ש"ז, כנ' אֹרְחִי, אֹרְחֶךָ, אֹרְחוֹ, מ"ר אֳרָחוֹת, °אֳרָחִים, סמי' אָרְחוֹת, כנו' אֹרְחוֹתַי, אֹרְחוֹתֶיךָ1, אֹרְחוֹתָיו, אָרְחוֹתֵיכֶם, אָרְחוֹתֵיהֶם. — א) דֶרֶך, Weg; voie; way: יהי דן נחש עלי דרך שפיפן עלי אֹרַח בראש' מט יז. סורו מני דרך הטו מני אֹרַח ישע' ל יא. נשמו מסלות שבת עבר אֹרַח שם לג ח. ירדפם יעבור שלום אֹרַח ברגליו לא יבוא שם מא ג. ישיש כגבור לרוץ אֹרַח תהל' יט ו. בְּאֹרַח רשעים אל תבוא ואל תאשר בדרך רעים משלי ד יד. וְאֹרַח לא אשוב אהלך איוב יו כב. אָרְחִי גדר ולא אעבור ועל נתיבותי חשך ישים שם יט ח. אָרְחִי ורבעי זרית וכל דרכי הסכנת תהל' קלט ג. לא נסוג אחור לבנו ותט אשורינו מני אָרְחֶךָ תהל' מד יט. — ומ"ר: בימי שמגר בן ענת בימי יעל חדלו אֳרָחוֹת והלכי נתיבות ילכו אֳרָחוֹת עקלקלות שופט' ה ו. צפר שמים ודגי הים עבר אָרְחוֹת ימים תהל' ח ט. על ימין פרחח יקומו רגלי שלחו ויסלו עלי אָרְחוֹת אידם איוב ל יב. כגבורים ירצון (הארבה) כאנשי מלחמה יעלו חומה ואיש בדרכיו ילכון ולא יבעטו אָרְחוֹתָם יוא' ב ז. ותשם בסד רגלי ותשמור כל אָרְחוֹתָי2 איוב יג כז. ויציתו קרית קדש ושמו ארחתיה ב"ס גני' מט ו. — ובהשאלה במושג המוסרי, אופן מעשיו ומנהגיו של אדם בחייו ועם הבריות: אֹרַח צדיק מישרים וכו' אף אֹרַח משפטיך ה' קוינוך ישע' כו ז-ח. תודיעני אֹרַח חיים שבע שמחות את פניך תהל' יו יא. מכל אֹרַח רע כלאתי רגלי למען אשמר דברך שם קיט קא. מפקודיך אתבונן על כן שנאתי כל אֹרַח שקר שם קד. בְּאֹרַח צדקה חיים משלי יב כח. כי פעל אדם ישלם (אלהים) לו וּכְאֹרַח איש ימצאנו איוב לד יא. במה יזכה נער את אָרְחוֹ לשמר כדברך תהל' קיט ט. כן אָרְחוֹת כל שבחי אל איוב א יט. כל אָרְחוֹת ה' חסד ואמת תהל' כה י. כן אָרְחוֹת כל בצע את נפש בעליו יקח משלי א יט. לנצר אָרְחוֹת משפט שם כ ח. העזבים אָרְחוֹת ישר ללכת בדרכי חשך שם יג. עמי מאשריך מתעים ודרך אֹרְחֹתֶיךָ למדני תהל' כה ד. בפקודיך אשיחה ואביטה אֹרְחֹתֶיךָ שם קיט יה. בכל דרכיך דעהו והוא יישר אֹרְחֹתֶיךָ משלי ג ו. אל תתרע את בעל אף ואת איש חמות לא תבוא פן תאלף אֹרְחֹתָו ולקחת מוקש לנפשך שם כב כד-כה. והלכו גוים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' ואל בית אלהי יעקב וירנו מדרכיו ונלכה בְאֹרְחֹתָיו מיכה ד ב. אשר אֹרְחֹתֶיהֶם עקשים3 ונלוזים במעגלותם משלי ב יה. כשחלה ר"א נכנסו תלמידיו לבקרו אמרו לו רבינו למדנו אורחות חיים ברכות כח:. — ואמר המשורר: ולמה זה אבקש לי אורחות עקלקלות ואעזם אם אֳרָחִים ר"י הלוי, דבריך כמור עובר. — ב) דבר קבוע, וֶסתה של האשה, Menstruation; règles: ואברהם ושרה זקנים באים בימים חדל להיות לשרה אֹרַח כנשים בראש' יח יא. שאורח בזמנו בא נדה יו.. בת תשעים אחר שנפסק האורח ממנה תלד ר' בחיי, לך לך, הלבן מאה. — ג) °הנקרה שתחת האף: הפסק השערות תחת החוטם וכו' והם חלוקים בהשואה חציה לצד זה וחציה לצד זה וכו' בענין שהאורח2 הזה מפולש וכו' והנה האורח הזה נגד החוטם ממש ולכך נתינת האצבע באורח מורה על שתיקה ר"מ קורדיבירו, אילימה, עין רואי, ד כ. (תחת החוטם) יש אורח אחד שהוא מעט נמוך משני צדדיו המגיע עד הפה ושערות קטנים חזקים ומתגברים בזה האורח וכו' ולכן מי שרוצה לגזם לחבירו שיהא לו מורא ופחד מלפניו שני פעמים מכה באצבעו על זה האורח עמק המלך, רישא דז"א, נח. והשפה העליונה הוא שני וארח הפנוי משער שבאמצעיתה הוא שלשי וכנגדה בתחתונה השפה הוא רביעי והארח הוא חמשי משנת חסידים, מס' אריך ז.
1 במקום אֻרח הקדום, ונשמר בארמ' אורחא. ובעבר' עפ"י נטייתה של לשון זו, להעביר את קול u לקול o בהברה מנֻגנת, אם אין דגש שומר על קול u, נתעכרה כבר בזמן קדום קול u של אֻרח לקול o בכל מקום שנשארה האלף מוטעמה בנגינה או לפחות בחצי נגינה, במתג, ולכן אֹרַח, וכמו כן אֹרחותיך, ארחותיו, ארחותם, שבהיות תנועת האלף השלישית לפני הנגינה, תמֻתג. וכמו כן אֹרְחוֹתַי, לפי קריאתו של בן נפתלי, עי' לקמן. אבל בכל הנטיות שנשארה התנועה הראשונה שבמלה ערֻמה מכל טעם, ואפילו מחצי טעם, והוא בכל הנטיות שתנועת האלף היא השניה או הרביעית מהנגינה, כמו ארחות בסמי' וכמו ארחותיהם, שיחול המתג בה על תנועת אות החית, נשמרה התנועה u בהויתה עוד זמן רב, ואמרו אֻרחוֹת אֻרחוֹתיהם, רק בזמן מאוחר פשטה סוף סוף ההעכרות גם על u זה ונהיה o, ונקדו אותו בקמץ, שהוא סי' o שנתהוה בזמן מאוחר, ואמרו אָרְחוֹת אָרְחוֹתיהם. וכבר הרגיש שטדה בעקר הדבר, שהיה להמתג מבוא בהבדל הנקוד Stade § 109, אך לא ראה את טיבו של הדבר כראוי.
2 לפי קריאת בן נפתלי אֹרחתי, בחולם.
3 יש מגיהים מעקשים.
2 כבר הביא רמ"ק בשם האידרה מלה זו בארמ': מאצעיתא דתחות חוטמא מתהות ב' נוקבין נפיק חד אורחא ושערין זעירין תקיפין מליין והוא אורחא (אילימה). וכן רח"ו ארחא שכנגד אמצעות החוטם ע"ח היכל כתר.