בִּכְּרָה, – א) פ"י, הביא פרי, ילד בפעם הראשונה, בעת מוקדמת, frühe, neue Früchte tragen; porter le prémier fruit; to bear first fruit: כל עץ מאכל וכו' פריו לחדשיו יְבַכֵּר (יחזק' מז יב). לא ביכר הקרוב לירושלם מביאים אותו מכל מקום (מנח' י ב). אין לך קלה בכל ארץ ישראל לבשל פירותיה יותר מבעל שלישה ואעפ"כ לא בכרה אלא מין אחד (סנהד' יב.). יריחו שהייתה מבכרת (מד"ר בראש' לט), לאמר היתה מוציאה פרותיה הראשנה, בזמן מוקדם. בשעה שהנטיעות הללו מבכרות (שם שיה"ש מה יפו). – ב) פ"ע, גמל, בשל, נעשה ראוי לאכילה בעת מוקדמת frühzeitig reif werden; mûrir; to be first in ripening: יורד אדם בתוך שדהו ורואה תאנה שבכרה אשכול שבכר רמון שבכר קושרו בגמי (בכור' ג א). ואם בכרו נוטל את הבכרות (מעשר' ה ג). שורה ומשקה ורואה פירות נטיעותיו מבכרות וקופץ ידו ואינו טועם מהם (תנחו', שמיני). – ג) בבע"ח, ילדה בפעם הראשנה: מי שלא בכרה אשתו (בכור' ח ג). חמור שלא ביכרה וילדה שני זכרים (שם א ג). אחת ביכרה ואחת שלא ביכרה (שם ד). נאמנים (הכותי"ם) לומר על הבהמה אם בכרה אם לא בכרה (נדה ז ה). – ד) החליט את פלוני לבכור, נתן לו משפט הבכורה, Jem. als Erstgeb. anerkennen; reconnaître qn. comme premier né; recognize as first-born: לא יוכל לְבַכֵּר את בן האהובה על פני בן השנואה הבכר (דבר' כא טז).

– פֻע', בֻּכַּר, – א) החלט בכור: אך בכור אשר יְבֻכַּר ליי' בבהמה (ויקר' כז כו). – ב) °שבשל בזמן מוקדם: וי"א שהוא המבוכר (הראב"ע שה"ש ו יא, פעם א).

– הִפע', הִבְכִּיר, הִבְכִּירָה, – ילדה בפעם הראשונה, zum ersten Male gebären; enfanter pour la premièr fois; to bear for the first time: קול כחולה שמעתי צרה כְּמַבְכִּירָה (ירמ' ד לא). נכנס לתוך עדרו וראה את המבכירות מניקות (בכור' ג ב). המבכרת המקשה לילד מחתך אבר אבר ומשליך לכלבים (חול' ד ב).

– הִתפ', *הִתְבַּכֵּר, מִתְבַּכֵּר: משיתבכר אין אתה מקדישו (ת"כ, בחקותי ח). חדש האביב חדש הבכור שהתבואה מתבכרת בבשולה (רש"י שמות לד יח). שאין ניסן קרוי אביב אלא ע"פ בישול התבואה שמתבכרת בו (הוא, סנהד' יג:).