1 עי' הערה לקמן.

2 מההקבלה זה לעומת זה: כשלנו בצהרים — כנשף, באשמנים — כמתים, נראה ברור כי אשמנים הוא הלעומת של מתים, כמו צהרים הוא הלעומת של נשף. ולכן אי אפשר לפרשו אלא במשמעת של חיים ובריאות. והנה הכנענים קראו אשמן (אֶשְמֻן, -מֹן) לאחד מהאלהים הגדולי' שלהם, ועל שמו נקראו אנשים הרבה: אשמנעזר, עבדאשמן, וכדומה. ובשנת 1901 גלו החופרים בצידון שארית היכל מפאר של אשמן. ונמצא השם אשמן לאלהים גם באשור' אַלֻ-יַ-שִ-מֻ-נֻ, האל אשמן (באשורית יַ=אַ), ואומר וינקלר כי פרושו הוא האֵל מעבר הנהר. אבל אין ספק עתה בדבר, שהכנענים חשבו את אשמן לאלהי כח החיים והמרפא, ולכן העתיקוהו ביונית ורומית בשם ασϰληπίος Aescuplapius, כמו שמוכח בפרט מהכתבת בג' לשונות, בכנענית ויונית ורומית, שנמצאה בסרדיניה, כתוב בה לאמר: לאדן לאשמן מארח מזבח נחשת משקל לטרם מאת... אש נדר אכלין שחסגם אשר בממלהת שמ[ע] [ק]לא רפיא בשת שפטם חמלכת ועבדאשמן בן המלך CJS i, 143. ויש קצת ספק במשמעת הכנוי מארח שמכֻנה בו אשמן פה. יש מפרשים מלשון ורָוַח לשאול, וי"א מארח כמו מארך, מלשון ארֻכה ורפואה. וברומית כתוב במקום לאשמן מארח Aescolapio Merre וביונ' Ασϰληπίω Μηρρή, והנודר אכלין (ברו' Cleon) אומר בעצמו שנדר מזבח נחשת זה לאדון לאשמן ששמע קולו וירפאהו. כתבת זו היא מזמן שלאחרי המלחמה הגדולה של הרומאים עם הפונים, והמקדיש אכלין היה כנראה אחד מחיל הפוּנים, אולי מקרת חדת. אבל ברור הוא שכבר קודם הזמן היה היה אשמן אצל הכנענים אלהי כח החיים והרפואה. והעיד הסופר היוני סטרבו Strabo, XVI, כי היה אצל צידון יער שהיה שמו Ασϰληπίῦ αλσος ר"ל יער אשמון ורגלים לדבר שהיה זה כעין מרום מרפא, כעין Sanatorium, ואולי היה באמת שמו אשמנם. עכ"פ, אין ספק בדבר, כי בהמלים באשמנים כמתים היתה הכונה עצם כח החיים והבריאות. וכבר הרגיש דונש בעקר הדבר, רק גזרו משרש שמן, ואמר וז"ל: אין פתרונו אלא מגזרת שמן חלקו וכו' והיינו בין החיים השמנים כמתים היבשים. ע"כ. וכן רש"י: אבל דונש פתר בו לשון שומן וכו' אף כאן באשמנים בין החיים השמנים אנחנו כמתים. ע"כ. אך שאר הקדמונים שחשבו מלת באשמנים לא לעומת כמתים אלא ההשלמה של כמתים, ור"ל כמו המתים באשמנים, פרשו אשמן מקום חשך וקבר. ת"י: כמא דאחידין קבריא באפי מתיא. וכן הירונימוס. וכן רסע"ג: וצרנא כאלמותי פ אללחוד, ר"ל ונהיינו כמתים בקברים ומנחם: פתרונו כפי ענינו במחשכים. וכבר התלוצצו תלמידי מנחם בפרושו של דונש, והביאו דמיון במחשכים הושיבני כמתי עולם איכה ג ג. וכן ריב"ג: פרושו לפי ענינו באפלות רצוני לומר באפלות הצרות כאלו הם באפלות המתים כלומר בקברים. ע"כ. וכן ר"ת, בתשוב' על דונש: גם שרי הדור פתרו אשמן חשך והוא רבי שמעון הגדול אמר בסדרו והגיה אור והאיר אשמן, ע"כ. והנה מזה אין ראיה, כי אולי אשמן מקביל לאור וכמו והגיה אור כן והאיר אשמן, ר"ל והאיר אור. וכן ראב"ע שפת יתר סב. וכן ר"י קמחי: מלת באשמנים פירשם אדוני אבי ז"ל כי הנון נוספת ושרשו אשם, מן תאשם שמרון שהוא עון שממה והקברים הם מקום שממה. ובמשמעה זו השתמשו במלה זו בספרות דור אחר דור, כמובא בפנים, אף על פי שבודאי לא זאת היתה משמעת מלה זו לפנים.