°, ש"נ, — שה"פ מן הרעיש: וכל זה הדבור שיהיה מהרעשת הארץ ושרפת המקומות משל להשחתת האומות ומפלתם (ר"י אברבנאל, ש"ב כב). אך אומרו המעתיק (בהפסוק המעתיק הרים) לא נאמר שידבר על ההרעשה רק על הפיכת הערים במקור נדפס 'העריםי' (ר"מ אלשיך, איוב ט ה). הנה אין הרעשת הארץ מספקת לתת התעוררות בלב רשעים (שם ו).   — והשמעת קול חזק: והיא תנועת ההרעשה מרעדת האנשים (ר"י אברבנאל, ש"א ג יב). תצלנה אזניו ענין תנועת הרעשה (רד"ק ירמ' יט ג). כי ספק הוא ההכאה בהרעשה בכח הזרוע לרב הצער והמצוקה (ר"א בדרשי, חותם תכנ', ערך ספק). ואמנם הנעור פתאם וכו' ישוב לו דפק מהיר גדול תכוף מתחלף נוטה אל ההרעשה ולפי שהתנועה הזאת דומה להכרחית הנה היא לא תתמהמה (קאנון א ב ג יב). כי בהרעשה וכעס הוא יוצא למלחמה במהירות וקלות (אוהב משפט, איוב לט כד). רק בשביל הרעם והרעשת הלב ואנחתו בסתר כי בוחן לבות וכליות אלהים לדעה אם ישובו אליו בכל לב (נפוצות יהודה לר"י מוסקטו מ). וכל זה בכח המים העליונים שיורדים באלה הרעשות ובטישות של הגלגל (פתחי חכמה לרמח"ל ב לה). — ובמשמ' קריאת תגר: זו אחד מן המקראות שהרעיש בן זומא את העולם ויעש אלהים וכו' והלא במאמר בדבר ה' שמים נעשו ואין ההרעשה הזו מלשון ויעש לבדו (רמב"ן בראש' א ז). כי זו היתה הרעשתו של בן זומא הראות חכמתו וידיעתו העליונה חכמה מפוארה (ר"י אברבנאל, בראש').  — ובמשמ' בלבול וקצף: ובגזרה נהגו שררה וגערו גערה על החברים הנשארים והפריחום והעבירום מן המגלה ונתפרדה חבילה ומתוך ההרעשה לא נשארו אלא שלושה (שו"ת ריב"ש רסא).