*, ש"ז, מ"ר חוֹכְרִים, מי שחכר דבר לעבֹד, להשתמש בו וכדומה, Pächter;  fermier;  tenant:  מה בין שוכר לחוכר  שוכר במעות חוכר בפירות  (תוספתא דמאי ו ב).  האריסין והחוכרין  ובתי אבות וגוי שמישכן שדהו לישראל  (שם תרומ' ב יא).  והשוכר בפירות הוא הנקרא חוכר (רמב"ם, שכיר ח א).  ועי' חָכַר.