פ"ע,  עבר דָּר, דַּרְתִּי, עת' אָדוּר, — כמו גּוּר. ישב, שכן בארץ, במקום, בבית לזמן קצוב, wohnen; demeurer; dwell: בחרתי הסתופף בבית אלהי מִּדּוּר באהלי רשע (תהל' פד יא).  — ואמר בן סירא: בשני גוים קצה נפשי והשלישי אינו עם יושבי שעיר ופלשת וגוי נבל הדר בשכם (ב"ס גני' נ כה-כו).  המלוה את חבירו לא ידור בחצרו חנם (ב"מ ה ב).  לעולם ידור אדם במקום רבו (ברכ' ח.).  לעולם ידור אדם בא"י אפילו בעיר שרובה נכרים ואל ידור בח"ל ואפילו בעיר שרובה ישראל שכל הדר בא"י דומה כמי שיש לו אלוה וכל הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוה (כתוב' קי:). אין אדם דר עם נחש בכפיפה (שם עב.).  מפני מה עיניהן של תרמודיין תרוטות וכו' מפני שדרין בין החולות (שבת לא.).  אין אתה גורר אחר הרעה ואין הרעה גוררת אחריך ואינה דרה אצלך (תנחומא תזריע יא).  — ואמר המשורר: צבאים שכנו מדבר וציה ובתי הנפשים הצבי דר (מטמוני מסתרים, הקדם ב ב). 

— הִתפ', °הִתְדַּר,1 — אין הבית מתדר לי, אין נוח לי לדור בו: המשכיר בית לחבירו ובתוך הזמן רוצה לבנותו אינו יכול לכופו לצאת בתוך זמנו אפילו לבית שיפה ממנו שיכול לומר (זה הבית) מתדר לי (לבוש, שוכר שיב א).