* 1, שת"ז, לנק' אֲרוּסָה, מ"ר אֲרוּסִים, -סוֹת, – מי שנקשר עם אשה להתאחד אתה בברית הנשואים הוא אָרוּס, Verlobter; fiancé; betrothed, והיא אֲרוּסָה: ארוסה ושומרת יבם (סוט' ד א). ארוסה שזינתה סוקלין אותה על פתח בית אביה (תוספ' סנהד' י י). עד מתי ארוסי יושב אצלכם ואני יושבת עגומה עליו (ירוש' חגי' ב עז ד). ארוס וארוסתו (כתוב' יג:). הרי את אשתי הרי את ארוסתי הרי את קנויה לי מקודשת (קידו' ו.). ביהודה קורין לארוסה חרופה (שם).  ארוסה שעיברה וכו' הולד ממזר (קידו' עה.). ארוס מיפר (נדרים של ארוסתו) בקודמין (נדרים סז:). – ומ"ר: והארוסות ינשאו חוץ מן הארוסות שביהודה מפני שלבו גס בה (יבמ' ד י). שהיו מייבמים את הארוסות ופוטרים את הנשואות (קידו' עה:). שהתורה ארוסה היא לישראל (מד"ר שמו' לג). – ואמר המשורר: ונפתה בארוס תבל לבבי (רשב"ג, שירי שלמה סג). ארוס יבורך עם ארוסתו יתברכו בו כל קהלתו (סמנא"צ, פיוטים לחתן). וידוע שהארוסה רבת החשק והיא משגחת מן החלונות מציצה מן החרכים לראות את ארוסה (מלמד התלמי' במדבר).