ב. בּוּע
°, ש"ז, מ"ר בּוּעִים, סמי' בּוּעַי, – מקום, בית של משתה יין וכדומה: שהיה מניחם (איוב לבניו) להיות מקיפים בבועי 1 המשתאות תמיד ובסוף כל שבעת ימי המשתה היה מעלה עולות (חלקת מחוקק, אלשיך, איוב א ה).
1 דבר ברור הוא, כי הדבור אין מקיפין בבוּעי שבגמ' חולין בנוגע לבועות הריאה הביא את הר"מ אלשיך למליצה זו, אף שאין כל יסוד להשתמש בהשם בוע במשמע' בית משתה. ואעפי"כ אפשר שמצא מלה דומה לזו במשמעה זו, ולכן הבאתיה פה.