* 1, אוּמָן, ש"ז, מ"ר אוֹמָנִיוֹת, אוֹמָנִים, - שורה אחת של קמה שהקוצר הולך וקוצר מקצה השדה ועד קצהו, וכן בכרם, Erntestreifen; ligne de moisson; harvest-strip : של בית נמר היו מלקטין על החבל ונותנים פאה מכל אומן ואומן פאה ד ה. פועלין אוכלין בליכתן מאומן לאומן ב"מ ז ד. לא יאכל עמו (הנודר הנאה עם המודר) מן האבוס שלפני הפועלים ולא יעשה עמו באומן נדר' ד ד. שכל רוגליות ורוגליות אומן בפני עצמו ירוש' פאה ז כ ג. ומ"ר: פועלים אוכלין ענבים בראשי אומניות שלהם ב"מ פט:. — ובכלל °הליכה מן קצה אחד עד קצה השני: וירגלו (המרגלים) אותה (את הארץ) מלמד שהלכו בה ארבעה אומנין2 שתי וערב רש"י דבר' א כד.
1 ע"מ אוֹצָר, עוֹלָם, כוּמָז עוּגָב, ומ"ר דינו להיות אוֹמָנִים או אוֹמָנוֹת, כמו אוֹצָרוֹת, אך הרבים אומניות קצת ראיה כי מלה זו ממקור זר מוצאה, ובאמת לוי גוזר אותה ממלה יונית ὃγμος, שפרושה קו, שורה, אך זה רחוק, וכן לא הביא ש' קרויס מלה זו בין המלים השאולות. וכבר העיר דלמן ZDPV, XXVIII, 35 כי הפלחים הערבים קוראים גם עתה שורה זו אמַּאן إمَّان: כשיש קוצרים אחדים לקצור שדה, מעמידים את הקוצרים בשורה מימין לשמאל, וכל אחד מהם קוצר מה שלפניו עד קצה השדה, וחוזר ומתחיל שורה חדשה. בדרום ומזרח א"י קוראים כל שורה כזאת, כשנים או שלשה מתר רחבה, וג'ה, ר"ל פניו, ובצפון, בפרט במרג' עיון (עמק יזרעאל) וכמו"כ בחלב, קוראים לזה אִמַּאן, והוא מקביל ללגנה שהיא שורה של זריעה, וישיר על זה הקוצר הערבי: יא אמאנך ריתך בור, ריתך מרעי לזרזור (אהה אומנך הלואי שהיית בוּר, הלואי שהיית מרעה לזרזור). ע"כ. הרמב"ם כתב בפרוש המשנה וז"ל: ולא יעשה עמו באומן שלא יקצור עמו בשורה אחת. וכן כתב במשנה תורה רמב"ם נדר' ו יז, ועי' לחם משנה שם.
2 דר' ברלינר (פרש"י על התורה) העיר על זה וז"ל: בספרי הנוסחה אוננין ועי' ב"מ צ"א הפועלין אוכלין בהליכתו מאומן לאומן. ע"כ.