גֹּלָה, ש"נ, — א) יציאת אדם מארצו באֹנס, מפני אויב וכדומה, Deportation, exil(e): והלך מלכם בַּגּוֹלָה הוא ושריו יחדו (עמוס א טו).  ואת אם המלך ואת נשי המלך ואת סריסיו ואת אולי הארץ הוליך (נבוכדנצר) גּוֹלָה מירושלם בבלה (מ"ב כד יה).  כלי גוֹלָה עשי לך יושבת בת מצרים כי נף לשמה תהיה ונצתה מאין יושב (ירמ' מו יט).  וכי מה גבורה בבני אדם המהלכין בגולה ומה מלחמה עושין בני אדם הזקוקין בזיקין (סעו"ר, דוב רטנר כה). — ב) שם הקבוץ, האנשים הגולים אשר גלו מארצם Exilanten; exilés; exiles : כה אמר יי' צבאות אלהי ישראל לכל הַגּוֹלָה אשר הגליתי מירושלם בבלה (ירמ' כט ד).  ואתם שמעו דבר יי' כל הַגּוֹלָה אשר שלחתי מירושלם בבלה (שם כ).  בארצות הישמעאלים שהיא רוב הישוב ובה רוב הגולה (שאל' ע"ד האנוסים לרס"ע אבן דנאן). — *ראש גולה, הראש שהיה ממונה על היהודים בבבל: אין בן דוד בא עד שיכלו שני בתי אבות מישראל ואלו הן ראש גולה שבבבל ונשיא שבארץ ישראל (סנה' לח.).  רמז לו (המלאך ליעקב) שעתידים שני שרים לצאת ממנו ראש גולה שבבבל ונשיא שבארץ ישראל (חול' סב.).  ברשיון אדוננו ראש הגולה אשר אנחנו וכל ישראל באים תחת שבט מלכותו (ר"י ברצלוני, הלכ' ס"ת 49).  — ג) ארץ ששמה גלו הגולים: גם היא (יושבי נֹא אמון) לַגֹּלָה הלכה בשבי (נחום ג י).  בני ישראל השבים מֵהַגּוֹלָה (עזרא ו כא).  אנשי משמר שולחין לאנשי מעמד תנו עיניכם באחיכם שבגולה שלא יהא בתיהם קבריהם (תענ' כב:).  ובני גולה נהגו בו איסור (ע"ז ל:).  איוב מעולי גולה היה ובית מדרשו בטבריא היה (ב"ב טו.).  דייני גולה אמרו נשבע וגובה כולו (שם ע:).  רבותינו שבבבל רב ושמואל רבותינו שבארץ ישראל רבי אבא דייני גולה קרנא דייני דא"י רבי אמי ורבי אסי (סנה' יז:). — ועי' גּוֹלֶה.