*, פ"ע מק' חֹךְ, לָחֹךְ, — גרד ושפשף, reiben kratzen; frotter, gratter; rub, scratch:  (שאל) רב מרבי חייא מהו לחוך א"ל אסור (נזיר נט.).  — וכמו שלמים: כל זמן שהן (השורים) חוככין זה את זה (תוספתא ב"ק ט כח). — ובהשאלה, חָכַךְ בדבר, מפקפק, נוטה: האומר לחבירו מודרני ממך וכו' שאני טועם לך אסור מנודה אני לך ר"ע היה חוכך בזה להחמיר (נדר' א א).  ואני חוכך בטעם זה (ר"נ על הרי"ף, פסח' ז:).  על עיקר הסברא אני חוכך הרבה ולא ידעתי להולמה שו"ת שמש צדקה, או"ח א.

— פִע', *חִכֵּךְ, — חִכֵּךְ בגרונו, הוציא קול כמו חכוך: התחיל (עשו) מחכך בגרונו וכו' וזורק רוק מפיו (מד"ר בראש' סז).  חיכך בגרונו והוציא את הזמורה (פסיק' דר"כ, זכור).  — ובהשאלה: מקום חכוך הימים כלומר מקום שמחככין בו גליהם (השרש' לריב"ג, חפף).

— הִתפ', *הִתְחַכֵּךְ: שור שהיה מתחכך בכותל ונפל על האדם (ב"ק ד ו).  לפי שאין דרכן של בני אדם להתחכך בכתלים (גמ' שם ל.).  ארי שנכנס לבין השוורים ונמצא צפורן בגבו של אחד מהן אין חוששין שמא ארי דורסו וכו' (אפשר) בכותל נתחכך אדרבה רוב שוורים מתחככין ומיעוטן אין מתחככין וכל המתחכך אין צפורן יושבת לו בגבו (חול' נג.).  וקרומיתו משונה וחדה ואינה מתפגמת ומתחככת כשאר הקנים (ערוך, ערך סמניא).  והקול האחר הוא משני גשמיים מתנועעים ומתחככים זה בזה שיניעו האויר בדופק גדול (מ' אלדבי, ש"א ד).