בֶּלַע
ש"ז, – א) מה שבולעים, שעובר דרך בית הבליעה, Verschlungenes; chose avalée; something devoured: והצאתי את בּלעוֹ מפיו (ירמי' נא מד). – ב) דבר הבלוע באיזה דבר, Eingesaügtes; chose absorbée; absorption, leakage: יוציא לו וכו' לוג ומחצה בלע (ב"מ ג ח), לאמר מה שהכלי בולע לתוכו. נפשט הבלע בכולן (תוה"ב לרשב"א, ד ד). לא נשאר שום בלע (שם). שהבלע הנפלט קלוש וחלוש (שם משמה"כ). – ג) דבר שעמד בבית הבליעה: מה בין קוץ ומה בין בלע1 (ירוש' שבת יד יד ד).
1 בארמי': ההן בלעה שרי מיפקתיה בשובתא (ירוש' שבת יד יד ד). בר בריה (של ר' יהוש') הוה ליה בלע אתא חד בר נש ולחש ליה מן שמיה דישו פנדירא (שם).