°, ת"ז, לנק' הֶחְלֵטִית, — בהחלט, מטבע ההחלט:  אם נאמין החדוש הוא החלטי מלא דבר ואחר ההעדר הגמור (ר"י אברבנאל, מפע' ה' ב א).  אחרי שיחשב האבדון ההחלטיי בעם ה' (יוסף דון יחייא, מבוא לפי' שה"ש).  — ולנק' הֶחְלֵטִית:  ובן השונמית חשב המורה שלא היה ענינו מיתה החלטית כי אם חולי השתוק שפעמים יתרפא (ר"י אברבנאל, מפע' ה' י ט).  הגאולה ההחלטית אשר אין שעבוד עמה ואין חרות זולתה (בן שועיב, קול בוכים כז:).  הניח ב' טובות באויב א' צרופית מצד שמחתם ברעת ישראל והשנית החלטית שעלו לגדולה (שם מח.).