עת' יִגְמֹר, —  א) פ"ע, כמו כָּלָה, תם, חדל: הושיע יי' כי גָמַר חסיד כי פסו אמונים מבני אדם (תהל' יב ב).  האפס לנצח חסדו גָּמַר1  אמר לדר ודר (שם עז ט).  יִגְמָר נא רע רשעים (שם ז י).  — ובמשמ' *הגיעה לסופה:  מכה זו מפני מה מתחלת בבני מעיין וגומרת בפה (שבת לג:).  — ובמשמע' *נשלם, הגיע לידי המעמד הטבעי השלם, שיותר מזה לא יוכל להתפתח:  איזהו בן שמנה כל שלא יצאו לו חדשיו ר' יוסי אומר סימניו (של בן שמנה חדשים) ניכרין בו שערו וצפרניו שלא גמרו (תוספתא שבת טז ז).  — ב) *פ"י, השלים אותו, הביאו עד סופו, עד קצהו, עד שאין יותר:  גמרו את הדבר (של בדיקת העדים) היו מכניסין אותן (סנהד' ג ז).  בא ואמר לחבירו (מה שראה) לא הספיק לגמור את הדבר עד שיצאתה נשמתו (שקל' ו ב).  גומר עליו (על הכוס) את ההלל (פסח' י ז).  אחד המערה ואחד הגומר (את הביאה) (יבמ' ו א).  מגופת היוצרין שהוא פותח בה טהורה ושהוא גומר בה טמאה (כלים ב ד).  הגומר את זיתיו ושייר קופה אחת וכו' אפילו גמר את זיתיו ערב שבת שש שעות (תוספתא טהר' י ט).  חוזר וגומרה (את הברכה) או אינו חוזר וגומרה (ברכ' יג:).  רבינא אמר הואיל והתחיל במערכה גומר (יומא לג.).  היה כותב שנים או שלשה שמות כגון אל אלהים ה' הרי זה גומר את אחד מהם ומשיב שאילת שלום (ירוש' ברכ' ה הלכ' א).  רב אשי שחבר הגמרא וגמרו בימי בנו (הקדמ' הרמב"ם ליד החזקה).  — ומקור בכנוי:  מצורע מותר בתשמיש המטה בימי גומרו ואסור בימי סופרו (תוספתא נגע' ח ו).  — ופעול *גָּמוּר, ר"ל שלם:  שידוע שמדבר הגמור גוררין (הנמלים) כל הלילה (מעש' ה ז).  — *פֵּרוֹת גמורים, כמו גמולים, שהגיעו לגמר בשולם:  אכלה (בהמתו) פירות גמורים משלם פירות גמורים (ב"ק ו ב).  —  *ביצים גמורות:  השוחט את התרנגולת ומצא בה בצים אף על פי שגמורות הרי אלו מותרות (תוספתא יו"ט א ב).  — *צדיק גמור, שאין בו שום דבר של רֶשע, רשע גמור, שאין בו שום דבר של צדק:  שלשה ספרים נפתחין בר"ה אחד של רשעים גמורין ואחד של צדיקים גמורין וכו'  צדיקים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים רשעים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה (ר"ה טז:).  — *רשות היחיד גמורה, שאין בה שום צד של רשות הרבים, רשות הרבים גמורה, שאין בה שום צד של רשות היחיד:  וגדר שגבוה עשרה ורוחב ארבעה זוהי רשות היחיד גמורה (תוספתא שבת א א).  ומבואות המפולשין זו היא רשות הרבים גמורה (שם ב).  — *גרושים גמורים, שאין בהם שום דבר שמבטל כחם, וכמו"כ חזרה גמורה:  מפני שגירושיה (של קטנה) גירושין גמורין ואין חזרתה חזרה גמורה (תוספתא יבמ' יג ה).  מאימתי מקבלין אותו (את המשחק בקוביה) משישבור את פסיפסיו ויחזור בו חזרה גמורה (ירוש' ר"ה א נז ג).  — °חטא גמור:  וחטא גמור הוא לומר לבעל תשובה זכור מעשיך הראשונים (רמב"ם תשו' ז א).  — *גָּמַר בלבו, החליט כך או כך:  הלוקח ירק מן השוק הרי זה בורר כל היום ואינו חושש משגמר בלבו הרי זה אסור להחזיר (תוספתא דמאי ד א).  גמר בלבו צריך שיוציא בשפתיו (שבוע' כו:).  — ובלי בלבו.  גמר ועשה:  אם גמרת לצאת תבוא בשלום (ירוש' ברכ' ג א).  אדם יודע שקרקע אין לו וגמר ונתן לשום פקדון (ב"מ טו:).  אדם יודע שאין קידושין תופסין באחותו וגמר ונתן לשום מתנה (שם).  נימנו וגמרו בעליית בית נתזה בלוד כל עבירות שבתורה אם אומרין לאדם עבור ואל תהרג יעבור ואל יהרג חוץ מעכו"ם וגילוי עריות ושפיכות דמים (סנה' עד.).  — וצווי:  גמור בכל לבבך ובכל נפשך לדעת את דרכי ולשקוד על דלתי תורתי (ברכ' יז.).  — ואמר המשורר:  תסובבו מלתך, ויגיד תהלתך, בעוד יש בו נשמה, ועל עצמו תגמר2, אך את נפשו שמר, בשובו אל אדמה (ראב"ע, אשרי האיש), ר"ל על גופו תחליט מה שתחליט.  — °וגמר בדעתו:  לאחר זמן גמר רב ספרא בדעתו ליטול שמונה וכו' וגם הקונה גמר בדעתו ליתן עשרה (מנוה"מ מו).  — *גמר באשה, עשה בה כל תאותו:  וילך ויקח את גומר וכו' אמר רב שהכל גומרים בה (פסח' פז.).  — *גּוֹמֵר, וְגּוֹמֵר, וגו', מלה ישתמשו בהבאת כתוב או מאמר כשמביאים ממנו רק תחלתו יאמרו וגומר, ר"ל צריך לגמור השאר, .etc:  ויעל יוסף לקבור את אביו וגו' ויעל עמו גם רכב וגם פרשים (סוט' א ט).  מאיזה מקום הוא כותב מאם לא שכב איש וגו' ואת כי שטית תחת אישך וגו' (שם ב ג).  כי ה' אלהיכם ההולך עמכם להלחם לכם וגומר זה מחנה הארון (שם ח א).  ולהלן הוא אומר וינוסו אנשי ישראל מפני פלשתים ויפלו חללים וגו' (שם ו).  בשעה שאמר לו פרעה ליוסף ובלעדיך לא ירים איש את ידו וגומר אמרו איצטגניני פרעה עבד שלקחו רבו בעשרים כסף תמשילהו עלינו (גמ' שם לו:).

— נִפע', *נִגְמַר, —  קבלת הפעולה בכל משמעות הקל:  אין תורמין מדבר שנגמרה מלאכתו על דבר שלא נגמרה מלאכתו (תרומ' א י).  כלים הנגמרים בטהרה (חגי' ג ב).  מוחל היוצא מן הזיתים עד שלא תגמר מלאכתו (תוספתא טהר' י ב). —  ובמשמ' נשלמה ברייתו הטבעית:  שהזכר נגמר לארבעים ואחד והנקבה לשמונים ואחד (נדה ג ז).  שאינה נגמרת (הביצה) לאפרוח עד שתצא לחוץ (ירוש' ביצה א ס.).  —  ובמשמ' °הָחְלַט:  מפני ביטול תורה של הנערים הנשלחים להישובים בין הזמנים עלה ונגמר שלא ישלחו נערים להישובים בימות החורף (תקנות הקהלות משנת שצ"ז, האסיף תרנ"ד 170).

—  פִע', *גִּמֵּר, כמו קל בנחץ הפעולה, גִּמֵּר את נכסיו של פלוני, אִבֵּד אותם עד הסוף שלא נשאר מהם כלום:  הגיעה תורה לסוף דעתו של בן סורר ומורה שסוף מגמר ניכסי אביו ומבקש לימודו ואינו מוצא ויוצא לפרשת דרכים ומלסטם את הבריות (סנה' עב.).  —  והשמיד:  שבקשו לגמר ממונן של ישראל (פסח' פז:).  —  ובמשמ' גמר בשול של פירות:  אין פירותיהם מגמרין (ירוש' שביע' ה לה ד).  —  והשלים:  חטא זריעת כלאים לכלות וּלְגַמֵּר (סליח' מוסף יוה"כ, אבל אנחנו).

— הָפע', *הֻגְמַר, — הֻגְמַר הדבר לפלוני, הָחלט לו:  באשה שלא היה לך בה רשות עד שלא נכנסה לרשותך משנכנסה לרשותך הוגמרה לך שכשם שלא היה לך בה חלק כך לא היה לאחרים בה עמך חלק (ירוש' נדר' יא מב.).  —  ובמשמ' °נשלם:  הקוצר כל שדהו קודם שתוגמר (רמב"ם , מתנ' ענייה ב ז).