ב. חוֹל
1, חוּל, ש"ז — עוף הגדי, שהאמינו הקדמונים שהוא חי הרבה מאות שנים ואח"כ ישרף בקנו ומהאפר יחדש נעוריו, Fhönix: ואמר עם קני אגוע וְכַחוֹל2 ארבה ימים (איוב כט יח) . הכל שמעו לה (לחוה) ואכלו (ונגזר עליהם מיתה) חוץ מעוף אחד ושמו חול (וע"כ אינו מת) (מד"ר בראש' יט).
1 ע"י הערה לקמן. —
2 בקצת ספרים וכחוּל וכן נהרדעי. — ואמרו במדרש: אלף שנה הוא חי ובסוף אלף שנה אש יצאה מקינו ושורפתו ומשייר בו כביצה וחוזר ומגדל אברים וחי ר' יודן בר"ש אומר אלף שנים חי ולסוף אלף שנים גופו כלה כנפיו מתמרטין ומשתייר בו כביצה וחוזר ומגדל אברים (מד"ר בראש' יט).