*, ש"ז, מ"ר חִזּוּקִים, — א) שה"פ מן חִזֵּק: בצק שבסידקי עריבה עשאו לחיזוק אינו חוצץ ואם לאו חוצץ (תוספתא פסח' ב א). שולחן שחיפהו בשיש לאכול עליו אעפ"י שעשה לו עץ רחב להיות מקבל בו את השיש טהור שלא עשהו אלא לחיזוק להיות מקבל בו את השיש (שם כלים ב"ב א י). קטלא שחליות שלה של אילמוג ואוחזות באונקלאות של מתכת וכו' שאינן עשויות אלא לחיזוק (שם כלים ב"מ א ט). א"ל רבי יודה בר שלום לחיזוק בתים נעשית (ירוש' ערוב' ה כב ד). מפני שהזמן הגיע לאחרית תקפו וחזוקו וכו' כי תוקף כל דבר וחזוקו אינו נמצא לא בתחלתו וכו' (ספר העבור ב). כוחות וחזוקין (רגמ"ה ב"ב קנב.). שני חזוקי חומה היו בה חיצונה ופנימית העיר (רש"י ש"ב יב כו). עושה לו חיזוקים בין לחיזוק בין לנוי במיני עצים המשונים זה מזה במראיהן (רש"י ישע' מח יד). — ובדברים מפשטים: חִזּוּק לדבריו וכדומה: וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה (כתוב' פג:). ולכן הלכו שרי גלעד שם (למצפה) לעשות חזוקיהם (ר"י אברבנאל, שופט' יב). — וחזוק טובה, כמו החזקת טובה: בטובת הנאה דבר מועט שאינו אלא כחיזוק טובה (רש"י כתוב' פה:). — ב) קיום בי"ד או הרשות: (השטרות של זמננו שיש בהם) התראה וכמה מיני חיזוקין (וכותבין בהם) ליפרע פלוני בפני ושלא בפני בית דין (תשו' הגאונ', הרכבי רלד). ראובן ודינה אשתו היו מתעצמין בדין ובתביעות רבות ובררו להם גוי אחד נכבד לדיין ולפשרן בקומפרומ"ש עשו מזה בגופן של גוים בקיומין וחזוקין וקנסים לקבל עליהם כל מה שיפסוק ויגזור ביניהם (שו"ת ריב"ש רז). לשון ערב שנעשית בה תקנת הנישואין ושהורגלו סופרי ארצנו לכתוב בה שטרי הודאות והלואות ומקח וממכר וכל מיני חזוקין וכו' (שו"ת הרא"ש נה ט ב) כל זה כתוב עם חזוקים וחומרות ואלות וכו' (שו"ת מהרשד"ם, הו"מ מא). ועל זה בנו יסוד תקנתם ועשו לה חיזוק (שו"ת מהרי"ט, חו"מ ג לז).   במקור נדפס "שו"ט מהרי"ט".