דֹּחַן
1, ש"ז, — מין ממיני הדגן, Hirse; millet; milet: ואתה קח לך חטין ושערים ופול ועדשים וְדֹחַן וכסמים ונתתה אותם בכלי אחד ועשית אותם לך ללחם יחזק' ד ט. האורז והדוחן והפרגין והשומשמין שהשרישו לפני ר"ה שבי' ב ז.
1 בערב' דֹח'ן دُخْن וסוברים שהוא על שם גונו שהוא כעין העשן, דֹחַ'ן دُخَن בערבית.