1,  אֲרוּחָה, ש"נ, מ"ר אֲרֻחוֹת,  – א) מזון, פרנסת האדם,  Beköstigung; entretien, nourriture; food, maintenance: ויתן לו רב טבחים (לירמיהו) אֲרֻחָה ומשאת וישלחהו (ירמ' מ ה). וַאֲרֻחָתוֹ2 (של המלך יהויכין) אֲרֻחַת תמיד נתנה לו מאת מלך בבל דבר יום ביומו (שם נב לד). טוב אֲרֻחַת3 ירק ואהבה שם משור אבוס ושנאה בו (משלי יה יז). לאדם שבא אל אחד מאוהביו מן העשירים והיה חייב בארוחתו (תו"ה, היחוד י).  – ובמשמעת מטעם, מנה, Gericht; met, plat; dish: ויכרה כרה לקוצרים והוא נשא את ארוחתם בידו להגיש לפניהם לאכל (יוסיפון א ג).  – ובמשמעת °סעודה: אל תשת ידך עם מערכי אֲרוּחוֹת פן תדל ומאום בכיסך אין (ב"ז תרג' בן סירא, יט ד). עשה אבי ארוחת ערב לקרובי ביתו (דביר למא"ג, אבי עזר ג). – ובמשמעת °כמות קצובה, Portion: וגם ארוחת גפרית ושרפה נתן בו עד נעלמו קרני הברזל והחרוצים (יוסיפון ג).