* , ש"נ, – שה"פ מן הִשְׁתַּחֲוָה: נעלם ממנו זה וזה והשתחוה או ששהה בכדי השתחואה או בא לו בארוכה (שבוע' ב ג). לחייב על העבודה (של האלילים) בפני עצמה ועל השתחואה בפני עצמה (מכי' יתרו, בחדש ו). מלבד שטעונה הנפה שתי פעמים אחת בשעת קריאה ואחת בשעת השתחואה (ספרי תבא שא). כריעה על ברכים וכו' השתחואה זו פשוט ידים ורגלים (ברכ' לד:). באימה ביראה בכריעה ובהשתחואה (ר"י אברבנאל, ש"א יח). ואין פירוש הכתוב לא תשתחוה על מנת לעבוד שנלמוד ממנו שהשתחואה לבד שלא לכוונת עבודה שלא יהא אסור שהרי במקום אחר נאמר בתורה כי לא תשתחוה לאל אחר שאסרה השתחואה לבד בשום צד (ס' חינוך, יתרו כח). — °ומ"ר: והשתחואות מדלה ומעני עבור ככר לחם תורה כי מחיר הככר אגורה (דונש על מנחם, אגורה). — ואמר הפיטן: קבועות היו למול הפרצות, בְּהִשְׁתַּחֲוָאוֹת לאל חי לרצות (סליח' ער"ה, תפלה תקח).