1, ש"ז, מ"ר בְּדִילִים, בכנ' בְּדִילֶיךָ, -לַיִךְ, — מתכת לבנה שחופה, יותר קשה אך פחות כבדה מהעופרת, Zinn; étain; tin: אך את הזהב ואת הכסף את הנחשת את הברזל את הַבְּדִיל2 ואת העפרת  במדב' לא כב. היו לי בית ישראל לסוג כלם נחשת וּבְדִיל וברזל ועופרת בתוך כור סגים כסף היו יחזק' כב יח. — ואבן הַבְּדִיל, הוא האנך שביד הבנאים: וראו את האבן הַבְּדִיל ביד זרבבל זכר' ד י. — ומ"ר: בְּדִילִים,  כל מיני מתכיות שמערבים אותם בתוך כסף וזהב,  Légierung; alliage; alloy: ואשיבה ידי עליך ואצרף כבר סיגיך ואסירה כל בְּדִילָיךְ ישע' א כה.  — ואמר המשורר: והוא גם הוא כבר צרף לבבי והבדיל את זהבו מִבְּדִלוֹ ר"י הלוי, בכה על מחרת.