°, -סִיִי, ת"ז, לנק' אַרְסִית, מ"ר אַרְסִיִים, -סִיוֹת, – שיש בו אֶרס, מטבע האֶרס, giftig; vénéneux; poisonous :  כי טבע הארסיי שבו לא יעשה רשם (קאנון א ב ב יח). בהתפשטות איד ארסיי אל האברים הראשיים (שם ג כא ד ט). כח הרפואות הארסיות (שם א ב ב טו). הליחה הארסיית אשר היתה מחליאה אותו (רלב"ג מלח' ב ד). הנחש הוא ארסיי בטבע מוזר לטבע האדם (זכות אדם ו מחב' יין לבנון). חולי הלב ארסיי נולד מדבר ארסיי הפכיי בעצמו ללב (אוצה"ח ר"י צהלון, ב יט). – ומ"ר: והקשקשים בבעלי הקשקשים והארס בארסיים (רלב"ג מלח' א ז). קדחות ארסיות (מעש' טוב' משמר, הבית, הקד' פר' ג). – ובהשאלה: סברות ארסיות ממיתות באמת (ר"מ אלשיך, רב פנינים, משלי ה ד).  – הבטה ארסיית: שהעין הוא האבר שיוזק יותר מפני זאת ההבטה הארסיית ויבא באמצעותו ההיזק אל המוח (תולד' יצחק לר"י קארו, כי תשא).