בַּנָּאי
*, ש"נ, מ"ר בַּנָּאִים, – מי שאומנותו לבנות בנינים, Baumeister; constructeur; builder: הבנאי שקבל עליו לסתור את הכותל (ב"ק ט ג). הקנטר של בנאי1 והדקור של חרש (כלי' יד ג). – ובהשאלה, *בַּנָּאִים, אנשים עוסקים בדברים רוחניים, תלמידי חכמים: (בגדים) של בנאים2 מצד אחד (חוצץ בהם רבב) (מקו' ט ו).
1 בכ"י פרמה שֶׁלַּבַּנָּאי.
2 לפי דרושו של רבי יוחנן: מאי בנאים אלו ת"ח שעוסקין בבנינו של עולם כל ימיהן (שבת קיד). ואעפ"י שאין פרוש זה אלא דרש, והפרוש האמתי הוא של רבי שמעון בן לקיש: כלים האוליירים הבאים ממדינת הים (שם), והם בגדי בד של שמשי בית המרחץ, ובנאים הוא במקום בלנאים, מהשם בלן, מ"מ פרשו רוב המפרשים כפרושו של ר"י. וסוב' יסטר' כי זו מלה מצמצמה מן בן נאים, כמו בן טובים, ר"ל אדם הגון.