הִמָּנְעוּת
°, ש"נ, — סגולת מה שהוא נמנע, Unmöglichkeit; impossibilité; -ty: שזה אשר הורה המציאות על היותו פועלו וממציאו הוא אחד ואמהות דרכיהם בקיום האחדות שתי דרכים דרך ההמנעות ודרך ההשתנות והחלוק (ר"ש א"ת, מו"נ א עה). היה זה הדעת בלתי מחייב ההמנעות כלל (שם). וזה אמנם הוא סעיף מן ההמנעות (שם). וכאלו הוא דבר נמנע בחק התורה שלא יהיה בה דבר מזה הכת ואפני ההמנעות בו (שם ג כו). וכאשר יפגשו ויבטל ההמנעות יעזרו יחד על החמום (קאנון א ב ב ג). כי ההמנעות הוא סתירת האפשרות וסתירת הכח (רלב"ג, מלחמ' ה' ו כז). בבאור המנעות מציאות גֹדל נבדל כב"ת (ר"ח קרשקש, אור ה' א א א). שהוא (הרמב"ם) חתר לקים המנעות היות הדבר הקיים בעצמו שופע תמיד מזולתו (שם ג א ד).