1, ש"נ, — הסתעפות, דבר שמסתעפים ממנו סעיפים, Verzweigung; ramification: והצפיר קרן חָזוּת2 בין עיניו (דני' ח ה). נשברה הקרן הגדלה ותעלנה חָזוּת2 ארבע תחתיה לארבע רוחות השמים (שם ח), — וכמו ב. חָזִית: שתהא הרוח מנשבת בה באותה חזות ותדלק (האש) יפה (רגמ"ה תמיד ל:).
1 בארמ' חזות, ועי' הערה שלקמן.
2 פרשו רוב החדשים חזות זו מלשון א. חזות, ר"ל שיש לו מראה. אבל, אין משמעה זו מתישבת כאן בדרך טבעי. אבל כבר פרש ריב"ג חזות זו במשמ' הסתעפות והסתבכות, אמר וז"ל: קרן חזות חזות ארבע וחזותיה לסוף כל ארעא אשר פרוש הכל סבך ר"ל הסעפים המסתבכים שיוצאים ממנו. ע"כ. וכן ראב"ע ורלב"ג. והנה, אעפ"י שאין חבר למלה זו בערב' במשמ' של ענפים וסעפים, ואעפ"י שגם המלה חזותיה פרשוה קצת הקדמונים וכמו"כ רוב החדשים במשמ' מראה, או החליטו שהוא שבוש והגיהו במקומו חזור, אעפי"כ, שתי המלים האלו, חזותיה בארמ' בפרשה ד שם וחזות בסגנון העברי כאן, מעידות זו על זו שהמלה היא אמתית, לא משבשת, ומכל מליצת הכתוב שבאה שם המלה חזותיה: רבה אילנא ותקף ורומה ימטא לשמיא וחזותה לסוף כל ארעא, ע"כ, אנו למדים בודאות גמורה, כי משמ' חזות כאן היא ענפי האילן המתפשטים רבוצים קצת, והוא נרדף עם השם נוף וכמו כן אצל קרן חזות היא הסעיפים המסתעפים הנה והנה, ופרושם של רבי לשוננו מכריע.