הֶחְלֵט

*, ש"ז, — הסכמה גמורה בענין מהענינים, ובפרט גזרה על מי שנלקה בנגע שהוא מצורע:  אין בין טהור מתוך הסגר לטהור מתוך החלט אלא תגלחת וצפרים (מגי' א ז).  לפטור את ההופך כולו לבן מתוך החלט או מתוך הסגר נגע' א ג.  — ובמשמ' °באופן מוחלט: שיש מניע ראשון קדמון נבדל בהחלט מכל חומר (ספורנו, אור עמים, אחדות).  כי לנעדר בהחלט מהזכרון בטבע גם זה יהיה לא לעזר ולא להועיל (א' מודינא, לב האריה, א יב).  — ובמשמ' °בלי הגבלה, unumschrankt; absolument: ונמשכה המלוכה מבבל למלכי אשור עד שבא נבוכדנאצר מלך בבל שהיה בראשונה תחת יד מלך אשור והחזיק במלכות בבל בהחלט ונמשך מלכות בבל לו ולבנו ולבן בנו (ר"י אברבנאל, מ"ב כ יב).  שמנוי המלכים אפשר שיהיה באחד משני פנים אם שיהיה מלך נכנע למשפטי התורה והמצות ואם שיהיה מלך בהחלט לעשות המשפטים והתורות כרצונו כמו שהיו מלכי האומות מקדם (הוא, ש"א ח). 

חיפוש במילון: