הִתְגָּאוּת

°, ש"נ, – שה"פ מן הִתְגָּאָה: אל תתהדר לפני מלך ענינו התגאות והתיפות (השרש' לריב"ג, הדר). שלא יטה אל צד הגובה בהתגאותו במעשיו בעשותו לפנים רק על דבר אמת (מלמד התלמ', חיי שרה). ידוע שכל התגאות האדם יבא מצד דברים רוחניים והנפש שבו (פענח רזא, בהעלותך).

חיפוש במילון:
ערכים קשורים