בֶּלַע

ש"ז, – א) מה שבולעים, שעובר דרך בית הבליעה, Verschlungenes; chose avalée; something devoured: והצאתי את בּלעוֹ מפיו (ירמי' נא מד).  – ב) דבר הבלוע באיזה דבר, Eingesaügtes; chose absorbée; absorption, leakage: יוציא לו וכו' לוג ומחצה בלע (ב"מ ג ח), לאמר מה שהכלי בולע לתוכו. נפשט הבלע בכולן (תוה"ב לרשב"א, ד ד). לא נשאר שום בלע (שם). שהבלע הנפלט קלוש וחלוש (שם משמה"כ). – ג) דבר שעמד בבית הבליעה: מה בין קוץ ומה בין בלע1 (ירוש' שבת יד יד ד).



1 בארמי': ההן בלעה שרי מיפקתיה בשובתא (ירוש' שבת יד יד ד). בר בריה (של ר' יהוש') הוה ליה בלע אתא חד בר נש ולחש ליה מן שמיה דישו פנדירא (שם).

חיפוש במילון: