°, ש"נ, – שה"פ מן הִשְׁתַּוֵּה: שתקבלי עליך ממי שלמעלה ממך מה שאת רוצה שיקבל ממך עליו מי שהוא למטה ממך עם השתוות הערכים (חו"ה, עבוד' ה' ה). נמצא עם השתוות דין מציאותו והעדרו הוא ראיה על מכריע הכריע מציאותו על העדרו (ר"ש א"ת, מו"נ א עד). ולהשתוותם תמצא שכמו שאמר ביהויקים וכו' כן אמר בצדקיהו (ר"י אברבנאל, מ"ב כד כ). – ובמשמ' התיחסות ברוח שוה לדבר מן הדברים: סוד החכם ששאל לרוצה ההשתוות כי האמת מי שאינו שוה בעיניו טובות העולם הזה ורעותיו אינו מיחד וכו' (המגיד לר"י קארו, בשלח).