*, ש"נ, – שה"פ מן הִשְׁחִית: אכן השכימו והשחיתו וכל השחתה שהיו עושין בהשכמה היו עושין אותה (ירוש' שקל' א מה ד). לא אעשה (בסדום) השחתה (ראב"ע בראש' יח כח).  אבל אם הבעיר דרך השחתה פטור מפני שהוא מקלקל (הרמב"ם, שבת יב א). כל הקוצץ אילן מאכל דרך השחתה לוקה וכו' לא אסרה תורה אלא דרך השחתה (הוא, מלכ' ו ח). ואסור לקבור בתכריכין של משי ובגדים המוזהבין הרקומין אפילו לנשיא שבישראל שזהו גסות הרוח והשחתה ומעשה עכו"ם (הוא, אבל ד ב). וזכר שהיו עושים האויבים השחתה גדולה (ר"י אברבנאל, שופט' ו ה). בזמן מלך אחר נקרא מנחם אשר השחית מיהודים השחתה גדולה  (שבט יהודה ז). לא די להם למצריים השחתת הצפרדעים אלא שהיה קולן של צפרדעים קשה להם ממכתן (מד"ר שמות י). ולמה תשחיתו ברעב ובצמא ובמצור ובמצוק ובחסר כל זולתי השחתת חרבות הרומיים בכם (יוסיפון פו). בהריסת מלכותם והשחתת ממשלתם (חו"ה, הכניעה ט). אעפ"י שיש עונות חמורים משפיכות דמים אין בהם השחתת ישובו של עולם כשפיכות דמים (סמ"ג, סי' קסג).  כי ההריגה היא השחתת הכלי המקבל החיים (פי' יציר', מיוח' לראב"ד ג א).  – *והשחתת השערות: הא כיצד גילוח שיש בה השחתה הוי אומר זה תער (קדוש' לה:). שהוא (התער) מגלחו  גילוח של השחתה (מד"ר במד' י). שתים מכאן ושתים מכאן ואחת באמצע זה השחתת שבולת הזקן (הלכ' פסוקות, נדה ויולדת).