1, ת"ז, בסמי' חַכְלִילִי, – אָדֹם, אדמדם, בפרט עינים של מי ששתה הרבה יין, rötlich; rougeâtre; reedish: אסרי לגפן עירה לשרקה בני אתנו כבס ביין לבשו ובדם ענבים סותה חַכְלִילִי2 עינים מיין ולבן שנים מחלב בראש' מט יא-יב. – ואמר המשורר: זכרי נשף ערב ביער שמה, עת חַכְלִילַת-עַיִן שמש ירדה, מנגה נגדה אז לחיֵך אדמה, ובנשיקות פי מעמי נפקדה מיכל, אהובה עזובה. – וכמו שֵׁם, ואמר הפיטן: ונזיר להפרישו מיין חכליליו, ערכים מזבח ופסח שני וחצוצרות ונסכים ופר העלם דבר מעיני בעליו אזהר' ר"י ברצלוני, אדברה. חכליל השמים יקוד אש הוא בעיני המלהט את כל סביבי גם תוחלתי גם עורי ובשרי יחרו באור אשו מא"ג דביר ב, מכת' מסחור י.
1 משקל סַגְרִיר, אך בשמוש תאר, ומצוי משקל זה בערבית בשמוש תאר Barth, § 144 a. ועי' הערה לקמן.
2 סמי' קדומה, כמו אסרי, הפכי וכו'. ות"א יסמקון, וכן כל קדמונינו. מנחם: ענין אודם הוא. ע"כ. רסע"ג: מזור אלעינין. ע"כ. ריב"ג: פרשו בו אדמימות. ע"כ. וכן רש"י, וכן אחרים. וגם השבעים תרגמו במלה שיש בה משמ' שמחה ואור. רק רמב"ן פרש חכלילי משרש כחל, במשמ' שחרות העינים, וכן רוב החדשים, מפני שלא מצאו בערב' לשרש חכל או לאחד מצרופיו משמ' אדמימות, ויפרשו גם הם במשמ' כהות, ויסמכו על משמ' חכל حکل בערב' בענין ספק ולא הבנה. אבל, משמעה זו אינה מסכמ' במקום הזה להכונה של ברכה שיש במליצה זו. ומשמ' ספק ולא הבנה שיש בשרש חכל בערב' רחוקה ממשמ' כהות עינים. האמת היא שהשרש המקביל לזה בערב' הוא שׁכל شکل, כמו שכבר העירותי הרבה פעמים שחלוף זה בין ח ובין שׁ מצוי בין שתי הלשונות, וגם בערב' בעצמה משמשים שני אלה השרשים קצת בערבוביה, כי גם שׁכל משמש במשמ' ספק ולא הבנה כמו חכל, שמע ממנו כי גם הערבים חשו דמיון בין חכל ושׁכל. והנה שַׁכִל شَکِل משמש בערב' במשמ' היה אדֹם ולבן, והשם שֹׁכלַה شُکْلَة אדמימות על לבן, ואַשׁכַל أَشْکَل אדֹם נֹטה ללבן או לבן נֹטה לאדמימות, ותאר למה שהוא מגֻון בזה הגון. אומרים עוד שַׁכַל להענבים, במשמ' בשלו.