1,  ש"ז, —  עצם מחצבי, כמו גרגירים דקים, צהוב הגון הנמצא על שפת הים ובקרקעיתו וכמו"כ בקרקעית הנהרות וכדומה, ובמדברות, Sand ; Sable ; sand :  אשר שמתי חול גבול לים חק עולם ולא יעברנהו ירמיהו ה כב.  ויך את המצרי ויטמנהו בַּחוֹל שמות כ יב.  המוציא  זבל וחול הדק כדי לזבל קלח של כרוב וכו' חול הגס כדי ליתן על מלא כף סיד שבת ח ה.  מכסין בזבל הדק ובחול הדק2 ובסיד ובחרסית וכו' אבל אין מכסין לא בזבל הגס ולא בחול הגס חול' ו ז.  ולדמיון הרבוי העצום:  אשר לא יספר צבא השמים ולא ימד חול הים ירמ' לג כב.  והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וְכַחול אשר על שפת הים בראש' כב יז.  ושמתי את זרעך כְּחוֹל הים אשר לא יספר מרב שם לב יג.  ויצבר יוסף בר כְּחוֹל הים הרבה מאד שם מא מט.  עם רב כַּחוֹל אשר על שפת הים לרב יהוש' יא ד.  ויהי כנהר שלומך וצדקתך כגלי הים ויהי כַחוֹל זרעך וצאצאי מעיך כמעותיו ישע' מח יח-יט.  ויאסף כַּחוֹל שבי חבק' א ט.  עצמו לי אלמנותו מֵחוֹל ימים ירמ' יה ח.  אספרם מֵחוֹל ירבון תהל' קלט יח.  - ולדמיון המשא והכֹבד:  כבד אבן ונטל הַחוֹל וכעס אויל כבד משניהם משלי כז ג.  לו שקול ישקל כעשי והיתי במאזנים ישאו יחד כי עתה מֵחוֹל ימים יכבד איוב ו ב-ג.  - ומ"ר *חולות:  כחופר בחולות ירוש' ב"ק א ב ג.  מפני מה עיניהן של תרמודיין תרוטות וכו' מפני שדרין בין החולות שבת לא.