א. חָזוּת
, ש"נ, — א) כמו חָזוֹן: חָזוּת קשה הגד לי הבוגד בוגד השודד שודד (ישע' כא ב). ותהי לכם חָזוּת הכל בדברי הספר החתום אשר יתנו אתו אל יודע הספר לאמר קרא נא זה ואמר לא אוכל כי חתום הוא (שם כט יא). — ואמר המשורר: אשרי עין ראתה חָזוּת מאד נוראה, וחוט שני הלבין להראות קו סליחה (רמב"ע, יוה"כ, אשרי עין). — ב) *כמו מראה: כל אחד ואחד מביא ספר תורה מביתו וקורא בו כדי להראות חזותו לרבים (יומ' ע.). שאני זית הואיל וחזותו מוכיח עליו (ב"מ כא:).