הַרְצָאָה

* , ש"נ, מ"ר הַרְצָאוֹת, — שה"פ מן הרצה, א) קבלה ברצון: להרצאת1 אדון הוא (קדוש' יד:). כהרצאת כשר כן הרצאת פסול ומה הרצאת כשר עד שיקריבו כל מתיריו אף הרצאת פסול עד שיקריבו כל מתיריו (זבח' כח:). ואין אדם יוצא ידי חובתו בהן (בד' המינים שבלולב) עד שיהו כולן באגודה אחת וכן ישראל בהרצאה עד שיהו כולן באגודה אחת (מנח' כז.).  מיום השמיני והלאה ירצה וכו' לילה לקדושה יום להרצאה (חול' פא.). מה אבותיכם לא נכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דם אף הם לא יכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דמים (כרית' ט.).  שכיון שהמנורה היתה בדרום והוא היה דרומו של עולם הריח כלו מזומן להרצאה (תשו' הגא', הרכבי תקכט). — ואמר הפיטן: מרד הזר ונכנס בטמאה, מקום טהרה ופרישותו ויראה, נכון כפור וגדי בהרצאה, נמחל זדונו בדמי הזאה סליח' מוסף יוה"כ, איך אשא.  – ב) שה"פ מן הרצה דברים לפניו, קרא לפניו כל הענין, Vortrag; exposition: שלשה הרצאות הן רב יהושע הרצה דברים לפני רבן יוחנן בן זכאי ר"ע הרצה לפני ר' יהושע חנניא בן חכינאי הרצה לפני ר"ע חגי' יד:.  – והשתמשו בו בזמן האחרון בפרט במשמ' דרשה בקהל על דבר מה, Referat; conférence.



1 בסגנון ארמי: ההוא להרצאת אדון הוא דאתא שם. הני מילי בכור דלאו בר הרצאה הוא אבל בקדשים דבני הרצאה נינהו אימא לא לירצו (ר"ה ה:).

חיפוש במילון:
ערכים קשורים