אַשְׁמַי
*1, -מַאי, ת"ז, – אדם גס, בוּר, ופושע, unwissender. roher; ignorant, grossier; uncultured. rough: מפני שיבה תקום יכול אפילו מפני אשמיי ת"ל זקן ואין זקן אלא חכם (ספרא קדוש' יט ז). יכול אפילו מפני זקן אשמאי (קדוש' לב:). אשר כתב אחיטוב הנקלה לנחמיה אביו הזקן האשמאי (א' מפו, א"צ ב ג).
1 משקל אַלְלַי, ושם הפרטי חֶלְדַּי, מהְרי, וכמו"כ סופ השמות שָׁדַי, גֹבַי, כִילַי, וכדומה, כלם בפתח ולא בקמץ גדול בסוף. והצורה אשמאי א רק לסימן הפתח ולא למדתו. – ומקור מלה זו ומשמעתה בדיוק לא נתבררו. הערוך פרש בוּר, והביא מקור לזה: תרגום והאדמה לא תשם וארעא לא תיבור. אך זו גזרה יותר מדי מלאכותית. רש"י פרש רשע ועם הארץ, ולא באר מקור המלה. לוי גזר אותה מן אָשָׁם, וקוה' מפרסית asmâi, טמא ורע. וכ"ז סָפֵק.