה — מֻכַּת שֵׁבֶט הַחֲרָטָה —

בִּמְאוּרַת הַשִּׁמָּמוֹן מִסְתַּתֶּרֶת;

לִפְעָמִים הֵד שַׁאֲגָתָהּ הַנִּחֶרֶת

בַּדְּמָמָה אַאֲזִינָה עוֹד גַּם עָתָּה.

פְּרִיץ-יִצְרִי נָם, וְרַעֲמַת הָאֵימָה

מִתְפַּלְּשָׁה בְאֵפֶר מַאֲוַיִּים כָּבִים;

גַּם לַהֲקַת גַּעְגּוּעַי הַשּׁוֹבָבִים

יְפַהֲקוּ כְבָר סְרוּחִים בְּתַרְדֵּמָה.

וּבְאוּלָם לִבִּי, בָּלָה וַעֲצוּבָה,

הַדְּאָגָה הַנִּרְגֶּנֶת מְטַיֶּלֶת,

וּמְפַטְפְּטָה מִתּוֹךְ הִרְהוּרֵי תְשׁוּבָה;

גַּם אַחֲרוֹן זִכְרוֹנוֹתַי הַנֶּחְפָּזִים

יָגֵעַ נִשְׁעָן כְּבָר לְיַד הַדֶּלֶת,

וְנִפְטָר לוֹ בַּלָּט בְּלַחַשׁ-רְמָזִים.

1915

---

סונטות/ מחזור שני

מאת

יעקב שטיינברג

סונטות/ מחזור שני

מאת

יעקב שטיינברג

---

שַׁלְשֶׁלֶת

מאת

יעקב שטיינברג

א

מְנַשְּׁבָה רוּחַ חַיִּים סוֹרֵרָה וּמְבֹהֶלֶת,

מִתְנוֹדֵד צְבָא הָעַמִים בִּמְחִי שַׁלְשֶׁלֶת כְּבֵדָה:

כְּאִלּוּ כְלִי-מַשְׁאַבִּים בָּרוּחַ הִיא אִבֵּדָה —

מֵעַל בְּאֵר הֶעָתִיד מִתְלַבְּטָה הַשַּׁלְשֶׁלֶת.

וּמֶרְחַב שְׂדֵה-הַחַיִּים כְּנוֹף שֶׁל סְתָו קֵרֵחַ:

לְנֹכַח שֶׁמֶשׁ עָבָר הַיּוֹרֵד אַט הַיָּמָּה

כְּבָר פִּרְאֵי-אָדָם דּוֹאִים לְאֶרֶץ-אוֹר נַעֲלָמָה.

הֲתִשְׁמַע? שִׁיר הַפְּרֵדָה וְנַאֲקַת הַמַּאֲוַיִּים

מְמַלְאִים חֲלַל הָאֲוִיר בֵּין אֶרֶץ וְשָׁמַיִם —

כְּמוֹ טוּר שֶׁל אַוְּזֵי-בָר בַּמָּרוֹם מַר צוֹרֵחַ.

---

שְׁעַת-בֵּינָיִם

מאת

יעקב שטיינברג

ג

עִם כְּלוֹת יְמֵי הַנְּעוּרִים מִתְרַחֲשָׁה שְׁעַת בֵּינָיִם:

נִמְהָרָה הִיא כַנֹּעַר, כַּזִּקְנָה הִיא עֲקָרָה;

כִּבְעֶבֶד בְּךָ תִדְבַּק הַמְּנוּחָה הַנִּבְעָרָה,

וּלְבָבְךָ אֲשֶׁר כָּבַד יִנְהַג בַּעֲצַלְתָּיִם.

אָז תִּדְמֶה נַפְשְׁךָ הַכְּמוּשָׁה וְהַחֲשׂוּפָה

לְשָׂדֶה אֲשֶׁר נִקְצַר וְשָׁרְשֵׁי הַגִּבְעוֹלִים,

כִּשְׁאֵרִית לְלֹא חֵפֶץ, בְּעֵרֶב רַב עוֹד עוֹלִים, —

עַד אִם תְּבַלֶּה אוֹתָם בְּרֵאשִׁית סְתָיו הַסּוּפָה.

וְיֵשׁ אֲשֶׁר צִיץ אַחֲרוֹן שְׂדֵה-קָצִיר עוֹד יַצְמִיחַ

וִיהִי לְפֶרַח עַרְעָר וִיהִי לוֹ הוֹד סָפִיחַ

בִּמְקוֹם לֹא דָרַךְ אִישׁ וְעַיִן לֹא צוֹפִיָּה: —

כְּיָגוֹן בָּא לָרִיק אוֹ כְמַתַּן גִּיל-אִוֶּלֶת

כֶּן-יֵשׁ בְּשָׁעָה זֹה עוֹד נַפְשְׁךָ שׁוֹאֶלֶת

בְּאַהֲבָה אַחֲרוֹנָה לְחוֹנֵן לֵב נָכְרִיָּה.

---

דִּמְעָה

מאת

יעקב שטיינברג

ד

בְּעֵינֵי גֶבֶר עַז יֵשׁ דִּמְעַת-רָז תֵּעָצַר,

אֲשֶׁר — כְּמוֹ בְתוֹךְ הַמַּרְאָה הָאִלֶּמֶת —

גַּם עֶצֶב וְגַם גִּיל בַּהֲמוֹן חֲלִיפוֹת-אֱמֶת

יִקָּווּ בָהּ כְּרֶגַע לְרֶגַע אֶחָד קָצָר.

בִּזְרוֹעוֹת אֵשֶׁת-חֵן עֵת לִבְּךָ אשֶׁר רָוָה

וִיגוֹן הָעֹנֶג בָּא בְדִמְעַת-אוֹר עֲרֵבָה,

בִּכְזֹב לְךָ אַהֲבָה וּבְהִמּוֹג אַט כְּאֵבָה

בְּאֵד שֶׁל דְּמָעוֹת חַם — צֳרִי נֶפֶשׁ נֶעֱזָבָה: —

מַה זָּרוֹת אָז הַדְּמָעוֹת לְדִמְעָה זוֹ הַצְּלוּלָה!

רַק יֵשׁ אֲשֶׁר לְפֶתַע בִּרְחוֹב מְלֵא הֲמֻלָּה,

עֵינֶיהָ בְּךָ תָעִיף חֲמוּדַת נָשִׁים זָרָה;

וּלְמַרְאֵה יֹפִי זָר כִּי תַעֲמֹד בְּלִי נוֹעַ

וּלְבָבְךָ בְךָ רַךְ לֶאֱהֹב אוֹ לִגְוֹעַ —

בְּרֶגַע זֶה תְּבוֹאֲךָ הַדִּמְעָה הַנִּמְהָרָה.

---

סֵפֶר-הַחַיִּים

מאת

יעקב שטיינברג

ה

יֵשׁ אֲשֶׁר יֶלֶד רַךְ, בְּשַׂחֲקוֹ לְלֹא רֵעַ,

יְחַבֵּק סֵפֶר עָב, — וּקְרֹא בוֹ אִם לֹא יֵדַע,

כֹּה מַהֵר יִפְתָּחֶנּוּ בִּמְשׁוּבַת יָד חֲרֵדָה,

וִינַעֵר גְּוִיל וּגְוִיל בְּעוֹדֶנּוּ מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ.

אַךְ פִּתְאֹם, כְּאִלּוּ כָבְדוּ מֵחִידַת-לֵב נִסְתָּרָה,

שְׁתֵי יָדָיו עַל הַסֵּפֶר בְּעֶצֶב הֵן עֲרוּכוֹת,

קְטֹן אֶצְבְּעוֹתָיו נֶאֱחַז בְּרֶשֶׁת כְּתָב תַּהְפּוּכוֹת,

וּבְעֵינָיו כְּאִלּוּ קָפְאָה תוֹחֶלֶת לֹא-נִפְתָּרָה.

רַק רֶגַע אֶחָד יַחֲלֹף עַל שְׂפָתָיו צְחוֹק מְנַצֵּחַ.

וּכְבָר הָרֹאשׁ הַקָּט יָגֵעַ אַט צוֹנֵחַ

וּבְלַחַשׁ-תְּלוּנָה אַחֲרוֹן הַפֶּה הַסָּגוּר נָדָם;

וּכְבָר, בְּטֶרֶם נִרְדַּם הַיֶּלֶד עַד אַרְגִּיעָה —

בְּלִי-מֵשִׂים אֶת הַסֵּפֶר יַד-מִי בַלָּט הוֹצִיאָה,

וְהִנֵּה תַם הַמִּשְׂחָק כְּמִשְׂחַק חַיֵּי-אָדָם.

1918

---

הִמְנוֹן אֶל הֶעָתִיד

מאת

יעקב שטיינברג

כְּהִמּוֹג אֶל הַחוֹף שְׂרִיד קֶצֶף קִיא-הַגַּלִּים,

לַהֲבֵל יוֹם-יוֹם כָּךְ זָנְחָה נַפְשִׁי אֶת יְגוֹנָהּ;

אַךְ נֵד יְמֵי הֶעָתִיד, נֵד זֹהַר וְעַרְפַלִּים,

הוּא יִבְלַע עוֹד אֶת שַׁוְעַת לִבִּי הָאַחֲרוֹנָה.

שָׁאַלְתִּי לִי לְהָבִין בְּסוֹד הַיְקוּם וּפְלָאָיו,

וּזְהַב עֲטֶרֶת חוֹזִים צָבַרְתִּי בְמַחֲבוֹאִים;

אַךְ בְּדִידוּת אֲכָלַתְנִי מִבְּעַד לְצִיץ הַזָּהָב,

וְחִידַת כָּל הַמַּעֲשִׂים נֶאֶרְגָה בְּאֵין-רוֹאִים.

בְּתִקְוַת דּוֹר-חֲלוֹף וּבְאֵמוּן שְׁעַת דִּמְדּוּמִים

בִּקַּשְׁתִּי לִי חָסוּת כִּבְסֻכָּה הַנּוֹפֶלֶת —

וְהִנֵּה מָט הַכֹּל כְּתַרְמִית גְּמַר עֲלוּמִים,

וְגִיל כָּל חַיַּי נֶאֱלַם דֹּם כִּצְחוֹק אִוֶּלֶת.

וּכְשֹׁךְ כְּבָר מַאֲוַיַּי וּבְיַד-נְעוּרִים רֵיקָה

גִּשַּׁשְׁתִּי רַק לַשָּׁוְא בֵּין גְּוִילֵי חַיִּים קְרוּעִים —

וְהִנֵּה נָבַע אוֹר מֵעֵינִי הַשּׁוֹקֵקָה,

וְעִיֵּי לִבִּי שָׁטַף פִּתְאֹם גַּל גַּעְגּוּעִים.

כְּבָרָק אֲשֶׁר יִלְהַט לַיְלָה בִּקְצֵה עָבִים,

וּדְמוּת הָאָרֶץ נֶגְדּוֹ רוֹעֲדָה וּמְאִירָה —

הֶעָתִיד, שְׁבוּר נְגֹהוֹת בּוֹעֲרִים וְכָבִים,

כָּךְ טוּס וְאוֹר וַחֲלוֹף בְּחָזוֹן אֵלַי נִרְאָה.

וּכְתֹם לָרִיק הַמַּחֲזֶה כִּפְלֵיטַת דִּמְיוֹן חִוֵּר —

צָנַחְתִּי לְתוֹךְ אֵפֶר תּוֹחַלְתִּי הַגּוֹוָעַת;

אַךְ לִבִּי נָע מֵאֵלָיו כְּרִיסֵי עֵינֵי עִוֵּר,

אֲשֶׁר לְמוּל אוֹר נֶעְלָם יָנוּעוּ מִבְּלִי דָּעַת.

הָהּ, עָתִיד לִבְלִי דְמוּת! מָה אֱנוֹשׁ כִּי יְשׁוֹטֵט

לִשְׁאֹף אֶת צְלָלֶיךָ בֵּין עִיִּים וָחֳרָבוֹת?

כִּי קוֹלְךָ נָם בַּאֲבַק הָעוֹלָם הַמִּתְמוֹטֵט,

וְהֵדְךָ נָד בִּנְתִיבוֹת מָגוֹר נֶעֱזָבוֹת.

מֵרֹאשׁ הֲרִיסוֹת עוֹלָם נִשְׁמָתְךָ הַגַּלְמוּדָה

בֵּין קִבְרוֹת עָם וָעָם תְּשַׁכֵּן אֶת אַלְמוּתָהּ;

בְּלַהַט חַרְבוֹת קְרָב שֶׁהֶעֱלוּ חֲלֻדָּה

כִּכְתָב חַרְטֻמִּים בְּשׂוֹרַת יִשְׁעֲךָ חֲרוּתָה.

אֶת בְּרִיתְךָ אֲשֶׁר תָּקִים לְקֵץ יְמֵי-נְצָחִים

חָתַמְתָּ בַעֲוִית כָּל אֻמָּה הַגּוֹסֶסֶת;

בִּסְפֹד גּוֹרָלוֹ אִישׁ, בִּדְמֹעַ עֵין נִדָּחִים —

גַּם חִידַת כָּל שְׂשׂוֹנְךָ בְּלִי יוֹדְעִים אָז רוֹסֶסֶת.

הָהּ, קִסְמְךָ, הֶעָתִיד, הַנּוֹסֵךְ רוּחַ עִוְעִים

כַּעֲווֹן גַּעְגּוּעֵי אשֶׁר בְּחֵיק מוֹלֶדֶת זָרָה!

כְּדִבְרֵי אַהֲבָה מְנַחֲמִים וּמַדְאִיבִים

כָּל אִוְשַׁת כְּנָפֶיךָ בִּמְלֹא הַיְקוּם עָבָרָה.

לְרֶטֶט גְּלִימַת הוֹדְךָ הָרוֹמְזָה מֵעֲלָטָה

נָשַׁקְנוּ אֶת חֲצַץ דְּרָכֵינוּ הַנִּפְתָּלוֹת,

וְצִלְּךָ בֶן-חֲלוֹף עָלֵינוּ עֵת כִּי נָטָה —

הִבַּטְנוּ בוֹ עַד תֹּם בְּעֵינֵי-תִקְוָה כָלוֹת.

אֶת רֶשֶׁת כָּל חַיֵּינוּ, אַף גַּם אֶת פַּח-הַמָּוֶת,

כִּפַּרְנוּ רַק בְּחַסְדְּךָ שֶׁטֶּרֶם נֵדָע;

בִּגְלָלְךָ יֵין נְעוּרֵינוּ מָהַלְנוּ בְּעַצֶּבֶת,

וַנֵּשְׁתְּ אֶת כּוֹס הָאַהֲבָה בְּיָד רוֹעֵדָה.

עַל יַרְכְּתֵי שְׁאוֹל, עַל סְחִי וְרַע גַּם יַחַד,

אֶת רִקְמַת צְפוּנוֹתֶיךָ פָּרַשְׂנוּ כְמַרְבַדִּים;

וּבְהִמּוֹט מוֹסְדֵי אֶרֶץ — בְּךָ הֵנַסְנוּ פַחַד,

וַנִּשְׁקֹט אָז כִּילָדִים הָרוֹאִים חֶזְיוֹן בַּדִּים.

בָּרָאנוּ נִיב לַדִּמְיוֹן, כְּנַף-נֶשֶׁר לַמַּחֲשָׁבָה,

וַנֹּאמֶר רַק צְעֹד לְנֶגְדְּךָ עוֹד שַׁעַל;

וַתֵּצֶר לָנוּ מְאֹד הָאָרֶץ הָרְחָבָה,

וַנְּבַקֶּשְׁךָ בַתְּהוֹם וּבְכוֹכְבֵי-פָז מִמַּעַל.

וְאַתָּה מִמִּסְתָּרִים שָׁלַחְתָּ יָד נַעֲלָמָה,

רְמֹז וּקְרֹא וּבְלֹעַ יְצוּרִים לְאֵין קֶצֶב;

אֲגֻדַּת דּוֹרוֹת גָּוְעָה, אֲגֻדַּת דּוֹרוֹת קָמָה,

וּפֹעַל כֻּלָּם הֶבֶל וְחוֹתַם כֻּלָּם עֶצֶב.

וַאֲנִי, אֲשֶׁר נִדַּחְתִּי בֵין רִבְבוֹת רְבָבָה

לְשַׁחֵת יִקְרוֹת נַפְשִׁי אֶל תַּחַת רַגְלֵי זָרִים,

וַאֲשֶׁר הִשַּׁנִי אֵל שִׁלּוּמִים וַעֲנָוָה, —

אֵלֶיךָ, נֵד הֶעָתִיד, בְּיָגוֹן עֵינַי אָרִים.

הָהּ, אשֶׁר וְלֹא לִי, הָהּ עָתִיד לֹא-עֲתִידִי!

עַל גְּבוּלְךָ לוּ עוֹד-אֶרְעֶה אֶת רוּחִי הַנּוֹאֶשֶׁת,

וְשָׁם עַל סַף-אָבְנַיִם לוּ אֵשֵׁב לִי יְחִידִי,

עַד בּוֹא לִי עֵת אֶל קְצֵה מַמְלַכְתְּךָ לָגֶשֶׁת.

וּבְיוֹם זֶה בָאַחֲרוֹנָה וְאֶפְתֹּר כָּל הַחִידָה:

כִּי סְגוֹר-חֲשֵׁכָה אֶחָד לְכָל הֲמוֹן הַשְּׁבִילִים;

מְלַוָּה אֶת חַיֵּינוּ מַנְגִּינָה רַק יְחִידָה,

וּפַעֲמוֹן הַמָּוֶת הַנּוֹתֵן אֶת-הַצְּלִילִים.

אָז יֵמַר בְּכִי הָעוֹלָם עַל שְׂפָתִי הַדּוֹמֵמָה,

וּתְלוּנַת כָּל הַיְצוּרִים בְּעֵינִי הַדּוֹעֶכֶת;

וְנֶגְדְּךָ, הֶעָתִיד, אֶת יָדִי אֵט בְּחֵמָה,

אֲשֶׁר רַק תִּקְרָא, תִּרְמֹז — בְּאֵין לְאָן לָלֶכֶת.

אָז תָּבוֹא לְפָנֶיךָ שַׁוְעָתִי הָאַחֲרוֹנָה,

וְקַמְתִּי וָאֲגַשֵּׁשׁ אֶל קִירְךָ, קִיר-עַרְפַלִּים;

וּבָלַע הָעֲרָפֶל אֶת נַפְשִׁי עִם יְגוֹנָהּ,

כִּבְלֹעַ חוֹל הַחוֹף שְׂרִיד קֶצֶף קִיא-הַגַּלִּים.

1919

---

פִּזְמוֹן-אֵבֶל

מאת

יעקב שטיינברג

בְּיָד נוֹאֶשֶׁת קְרַע אֲפֵר הָרְמִיָּה

מֵעֵינֵי גוֹרָלֵנוּ הָאֲטוּמוֹת:

בְּלִי קֵץ וּבְרוּחַ רָעָה וְהוֹמִיָּה

מַה נּוֹסִיף סֹב אֶת מַעְגַּל הָאֻמּוֹת?

עַל-מָה עַל שִׂפְתֵי-רִיק וּבְלַחַשׁ שֵּׂיבָה

עוֹד נִשָּׂא חִידַת-שְׁמֵנוּ הַכּוֹזֵבָה?

כְּבָר אָכַל עָשׁ אֶת גַּרְעִין הַתִּפְאֶרֶת,

עַל-מָה נֵחָנֵק עוֹד בְּמוֹץ הַקְּלִפָּה?

הַיַּיִן פָּג: בִּמְכִתַּת כּוֹס נִשְׁבֶּרֶת,

עַל-מָה נְלַקֵּק עוֹד עַד תֹּם כָּל טִפָּה?

עָיַפְנוּ כְבָר לָנוּם — וַאֲנַחְנוּ עֵרִים

כְּסוּס הָרָץ עִם גַּלְגַּל הַסַּנְוֵרִים.

לֹא חָרְקוּ שֵׁן שְׁלָדֵינוּ הַמַּרְגִּיזִים

עֵת הִכְּתָה עַל רָאשֵׁינוּ שֶׁמֶשׁ זָרִים;

לְקוֹל הֲמוֹן הַגּוֹיִם הָעַלִּיזִים

לִבֵּנוּ נָע לָרִיק כְּאַגְמוֹן קְבָרִים.

חָרַגְנוּ קוּם — וְעַיִן כְּבָר קוֹרֶצֶת,

כְּמוֹ לוּ אֶת כַּנָּהּ תַּעֲזֹב מִפְלֶצֶת.

וַנַּחְמֹד שׁוּט וּרְעשׁ בִּמְרוֹמֵי קֶרֶת,

וּבְכָל דְּבַר שָׁוְא יָדֵנוּ הַחֲנוּטָה;

אַךְ תַּחַת גְּלִימַת פּוֹחֲזִים מִתְבַּדֶּרֶת

הִרְעַדְנוּ חֶרֶשׁ כְּנַף-אַלְמָוֶת מְרוּטָה.

וַתְּהִי נַפְשֵׁנוּ כָל הַיָּמִים סְפוּגָה

תּוּגַת לֵצִים — כְּבֵדָה מִכָּל תּוּגָה.

וַנֹּאמֶר עוֹד עֲלוֹת בִּלְבָבוֹת כָּלִים

אֶל טִירַת-הַחֲלוֹמוֹת הָאַחֲרוֹנָה;

וְהִנֵּה נִזְחַל עוֹד בַּעֲמַל נְמָלִים

וּכְבָר אֶל עִמְקֵי שְׁאוֹל נַפְשֵׁנוּ זוֹנָה.

וּכְבָר, כְּמֻכֵּי שִׁגְעוֹן הַתַּרְעֵלָה,

בְּמִדְרוֹן הָרֵי חשֶׁךְ נִתְגַּלְגֵּלָה.

קוֹל נֶפֶץ שְׁלָדִים מִן הַתְּהוֹם יָגִיחַ

וּמְתַמֵּר קֶטֶב-גְּסִיסָה מִמַּעֲמַקִּים;

וּלְמַעְלָה נִצָּב רֵיק עוֹד שְׂרִיד צְרִיחַ,

וּסְפִיחַ-תִּקְוָה עַרְעָר בֵּין הַחֲרַכִּים.

וְנִשְׁמַת עָם, כְּיַנְשׁוּף שָׂב כְּבַד-יָמִים,

תַּפְרִיחַ שָׁם צְלָלֶיהָ הַנֶּאֱלָמִים.

הָהּ, נִשְׁמַת-עָם אוֹבֵדָה! מַה יּוֹעִילֵךְ

צְחוֹק גִּיל מִפִּי גּוֹרָלֵךְ אִם תַּצִּילִי?

גּוֹרָלֵךְ — לֵץ הַמְרַקֵּד עַל פְּנֵי שְׁבִילֵךְ,

וּלְמוּל פְּנֵי תְהוֹם הוּא צוֹחֵק צְחוֹק אֱוִילִי.

עַד אִם יַרְגִּיזֵךְ שָׁוְא עֲשֶׂרֶת מוֹנִים —

שְׂאִי מֵרֹאשׁוֹ כּוֹבַע-הַפַּעֲמוֹנִים.

---

צָהֳרַיִם

מאת

יעקב שטיינברג

א

כְּאַבְנֵי גִיר מִתַּחַת רַגְלֵי הַיָּגֵעַ —

נִגָּרִים יַרְחֵי עָמָל בְּמִדְרוֹן הָעֲלוּמִים;

כִּקְרוּאֵי חַג שֶׁנִּשְׁבַּת הַשָּׁנִים תִּתְחַמֵּקְנָה,

וּשְׁבִיל מַרְגּוֹעַ נֶחְרָת מִבְּעַד אֲבַק עֲזוּבָה.

כְּהַלְמוֹת פַּעֲמוֹן הַלְּוָיָה הַשּׁוֹקֵטָה —

הַלֵּב הַנִּקְשֶׁה מוֹנֶה אֶת רִגְעֵי הַשִּׁמָּמוֹן;

עַל מַחְשׂוֹף צְדָעִים קַר יֵחָתֵם שְׁלוֹם-הֲבָלִים,

וְתָו כִּשָּׁלוֹן סוֹבֵב אֶת מִרְבַּץ הָעֵינָיִם.

חַכְלִילוֹת שׂבַע רַב תִּרְפֶּינָה הַשְּׂפָתַיִם,

וַחֲלוּד מִשְׁמַעַת יֵט הָעֹרֶף הַמִּתְאַדֵּם;

מִתַּחַת קְשִׁי גֻלְגֹּלֶת יְכַרְסֵם עַשׁ הַכִּינָה,

וּמְנַעֵר רִיס הָעַיִן אֶת שְׂרִידֵי הַגַּעְגּוּעִים.

עֵת רָז וְאֵשׁ עַרְבַּיִם יַחֲלִיפוּ דְמוּת בַּמַּעֲרָב —

הַיָּד תְּגַשֵּׁשׁ מְצֹא אֶת מְנוֹרַת הַמַּחֲבוֹאִים;

אוֹרֵחַ זָר וְשָׁקֵט הָעֶרֶב מִדֵּי בוֹאוֹ,

וּכְשׁוֹמֵר נִקְלֶה יִשְׁהֶה דוּמָם לֵיל-סַנְוֵרִים.

כְּאֶשְׁנַב מִגְדָּל צַר הַשַּׁחַר יִפָּקֵחַ,

וּבֹקֶר נִמְהָר נִבְלָע בְּשׁוּלֵי יוֹם הֶעָמָל;

וּכְעָלֶה קַל הַנּוֹשֵׁר מִקְּלִפַּת פְּרִי-בִכּוּרִים —

הֲלָךְ-הַלֵּב גּוֹוֵעַ בִּפְנֵי הַיּוֹם הַגְּלוּיִים.

וְאִישׁ בְּעֶצֶם חַיָּיו — וְשַׁח בַּאֲבַק אָבְנַיִם,

וּלְגוֹרָל בֶּן-חֲלוֹף יִתְמַכֵּר לִבְלִי-דַעַת;

עַל מַה וְלָמָה אִישׁ — וְלֹעַ הַצָּהֳרַיִם

בּוֹלֵעַ לְלֹא פִתְרוֹן עֲלִילוֹת כָּל הַיְצוּרִים?

ב

נִתָּנִים דִּינָרֵי הַנֹּעַר

בִּמְשׁוּגַת הַגִּיל הַנִּמְהָרָה;

מַגִּיעַ הָאָדָם לִגְבוּרָה

וַאֲגוֹרַת הַבִּינָה בִּשְׂכָרָהּ.

מִלְּפָנָיו בִּטָּחוֹן וָטֹרַח,

מֵאַחֲרָיו חִפָּזוֹן וָנָחַת;

וּבְאֶמְצַע מִתְחַכֵּם הָאָדָם

עַל שִׂרְטוֹן עֲלִילָה נִדָּחַת.

לְזֵכֶר שִׁגְיוֹנוֹת עֲרֵבִים

יֵשׁ קֶשֶׁת-גַבּוֹתָיו עוֹד דְּרוּכָה, —

אַךְ אַשְׁפַּת נְעוּרָיו כְּבָר רֵיקָה

וּבְצֶאֱלֵי אִישׁוֹנָיו מְנוּחָה.

רַק תּוֹרַת מֵרֵעָיו מַחְכִּימָה,

רַק עֵינֵי רַעְיָתוֹ מְאִירוֹת,

וְאֵמוּן הַחַיִּים הַמְשֻׁמָּר

בְּחַדְרוֹ בְּלֹבֶן הַקִּירוֹת.

כְּאִלּוּ בֵין נְצוּרוֹת הָאשֶׁר,

וּבֵין מַאֲוַיָּיו הַכְּלוּאִים —

שׁוֹטֶפֶת מְצוּלַת הַתְּבוּנָה,

וְלַעֲבֹר אֵין גֶשֶׁר גַּעְגּוּעִים.

רַק יֵשׁ בִּדְמִי עֶרֶב נֶאֱמָן,

הָאִשָּׁה כִּי תֵשְׂטְ אֶל הַמְּנוֹרָה,

וּמֵחַם הַסְּתָו מִתְרוֹעֵעַ,

וּשְׁפוּכָה עַצֶּבֶת טְהוֹרָה, —

אָז יֵשֵׁב הָאִישׁ כְּמִשְׁתָּאֶה

וּלְשׁוֹנוֹ אִלֶּמֶת וּצְחִיחָה,

כְּאִלּוּ מִפְלֶצֶת הַיֵּצֶר

מֵחֶבְיוֹן הַצְּלָלִים הֵגִיחָה.

וּכְאִלּוּ בְזֶמֶר הַמֵּחַם

תְּצַלְצֵל שַׁלְשֶׁלֶת אִי-נִרְאָה,

הֲלֹא הִיא שַׁלְשֶׁלֶת הַחֲלִיפוֹת

שֶׁל חֵשֶׁק וַחֲלוֹמוֹת וְשִׁירָה.

וּפִתְאֹם וְהָפְכָה הָאִשָּׁה

צוֹפִיָּה וּכְבוּדָה בִמְקוֹמָהּ;

בַּצְּלָלִים מִתְחַפְּשָׂה הַתְּנוּמָה

וּנְחשֶׁת הַמֵּחַם רַק הוֹמָה.

אָז יִצְעַד הָאִישׁ לְבַטָּלָה

וּשְׁנָתוֹ מִקָּרוֹב לֹא תָבוֹא,

כְּמוֹ מִיץ-הַהֲזָיָה הֶחָרִיף

עוֹד תּוֹסֵס בַּחֲלֻדַּת לְבָבוֹ.

וְחוֹזְרִים וְשׁוֹטְפִים הַיָּמִים

אֶל מוּל פְּנֵי הַזִּקְנָה הַקָּרִים,

וּלְאִטָּם עַל פְּנֵי חֲצַץ-עָמָל

שׁוֹלֵיהֶם הַבְּלוּיִים נִגְרָרִים.

אַךְ יֵשׁ אֲשֶׁר תִּפֹּל בְּאֵין-רוֹאִים

עַל כִּתְפֵי הַגֶּבֶר מַעֲמָסָה,

הַמְּלָאכָה עוֹדֶנָּה בֵּין יָדָיו —

וּמָאַס בְּכָל אֲשֶׁר עָשָׂה.

וּבְלֶכְתּוֹ בָעִיר הַהוֹמִיָּה

וְשָׁאַף כְּגֵר אֶת אֲוִירָהּ,

וְצָפְתָה מֵרְאִי הַחַלּוֹנוֹת

עֵין-בְּדִידוּת אֲיֻמָּה וּטְמִירָה.

וְרָקְדוּ אֲנָשִׁים מְחוֹל-נֵכָר

וִירַצְּדוּ בְזָדוֹן כִּרְכָּרוֹת,

וּלְחֵיק מַאֲרָב אֶחָד לֹא-נוֹדָע

הַחוּצוֹת הַפְּרוּעוֹת נִגָּרוֹת.

וּפִתְאֹם וְאִשָּׁה חוֹלֶפֶת,

וּמְרַחֲפָה בֵין עוֹבְרִים וְשָׁבִים,

וְרֹךְ וַחֲמוּדוֹת נֶאֱחָזִים

בְּרֶשֶׁת פְּעָמֶיהָ הַנָּאוִים.

כְּנוֹשְׂאָה אֶת סֶרַח הָאשֶׁר —

מְתַפְּשָׂה בַשִּׂמְלָה כַּף-יָדָהּ,

וְאֶשֶׁד הַשִּׂמְלָה הַקְּצוּבָה

מְרַשְׁרֵשׁ בְּחֵן שֶׁל אַגָּדָה.

וּפְאַת הַתַּלְתַּלִּים עַל עָרְפָּהּ

כִּשְׁאֵרִית כָּל עֹנֶג נִשְׁקָפָה,

וְרֶטֶט כְּתֵפֶיהָ כִּרְמָזִים

הַמְּתוּקִים מִהְיוֹת לָהֶם שָׂפָה.

אָז יַעְצֹר הָאִישׁ אֶת מֶבָּטוֹ

וְהִבִּיט בִּפְנֵי הָעוֹבָרֶת,

וּכְרֶגַע — וְחִידַת הָאשֶׁר

נָגֹלָּה בִמְרוֹמֵי הַקָּרֶת.

הַקִּרְיָה מִתְהַלְּכָה בִגְדוֹלוֹת,

וְחֶדְוַת הָאוֹן בַּהֲמוֹנָהּ,

וּפַס מְחוֹל הַפֶּרַע בַחוּצוֹת,

וְאַבְנֵי מַרְצָפוֹת תָּרֹנָּה.

לְרֶשֶׁת מִתְלַכְּדִים הַבָּתִּים,

וּמְצוּלַת מַאֲוַיִּים הָרְחוֹבוֹת;

וִיצוּרֵי אֲנָשִׁים נֶחְפָּזִים

לִדְלוֹת אֶת הָרָעוֹת וְהַטּוֹבוֹת.

אַף הוּא גֶבֶר-חַיִל כִּי יִכְרַע

בַּסֵּתֶר אֶל שִׂפְתֵי עֲדִינָה, —

כַּדְּבוֹרָה בְחֹם הַצָּהֳרַיִם

הוּא יִינַק לְשָׂבְעָה אֶת חִנָּהּ.

וְכָל אֲשֶׁר הֶעֱוָה בַנֹּעַר

בִּנְשִׁיקוֹת רְמִיָּה וּמְשׁוּגָה —

וְכִפֶּר בְּרֹךְ וְתַנְחוּמִים

בְּלַחֲצוֹ יַד אִשָּׁה עֲנֻגָּה.

וְעֵינֵי הַיָּפָה הָאוֹרְבוֹת

לָעֶלֶם הַמְּנַשְּׁקָן בַּחֲנוּפָה —

וְהָפְכוּ לַגֶּבֶר הַנֶּאֱמָן

מַסֹּרֶת הַחִבָּה הַצְּרוּפָה.

וּפִתְאֹם — וְנָמוֹג הֶחָזוֹן,

רַק זָרִים בְּזָרִים נִדְחָקִים;

וְכָל אֶחָד מְגַלְגֵל גּוֹרָלוֹ

עַל לוּחוֹת-הַגִּיר הַחֲלָקִים.

וְהָלַךְ הַגֶּבֶר לְדַרְכּוֹ,

וַהֲמֻלַּת סַנְוֵרִים שׁוּב עוֹלָה;

וּפְקוּחָה בְּתוֹךְ הַסַּנְוֵרִים

רַק עֵין-הַצָּהֳרַיִם הַגְּדוֹלָה.

ג

מִי צוֹעֵד כְּאוֹרֵב בִּמְרוֹמֵי הַחַיִּים,

וְשׁוֹמֵר אֶת צְעָדָיו בִּמְזִמָּה דוֹמֵמָה? —

הַגֶּבֶר הַהוֹלֵךְ בְּזִיו צָהֳרַיִם

וְרֶטֶט הָאוֹר יִגְדְּרֶנּוּ כְּאֵימָה.

מִי הוֹלֵם כְּזוֹעֵם עַל סְדַן הָאָבְנַיִם

וְיָדָיו תַּחֲרֹגְנָה אֶל גִּיל הָעֲבוֹדָה? —

הַגֶּבֶר הַחוֹצֵב בְּצוּר הַצָּהֳרַיִם

וּפָעֳלוֹ מִתְנַדֵּף בְּרוּחַ לֹא-נוֹדָע.

מִי שָׂם אֶת הַתְּבוּנָה כַּאֲפֵר לָעֵינַיִם

וּלְרַגְלָיו יוֹקֶשֶׁת דְּאָגָה עִוֶּרֶת? —

הַגֶּבֶר הַנִּשְׁמָע לְצַו צָהֳרַיִם

וּמְכִתַּת עֲמָלוֹ מֵאַחֲרָיו נִפְזֶרֶת.

מִי עוֹצֵר בְּמִלִּים כַּעֲרַל שְׂפָתַיִם,

וְעֶרְגַּת אֵין-חֵקֶר בִּלְבָבוֹ חֲתוּמָה? —

הַגֶּבֶר הַצּוֹפֶה לְאַהֲבַת צָהֳרַיִם

וְעַל מֹאזְנֵי גוֹרָלוֹ לֹא יַעֲלֶה מְאוּמָה.

1919

---

חרוזים בנכר

מאת

יעקב שטיינברג

חרוזים בנכר

מאת

יעקב שטיינברג

---

[בלילה לפני ביתך לחשתי לך אהבים]

מאת

יעקב שטיינברג

א

בַּלַּיְלָה לִפְנֵי בֵיתֵךְ לָחַשְׁתִּי לָךְ אֲהָבִים,

וְאַתְּ, הִרְכַּנְתְּ אֶת רֹאשֵׁךְ, אֶת רֹאשֵׁךְ בַּתַּלְתַּלִּים;

צָרַרְתִּי גִיל מַאֲוַיַּי בִּמְשָׁלִים נֶעֱצָבִים,

וְחִידַת-אַהֲבָה כְבֵדָה בְּדִבְרֵי-חִידָה קַלִּים.

וּפִתְאֹם רִשְׁרֵשׁ צְעִיפֵךְ, וַתִּהְיִי מְעַט כִּמְחַכָּה,

וּלְנֶגְדִּי אַתְּ הִרְעַדְתְּ אֶת רִיסֵי הָעֵינָיִם;

וַתִּהְיִי כְדָג בַּמְּצוּלָה הַקָּרֵב אֶל הַחַכָּה,

וְרִשְׁרוּשׁ-סוֹד מְלַוֶּה אֶת לֶכְתּוֹ תּוֹךְ הַמָּיִם.

---

[כציפור אשר ישיגנה החץ]

מאת

יעקב שטיינברג

כְּצִפּוֹר אֲשֶׁר יַשִּׂיגֶנָּה הַחֵץ

בְּעוּפָהּ בַּמְּרוֹמִים, וְרֹאשָׁהּ כְּבָר שַׁח,

וְהִיא, אַף כִּי-תֵדַע כִּי נוֹעַד הַקֵּץ,

עוֹד אַחַת בִּכְנָפָהּ הִיא תַךְ;

וּבִרְפוֹת כְּנָפֶיהָ — עוֹד רֶגַע כִּמְעָט

הִיא תְלוּיָה כִקְסוּמָה מֵרוּם וּמֵרֶדֶת —

לֹא נִיד! אִישׁוֹן-עֵינָהּ מוּל שַׁחַק רַק שָׁט,

וְאוֹר בּוֹ, אוֹר נֶפֶשׁ נִפְרֶדֶת, —

הָהּ, כֵּן גַּם אֲנִי עֵת נֶחְפַּזְתִּי לִמְרוֹם

כָּל גִּבְעוֹת הַנֹּעַר — הִדְבִּיקַנִי יוֹם-שְׁכוֹל,

וּבְהִמּוֹט כְּבָר רַגְלִי עַל עֶבְרֵי פִּי-תְהוֹם —

אָמַרְתִּי עוֹד אַהֲבָה שְׁאֹל.

---

[אל גזע-עץ ברחוב עמדת כחולמת]

מאת

יעקב שטיינברג

ב

אֶל גֶּזַע-עֵץ בָּרְחוֹב עָמַדְתְּ כַּחוֹלֶמֶת,

וַאֲנִי, אִישׁ גֵּר עַל-יָדֵךְ, הִרְבֵּיתִי לַהַג-פְּלָאִים;

בְּקִסְמֵי-שָׁוְא הֶעֱלֵיתִי כָל-אֵלֶּה שְׂעִפֵּי-אֱמֶת,

אֲשֶׁר בַּעֲמַל הַלֵּב עִם-אַהֲבָה נִבְרָאִים.

וּפִתְאֹם זָע הָעֵץ עַל בַּדָּיו הָעֲרֻמִּים —

וַהֲבֵל-הַשָּׁוְא עַל שְׂפָתַי בִּן-רֶגַע תַּם לִגְוֹעַ;

וָאֵלֶא עוֹד מִמְּצֹא לְמַעֲנֵךְ דְּבַר-תַּנְחוּמִים,

כְּבוֹשָׁה עֵת הוֹסַפְתְּ לַעֲמֹד מִבְּלִי-נוֹעַ.

---

[העיר - כרשת קסמים, חליפות-חן לרחובות]

מאת

יעקב שטיינברג

ג

הָעִיר — כְּרֶשֶׁת קְסָמִים, חֲלִיפוֹת-חֵן לָרְחוֹבוֹת.

פֹּה גוֹרָל חָדָשׁ יוּטַל עַל גְּבוּל כָּל שְׁנֵי מְבוֹאוֹת,

בְּקֶרֶן כָּל רְחוֹב עֵינַיִךְ כְּאִלוּ רוֹאוֹת

בְּכוּר-תַּעְתּוּעִים אֶחָד הָרָעוֹת עִם הַטּוֹבוֹת.

בְּגִיל לֹא נֵדַע מַה-הוּא אֲנִי וְאַתְּ נְהַלֵּךְ,

כְּמוֹ סְפִיחַ-קִרְיָה פֶלִאי פֹּה צָץ בַּלֵּב מְהֵרָה;

כְּמוֹ נַפְשִׁי בְדֵי-רִיק כָּל נֵדֶר פֹּה הֵפֵרָה,

וּפִתְרוֹן בֶּן-חֲלוֹף פֹּה רָץ אֶל תַּחַת שַׁעֲלֵךְ.

---

[הלכנו שלובי-זרוע, ואת בבת-צחוק טובה]

מאת

יעקב שטיינברג

ד

הָלַכְנוּ שְׁלוּבֵי-זְרוֹעַ, וְאַתְּ בְּבַת-צְחוֹק טוֹבָה

הִפְנֵית אֵלַי לִרְגָעִים אֶת עֵינֵךְ הַנּוֹהָרֶת: —

כָּל רֹךְ אַהֲבָתֵנוּ, הַנּוֹהֲרָה וְגוֹוְעָה,

בִּצְחוֹקֵךְ זֶה הִתְעַלֵּם עַל-פְּנֵי מְרוֹמֵי-קָרֶת.

וְכֹה הָלַכְנוּ יַחַד, הֲלֹך וּצְחֹק בְּלִי-דַּעַת

לְחִבַּת-נֶפֶשׁ זֹאת, הַקְּצָרָה וְהַמְתוּקָה,

אֲשֶׁר כָּל-עֹנֶג אִתָּהּ וַחֲלִיפוֹת כָּל-מְצוּקָה,

וּכְצִיץ, מִיָּד יִשָּׁמֵט, בְּלִי-צְדִיָּה הִיא גוֹוָעַת.

---

[עוֹד שְׂפָתַי זָרוּ לָךְ]

מאת

יעקב שטיינברג

ה

עוֹד שְׂפָתַי זָרוּ לָךְ. וְיָדִי הַנִּמְהָרָה,

בְּלִי סֹב מַחֲבוֹאֵי-גִיל, אֶל בְּשָׂרֵךְ כְּבָר יָרָדָה;

וּבְטֶרֶם נְשִׁיקַת-גְּמוּל נָשַׁקְתִּי לָךְ בִּרְעָדָה,

וְיָדִי הַנֶּאֱלָמָה מֵחֵיקֵךְ כְּבָר נָשָׁרָה.

כָּךְ צִפּוֹר בְּאֶרֶץ-נוֹד אֶל גִּנַת-סְתָו יוֹרֶדֶת,

בְּלִי סֹב עֳפָאֵי-צֵל, בְּלִי צִפְצוּף-שִׁיר בְּפִיהָ;

וּבַד חֲשׂוּף-הֶעָלִים רַק רֶגַע קָט הֵנִיעָה —

וּכְנָפָהּ אֲשֶׁר נָחָה בָאֲוִיר כְּבָר רוֹעֶדֶת.

---

[ממרום הכר קדמתני זרועך החשופה]

מאת

יעקב שטיינברג

ו

מִמְּרוֹם הַכַּר קִדְּמַתְנִי זְרוֹעֵךְ הַחֲשׂוּפָה,

כִּירִיעַת אֹהֶל-אשֶׁר בָּאֹפֶל הִבְהֵב בְּשָׂרֵךְ;

וַאֲנִי גִשַּׁשְׁתִּי דֹם, כְּאִישׁ אֲשֶׁר יְשָׂרֵךְ

שְׁבִיל-אַהֲבָה שֶׁנִּכְבַּשׁ בְּשֶׁקֶר וּבַחֲנוּפָה.

וּפִתְאֹם הוּרַם רֹאשֵׁךְ לִקְרָאתִי בַחֲרָדָה,

וּכְנֵטֶל רַב עַל שִׁכְמִי זְרוֹעֵךְ נֶאֱלָמָה;

אָז חַשְׁתִּי רֶגַע קַל גַּם יָגוֹן גַּם נֶחָמָה,

כְּאִלּוּ חִשְׁקֵךְ רַב אֶת שְׁנֵינוּ יַחַד פָּדָה.

---

[נשקיני, עוד נשקיני, וידי ההומיה]

מאת

יעקב שטיינברג

ז

נַשְּׁקִינִי, עוֹד נַשְּׁקִינִי, וְיָדִי הַהוֹמִיָּה

בְּאֵשׁ יְצוּרֵי גֵוֵךְ תִּצָּרֵף מִכָּל-כְּזָבָהּ,

וְגֵוֵךְ זֶה הַמְעֻלָּף בְּעֶדְנַת זֹךְ-רְמִיָּה

יְהִי לִכְתֹבֶת-אַהֲבָה נֶאֱמָנָה וְנִלְהָבָה.

נַשְּׁקִינִי, עַד אִם לִבִּי יִתְעַלֵּף מֵהֲזָּיָה,

וְחֶזְיוֹן אשֶׁר-בַּדִּים כְּצֶלֶם-תַּעֲלוּמוֹת,

כְּפִתְרוֹן-עַד לְגִיל אֲשֶׁר רַק רֶגַע הָיָה —

עַל עֵינַי יַחֲלֹף פִּתְאֹם, עַל עֵינַי הָעֲצוּמוֹת.

---

[יֵשׁ שֶׁקֶט אֲשֶׁר בָּא]

מאת

יעקב שטיינברג

ח

יֵשׁ שֶׁקֶט אֲשֶׁר בָּא לִנְבוּכֵי לֵיל-תַּעֲנוּגוֹת

כִּי יִדְבַּק לֵב לְלֵב בְּגִיל לְלֹא-מְגַמָּה,

וְהָפַךְ כַּר-הַחֵשֶׁק רְפִידַת-אשֶׁר תַּמָּה,

וְקָרַן עוֹר לְעוֹר רֹךְ טָמִיר בְּלִי-הֲפוּגוֹת.

אָז יֵשׁ אֲשֶׁר בַּדְּמָמָה, עַל תְּאוֹמֵי הַנֶּאֱהָבִים,

יְצַלְצֵל שְׁעוֹן-הַקִּיר כְּחוֹצֶה שְׁעַת-נְצָחִים,

וְרָעַד הֵד הַקּוֹל עַל לְבָבוֹת כְּבָר נִדָּחִים,

וְהָרָה יָגוֹן רַב לִיצוּרִים לֹא-נֶחְשָׁבִים.

---

[כמקרה יודעי-אהבה בנכר לנו קרה]

מאת

יעקב שטיינברג

ט

כְּמִקְרֵה יוֹדְעֵי-אַהֲבָה בַּנֵּכָר לָנוּ קָרָה,

וַנֵּשְׂטְ אֶל אוֹר-תַּעְתּוּעִים מִצֵּל הָעִיר הַגְּדוֹלָה;

אַךְ נַעֲוַת-הַנֹּחַם לִשְׁנֵינוּ תָכִין דְּבָרָהּ,

וְלַעֲנַת-שִׁמָּמוֹן בַּעֲצִיץ-חִשְׁקֵנוּ עוֹלָה.

עוֹד לַיְלָה לַיְלָה אַתְּ קוֹטֶפֶת אֶת הַלַּעֲנָה,

אַךְ יוֹמָם תִּרְגַּז רַגְלֵךְ מִתְּעוֹת בְּמַעְגַּל-קְסָמִים,

וְדוֹמָה אַתְּ כִּמְנַסָּה לִבְעֹט בְּרֶגֶל קְטַנָּה

בַּעֲצִיץ-חִשְׁקֵנוּ דַּל וּפְרָחָיו הַנִּכְלָמִים.

---

[עוד שואלות עיניך במבט רך וענו]

מאת

יעקב שטיינברג

י

עוֹד שׁוֹאֲלוֹת עֵינַיִךְ בְּמַבָּט רַךְ וְעָנָו

אֶת אֲשֶׁר יוּכַל תֵּת בְּרַחֲמָיו אִישׁ לְאִשָּׁה,

וְיֵשׁ אֲשֶׁר לְנֶגְדִּי תַבִּיטִי כֹּה מַחֲרִישָׁה —

וְאֶרְאֵךְ כִּיצוּר-אָדָם אֲשֶׁר עוֹד רַב לְפָנָיו.

אָז אֶעֱרֹג אֶל פִּיךְ — אַךְ פִּיךְ הוּא כֹה שָׂבֵעַ

וְכָל נְשִׁיקוֹתַי יַחַד תְּנַעֲרִי מִבְּלִי דַעַת;

וְשׁוּב אַתְּ יוֹשְׁבָה דֹּם וְעֵינֵךְ מִתְגַּעְגַּעַת,

וְאַתְּ כְּדַל מִתְחַנֵּן אֲשֶׁר אֵין לוֹ שׁוֹמֵעַ.

---

[יום יום כי אט לדרכי עוד נפשך לי הומיה]

מאת

יעקב שטיינברג

יא

יוֹם יוֹם כִּי אֵט לְדַרְכִּי עוֹד נַפְשֵׁךְ לִי הוֹמִיָּה

וּכְעָלֶה נִדָּף אַחֲרַי נוֹהֶרֶת הִיא בִיגוֹנָהּ¹.

הָהּ, סִלְחִי לִי! בִּלְבָבֵךְ שָׁלַחְתִּי יָד בְּלִי-צְדִיָּה,

עֵת לִבֵּךְ עָנַד פְּאֵר בְּאַהֲבָה אַחֲרוֹנָה.

יֵשׁ אֲשֶׁר יַעֲבֹר אִישׁ בְּגַן יְפֵה-שַׁלֶּכֶת,

וְקָטַף פֶּרַח רַךְ וְיָחִיד מֵעַל שִׂיחַ,

וּמוֹלֵל אֶת הַפֶּרַח, בִּפְנוֹתוֹ אַט לָלֶכֶת,

עַד עָלָיו אֶחָד אֶחָד בָּרוּחַ כֵּן יַפְרִיחַ.

---

[חצות ליל-חורף היה ואני בעיר הגדולה]

מאת

יעקב שטיינברג

יב

חֲצוֹת לֵיל-חֹרֶף הָיָה וַאֲנִי בָעִיר הַגְּדוֹלָה.

אֶל זְרוֹעִי דָבְקָה נַעֲרָה — לִי תְמוֹל וְשִׁלְשׁוֹם זָרָה,

מְלֹא אִישׁוֹן-עֵינָהּ אֶמֶשׁ לִי אַהֲבָה שָׁמָרָה,

וְעַתָּה מְרִי כָל חִידָה וּפִתְרוֹן כְּבָר עֲבָרָהּ.

הָלַכְתִּי דֹם עַל-יָדָהּ בִּרְחוֹב הָעִיר הַגְּדוֹלָה.

הַדֶּרֶךְ יָרַט נֶגְדִּי עַל לוּחוֹת-גִּיר חֲלָקִים,

אַךְ כּוֹכְבֵי-עוֹלָם נִדְמוּ כֹה זָרִים וּמְרֻחָקִים,

וּבְלוֹיֵי אֶרֶג-קִרְיָה עַל רֹאשִׁי נִרְאוּ שְׁחָקִים.

---

[נפרדת דום ממני על אם-רחובות רבה]

מאת

יעקב שטיינברג

יג

נִפְרַדְתְּ דֹּם מִמֶּנִּי עַל אֵם-רְחוֹבוֹת רַבָּהּ.

רַק עֵינֵךְ כָּהֲתָה, חַכְלִילוּת פִּיךְ רַק נָסָה;

וּבְלֶכְתֵּךְ כְּבָר בַּלָּט — עוֹד פַּעַם דְּמוּתֵךְ סַבָּה,

וָאֶרְאֵךְ כְּאִלּוּ שַׁחַתְּ מִכֹּבֶד מַעֲמָסָה.

הָהּ, אַהֲבָה פוֹחֵזָה בֵּין שְׁנֵי לְבָבוֹת זָרִים!

לְגִילֵךְ בָּז הַכְּסִיל כְּמוֹ לְצַהֲלַת-זְנוּנִים,

אַךְ עִתֵּךְ כִּי חוֹלֶפֶת בְּלִי נֹחַם, בְּלִי נְדָרִים —

מָה-רַב הַכְּאֵב תַּשְׁאִירִי לִשְׁנֵי יְצוּרִים מְעֻנִּים!

---

[לא תימח מלב האהבה]

מאת

יעקב שטיינברג

לֹא תִמַּח מִלֵּב הָאַהֲבָה,

אִם אַחַת בַּחַיִּים אָהַבְתָּ;

בִּשְׂדֵה-גַּעְגּוּעִים תִּקָּבֵר

וְאֶבֶן הַנֹּחַם מַצַבְתָּהּ.

אַךְ רִגְשׁוֹת-הַחֵשֶׁק הַקַּלִּים,

שֶׁבְּטֶרֶם יִגָּמְלוּ הֵם גּוֹוְעִים —

מִצְּחוֹק וּמִנְּשִׁיקָה יָמוּתוּ

בְּעַרְשָׂם, לֹא עֶרֶשׂ-מַכְאוֹבִים.

עֲטוּפִים בִּגְלִימַת-הַחֵשֶׁק,

זֹאת תְּמוֹל עוֹד חֹם-דּוֹדִים שָׁמָרָה,

יִשָּׂאֵם אֲבִיהֶם לִקְבוּרָה

וּטְמָנָם בַּחֲצַץ דֶּרֶךְ זָרָה.

וּמָחָר וִידִידוֹת-לְבָבוֹ

תֶּאֱהַבְנָה בְּשֶׁבַע דְּרָכִים,

וְהָיָה כִּדְרֹךְ רֶגֶל-זָרִים

עַל קִבְרֵי יְלָדִים נִשְׁכָּחִים.

הָהּ, יַלְדֵי לְבָבִי הָרַכִּים!

גְּוַעְתֶּם וְשִׁמְכֶם לֹא קֹרָא,

וַאֲנִי כְאָב מֵבִישׁ עָכַרְתִּי

אֶת חֶדְוַת יַלְדוּתְכֶם הַטְּהוֹרָה.

וְעַתָּה, כִּי-תַמְתֶּם לִגְוֹעַ,

מַה-תְּכַל לָכֶם נַפְשִׁי בִיגוֹנָהּ,

לִצְחוֹקְכֶם הַחַף מִכָּל-דַּעַת,

לִמְשׁוּבַת תֻּמַּתְכֶם הַנְּבוֹנָה.

מָה-רַבּוֹת קָרָאתִי לְפָנִים

מִתּוֹךְ אִישׁוֹן עֵינְכֶם הַתְּמִימָה

הַבִּינָה הַזֹּאת הַשּׁוֹבֵבָה,

הַטּוֹבָה מִדַּעַת וּמְזִמָּה!

וְעַתָּה יֵשׁ אֵשֵׁב וְאֶזְכֹּר

וְרֹאשִׁי אֶל בִּרְכַּי צוֹנֵחַ:

הָהּ אַיְכֶם, יְלָדַי הַטּוֹבִים,

גִּיל-מִי עַל עֲפַרְכֶם פּוֹרֵחַ?

1921

---

ערבים

מאת

יעקב שטיינברג

ערבים

מאת

יעקב שטיינברג

---

בִּנְתִיב הַדּוּמִיָּה

מאת

יעקב שטיינברג

א

מַה-חֶפְצְךָ פֹּה, עוֹבֵר-דֶּרֶךְ,

מַה-תִּשְׁאַל לִנְתִיב הַדּוּמִיָּה?

— יוֹם תָּמִים, יוֹם-אַהֲבָה עָבַר

וְעֵינִי לָעֶרֶב צוֹפִיָּה.

מַה-יִּתֵּן, מַה-יּוֹסִיף הָעֶרֶב,

מַה-תִּרְאֶה בְּהָמִיר כָּל-צְבָעָיו?

יוֹם-אָבִיב מֻקְדָּם

שָׁם אֵשׁ, עֲשַׁן אוּדִים וָאֵפֶר,

שָׁם פִּתְרוֹן לַלֵּב אֲשֶׁר אָהָב.

---

הָעֶרֶב הָיָה רַךְ...

מאת

יעקב שטיינברג

ב

הָעֶרֶב הָיָה רַךְ וַיִּיף בְּלִי אֵשׁ-דִּמְדוּמִים,

רַק נֹגַהּ צַח וְיָרֹק הִשְׁתַּפֵּךְ בַּשָּׁמַיִם,

וַיְהִי כְּתַאֲוָה זָרָה וּמְתוּקָה לָעֵינַיִם,

כְּמוֹפֵת חַי מִקִּסְמֵי הָאשֶׁר הַחֲתוּמִים.

וַיְהִי כָל גָּוֶן רַךְ, מִשְׁבֶּצֶת-רֹךְ כָּל צוּרָהּ,

כְּמוֹ נֶפֶשׁ-כֹּל הֶאֱמִינָה לְרֶגַע קַל בְּתֻמָּהּ

בְּאשֶׁר רָחוֹק זֶה וּבְתַאֲוָה זֹאת הַמְדֻמָּה,

הַכְּתוּבִים לְזִכָּרוֹן בִּכְתֹבֶת-שְׁחָקִים בְּרוּרָה.

---

יוֹם-אָבִיב מֻקְדָּם

מאת

יעקב שטיינברג

ג

יוֹם-אָבִיב מֻקְדָּם חוֹלֵף כְּאשֶׁר בָּא בִמְשׁוּגָה,

כְּנֹחַם-גִּיל הַנָּמוֹג בְּאִישׁוֹן עֵין חַטָּאִים;

בִּקְצֵה רָקִיעַ קוֹדֵר דִּמְדּוּמֵי-אוֹר נִבְלָעִים,

כְּדִבְרֵי-אַהֲבָה עַל שִׂפְתֵי אִישׁ מְנֻגָּע.

וְעֶרֶב סַגְרִיר בָּא, וּבְאֵדָיו הָעֲכוּרִים

מִתְגּוֹלֵל הוּא בַחוּץ כִּסְפוֹג-עֲנָקִים נוֹרָא,

כִּסְפוֹג מִימֵי-בְרֵאשִׁית, הַנּוֹטֵף מָרָה שְׁחֹרָה,

הַנּוֹזֵל בְּלִי-הֲפוּגוֹת חֶלְאַת כָּל-הַיְצוּרִים.

---

עֵת יֶאֱסֹף הַיּוֹם אֶת נִדָּחָיו...

מאת

יעקב שטיינברג

ד

חֲלוֹמוֹת הַדּוֹנַג בַּתָּאִים,

גַּם תַּאֲוַת הַדְּבַשׁ בַּכַּוֶּרֶת: —

וְיוֹמָם וָלַיְלָה הַקִּרְיָה

אֶת קַו הַסַּנְוֵרִים שׁוֹמֶרֶת.

וְאוּלָם יֵשׁ שְׁעַת בֵּין-עַרְבַּיִם,

עֵת יֶאֱכֹף הַיּוֹם אֶת נִדָּחָיו,

וְזָחֲלוּ גַם אַנְשֵׁי הַקִּרְיָה

מִלֹּעַ-הֶעָמָל הָרָחָב. —

אָז יֵשׁ אֲשֶׁר יֵלֵךְ הָאָדָם

וְזָר לוֹ הָרְחוֹב אֲשֶׁר יָדָע,

וּלְחַלּוֹן אֲשֶׁר בְּקִיר בֵּיתוֹ

הוּא יִשָּׂא אֶת עֵינָיו בַּחֲרָדָה.

וְסָבְבוּ תוֹעִים בָּרְחוֹבוֹת

וְעֵינָם כְּמוֹ-רוֹאָה וְלֹא-רוֹאָה:

נְחִיל-דְּבוֹרִים שֶׁשָּׁב לַכַּוֶּרֶת

וְנִלְאָה לִמְצֹא אֶת מְבוֹאָהּ.

וּכְמוֹ אָבְדָה פִתְאֹם כָּל-דֶּרֶךְ

בְּחוּצוֹת הָעִיר הָאֲטוּמָה —

מִרְכֶּבֶת-הַחַשְׁמַל הַנְּבוֹכָה

מַשְׁמִיעָה כִילֵל אֶת זִמְזוּמָהּ.

גַּם גִּיר הַמִּדְרָכָה הָאָפֹר

כְּמוֹ הָפַךְ מְצוּלָה עֲמֻקָּה,

וּזְכוּכִית כָּל חַלּוֹן — יֵרָקוֹן,

וּשְׂפוּנִים בָּהּ שֶׂפֶק וּמְצוּקָה.

גַּם אֵלֶּה פַנָּסִים חֲשֻׁכִּים,

הַנּוֹשְׂאִים רָאשֵׁיהֶם בַּשּׁוּרָה,

כְּמוֹ אֱמֶת אִלֶּמֶת וּרְחוֹקָה

מִסְתַּתְּרָה בְּבִטְנָם הַסְּגוּרָה.

---

עִם סֵפֶר בִּשְׁעַת בֵּין-עַרְבַּיִם

מאת

יעקב שטיינברג

ה

אֲנִי יוֹשֵׁב אֶל חַלּוֹן וְהוֹגֶה בַסֵּפֶר.

עֵינַי סוֹפְגוֹת כָּאוֹר סַם-הַמִּלִּים הֶעָרֵב.

רִגְעֵי-נֹעַם נְמוֹגִים. הָעֶרֶב מִתְקָרֵב.

מוּל הַחַלּוֹן דְּמוּת-אֵשׁ. נֹגַהּ-אוֹר עַל הֶעָלִים.

אַךְ רַק קִרְעֵי הַכְּתוּבִים מֵאוֹר זֶה מֻצָּלִים,

אֶחָד יִהְיֶה כָאֵשׁ וּמִשְׁנֵהוּ כָאֵפֶר.

מַה-שֶּׁהָיָה גִיל חַי הָפַךְ דִּמְיוֹן מִתְפָּרֵד,

כְּהֵד רָחוֹק מִתְמוֹגֵג צְלִיל-רֹךְ בְּאֵין שֵׁנִי,

וְעַל-פְּנֵי בְלִיל-סַנְוֵרִים תְּגַשֵּׁשׁ עוֹד עֵינִי.

הָהּ, אִישׁ לֹא-בִינוֹת, מַה-יִּסְכֹּן עֲמָלְךָ?

הָלוֹךְ הָלְכָה דְמוּת-אשֶׁר בְּלִי-שֵׁם בַּאֲשֶׁר הָלְכָה,

וְרַק צֶאֱלֵי-רִיק בְּמַבָּטְךָ הֶחָרֵד.

---

עַל סַפְסָל שַׁח

מאת

יעקב שטיינברג

ו

אֶל מִגְרָשׁ אֶחָד סָגוּר, קַן-קְדוּמִים,

מֵחֵיק הֲמוֹן הָעִיר נִתְעֵיתִי פַעַם,

בְּתוֹךְ סְגוֹר בָּתִּים שְׁחֹרִים וַעֲגוּמִים

הוּא נִכְלָה פֹה, כִּשְׁאֵרִית שְׁכֵחַת-טַעַם.

בָּאֶמְצַע עָמַד עֵץ יְבַשׁ-עֲנָפִים

וְסַפְסָל שַׁח אֶל גִּזְעוֹ הַקֵּרֵחַ,

וְצַלְמֵי-אָדָם צְפוּפֵי-גֵו וְרָפִים

פֹּה יָשְׁבוּ דֹם בְּעֶצֶב לֵב לוֹקֵחַ.

הָעֶרֶב בָּא, וְקוֹל הָעִיר עוֹד הָמָה,

אַךְ שָׁקְטוּ פְנֵי הַמִּגְרָשׁ הַנִּזְעָמִים,

וּכְמוֹ רַק פֹּה הָעֶרֶב נָטַף דְּמָמָה,

לְאַגָּן זֶה מְלֵא-דְמִי מִכְּבָר הַיָּמִים.

וָאֶתְאַו אַף-אֲנִי מְאֹד לָשֶׁבֶת

עַל סַפְסָל זֶה, בְּסוֹד יְגִיעֵי-כֹחַ:

עַל פִּצְעֵי-לֵב מְכַסָּה פֹה עַצֶּבֶת,

וְעֶצֶב רַב מַה-יִּיטַב פֹּה לִשְׁכֹּחַ.

---

לִפְנוֹת עֶרֶב

מאת

יעקב שטיינברג

ז

הָלַכְתִּי בָדָד לִפְנוֹת עֶרֶב

בָּעִיר הַמְּלֵאָה אָדָם רָב;

בְּלִבִּי נִפְתַּח מְקוֹר-זִכְרוֹנוֹת

וְעֶצֶב נִשְׁכָּח אֵלַי שָׁב.

עָבַרְתִּי כֹה וָכֹה בָּרְחוֹבוֹת,

וּבְלִבִּי עָבַר גַּל עַל גָּל;

הַנֹּחַם יָרִים רֹאשׁ בַּנֵּכָר

וּמָגֵן אֵין לַלֵּב הַדָּל.

הָלוֹךְ וְטָפוֹף חָלְפוּ נָשִׁים

כְּנוֹטְפוֹת חֵן בְּטֶרֶם לֵיל, —

רַק בְּחִירַת-לִבִּי יָדְעָה אֱהֹב

וְיָדָהּ תְּמֹךְ כִּזְרוֹעַ-אֵל,

כְּחָדָשׁ חוֹרֵת אוֹר-הָעֶרֶב

כָּל לֹבֶן-עוֹר, כָּל אֹדֶם-פֶּה, —

מִכָּל נְשֵׁי-הַחֵן רַק אוֹתָךְ

לֹא אֶרְאֶה עוֹד בְּעוֹלָם זֶה.

מַה-תִּקְצַר רוּחַ-אִישׁ לְאשֶׁר,

אֵד-עֶרֶב עֵת עַל קִרְיָה שַׁח, —

בִּלְעָדַיִךְ אָבוֹא עַד גְּבוּל יָמַי

וּבְלִבִּי מְקוֹר-גַּעְגוּעִים זַךְ.

כְּאוֹת שֶׁל אוֹר מֵעוֹלָם אַחֵר

אוֹר כּוֹכָב רִאשׁוֹן בָּא וָגָז, —

בְּעוֹלָם אַחֵר אִם עוֹד אֶרְאֵךְ,

עוֹד שָׁם לָךְ יֶהֱמֶה רִגְשִׁי עָז.

---

שִׂיחָה

מאת

יעקב שטיינברג

ח

עַצֶּבֶת הָעֶרֶב אֶת בּוֹאָהּ הֵחִישָׁה,

וּשְׁנַיִם מִתְהַלְּכִים וּמְדַבְּרִים בְּלִי-קוֹל;

הָאֶחָד אִישׁ אוֹבֵד וּלְצִדּוֹ צֵל אִשָּׁה,

הָאֶחָד רַק יַחְקֹר אַף יַעֲמִיק לִשְׁאֹל:

— אָמַרְתִּי, בִּרְאוֹתִי אֶת רַגְלֵךְ הַחֲרֵדָה

בֵּין אַבְנֵי קְשִׁי-רוּחִי לְאשֶׁר הֲלֹךְ, —

זֹאת עַנְוַת-לְבָבֵךְ לִי תִהְיֶה לְעֵדָה,

עֵת תְּנַפְּצִי אֶל סְלָעַי אֶת גְּבִיעַ-הָרֹךְ.

הֶעָבַר זֶה לַחַשׁ בַּצְּלָלִים הַטְּמִירִים,

אוֹ עִצְּבוֹן הָעֶרֶב בִּגְדוֹתָיו יְפַךְ?

אוֹ מֹאזְנֵי-הַנֹּחַם, קַלִּילִים אִי-נִרְאִים,

יַעֲלוּ אַף יֵרְדוּ בָרוּחַ הָרַךְ?

— אָמַרְתִּי, עֵת אַהֲבָה אֶת שְׁנֵינוּ לָבָשָׁה,

גַּם-יַחַד נְבַלֶּה חֶלְדֵּנוּ עַד-גָּז, —

אַךְ חָצַב הַגּוֹרָל מֵרוּחִי הַקָּשָׁה

צוּר-חֶרֶב לִגְזֹר אֶת קִשְׁרֵנוּ כֹּה עָז.

גַּם מְנוּחַת-הַלַּיְלָה הֵחִישָׁה אֶת בּוֹאָהּ,

וּכְשָׁב אֶל אַחֲרִיתוֹ הִתְנַכֵּר הַכֹּל:

רַק צֵל אֶחָד יַעֲטֹף תֵּבֵל וּמְלֹאָהּ —

אִישׁ בּוֹדֵד עוֹד הוֹלֵךְ וּמְדַבֵּר בְּלִי-קוֹל:

— אָמַרְתִּי, גַּם בְּדִידוּת בְּמַטֵּה-הַבְּגִידָה

כִּי-תַךְ עַל לְבָבִי — לֹא תוֹצִיא יְלֵל, —

וְהִנֵּה הַסֶּלַע מֵרִבְצוֹ הֶחֱרִידָה

דְּמוּת-אִשָּׁה הַמְרַחֲפָה עַל-יָדִי כַצֵּל.

---

עֶרֶב-אַהֲבָה

מאת

יעקב שטיינברג

ט

הָהּ, עַרְבִּי, עֶרֶב-אַהֲבָה,

מַה-תִּיף בְּזֵר-עַצָּבֶת!

בְּיָפְיְךָ תַעֲמֹד

עַד בּוֹא לִי לֵיל-הַמָּוֶת.

כָּל-עוֹד יַעַמְדוּ שָׁמַי

וְקָדְרוּ בָהֶם עָבִים, —

יְלַהֲטוּם תָּמִיד סָבִיב

גַּעְגּוּעַי הַנִּלְהָבִים.

עַד אִם לִמְנוּחָה אֶסְגֹּר

אֶת עֵינַי לָאַחֲרוֹנָה,

זוֹ תֵבֵל לִי תוֹפִיעַ

כֹּה זָרָה וְכֹה שׁוֹנָה:

רַק קוֹל-גַּעְגּוּעִים אֶשְׁמַע,

רַק נִכְאֵי-אשֶׁר רַכִּים,

יוֹם יַחֲלֹף בְּאֵין-שֶׁמֶשׁ

וְלֵיל בְּאֵין מַחֲשַׁכִּים.

וְהָיְתָה אֵשׁ-דִּמְדּוּמִים

וְיָקְדָה וְאֵין מְכַבָּהּ,

רַק עֶרֶב אֶחָד אָרֹךְ,

רַק עֶרְגַּת-עֶרֶב רַבָּה,

אֶת עַרְבִּי, עֶרֶב-אַהֲבָה,

בַּכֹּל רַק תַּחַז עֵינִי,

עַד אֲשֶׁר לֵיל-הַמָּוֶת

לִמְנוּחָה יַשְׁכִּיבֵנִי.

---

סְלִיחָה

מאת

יעקב שטיינברג

י

קֹר-נֹחַם בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה שְׁרַב-קִנְאָה —

וְלֵב עָזוּב לֹא יֵדַע מָנוֹחַ;

אַךְ עֶרֶב, עֵת תֵּבֵל לְנַפְשָׁהּ מַאֲזִינָה,

יֵשׁ יַעֲרֹג הַלֵּב גַּם לִסְלֹחַ.

כָּל מְכִתַּת-הַמָּגוֹר שֶׁל חַיֵּי-הֶעָבָר

בְּלִבְנַת הָעֶרֶב נֶעְלָמָה;

גַּם אָשְׁרֵךְ מֵת, גַּם הַזְמַן אֲשֶׁר קָבַר —

נִטְרָפִים בָּאֵד וּבַדְּמָמָה.

אֵשׁ תִּיקַד בַּמַּעֲרָב — כָּל צִבְעֵי-הַסְּלִיחָה

שָׁם עוֹלִים בְּלֶהָבָה דוֹמֵמָה;

דּוֹמֵמָה הָאֵשׁ — אַךְ עֲבָרְךָ הִתִּיכָה

מִבְּלִי עֲשַׁן יָגוֹן וְחֵמָה.

---

שְׁלוֹם-עֶרֶב

מאת

יעקב שטיינברג

יא

אֶל לֵב הַשָּׁמַיִם אַבִּיטָה

בָּעֶרֶב, לִפְנֵי צֵאת כּוֹכָבִים;

מַבָּטַי יֵשׁ יִכְלוּ בַמֶּרְחָק,

וְיֵשׁ שֶׁנֶּעְצָרִים וְשָׁבִים.

עַל רֹאשִׁי מְרַחֵף דֹּק יָרֹק,

מַכְבִּידָה גַם כִּפָּה אֲטוּמָה;

אֶסְתַּכֵּל לְנַחֵשׁ רְחוֹקוֹת,

אַבִּיטָה עַד-בּוֹשׁ וְאֵין מְאוּמָה.

צָפַנְתִּי בְלִבִּי אַהֲבָה,

וּבָעוֹלָם הַזֶּה אֵין פִּתְרוֹנָהּ;

הֲיַבְדִּיל רַק אֵד בֵּין עוֹלָמוֹת,

וְנִקְרַע אַף-הוּא לָאַחֲרוֹנָה?

אָמַרְתִּי: דְּמוּת-אִשָּׁה תַנְחֵנִי

לְעוֹלָם בּוֹ יִנְוֶה גַם צִלָּהּ;

הֲזֶה הוּא הָעוֹלָם — וְאַחֲרָיו

רַק תְּהוֹם הַשָּׁמַיִם מַאֲפִילָה?

אִם כֹּה וְאִם כֹּה: אֲנִי צוֹפֶה

וְרוֹאֶה כִגְמוּל אֶת אַחֲרִיתִי:

אִם נִשְׁכַּח הַכֹּל — וְשָׁכַחְתִּי,

אִם יֵשׁ עוֹד לִרְאוֹת — וְרָאִיתִי.

---

תְּפִלַּת-עֶרֶב

מאת

יעקב שטיינברג

יב

בְּעַד חַלּוֹן-חַיַּי נִשְׁקַפְתִּי:

(הָהּ נַפְשִׁי, מַה-נַּפְשִׁי עָיָפָה!)

מָתַי רוּחַ-הַלַּיְלָה תִתְרוֹמֵם

וּנְשָׂאַתְנִי בִּכְנָפָהּ?

אֵד לָבָן יִתְעַלֵּם עַל דְּרָכִים,

(אֵת כָּל אֲשֶׁר הָיָה לִי כִסָּה!)

טֶרֶם יִכּוֹן הַלַּיְלָה עוֹד תַּעֲבֹר

רוּחַ-סֵתֶר בְּטִיסָה.

עַל-מָה, רוּחַ-לֵיל, תְּבוֹשֵׁשִׁי?

(כִּי תַעֲבֹר פֹּה אֵדַע נֶאֱמָנָה!)

נַפְשִׁי זָנְחָה הַכֹּל: לִכְנָפַיִךְ

כְּמוֹץ קַל הִיא מוּכָנָה.

---

שִׁירִים לְאִישׁ אַלְמוֹנִי

מאת

יעקב שטיינברג

א

מַה-שִּׁמְךָ, אִישׁ מֵרְבָבָה? — אָנֹכִי אִישׁ אַלְמוֹנִי

וְדֶרֶךְ כֶּסֶל לִי וְכִלְיוֹן יָד עֲמֵלָה;

כִּקְלִפַּת עֵץ הַמְשֻׁמָּר תֻּמָּתִי כֵן גָּדֵלָה,

כִּשְׁרָף מֵעֵץ הַנִּבְקָע כֵּן נוֹטֵף מְרִי יְגוֹנִי.

ב

מְצָאַנִי הַיֵּאוּשׁ הַסּוֹבֵב חַטָּאִים,

הִצִּיג לִבִּי כְמוֹ-רֵיק וַיַּכֶּנּוּ לְאֵין-מַרְפֵּא.

אֵיכָה אֶשְׁאַל לִלְבָבִי מִצְּרִי הָעֲנָוִים,

וַאֲנִי טֶרֶם אֵדַע, מֶה ָעוֹון בִּי הָיָה?

הֲלָזֶה חֵטְא יִקָּרֵא: מִבֹּקֶר עַד-עֶרֶב

עַל פְּנֵי חוֹף יָם-הַחַיִּים לְלַקֵּט בֵּין צְדָפִים,

עַד יִמָּצֵא הָאֶחָד, בּוֹ שַׁבְּלוּל חִידָתְךָ

חַי לְפָנִים לְבַדּוֹ בִּמְצוּלַת בְּרֵאשִׁית,

עַד יִקָּרֶה הָאֶחָד, הַשּׁוֹמֵר הֵד פִּתְרוֹן,

הֵד הַפִּתְרוֹן הַנִּבְדָּל לְחַיֵּי אִישׁ אֶחָד?

אוֹ הֶעֱוֵיתִי מְאֹד גַּם לִרְאוֹת בָּאַחֲרוֹנָה

כָּל-בְּנֵי-אָדָם מֻשְׁלָכִים כַּצְדָפִים הַנְּבוּבִים: —

שְׁלָדִים דּוֹמִים לָרִיק, חַדְרֵי-תֹהוּ מִצְעָרִים,

כֹּה הֱקִיאָם הַיָּם וְכֹה בְלָעָם לָנֶצַח?

ג

הָגִיתִי לָרִיק עִם נְבוֹנִים,

פָּעַלְתִּי רְמִיָּה עִם כְּסִילִים;

וְעַתָּה לְבַדִּי שָׁלַוְתִּי

וּשְׁמֵי לֵיל-נְעוּרַי מַאֲפִילִים.

אֵד עֶרֶב וְאָבְדַן-מֶרְחַקִּים,

וְצִבְעֵי הָרְגָשׁוֹת אֲפוּרִים;

לֹא אֵדַע מַה-צָּפוּן בִּלְבָבִי,

וּלְאָן הוֹבִילוּנִי הַנְּעוּרִים.

וּלְפָנִים, בְּאוֹר יוֹם עֲלוּמַי,

אִשְּׁרוּנִי מֶרְחַקִים וּצְבָעִים;

בְּרֹאשׁ הַר-הַנְּצָחִים רָאִיתִי

כַּאֲרָזִים הַיָּמִים הַבָּאִים.

וּלְרַגְלֵי הָהָר — גִּבְעוֹת עִתִּים,

וְגִבְעָה וְגִבְעָה וְסוֹדָהּ;

בֵּינֵיהֶן גֵּאָיוֹת — לְהַבְדִּיל

בֵּין יָשָׁן לְחָדָשׁ לֹא-נוֹדָע.

וּלְמַטָּה, בָּאֲוִיר הַצָּלוּל,

הִסְתַּמְּנָה כָל בִּקְעָה בוֹדֵדָה,

כְּאִלוּ שָׁם חָרְשָׁה לְמַכְבִּיר

מַחֲרֵשַׁת הַגּוֹרָל הַכְּבֵדָה.

וּמְטַר הֲמוֹן אֵדֵי-תַעֲלוּמָה,

כְּגֶשֶׁם הַבָּא מִן הֶעָבִים,

יֵשׁ יֵרֵר בְּצָהֳרֵי הָעִתִּים

עַל-פְּנֵי שְׂדוֹת הָעוֹלָם הָרְחָבִים.

וְעַל-פְּנֵי שְׂדוֹת הָעוֹלָם הָרְחָבִים,

בִּמְקוֹם יֵלְכוּ אַט נַהֲרוֹת-חַיִּים,

בְּנֵי-אָדָם, כְּרוֹעֵי עֲרָבוֹת,

נָפוֹצוּ עִם עֶדְרֵי מַאֲוַיִּים.

מַה-נִּקְשִׁים הָרוֹעִים בַּנְּדוּדִים,

שְׁרַב-מְרִיבָה, קֹר-בְּדִידוּת בִּבְשָׂרָם;

לְמַעֲטֵה-נַפְשָׁם יִדָּבֵק

שְׂרִיד-פְּלָאִים מִכָּל אֲשֶׁר קָרָם.

וְעָרְפָּם מָה רָצוּף בְּחִידוֹת,

וּפְנֵיהֶם מַה-שּׁוֹנִים וּזְעוּמִים,

כְּאִלּוּ גוֹרָלָם הָרוֹעֶה

הֶעֱבִירָם בְּשֵׁבֶט חַרְטֻמִּים.

וְחוֹתַם מִצְחוֹתָם מֶה חָרוּת,

וּבְעֵינָם גַּם יָגוֹן גַּם תְּשׁוּקָה, —

כְּאִלּוּ גְדָל-כָּל-הָרוֹעִים

יְנַהֲלֵם בְּדֶרֶךְ אֲרֻכָּה.

וּשְׁמוֹתָם מָה רַבִּים וְשׁוֹנִים,

וַחֲלִיפוֹת לְבָבָם נַעֲלָמוֹת, —

כִּרְבוֹת שְׁמוֹת הָאשֶׁר הַנֶּעְלָם,

כִּתְשׁוּאוֹת הָרַע עַל-אֲדָמוֹת.

הַבִּיטָה עַד-בּוֹשׁ בִּבְנֵי-אָדָם:

אֵי דֶרֶךְ תְּאוֹמִים עָבָרָה?

מִי דָרַךְ אֶת-קֶשֶׁת גַּבּוֹתָיו

וְתַאֲוַת אָח לוֹ מַטָּרָה?

אֱגֹר אִבְחַת רִיסֵי-עֵינֵיהֶם

וּבְרַק אִישׁוֹן-עֵינָם תִּצְרֹרָה:

בִּצְפוּנוֹת צֶאֱלֶיהָ כָּל עַיִן,

וַחֲלוֹם עוֹלָם חָדָשׁ בְּאוֹרָהּ.

כְּלָא הֶמְיַת לִבָּם, אִם תּוּכַל —

אֵי לָשׁוֹן לֹא תֵלֶא כַנּוֹתָהּ?

אֶת צִמְאוֹן הָרוּחוֹת אֵיךְ תָּמֹד —

וְנֶפֶשׁ מִמְּקוֹרָהּ רַק שׁוֹתָה?

אַל תֵּרֶא בֶן-אָדָם כִּי יִתְכַּס —

כִּי מַדֵּי כָל-נֶפֶשׁ חֲדָשִׁים,

וְאִישׁ אִישׁ בִּבְגָדָיו יִתְנַכֵּר

כְּכֹהֵן בִּלְבוּשׁ-הַקֳּדָשִׁים.

הַקְּרוּאִים אֶל מִשְׁתֵּה הָאשֶׁר,

הַצּוֹבְאִים עַל עֵמֶק הַבָּכָא —

בִּגְלִימוֹת כָּל-צֶבַע וָתֹאַר

עֲדָתָם הַגְּדוֹלָה נִמְשָׁכָה.

וְאֵטוּן כָּל-גַּאֲוָה כִּי יַבְרִיק,

וּכְסוּת כָּל-מְזִמָּה מַשְׁחִירָה —

אַךְ מִסְפְּרֵי-אֱמֶת גְזָרוּם

וְגִזְרַת אֲמִתָּם הִיא נִרְאָה.

וְכָל צְעִיף-תֹּם כִּי יִתְנַפְנֵף,

מַרְבַדֵּי הַכֶּסֶל אִם כְּבֵדִים —

לְתַבְנִית גּוֹרָלָם הַשְּׁלֵמָה

הַקַּוִּים הַגְּלוּיִים הֵם עֵדִים.

וְנִפְעַם לְבָבְךָ יוֹם אֶחָד —

וְהִנֵּה כָל-אִישׁ צִיר שָׁלוּחַ;

וּפַעַם רַק פַּעַם כִּי יָמוּת,

עִם עֶדְרֵי מַאֲוַיָּיו יָנוּחַ.

וּבְעוֹד כְּסוּת עֲמָלוֹ לֹא בָלְתָה —

הוּא רָץ עַל-פְּנֵי שְׁבִילִים נִדָּחִים,

כְּאִלּוּ בְאֵזוֹר תִּקְווֹתָיו

אֲרוּזָה אִגֶּרֶת-מְלָכִים.

וְכָתוּב בִּכְתָב-הַשִּׁמּוּרִים:

זֶה בָא וּמִשְׁלַחְתּוֹ נֶאֱמָנָה;

מֵעָפָר רֵאשִׁיתוֹ קֹרָצָה,

וְאַחֲרִיתוֹ עַל-אֶרֶץ לֹא לָנָה.

הוּא חִידָה שֶׁנִּשְׁכַּח פִּתְרוֹנָהּ

וְגֵר אֲשֶׁר שָׁכַח מוֹלֶדֶת:

כְּפֶרַח עַל חַלּוֹן פָּתוּחַ,

כֵּן נַפְשׁוֹ בְּלִי-חָשָׂךְ רוֹעֶדֶת.

יֵשׁ חַלּוֹן פָּתוּחַ הַנִּשְׁקָף

לִמְקוֹם אֲשֶׁר שֵׁם לוֹ לֹא קֹרָא:

מֵעֵבֶר מִזֶּה — נִשְׁמַת-אָדָם,

מֵעֵבֶר הַשֵּׁנִי — מְקוֹרָהּ.

וְנִמְשָׁךְ הָאָדָם בַּמַּחְשָׁךְ

כְּמַעְיָן שֶׁסָּתְמוּ מוֹצָאָיו,

וְנַפְשׁוֹ לוֹ מָרָה כְאִלֵּם

אֵין שֵׁם לוֹ לְכָל אֲשֶׁר אָהָב.

וְהִנֵּה זֶה בָא עִם חִידָתוֹ,

וּפֵשֶׁר רַק אֶחָד לַחִידָה:

כִּי יֻגַּד לָאִישׁ: אַתָּה אֶחָד

וְתַאֲוַת-לִבְּךָ יְחִידָה,

אַל נְאוֹת כָּל-הָעוֹלָם יִפָּתְחוּ —

אֶת תָּא-נַפְשׁוֹ פְּתַח בָּרִאשׁוֹנָה,

וּקְרָא בִלְשׁוֹן נַפְשׁוֹ וּלְאוֹרָהּ

אֶת חִידַת-הַגְּמוּל וּפִתְרוֹנָהּ.

מַה-תַּקְהִיל חֲצוֹצְרוֹת הַגְּאֻלָּה,

וּבְשׂוֹרָה לָרִיק מַה-כִּלִּיתָ?

לַמְּדֶנּוּ מַה-שִּׂיג עִשְׂבֵי קִבְרוֹ,

בָּם נַפְשׁוֹ תְּגַל אֶת אַחֲרִיתָהּ.

אִם מִצְעָר הַפִּתְרוֹן הָאַחֲרוֹן

לְמִכְסַת גַּעְגּוּעָיו הַדַּלָּה, —

אַךְ מִפְרַשׂ גּוֹרָלוֹ לֹא בָלָה

וְשִׂרְטוֹן שְׁאֵרִית הִתְגַּלָּה.

אִם עִתִּים וְחֹק לֹא נִצְפָּנוּ,

וְנַפְשׁוֹ רַק שָׁמְרָה אֶת-עִתָּהּ, —

אָז כְּסוּת הָרְמִיָּה מִתְאַחָה

וּקְלוֹן הַכִּלָּיוֹן הֵלִיטָה.

הַרְאֵהוּ, כִּי נִשְׁאָר הַגַּרְעִין

בְּתֹם פְּרִי-הַחַיִּים הַתָּפֵל —

וְהָרָה גַם-תֹּהוּ הָעוֹלָם

וְשָׂרַד גְּבִישׁ-אוֹר מֵעֲרָפֶל.

אַף תֶּן לוֹ הַגַּרְעִין אֶל שִׁנָּיו

וְכִרְסֵם חֲצַץ הָאַלְמָוֶת;

וּבְמוֹתוֹ — וּפִיהוּ עוֹד מָלֵא,

וּשְׂפָתוֹ בַקֶּבֶר דּוֹבָבֶת. —

כָּךְ רָשׁוּם בִּכְתָב-הַשִּׁמּוּרִים,

וּתְעוּדַת הָאָדָם רְשׁוּמָה;

לֹא נוֹדַע, מִי כוֹתְבָהּ הַנֶּאֱמָן,

מִי יָקִים אֶת כְּתָב-הַתַּעֲלוּמָה.

וְרִבְבוֹת אַלְפֵי רְבָבָה

אִם עָשׂוּ אֶת-דַּרְכָּם נֶחְפָּזִים —

כַּמּוֹפֵת הַזֶּה עוֹד לֹא נַעֲשָׂה,

לֹא מָסַר עוֹד אִישׁ גְּוִיל-הָרָזִים.

עַל-כֵּן עָיְפוּ רַבִּים וְכָשְׁלוּ,

וְרֶגֶל עֲצוּמִים בָּצֵקָה;

וּסְאַת הַגַּעְגּוּעִים הַמְּלֵאָה,

וְאֵיפַת הַתִּקְוָה הָרֵיקָה.

עַל-כֵּן קְצִירֵי אָדָם יִבֹּלוּ

וּסְפִיחַ הַיָּגוֹן מְלֵא-לֵחַ;

בְּהָמִיר רְגָשׁוֹת לֹא יִירָא,

וְתָמִיד הוּא לְבָבוֹת לוֹקֵחַ.

עַל-כֵּן נִכְרֹת בְּרִית עִם אֱמוּנָה

וְשֶׁבַע בַּיּוֹם נְפִירֶנָּה;

מִצָּפוֹן נְקַוֶּה לְאַחֲרִית,

נַבִּיטָה אֶל יָם וְאֵינֶנָּה.

בַּבֹּקֶר פָּעֳלֵנוּ יֵרָצֶה,

בָּעֶרֶב הוּא מִקְרֶה וָטֹרַח;

הָעוֹלָם חֲלוֹף — וּנְבַכֶּנּוּ

מָעוּף לוֹ — וּבְפִינוּ יְבֹרָךְ.

עַל-כֵּן סָר לִבֵּנוּ הַנֶּעֱצָב

מִפִּלְאֵי הַזְּמַן הַנִּשְׁכָּחִים,

אַף כָּלוֹת עֵינֵינוּ מֵהַבִּיט

מִבַּעַד לַעֲשַׁן כּוּר-הַנְּצָחִים. —

אַךְ יֵשׁ וְכָל-צִבְעֵי הָעוֹלָם

אֶל גִּנְזֵי עֵינֵינוּ נֶאֱסָפִים,

וַהֲמוֹן תְּשׁוּאוֹת תֵּבֵל יִסַּבּוּ

עַל צִירֵי-אָזְנֵינוּ הָרָפִים, —

אָז יֵשׁ וּבְמֵי דִמְעַת-עֵינֵנוּ

הַחִידָה הַקָשָׁה נִפְרָדָה,

וּבְמַחֲבוֹא אָזְנֵנוּ יִדָּגֵר

הַיִּתּוּשׁ הַנִּקְרָא אַגָּדָה.

וּמְזַמְזֵם הַיִּתּוּשׁ הַטּוֹרֵד

בְּשָׂפָה נִלְעָגָה וּסְתוּמָה;

וְאָזְנֵי שׁוֹמֵעַ תִּצַּלְנָה

וְהָבֵן לֹא יָבִין מְאוּמָה.

אַךְ יִזְכֹּר חַנּוֹת אֶת הַיִּתּוּשׁ:

"כֵּן דִּבְרֵי הַיֶּלֶד נִסְתָּרִים;

וּבְגָדְלוֹ — וְדִבֵּר נְכוֹנָה,

וּשְׂפָתָיו תִּטֹּפְנָה אֲמָרִים!"

ד

נִפְעַמְתִּי לִרְאוֹת עַל אֶצְבָּעֵךְ

טַבַּעַת-הָאשֶׁר הַסְּגוּרָה,

אֲשֶׁר בְּיוֹם בְּרִית וַאֲהָבִים

נָתַתִּי לְאוֹת לָךְ וּתְשׁוּרָה.

חֲתוּמָה כְסוֹד לְלֹא-פִתְרוֹן

טַבַּעַת-הַפָּז הָעֲגֻלָּה:

כִּי סוֹפָהּ רַק רָץ אֶל רֵאשִׁיתָהּ

וְהֶקֵּף חֲלָקוֹת הִיא כֻלָּהּ.

לֹא יוּעַם הַזָּהָב הַכָּתֹם,

אַךְ עֵינוֹ עֲמֻקָּה וּסְתוּמָה:

בּוֹלֵעַ הוּא אוֹר לִבְלִי הָשִׁיב

כִּתְהוֹם הָרוֹבֶצֶת לְתֻמָּהּ.

אִם תָּעִיף בּוֹ עַיִן מִסָּבִיב —

וְהִנֵּה הוּא רֵיק מִמִּשְׁבֶּצֶת:

עַל חֶלְקַת הַחִידָה הַכֵּהָה

אֵין אֶבֶן הַפִּתְרוֹן נוֹצֶצֶת.

מַה חוֹפֵץ כָּאֵד עַל הַזָּהָב —

חִין-אֱמֶת אוֹ מִקְסָם שֶׁל כָּזָב?

מֵעִגּוּל-הַפָּז רַק יֵחָקֵר

דְּבַר-מָה אֲשֶׁר נִשְׁפַּךְ לִרְמָזָיו.

אַךְ אַחַת הָאֶבֶן הַיְקָרָה

וְתַמָּה בַחֲלִיפוֹת הַגְּוָנִים;

בְּלֹא שְׂפַת-חֲלָקוֹת תְּדַבֵּר

וְכָל אוֹרוֹתֶיהָ נֶאֱמָנִים.

אֲבוֹי, לְכָל אֶחָד וְאֶחָד

טַבַּעַת הַחַיִּים שִׁקֵּרָה:

הָעִגּוּל מְסֻגָּר כְּחִידָה

וְאֶבֶן הַפִּתְרוֹן חֲסֵרָה.

ה

יוֹם הַקָּצִיר הִגִּיעַ, וּתְנוּבַת הַמְּשׁוּגָה

לְמַגַּל הַנֹּחַם עֲרוּכָה;

וַאֲנִי עוֹד זֶה חֶפְצִי: כִּי אֵשְׁטְ מִשְּׂדֵה-חַיַּי

וְאֵשֵׁב בְּצֵל עֵץ-הַמְּנוּחָה.

עֵץ-הַבְּדִידוּת הַזֶּה יִשָּׂא דֹם כָּל פְּרִי-תְבוּנָה,

וְאִם יֵשׁ גַּם בְּרוּחַ יִנּוֹעַ —

זֶה רַק נִתְעָה לָבוֹא רוּחַ קַל שֶׁל זִכָּרוֹן,

וּבְעָבְרוֹ — שׁוּב דְּמִי וּמַרְגּוֹעַ.

1922

---

סונטות מבית הקפה (א-ח)

מאת

יעקב שטיינברג

סונטות מבית הקפה (א-ח)

מאת

יעקב שטיינברג

---

[במכלאות-חלוף נסגרנו ליום-כליה]

מאת

יעקב שטיינברג

א

בְּמִכְלְאוֹת-חֲלוֹף נִסְגַּרְנוּ לְיוֹם-כְּלָיָה¹,

וּצְלִיל נַפְשֵׁנוּ שָׁב אֶל נַהֲמַת הַיָּם: —

זֶה עֶצֶב עַז מִנְּשׂא בְּמַאֲפֵל דָּמְךָ נָם,

הוּא שָׁט בְּךָ כְּאֵד וּלְעָנָן טֶרֶם הָיָה.

כְּדַג-תַּחְתִּיּוֹת זָר הוּא צָף בְּמֵי-דוּמִיָה

וּדְמוּת כְּתַנִין לוֹ בִּמְצוּלַת חַיֵּי-כְרַךְ;

בִּמְקוֹם שָׁם יִשְׁקֹט עָם הוּא קוֹל לֹא-בִינוֹת רַךְ,

וּכְנָחָשׁ יִשֹּׁךְ אִישׁ עַל דֶּרֶך עִיר הוֹמִיָה.

כִּרְבוֹת חֲלִיפוֹת-הוֹד וַהֲמוֹן-יְקָר בַּקֶּרֶת —

כֵּן עָצְמוּ טַבְּעוֹת-עוֹרוֹ בִּזְוָעָה מְנֻמֶּרֶת,

וּבַאֲשֶׁר יִסְאַן עָם גַּם לַחַשׁ אַרְסוֹ רוֹעֵד.

מֵרְחוֹב לִרְחוֹב וּזְחֹל עַל אַבְנֵי-גִיר חֲלָקִים,

חֲלִיפוֹת נָח וָזָע, וְעֵר וְנָם בַּשְּׁוָקִים —

וְקִפֵּל אֶת טַבְּעוֹתָיו עַל מִפְתַּן בָּתֵּי-מוֹעֵד.

---

[בשבות בבית-הקפה שיר וגיל ודברים]

מאת

יעקב שטיינברג

ב

בִּשְׁבֹת בְּבֵית-הַקָּפֶה שִׁיר וְגִיל וּדְבָרִים,

וְזֹהַר נֶשֶׁף-רִיק מֵעֵין-יְגֵעִים תָּם;

וְעָבְרָהּ שְׁעַת חֲצוֹת, וַאֲטוּם-הֶעָשָׁן נָם

קְהַל-מְנַגְּנִים זָר עַל נְבָלָיו הַנִּחָרִים; —

עֵת כִּתְבֵי-עֵת נִגְלָלִים כַּעֲלֵי-חַרְטֻמִּים נָחִים,

וּשְׁיָר כָּל כּוֹס מִתְגָּאֵל עַל שֵׁשׁ-שֻׁלְחָנוֹת קָר,

וּדְמוּת לְבֵית-הַקָּפֶה כְּתוֹהֶה דֹם מִכְּבָר,

כְּכֶלֶא תוֹהֶה עַל אַסִּירָיו הַנִּשְׁכָּחִים; —

אָז יֵשׁ שֶׁיֵּשֵׁב אִישׁ וְצָפָה מוּל נִבְרֶשֶׁת,

וּכְנוֹטְפָה מְרִי בֵין שִׁנָּיו סִיגַרְתּוֹ עוֹד לוֹחֶשֶׁת,

וַחֲרוּךְ-שְׂפָתַיִם כֵּן אֶת עֶרְוַת-פִּיו יְגַל.

גַּם אַתָּה תֶהְגֶּה דֹם; מַה-נַּפְשִׁי כֹה זָעָפָה?

וְכָל הַחַיִּים הֵם מִקְלַעַת-עָשָׁן צָפָה,

וִירֹק אֶת מְרִי-אַחֲרִיתָם כִּזְנַב-סִיגָרָה קַל.

---

[רק קנה-נברשת בודד עוד יאיר כעין שימורים]

מאת

יעקב שטיינברג

ג

רַק קְנֵה-נִבְרֶשֶׁת בּוֹדֵד עוֹד יָאִיר כְּעֵין שִׁמּוּרִים,

הַבַּיִת רֵיק מִבָּאָיו הַמַּהְגִּים עַד בּוֹא עֵת;

וּמֶלְצַר, אֲשֶׁר בּוֹשֵׁשׁ מִכּוּר-הֶעָשָׁן צֵאת,

מְנַעֵר מֵעַל פָּנָיו אֶת קְסָמָיו הָאֲרוּרִים.

בָּאוּלָם הָשְׁלַךְ שְׁכוֹל — זֶה הֵד כַּוֶּרֶת רֵיקָה,

בָּהּ דְּבוֹרֵי-אָדָם הָמוּ הֶמְיָתָן הֶמְיַת שָׁוְא;

זֶה דְמִי כָל בָּתֵּי-מוֹעֵד, בָּם יָבוֹא אָדָם רָב,

וְתוּגַת שִׂיג בַטָּלָה בַּחֲלָלָם מִתְאַפֵּקָה.

הַמֶּלְצַר יֵלֵךְ שֶׁפִי בְּצַעֲדוֹ אֶל הַדֶּלֶת,

כְּמוֹ מְכִתַּת לֵב וָלֵב — עַל דַּרְכּוֹ מִתְגּוֹלֶלֶת,

וּמְעוּכִים בַּאֲבַק-רַגְלָיו מַאֲוַיִּים לְאֵין סְפֹר. —

הָהּ, שִׁכְחַת לֵיל וָלֵיל — זוּ אִישׁ לֹא יָדַע סְפָרָהּ:

כַּאֲבַק-כְּנָפַיִם קַל לַדְּבוֹרָה הָעֲקָרָה,

כְּנֵפֶל לֵב גּוֹוֵעַ בַּלַּיְלָה חָזָה אוֹר.

---

[בטרם יארך ליל ואור תוחלת קלה]

מאת

יעקב שטיינברג

ד

בְּטֶרֶם יֶאֱרַךְ לֵיל וְאוֹר תּוֹחֶלֶת קַלָּה

עַל בָּאֵי בֵית-הַקָּפֶה כְּתַרְמִית קִרְיָה נָח, —

אָז יֵשׁ וְאִישׁ וְאִשָּׁה בִּמְרוֹמֵי דַרְגָּשׁ רַךְ

בְּשִׁבְתָּם כֵּן יַנְעִימוּ אֶת חִשְׁקָם כִּי הִתְגַּלָּה.

בְּשָׁלְחוֹ יָד חֲלִיפוֹת הוּא יְעַוֶּה דוּמָם בְּשָׂרָה,

וּבְעַיִן מְעֻלָּפָה הִיא תַבִּיט מִבְּלִי-רְאוֹת

מוּל פְּנֵיהֶם יֶעֱרַב צְחוֹק לְרוֹאֵי בָשְׁתָּם זֹאת,

מוּל עָרְפָּם נוֹהֲרָה עֲוִית-הָרְאִי הַקָּרָה.

וְתוֹפְשֵׂי כְלֵי-הַשִּׁיר בִּלְשׁוֹן-כִּנּוֹרוֹת סְתוּמָה

יַגְדִּילוּ רֶגַע גִּיל וְרֶגַע יִבְכּוּ אַט

לִכְלִמַּת-בְּשָׂרָם זֹאת, הַמְשַׂחֲקָה פֹה לְתֻמָּהּ;

רַק מֶלְצַר בָּא וְשָׁב וְחִקְרֵי-לִבּוֹ צְפוּנִים:

בְאֶפֶס גִּיל וָבוּז יְשָׁרֵת רֶגַע קָט,

וּכְעֵד לֹא אָבָה שְׁפֹט הוּא סָר מִבְּנֵי-הַזְּנוּנִים.

---

[אל קטון-שולחנות עגול לבדד ישבה אישה]

מאת

יעקב שטיינברג

ה

אֶל קְטֹן-שֻׁלְחָנוֹת עָגֹל לְבָדָד יָשְׁבָה אִשָּׁה,

וַיְהִי כְּמוֹ סָר הַלּוֹט מִלֵּב הַשֵּׁשׁ הַזַּךְ;

וַתַּט הָאִשָּׁה רֹאשָׁהּ וְנֵזֶר-שְׂעָרָה שַׂח,

וַתְּהִי כִּמְלֶכֶת-נָשִׁים עַל כִּסֵּא-שְׁבִי מַחֲרִישָׁה.

כָּל אֶחָד יָדַע פְּתֹר בִּדְמוּתָהּ מִקְסַם זוֹנָה,

אַךְ עַיִן רָאֲתָה אֶת יָפְיָהּ מִבְּלִי שְׁפֹט:

וּכְאִלּוּ מִלֶּב-כֹּל לְפֶתַע סָר הַלּוֹט —

לֹא פָנָה אִישׁ לַקְּדֵשָׁה וַיַּחַז רַק בִּיגוֹנָהּ.

בָּאוּלָם אִישׁ לֹא אָבָה בְחֹן אֶת דְּבַר הַתְּמוּרָה;

אַךְ קוֹל-כִּנּוֹרוֹת שַׁח וַיֵּרוֹם מִבְּלִי צְהֹל,

וַהֲבֵל-הָעֶרֶב נִכְתַּם בְּתוּגַת-רֹךְ לֹא-בְרוּרָה.

הַבַּיִת מָלֵא תְשׁוּאוֹת וּפְתַיּוּת נָתְנָה קוֹלָהּ,

וּבְכִי-גַּעְגּוּעִים הָמָה בַלְּבָבוֹת מִבְּלִי קוֹל,

כִּי אִישׁ לֹא יָדַע בְּכוֹת בָּעֵדָה זֹה הַגְּדוֹלָה.

---

[לכיסאות, ישבו לצים, מושטה יד עמלה]

מאת

יעקב שטיינברג

ו

לְכִסְאוֹת, יָשְׁבוּ לֵצִים, מוּשָׁטָה יָד עֲמֵלָה

וַהֲפֹךְ עַל פְּנֵיהֶם כֻּלָּם לִשְׁאֵרִית-לֵיל אַחֲרוֹנָה.

חֲשׂוּפֵי-בֶטֶן אֵלֶּה אַחֲרִיתָם זוּ מַה-שּׁוֹנָה,

עֵת רַגְלֵי פְגָרִים דְּרוּכוֹת כַּרְעֵיהֶם בָּאֲפֵלָה!

הַבַּיִת סֻגַּר כְּבָר וְאֵדָיו קִרְבּוֹ סְגוּרִים,

הָאוּלָם רֵיק מִכָּל הַנֶּפֶשׁ הַנִּדָּחָה;

וּדְבָר-מָה חַי בְּתוֹכוֹ מִטְפַּחַת-יַד מָשְׁלָכָה

מַלְבִּינָה עַל הָרִצְפָּה כַּאֲבֵדַת תֹּם וּנְעוּרִים.

הַחשֶׁךְ רַב וּדְמוּת כָּל חַלּוֹן לֹא חֲשֻׁכָּה,

לְמַעְלָה גָּבִישׁ הַמְּנוֹרוֹת בַּהֶרֶת-מָוֶת קָרָה,

וּלְמַטָּה פְּלִיט יַד-אִשָּׁה מְעוֹרֵר רֹךְ וּתְשׁוּקָה.

בְּעוֹד לַיְלָה תִנּוֹן פֹּה מַזְכֶּרֶת זֹאת עֲנֻגָּה,

וּבֹקֶר מֶלְצַר רִאשׁוֹן יַאַסְפֶנָּה דֹם וּצְרָרָהּ

בִּצְרוֹר כָּל חֶלְאַת אָדָם — בְּלִי רַחֲמֵי רֹךְ וְתוּגָה.

---

[בסתר עשן אשב. בפי סיגרה מאירה]

מאת

יעקב שטיינברג

ז

בְּסֵתֶר עָשָׁן אֵשֵׁב. בְּפִי סִיגָרָה מְאִירָה,

וְעֵינָהּ כְּעֵין הַנֹּחַם עֲשֵׁנָה כֹה וּזְעוּמָה.

הֶעָשָׁן לְעֵין הַנֹּחַם וְלֹא יִרְאֶה עוֹד מְאוּמָה,

אַף אֵשֵׁב פֹה עַד תֹּם הַדֶּלֶת סֹב עַל צִירָהּ.

כְּלֵץ יָפִיחַ דְּבָרִים הַגּוֹרָל אֲשֶׁר רִמָּה,

וַאֲפִיקֵי לַהַג יִכְלוּ אַף יַעֲלוּ כַחֲדָשִׁים;

גַם פֹּה רַק מַעֲבַר-חַיִּים וְעוֹבְרִים בּוֹ אֲנָשִׁים,

וְכֵן כָּל מַעְבְּרוֹת-תֵּבֵל הָרוֹעֲדוֹת עַל-בְּלִימָה.

פֹּה שִׁיר וְאָזְנִי רֵיקָה, פֹּה אוֹר וּבְעֵינַי צְלָלִים,

מוּל נָשִׁים עוֹגְבוֹת שָׁוְא מַאֲוַיַּי לֹא-אֻכָּלִים

וּבְקֶרֶב הָמוֹן רַב לְנַפְשִׁי אָשִׁיב דְּבָרִים.

אַךְ מִי-זֶה יֹאמַר לִי: יֶשׁ טוֹב מִזֶּה — לֵךְ שָׁמָּה?

בְּדִיר-הַחַיִּים — אֹפֶל. וּבְשֹׁקֶת-לֵיל נַעֲלָמָה

כָּל גַּרְגְּרֵי חַיֵּינוּ הַמְּתוּקִים וְהַמָּרִים.

---

[יש תשב פה עד-בוש וספות באד העשן]

מאת

יעקב שטיינברג

ח

יֵשׁ תֵּשֵׁב פֹּה עַד-בּוֹשׁ וּסְפוֹת בְּאֵד הֶעָשָׁן

תַּעְתּוּעֵי-לֵב לֹא-בְרוּרִים לְדִמְיוֹן אֶחָד רָע: —

כִּי הִנֵּה מָט הָעוֹלָם בְּיוֹם הֶרֶס אֲשֶׁר בָּא,

וְתָא רַק אֶחָד נִשְׁאַר בְּעִי-מַפֹּלֶת יָשָׁן.

וַתְּהִי מַאְפֵּלְיַת-עוֹלָם. רַק שְׁאֵרִית אוֹר-דִּמְדּוּמִים

בְּאַחֲרוֹן חַדְרֵי-תֵבֵל עוֹד תָּאִיר טֶרֶם כְּבוֹת;

וּכְתֹם כָּל חַי לִגְוֹעַ — עוֹד פְּלֵטַת-אָדָם זֹאת

יָשִׂימוּ מַחֲנָק לָהּ הָאֵדִים הָאֲטוּמִים.

קֻבַּעַת חֵשֶׁק אַחֲרוֹן תְּכַל בְּעֵינֵי גְבָרִים

וְחִוְרוֹן רַחֲמֵי-שָׁוְא מִלְּחָיֵי נָשִׁים תַּז,

אַף שְׂרִיד כִּנּוֹרוֹת-קְדוּמִים עוֹד קוֹל-מִצְהָלוֹת יָרִים.

הָהּ, כִּנּוֹר נִדָּח, הָס! בְּנֵי-אָדָם, כְּרוּ אָזְנַיִם!

כִּי הִנֵּה שְׁעוֹן-הַקִּיר מְצַלְצֵל בְּקוֹל-רָז,

וּכְבוֹא חֲצוֹת נִפָּרֵד מִכָּל חֲלוֹם-הַחַיִּים.

---

על סלע הבדידות

מאת

יעקב שטיינברג

על סלע הבדידות

מאת

יעקב שטיינברג

---

עַל הַכֵּף הַשּׁוֹמֵם

מאת

יעקב שטיינברג

א

עַל כֵּף מְרוֹם-חַיַּי הַשּׁוֹמֵם

עָלִיתִי בְּרֶגֶל יְגֵעָה;

יָדַעְתִּי כִּי יוֹמִי פֹה יַעֲרֹב,

וָאִכּוֹן לְעֶרֶב-מַרְגֵּעָה.

מַה פָּחַד וְרָחַב שָׁם רוּחִי

בְּמַעְגַּל-הָרָז אֲשֶׁר סָבָב!

וְעַתָּה הַפִּתְרוֹן כֹּה תָפֵל:

זֶה גוֹרָל רַק אֶחָד וּכְזָבָיו.

טִפַּחְתִּי לִי גְוִילִים אֵין-חֵקֶר

בִּשְׂפַת-הַמַּאֲוַיִּים הַבְּלוּלָה —

וְעַתָּה עַל סֶלַע-הַבְּדִידוּת

הָאֱמֶת חֲרוּתָה הִיא כֻלָּהּ.

---

בַּמַעְגָּל

מאת

יעקב שטיינברג

ב

יֵשׁ דְּבַר-מָה בַּחַיִּים, כִּבְחִיר-מַאֲוַיִּים

הוּא נֵעוֹר בַּלֵּב מִבְּלִי-דָעַת;

דְּמוּת שָׂפָה לוֹ אַיִן, וּלְזִכְרוֹ כָּל-עַיִן

מֵאֵמוּן אֵין-גְּמוּל-לוֹ דּוֹמָעַת.

עַלִּיזִים מִנְּעוּרִים וּלְבָבוֹת עֲכוּרִים

יָסֹבּוּ בְמַעְגַּל-מִסְתָּרָיו;

גַּם נָבוֹן מִשֵּׂיבָה בַּחֲרָדָה עֲרֵבָה

לִדְמוּתוֹ הַנְּמוֹגָה שָׁם אָרָב.

נִפְרָדִים כִּנְטָפִים הַיָּמִים נִטְרָפִים

בְּגַלֵּי הָעִתִּים הַקָּרִים;

וְעָבָר כִּי גָּוַע בְּלִי שְׁאֵרִית נֶחְשָׁבָה

גַּם נֹחַם כְּבָר גַּל בּוֹ לֹא יָרִים.

וּפִתְאֹם יְבִיאֵם גּוֹרָלָם אֲבִיהֶם

בְּמִשְׁפָּט וּבְחֹק אֲשֶׁר צִוָּה;

וּלְתוֹרָם כִּי קָרָא, שְׁלוּבֵי-מַטָּרָה,

יָשִׂישׂוּ הַיָּמִים בַּנְּתִיבָה.

בַּאֲפֵלַת הַיְצִירָה יַד-סְתָרִים הִבְעִירָה

הַמְּדוּרָה אֵשׁ-חַיִּים לָהּ קֹרָא;

הַמָּוֶת בָּהּ נָפַח — וּלְאֵפֶר יִשָּׁפֵךְ

מְטַר זִיקֵי-חַיִּים וְאוֹרָה.

מִי יוֹעִיד שִׁלּוּמִים לִרְשָׁפִים אֲטוּמִים,

אוֹר-רֶשֶׁף מִי יָמֹד בִּמְשׂוּרָה?

לֹא בָרֵךְ כִּי יִבְעַר הַזִּיק בְּאוֹר חִוֵּר,

וְאַחֲרִית הַזִּיק לֹא אֲרוּרָה.

וּפִתְאֹם כְּאַחַת הָאָרֶץ נִמְתַּחַת

רַק דֵּי הֱיוֹת שִׂרְטוֹן מָנוֹחַ;

וּבְתָא אֶחָד סָגוּר בִּטָּחוֹן וּמָגוֹר,

וּלְרוּחֲךָ סְגֹר וּפָתוֹחַ.

וְתַמָּה מַכְשֵׁלָה בְּאֵין רוּחַ פִּלֵּלָה

אֵי תְהוֹם וְאֵי מַשְׁעֵן גָּבֹהַּ;

גַּם נַעֲוַת-הַמָּוֶת לְחִנָּם אוֹרָבֶת

בְּאֵין לְאָן מָעוֹד וְשָׁקוֹעַ.

הֲפַכְפַּךְ הֶעָמָל וְיִצְרוֹ לֹא גָמַל

לִבְלֹם פִּי הַדְּאָגָה הַבָּלָה;

וּבְשִׁגְעוֹן הַתּוּגָה חוּג-יוֹצֵר מְנֻגָּע,

וְקַלָּה רַק כְּנַף-הַבַּטָּלָה;

מִדּוֹרוֹת חֲדָשִׁים שְׂדוֹת-עוֹלָם נֶחֱרָשִׁים

וּמְשַׂגְשֵׂג חֲרוּל-הַשִּׁמָּמוֹן;

תַּחְתִּיִּים וּשְׁנִיִּים בַּחַיִּים מַפְלִיאִים

וְיָגוֹן לֹא נֵדַע אֵי טָמוֹן.

וּפִתְאֹם וַנֵּדַע: בַּדֶּרֶךְ הַכְּבֵדָה

מַה מְּאֹד שַׁח רוּחֵנוּ לָנוּחַ,

אִלְמָלֵא נִפְקָדָה נַפְשֵׁנוּ בַּחֲרָדָה —

וְהַיָּגוֹן הַצִּיר הַשָּׁלוּחַ.

עֵת תּוּגָה שָׁכָכָה — אֶל תַּכְלִית נִשְׁכָּחָה

מִי יָרִיץ אֶת צְבָא הַגְּאֵיוֹנִים;

וְקָמוּ עֲנָוִים בְּדִמְיוֹן-לְהָבִים

מִשְּׁתוֹתָם אֶת כּוֹס-הַיְגוֹנִים.

כֵּן חוֹזֵר חֲלִילָה: הַמְבַקֵּשׁ לֹא גִלָּה,

וְחוֹבֵק-יָד יֵבְךְּ לָאֲבֵדָה;

כֵּן חִידָה עַל צִירָהּ: הֶחָסֵר לֹא יִירָא,

וְנֶפֶשׁ הַיּוֹצֵר חֲרֵדָה.

---

אַגָּדַת הַבְּדִידוּת

מאת

יעקב שטיינברג

ג

יֵשׁ בָּעוֹלָם אֶבֶן-קְדוּמִים

אֲשֶׁר מָאֲסוּ אֱוִילִים;

שָׁם יִתְלַכְּדוּ שְׁבִילֵי-תֵבֵל,

שָׁם יָנוּחוּ הַמַּעְפִּילִים.

הֵד-הַדְּמָמָה לָן עַל כְּתֵפָהּ,

רִיק-מְרוֹמִים יַעֲטֹף שִׂיאָהּ;

בְּדִידוּת קָרָה רָמַת-עַיִן

מִשְׁכַּב-דּוֹדִים שָׁם הִצִּיעָה.

מִימֵי-בְּרֵאשִׁית, עֵת הָאָרֶץ

שְׂדֵה כָל רַע וּמְרִי נֶחֱרָשָׁה —

שָׁם הַבְּדִידוּת רָבְדָה עֶרֶשׂ

לְכָל הַנֶּפֶשׁ הַנּוֹאָשָׁה.

חִדְלֵי-צְחוֹק וְחִדְלֵי-רֹגֶז

עַל בִּרְכֶּיהָ הַנֶּאֱהָבִים;

קִנְאַת-מְרִי לֹא תִקַּח לִבָּם

וּמַאֲוַיִּים לֹא נֶחְשָׁבִים.

חִדְלֵי-גִיל יְחַלְּקוּ יַחַד

שְׁלַל אַהֲבָתָם הַדּוֹמֵמָה;

יַחַד יִרְווּ עוֹנַת-דּוֹדִים

חִדְלַת-חֵשֶׁק כְּתַרְדֵּמָה.

אַךְ אַהֲבָתָם, עֶת-כִּי-גָמְלָה,

חִבְּלָה דוּמָם מִקְסַם-בִּינָה: —

יֶלֶד זְקוּנִים לְכָל עָיֵף

עִם הַבְּדִידוּת הָעֲדִינָה.

כֵּן יְשַׁחֲרוּ שִׁכֵחֵי-עוֹלָם

בְּחִירַת-לִבָּם הָאַחֲרוֹנָה,

אַחֲרֵי שָׂבְעָם שִׂבְעָתַיִם

עֶרְוַת תֵּבֵל וַהֲמוֹנָה.

כָּךָ יֹאהֲבוּ כֻלָּם יַחַד

בַּת-הַבְּדִידוּת הָאִלֶּמֶת,

אֲשֶׁר יָפְיָהּ, יְפִי-בְרֵאשִׁית,

קַר וְצַח כִּיגוֹן-הָאֱמֶת.

אַף אֶת-כֻּלָּם דֶּרֶךְ אַחַת

עַד לִקְצֵה כָל שְׁבִיל הוֹבִילָה:

כֻּלָּם עָלוּ הָרֵי דִמְיוֹן,

יָרְדוּ בִקְעוֹת הָעֲלִילָה.

כֻּלָּם נָטְשׁוּ נַחֲלַת נֹעַר,

נַחֲלַת אַהֲבָה כוֹזֵבָה,

וַיִּתְעָרוּ יָמִים רַבִּים

כֹּה וָכֹה עַל תְּהוֹמוֹת אֵיבָה.

אַךְ גַּם בָּאוּ בְּמַסָעָם

בְּלֶב-אֶרֶץ חִדְלַת-דְּרָכִים,

שָׁם אֲגַם-נִשְׁכָּחוֹת יַעֲשׂוּ

מֵי-הַחַיִּים הַנִּדְלָחִים.

אָז גַּם עָיְפוּ בְּאֵין-דֶּרֶךְ,

נִטְשׁוּ דֹם בְּאֶרֶץ-גְּזֵרָה:

רֹאשָׁם שַׁח אֶל עֵץ-שִׁמָּמוֹן,

לִבָּם נָם וְעֵינָם עֵרָה

הֵם שׁוֹמֵמִים — וּלְעֻמָּתָם

הַר-הַבְּדִידוּת רָם עַל רָמִים,

וּבְהוֹד עֶלְיוֹן יַעֲטֹף כֻּלּוֹ

עָבֵי-עֶרֶב נֶאֱלָמִים.

אָז יָקוּמוּ לֶאֱחֹז דַּרְכָּם —

הִיא הַדֶּרֶךְ הַמְּגִיחָה

מִתּוֹךְ תְּהוֹמוֹת-נֹחַם קָרִים,

וַאֲשֶׁר קֹרָא לָהּ: הַסְּלִיחָה.

אַף בְּצֵאתָם יְכַסֵּמוֹ

אָבָק רַב כַּעֲנָנָה כְבֵדָה,

הֲלֹא הוּא אֲבַק-זִכְרוֹנוֹת

אֲשֶׁר עָף בְּרוּחַ-פְּרֵדָה.

וּבַעֲלוֹתָם כֵּן יוֹסִיפוּ

פְּנוֹת לְאָחוֹר, סֹב קָדִימָה:

שְׁקֹל עוֹד פַּעַם רֹךְ-הַסְּלִיחָה

עִם הַקִּנְאָה הַמַּאְשִׁימָה.

אַךְ בְּלֶכְתָּם כֵּן יַרְחִיקוּ

דְּרֹךְ וַעֲלוֹת בִּנְתִיבָה צָרָה:

הֲלֹא הִיא נְתִיבַת-שָׁלוֹם,

אוֹהֵב-רַחֲמִים רַק עֲבָרָהּ.

וּמִשָּׁם כְּבָר בְּלִי-הֲפוּגוֹת

שְׁבִיל-הַבִּינָה רָץ בֵּין סְלָעִים,

רָץ בֵּין סַלְעֵי-חִידוֹת זְקוּפִים,

סַלְעֵי-בְרֵאשִׁית הַנִּפְלָאִים.

וּמִשָּׁם לִנְטוֹת אֵין-דֶּרֶךְ —

עַד אִם נִבְלַע שְׁבִיל-הַבִּינָה

בְּמַעֲרֻמֵּי כֵף-הַמְנוּחָה,

שָׁם הַבְּדִידוּת בָּנְתָה קִנָּהּ.

הִיא הַבְּדִידוּת אֵשֶׁת-זְנוּנִים

הַיוֹקֶשֶׁת מִמְּרוֹם-כֵּפָהּ,

הַפּוֹרֶשֶׂת רֶשֶׁת-מְנוּחָה

רַק לָרֶגֶל הָעֲיֵפָה.

הִיא הַזּוֹנָה כְלִילַת-חֶסֶד

אֲשֶׁר קָפְאָה מֵעֲגָבִים,

אֲשֶׁר שָׁפְכָה נַאֲפוּפֶיהָ

רַק עַל כּוֹשְׁלִים וְנֶעֱצָבִים.

הִיא הַקְּדֵשָׁה אֲשֶׁר רָקְחָה

יֵין-הַצְּרִי לְכָל תַּמְרוּרִים,

אֲשֶׁר חָמְדָה מַפַּח-נֶפֶשׁ,

חִוְרוֹן-פֶּה וּלְבָבוֹת סְגוּרִים.

הִיא הַנְּדִיבָה אֲשֶׁר תֶּאֱהַב

מְרִי הַנִּקְלִים, קְלוֹן הַשְּׂנוּאִים;

אֲשֶׁר תַּהַר לְכָל מָשְׁחָת

וּפְרִי-רַחְמָהּ שַׁעֲשׁוּעִים.

הִיא הַמַּלְכָּה אֲשֶׁר תִּפְרֶה

בְּכַוֶּרֶת הַדּוּמִיָּה,

וִילָדֶיהָ בִּמְלֹא-תֵבֵל

עֵדָה גְדוֹלָה וְהוֹמִיָּה.

הֲלֹא הֵמָּה מִשְׁלֵי-אָדָם

חִדְלֵי רֹגֶז וְתַנְחוּמִים,

וּכְמוֹ בְשׂוֹרַת-גְּמוּל נִשְׁכָּחָה

בַּחֲרוּזֵיהֶם הַחֲתוּמִים.

---

הַחוֹרֵשׁ

מאת

יעקב שטיינברג

ד

אֶל סְלָעִים חָרְקָה שֵׁן מַחֲרַשְׁתִּי,

וּבְאַחֲרוֹן שְׁבִילַי נִטְּשָׁה דֹם:

אֱוִיל הַחוֹרֵשׁ אֲשֶׁר יִזְרַע

בַּשְּׁבִיל הַנּוֹפֵל אֶל הַתְּהוֹם.

1922

---

הִמְנוֹן אֶל הַנֹּחַם

מאת

יעקב שטיינברג

עַרְפִלֵּי נַפְשִׁי קָרִים, אַךְ חֶמְדַּת הַשַּׁלֶּכֶת

תְּכַס בְּשָׂרִיגֶיהָ עֲזוּבַת-לֵב נִשְׂגָּבָה;

כִּשְׁאֵרִית כָּל גַּל-עַד אַחֲרִיתִי עוֹד סוֹכֶכֶת

עַל בְּרִית שֶׁזִּכְרָהּ נִשְׁכַּח וְחַי רַק חַלְמִישׁ כְּתָבָהּ.

נִתַּקְתִּי חוֹתַם יָמַי כִּנְעֹרֶת-רֵיקִים רָפֶה,

וַאֲנָךְ עֲתִידִי יָנוּד כְּמִשְׁזַר פְּתִיל-יְלָדִים;

אַךְ עָצוּר עוֹד בּוֹ בְּקִרְבִּי צַו-חַיַּי לְלֹא שָׂפָה,

וּלְעֶרְגַּת-אֵלֶם אֶחָת גַּעְגּוּעַי עוֹד נִצְמָדִים.

אִישׁוֹנֵי עֵינַי קָמוּ מִצְּרֹף כָּל רִיק וּכְזָבָיו,

וְאֵמוּן-בְּדֹלַח פָּג בִּמְכִתַּת כָּל יְקָרוֹת;

אַךְ כַּחַשׁ-חֵן עוֹד סוֹבֵב אֶת רוּחִי כַּאֲשֶׁר סָבָב

וּבְקֶצֶב-רָז תִּנְהַרְנָה חִידוֹתַי הַנִּפְתָּרוֹת.

כִּמְטַחֲזֵי דִמְיוֹן רַב הִתְרַחַקְתִּי כְבָר כְּאַחַת

מֵעָרְמַת-יוֹם הוֹמִיָּה וְקִנְאַת-לֵיל יוֹקֶשֶׁת;

אַף נוֹדֵף צְרִי הַזִּקְנָה וּמְנוּחָה עוֹד בּוֹרַחַת,

הַתַּאֲוָה נָפְחָה נַפְשָׁהּ וְנֹחַם אֵין לָרֶשֶׁת.

הָהּ, אֵיפֹה אֶמְצָאֶךָ, הַנֹּחַם פְּרִי-הַמְּרוֹרִים,

אֲשֶׁר עֲסִיסְךָ רִפְאוּת וּמִחְיַת-לֵב חֲדָשָׁה?

זֶה אַרְסְךָ מִסְתַּנֵּן כְּנִטְפֵי-שְׂרָף טְהוֹרִים,

וְשׂוֹרֵף גְּלִימַת צַדִּיק וְנוֹקֵב שִׁרְיוֹן רָשָׁע.

בִּרְקַב עֲלִילוֹת-גֶּבֶר שָׁרַצְתָּ, נְחַשׁ-הַבִּינָה,

וְטַבְּעוֹת-הוֹד חָגַרְתָּ כְּגוֹרַל הַבַּלָּהוֹת;

כְּקִלְלַת יוֹם-אַחֲרוֹן בְּלַחְשְׁךָ נַאֲזִינָה,

אַךְ בְּכוֹר הֶעָתִיד עַתָּה וַאֲבִי כָל סְעָרוֹת בָּאוֹת.

מֵעִיֵּי כָּל חֲלוֹף עֵינֶיךָ מְזָרוֹת אֵימָה,

וּגְחוֹנְךָ יֵלֵךְ שֶׁפִי עַל עֶרְיַת לֵב-נוֹאָשִׁים:

אַךְ עַד-תְּהוֹם בּוֹקַעַת לְשׁוֹנְךָ הַזּוֹעֵמָה,

וּפְתֹר כָּל-סָתוּם תָּבִין כְּקוֹסֵם נְבוֹן-לְחָשִׁים.

בֵּין יִצְרֵי-אִישׁ חֲנֵפִים רַק אַתָּה תֵשְׂטְ מֵרְמִיָּה,

וְתֵדַע שְׁפֹט נְדִיבִים וְאַהֲבָה גְאֵיוֹנָה;

מִקּוֹלְךָ יַעֲרֹץ גִּבּוֹר, וְעֵינְךָ הַצּוֹפִיָּה

תְּתַו בְּעֵינֵי נִקְלִים אֶת נַפְשָׁם וְאֶת קְלוֹנָהּ.

בְּהָמִיר מוֹשַׁב-לֵצִים וּבְהַחֲלִיף סוֹד-חֲכָמִים —

כִּמְחִתַּת קֶטֶב יַעֲבֹר הֵד רַגְלְךָ בַּלְּבָבוֹת;

בְּמִשְׁתֵּה גִּיל וּמְנוּחוֹת פָּנֶיךָ הַנִּזְעָמִים

לְרֶגַע קַל נִשְׁקָפִים בְּאוֹר נִבְרָשׁוֹת כָּבוֹת.

עַל כֵּן מִקּוֹל גַּעֲרָתְךָ יָנוּסוּ יַחַד תְּמִימִים,

וֶאֱוִיל לְךָ יִתְכַּחֵשׁ וּבְתִקְווֹת יָלִיט פָּנָיו;

וְזֵד מֵרָחוֹק צָרַר חֲטָאָיו הַמַּאְדִּימִים,

וְרָן לְךָ בִּתְחִנָּה: “אָנֹכִי רַךְ וְעָנָו!”

“עָשִׂינוּ טוֹב, הִצְלַחְנוּ” — חֲנֻפָּה זוֹ מְבִישָׁה

כְּגִשְׁתְּךָ כֵּן תַּעַל כַּלְּבוֹנָה הַמְקֻטֶּרֶת;

תְּהוֹם-עֵינֶיךָ רַבָּה לְנֶגְדָּם תַּז אֶת אִשָׁהּ,

וְעֵינָם לְמוּל עֵינְךָ אֲטוּמָה כְּבַהֶרֶת.

וַאֲנִי מֵאָז אֶת קוֹלְךָ חָמַדְתִּי לִשְׁמֹעַ

כְּסַעַר מְבַשֵּׂר יַחַד גַּם רַע גַם הוֹד לֹא-נוֹדָע;

מִגֵּיא יְמֵי-אֵין-חֵפֶץ אֶל שִׂיא-חֲלוֹם גָּבֹהַּ

הָלַכְתִּי שְׁבִי אַחֲרֶיךָ וּבְנַפְשִׁי חִיל וְתוֹדָה.

כְּעָב בְּשַׁחַר חַיַּי עַל שָׁמַי כְּבָר עָלִיתָ,

וּבְמִשְׂחַק-צֵל הִפְלֵאתָ יְצָרַי הַנִּלְהָבִים;

כִּצְמֹחַ תְּנוּבַת נְעוּרַי הִקְדַּרְתָּ אֶת רֵאשִׁיתָהּ,

וּבְלוּלִים עָלַי יָרְדוּ רְבִיבִים וְרַעֲמֵי-עָבִים.

עֵת זְדוֹן-דִּמְיוֹנִי נִתְעָה כְּחֵץ לְלֹא-מַטָּרָה, —

עַל-שְׁבִיל כָּל אַהֲבַת-שָׁוְא נִצַּבְתָּ לִי לְשָׂטָן;

עֵת רוּחִי עִשָּׂה חִנָּם כָּל-חִידָה לֹא-נִפְתָּרָה —

אֶת קְלוֹנִי, אִישׁ לֹא יָדַע, עַל-אָזְנִי פִיךָ רָטָן.

עֵת טוֹב וּגְמוּל הִשְׂתָּרְגוּ כְקוּרֵי שְׂמָמִית קַלָּה,

קָרָעתָּ חִישׁ אֶת שִׁבְיִי וּכְנִכְלָם שְׁלַחְתָּנִי: —

"לֵך בַּקֵּשׁ אָח לָאשֶׁר וּלְטוֹבָה — אָחוֹת נַעֲלָה,

מֵאֲשֶׁר יִיף בְּיָדְךָ הִוָּאֵשׁ, גֵּא וְעָנִי!"

עַל זְהַב רְקַב-עֲלוּמַי אֶת צְעָדַי הַנִּשְׁכָּחִים

עָקַבְתָּ דֹּם כְּצַיָּד אֶת צֵידוֹ הַיָּגֵעַ;

וּרְחוֹקִים עוֹד נִדְבַּרְנוּ וַנָּקֶם רִיב בַּדְּרָכִים:

“הֲכִי מְצָאתַנִי, אוֹיְבִי?” — מְצָאֲךָ אָח וָרֵעַ!

וּבְעוֹד אֲנִי מִשְׁתָּאֶה לָגֶשֶׁת אוֹ לִבְרֹחַ —

כְּבָר פִּיךָ שָׁת בַּחֲלָקוֹת אֶת כָּל חִידָתְךָ כֻלָּהּ:

"אָנֹכִי זֶה הַדּוֹבֵב בְּפִי יְגִיעֵי-כֹחַ,

וּגְרוֹן הַנְּעוּרִים צוֹהֵל בְּקֶרֶן-פָּז שְׁאוּלָה!" —

אָז נַסְתִּי בָאַחְרוֹנָה אֶל שְׂרִיד כָּל-גִּיל וּרְמָזָיו,

וָאֶרְדֶּה שְׁאֵרִית אַהֲבָה וַיֵּמַר לִי בִּגְלָלָהּ:

וְעַתָּה הוֹלֵךְ נָמוֹג גַּם שְׁאָר זֶה אֲשֶׁר כָּזַב,

בֵּינִי וּבֵין אַחֲרִיתִי כְּפֶשַׂע הַבַּטָּלָה.

וְהִנֵּה אֶחָד בָּא מְדַלֵּג קַל-מְהֵרָה

עַל תְּהוֹם זִכְרוֹנוֹת גֶּבֶר וּמְצוּלַת-לֵב נִסְעָרָה;

בְּפָנָיו נֶפֶשׁ-רִמָּה בַּצַּר-לָהּ לֹא שִׁקֵּרָה,

וְאַחֲרָיו גַּבְהוּת-אִישׁ לֹא חָפְצָה עוֹד בִּיקָרָהּ.

וַאֲנִי בְּטֶרֶם יָבוֹא אֶת דְּמוּתוֹ כְּבָר חָזִיתִי:

כָּל יוֹם לִי כְּיִדְעוֹנִי וּכְבַעֲלַת-אוֹב הַחֲשֵׁכָה;

כְּחוֹגֵר לְיוֹם קְרָב כֵּן אֶחְגֹּר אֶל אַחֲרִיתִי

כָּל מְרִי וְלַהַט-עֹז זוּ רוּחִי לִי טִפֵּחָה.

כֵּן אֵשֵׁב דֹּם וַאֲצַפֶּה, וּסְבִיבִי עֵדָה גְדוֹלָה:

יְשִׁישֵׁי עָמָל נְבוֹנִים וִיצוּרֵי דִמְיוֹן רַכִּים;

וְדִמְעַת אַהֲבָה נוּגָה בְּפָנַי עֵינָהּ תּוֹלָה:

“גַּם אוֹתִי תוֹלִיךְ, אָבִי? מַה צָּפוּן בַּמֶּרְחַקִּים?”

הָהּ, מַהֵר בּוֹא, הַנֹּחַם, וּבְרוּחֲךָ עוֹד פַּעַם

כָּל יַלְדֵי רוּחִי אֵלֶּה לָרִיק וּשְׁאוֹל תַּצִּיעַ!

לוּ יִזְעַם לוֹ הַמָּוֶת רַק לִי אֵת אֲשֶׁר זָעַם —

וּבְעָנְיָם אַל-נָא אֵרֶא וּבְיָדִי אֵין לְהוֹשִׁיעַ.

---

עַל קֶבֶר הַנַּעַר

מאת

יעקב שטיינברג

הָהּ, יֶלֶד וְלֹא יַלְדִּי! בְּקִבְרְךָ תָּנוּמָה

הֲרוּג תּוֹעֵבָה גְּדוֹלָה וּבְרוּךְ עַצֶּבֶת אֻמָּה;

שְׂפָתֶיךָ אֲשֶׁר לָחֲשׁוּ מְרִי-חִבָּה אַחֲרוֹן: “אַבָּא” —

לַדּוֹר יְצַוּוּ עָמָל, עֲמַל נְקָמָה רַבָּה.

וַאֲנִי לְדִמְעַת עֵינְךָ בַּדִּמְיוֹן יֵשׁ אַבִּיטָה

כִּלְמַרְאַת-נִצַח קְטַנָּה הַצְּלוּלָה בַּאֲמִתָּהּ;

וְאֶרְאֶה בָהּ חֲלִיפוֹת אֶת כָּל הַחִידָה כֻלָּהּ:

חֲרוֹן מַזָּלוֹת עָבָר וּשְׁכוֹל יְמֵי גְאֻלָּה.

הָהּ, דִּמְעַת יֶלֶד תַּמָּה — בָּהּ נִרְאֶה בְּבַת-אַחַת

תַּהְפּוּכוֹת זֶה הָעוֹלָם הַשָּׂשׂ אֶל עֶבְרֵי פַחַת;

בָּהּ נֶחֱזֶה קְלוֹן קַדְמוֹנִים וַעֲוִית הַזְּמַן הַמְּבִישָׁה,

וּדְמוּת אַלְמָוֶת פֶּלִאית, רְחוֹקָה וּמַחֲרִישָׁה.

---

[סוב אל פני האחרית ודמה לעלה-שלכת]

מאת

יעקב שטיינברג

סֹב אֶל פְּנֵי הָאַחֲרִית וּדְמֵה לַעֲלֵה-שַׁלֶּכֶת,

זֶה כַנּוֹ מָט לִנְשֹׁר וְרִקְבוֹן פָּז עַל פָּנָיו: —

בְּאֹדֶם נֶאֱמָן תִּיף חֲרָטָה מְבֹרֶכֶת,

וּגְאוֹן כָּל קֵץ יְסֻפַּר בְּרֶמֶז-כְּמִישָׁה עָנָו.

עֲמַל כָּל פְּרִיחָה בָּא וְתַם כְּחֵטְא קַדְמוֹנִי,

וּמְרִי כָּל רָצוֹן מָהוּל בְּקִנְאַת-חַיִּים דְּלוּחָה;

אַךְ מִי זֶה, תָּם אוֹ עִקֵּשׁ, וִיתַעֵב פִּתְרוֹן עֹנִי,

וְשַׁח בְּעֹל הַתְּלוּנָה בְּלֶכְתּוֹ אֶל הַמְּנוּחָה?

הַפִּתְרוֹן דַּל וְעִוֵּר — אַךְ נֹחַם וַעֲנָוָה

יוֹבִילוּ אוֹתוֹ חֶרֶשׁ כִּדְמוּת שׁוֹשְׁבִינִין שְׁנַיִם;

וְהֵם יְהַלְּכוּ בֶטַח בַּנְּתִיבָה הַנֶּעֱצָבָה,

הֵם יֵיטִיבוּ רְאוֹת עַד קְצֵה כָּל-גְּבוּל הַחַיִּים.

---

בֶּן-שָׁנָה

מאת

יעקב שטיינברג

מִבֹּקֶר יִיף בִּצְחוֹק חַכְלִילִי,

וּבְפִיו עַד-עֶרֶב לַהַג-רָז;

וּמַעֲנֶה רַךְ בִּתְכֵלֶת עֵינָיו

כְּחֶתֶף בָּא, כְּחֶתֶף גָּז.

מְלֹא-עוֹלָם יַעֲמֹד כֵּן לְפָנָיו,

וּצְרוֹר וּכְלִי לוֹ חֵקֶר רָב;

עַל שְׂפָתָיו בְּכִי כְּאִבְחַת גּוֹרָל,

וּבְחִידַת אַהֲבָה יִתֵּן צָו.

בִּזְרוֹעוֹת אִמּוֹ יִיקַר חִנּוֹ,

וּלְזָר רַק יַעְרִים דַּל וָתָם;

וּבְגַעַת בּוֹ כִמְעַט יַד-חַיָּיו —

בְּעֶרֶשׂ-טוֹב כְּבָא לִבּוֹ נָם.

---

[ליל קור, אפס משחק מעיר. בתי-מועד ננעלים]

מאת

יעקב שטיינברג

לֵיל קֹר, אָפֵס מִשְׂחָק מֵעִיר. בָּתֵּי-מוֹעֵד נִנְעָלִים.

אֶת אֵשׁ שְׁלָגֶיהָ הַלְּבָנָה תְּלַבֶּה הַסּוּפָה.

אִישׁ יְהוּדִי מְהַלֵּךְ וְעוֹטֶה עַל כְּתֵפוֹ הַכְּפוּפָה

פַּרְוָה שֶׁל אָזְנֵי אַרְנָבוֹת וְזַנְבוֹת שׁוּעָלִים.

— אָן תֵּלֵךְ עִם גַּלְגַּל הַסּוּפָה הָרָץ בְּלִי מְגַמָּה,

וּמָה עַל כְּתֵפֶיךָ זוֹ פַרְוָה נִלְעָגָה וְזָרָה? —

"לָבַשְׁתִּי בַקָּרָה אֶת פַּרְוַת הַמּוּסָר הַחַמָּה,

וּבַאֲשֶׁר יַנְחֵנִי שָׁם אֶחְזֹר עִם גַּלְגַּל הַסְּעָרָה."

— מִי פֶלִיא וְאָמָּן וָלֵץ אֲשֶׁר לָקַט וְתָפַר

זְנַב עוֹר וּבְדַל אֹזֶן לִגְלִימָה עוֹטֶפֶת מָתְנָיִם? —

"גּוֹרָלִי-מַלְעִיגִי מֵאָז, מַלְבִּישֵׁנִי עַד עָפָר: —

הוּא לָקַט וְתָפַר, כִּי מִסְפַּר חֳרָפָיו אַלְפָּיִם."

---

[הם ריחקו ממני כל אמון]

מאת

יעקב שטיינברג

הֵם רִחֲקוּ מִמֶּנִּי כָּל אֵמוּן,

וְאָזְנָם לֹא לִי הִיא;

וְרַק גַּלְגַּל חֲנֵפִים מְנַסֵּר

בִּרְקִיעָם הַשְּׁבִיעִי.

מָה אֶזְעֹם הַדּוֹר אֲשֶׁר הֵקִיא

אֶת כָּל אֲשֶׁר קִוָּה,

הַצָּמֵא כְשִׁכּוֹר מִתְעוֹרֵר

וּמֵימָיו מֵי-מְרִיבָה.

אִם יִנְהֹם אוֹ יֵבְךְּ עַל אַחֲרִיתוֹ

בְּאֶפֶס כָּל מַעֲשֶׂה —

עוֹד מְעַט יִפֹּל עָיֵף וּפְתַלְתֹּל

וּבִקְלוֹנוֹ יִתְכַּסֶּה.

---

הַפַּרְדֵּס

מאת

יעקב שטיינברג

“אַרְבָּעָה נִכְנְסוּ לַפַּרְדֵּס…”

א

הַפַּרְדֵּס נָטוּעַ אִילָנוֹת הֲלָכָה,

אֲמִירֵי אַגָדָה בִּשְׂדֵרוֹת נֶעֱזָבוֹת;

סְבַךְ רַעֲנָן צוֹמֵחַ מִבִּינָה נִשְׁכָּחָה,

חֲשׂוּפִים יִתְפַּתְּלוּ שָׁרְשֵׁי נִשְׂגָבוֹת.

נֵרְדְּ דִּמְיוֹן לֹא עַז יְצַף דֶּקֶל קֵרֵחַ.

וְאֵזוֹב עֲנָוָה עַל גְּזָעִים עַתִּיקִים;

בִּרְקַב אַרְזֵי-אֵל פִּרְחֵי-תֹם חִדְלֵי רֵיחַ.

וְשָׂרִיגֵי בְאוּשִׁים לָבֶטַח מוֹרִיקִים.

וְכָבוּל הַפַּרְדֵּס עַל עֵצָיו וּפְרָחָיו

כְּגַן נָטַע אֵל בְּיָד נִמְהָרָה וּזְעוּמָה;

וְגָדוֹל הַפַּרְדֵּס וְנָסַב וְרָחַב —

וּבְקִרְבּוֹ כְּאֹהֶל דַּל מָט בֵּית-הָאֻמָּה.

ב

אֻמָּה קְטַנָּה וְקַשּׁוּבָה

עֻלְפָּה דֹם בִּמְלוּנַת-אֵימִים,

וְיוֹם וָלַילָה תִּכְבַּד אָזְנָהּ

בְּרֹן הָעֵצִים הַשּׁוֹמֵמִים.

אָלַת בְּרִית אֶת פִּיהָ סָגְרָה,

חוֹתַם-אֵל עַל סְגוֹר לְבָבָהּ;

אַךְ בְּרוּחָהּ תִּרְגַּז תָּמִיד

חִידַת שֶׂפֶק וּמַחֲשָׁבָה:

אִם לֹא נָסַב זֶה הַפַּרְדֵּס

כְּגוֹרַל-עַד וִיגוֹן נְצָחִים,

וְרַק סְחַרְחֹרֶת-הֶבֶל אַחַת

אֵמוּן נוֹטְרָיו הַנִּדָּחִים?

ג

אַרְבָּעָה שֶׁנִּכְנְסוּ לַפַּרְדֵּס הַזֶּה,

לִרְאוֹת לָמָּה יִגְדַּל לְפֶרַע וּלְמוֹרָא;

מַה נָּשְׁרָה לָעַד שָׁם הַנִּצָּה הַצְּחֹרָה,

זוֹ חֶמְדַּת כָּל עָם וְתִפְאֶרֶת לָהּ קֹרָא

בִּמְלִיצַת כָּל פֶּה.

וַיִּלְאוּ אַרְבַּעְתָּם לִמְצֹא נָתִיב צַר

בּוֹ יֵלְכוּ לְתֻמָּם דּוֹר חַי וּמוֹרָשָׁה;

וַתַּךְ אֶת הַשְּׁנַיִם הֶחָזוּת הַקָּשָׁה,

וְרוּחַ שְׁאָט אֶת הַשְּׁלִישִׁי לָבָשָׁה —

וַיִּפֶן כְּזָר.

הָרְבִיעִי הִתְהַלֵּךְ בְּשָׁלוֹם וּבְתֹם,

וְנַפְשׁוֹ הִתְעַטְּפָה בְּסוֹדָהּ וּבְגִילָהּ;

אַךְ שֶׁמֶץ מִגִּיל זֶה הָעֵת לֹא הִצִּילָה,

וּפִתְרוֹן הַסּוֹד יְצוּר אֱנוֹשׁ לֹא גִלָּה

עַד אַחֲרוֹן הַיּוֹם.

---

[את יגיע נפשנו השיפלות אכלה]

מאת

יעקב שטיינברג

אֶת יְגִיעַ נַפְשֵׁנוּ הַשִּׁפְלוּת אָכָלָה,

נָפְלוּ אֶתְּנָן וָשַׁי כָּל הַלְּבָבוֹת הַיְקָרִים

לַחֲנֻפָּה עוֹגָבֶת;

אַךְ טוֹב עוֹד כִּמְעַט אֲשֶׁר סְחִי כָּל נְבָלָׂה

בְּלֵב-רוֹאֶה יְעוֹרֵר אֶת עֵיט כָּל הַפְּגָרִים —

אֶת רַעְיוֹן הַמָּוֶת.

וְטוֹב עוֹד מִזֶּה אֲשֶׁר פֶּתִי בֵּין פְּתָאִים

אֶת רַעְיוֹן הַמָּוֶת לֹא יוּכַל הַכְרֵעַ

לָרִיק וּלְנֶחָמָה,

וְעוֹד יָנוּב לָרֹב בְּכָל הַמַּיִם הָרָעִים

דַּג-הָרָזִים הַזֶּה, אֲשֶׁר אוֹיֵב וָרֵעַ

בִּרְאִי עֵינוֹ הַקָּמָה.

---

הַדָּבָר הַגָּדוֹל

מאת

יעקב שטיינברג

יְלָדִים שִׂחֲקוּ בְּמַעֲלֵה הַגִּבְעָה,

וְכַדּוּר-מִשְׂחָק טָס וְנִצּוֹד עַד אַרְגִּיעָה;

הַשֶּׁמֶשׁ אֶת פָּנֶיהָ מִמְּרוֹמֵי-עַד הֵיטִיבָה,

הָרוּחַ רָזֵי-עוֹלָם וְרָזֵי-יוֹם הֵבִיאָה.

לַכַּדּוּר הָיָה גֹדֶל וַיִּשְׁבְּ אֶת לֵב הַנְּעָרִים,

וְאִם רַק כַּדּוּר-מִשְׂחָק וּקְסָמָיו מְאֹד יְדוּעִים;

מַה קִּנְאוּ עֵינֵי רַבִּים בְּנָפְלוֹ לְכַף זָרִים,

לַיֶּלֶד אֲשֶׁר זְרָקוֹ מַה מָּתְקוּ הַשַׁעֲשׁוּעִים;

עָמַדְתִּי וָאֵרֶא בַּתַּאֲוָה וּבַקִּנְאָה,

וָאֶזְכֹּר עֶרְגַּת גֶּבֶר בְּבַקְשׁוֹ דָבָר גָּדוֹל;

רַק הָבוּ גֹדֶל לוֹ — וְאִם נַפְשׁוֹ מְאֹד הֵבִינָה

כִּי עִנְיָן קָצָר הוּא: זְרֹק וּתְפֹס וְחָדוֹל.

---

[כל הקיץ ישבת באפיריון התכלת]

מאת

יעקב שטיינברג

כָּל הַקַּיִץ יָשַׁבְתְּ בְאַפִּרְיוֹן הַתְּכֵלֶת,

אַתְּ, אַרְצִי הַקְּטַנָּה וְהַנָּאוָה;

דָּבֵק מֵזַח-הַיָּם לִיפִי-דְמוּתֵךְ לְמִשְׁעִי —

עַד רוּחַ הַסַּעַר נָשָׁבָה.

וּבִנְשֹׁב רוּחַ סַעַר נִגְלֵית לִמְאַהֲבַיִךְ

הוֹמִיָּה וְנַעֲוָה מִדְּמָעוֹת;

רֶגַע נִשְׁמַט אֶל צַד זֶה הַמֵּזַח הַכָּחֹל,

וַחֲלִיפוֹת פָּנַיִךְ נִפְלָאוֹת.

---

[הה, ימי אשר יכלו באין-אויב ובאין-רע]

מאת

יעקב שטיינברג

הָהּ, יָמַי אֲשֶׁר יִכְלוּ בְאֵין-אוֹיֵב וּבְאֵין-רֵעַ:

אָמַרְתִּי חֶרֶשׁ יִבְּלוּ כְפִרְחֵי-סְתָו נִשְׁכָּחִים, —

וְהִנֵּה נוֹפְלִים הֵם כְּאַרְזֵי יַעַר נְצָחִים,

וְהֵד-נֹחַם כָּבֵד מְאֹד בְּנָפְלָם יִשָּׁמֵעַ.

בְּזֶרֶת-אִישׁ מַה-קְּטַנָּה אָמַרְתִּי מְדֹד יָגֵעַ

תְּהוֹם הַמָּוֶת יַחַד עִם לֹעַ הַמַּאֲוַיִּים, —

אַךְ קִצִּי הִנֵּה בָא כְּצֵל מִכָּל אַפְסַיִם,

וּלְבָבִי יוֹצֵר רָז גְּדָל-רֹגֶז וּגְדָל-דֵּעַ.

בְּהֶבֶל אֶחָד נִדָּף אָמַרְתִּי אֶשְׁתַּעֲשֵׁעַ

בְּבוֹא לִי גוֹרַל-עִלְּגִים וַאֲרֶשֶׁת קִצִּי צְפוּנָה, —

אַךְ שָׁמַי בְּטֶרֶם אֵלֵךְ מַרְעִיפִים מֶגֶד תְּבוּנָה,

וְזַעַף זָדוֹן הִקְדִּיר אֶת שִׁמְשִׁי הַשּׁוֹקֵעַ.

---

[דומם אשב הלילה ואצפה]

מאת

יעקב שטיינברג

דּוּמָם אֵשֵׁב הַלַּיְלָה וַאֲצַפֶּה,

נֵרִי תַם וְחַלּוֹנִי פָתוּחַ;

כְּבִצְדִיָּה אֶת נְפוֹצוֹת הַגֶּשֶׁם

אֵלַי יָבִיא הָרוּחַ.

הָהּ, מַה-טּוֹב! מִשִּׂיג-אשֶׁר רָחַקְתִּי,

וְנִיב רֵעַ לִי זָר שִׁבְעָתָיִם;

רַק לְקוֹלְכֶם מִגֶּשֶׁם וָסַעַר

עוֹד אֲקַו הַשָּׁמָיִם!

---

הַגֶּבֶר

מאת

יעקב שטיינברג

בְּגַאֲוַת כְּסִיל הוּא לֹא הִתְחַסֵּד,

לֹא דָגַר מְרִי כְּאֶחָד עָנָו;

רַק חֶרְפַּת תֹּם יִסְּרַתּוּ חֶרֶשׁ

בְּלֶכֶת שְׁמוֹ הָעַז לְפָנָיו.

לֹא עוֹרֵר נְהִי עַל יוֹשְׁבֵי-תֵבֵל,

וּפִיו לֹא שָׁר עַל אֶרֶץ בְּרוּכָה;

רַק עָמַד נֶגְדּוֹ רִפְיוֹן אָדָם

וִיגוֹנוֹ הוּא לְאֵין אֲרוּכָה.

לִנְשֵׁי-הַחֵן לֹא הֶחְנִיף חִנָּם,

וּבְרִיק לֹא קִדֵּם פְּנֵי נִכְנָעוֹת;

אַךְ בְּשָׂרָיו יָדְעוּ רֹךְ וָשׂבַע,

וְרוּחוֹ פָג מִבּוּז וּקְנָאוֹת.

---

יִשָּׂאֲךָ חֲמוֹר

מאת

יעקב שטיינברג

יוֹם-יוֹם יִשָּׂאֲךָ חֲמוֹר,

אַךְ שִׂים אֶת הַתְּרָפִים בָּאוּכָף: —

יֵשׁ יַרְבֶּה אֶת יָמָיו בְּטוֹב

גַּם גּוֹרָל מְשֻׁחָף.

צְבַע לְחָיֶיךָ בִכְחָל,

וֶהְיֵה נֶגֶד-כֹּל כְּלֹא יוֹדֵעַ;

וְנָשְׁקוּ וְלֹא יֵדְעוּ עַד-מָה

אֲהוּבָה וָרֵעַ.

הַחֲנֻפָּה הָרוֹעָה הַכֹּל

הִיא תָבִין בַּלָּט וְהֶחֱרִישָׁה;

הַמָּוֶת רַק הוּא יִטְעַם מָר

בַּמִּשְׁחָה הַמְּבִישָׁה.

---

בְּחָלְפָן יַחַד

מאת

יעקב שטיינברג

כִּכְלוֹת יוֹם-מִדְרוֹן אָרֹךְ בָּאַנִי לֵיל-אַפְסָיִם,

וַאֲנִי בִּמְבוֹאוֹת קִרְיָה וְתָר כָּל דְּמוּת וְצִלָּה;

הֶחֱרַשְׁתִּי כְבָר לְנַפְשִׁי — וְהִיא עָלַי הִגְדִּילָה

תּוֹחֶלֶת-סוֹד וֶעֱנוּת כָּל מִדְרַךְ אַמָּתָיִם.

זוֹ תִכְלַת יָד וָכֹחַ — לָבַשְׁתִּי יְדַעְתִּיהָ,

עֵת קְרוּם הַנֶּפֶשׁ יִבְעַר וְתַחְתָּיו אֵפֶר צוֹנֵן;

כִּשְׂבֹעַ חֶרְפַּת-אִישׁ שָׂבַעְתִּי מֵהִתְבּוֹנֵן,

מֵרְגשׁ אֶל בְּשׂוֹרַת-רִיק וּכְרוֹת רַק-רִיק מִפִּיהָ.

אָמַרְתִּי דַי — וּפִתְאֹם הִשְׁתּוֹלֵל מְחוֹל-צְעָדִים,

וּלְנֶגְדִּי שְׁלשׁ-נְעָרוֹת שְׁלוּבוֹת חֵן וּמְשׁוּבָה,

וּבְחָלְפָן יַחַד פָּרְצוּ בְּקוֹלוֹת-צְחוֹק נִצְמָדִים.

וָאֵדַע: זֶה לִי לָעַג בְּתֻמּוֹ נֹעַר תָּמִים,

וּבְשָׁטְפָהּ חִישׁ הֵנִיסָה הָאַהֲבָה אֶת טוּבָהּ,

וּבְצַחֲקוֹ גָז מִלְּפָנַי הָאשֶׁר לְעוֹלָמִים.

---

עַד עֶרֶב

מאת

יעקב שטיינברג

לֹא אֵדַע אִם אֵבְךְּ, אִם אֶתְגָּאֶה,

אַךְ זָר לִי מְאֹד דְּבַר הַתְּמוּרָה:

רַק חֵפֶץ מְעַט לִי בַדְּבָרִים,

וּדְמוּתָם פִּי-אֶלֶף לִי בְרוּרָה.

זֶה קֶסֶם, אוֹ מִשְׂחָק וּרְמִיָּה:

מִתְאָרֵךְ כְּעֵין שֹׁבֶל יְקָרוֹת —

כְּכָל אֲשֶׁר יִרְבּוּ הַיָּמִים

וַחֲלִיפוֹת הַחַיִּים נֶחְקָרוֹת.

אוֹ שָׁוְא הוּא לְנַחֵשׁ וּתְמֹהַּ

עַל גְּמַר יוֹם וָיוֹם הַקָּבוּעַ:

הַדְּבָרִים כִּרְחוֹקִים וּשְׁקוּפִים

וְצִלָּם עַד עֶרֶב יָנוּעַ.

---

הַפְּגִישָׁה

מאת

יעקב שטיינברג

בִּקְצֵה מְסִלַּת חַיִּים, בַּחֲלִיפַת גִּיל אַחֲרוֹנָה,

הָאֱמֶת פָּגְשָׁה חֶרֶשׁ בַּגַּאֲוָה אֲחוֹתָהּ;

לְבָבָה רָחַב בָּהּ, אַךְ פָּחֲדָה לִרְאוֹתָהּ

כִּפְתַיָּה מָרַת-עַיִן וּפְרוּעַת-פֶּה כְּזוֹנָה.

— מַה כֹּה דַּלּוֹת בָּאָרֶץ, אַתְּ אָחוֹת לִי נִלְבָּבָה,

בְּדֶרֶךְ קְדוּמִים זֹאת הַטוֹבָה וְהַסְּלוּלָה? —

"יָגַעְתִּי מְאֹד לִתְעוֹת בְּרֶגֶשׁ וּבְמַחֲשָׁבָה,

וְתַאֲוַת שֵׁם וְגוֹרָל שָׂמַתְנִי שָׁם בְּעֻלָּהּ."

— מַה-כֹּה נִזְעַמְתְּ בּחַיִּים, אַתְּ אָחוֹת לִי נְדִיבָה,

בִּשְׂדוֹת-עֲתִידוֹת אֵלֶּה הַדְּשֵׁנִים וְהָרְחָבִים? —

"זָרַעְתִּי חֶלְקַת-אִישׁ וּשְׁעָרִים לֹא הֵשִׁיבָה,

וַיִּהְיוּ שְׂדוֹתַי יַחַד רַק מִרְמָס לָעֲנָוִים."

— מַה-כֹּה אָבַלְתְּ עַל-עָפָר, אַתְּ אָחוֹת לִי אַמִּיצָה,

וְרֶשֶׁת שִׁבְיֵךְ קְרוּעָה אֶל עֵבֶר דְּמִי וּמְנוּחָה? —

"לִי הָיְתָה חִידָה נַעֲלָה וַתָּמָת לֹא בְקִצָּהּ,

וּקְרָבַי חֳמַרְמַרוּ מִתְּבוּנָה לֹא-הֲפוּכָה."

— מַה-גְּמוּל עוֹד נוֹתַר לָךְ, הָהּ אָחוֹת קְטַנָּה, נוּגָה,

בְּלֶכְתֵּךְ טְמֵאַת בּוּז וְחוֹלַת רִיב וּמְשׁוּגָה?

"מְעוּף-עַיִן עַז רַק אֶחָד אֶל תְּהוֹם הַשְּׁאוֹל מִתַּחַת,

וְאֶל שְׁמֵי הַתְּהוֹם מִמַּעַל עוֹד תְּפִלַּת-לֵב בּוֹטַחַת".

---

נֹחַם

מאת

יעקב שטיינברג

א

עִם רַבִּים נִלְחַמְתִּי עַל שָׁלָל,

וּלְנֹחַם קָרָאתִי עֲרִירִי;

חָרַשְׁתִּי וָאֶזְרַע בְּגָאוֹן,

וְעַנְוַת יְגֵעִים כָּל קְצִירִי.

בִּנְעוּרַי צָפַנְתִּי תַעֲלוּמוֹת,

וּלְפִתְרוֹן רַק אַחַת נִשְׁאָרָה;

הִיא שְׁקוּפָה כְדִמְעַת הַנֹּעַר.

כְּגוֹרַל הַזִּקְנָה הִיא קְצָרָה.

ב

כָּל צִדְקוֹת לְבָבִי נָמוֹגוּ,

כְּתָם-יַחַד פַּרְפְּרֵי שָׁרָב;

הָבִין — יִתּוּשׁ אֶחָד שֶׁשָּׂרַד —

מְזַמְזֵם עַל אָזְנִי אֲמָרָיו.

מַה תֶּאֱנַף, בְּזוּי כָּל יְצוּרַי —

הֲלֹא נֹחַם סָכָל אָבִיךָ,

וּכְתֹם יַרְחֵי רִיק וּבַלָּהוֹת

בְּבשֶׁת חִבְּלַתְךָ הַסְּלִיחָה.

ג

הַיָּמִים לֹא-תֹאַר לְפָעֳלָם,

בַּלֵּילוֹת לֹא נָעֲמָה מְנוּחָה;

חֵץ-הֶבֶל בְּאַשְׁפַּת הֶעָבָר

וְקֶשֶׁת הַנֹּחַם כְּבָר דְּרוּכָה.

הָהּ, נֹחַם — אֵשׁ-גֵּרָה אַחֲרוֹנָה,

הָהּ, הֶבֶל — עֲשַׁן יָמִים כָּבִים:

יְקַרְתֶּם מֵעִיֵּי אֵין-חֵפֶץ

לִמְסֹעֲרֵי-גוֹרָל נִלְבָּבִים!

---

תְּפִלַּת אָבִיב

מאת

יעקב שטיינברג

תּוֹר-אָבִיב חָדָשׁ בָּא וְהוֹלֵךְ לְמֵישָׁרִים,

וְצִבְאוֹת כָּל הַיְקוּם לְקֶצֶב רַב נִפְקָדִים,

הָהּ, קְצֹב מֵחָדָשׁ, אֵלִי, אֶת יָמַי הַנִּמְהָרִים,

וּכְתֹם כָּל חַסְדֵי חַיַּי תְּצַו לִי עוֹד חֲסָדִים.

אֶל גִּבְעוֹל מֵרִים רֹאשׁ גָּחַנְתִּי לְהִשְׁתָּאוֹת,

וּלְאֵזוֹב דַּל בּוֹטֵחַ בִּדְמוּתוֹ הַפּוֹרַחַת;

עַל פִּרְחֵי-תֹּם פָּסַחְתִּי וּבְעֵינַי רִיב וּדְמָעוֹת,

וְעַפְרוֹת-בּוּל יְרֻקִּים הֶאֱרִיכוּ חִידָה אַחַת: —

אֱמוּנֵי יֵצֶר עַז וְתַרְמִית-רֹךְ מִי מָנָה

לְסֶלֶף אֶחָד רַע הָאוֹכֵל לֵב אֲנָשִׁים?

הָהּ, מִי יַנְחֵנִי בֶטַח בְּדֶרֶךְ-שְׁכוֹל נוֹשָׁנָה,

וּמַרְפֵּא שֶׁמֶשׁ נָכוֹן לִנְבוּכֵי-אוֹן חֲדָשִׁים?

---

אֵל בְּנֵה...

מאת

יעקב שטיינברג

מִצָּפוֹן, מִיָּם, מִכָּל גּוֹי וּמַמְלָכָה

בְּרוּחַ פִּלְאֲךָ סֹעַרְנוּ עַד הֵנָּה:

אֲנַחְנוּ הַדְּבֵקִּים בַּחֲלוֹם וּבַמְּלָאכָה,

אֲנַחְנוּ הַבּוֹנִים בָּאֵת וּבַלְּבֵנָה.

אֵל בְּנֵה אֶת נַפְשֵׁנוּ כַאֲשֶׁר בָּנִינוּ

מִנִּיר אֱלֵי נִיר וּמֵחוֹמָה אֶל חוֹמָה;

וּבְרָכָה נָא-צַו בְּנַפְשֵׁנוּ עַד תְּהוֹמָהּ,

עַד יִכּוֹן בְּחֶסֶד וּבְעֹז לֵב אָחִינוּ.

מַה-כֹּחַ וּמְזִמָּה לְנֶפֶשׁ נִבְהָלָה,

מַה-פְּדוּת — אִם הַלֵּב שָׁב אֶל קִיא הַתַּהְפּוּכוֹת?

אִם כָּל מַחְמַדֵּנוּ יָדֵנוּ גָאָלָה —

גַּם עַתָּה גַּם אָז נַפְשׁוֹתֵינוּ נְבוּכוֹת.

אֵל פְּדֵה אֶת נַפְשֵׁנוּ כַאֲשֶׁר פָּדִינוּ

בָּהָר וּבַגַּיְא וּבְכָל בִּצָּה מַמְאֶרֶת;

אִם טֶרֶם חָפַצְתָּ — נְקַו לְעֵת אַחֶרֶת,

אַךְ יִכּוֹן נָא פַעַם עַד-תֹּם לֵב אָחִינוּ.

אַךְ שָׁוְא יִפְעַל עַם וְגוֹרָלוֹ לֹא מִנָּה

לֵב אֶחָד לִנְבוֹנָיו, חֹק אֶחָד לַתְּמִימִים;

אִם נֵיטִיב עֲשׂוֹת וּסְפוֹת עֵצָה עַל בִּינָה —

עוֹד כָּל חֲטָאֵינוּ בְּדָמֵנוּ מַאְדִּימִים.

אֵל מְחֵה חֲטָאֵינוּ כַאֲשֶׁר מָחִינוּ

בִּשְׁאָר כָּל חֶפְצֵנוּ הֲרִיסוֹת וּשְׁמָמָה;

מִזְּעֹף וּמִשְּׁבֹת אִם נַפְשֵׁנוּ נִכְתָּמָה —

לוּ יִטְהַר מִשְּׁאֹף וַעֲמֹל לֵב אָחִינוּ.

הַנִּגְלוֹת הֵן לָנוּ בַכָּפָן, בַּשָּׁרָב,

לִגְמוּל עֲתִידֵנוּ עֵינֵנוּ חֲרֵדָה;

וְאַתָּה הַצּוֹפֶה לָרִיק וּלְמִסְתָּרָיו,

וְנִסְתְּרוֹת כּוֹזְבִים רַק אַתָּה הֵן תֵּדָע.

אֵל זְרֵה אֶת כְּזָבֵינוּ כַאֲשֶׁר זָרִינוּ

אֶת שְׁאָר תִּקְוָתֵנוּ עַל חוֹל וְעַל סְלָעִים;

לְכוּר לָנוּ פְּקֹד אֶת הַיָּמִים הַבָּאִים —

אַךְ יֶאֱמַץ עַד-עוֹלָם כַּצּוּר לֵב אָחִינוּ.

גַּם סְחִי כְבוֹדֵנוּ נְרַחֵץ בַּזֵּעָה,

כְּרֹב עֲמָלֵנוּ גַּם בּוּז יִשָּׁכֵחַ;

אַךְ סְאַת מַכְאוֹבֵנוּ עֲדַיִן הִיא מְלֵאָה,

וְרֹגֶז וְעָרְמָה אַף הֵם מָלְאוּ לֵחַ.

אֵל שָׂא אֶת חָלְיֵנוּ כַאֲשֶׁר חָלִינוּ

עַל בַּרְזֶל שָׁמֶיךָ וְעַל אַדְמַת נְחוּשָׁה;

רַק אַחַת נְבַקֵּשׁ, רַק זֹאת לָנוּ דְרוּשָׁה: —

כִּי יִכּוֹן בְּחֶסֶד וּבְעֹז לֵב אָחִינוּ.

---

הַמִּשְׁפָּט

מאת

יעקב שטיינברג

בְּיָגוֹן תַּמּוּ גַם הָעִתִּים הָאַחֲרוֹנוֹת,

וְתֵבֵל כָּבְשָׁה דֹּם פָּנֶיהָ הַנִּזְעָמִים;

אָז תָּבֹאנָה יַחַד שְׁתַּיִם נָשִׁים זוֹנוֹת

וַתְּדַבֵּרְנָה רִיב לְרַגְלֵי כֵס עוֹלָמִים.

"אָנֹכִי בַת-יְהוּדָה וְשִׁבְיִי הֵיכַל רוּחַ,

וָאֶזְנֶה עַמִּים רַבִּים, חֲרוּפָה וְנֶאֱמָנָה;

וַיְהִי הַיּוֹם וְנַפְשִׁי עָגְמָה מְאֹד לָנוּחַ,

וְלֹא שְׁלָחַתְנִי זֹאת לְמוֹלַדְתִּי הַיְשָׁנָה." –

"אָנֹכִי בַת-אֵירוֹפָּה, הַצְהֻבָּה וְהַתַּמָּה,

וּשְׁחֹרַת-עַיִן זֹאת בִּזְנוּנַי מוֹר רָקָחָה;

אֲנִי בְּעֶדְנַת בְּשָׂרַי וְהִיא בְּנַעֲוַת עַמָּהּ,

וַנְּהִי בִּבְרִית תְּאוֹמִים כִּקְדֵשָׁה לֹא-נִשְׁכָּחָה." –

וּכְדַבְּרָה כֵּן הִצְטַחֲקָה שׁוֹמֵמָה וְכוֹזֵבָה,

כִּצְחֹק לָרִיק הַקְּדֵשׁוֹת בְּעָרְמָה וּבְגַעְגּוּעִים;

רְעוּתָהּ בָּכְתָה חֶרֶשׁ מִמִּרְיָהּ וּמִכְּאֵבָהּ,

כִּבְכוֹת אַלּוּפַת זְנוּנִים לְעֹנֶג עוֹגְבִים שְׂנוּאִים.

וַתְּהִי הַדְּמָמָה פִּתְאֹם – לֹא מִשְׁפַּט אֵל לִצְדָקָה,

לֹא צְרִי נֶחָמָה אַחַת לְאָבְדַן שְׁנֵי לְבָבוֹת;

תְּהוֹם נְפָשׁוֹת שְׁתַּיִם לְרַגְלֵי יָהּ עָמָקָה,

וְקוֹל לֹא בָא לְמַעֲנֶה – לֹא חֵמוֹת, לֹא נִשְׂגָּבוֹת.

רַק רוּחַ שַׁדַּי חָלַף וַיִּלְאַט קוֹל חֲנִינָה,

וּמוּסַר עֶלְיוֹן נָבַע בְּכָל תֻּמּוֹ וּבְכָל רָזָיו:

– צְחוֹק קְדֵשָׁה וַהֲמוֹן פְּלָאָיו גַּם רוּחִי לֹא הֵבִינָה,

לֹא אֶפְתֹּר דִּמְעַת קְדֵשָׁה חֲבוּרַת תֹּם וְכָזָב.

---

עֶרֶב

מאת

יעקב שטיינברג

פְּתִיחָה

הָאָרֶץ הֲדוֹם אֱלֹהִים וְהַחַיִּים הֵם אֶדֶר הַיְקָר

הַפָּרוּשׂ עַל פְּנֵי הַהֲדוֹם.

זוֹ רִקְמַת הַקְּדוּמִים מִלּוּאָהּ בִּתְכֵלֶת הַתֹּם

וְתַחְרִים לָהּ סָבִיב אַרְגָּמָן כְּפֶרֶג הַבָּר;

שׁוּלֶיהָ מַאֲפִילִים וְהוֹלְכִים כִּמְכִתָּה שֶׁל זָהָב עֲמוּמָה,

וְסֶרַח הַגְּדִילִים מִתְגַּוֵּן כְּמִשְׁזַר תַּעֲלוּמָה –

כְּאֶחָד גַּם לוֹהֵט גַּם קָר.

א

בֶּן-עֶשְׂרִים עוֹד שִׂחֲקָה יָדוֹ בִּצְרוֹרֵי חֲלוֹמוֹת

עַל מִיכַל הַנְּעוּרִים;

עֵינָיו לֹא שָׂבְעוּ נְכֹחָה וְאָזְנָיו לֹא שׁוֹמְעוֹת

אֶת תְּרוּעַת הַחוֹבָה וְצַעֲדֵי הַחֻקִּים הַבְּרוּרִים.

בֶּן-שְׁלשִׁים עוֹד גִּלְגֵּל עַל עָנָף אֱגוֹזֵי עֲלִילָה,

כִּסְנָאִי שָׂבֵעַ;

הוּא שָׁאַל לַפְּרִי וְאֶת פִּתְרוֹן הַקְּלִפָּה לֹא גִלָּה,

הַנַּעֲשֶׂה לוֹ זָר וְהַסָּתוּם הֶחָנֵף לוֹ רֵעַ.

הוּא יָגַע לַקַּל, וְאֶת הֶעָמָל הַנַּעֲלֶה הִבְרִיחַ

לַיָּמִים הַבָּאִים:

הוּא פִּזֵּר גּוֹרָלוֹ לְיוֹם וּלְרֶגַע צָחִיחַ,

עַד כְּלוֹת לוֹ זְמַן חַי – וַיִּנָּחֶם בֶּן שָׁנִים אַרְבָּעִים.

ב

מַה גֶּבֶר מִגְּבָרִים וְיַךְ עַל-נְקַלָּה

אֶת צֶלֶם גּוֹרָלוֹ לִרְסִיסִים עֲרִירִים?

מָה עַיִן תִּשְׁתָּאֶה לַמְכִתָּה הַדַּלָּה,

לַחֲזוֹת הוֹד חֲלִיפוֹת בְּאוֹר הַשַּׁבְרִירִים?

אֵין נֹחַם וּפְשָׁעָיו, אֵין קִנְאָה וּכְזָבָהּ

לְחוֹמֵד מַזָּלוֹ הַדַּל בָּאֲנָשִׁים;

דְּמוּת-תָּמִיד כְּאַחֲרִית וּכְרֵאשִׁית נֶחְשָׁבָה,

זֶה שֵׁם כָּל נִצָּחוֹן בַּחַיִּים הַקָּשִׁים.

אַךְ שֶׂפֶק לֹא עָז, קְטֹן מַלְאֲכֵי-חַבָּלָה,

יְרַדֵּף לָרִיק צְבָא הַיָּמִים הַפְּזוּרִים: –

מִי פוֹחֵז וּמְסוֹס עַל יְגִיעוֹ לֹא עָלָה,

כְּרֶמֶשׂ הַחֵטְא וּכְעַשׁ הַיִּסּוּרִים?

ג

עֶרֶב וְנֵדַע אִם יִגְבַּר

רוּחֵנוּ מִסּוֹדוֹת וּצְלָלִים,

עָשְׁרֵנוּ בָאֵמוּן אִם יִפְדֶּה

מִפַּחֲדֵי הַלֵּיל הַנִּקְהָלִים.

הַחֲשָׁדִים וּמְדָנֵי הַנֶּפֶשׁ

יֵעוֹרוּ בְאֵד הַדִּמְדּוּמִים,

וּמַדְוֵי הַבָּשָׂר הַנִּקְלִים

יִתְלַקְּטוּ חֲצוּפִים וּזְעוּמִים.

וּשְׂעִירֵי הַלַּיִל הַקְּטַנִּים,

אֶל כּוֹכְבֵי הָרִיק וְהַזֹּהַר,

כָּל חֶסֶד בְּמִדַּת לֵב אֱנוֹשׁ

יַבְאִישׁוּ כַחֲלוֹף לֹא-יְתֹאַר.

בַּשָּׁעָה הַזֹּאת הַשּׁוֹטֶפֶת

כָּל אִישׁ יְכַל עֵדוּת נֶאֱמָנָה;

תַּהְפּוּכוֹת הַנֹּעַר נָמוֹגוּ

וְשִׂיג הַצָּהֳרַיִם כְּבָר פָּנָה.

הַזִּקְנָה יְגֵּעָה וּכְבוּדָה,

אֶת ישֶׁר הַמַּחְזוֹר מַגִּידָה,

וּבְאֶפֶס כָּל מָגֵן רְמִיָּה

תִּתְאַבֵק עִם שִׂטְנֵי הַחִידָה.

מִיּוֹם הֱיוֹת קְרָב וְנִצָּחוֹן

בְּתֵבֵל זוּ אֵיבָה יְסוֹדָהּ –

מַעֲרָכָה כָזֹאת עוֹד לֹא הָיְתָה

כַּלּוֹחֵם הַזֶּה עוֹד לֹא נוֹדָע.

ד

זֶה הַגֶּבֶר אֲשֶׁר רָאָה

בְּאַדְמַת חַיָּיו אֱמֶת שְׂפוּנָה,

אַךְ בְּחֶטְאוֹ עִם גּוֹרָלוֹ

הוּא לֹא עָשָׂה בֶאֱמוּנָה.

עֶרֶב בָּא, וְאוֹב הַזִּקְנָה

מַעֲלֶה מַרְאוֹת תַּעְתּוּעִים;

מִקַּלַחַת הַזִּכָּרוֹן

קָמִים מַעֲשֵׂי-עָבָר פְּרוּעִים.

כֻּלָּם עֵדִים, וְכָל אֶחָד

בָּא וְנִדְחָק לְהוֹכִיחַ;

כְּאִלּוּ הוּא, רַק הוּא לְבַדּוֹ,

שִׁחֵת גּוֹרָל לֹא-שָׁכִיחַ.

רִיב לָאִישׁ, וּמַעֲנֶה אַיִן

מִן הַזִּקְנָה הָעֲצֵלָה;

רָחֲקוּ מְאֹד וְלֹא יְשׁוּבוּן

גּוֹלֵי חֶלְדָּהּ, פְּזוּרֵי חֵילָהּ.

תַּם הַפִּתְרוֹן אֲשֶׁר פִּזְּרָה,

וְנֵד הַחִידָה קָם לְמוּלָהּ;

עַתָּה תֵשֵׁב לְלֹא-אַרְצָהּ

כְּאֵם סְכָלָה וְשַׁכּוּלָה.

דּוּמָם תֵּשֵׁב וְאֵין מְנַחֵם,

אַךְ לְהַפְלִיא שִׁמְמוֹנָהּ

יֵשׁ וְנִלְוְתָה עָלֶיהָ

דְּמוּת עוֹגֶבֶת כְּאִשָּׁה זוֹנָה.

הֶבֶל מָתוֹק עַל לְשׁוֹנָהּ,

וְחָנוֹף תַּחֲנִיף כִּמְנַחֶמֶת:

שְׁבִי לָךְ דֹּם וְלֹא אֵבֶל אֶבְלֵךְ,

וְרַע וְטוֹב בִּלְשׁוֹן הָאֱמֶת.

שָׁם, מֵעֵבֶר דְּמוּת וְחַיִּים

עַל פְּנֵי גְוִילֵי עָבָר בָּלִים,

בֶּן בְּלִי-שֵׁם וּנְשִׂיא גוֹרָלוֹ

יַחַד נִפְגְּשׁוּ כִּצְלָלִים.

כָּל הַגְּמוּלוֹת קְדֵשׁוֹת חַיִּים,

וְרַק הַכְּלָיָה הִיא הַכֵּנָה;

קִבְרַת צְדָקָה, לָהּ יָגַעְתָּ,

טֶרֶם תִּרְקַב בָּהּ – וְאֵינָהּ.

כֹּה תְגַל אֵת עֶרְיַת רוּחָהּ

שֵׁדָה זוֹ מִבְּנוֹת הַבִּינָה;

כֹּה תְחַלֵּל בְּרִית עוֹלָמִים –

וְאֹזֶן נְבוֹכָה מַאֲזִינָה.

ה

בְּלַהַב מַסֹּרֶת עַתִּיקָה,

כִּבְחֶרֶב מִדָּתָהּ אַךְ זֶרֶת,

הַנֶּפֶשׁ נִלְחֶמֶת עַל זִכְרָהּ

בְּלַהֲקוֹת הַכַּת הַמַּמְאֶרֶת.

מָה עַזִּים, מָה רַבִּים הַשְּׂטָנִים,

אַבִּירֵי כָל שֶׂפֶק וּכְפִירָה;

לְקוֹלָם תִּבָּקַע הָאָרֶץ

עַל אַחֲרִית-חַיֶּיהָ הַטְּמִירָה.

וְשִׁבְעַת הַחוֹמוֹת הַבְּצוּרוֹת

סְבִיב מְזִמַּת-הַחַיִּים הַמְדֻמָּה –

תִּפֹּלְנָה וְקָבְרוּ תַחְתֵּיהֶן

כָּל פֵּשֶׁר וְכָל אוֹת-תַּעֲלוּמָה.

וְעַל עִיִּים יְרַקְּדוּ מְחַבְּלִים,

כָּל רִמְזֵי הַכְּלָיָה הַבְּרוּרָה;

וּפִיהֶם יְבַשֵּׂר רַק מָוֶת –

לְלֹא שֵׁם, לְלֹא גְמוּל, לְלֹא צוּרָה.

ו

נוּדוּ לַגֶּבֶר כִּי נָפַל בָּרֶשֶׁת

זוּ טָמְנָה לוֹ עֶרֶב נֶחָמָה יוֹקֶשֶׁת.

הוּא מָאַס בַּקֵּץ וְיַתְמוּתוֹ הַצְּלוּלָה,

וַיִּבְרַח אֶל שַׁלְוָה וַיָּבוֹא בְעֻלָּהּ.

וַתַּשְׁקְ אוֹתוֹ גְבִרְתּוֹ אֶת יֵין-הַנִּכְזָבִים,

וַיַּרְא אֶת הָעוֹלָם וּפָנָיו פְּנֵי כְזָבִים.

וַיִּשְׁכַּר וַיַּרְא אֱמֶת-חַיִּים הֲפוּכָה:

הַטּוֹב בַּחֲלוֹף וְהַמָּתוֹק בַּמְּנוּחָה.

וַיִּמְעַד בְּלֶכְתּוֹ אֶל גְּבוּל יְלִיד-אִשָּׁה,

וַיִּישַׁן עַד בּוֹשׁ שְׁנַת-רְמִיָּה מְבִישָׁה.

וַיְהִי בַּהֲקִיצוֹ וְקוֹל בַּחֲשֵׁכָה:

קוּם שַׁל אֶת כְּזָבֶיךָ עַד-תֻּמָּם וָלֵכָה.

---

הָעוֹלָם הַזֶּה...

מאת

יעקב שטיינברג

הָעוֹלָם הַזֶּה, כִּצְבִי אֲשֶׁר יָטוּס לִבְרֹחַ,

עוֹד מְעַט וְלֹא יֵחַת מֵחִצַּי הַמְעַטִּים וְהָרָעִים

וְלֹא יִשָּׁאֵר בַּפֶּה

רַק צִמָּאוֹן לְכֹחַ,

וּמְרוּצַת הָרִיק בְּתוֹךְ לַהֲקַת הַפְּרָאִים: –

הָעוֹלָם הַזֶּה…

הָעוֹלָם הַזֶּה, כִּדְבוֹרָה שׁוֹקֵקָה וּזְעוּמָה,

עוֹד מְעַט וְהִתְעוֹפֵף לוֹ הַרְחֵק מֵאָזְנִי הַכְּבֵדָה,

וְלֹא יִשָּׁאֵר בַּפֶּה

רַק מֶתֶק תַּעֲלוּמָה,

וּפַחַד הַשָּׁוְא הַמִּתְהַלֵּךְ בָּעֵדָה: –

הָעוֹלָם הַזֶּה…

הָעוֹלָם הַזֶּה, כִּפְרִי אֲשֶׁר אֵין לְפַצֵּחַ,

עוֹד מְעַט אַפְלִיטֶנּוּ בַלָּט מִבֵּין שִׁנַּי הַבְּטֵלוֹת,

וְלֹא יִשָּׁאֵר בַּפֶּה

רַק זֵכֶר שֶׁל רֵיחַ

וְעֹצֶב הַלְּוָי שֶׁלְּשִׁיר הַמַּקְהֵלוֹת: –

הָעוֹלָם הַזֶּה…

---

דְּבוֹרִים

מאת

יעקב שטיינברג

א

קוֹל זִמְזוּם הוֹלֵךְ עָרֵב בְּלִי הֲפוּגוֹת: –

הַדְּבוֹרִים, עַם-גַּמָּדִים נָבוֹן,

יָתוּרוּ לָמוֹ אֶת מְזוֹן הָרָזִים,

אֲשֶׁר עֵין-זָרִים לֹא תְשׁוּרֶנּוּ

בִּגְבִיעֵי פְרָחִים רֵיקִים.

הֵן עָפוֹת חִישׁ, הַבְּתוּלוֹת הָעֲמוּסוֹת: –

מִבְּלִי לִטְעֹם בִּמְלֹא חַיֵּיהֶן

גַּם מֶתֶק אַהֲבָה, גַּם חֶבְלֵי לֵדָה –

הֵן דּוֹגְרוֹת אֶת הַדְּבַשׁ הַטָּהוֹר

לְחַג-כְּלוּלוֹת אֶחָד קָצָר.

צְהֻבּוֹת גַּב וּזְעוּמוֹת גַּף וּבֶטֶן,

כִּדְמוּת חַרְטֻמּוֹת-שָׂדֶה קְטַנּוֹת,

כִּקְלוּיוֹת חֵשֶׁק הֵן מְאֹד תֵּקַלְנָה

בְּסָגְרָן כַּנְפֵי שַׁעֲשׁוּעִים

עַל פְּרָחִים שׁוֹמְרֵי צְבָעִים.

מֵעַל גַּפֵּיהֶן מְנַעֲרוֹת הֵן בְּלִי-יוֹדְעִים

אֲבַק הֵרָיוֹן לַצּוֹמֵחַ,

וְחֵלֶף זֶה הֵן אוֹגְרוֹת צוּף-שִׁמּוּרִים –

לְמַעַן סְפוֹת הֵרָיוֹן אַדִּיר

לְאָחוֹת בְּרוּכַת רָחֶם.

אִמָּהוֹת בְּלִי תַעֲלוּלֵי אֲבִיּוֹנָה

מְחַצֵּר קוֹלָן בְּכָל הַשָׂדֶה,

כִּי כֻלָּן יַחַד יַעֲדוּ בְתוּלֵיהֶן –

לְמַעַן קְרֹב הַזָּר הָאֶחָד

אֶל אַחַת אֲשֶׁר תֵּלֵד.

חֲנִיתָן, שְׁקוּיָה מְרִירוּת בִּקְצֵה בִטְנָן,

דְּרוּכָה עֹז לִקְרַאת כָּל שָׂטָן

אֲשֶׁר עֲרֹךְ לֹא יֵדַע רֹגֶז בְּתוּלוֹת,

אֶל מוּל כָּל חַי אֲשֶׁר לֹא יָחֹן

בְּרִית אַהֲבָה מְשֻׁתֶּפֶת.

הָהּ, עוֹד מְעַט לָהֶן בִּנְקַם נִצָּחוֹן:

הֵן נוֹתְנוֹת חִנָּם גַּם אֶת נַפְשָׁן,

לְמַעַן הָעִיד כֵּן בְּשַׁלְוַת מָוֶת –

עַל אַהֲבָה בְלִי רֵאשִׁית לֵדָה,

בְּלִי אַחֲרִית צֶאֱצָאִים.

ב

מִבֹּקֶר – זֶה מְעוּפָם אֲשֶׁר יוֹצִיא

תַּעֲצוּמוֹת אֵם מֵאֵם עֲקָרָה,

עַד עֶרֶב – זִמְזוּם נוֹגֵשׁ זֶה הַלּוֹעֵג

לְשָׂכָר אֶחָד מִנִּי אֶלֶף

וּלְאַחֲרִית כָּל מְזִמָּה.

מֵאָבִיב וְעַד בָּצִיר – בְּרִית חָרוּצוֹת

וְאֵמוּן-רָז לַעֲמַל מַסֹּרֶת,

כְּאִלּוּ הֵן תֵּדַעְנָה רְדוֹת אֶת דִּבְשָן

בַּחֲלִיפוֹת עוֹלָם זֶה הַנִּמְהָר

וּבְעֶרְכּוֹ זֶה הֶעָקָר.

בִּגְבֹר יְמֵי הַקַּיִץ הָאֲרֻכִּים

וְחֶמְדַּת כָּל הַחַי גּוֹבֶרֶת, –

מִתְאַגְּדוֹת הֵן עַד-תֹּם לְעַם קְדוֹשִׁים,

הַמְשַׁתֵּף מִשְׁטָר עִם נְדִיבוּת

בַּעֲמַל-כַּוָּנָה אֶחָד.

בֵּין אַהֲבָה וָשֹׁד – שְׁנֵי קְצוֹת הַחַיִּים –

מִסְּבִיבָן חָג הַכֹּל כִּמְטֹרָף, –

רַק הֵן מִבְּלִי אֱהֹב תִּמְצֶאנָה שָׁלָל

בִּלְבַב הַפְּרָחִים הָעֲנֻגִּים

הַפְּתוּחִים בָּעֲרָבָה.

וְתוֹר הַסְּתָו כִּי בָא וְיָמָיו כֵּהִים

מֵרְאוֹת כְּמוֹ כָל שִׂיא מַטָּרָה,

רַק סְפִיחַ דִּמְיוֹן אַחֲרוֹן – הַכִּלָּיוֹן –

מְעַוֶּה פָנָיו הַנִּזְעָמִים

מִבְּעַד עַרְפִלִּים קָרִים: –

אָז צְפוּפוֹת כֻּלָּן יַחַד לְמִשְׁמֶרֶת

בְּתוֹךְ כַּוֶּרֶת סְגוּרַת תָּאִים;

שָׁם יֶעֱרַב, כְּמוֹ בְקַן-הַגּוֹרָל,

לַחֲלֹם עַל חַיִּים הַמִּתְקָרְבִים

בְּאֵין-רוֹאִים אֶל הַתַּכְלִית.

וְהִנֵּה שׁוּב הָאוֹר בּוֹקֵעַ שְׁחָקִים,

כְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים אַדִּירִים, –

וְשׁוּב הַדְּבוֹרִים נוֹהֲרוֹת בַּשֶּׁמֶשׁ,

כְּיַלְדֵי סְתָרִים אֲשֶׁר יַחַד

הִכִּירוּ אֶת אֲבִיהֶם.

ג

עַל-מָה אֶל כַּנְפֵי דְבוֹרָה שַׁאֲנַנָּה

תְּהוֹם מְשׁוּגָה כֹה עֲמֻקָּה,

אֲפֵר הַגּוֹרָל לָמָּה יַעֲטֶה חִנָּם

גּוּף דַּל, אֲשֶׁר לֹא יוֹצִיא שְׁאֵרִית

בְּמַחְשַׁךְ הַכַּוֶּרֶת?

אִם שִׁוְיוֹן אֱמֶת יֵשׁ בֵּין סְגוֹר-הַחַיִּים

וּבֵין הַיְצוּר אֲשֶׁר יִסָּגֵר –

כְּעָלֶה נָד עַל בַּד וְאֵין בּוֹ זֶרַע,

הַנּוֹעָד רֵיקָם אֶל הַמָּוֶת –

כֵּן נוֹעֲדָה הַדְּבוֹרָה.

אִם מֹאזְנֵי צֶדֶק יֵשׁ וּשְׁקוּלִים יַחַד

מְרִי אַהֲבָה וְעֹז כָּל דִּמְיוֹן –

בְּלֹא עֵת הַדְּבוֹרָה קָפְצָה מִמֹּאזְנֶיהָ,

וּבְקִרְבָּהּ רַחְמָהּ זֶה הַסָּגוּר

וְנַפְשָׁהּ זוֹ הַנְּדִיבָה.

וְהִנֵּה נִכְתַּם חֹק וְאֵין לְשַׁנּוֹת

וְעָף הַיְצוּר צְהֹב הַמֶּרֶד,

וּכְאֶחָד אֲשֶׁר צָפַן לְשַׁד-מוֹרָשָׁה –

מִתְחַפֵּשׂ הוּא בִכְתֹנֶת חַיָּיו

הַלְּבוּשָׁה רַק לְעוֹרוֹ.

וּכְאֶחָד אֲשֶׁר קִנְאָה לוֹ לְמִשְׁעָן

וְזֹהַר אַהֲבָה יְעַטְּרֶנּוּ,

הוּא הִשְׂכִּיל בְּנוֹת בִּימֵי-חֲלוֹף חֲשֻׁכִּים

נְוֵה-סְגֻלָּה צַר וְרַב כְּאֶחָד –

כָּמוֹהוּ אֵין עַל עָפָר.

כְּאִלּוּ הוּא, הֶחָג בַּהֲבֵל רְגָעָיו

כְּמַר מִדְּלִי הַנּוֹטֵף תֹּהוּ, –

נְבוֹן-אַלְמָוֶת יַחְתֹּר בַּמִּסְתָּרִים

לְהַקְדִּים אֵת כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל

בִּמְלֶאכֶת חָק-הַבְּנִיָּה.

וַכְאִלּוּ הוּא, הַבָּא עִם קִיא כָל אֶחָיו

וּעֲרִירִי יָשׁוּב הַמָּוֶת, –

גַּם לוֹ גַם לָנוּ הוּא קוֹבֵעַ יַחַד

אֱמוּנָה אַחַת וְאַדִּירָה

בְּהַשְׁאָרַת כָּל הַחַיִּים.

1924

---

הָאָב וְהַמָּוֶת

מאת

יעקב שטיינברג

א

אֵשׁ מַחֲלָה הִתְלַקְּחָה בְעֶרֶשׂ חֲמוּדוֹת,

וּמְגִלַּת-אֵל קְטַנָּה נִשְׂרֶפֶת לְאִטָּהּ;

אָב נוֹאָשׁ מִתְאַפֵּק אֶל יָדָיו הַצְּמוּדוֹת,

אֵם כּוֹשְׁלָה בְּאֵימָה אֶל יַלְדָהּ מַבִּיטָה.

מֵעֵץ-הָאַהֲבָה כְּבָר נָשְׁרוּ בַסּוּפָה

גַּם דְּאָגָה גַם חֶמְלָה, שְׁנֵי עָלִים אַחֲרוֹנִים;

הַמָּוֶת פֹּה נִצָּב בְּחַרְבּוֹ הַשְּׁלוּפָה,

וְחַתָּה כָל תִּקְוָה וּבוֹשׁוּ יְגוֹנִים.

אַךְ שְׁכוּרַת אָבְדָנָהּ הָאֵם הַשַּׁכּוּלָה

נֶאֱחֶזֶת בְּלִי-מֵשִׂים בְּרֶשֶׁת רְמִיָּה:

עָלַי אָטְרָה פִּיהָ הַזְּוָעָה כִמְצוּלָה,

וְאַתָּה לְיֶשַׁע עוֹד עֵינְךָ צוֹפִיָּה;

כְּאִישׁ גְּבוּרָתְךָ בַטּוֹב וּבָרָעָה. –

וּכְדַבְּרָהּ כֵּן יָצְאָה, נִשְׁעֶנֶת עַל כְּזָבָהּ;

הָאָב עוֹד יִתְאַפֵּק, וּבְנַפְשׁוֹ לֹא זָעָה

בַּעֲקֵב שִׁגְיוֹן רַעְיָה גַם תּוּגָה נִלְבָּבָה.

ב

הַנְּשָׁמָה לָרִיק תְּשַׁוֵּעַ,

וְעִמָּהּ בַּחֶדֶר עוֹד שְׁנַיִם:

אִישׁ רָשׁ, אֲבִי יֶלֶד גּוֹוֵעַ,

וְהַמָּוֶת, אֲדוֹן כָּל הַחַיִּים.

וְשִׂיחָה בֵינֵיהֶם נֶאֱלָמָה,

וְהַדְּבָרִים יְעַבְּטוּ מִשְׁפָּטָם:

הַמָּוֶת לֹא יַחֲרֹךְ נְקָמָה,

וְרֵעֵהוּ לֹא צַר אֲשֶׁר שָׂטָם.

בְּתַאֲוַת הַצַּעַר הַזַּכָּה,

בְּחִקְרֵי הַיֵּאוּשׁ וּפְלָאָיו,

מְכַפֵּר אָב רַחוּם וְדַכָּא

אֶת אָבְדַן הַבֵּן אֲשֶׁר אָהָב.

וְצַר לוֹ בְדֵי-רִיק לְשׂוֹחֵחַ,

וְטוֹב לוֹ עַד-תֹּם לְהִתְוַדּוֹת;

וּבָאֶבְלוֹ הוּא בָא כִמְנַצֵּחַ

בֵּין שִׁנֵּי הַמָּוֶת הַחַדּוֹת.

וְכֹה יִשָּׂא מִדְבְּרֵי אֵימָה

בְּמִשְׁבְּצוֹת שָׁלוֹם וּמְנוּחָה: –

שָׂאִינִי, תִּקְוָתִי הַשְּׁלֵמָה,

לְדֶרֶךְ הַמָּוֶת הַפְּתוּחָה.

בְּעַפְרוֹת הִַחיִּים נָבַרְתִּי,

וְסָלוֹל כְּחֹלֶד-סַנְוֵרִים;

וָאִיעַף מִסֹּב בְּמִסְגַּרְתִּי,

וְגַלְגֵּל בַּזְּמַן עִם אֲחֵרִים.

בַּצַּר בִּמְחִלּוֹתַי הַחַמּוֹת,

וְהַגַּלְגַּל רַק חוֹזֵר חֲלִילָה,

בִּקַּשְׁתִּי אֶת נַפְשִׁי לְרַמּוֹת

וָאֶחְתֹּר עַד-בּוֹשׁ עִם הַמְּסִלָּה: –

וָאָיִן. אֵין חִידָה נִפְתֶּרֶת

לְאָב אֲשֶׁר הוֹלִיד לִנְצוֹרוֹת,

הַמּוֹרִישׁ בְּצַלְמוֹ תִפְאֶרֶת

לְשַׁחֲתָהּ אֶל גָּלְמֵי הַדּוֹרוֹת.

הָעוֹלָם הַזֶּה הוֹלֵךְ סָבִיב.

וּפַאֲתֵי רָזָיו נֶחְקָרוֹת;

וְלֹא יָרוּץ בּוֹ בֵן אַחֲרֵי אָבִיו

מֵעֵבֶר לִגְבוּלוֹת וּקְבָרוֹת.

---

הִמְנוֹן אֶל דִּמְעַת הַיֶּלֶד

מאת

יעקב שטיינברג

מִיּוֹם הֱיוֹת הָאָדָם לְיוֹצֵר עַז וְקַנָּא,

וּבְחַדְרֵי נַפְשׁוֹ נִתְלוּ כָל צַלְמֵי הַמַּזָּלוֹת –

נָפוֹצָה עַל פְּנֵי תֵבֵל הַמַּרְאָה זוֹ הַקְּטַנָּה,

הַמְּלֵאָה רָזִים רַבִּים וּדְמֻיּוֹת לֹא-אֻכָּלוֹת.

בְּאִישׁוֹן עֵין-יְלָדִים הִיא תִרְעַד עַד-אַרְגִּיעָה,

בַּעֲלוֹת מְטַר הַדְּמָעוֹת בַּחֲלִיפוֹת אוֹר וּנְטָפִים;

רַק רֶגַע אִוְּתָה שֶׁבֶת בָּעַיִן הַמַּדְמִיעָה –

וַאֲמִתָּהּ טוֹב לָעַד וּנְצָחִים בָּהּ נִשְׁקָפִים.

בִּנְאוֹת כָּל עָם וָאָרֶץ הִיא תַעַל בְּמִסְגֶּרֶת

עֲשׂוּיָה לֶשֶׁם חַי מִתְמוֹגֵג מֵעֲבָרָיו;

בֵּין קְרָחִים תַּעֲמָד-כֵּן כָּל דְּמוּתָהּ הַנִּגֶּרֶת,

וְאִישׁ נִלְבָּב יִמְצָאֶנָּה בִּיעָרוֹת נוֹטְפִים שָׁרָב.

מוּל נִבְרְשׁוֹת הָאשֶׁר הִיא תַזְהִיר בְּלִי-הִכָּלֵם,

לֹא יָעִיב זִיו פָּנֶיהָ אֵד-מְרִי בִנְוֵה חֵלְכָּאִים;

בִּכְאֵב וּבְסַעֲרוֹת חַיִּים רְאִי-מְצוּלָתָהּ שָׁלֵם,

עַל עֶבְרֵי תְּהוֹם וּמָוֶת בְּלִבָּהּ מַחֲזוֹת נָעִים.

רַק דִּמְעַת יֶלֶד הִיא וַתְּהִי כְּדִמְעָה פוֹתָה,

יְלִידַת שְׂחוֹק וּמְרוֹרִים וִיגוֹנִים לֹא-נֶחְקָרִים;

אַךְ אִישׁ כִּי יִרְצֶה יַחַד הַחִידָה עַד כַּלּוֹתָהּ –

וְרָאָה בָהּ פְּנֵי תֵבֵל כֹּה קְרוֹבִים וְכֹה זָרִים.

הַבֵּט בְּמַרְאָה זוֹ וּרְאֵה מַה חִישׁ תִּתְגַּלָּע

עֱנוּת מִכְּנַף הַגְּבוּרָה וְרֹךְ מִשְּׁבִי הַמְּצוּקָה;

הַשַּׁלְוָה בוֹשָׁה פִתְאֹם וַתֵּשְׂטְ כִּמְשׁוּגָה קַלָּה,

הָאֵימָה פָתְחָה לֹעַ וַתְּהִי לִתְהוֹם עֲמֻקָּה.

זוֹ תֵבֵל הָיְתָה סְדָן – וְהִנֵּה תִרְעַד כֻּלָּהּ

כְּפֶלַח נֹחַם שָׁקוּף בְּדִמְעַת-תֹּם יְחִידָה;

חָפַצְתָּ תְּפֹס וֶאֱחֹז – וּלְמוּלְךָ מַרְאָה צְלוּלָה,

אִלֶּמֶת לְכָל יֵשׁ וְחָזוֹן רַק מַגִּידָה.

כִּסְדָן לְהַלְמוּת כֹּחַ עוֹלָמְךָ רָבַץ דּוּמָם,

וּמַרְאוֹת חַיָּיו עֻלְּפוּ בַאֲבַק מוֹרָשָׁה בָלָה –

אַךְ הִנֵּה רָזֵי יַלְדוּת נִפְקְחוּ לְתֻמָּם

וְעַם-חֶזְיוֹנוֹת רַב מִבֶּטֶן דִּמְעָה עָלָה.

מַה נִּפְלָא צְבָא הַדְּמֻיּוֹת בָּרַחְצָה הָאִלֶּמֶת,

רְסִיסֵי-בְכִי עַל מִצְחָן וּבְטַל-בְּרֵאשִׁית רֹאשָׁן;

מְחוֹלָן קַל מִכָּזָב וְרִמְזָן צַח מֵאֱמֶת,

זֶה סוֹדָן רַךְ וְחָדָשׁ וְהַפִּתְרוֹן יָשָׁן-נוֹשָׁן.

לֹא קָרוֹב וְלֹא רָחוֹק בָּעֵדָה הַנַּעֲלָסָה,

אַךְ רֵאשִׁית חַיִּים הֵן וְאַחֲרִית כָּל מְגַמָּה;

לִדְמוּתָן יִשְׁכַּח אִישׁ כָּל גְּבוּלוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה –

וּבְשֶׁטֶף מְרוּצָתָן כְּתַבְנִית גּוֹרָל תַּמָּה.

רַק מַרְאוֹת בְּלוּלִים הֵם – וּבְדִמְמַת מְחוֹלָם

מִמִּדָּה אֱלֵי מִדָּה יַעֲבִירוּ שְׁלוֹם חֲלִיפוֹת: –

מֵחֻקִּים וּמַסְלוּלִים אֶל נַפְשׁוֹ שָׁב הָעוֹלָם,

וְחֶלֶד אִישׁ מִתְפָּרֵד לְחִידוֹת מַאֲלִיפוֹת.

הַבֵּט וּרְאֵה מַה מָּתוֹק זֶה תֹהוּ לֹא-פָרוּעַ,

הַבּוֹרֵא רַצֵּי פְלָאִים וְשָׂם בִּנְתִיב תְּאוֹמִים;

בְרַחֲמוֹ חֹק עַל חֹק כְּאָח עַל אָח יָנוּעַ,

בְּחֵיקוֹ יִשָּׂא בִינוֹת כְּאוּדֵי פִתְרוֹן דּוֹמִים.

פֹּה יִגְהַר תְּהוֹם אֶל שְׁאוֹל, וְאַהֲבָה רֵאשִׁית אוֹנָהּ

תְּכַס עַל עִוְרוֹן בְּשָׂרִים וּבְדִידוּת-גֵּו אֲנוּשָׁה;

הַשְּׁכוֹל יְבַקֵּשׁ פִּשְׁרוֹ וּפְדוּת הָרַחֲמִים עוֹנָה,

וְדֵעַ יָלִיט פָּנָיו וְאַדַּרְתּוֹ חִין הַבּוּשָׁה.

תַּנְחוּמֵי-צָו עַתִּיקִים בִּרְפִידַת דְּמִי וּמְנוּחָה

הַזִּקְנָה תָבִיא שַׁי לַיַּלְדוּת הַקַּשּׁוּבָה;

לְפֶתַח נֶפֶשׁ אִשָּׁה מַמְּגוּרַת גֶּבֶר פְּתוּחָה,

מִמֶּרְחַק נוֹף-הָאַהֲבָה הוֹבִילָה רַעְיָה טוּבָהּ.

וּכְמֶגֶד חָדָשׁ טַעְמוֹ וְזָר לְעֵינֵי אָבוֹת –

יִזָּרַע צְבָא צֶאֱצָאִים בִּנְקִיקֵי חַיִּים צְחִיחִים;

וּבָא כְסָס וּכְגוֹאֵל בַּחוֹמוֹת הַנִּצָּבוֹת,

וְנִלְבְּנוּ לְבֵנִים וְגֻדְּעוּ אַרְצָה בְרִיחִים.

וְהָס! הַגַּלְגַּל חוֹזֵר; הַמַּרְאָה הִתְאַפֵּקָה,

וּלְבָבָהּ קַר וּמְעֻלָּף כִּתְבַלּוּל עֵין-סַנְוֵרִים;

רַק שְׂרִידִים שְׁכֵחֵי-חָזוֹן מְרַחֲפִים עוֹד בְּחֵיקָה –

הָאוֹב עוֹד יָכִין דְּבָרוֹ וּקְסָמָיו כְּבָר חֲסֵרִים.

וּפִתְאֹם – הַס וָהָס! הַמְּשׁוּבָה כְבָר הֵרִימָה

עַפְעַפֵּי-צֵל אֶל עָל, וְעַיִן שׂוֹחֲקָה קָרְצָה;

הַיֶּלֶד יִשְׁעֶה דֹם, עֲוִית הַקֵּץ בַּדִּמְעָה,

וְעוֹד מְעַט וְנִתְּרָה כְגַלְגַּל קָטָן אָרְצָה.

וּבְרֶגַע זֶה לֹא-צָפוּי, הַקָּט וְאוֹבֵד חִנָּם –

בְּעֶצֶם לֵב הַדִּמְעָה עוֹד שַׁעַר קָט יִקָּרַע;

וּדְמוּת מִתּוֹכָהּ תָּצִיץ – לֹא תִּזְעֹם וְלֹא תִנְעָם,

רַק תַּחֲרִישׁ מִכָּל רֶמֶז וְתִנְהַר דֹּם בִּיקָרָהּ.

כַּחֲנִינָה אֲשֶׁר תִּיף בִּכְלוֹת כָּל צְרִי מִיָּדָהּ,

כִּגְמוּל לֹא הִכִּיר רִיב וְלֹא עָבַר שְׁבִיל הַקְּנָאוֹת;

כְּטוֹב לֹא יָדַע אָח, כֶּאֱמֶת לֹא נִפְרָדָה –

כֵּן דְּמוּת אַלְמָוֶת זֹאת תְּחַל אֶת פְּנֵי הַבָּאוֹת.

וּבְטֶרֶם יִגְאֶה לֵב – וְנֻפְּצָה כָל הַמַּרְאָה,

וְצָלְלוּ שְׁבָרֶיהָ בַדִּמְעָה הַכּוֹזָבֶת;

וְשָׁקְטָה עֵין הַיֶּלֶד מִסּוֹדָהּ וּמִסַּעֲרָהּ,

וְיָד חֲמוּדָה תִּמְחֶה אֶת בַּהֲרוֹת הָאַלְמָוֶת.

---

יוֹם אֶתְמוֹל כִּי עָבַר...

מאת

יעקב שטיינברג

יוֹם אֶתְמוֹל כִּי עָבַר –

וּשְׁכוֹל עַל לֹא-דָּבָר

יְצַו לְךָ אֵבֶל וּמְרִי לְלֹא-בִינוֹת;

כַּאֲסַפְסוּף שֶׁל מֵתִים אֶל פְּנֵי הָרוֹצֵחַ –

הָרְגָעִים מְבַכִּים, הַשָּׁעוֹת מַלִּינוֹת: –

אֲבוֹי לְךָ, גֶּבֶר, הַנָּס וְשׁוֹכֵחַ:

יוֹם אֶתְמוֹל זֶה עָבַר

כִּגְמוּל עַל לֹא-דָבָר.

יוֹם אֶתְמוֹל כִּי כָלָה –

וְגַאֲוָה נִבְהָלָה

תְּגַשֵּׁשׁ לַשָּׁוְא בֵּין נִשְׁכָּחוֹת פָּעַלְתָּ;

שְׂפַת עִוְעִים לֹא-תִשְׁמַע תַּעַנְךָ הַמְּזִמָּה,

הַקִּנְאָה לֹא תַעַן עַד-מָה בְּאִוַּלְתָּהּ,

וְחֶרֶשׁ רַק תֵּבְךְּ הָעֲלִילָה הַתְּמִימָה: –

יוֹם אֶתְמוֹל זֶה כָלָה

כְּתַאֲוָה נִבְהָלָה.

יוֹם אֶתְמוֹל כִּי זָכַר

תַּעֲלוּלֵי יוֹם-מָחָר,

וְצָרַר אֲמִתּוֹ בָאוֹן וּבְמַחֲשָׁבָה: –

עֲמָלוֹ הַגָּנוּז לֹא יָסוּף בִּמְהֵרָה,

וְדָבֵק כְּחֹק אֱלֵי חֻקֵּי רְבָבָה,

עַד אִם שְׂפַת מוֹרָשָׁה אֶת טוּבוֹ סִפֵּרָה:

יוֹם אֶתְמוֹל זֶה זָכַר

תַּעֲלוּמוֹת יוֹם-מָחָר.

---

וַיְהִי הָרִיב...

מאת

יעקב שטיינברג

וַיְהִי הָרִיב בֵּין עַם לָעָם,

וְחֶרֶב-מְרִי הוּחַדָּה;

מֵרִבְצוֹ תַּן-הַמָּוֶת קָם,

וֶעֱנוּת הֵחִישָׁה צַעֲדָהּ.

וַיֵּצֵא אִישׁ לִשְׂדֵה-הַקְּרָב,

וּשְׁמוֹ לַקְּרָב אַלְמוֹנִי;

וּבְלִבּוֹ שִׂיג: גּוֹרָלִי רַב,

כִּי גוֹרַל-עָם אֲדוֹנִי.

וַיֵּלֶךְ כֹּה בְלֶחֶם צַר

בְּכֹחַ זֹה הַגְּזֵרָה;

וַיִּיטַב לוֹ כָל סְגָן וָשַׂר

וּלְשׁוֹנָם חֹק דִּבֵּרָה.

וּבְרֶדֶת בְּרַד הָאֵשׁ מִמְּרוֹם

שָׁמַיִם, שְׁמֵי מִלְחָמָה, –

וַיִּגְבַּהּ לִבּוֹ עוֹד לַחֲלֹם

כִּי נַפְשׁוֹ קִרְבּוֹ רָמָה.

וּבְחָמְדוֹ בוֹר כְּחֶמְדַּת קֵן,

וּבְמַאֲרַב אֵימִים שָׁכָב –

וַיִּשְׂטֹם עוֹד וַיַּחֲרָק-שֵׁן

עַל אוֹיֵב גָּדַר דְּרָכָיו.

וּבְעָיְפוֹ מְאֹד, וְעַשׁ הַזְּמַן

בְּחַרְבּוֹ הַנִּמְהָרָה –

וַיִּשְׁלַח עוֹד הַחֵץ הָרָן

כִּשְׁלֹחַ אֶל מַטָּרָה.

וּכְתֹם כָּל קְרָב, כִּי קֵץ לַכֹּל,

וּמַזָּל עָלָיו חָמָל –

וַיֵּדַע לִבּוֹ עוֹד לִשְׁאֹל

מֵחָדָשׁ שִׂיג וְעָמָל.

וַיְחִי עַד עֵת, וְלֹא שֵׁם וָאוֹת

לְמַעֲשָׂיו לֹא-נֶחְשָׁבִים;

וַיָּמָת דַּל וְתָם כְּמוֹת

כָּל אֶחָיו הָעֲנָוִים.

---

חֲרוּזִים

מאת

יעקב שטיינברג

א

מִנְּעוּרַי קַצְתִּי דוּמָם בֶּאֱמֶת זוֹ שַׁכּוּלָה

הַטּוֹרְפָה גוּר חָכְמָתָהּ בְּפֶתַח כָּל מַטָּרָה;

כִּקְרֹא בַסֵּתֶר גּוֹרָל קְרָאַתְנִי לִקְרַאת גְּבוּלָהּ

מְזִמַּת-חַיִּים פּוֹתָה, חֲמוּדָה וַעֲקָרָה.

אֶת עָמָל לִי לֹא יָלְדָה, הַבְּכוֹר בְּטַף-הַחַיִּים,

וְאַחֲרָיו שַׁד לֹא חָלְצָה לַקִּנְאָה הַזּוֹלֵלָה;

מָלֵאתִי חֶמְדַּת יָחִיד בְּחָסְרִי אֶת הַשְּׁנַיִם,

כִּקְטֹן עֲלִילוֹת חֻקִּי חוֹבָתִי בִי גָדֵלָה.

ב

בְּגָדְלִי דָבְקָה בִּי עֲנָוָה זוֹ נִלְעָגָה

הָרוֹאָה גְמוּל בֶּעָבָר וְצֵל הֶעָתִיד טוּבָהּ;

הַגֵּא מִסֻּבְּכוֹ יֶחֱרַד אִם הוֹוֶה דָבָר הָגָה,

וְלֹא יֹאבֶה שְׂפַת-רְחוֹקוֹת וַאֲמִתָּן הָעֲזוּבָה.

וְגַם אֲנִי יֵשׁ אֶחֱרַד לִמְנָת הָעֵת הַחַיָּה,

וּשְׁבֹר רַעֲבוֹנִי בָהּ וּצְהֹל וּלְחשׁ בְּחֵיקָהּ: –

אַתְּ נַחֲלַת אִישׁ, אַתְּ אֵם כָּל-גְּמוּלוֹת, אַתְּ הָרַעְיָה –

וְהֵן כְּצֵל וַחֲלוֹם וְחַסְדָּן תִּקְוָה רֵיקָה.

ג

שְׂדֵה-קְבָרוֹת כְּכַף-אִישׁ, וּבְתַכְרִיךְ נְיָר רָעוּעַ

כָּל מֵתַי פְדוּיִים יַחַד מִתְּמוֹל זֶה לֹא הִכִּירָם;

הַיּוֹם בְּעַיִן דְּשֵׁנָה מִתְמוֹדֵד עַל צַעֲצוּעַ,

גַּלְגִלֵּי מָחָר קַלִּים יָסֹבּוּ כְבָר עַל צִירָם.

מֵחֵיק הַיּוֹם גֹּרַשְׁתֶּם, הָהּ שִׁירַי הַנִּגְנָזִים,

וּבְאוֹר תָּגוּרוּ שׁוּט – כְּחֹק לְחוֹבְקֵי-רִמָּה;

וּבְרֶדֶת לֵיל עַל עָם תָּקוּמוּ עוֹד לִרְמָזִים

וּבְנִיב-רְפָאִים תֶּהְגֶּה לְשׁוֹנְכֶם הַמַּחְכִּימָה.

ד

הֵם אָהֲבוּ הֱיוֹת טְעוּנִים כָּעֲנָפִים,

וּתְלוֹת הֲמוֹן כָּל פִּרְיָם עִם גֹּבַהּ מַבַּט-עָיִן;

מְשַׁל חַיֵּיהֶם רַךְ כְּשִׂיחַ עָלִים רָפִים,

כְּיָרֹק רַעֲנָן נַפְשָׁם וּקְלִפָּה לְבשׁ לֹא תָהִין.

וְתַחְתָּם עוֹמֵד גֶּזַע, וְעֵדוּת יָמָיו שְׁפוּנָה

בְּטַבְּעוֹת-שִׁרְיוֹן נִקְשׁוֹת כְּעֵין הַחוּם הַנּוֹבֵל;

לְשַׁד כִּלְיוֹתָיו מַחֲרִישׁ וּבְפָנָיו שֵׂיבַת-תְּלוּנָה,

וּזְבוּל שָׁרָשָׁיו יַחַד בְּמַחְשַׁךְ אֶרֶץ טוֹבֵל.

ה

הַשַּׁלִּיט, הוֹוֶה שְׁמוֹ, שְׁכֵחַנִי בֵין עֲבָדָיו,

עַל כֵּן יָשַׁבְתִּי פְרָזוֹת, לֹא אִישׁ בַּחֲצַר הַמְּלוּכָה;

וָאֵרֶא אוֹכְלֵי-לַחְמוֹ, וָאֵרֶא אֲשֶׁר נָדָב –

וָאֵלֵךְ סְחוֹר וּסְחוֹר לַסְּעֻדָּה הָעֲרוּכָה.

תָּעִיתִי כֹה וָכֹה מֵאַחֲרֵי גְבוּל וְחוֹמָה,

וּלְעִתִּים צֵאת הִרְחַקְתִּי וְשׁוּט עַד שְׂדֵה-עֲתִידוֹת;

מֵרָחוֹק קוֹל שָׁמַעְתִּי כַּעֲדַת סָרִיסִים הוֹמָה –

וּבְלִבִּי קִנְאוֹת עָתִיד, מְתוּקוֹת וּמַחֲרִידוֹת.

ו

פָּרָשַׁת דַּרְכֵי-אִישׁ, הַקְּצָרָה וְהַסְּתוּמָה,

לַשֶּׁקֶר רַק נִכְתֶּבֶת בְּעֵט-שְׂכִירִים מָהִיר;

חֲנֻפָּה, נוֹצָה קַלָּה, תְּסַלְסֵל תָּג לְתֻמָּהּ,

מִדְּיוֹ-צְדָקוֹת שְׁמֵנָה הַכְּתָב מֵאֵלָיו יָאִיר.

וּבְבוֹא הַזְּמַן לִשְׁפֹּט – לֹא יוּכַל לַתַּעֲלוּלִים,

כִּי רַב מִסְּפֹר הֲמוֹנָם וְתֹאַם רַב בִּכְזָבָם;

בַּסֵּפֶר הַקַּדְמוֹנִי נִבְלָעִים גְּוִילִים פְּסוּלִים,

וְשַׂר-הַזְּמַן בְּחָפְזוֹ לֹא רָאָם וְלֹא קְבָבָם.

ז

בְּעָנְיִי וּבְשִׁפְלִי בִּמְקוֹמִי שָׁם צָנַחְתִּי,

וְדִבַּת לֵץ מְצָאַתְנִי עַל עִיַּי הַנִּכְלָמִים;

יָגֹרְתִּי שְׁכוֹל וְחֶרְפָּה עַד כְּלוֹת הֲבֵל-מְלַאכְתִּי,

וְלֹא חָטְאוּ שְׂפָתַי לֵאמֹר: כְּבָר הָיָה לְעוֹלָמִים.

וּבְשׁוּב כָּל נִדְּחֵי רוּחִי – מְצָאוּנִי בְּמִשְׁכָּנִי,

לְרַגְלַי סִיגִים בְּלוּלִים וּבְאֵשׁ הַכּוּר הַיָּשָׁן;

וַיְהִי הַכֹּל כְּשֶׁהָיָה: הַצּוֹרֵף תָּם וְעָנִי,

וּסְבִיבוֹ דְמִי-אַשָּׁפִים וְנֵד מֵאֵשׁ וְעָשָׁן.

ח

בִּצְבַת הַכְּאֵב עֲשׂוּיָה הַמְּלִיצָה הַנִּצְרָפָה,

הַפּוֹדָה אִישׁ וָעָם מִשְּׁבִי שִׁגְיוֹנוֹת בָּלִים;

מְשַׁל-הַחֵן כִּסְלִיחָה, וּמְעַט נִיחוֹחַ שָׂפָה

כַּאֲפֵר-חֲרָטָה דַק יְשַׁו עַל זְדוֹן הֲבָלִים.

בִּרְבוֹת הַטּוֹבָה תִּיף הַשָּׂפָה הַָאַמִּיצָה,

וְדִבְּרָה תֹם וּנְכֹחָה כְּאֵשֶׁת אִישׁ מַצְלִיחַ;

וּמַזָּל רַע וְשׁוֹקֵק יְגַל עֲדִי הַמְּלִיצָה,

וְהֵנִיס יוֹם בְּחִידוֹת וְהִרְנִין לֵיל בְּשִׂיחַ.

ט

הַיֵּאוּשׁ מִצְפֶּה רָם, וּצְרִיחָיו הַנִּזְעָמִים

נִפְתָּחִים לְעֵת מְצֹא לְאֶחָד זָר וּפֶלִאי;

מִסָּבִיב חַרְשֵׂי חַיִּים וּמוֹץ וּמְכִתַּת גְּלָמִים –

וְעֵין הַזָּר בּוֹחֶנֶת וְשִׂים וֶאֱצֹר בַּכֶּלִי.

מַה שִּׁמְךָ, צִיר וָהֵלֶךְ, וְאַמְתַּחְתְּךָ מַה פִּתְרוֹנָהּ?

– הַנּׂחַם שְׁמִי, וְכִלְיִי – כּוּר אַחֲרוֹן לָאַמִּיצִים;

הִצַּלְתִּי מְעַט מִזְעָר, דֵּי-צְרֹף בְּאֵשׁ אַחֲרוֹנָה –

עֲרֹךְ וּשְׂפֹת הַכּוּר, וְעָלוּ תִימְרוֹת גִּצִּים.

י

הַזִּקְנָה שָׁלְחָה רָץ… אֵיךְ אֶפְתַּח לְךָ, הַמְבַשֵּׂר –

וְאַגַּן הַדִּמְיוֹן רַב בְּיָדַי הַנִּמְהָרוֹת?

– זְרֵה כָל רַצֵּי קֶצֶף וְחֵן לֹא-עַז תְּחַסֵּר,

וְהָיוּ חֹפֶן-יָד עֲנֻגּוֹת וִיקָרוֹת.

זֶה סָר וְאָחִיו בָּא… אֵיךְ אֶפְתַּח לְךָ, הַמַּלְאָךְ –

וּזְעֵיר מִיִּקְרוֹת דּוֹר בְּכַפִּי הַחֲרֵדָה?

– נְטשׁ תַּחְתֶּיךָ כֹּל כִּגְבוּרַת אִישׁ וְסַלָּח,

וְיַצְאוּ כוֹרֵי-עָם וְחִפְּשׂוּ הָאֲבֵדָה.

---

גַּם כִּי אֶתֹּם לָרִיק

מאת

יעקב שטיינברג

גַּם כִּי אֶתֹּם לָרִיק, וַעֲמָלִי הַזַּךְ

יַד אֱוִילִים תִּטְּשֶׁנּוּ בְּאַשְׁפַּתּוֹת הַדּוֹר –

בִּרְכַּת עָנְיִי בְּמוֹתִי לֹא אֹבֶה עֲצֹר:

לוּ יִשָּׂגֵב כְּחָדָשׁ לְבַבְכֶם שֶׁשַּׁח!

לִבְּכֶם שׁוֹשָׁן בַּסְּתָו: נוֹדֵף רֵיחוֹ הַטּוֹב,

אַף גַּם יִיף בִּדְמִי גָן, עַד הָרוּחַ לֹא נָד;

פִּתְאֹם יַשִּׁיר מֵאֵלָיו, וְלֹא נָגְעָה בּוֹ יָד,

מְטַר עָלִים רֵיחָנִים כְּשַׁלֶּכֶת לָרֹב.

כָּכָה יִפְּלוּ יִצְרֵיכֶם, מֵתִים פֶּלִאים לִמְאֹד,

כְּרוּתֵי-חֶרֶשׁ מִלֵּב וְעֶדְנָתָם עוֹד בָּם;

נִגְרָר חִנָּם אַחֲרֵיכֶם זֶה שֹׁבֶל הַדָּם

בְּכָל אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בְּאַרְצוֹת-הַנּוֹד.

---

כְּתֹם גַּם קְצִיר אֵין-חֵפֶץ...

מאת

יעקב שטיינברג

כְּתֹם גַּם קְצִיר אֵין-חֵפֶץ, וְרַב חֲרוּל הַמְּשׁוּגָה

בַּחֲצַר הַחַיִּים פְּנִימָה, כִּי רָפְתָה יָד נְכוֹנָה;

כָּל שְׂדֵה-הֶעָבָר נֶעֱזַב לַשִּׁכְחָה הָעֲנֻגָּה,

וּכְעֵבֶט דַּלִּים תִּשְׁבֹּת הַחֶלְקָה הָאַחֲרוֹנָה; –

עֵת מְרִי, אֲחִי הָעֹנִי, – כְּשִׁכּוֹר בֵּין מַדּוּחִים –

יִתְפַּלֵּשׁ אַף יִתְקוֹמֵּם אֶל פִּתְחֵי יָמִים רָעִים;

וּמוֹתַר תִּקְוַת אִישׁ וּשְׁאָר זִכְרוֹנוֹת בְּרוּכִים –

בִּנְקִיק הֲזָיָה נִדָּח יְבַקְשׁוּ מִפְלַט-פְּלָאִים; –

כִּכְלוֹת גַּם רָעָה זֹאת אֶל נַפְשְׁךָ, הָאָמָּן –

זְכֹר כִּי עֶרֶב בָּא וּבְחָפְזָה צְלָלִים בּוֹנִים;

כְּבָר סֻלָּם מֻצָּב נָכוֹן אֶל עֹפֶל הָאַרְגָּמָן,

עֲלֵה – וְנָפַל אָחוֹר וְנִשְׁבַּר כַּד-אֶבְיוֹנִים.

---

הַבְּתוּלוֹת מֵרָגוּזָה

מאת

יעקב שטיינברג

הֲמוֹנִים הֲמוֹנִים בִּנְתִיב הַכּוֹכָבִים,

וְצוֹפִים יָבִיאוּ בְּמִסְפָּר אֶת צְבָאָם;

כְּחָק-אֵל בַּל-יִמּוֹט גְּבוּלוֹתָם נִצָּבִים,

וְחֹק לֹא יְכַזֵּב הָאֵל אִם לֹא זָעָם.

וּתְבוּנַת הָאָדָם מִמַּעַל נִפְתַּחַת.

וּלְמִשְׁטָר צוֹפִיָּה הָאָרֶץ מִתָּחַת.

אַךְ תְּמוּרוֹת וְחִידוֹת בִּמְזִמּוֹת הָעִתִּים.

וְתַאֲוַת הַנְּצוּרוֹת עַד מָרוֹם חוֹתֶרֶת.

וְהוֹבְרֵי-שָׁמַיִם בָּאוֹתוֹת מַבִּיטִים,

וּכְנִכְתָּם לְעֵינָם נְתִיב-הַתִּפְאֶרֶת.

הֵם צוֹפִים בַּמַּחֲזֶה וּגְמוּלָם נִפְלָאוֹת,

וּמְבַשְׂרִים אֶל-נָכוֹן הַבְּשׂוֹרוֹת הָרָעוֹת.

וַיֻּגַּד בָּעָם: דָּרַךְ כּוֹכָב לֹא-נוֹדָע,

וּבְדַרְכּוֹ יִתְנַכֵּל אֶל מַסְלוּל אֲדָמָה;

זֶה שִׁבְטוֹ כְּחֶרֶב, אֲיֻמָּה בְּהוֹדָהּ,

וְאֹדֶם נְקָמוֹת בְּעֵינוֹ הַקָּמָה.

מֵאַחֲרָיו מְצוּלוֹת עַרְפִלִּים נִסְעָרוֹת,

כְּרִשְׁתוֹת אֲבַדּוֹן לְיוֹם-הָעֲבָרוֹת.

וַתִּגְדַּל הָאֵימָה וַתֶּחֱזַק בֶּעָרִים,

כִּי רַבָּה כָּל תְּנוּבָה בִּשְׂדוֹת הַחַטָּאִים;

כִּשְׂמָמִית תְּתַפֵּשׂ בָּרְחוֹבוֹת הַצָּרִים,

כְּפֶרֶס תְּקַנֵּן עַל בָּתִּים נִשָּׂאִים.

וְחִישׁ אֲבַק-עִיר אֶת הַזְּוָעָה יַפְרִיחַ,

וּזְבוּבֵי בַּלָּהוֹת נִבְרָאִים מִשִּׂיחַ.

וְרָגוּזָה הָעִיר אַף הִיא הָמְתָה לַשְּׁמוּעָה

וַיְשַׁוַּע לְנֹחַם וּצְדָקָה גַם עַמָּהּ;

הַחוֹטֵא בָהּ יֵבוֹשׁ מִדַּרְכּוֹ הַפְּרוּעָה,

מִשֹּׁבֶל עַנְוָתָהּ – הַנֶּפֶשׁ הַתַּמָּה.

כִּי עַז יוֹם-הַמִּשְׁפָּט – וְאִישׁ לִבּוֹ נָבוֹן

לֹא יִשָּׂא מַעֲמָסָה, אִם חֶסֶד אוֹ עָווֹן.

כְּנֵטֶל לַלֵּב הֵד הַמַּעֲשִׂים הַגְּמוּרִים,

וּמְחוֹת אוֹתָם יֵלֶא גַם גִּבּוֹר גַּם חָכָם;

אַךְ כְּבֵדִים מִכֹּל מַאֲוַיֵּי בִכּוּרִים,

לֹא חִלְּלָם עֹנֶג וּכְאֵב לֹא חֲנָכָם.

מֵעֹצֶב מַעֲמָסָה, עֲנֻגָּה וּסְתוּמָה,

מִתְאַפְּקָה וּמְצַפָּה הַבְּתוּלָה בְּתֻמָּהּ.

וַיַּךְ נֹחַם עַז אֶת כָּל בְּתוּלוֹת הַקִּרְיָה,

וּבְשָׂרָן עֲלֵיהֶן מַזְכֶּרֶת שִׁגָּיוֹן;

לְבָבָן יִתְפַּלֵּץ כִּקְלִפָּה מִפִּרְיָהּ,

וְתֻמָּן הַקּוֹרֵן תֵּדַעְנָה רַק עָיֹן.

וּכְכַלָּה בִּמְלֹאת אַהֲבָתָהּ הַכְּלוּלָה –

עַל דּוֹד תְּשׁוּקָתָהּ תִּתְרַפֵּק כָּל בְּתוּלָה.

חִישׁ נוֹקְפִּים הַיָּמִים, וְגֶפֶן-הַחַיִּים

כְּמוֹ מִסְפַּר יְרָחִים שָׂרִיגֶיהָ עוֹד תַּעַשׂ;

אֵין צַו וְאֵין נוֹגֵשׂ עִם עַנְוַת עַרְבַּיִם,

וּבְטֶרֶם-לֵיל חָדְלוּ גַם לַעַג גַּם כָּעַס.

אַךְ אַהֲבָה וָנֹעַר, הָאָח וְהָאָחוֹת,

מַעְפִּילִים אֶל חִשְׁקָם בִּדְרָכִים נִדָּחוֹת.

יֵשׁ כֵּף עִם-רָגוּזָה: אֶל צַלְעוֹת גַבְנֻנָּיו

תִּתְעַלֵּם מְצוּלַת-יָם עַזָּה וּשְׁחֹרָה;

רַק שְׁבִיל-פֶּרֶא אֶחָד אֶל שִׂיאוֹ יְגֻנָּב,

וּבְקֶרֶב הָעָם “כֵּף-הָאֵימִים” לוֹ קֹרָא.

וְשָׁם, עַל תְּהוֹם יָם וּתְהוֹם יוֹם-הַפְּקֻדָּה,

הִתְעַלְּסוּ הַבְּתוּלוֹת בַּעֲזוּבָה חֲמוּדָה.

בִּמְסִלַּת נֶאֱהָבִים הָעֵת תָּחִישׁ צַעֲדָהּ,

וּכְלֶכְתָּהּ כֵּן תַּבְשִׁיל אֶת פְּרִי-הָאַהָבִים;

וּכְתֹם רֵאשִׁית חֶמְדָּה הָעַלְמָה לְבַדָּהּ

מִנֹּחַם כְּבָר תֵּבְךְּ עַל חֲלוֹמוֹת נֶעֱזָבִים.

הַשְּׁכוֹל וְהָעֹנֶג כְּאַחִים תְּאוֹמִים,

וְכָזָב יֵשׁ עָף עַד חֶזְיוֹנוֹת מְרוֹמִים.

לַשָּׁוְא נִבְּאוּ צוֹפִים נוֹרָאוֹת נִשְׂגָּבוֹת,

כִּכְתָב עַל פְּנֵי מַיִם כֵּן צִיּוּן בַּזְּמַנִּים;

הָאָרֶץ הַיְשָׁנָה כְּאֶרֶץ נְדָבוֹת,

וּבִטְחוֹן אֵין-חֵקֶר פָּנֶיהָ מְתַנִּים.

רַק אֻמְלָל וְנוֹאָשׁ מֵאַהֲבַת סְתָרִים

יַרְשִׁיעוּ אֶת הַבְלֵי הַחַיִּים הַיְקָרִים.

וּבְשׁוּב הֲבֵל-עוֹלָם וַתָּשָׁב הַכְּלִמָּה.

וּגְמוּל שָׁב לַהוֹן וּכְאֵב לָאֲבֵדָה;

מְעַט דִּבַּת כָּבוֹד לַנֶּפֶשׁ נְעִימָה

מִסְּגֻלַּת שִׁגְיוֹנוֹת יְקָרָה וּכְבֵדָה.

וְעַלְמוֹת הַחֵן, אֲשֶׁר הָרוּ לִתְשׁוּקָה,

לְנַפְשָׁם כְּבָר חָפְרוּ בְּאֵר-תּוּגָה עֲמֻקָּה.

בַּחוּץ וּבַחֲדָרִים תְּשַׁכֵּל הַבּוּשָׁה,

וְרַחְמָן יֶהֱמֶה מֵרֹךְ בְּלִי-הֲפוּגוֹת;

וְשָׁם, עַל הַכֵּף, מְנוּחָתָן נְטוּשָׁה,

וּשְׁסוּעָה הִיא כֻלָּהּ מִנְּשִׁיקוֹת עֲנֻגּוֹת.

וְשָׁמָּה תָבֹאנָה אֶת שִׁבְרָן לְתַנּוֹת,

וְתוּר אַחֲרֵי שִׁבְרָן מְנוּחוֹת שַׁאֲנַנּוֹת.

וּבְאַחַד הַיָּמִים וַתִּגְמֹל עֲצָתָן,

וַיֵּלְכוּ נֵד אֶחָד בַּכֵּף אֶל הַמְּנוּחוֹת;

הַיָּם רָם לִקְרָאתָן כְּאוֹהֵב וְחָתָן,

וּמִשְׁבְּרֵי תְהוֹמוֹ כַּזְּרוֹעוֹת הַשְּׁלוּחוֹת.

וּבְקָפְצָן עוֹד עַלְמָה אֶל עַלְמָה דָבֵקָה –

וַתִּסְגֹּר עֲלֵיהֶן הַמְּצוּלָה אֶת חֵיקָהּ.

---

[כפשעים לא-יכופרו גם פשעי אב לילדיו]

מאת

יעקב שטיינברג

כִּפְשָׁעִים לֹא-יְכֻפְּרוּ גַם פִּשְׁעֵי אָב לִילָדָיו,

לֹא תִמְחֵם עוֹד בְּחָפְזָה זוֹ אַהֲבַת-נֹחַם קְרוֹבָה;

לֹא יוֹעִיל הוֹן הַלֵּב עִם חַסְדּוֹ אֲשֶׁר נָדָב,

וְעָרְמַת גְּמוּל לְרֹב וּזְמַן, אֲבִי כָל-טוֹבָה.

כַּחֲצַר אֶבְיוֹנִים נִרְפִּים כֵּן תֵּבֵל זוֹ נִדָּחָה,

וּבוֹר הַחַיִּים נֶאֱלַח בִּקְרוּם חֲנֻפָּה שְׁמֵנָה;

רַק יַלְדוּת אַחַת יֵשׁ לְזֵכֶר וְלִבְרָכָה,

בְּלִבָּהּ עֶרְגַּת-כֹּל וְקִנְאַת-תֹּם בְּעֵינָהּ.

מִי פֶתִי יֵרְדְּ בְּחֻקָּיו וּבָא בַהֲמוֹן תְּאוּנָה

עַל חֶמְדָּה זוֹ הַטְּלוּלָה בְּאֵימוֹת-חֵן וּדְמָעוֹת?

לַנִּגְלוֹת לָנוּ רִיב; אֶל תְּלוּנַת יֶלֶד שְׂפוּנָה.

כְּאִלְּמִים רַק נְגַשֵּׁשׁ לְרַחֵם וּלְהִשְׁתָּאוֹת.

---

[בין עיי עולם זה מה קל ליגע-עינים]

מאת

יעקב שטיינברג

בֵּין עִיֵּי עוֹלָם זֶה מַה קַּל לִיגַע-עֵינַיִם

לָתוּר אַחֲרֵי הַתֵּל הַצּוֹפֶה פְּנֵי מְנוּחָה;

עֲלוֹת וַחֲזוֹת מִשָּׁם, וַחֲשֹׁב: לֹא עֵת מֹאזְנַיִם,

לִשְׁקֹל בְּאֵימַת כְּסִיל זוֹ אַחֲרִית גֶּבֶר דְּלוּחָה.

אִם אֻמְלַל מַעֲשֶׂה אִישׁ וְהָשְׁלַךְ בְּאֵין-רוֹאִים

כִּפְרִי מִכַּף הַיֶּלֶד הַשָּׂשׂ לִמְשׁוּבַת חִנָּם, –

עַל-מָהּ עוֹד מְדֹד בְּזֶרֶת הַשְּׁבִיל אֶל חוֹר-מַחֲבוֹאִים,

מַה מֵּלִיץ לְנִפְשָׁעִים וּמְחוֹת לֹא יֵדַע דִּינָם?

זֶה פְּרַקְלִיט שָׁב מִדִּין וְכִפַּת רֹאשׁוֹ שְׁמוּטָה,

וּמִצְחוֹ מַעֲלֶה אֵד מִפִּלְפּוּל חַם בַּמֹּחַ: –

וּפָרַט שׁוּב נְאוּמוֹ וְ“הֵידָד” שָׁוֶה פְּרוּטָה

יַעֲטֵהוּ רֶגַע הֶבֶל לְחַטֵּט וְלִשְׂמֹחַ.

---

[על-מה יקרת כה?]

מאת

יעקב שטיינברג

עַל-מָה יָקַרְתָּ כֹּה? –

זֶה גוֹרָל לִי כְרֵעַ,

וּבְטֶרֶם אֶרְאֶה מָוֶת עוֹד מַרְאוֹת לִי נְכוֹנִים;

הַזְּמַן יַנְחֵנִי שֶׁפִי, וּבַאֲשֶׁר אֶתְמַהְמֵהַּ –

שָׁם תִּפְרֹץ דְּמוּת לְרֹב וְתִיף עֲשֶׂרֶת מוֹנִים.

עַל-מָה אֻמְלַלְתָּ כֹּה? –

זֶה גוֹרָל לִי כְחָנֵף,

לֹא יֵשֵׁב שֶׁבֶת-אָח עַד צְמֹחַ גְּדוֹלָה אַחַת;

רַק קְטַנּוֹת, זֵר בְּלִי-שֵׁם. אַךְ טוֹב הָעֵץ הֶעָנֵף: –

אֲמִירוֹ זֵכֶר רָם וְצִלּוֹ יִשְׁבְּ מִתַּחַת.

עַל-מָה שָׁלַוְתָּ כֹּה? –

זֶה גוֹרָל לִי אַכְזָרִי,

וּכְעָנְיִי כֵּן גֵּרְשַׁנִי מִקְּרֹב אֶל רֹךְ הַדְּאָגָה;

וְהוּא לִמְּדַנִי רְאוֹת מִלְּבָבִי וּמִבְּשָׂרִי –

עַד אִם גַּם בּוֹ וּפְחָדָיו לְבָבִי עוֹד לֹא הָגָה.

---

[אחזנו לשווא - וזכרתם כי נידחתי]

מאת

יעקב שטיינברג

אֶחֱזֶנּוּ לַשָּׁוְא – וּזְכַרְתֶּם כִּי נִדַּחְתִּי,

וְנִקְלוֹת אֵין בְּכַפִּי, מִבְּרִיתְכֶם הַחֲנֵפָה;

וּגְרַרְתֶּם כְּנוֹשָׁנוֹת כָּל שָׂרִיד בְּאַמְתַּחְתִּי,

וּקְרֹא: יְחִי הָאִישׁ, וְשֶׁבַח מְלֹא-הָאֵיפָה.

וַאֲנִי כְבָר צֵל לֹא-עָז וְגֵר גַּם אָז בֵּין צְלָלִים

וְנוֹטֵר לֹא יִתְּנֵנִי בְסוֹד חֲנוּטִים קְדוֹשִׁים;

זֶה מֹחִי קְלִפָּה רֵיקָה, וּסְפָרַי הַנִּבְהָלִים

מָגִנָּם אָבָק רַב מִפַּחַד כְּסִילִים נוֹשִׁים.

וּבָאתֶם בֵּית-הָעֵקֶד וְעַלְעֵל בָּם בִּרְעָדָה,

וּשְׁאֹל: מָה רֹגֶז זֶה וְאֵיכָה זְמַן לֹא בְלָמוֹ;

וְאָץ לְהָשִׁיב אַיִן. הָאֶחָד אֲשֶׁר יָדַע –

לְבָבוֹ קִיא-תוֹלָעִים וְאֵד בֵּין אֵדִים דָּמוֹ.

---

בַּלָּדוֹת

מאת

יעקב שטיינברג

א: הַדְּאָגָה

אֶת סַף בֵּיתוֹ עָבַר הַצּוֹרֵף, וַיַּרְא

כִּדְמוּת מִתְפַּלֶּשֶׁת בָּאֵפֶר הַקַּר.

וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: הֲלֹא זֹאת הַדְּאָגָה;

וַתִּלְעַג לִבְרִיחִי הָעַז, כְּמִנְהָגָהּ.

וַיֵּשֶׁב לְלַבּוֹת הָאֵשׁ בְּרֹאשׁ שַׁח;

מְזִמָּה בְרוּחוֹ וּבְפִיו מַעֲנֶה רַךְ:

– הִכָּבְדִי וּגְשִׁי עַד הָאֵשׁ, וּלְיַד כּוּרִי

כְּאַחַת נַעֲרוֹתַי הַטּוֹבוֹת תָּגוּרִי.

הִיא זָעָה וְנָעָה כַגּוֹרָל הַמָּט;

הַצּוֹרֵף מְפַתֶּה וּמַחְנִיף בַּלָּט:

– עוֹד זְעֵיר וַאֲחַבְּקֵךְ, אֲחוֹתִי דוֹאֶבֶת;

עִזְרִינִי וּפְחִי עוֹד גַּם אַתְּ בַּשַּׁלְהֶבֶת.

הִיא נִגְּשָׁה, וַתֵּיטֶב לָשֶׁבֶת בִּמְקוֹם

שָׁם תַּאֲוַת הָאָמָּן נִצְרֶפֶת עַד-תֹּם.

וּבְאָזְנָהּ בָּא לַחֲשׁוֹ: עַל כֵּן לָךְ קָרָאתִי, –

כִּי חָסְרָה עוֹד רֶטֶט הַכְּאֵב יְצִיקָתִי;

וְעַתָּה שְׁמָעִינִי וְקִסְמִי לַיְקוֹד. –

וַתִּשְׁמַע וַתִּפָּת וַתִּגְהַר מְאֹד.

וַיֵּט וַיֹּאחֲזֶנָּה בְּרֶגֶשׁ וּבְאֵיבָה,

וַיַּשְׁלֵךְ אֶת טַרְפּוֹ לָאֵשׁ הָרְעֵבָה.

וַיִּשְׁמֹר אֶת סוֹדוֹ. רַק נוֹדְעָה מֵאָז

מְלַכְתּוֹ הַטְּבוּעָה בַעֲדָיֵי הַפָּז.

ב: הַגָּבִיעַ

וַיֶּחְכַּם הַמֶּלֶךְ וַיַּגְדֵּל אֶת שְׁמוֹ,

וַיְבַקֵּשׁ עוֹד חָכְמָה וַיֵּלֶא לִמְצֹא.

וַיִּשְׁלַח לַצּוֹרֵף: עֲשֵׂה לִי גָּבִיעַ,

וְיִהְיֶה לִי אוֹב וּפִתְרוֹנִים יַבִּיעַ.

וַיִּצְבֹּר הַצּוֹרֵף אֶת זְהָבוֹ הַמְעָט,

וַיַּשְׁלֵךְ לַכּוּר – וּפִיו דּוֹבֵב בַּלָּט.

וַיְהִי בְּהַחִלּוֹ לְדוֹבֵב לְחָשָׁיו,

לָשִׁית בַּגָּבִיעַ קוֹל אוֹב, כַּאֲשֶׁר חָשָׁב –

וַיּוּעַם וַיִּקְדַּר הַזָּהָב הַטּוֹב,

וַיְהִי כִפְנֵי סִיגִים נִשְׁכָּחִים לָרֹב.

וַיִּשֹּׁם הַצּוֹרֵף, וַיְחַבֵּל תַּחְבּוּלָה;

וַיִּצֹּק מִכֶּסֶף הַיְצִיקָה הַצְּלוּלָה.

וַיָּנַע אֶת שְׂפָתָיו. אַךְ לַחַשׁ הָרָז

הִתְנַכֵּל לַכֶּסֶף וְזָהֳרוֹ גָז.

וַיֶּחֱרַד הָאִישׁ וַיֵּשְׂטְ מִן הַשְּׁנַיִם,

וַיְגַשֵּׁשׁ וַיִּמְצָא בְדִיל בֶּן-כִּלְאַיִם.

וַיּוֹסֶף לָצֶקֶת וַיִּלְאַט בְּפִיו,

וַתִּצְלַח הַמְּלָאכָה וַיּוֹשַׁע הַנִּיב.

וַיְכַל מַעֲשֵׂהוּ, וּגְבִיעַ הַקְּסָמִים

הִתְנַבֵּא וַיְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן הַחֲכָמִים.

וַיְצַף אוֹתוֹ זָהָב וַיּיף עַד-בְּלִי-דָי;

וַיָּבֵא לַמֶּלֶךְ וַיִּתֶּן לוֹ שָׁי.

ג: הַהֶבֶל

הַהֶבֶל הִתְחַפֵּשׂ וַיִּדְפֹּק כְּגֵר

עַל דֶּלֶת בָּעִיר, וְהַצּוֹרֵף עוֹד עֵר.

וְלֹא אָבָה פָתוֹחַ – אַךְ צָו לָאוֹרֵחַ;

וַיִּפְרֹץ הַזָּר, וְהָאִישׁ אַךְ פּוֹתֵחַ.

וַיֵּשֶׁב וַיַּחְתֶּה בָאֵשׁ הַדּוֹעֶכֶת,

וַיְמַשֵּׁשׁ וַיִּשְׁאַל לִפְזוּרֵי מַתֶּכֶת.

וַיַּעַן הַצּוֹרֵף, וְאִם הִתְמַהְמֵהַּ:

זֶה כַסְפִּי לִי-עֶבֶד וּזְהָבִי כְרֵעַ.

וַיֹּאמֶר: אִם תִּתֵּן לִצְמִיתוּת לִי אֵלֶּה –

וְאֶתְּנְךָ לְשֵׁם וּבְפָעָלְךָ לֹא תֵלֶא.

וַיֵּבוֹשׁ הַצּוֹרֵף מִצְּחוֹק וַעֲנָוָה,

וַיִּקְרָא: כִּדְבָרְךָ! אַךְ מוֹפֵת לִי הָבָה.

כֵּן יִהְיֶה! – עָנָהוּ, – וּבְזֹאת תֵּדַע כֹּחִי

כִּי עוֹשֵׂה נִפְלָאוֹת מֵעוֹדִי אָנֹכִי.

– שְׁבֵה שֶׁבְיְךָ חִנָּם בְּצַלְמֵי מְלַאכְתִּי,

וֶאֱצָל-לְךָ בְּרָכָה מֵאֲשֶׁר בֵּרַכְתִּי.

כֹּה דִבֵּר הַלָּז; וּבְפִיו עוֹד מְשָׁלוֹ –

וַיֶּחְמַר בַּכּוּר שָׁם, גַּם יָרוֹד גַּם עָלֹה.

וּבְטֶרֶם יְלַבֶּה לֶהָבָה כְּחֻקָּהּ –

וּדְמוּת לֹא-שֹׁעֲרָהּ כַּחֹק כְּבָר יְצוּקָה.

– עוֹד הַאֲמִין לֹא אֹבֶה – כִּי גְמוּל גַּם בִּרְמִיָּה;

עֲשֵׂה לִי בְאֵשׁ, וּבְחַנְתִּיךָ בַּשְׁנִיָּה.

וּכְדַבְּרוֹ כֵן צָחַק הַצּוֹרֵף, כִּי מָנָה

מִנְּעוּרָיו גַּם תְּכָכִים בָּאֵשׁ הַנֶּאֱמָנָה.

אַךְ קַלָּה וּצְחִיחָה כְּבַת-הַמַפּוּחַ,

הִתְלַבְּטָה כְבָר אֵשׁ לַכּוּר הַנָּפוּחַ.

וּכְרוֹחֵץ מִתְפַּנֵּק מֵרַחְצוֹ כִי עָלָה –

מִלַּהֲבָהּ כֵּן עָלְתָה הַדְּמוּת הַנִּדְגָּלָה.

וְהַצּוֹרֵף עִם נַפְשׁוֹ; וַיַּהַס הֲמוֹנָהּ,

וַיִּפְצַר בָּאִישׁ: עוֹד לִי זֹאת לָאַחֲרוֹנָה: –

עֲשֵה כְחֶמְלָתִי לִיצוּר הַגִּלְגּוּלִים,

וּפְרֹשׂ אֲפֵר חַיִּים עַל פָּנָיו הַגְּאוּלִים.

וַיְמָאֵן הַזָּר, כִּי לֹא נֻסָּה בְזֹאת;

וַיֹּאמֶר: שַׁלְּחֵנִי, לֹא אוּכַל עֲשׂוֹת.

ד: שְׁלשֶׁת הַיְתָרִים

וַיֶּאֱהַב הַצּוֹרֵף וַיְאָרֶשׂ לוֹ אִשָּׁה;

וַתָּקָץ בִּמְלֶאכֶת הַדַּל הַמַּחֲרִישָׁה.

וַתַּרְא כִּי רַב חֶלְקוֹ בִתְבוּנוֹת וּבְרָעוֹת,

וַתִּתְחַל וַתֵּבְךְּ מֵרֹךְ וְהִשְׁתָּאוֹת.

וַתְּדַבֵּר עַל לִבּוֹ: מְצָרֵף וְאָמָן –

כָּל יִקְרוֹת חַיֶּיךָ כִבְלוּלוֹת מִי שָׂמָן?

וַיַּעַן וַיֹּאמֶר: כְּכֹחִי אִוַּלְתִּי –

שִׁחַתִּי אֶת טוּבִי וְחֶפְצִי הִצַּלְתִּי.

וַתּוֹסֶף עַנּוֹתוֹ: מִי יִשְׁבְּ אִישׁ כָּמוֹךָ –

וּמָחַץ תַּאֲוָתוֹ וְגָאַל אֶת כֹּחָהּ?

וַיֹּאמֶר:אִסְרִינִי בִשְׁלשָׁה יְתָרִים,

בְּתוֹדָה וּבְחֵן וּבִגְמוּלוֹת נִפְתָּרִים.

וַתַּעַשׂ לוֹ כֵן; וַיְהִי אַסִּיר תְּשׁוּאוֹת,

וְקִנְאָה וַחֲנֻפָּה הַשּוֹמְרוֹת הַשְּׂנוּאוֹת.

ה: וַיְהִי בִּימֵי אֵיד…

וַיְהִי בְּידֵי אֵיד – וַיִּבְרְחוּ שְׁנַיִם

מִנַּעֲרֵי הַצּוֹרֵף אֶל בִּקְעַת הַחַיִּים.

וַיֵּרֶד לַבִּקְעָה וַיָּבוֹא בֵין זָרִים

וַיִּשְׁאַל: הֲנִתְעוּ הֵנָּה הַנְּעָרִים?

וְהָיָה כִּי נֶחְקַר לְאוֹת – וַיִּכָּלֵם

כְּאִישׁ עוֹד יִתְאַפֵּק וְאֵידוֹ כְבָר שָׁלֵם.

וַיַּגֵּד הָאוֹתוֹת: הָאֶחָד אִישׁ-עִתִּי,

וּבְבוֹאוֹ יְרַקַּע עַד-תֹּם אֶת אֲמִתִּי.

וְאָחִיו עוֹד נַעַר, וְאָץ רַק לִבְרֹחַ: –

הַדִּמְיוֹן לוֹ קֹרָא; וְהַגָּדוֹל – הַכֹּחַ.

וַיֹּאמְרוּ לוֹ רַבִּים: בַּגַּיְא בֵּין הַגְבָלִים

רָאִינוּ אֶת שְׁנֵיהֶם כִּשְׁבוּיִים אֻמְלָלִים.

הַדִּמְיוֹן כְּלֵץ, וּבִידֵי עֶבֶד כְּבוּלוֹת,

הַכֹּחַ יְסוֹבֵב אֶת גַּלְגַּל הַגְּמוּלוֹת.

ו: בַּדֶּרֶךְ

נוֹף-יוֹם. רָזֵי-תָמִיד. בְּרַגְלוֹ הַכְּבֵדִה

יִתְנַהֵל הַצּוֹרֵף, וְדַרְכּוֹ לֹא יֵדָע.

הַלְעַרְבוֹת הַגֶּבֶר? הַלְגִבְעוֹת הַנְּעוּרִים?

עַל שִׁכְמוֹ לְמַשָּׂא הַכֵּלִים הַצְּרוּרִים.

וּבְצַעֲדוֹ יַחְשֹׁב: הַכְּלִי בְאַמְתַּחְתִּי –

וּלְחֹמֶר הָאֱמֶת; וְזֹאת לֹא לָקַחְתִּי.

מִמַּחֲזֶה וּפְזוּרָיו כִּדְמוּת הִיא לְקוּחָה,

וְגָדְלָה מִדִּמְיוֹן כְּאֵשׁ מִמַּפּוּחָהּ.

וְאִישׁ יְבַקְשֶׁנָּה – יְבַקֵּשׁ בַּחַיּים,

וְאִישׁ יִמְצָאֶנָּה – לֹא יִמְצָא חָפְנַיִם.

זְעֵיר פֹּה, זְעֵיר שָׁם. וְהַסִּיגִים הֲרָרִים –

וּכְבָרָה לִי קְטַנָּה וְיָמַי כֹּה קְצָרִים.