דֹּחַן

1, ש"ז, —  מין ממיני הדגן, Hirse; millet; milet:  ואתה קח לך חטין ושערים ופול ועדשים וְדֹחַן וכסמים ונתתה אותם בכלי אחד ועשית אותם לך ללחם יחזק' ד ט. האורז והדוחן והפרגין והשומשמין שהשרישו לפני ר"ה שבי' ב ז.



1 בערב' דֹח'ן دُخْن וסוברים שהוא על שם גונו שהוא כעין העשן, דֹחַ'ן دُخَن בערבית.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים