1 עי' הערה שלקמן.

2 אין ספק בדבר, שזו היתה מלה קדומה שיצאה מהשמוש היומי כבר בזמן האמוראים, ולכן נעלמה מהם משמעתה האמתית, ושאלו (מנח' כא.) מאי תבונהו ונחלקו שם בבאורו: אמר רבה בר עולא הכי קאמר יכול יתבוננו (כך בנוסחא' והגיהה שיטה מקבצת שם יְתַבְּנֶנּוּ, והביא בשם ס"א יתבנהו) כתבן בטיט.  אמר ליה אביי אי הכי יתבוננו (שיטה מקבצת: יתבוננו ס"א יתבלנו) מבעי אלא אמר אביי יכול יעשנו כבנין אמר ליה רבא אי הכי יבננו (שיטה מקבצת: יבְנֶנּוּ) מיבעי ליה אל אמר רבא יכול תבונהו (שיטה מקובצת: ס"א יבוננו) מאי תבונהו אמר רב אשי יכול יתן בו טעם כבינה ת"ל תמלח כיצד הוא עושה מביא האבר ונותן עליו מלח וחוזר והופכו ונותן עליו מלח. ע"כ.  שמע מזה שרבה בר עולא ואביי לא ידעו בברור פרוש מלה זו משמוש היומי, ופרשוה עפ"י סברתם, וגזרו רבה בר עולא מן תבן ואביי מן בנין, אך אלה שני הבאורים המדרשיים נדחו מפני הפרכות של אביי ושל רבא, ורבא בעצמו, שהצטין בבקיאותו בשמוש המלים בלשון, באר תבונהו לא במלה אחרת, אלא באותה תבונהו בעצמה, לפי גרסת הספרים.  ואפשר שההבדל בין שתי המלים היתה בהברה, שרבא קרא את המלה לא תבוֹנהו אלא תבוּנהו, ופרש רב אשי דבריו מלשון תבוּנה ר"ל יתן בו טעם כבינה, ופרש הערוך: כלומר כל דהו מלח עד די להבין שיש בו טעם מלח. ע"כ. וכן פרש הראב"ד על הספרא: דבר מועט.  וכן הרא"ש חולין ח' סי' לג: פירוש מעט להסיר טעם התפל כבינה המישרת את האדם. ע"כ.  עכ"פ, ממה שרבא פרש את המלה בקריאת תבוּנהו בוו שרוקה למדים אנו שהקריאה המקֻבלה של המלה היתה תבוֹנהו, בוו חלומה, והמקור בוֹן, כמו אוֹר, בוֹא, בוֹש.  ומקור פעל זה לא ידוע, ובלשונ' האחיות לא מצאתי לו חבר זולתי בהפעל שׁנּ شَنّ בערב' ההמונ' של סוריה, במשמעת פזר אבק, ומצאתי עוד משלים לחלוף ב—שׁ בין שתי הלשונות האלה.  ואלה דברי בעל משפט לשון המשנה: עמוד ו: אבל לפי דברינו יאמר שרש בון על כל דבר הנחבר וממנו על כל דבר הסבוב או העטוי בדבר מה, וע"כ כוונת הברייתא יכול תבונהו כלומר מפני שנאמר במלח הייתי אומר שיהיה סבוב ועטוי כלו במלח תלמוד לאמר תמלח לאמר תמלח מכל מקום.  ועתה על פי הדברים האלה נכון גם מאמר הכתוב יסובבנהו יבוננהו יצרנהו כאישון עינו, שענין יבוננהו בזה ג"כ מהוראת סבוב. ע"כ.  וכל המפרשי' קרבן אהרן, עזרת כהנים, עשירית האיפה, מלבים, לא מצאו ידיהם ורגליהם בזה.  ובריל מסכים להחלוץ שהוא מיונ'.