, עתיד יֶאֱרַח, – א) פ"ע, הלך באֹרַח, בדרך,  gehn; marcher; to walk : וְאָרַח לחברה עם פעלי און וללכת עם אנשי רשע (איוב לד ח). – ב) *פ"י, כמו אֵרח: המסרב בחבירו לאורחו ואין בלבו לקראותו (תוספתא ב"ק ז ח).

– אֹרֵח, עי' אוֹרֵח.  –ארחים פרחים, עי' פרח.

– פִע', *אֵרַח, – הכניס אורח אצלו,   bewirthen; donner l'hospitalité; receive a guest : ולא מארחו (ת"ח את ע"ה) אצלו (דמאי ב ג). המארח תלמיד חכם בתוך ביתו ומאכילו ומשקהו ומהנהו מנכסיו (ברכו' סג:). לא יסרב אדם בחבירו לארחו בשעה שאינו רוצה (ירוש' ע"ז א לט ג). ויש מצוה שמתן שכרה בנים כגון שרה שאירחה את האורחים (תנח' בובר תצא ב). אֵרְחָה (אסתר) שונא כדת אל עונה בלי מצוא מענה (קרובות לפורים, תמימים כרשו ארץ). לא יארחוהו בני אדם ולא יאכסנוהו (תקנת ר"ת, בשו"ת בנימין זאב, סד).

– הִפ', °הֶאֱרִיח, – כמו אֵרַח: אלים כהשעין אב תחת עץ סכה ונצב להאריחם בנפש חשוכה (ר"א קליר, אלים כהשעין, ב סכות, אשכנ'). זמירות קידוש יום עלי כוס מזכירים חפצים להאריחו בשמחה ובשירים (מחז' ויטרי, דף 601). אשל נטע (אברהם) והעוברים הֶאֱרַח ובקצוי ארץ ריחו הירח (קרוב' א שבוע', צדק). את אורחים יאריח שמין ומי פולין יגמע אף ברי יטריח (שיר לעג לבני רינוס, א' גייגר, מלא חפנים). תגזרו באלה חמורה על כל איש ואשה מזרע בית ישראל הנלוים אליכם שלא יהו רשאין לדבר עמו לישא וליתן עמו להאריחו ולהאכילו ולהשקותו (תשוב' ר"ת מ"ב).

– נִתפ', *נִתְאַרַח: ואינו מתארח (ת"ח) אצל עם הארץ (דמאי ב ג). המתארח אצלו אינו צריך להפריש חלת דמאי (ירוש' חלה ד ס.). פעם אחת נתארחתי אצלה (אצל אלמנת ת"ח שמת בחצי ימיו) והיתה מסיחה כל אותו המאורע (שבת יג:). פעם אחת נתארחתי אצל אכסניא אחת (עירו' נג:). קונם שאני נהנה לך אם אי אתה מתארח אצלי ותאכל עמי (נדר' כד.). – ונתארח ל: פעם אחת נתארחתי אני ורבי למקום אחד (שבת לח.). ב' אכסנאים שנתארחו לפונדק אחד (חולין קז:). – ונתארח בְ: המתארח בחצר אפי' נתארח בבית בפני עצמו אם לא נתארח דרך קבע (ש"ע או"ח שע ח). לפי שבמקום שיש בני בית רבים נוהגים להתארח עוברי דרך (רש"י כתוב' סא.).